המראה משדר כ"כ הרבה!

כך בכלל לא נכנסים לספק

אצלך לומדים רק בני הדת היהודית.

אצלי למדו גם בני הדת הנוצרית, המוסלמית, הבאהית וכו' וכו' וכו'

תודה בכל אופן

למרות שיש עוד כאלה שם בחוץ, שלא יודעים לזהות את הסימנים לדוסיות מתקדמת.

וידועה הבדיחה על החילוני שביקש מחבר שלו עזרה בהלתחיל עם בחורה דתיה "אבל מההכי חזקות, האלו שמסתובבות עם צעיף על הראש!"

מישהו במכללה שאל אותי "נו, אז מתי החתונה?", וכשהוא היה כל כך מופתע שהיא כבר היתה מזמן, שאלתי אותו אם הוא לא שם לב לכיסוי ראש...הוא אמר שהוא לא יודע, הוא לא מבין בזה...נחמדה הבועה של חלק מהאנשים...

עקיבא- מזל טוב על התואר וטקס!

באמת נכון שהם שמים לב למראה, ולפעמים גם אנחנו משדרים מרחק עוד לפני שהגענו אליהם בכלל, והם מבינים מיד (או לפחות בזמן כדי לא להושיט יד). אולי היה לך פרצוף תוהה והן הבינו?

את תתפלאי עד מה אנשים לא מבינים...

בן דוד שלי אמר למישהו שבת שלום ביום רביעי... כשאמא שלו שאלה אותו מה נסגר איתו, הוא אמר "מה, אפשר להגיד שבת שלום עד יום רביעי"...

ב. כמה פעמים פגשת אנשים שנעלבו מזה?

כשמסבירים בחיוך ש "אני דתיה, אני לא יכולה ללחוץ לך את היד" רוב האנשים מבינים אותך.
(עד היום, היחידים שפגשתי שלא זרמו עם זה, היו דתל"שים מעצבנים שניסו להציק בכוונה)

הגיוני שהוא פשוט לא מכיר את המושג "שמירת נגיעה". (כן, מסתבר שזה הגיוני, ומעליב בשבילם, אבל הם מתגברים על זה יופי כשמישהו מסביר להם את זה)

רק למשפט התנצלות קצרצר.
אצלי זה תמיד עבד, בינתיים.



ואם מישהו באמת לא מבין, אני לא יודעת מה הייתי עושה.
כלומר, אני יודעת, אבל אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון.


 

התעצבנתי עכשו. רתחא דאורייתא.. (מנסה להתגבר - נרגעת - מגיבה )

זה קרה לי כמה פעמים בטקסים רשמיים, וברגע שאנחנו משדרים ביטחון בדרך שלנו וידיעה ברורה שזה מה שנכון- אנשים מבינים את זה, מכבדים את זה ויותר מכך- מכבדים את מי שאנו מאמינים בו! זה כמובן- בא בדרך ארץ ובעדינות לגמרי.. בשני מקרים שקרו לי- בפעם הראשונה אמרתי בעדינות ובשקט שאני לא לוחצת ידיים לגברים, ואח"כ באתי באופן אישי והסברתי קצת על מה זה יושב. מסתבר שאנשים מבינים ומכבדים. זה היה בטקס פחות רשמי.

בטקס אחר, יותר רשמי בהתחלה באמת נלחצתי מזה, אך לאחר כמה רגעים, עוד לפני שהחל הטקס, ניגשתי לאחראים והבהרתי את זה בעדינות. וברגע האמת- כמובן שעמדו שם איש ואישה וכל אחד יכל ללחוץ יד למי שמתאים לו..

מהרגעים הללו מאד התחזקתי, יש לנו מקום ועניין לעמוד על דעתנו, בעדינות, באמת ובבהירות פנימית. זה שזה לא מקובל- השאלה היא על מי.. עם כל הכבוד, זה לא שונה משום מצוה אחרת שאנחנו מקיימים. וממש לא מקובל עלי ההכרח הזה של היות בסדר עם אנשים על חשבון רבונו של עולם. למה אני צריכה לכבד משהו אחר אך הוא לא מכבד את מה שאני מאמינה בו? ולמה זה יותר ברור שזה כך? ושוב, אנשים מבינים ומכבדים, לפחות מהניסיון שלי. בואו נכבד גם את עצמנו ובעיקר את השי"ת.

ועקיבא- אשריך על שעברת שלב חשוב בחיים- קבלת תואר!!  (ותואר נוסף בקידוש ה'..

