עיקר הבעיה באמת זה החוסר תקשורת ביניכם על הנושא הזה. אם זה כ"כ משמעותי בחייכם אולי כדאי לפנות לייעוץ. באמת לא פשוט.

ולא נעים..

מהכתיבה שלך רואים  שאת די סבלנית..

אם האחות מבינה ענין - שוה לכתוב לה על הקושי שלך, בעדינות, לא "תלונות עליהם". אם לא - אז לא. זה רק יחמיר.

הבעל נפגע - כי הוא מרגיש כאילו "המשפחה שלו" מותקפת, ביחוד שמשפחתך לא כך.

לענ"ד, קודם כל תשמחי שהיא לא רוצה שתגיעו עד סוכות..

יש להניח שבסוף הם ירצו שתבואו.

מה שכן - כדאי להגיע לשיחה עם בעלך.

אל תגידי לו שאת לא רוצה להגיע אליהם או משהו דומה.

תתחילי מהטוב. תחפשי משהו טוב שם, תגידי לו שאת מקבלת שזו המשפחה שלו עם כל הצדדים (לדוגמה, את בקשר טוב עם אחותו או משהו דומה..) אבל יש דברים שמפריעים לך כשאתם מבקרים. תפרטי מה בדיוק, תשתדלי שזה יהיה כמה שאפשר בטון מתון, ולא בתור תלונה כללית על האנשים אלא על תופעות ספציפיות. כי הוא לא יכול לקבל שאח שלו הוא "לא טוב", זה אח שלו.. אם תעלי נקודות - יש סיכוי שהוא בעצמו יטפל בכך אח"כ.

ותשתדלי להעלות דברים שיש סיכוי שבשיחה הוא יכול לשנות. כי מה שלא - אין בכך תועלת. אם לא יקבל - תרדי מזה. חבל לקלקל יחס עם הבעל בשביל משפחתו.

ככלל, בהיות שצורת הדיבור וההתייחסות הזו היא לא-שייכת בעליל, כדאי לך לעשות תרגילים פשוט להתעלם. העירה משהו על הכוסברא, זה באמת מעליב, תחייכי בלב - הרי כל אחד מבין שזה שטויות לגמרי. זה הבית שלך - ואת עושה איך שאת  רוצה. פשוט אל תתייחסי. עם הזמן ילמדו שאת לא מתייחסת לצד הזה של הדיבור ויש להניח שזה ירד.  אותו דבר - ביקשו שאת תשטפי ואת חולה, תגידי בנימוס שאת עם חום וממש לא יכולה.. ותתעלמי מכל התגובות.  ילמדו שאת יכולה בשקט לפעול כפי שנראה לך, ואולי יחושו את הגבולות.

ככלל, צריך להשתדל לראות מה טוב ופשוט להתעלם מכל השאר. להרגיל את עצמך שזה שטויות ומתחת לרמה להתייחס, בלי להתייהר כלפיהם כמובן באופן כללי. יחס טוב - ולא לקבל הבלים.

משפחה של הבעל לא תמיד אפשר לבחור.

ותשמחי שיש לך את הורייך - בלי לעשות השוואות מול הבעל. הוא לא יכול לשאת דבר כזה וזה טוב שיש לו יחס טוב למשפחתו.

אחותו נשואה עם ילד בן חודשיים והיא אמרה שאנחנו נטל והקטע שאמא שלו מתקשרת לבעלי ואומרת לו אני לא יכולה ה רוצי ממני יותר מידי שאני יבשל לה והם באים לפה אין לי כוח ולה היא לא אומרת כלום. אחותו לא יודעת שמבחינת אמא שלה גם הםלא בסדר... כי אמא שלה לא אומרת להם כלום ולנו הם כן אומרים . זה היה ככה מתחילת הנישואים. שהיינו מגיעים היינו ישנים מאחורי הספה בסלון שתבינו זוג אחרי החתונה צריך לישון מאחורי הספה על מזרון, בגלל שהפיליפינית של האמא שעברה אז אירוע מוחי ועכשיו היא בסדר גמור ב"ה ישנה בחדר של בעלי, בעוד שאח שלו הקטן ישן בחדר שלו לבד כמו מלך... אני לא יכולה לדבר עם בעלי הוא ישר ייתקוף אותי וזה משהו שאני סוחבת מאז החתונה שלנו... ומה הקטע הזה של אחותו מה היא נדחפת וכל פעם שאנחנו שם היא מתקשרת לאמא שלה ומוודאה שאנחנו עוזרים די אין לי כוח עם השטויות האלה

אבל אני באמת חושב שהנקודה העיקרית זה לדעת לעמוד על שלך בלי ויכוחים ולהתעלם.

מה פירוש "תבשלי לה". למי? לאחותו?..  "אני לא יכולה. באמת מצטערת. יש לי הרבה עומס".. גמרנו.

