את כותבת "ויש להם שפה משותפת ויחסי עבודה טובים" זה כנראה אומר שנוצר בינהם איזה עולם משותף שהוא רק שלהם. את גם אומרת שאין חשש לדברים שמעבר לזה.

?אבל  נראה לי שמה שמפריע לך זה עצם העולם המשותף שלהם (גם אם הוא רק מקצועי). זה לא היה מפריע אם אותו עולם ריגשי משותף היה איתו עם גבר אחר.

אותה נקודה שמפריעה לך, יש לתת עליה את הדעת ולבדוק מה זה אומר על מקום בזוגיות שלכם. אולי מאוד היית רוצה לפתח יותר את העולם המשותץ הריגשי שלכם? אולי את חשה שהוא מגיע מותש ולכן אינו משקיע בעולמכם? אולי כן משקיע אבל את רוצה בלעדיות ? אולי כן תוכלי לקבל את המצב אך אם תהיה בטוחה שהעולם שלכם הוא באמת באמת באמת בטוח ומלא רגשות של חיים (מאזן אימה בין עולמות?) ויש עוד מקום

בשורה הסופית: כל הרגשות שציינת: קינאה מצד אחד ומאידך פירגון ועוד .אותו בליל רגשות חשוב לצורך הבנת המורכבות הריגשית שמביאה למודעות שלך את שיקוף המציאות לפי ראות עיניך

כמובן שאשמח להרחיב .בהצלחה

תתפללי עליו...

הנושא עצמו שונה מאדם לאדם.

באמת בעיה...

אולי כדאי שתדברו על זה..  תסבירי לו שאת בוטחת בו במאה אחוז אבל זה גורם לך הרגשה לא נעימה מעצם הדבר.

האם אפשר לדבר עם ראש - הישיבה על הענין? אולי אפשר להחליף שם?

הכל כמובן מתוך כבוד ורגיעה.

אולי הגיע הזמן שזה יפריע גם לרבנים שיש נשים שזה מפריע להם?

למרות שכופים כאלו דברים בגרעינים התורניים גם על מי שלא רוצה.

רגע.. לפני ההתלהמות עלי..

זו דעתי.

זה לפחות מה שאנחנו היינו עושים.

זה פשוט לא שייך ..

תשמחי שיש לו עבודה שהוא אוהב, שגורמת לו סיפוק, שמפרנסת אתכם ושמקדמת אותו.

כשומרי מצוות אסור לנו לברוח ולהסתתר. עלינו לשאוף להגיע לחזית של כל דבר המתרחש בחברה הישראלית. 

החל מהשתלבות בצבא, בתקשורת ובחינוך וכלה ברפואה, הנדסה, מדע ותעשיה.

אם כל הזמן נחשוש פן יקרו בדרכנו גברים או נשים אחרים נצטרך לשבת בבית.

זו הבעיה של הדתיים הלאומיים, החרד"לים או מה שלא תרצו..

הם תמיד רוצים להיות גם וגם.

גם בחזית העשייה של החברה הישראלית וגם בחזית העשייה הרוחנית.

מה לעשות שלפעמים זה לא מתאפשר ואפילו לא מומלץ ואפילו אסור.....

אנחנו צריכים לחשוש, ואשרי אדם מפחד תמיד, ויש מקרים שאולי הקב"ה רוצה שנשב בבית ונוכיח לו כמה 

הרצון שלנו לעבודה צנועה הוא צורך השעה ממש.. ובוחן כליות ולב יודע.

עם כל זאת אני לא פוסל כל עבודה מעורבת. צריך תמיד לשאול את עצמינו אם ה' שמח בעבודה שלי גם מבחינה הלכתית...

במקרה של פותחת האשכול, בן אדם מחפש בחוץ ,לרוב, את מה שחסר לו בבית.

אם בכל זאת זה ממש מפריע לך שהוא בעבודה כזו העצה הכי טובה היא תפילה, פשוט תפילה. תפילה שיהיה לך בעל צדיק שלא תר אחרי העיניים והלב.

וגברים הם כן תינוקות שמתפטים מלא מעט דברים.. כל אחד ויצר הרע שלו..

צריך הרבה עבודה קשה ותפילות להתגבר על היצרים שלנו, כל אחד לפי מעלתו שלו בכח התפילות והרצון שלו.

לפותחת השרשור זה הנקודה של המחשבה כי היא אמרה שהיא סומכת עליו. 

ובמחשבה זה מאוד קשה לא להתפתות.... 

קשר עבודה אינו קשר אישי,

קשר קרוב מידי בעבודה  -הגבולות כבר עלולים להטשטש,

ואשה אינה רוצה אפילו  קצת קשר אישי של בעלה עם מישהי אחרת.

מה כ"כ קשה להבין  בזה?..

זה - אפילו בלי להתייחס לשאלה על ה"גדרים" שאדם מחוייב להציב לעצמו במסגרת ההלכה להתרחק "מאד מאד"

מנשים (קיצושו"ע), שבוודאי גם ישיבה-תיכונית מחוייבת בה.  כי קשה לעמוד מרחוק בדיוק על מה שמדובר.

ככלל, לעבוד בקביעות באותו הזמן באותה כיתה עם אותם ילדים (לא ילד ספציפי שהיא מטפלת בו) זו בהחלט

יכולה להיות בעיה. אם כי, כנ"ל, צריך להכיר לגופו של ענין.

ובוודאי שהתחשבות ברגשות אשתו בענין כזה, אפילו אינן מדוייקות ספציפית, זה הרבה-הרבה-הרבה יותר מאיזה דיון שהיה כאן לגבי התחשבות חד-פעמית ברצונה ללכת איתו לחתונה של איזה חבר.

אבל אני יכולה לשתף בתחושה שלי. גם בעלי עובד עם נשים \בחורות. הן לא דתיות ומזל שמקום העבודה שלו מחייב מדים.... [כוחות ההצלה] מגיל  17 הוא מתנדב שם אח"כ עובד ואפילו שהוא חזר בתשובה הוא לא עזב...לפני שהתחתנו ידעתי שהוא עובד שם!!!! ידעתי שהוא אוהב את העבודה!!!! ושיש שם בנות!!!!

דיברנו על זה ואמרתי לו שלא נראה לי שזה יפריע לי אבל אני לא מתחייבת...

היום אחרי 10 שנים אני יכולה להגיד שלא היה לי רגע של קנאה... ההרגשה שלי שמה שיש ביננו הוא כ"כ מיוחד ואישי , הוא כ"כ שלי בהכל ששום חיוך של בוקר טוב,  אמירה מעודדת לחברה לעבודה או עבודה משותפת במשמרת [כמובן בשמירה על הילכות יחוד] לא יכול להרוס את מה שביננו [וחסר לו שלא יהיה נחמד ומנומס גם לבנות!!!]

יכול להיות שאני הלא "נורמלית" כי ההרגשה שלך באמת יכולה להיות מובנת, אני פשוט החלטתי לא להיכנס לשם. אלה להרגיש כמה הוא שלי [זה באמת גם תלוי בביטחון שבן הזוג נותן] אולי....אולי גם אצלך זה יצליח.

אבל יתכן שיש הבדל בין הנושאים המדוברים, אם תראי על מה היא דיברה.

עבדתי שנה כחלק מהלימודים במקום חילוני. והתחלנו ביחד שם אני ועוד בחור. אני הייתי דוסית עם מטפחת  נשואה. הוא חילוני, גדול ממני בהרבה שנים, רווק. נוצר ביננו קשר מאד טוב וחברי, וזה היה לי לא פשוט. ברור ששמתי מלא גבולות, אבל זה היה קשה כי כל הזמן היינו ביחד, עבודה באותו חדר (היו שם עוד אנשים אז ייחוד לא היה) אבל אין מה לעשות בתחום של העבודה הוא הבין אותי הרבה יותר מבעלי. וזה היה לי מאד קשה. הוא הרגיש שאני לא מעוניינת בקשר איתו וקצת נפגע מזה. וגם זה היה לי קשה כי היה ממש ברור שמבחינתו ובמחינתי זה סתם קשר חברי (היו לו מלא בחורות באיזור יפות וחתיכות שהיה יכול להיות איתם, הוא לא היה צריך אותי עם המטפחת) אבל הקשר הרגשי בעיני הוא כן פוגע קצת בזוגיות.

סופו של דבר- אני שמחה שסיימתי עם זה ( זה היה חלק מהלימודים, לא הייתה לי ברירה)

ועד היום אני עובדת על עצמי לא לשלוח לו שום מייל אפילו בשאלה מקצועית שאני צריכה אותו, שום טלפון ושום כלום. כי זה קשר רגשי וזה בעייתי.

ואני מוכרחה להגיד שפעם אחת הוא קרא לי בשם חיבה (הבהרתי לו מייד שזה לא מתאים) אבל זה עשה לי משהו בלב, וגם כשעשיתי מסיבת סיום לכולם הוא אמר "הלואי והייתי יכול לחבק אותך"- שוב, ממקום פשוט וחברי (כמו אצל חילונים שכולם מתחבקים) אבל זה עשה לי משהו וכל דבר כזה פוגע בזוגיות.

אין לי תובנות רק בשבילך, רק שתדעי שקשר כזה יכול לעשות משהו (אולי יותר לנשים שהם יותר רגישות ) גם אם יש חתימה של 100% שאין שום דבר אסור ואפילו שום הסתכלות אסורה או הרהור.

הרבה תפילות !

רואים עד כמה דברים כאלה יכולים לפעמים לעקם מושגים..

"קשר טוב מאד וחברי" במובן כזה, הוא לא דבר שאמור כלל להיות לאשה נשואה עם איזה בחור..  ולכתוב "אבל הקשר הרגשי בעיני (!) הוא כן פוגע קצת בזוגיות"... זה מאד-מאד עדין..  קשר רגשי לאשה נשואה עם גבר אחר?!

והוא עוד, כנראה ברוב תמימותו, הרגליו הרעים או-לא-יודע-מה, "קצת נפגע מזה"..

[ואני גם לא מסכים עם "זה היה חלק מהלימודים, לא היתה לי ברירה". זה לא שווה את הענין]

והנה אפשר לראות - לא יאומן - קורא ב"שם חיבה" לאשה הנשואה, ואומר לה מה שכתבה, שחבל לצטט אותו שוב..

ואני גם לא יודע כמה זה נאמר בדיוק "ממקום פשוט וחברי", אפשר להגיע רחוק עם "הגדרות" כאלה..  יצר הרע זה לא  רק אצל דתיים; פשוט יש מקומות ששם הוא נחשב לאורח לגיטימי, לכן כבר לא קוראים לו בשם הזה.. ומגיעים מזה הרבה דברים מושחתים שאח"כ שומעים בחדשות את ה"קצה" שלהם.. טשטוש המושגים, הוא דבר מאד בעייתי.

ובוודאי שדבר כזה פוגע ב"זוגיות". פוגע בקדושת היחס שבין איש לאשתו (ומה פירוש "אין שום דבר אסור.. הרהור", זה עצמו אסור..)

ואת אישית, טוב לפחות שגדרת עצמך אח"כ לגמרי מכל שמץ תקשורת.

"אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו".

היא מתארת נסיון קשה,

והרבה נכשלים איפה שהיא כן הצליחה.

אני מסכים עם דבריך אחד לאחד, אך בסגנון שכתבת משתמע ביקורת קטלנית עליה. אל לנו להתעלם מהנסיון וממה שהיא כן התגברה.

אגב, זה לא שאני לא נופל באיך לדון את השני, (ואולי דווקא בגלל זה אני מעיר... ) אבל אני כן משתדל.

אני כן חושב שהיא אדם חזק, שים לב לתיאור הקושי שהיה בפניה, וממה שאני שומע שקורה בסיטואציות דומות, היא יצאה טוב.

ותרשה לי, עדיין, תמיד משתקף מדבריך שאתה אדם טוב, כך שאין לי כלום עליך...

חלילה, לא התכוונתי לדון אותה. מי אני..

אז עלי להבהיר:  כל מה שכתבתי היה להבהרת המושגים וחידודם, לצורך מהות הענין. כדי שביטויים "פרווה" שנאמרים מתוך תום-לב, לא יטשטשו את הענין. וכפי שכתבתי לעיל.

ובכוונה הוספתי את משפט ההערכה שבסוף דברי, כדי שיובן ההבדל בין דיבור על האשה הספציפית, חלילה, לבין הנושא.

ויישר כח שחידדתָ.

וכמובן, אם חלילה הכותבת נפגעה אישית מדברי - אני מתנצל מיידית, בלי סתירה לתוכן הדברים.

אבל כמובן שאצלו זה לא כמו שאצל בעלך אלא יותר בעייתי כי זה עם הרבה נשים.

בכל מקרה כתוב שאשה מקבלת שכר על כך שהיא מצילה את בעלה מהחטא ולכן קחי את זה לתשומת ליבך.

בעלי עובד כמטפל, והרבה פעמים מול נשים (לכן האנונימי...). לפעמים מכוונות טובות בלבד (בלי ציניות, אני אומרת את זה בלב שלם), הוא יצר קשר יותר אישי עם המטופלות. לי זה מאד מאד הפריע, כמוך, אפילו שלא חשדתי בכלום, ואני תמיד בטוחה לגמרי באיכות הקשר ובבלעדיות ובאהבה וכו'.

בסופו של דבר, הגענו למסקנה שחשוב לי לשתף בה:

הלכות צניעות בגדים נקבעות לפי ההלכה, על פי גבולות היצר של הגברים דווקא, כי זה התחום הרגיש שלהם. לכן נקבע אורך הבגדים וכו' עפ"י מה שמושך את עיניהם. נראה לי שכולנו יודעים זאת, לכן הרבה נשים שואלות את בעליהן  אם הבגד צנוע, ולא את החברות (ויש עוד סיבות, כמובן...).

לעומת זאת, אנחנו הגענו למסקנה שהלכות צניעות של קשר וקירבה - צריכות להיקבע עפ"י הרגשת האשה, כי זה הצד החזק / הרגיש אצלה. גם אם אצל הגבר אין שום דבר, לפעמים האשה שעובדת אתו תפרש זאת אחרת, תתלה ציפיות וכו' (באמת יש פה תגובה כזו אצל אשה, ושני גברים ניהלו דיון האם היא בסדר. גברים, אין לכם מושג איזה נסיון זה ! זה מקביל לחשיפה למראות לא צנועים אצל גבר! ).

לכן אנחנו באופן אישי החלטנו, שכמו שאני שואלת את בעלי אם הבגד צנוע, ומקבלת את דעתו גם אם אני ממש לא מבינה מה הבעיה (שסע...) - כך בתחומים האלה הוא מתייעץ איתי איפה הגבול, וממה להימנע ו (למשל לדבר לאחר שעות העבודה, או  להקפיד לשבת במקום קבוע בין אנשים וכו').

בהצלחה רבה לכולנו בבניית חברה טהורה וצנועה באמת!

גם אם היום בפועל א"א לשאת יותר מאישה אחת, אם התורה התירה לאדם לשאת אישה על אשתו, ניתן לחשוב שהתורה לא התכוונה שהאישה אמורה להפגע מכך. מכאן שזה לא מעניינה של אישה יחס אישה (מפיק ה) לאישה אחרת. ומה תאמרו שפעם נשים לא נפגעו מכך..

ראשית - לא ב"מקרה" יש חרם דרבינו גרשום.

שנית - כשהיה, היא היתה אשתו.

אבל סתם אשה אחרת ?....

הרי לפי אותה צורת חשיבה - שדנה לפי מה שהיה מותר לאיש - הרי זנות היתה אסורה גם אז...

אבל כל צורת החשיבה הזו, שמבלבלת בין מושגים ודורות, ובעצם עושה מהאשה איזה יצור חסר-לגיטימיות-הרגשה בנושאים כאלו (כשלאיש, כמובן, הקנאות לגיטימית לחלוטין..), היא מעוותת מבחינה מוסרית.

יש דברים שצריכים להיות מובנים, גם לפני/בלי ה"פלפול ההלכתי"..

[ואגב, הייתי מציע - שמי שמביע דעות כאלה, לא יסתתר מאחרי "אנונימיות". שיזדהה, ולא יחשוש גם שמא אשתו תראה במקרה מה שהוא כותב...]

האם כבוד תורתו יכול לענות עניינית מדוע זה ענינה של אשתו.

כשהיה מותר לשאת שתי נשים, אדם שנשא אישה על אשתו, היה צריך לשאול אותה רשות? האם זה עניינה? לא כך הבנתי..

"נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב עליו" [רמב"ם הלכות אישות פרק י"ד]

אם זה עניינה מדוע אינה יכולה לעכב???