אני מסכים עם עקרי הדברים 

אבל לדעתי זה לא כמו "כל מצווה אחרת" כי אין איסור בעצם לחיצת היד. לא מדאוריתא ולא מדרבנן..

נראה לי שהאיסור הוא במחשבה ובכוונה של האדם וכדי שלא יגיע לכוונות אז נמנעים. ולכן חלק מהפוסקים כתבו שכן ללחוץ אם היא או הוא עלול להעלב. (וחלק כתבו שלא ואני משתדל לנהוג כמותם)

ובהקשר לזה - 

לפני כמה שנים הייתי בחידון התנ"ך העולמי, באנו כמה חברות יחד.

ויש כמובן מלא בדיקות בטחוניות בגלל ראש הממשלה.

באחת הבדיקות מגישים לבודק יד והוא מעביר משהו לבדוק שלא נגעת לאחרונה בנשק.

בקיצור, אני הייתי הבת השלישית - שתי הראשונות הגישו יד (נלמד זכות שהם לא הבינו שהכרחי נגיעה...).

אני ביקשתי מהבודק אם אפשר בלי לגעת. והיו לו סיבות להתעצבן עליי, הרי זה בדיקה בטחונית, חשוב, וכו' וכו'.

אבל זה היה ממש בלי בעיה, הוא פשוט סימן לנו לגשת לשוטרת. והוא שאל אם כל הבנות ככה, ועניתי שכן.

האמת היא שזה היה גם חשוב כי הייתה איתנו חברה שאני יודעת שלאחרונה היא למדה את הנושא וניסתה לשמור נגיעה. וזה הראה שזה אפשרי ולא חייבים לאכול אותך על זה...

סליחה שיצא ארוך, סתם רציתי לשתף...

אמנם כן, עדיף שלא ללחוץ יד. (והרמב"ם אפילו פוסק שכל נגיעה היא איסור דאורייתא)

אבל יש פוסקים אחרים, שאומרים שכל עוד נגיעה היא לא של חיבה, יש מקום להתיר בזמנים מסוימים. 

הרב פיינשטיין למשל, הורה ללחוץ יד כדי לא לבייש.

סיפור שקרה לי לא מזמן:

הייתה לי פגישה חשובה עם אדם מכובד, שהושיט לי את היד כשהוא אמר שלום. באותו רגע, מדחף טבעי הותרתי את היד שלו באוויר. בהמשך הפגישה הוא הזכיר את העניין. (לא בצורה שלילית, סתם העיר.) 

כן, יש אנשים שלא מודעים בכלל לעניין של שמירת נגיעה, ולחיצת יד היא עניין של נימוס גרידא בשבילם.

כשחשבתי על זה אחרי זה, אמרתי לעצמי שהיה עלי לפעול אחרת ולהושיט יד.

זו לא צריכה להיות לחיצה ארוכה, אבל יש מקום לא לבייש אנשים, ולהתנהג ע"פ כללי הנימוס.

אני מאמינה שבסיטואציות שונות יש לפעול באופנים שונים, בעיקר כשאנחנו נפגשים עם כל מיני אנשים, שלא תמיד מודעים לדקויות ההלכה.

(אף על פי כן, אני חושבת שעקיבא צודק.)

אלא למה לחפש מראש אם מותר.
הושיט לך יד? כל הכבוד לו, מנומס שכמותו. השאלה למה הוא חייב להיות זה שנעלב ולך אסור להיעלב מזה שלא אכפת לו מזה שאת שומרת מצוות. הוא לא מכיר את הענייין? נו, בסדר, גם את לא מכירה הרבה מאורחות חייו. משום מה לא נראה לי שתעשי משהו שיעליב אותו. 

אגב, במיוחד אצל אנשים שעברו כבר את גיל 50 (ו-40 ו-30 וגם 20, כן), הם מכירים טוב מאד את העניין. נכון, לא כולם. אבל הרוב המוחלט

אפשר להסביר בעדינות, אני לא נגד. 

אבל כיוון שאני זו שמגיעה לעולם שלו (הכללי, החילוני) יש מקום לכבד.

אני לא זוכר שאמרתי ראש בקיר...

את מגיעה לעולם שלו? פראיירית... אצלי שנינו נמצאים באותו עולם ומתאמצים אחד בשביל השני. באמת שזה הרבה יותר קל. לא מצריך שיקולים מוזרים

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
 

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו