למה אתה לא יכול לשבת בקט בלי להפריע?
למה אתה תמיד חייב להעלות בי מחשבות?
למה אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממך?
למה? עד שסוף סוף המחשבות נהיות קצת שקטות,אז אתה חייב לצוץ מחדש? לזרוק איזה הערה,לעשות איזה משו? וכמובן שאני אדע מזה..
זה כמו לאסוף עלים שנשרו על האדמה, לעשות מהם ערימה. ואז דקה לפני שאתה גומר לאסוף אותם ובא לזרוק אותם לפח,מישהו בא ומפזר לך הכל. ואז אתה שוב אוסף, ושוב כמעט גומר. ושוב באה הרוח ומעיפה את הכלה.. ושוב.. ושוב..
כמה אפשר???
צא לי כבר מהראש !!! די! נמאס לי!
אז אם זה ייגמר בחתונה.. סבבה.. עוד כמה שנים..
לא רוצה! לא רוצה להסחב עם הרגשות האלה עוד 3 שנים.. די! אין לי כח לזה! רוצה לעבוד את ה' בשקט. בלי שתפריע! ללמוד בשקט! בלי שתפריע. לעשות שירות ,בלי שתפריע!
אז צא! ומצידי שוב בעוד שנתיים שלוש! אבל לא עכשיו! לא רוצה את זה!
סוף פריקה!
תודה על ההאזנה 
)