הסברתי באופן מאד ברור:

א. יש הבדל בין אם אדם נשא אשה, בזמן שהתורה והנוהַג התיר זאת, לבין כשלא נשא. "אין לך בו אלא חידושו".. הרמב"ם לא אמר שאדם יכול לנהוג בזנות ואין אשתו מעכבת עליו..

ב. חרם דרבנו גרשום לא הגיע לעולם סתם. אחד ההסברים, זה בדיוק הענין הזה, של תחושת האשה. איננו קראים.

ג. רק בשבוע שעבר הייתי בחופה של עדה שלא קיבלו עליהם חדר"ג - ו"השביעו בשבועה חמורה ובתקיעת כף" שלא ישא אשה על אשתו. מאותה סיבה כמובן.  רואים שחכמי ישראל, כן חשבו שזה ענינה ומעלה..

ד. כל הנ"ל - רק שלא יוצגו דברי תורה שלא כראוי.

אבל מצד האמת, אכן יש דיונים "תורניים" שאינם תורניים. לעם ישראל יש הנהגה חיה, תושבע"פ חיה. ואין חכם אחד מחכמי ישראל שיאמר ש"אין זה עניינה של האשה" אם בעלה מתעסק מחוץ לבית עם נשים אחרות... (ולא כתבתי על "אשתו" של הכותב האנונימי כעקיצה, אלא כהמחשה למובן-מאליו..)

ולכן, זו הוזלה של הדיון התורני - להראות כאילו צריך בכלל "להוכיח" דבר כזה.

ומסיבה זו, לא אוכל להמשיך את הדיון הזה - אחרת אני בעצמי אעשה את מה שאמרתי שלא ראוי לעשות לגבי "דיון תורני" מופרז סביב ענין כזה.

אז משום כבוד דבריך - עניתי ודיי בכך.  ואין בכונתי להוסיף לדון בענין זה, במחילה.

נתעלמה ממני שורה אחרונה בהודעה הקודמת, ולכן לא נעקצתי.. 

תנוח דעתך, איני מצפה לתגובה.

נשגב מבינתי, חשבתי שהעקיצה היא על ה"אנונימי" (שאכן בשורה האחרונה), לא יכול לייחס עקיצה לשום משפט אחר..

אפשר להבין את כאבך/צערך. אבל למען האמת, כאשתו, זה פשוט לא עניינך.

היא הראשונה שזה עניינה...

אולי אנחנו ב"ערבות הדדית" אכפת לנו שהכל יתנהל ע"פ תורה. אבל לאשתו כאשתו זה לא עניינה.

שרצחו אדם בתקופה ביה"ק הנ"ל .. דנו אם הסכין כשרה.. ולא הזדעזעו מהרצח..

איפה כתוב להזדעזע?

ועל צורת חיים כזו נחרב המקדש.

הרב קוק כותב.. שעם השכל לבד ועם החוכמה לבד היא אפשר להתקדם.. חובה את הרגש היהודי שמגיע מימא דאורייתא.. (הוא קורה לזה בארה של מרים)

הוא מדבר רבות על הרגש וטוהרו ואיך הוא חלק בלתי נפרד מעבודת ה'.

יש חוכמה ויש נבואה זה בלי זה לא יכולים

הנבואה העתידית תגיע רק שיהיה רגש טהור ונקי.. וזו הזעקה הטבעית והזכה על מציאות חיים לא שלמה.

וזה עיקר החיים.

אדם הולך בדרך, חולף על פנייך - ומועד. אדם זה בטוח ש"שמת לו רגל", ולכן הוא כועס עלייך/ נפגע ממך, אבל אני שעמדתי על ידך, ראית שהוא נתקל באבן - ונפל..

בדר"כ התגובות שלך הם על דרך המל"ך.. ואכמ"ל.

ותמיד מרגיש (בפועל ממש) שכתיבתך נובעת מאהבת האדם שבך.

לא כל דבר זה "או-או"....

ויכולות להיות תחשות לגיטימיות כאלה גם כשיש נאמנות מוחלטת.

ויש אנשים נאמנים שיכולים גם להיסחף קצת עם הזמן - ויש שלא.

ובין "פנטזיות" לבין "לקחת לו את העבודה" - יש גם לדבר בנחת, בין בני זוג נאמנים.

מתון מתון....

אבל כאחד שעבד עם נשים שנים רבות אני יכול להגיד שחלק גדול מהעניין תלוי באיך שהחברה לעבודה נראת.

שנים עבדתי עם אשה לא מטופחת ולא שמחה ומתלוננת על כל דבר, לא זכור לי על הרהור אף קטן ביותר כלפיה.

אחרי זה היא קיבלה קידום לסניף אחר ובאה במקומה אשה צעירה ונמרצת, גם נראת טוב וגם עם חיוך מאוזן לאוזן והכי גרוע נורא תקשורתית (דוסית - חרדית כמובן).

אחרי יומיים של חפיפה הרגשתי שאני מתבונן בה יותר מדי ולא עושה לי טוב המצב החדש. ובקשתי לעבור לסניף אחר (בעדיפות איפה שהקודמת עברה) ב"ה עכשיו אין לי התמודדות. 

קצת רדוד אבל זה האמת (שלי לפחות)

קראתי את ההודעה הזאת שפורסמה בפורום באתר חילוני כלשהו, וישר נזכרתי בהתכתבות שלכם פה. אתם חייבים לקרוא את זה, ממש נורא: 

לפני חודשים מספר נקרתה בדרכי בצירוף מקרים ,בחורה מדהימה ,חכמה ,מושכת ,מבינה , וכל כך חמודה . קשקשנו בטלפון ולא רק בעיניני עבודה , 
שנינו נשואים עם ילדים היא חרדית אני דתי ,היא בתחילת שנות העשרים ואני בשנות השלושים המאוחרות. 
ומילאנו אחד לשני כל כך הרבה חסכים שיש לנו בחיים . 
נכון זה אסור -מוסרית ,דתית,וכו' , נכון דבר כזה לא יכול להיגמר טוב לאף אחד מהצדדים הנוגעים בדבר , אבל זה הרגיש טוב ,מרפא . 
התאהבנו , היינו משוחחים שעות ביום ,מיילים וכו', אפילו נפגשנו כמה פעמים לזמן קצר , והיינו ביחד בעולם משלנו לבד לבד. 
אהבה מטורפת,לא תמיד מתבטאת במילים , כאילו נועדנו אחד לשניה ,קשה לפשט למילים את העוצמות,לפעמים מה שלא נאמר היה חזק ממה שנאמר . 
לא היה בינינו מגע פיזי עד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי ,אם כי דיברנו על כך ,ושנינו רצינו והשתוקקנו בטירוף למגע , נמנענו ,כי ידענו כמה זה בלתי הפיך . 
הרגשתי נאהב, מקובל, מלא, אוהב, נותן ,מקבל, כמות בלתי נתפסת של רגש וטוב, הסתובבתי כמלך העולם ,נישא על גבי רגשות שמקומם לא אמור להית בחיי . 
סבלנו שנינו מרגשות אשם , והבננו שאין ברירה ,חייבים לסיים את זה , וסיימנו , בהדרגה , ובתקופה הראשונה חשבתי ש"נגמלתי" ממנה ,אבל הכאב צף ומטביע אותי מידי פעם בדאון ,עצב,רצון לבכות על הדבר החד פעמי בעוצמתו שהייתי צריך לסיים ): 
פשושיק , אני יודע שאין מצב שאת קוראת פה ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב את זה : אני עדיין אוהב אותך,מתגעגע,ומקווה שהכל טוב אצלך. 
חיבוקים יתקבלו בברכה  

עצוב מאוד שאנשים מגיעים למקומות האלו.  

10 שנים אני נשואה ולרגע לא עלה בדעתי כל מיני רעיונות שאתם מעלים פה! להתחיל עכשיו ? לבלוש? לשבת על הורידים? למה הכנסתם לי רעיונות לראש??????????  [טוב, אני לא בנויה לזה, אבל אני מפחדת שאם יהיה לי טיפה של זמן מיותר אני אתחיל לחשוב על זה....]

אל תניחי לכל מה שכתבו פה לעלות לך לראש, כי המון כתבו פה דברים לא נכונים.

וגם אם כתבו דברים נכונים- הם לא נכונים לך. וזה העיקר פה.

אני מצטטת ממה שכתבת- נפלא- על היחסים שלך עם בעלך:

"היום אחרי 10 שנים אני יכולה להגיד שלא היה לי רגע של קנאה... ההרגשה שלי שמה שיש ביננו הוא כ"כ מיוחד ואישי , הוא כ"כ שלי בהכל ששום חיוך של בוקר טוב,  אמירה מעודדת לחברה לעבודה או עבודה משותפת במשמרת [כמובן בשמירה על הילכות יחוד] לא יכול להרוס את מה שביננו [וחסר לו שלא יהיה נחמד ומנומס גם לבנות!!!]"

כתבת כל כך יפה!! כשקראתי אותך הרגשתי כמה את מיוחדת בהשקפה הזאת, כמה זה נכון לנהוג ככה, כמה זה אמיתי וראוי!! וכמה זה מתאים לך- אישיות מיוחדת, ולא לאנשים אחרים. כל אחד ומה שעוזר לו!

וזה מה שעזר לך להתמודד עם כל הרגשות שעלולים לצוץ שם. את התמודדת עם זה בגבורה גדולה ובאהבה גדולה לבעלך. הבנת הבנה בוגרת ועמוקה: אין כמוך בעולם עבור בעלך. אתם נשואים כבר 10 שנים ואת הכי בעולם בשבילו. והוא הכי בעולם בשבילך! ואין דבר שיכול להשתוות לאהבה הזאת ביניכם!!

אל תניחי לכל מני אמירות שאינן שייכות לך- לחדור לזוגיות היפה הזאת. את עשר!!! ואת פועלת נהדר!!

בסדר?

את מתארת מצב בעייתי ומורכב.

מצד אחד הוא באמת כל כך אוהב את העבודה שלו וכל כך מרוצה ממנה, מצד שני האישה הזאת והיחסים הקרובים איתה באמת גורמים לתחושות לא טובות. גם מצידך ואני בטוחה שגם מצידו.

התחושות הלא טובות מצידך יכולות לבוא לידי ביטוי בקנאה ובחוסר נוחות, ומצד שני את כמובן רוצה שהוא ייהנה מהעבודה, יביא כסף וכמובן יהיה בחברה מקצועית שתתרום לו להתקדם ולקדם.

התחושות שלו כמובן יכולות להיות התמודדות לא פשוטה עם אישה שהוא מאוד מעריך כאשת מקצוע, ושמירה על גבולות שלפעמים מטושטשים במקומות שכאלה.

אני מציעה לך לדבר. לדבר. לדבר על זה.

שוחחו ביניכם על הבעיה. שוחחו על התחושות שלכם עם העניין הזה.

אמרי לו מה את מרגישה- כתבת פה נהדר את תחושותייך.

אמרי לו עד כמה את רוצה בטובתו ומצד שני עד כמה את מרגישה חוסר נוחות.

עודדי אותו לומר לך מה הוא מרגישה ומה דעתו בעניין.

הגיעו להחלטות יחד.

אלה יכולות להיות החלטות שונות בנוגע לתיפקוד שלו יחד עם אשת המקצוע הנ"ל, אולי שיתוף שלך יותר במה שקורה וכך הרגשה שלך שאת מעורבת יותר ובוטחת יותר.

זה יכול להיות החלטות שישפיעו על הזוגיות שלכם ועל שינויים שאתם יכולים להפיק מהם תועלת.

זה יכול גם להגיע עד כדי ניתוק מהעבודה הזאת- בקיצוניות השניה.

הכל יכול להיות, העיקר הוא שזה צריך להגיע מתוך שיחה ובירור מעמיק שלכם יחד.

זה אפשרי לעבוד יחד עם אישה. זה רק מצריך מודעות גבוהה מאוד, וידיעה ברורה מה הכיוון ומה נכון.

ומעקב צמוד של האיש ושל אישתו על כך שיש סיפוק הדדי בקשר ביניהם. רגשי ופיזי. כדי שימצא את מה שיש לו צורך בו- בבית.

המון הצלחה.

ואני מאוד מבינה ללב שלך. אני מאמינה שהמפתח למערכת יחסים מוצלחת הוא בראש ובראשונה תקשורת טובה (ואני שואבת הרבה מהפוסט המוצלח הזה בדה מרקר) אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על איך שאת מרגישה, כי לדבר על דברים תמיד מכניס אותם לפרופורציות. רעיונות מעורפלים הם לרוב הרבה יותר מפחידים מהדבר עצמו. מאחלת לך בהצלחה ולפי איך שאת מתארת את בעלך נשמע שזכית ושאין מקום לדאגה...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