לפעמים אדם צריך להתרגל לעמוד על שלו לגמרי בנחת, וגם להתעלם.

בוודאי שההתנהגויות שאת מתארת פה, הן למעלה ממוזרות. אבל בהיות שעל רובן אין לך יכולת להשפיע, זה האנשים, את צריכה "לתפוס מרחק" נפשי מזה. ומההתנהגויות המשונות של האחות בוודאי תתעלמי לגמרי, עד שתתעשת..

ותבדק י האם ניסית לדבר עם בעלך כמו שכתבתי לעיל, או בכיוון של "תלונה כללית" על משפחתו אועל ההגעה אליהם. יותר קל לקבל הערה נקודתית, מאשר באופן "כללי".

באמת לא נעים - יש דברים כאלה, לצערנו. תשתדלו להתרכז בטוב שבתוככם. זה העיקר - גם מבחינת הזמן, וגם מבחינת הענין.

בסד

קראתי את מה שכתבת. קודם כל- תודה ששיתפת.

אני חושבת שזה כבר הקלה. לראות שאת נורמלית ויש עוד כאלה שזה קורה אצלן.

אני חייבת להמליץ לך להתייעץ עם דמות שיש לה סמכות רוחנית, ומאידך- הבנה והקשבה.

אני עברתי 7 מדורי .... עם חמותי ועם אחים של בעלי.

אחרי 16 שנה, החלטתי שאני לא יכולה יותר לסחוב את זה, כי גם כשהגענו למצב של ניתוק קשר לחלוטין עם משפחת בעלי, הם כל היום היו לי בראש. עד שקמתי והלכתי להתיעץ. אני כבר 7 חודשים בעניין של היעוץ, עם מס' גורמים. ראשית- זה עשה לי טוב באופן אישי. שנית- זה גימד לי את המתח איתם ל-20 אחוז ממה שהיה.

אני בטוחה שמימד הזמן עשה את שלו, וישנם דברים שלא הייתי מוכנה לשמוע לפני 10 שנים, אבל למה לסבול ככ הרבה זמן ולא לפתור עכשיו?

אני ממש ממליצה לך ללכת ליעוץ. אני יכולה להמליץ לך באישי, אני לא רוצה לעשות פרסומת...

אני חושבת שקודם כל את צריכה להגיע להבנה מלאה מול בעלך, ואח"כ להתמודד איתם.

תשמחי שזה צץ, וזה ייתן לכם להגיע לחיזוק הקשר בינכם מתוך הקונפליקט הזה, ואח"כ- להתעצם ביחד.

זה לא נראה לי שילך כ"כ הוא ישר מתגונן ותחיל להמטיר מטר קיטונות על המשפחה שלי ואני לא רוצה בזה...

בצורה של קשה לי.. אני מרגישה לא מוגנת בכך וכך.. קר לי שם.. אני נפגעת כשאומרים לי כך וכך זה נותן לי הרגשה כזו וכזו..  באתי לבקש ממך עזרה בזה, משהו בסגנון כלומר להפעיל לו מחדש את מנגנוני.. הבעל המגן

ופחות להצביע .. המשפחה שלך כך וכך..

שאז הוא כביכול שוכח רגשית שאת האישה שכ"כ צריכה אותו .

אלא יותר סוג של יריבה קשוחה בתחום הזה

קשה יהיה לשרוד לאורך זמן אם כך ימשיכו להיראות חייך.

אכן כתבת בסגנון של פריקה.

"הם מתערבים לנו בחיים" - מה שנדרש מכם זה להקשיב להם בכבוד, אין סיבה שזה ישפיע מעבר להקשבה שלכם, זה תלוי רק בכם מה לעשות עם מה ששמעתם.

"הם אומרים שכשאנחנו מגיעם אנחנו נטל" - בפעם הבאה שאתם שומעים כך, תבררו בנחת איזה סוג של נטל זה? רגשי, כלכלי, ענין של מקום וכד'. ותנסו לראות יחד איך בכל זאת אתם יכולים להגיע מבלי שירגישו אתכם כנטל.

"אני שוטפת שם הרים של כלים אף אחד לא מוציא מילה" - תבררי עם עצמך מה בדיוק מפריע לך, זה שאת נאלצת לנקות שם (מה יקרה אם לא תנקי?), או זה שלא מעריכים זאת.

לא כדאי לקחת ללב הכל. מותר לפעמים להתעלם. אנחנו לא צריכים להעניש את עצמנו על טעויות של אחרים.

אני קראתי בכאב רב את הסיטואציה שבה את נמצאת.

אני מציעה לך להסתכל על חמותך ועל שאר בני המשפחה שאת פגועה מהם, לא כאל אנשים רעים או קשים, אלא כאנשים מוגבלים. כי זה אכן במצב הנכון שבו הם נמצאים לפי מה שאת מתארת.

לדעתי, מי שלא רגיש לקושי של אחרים ומעלה דרישות וביקורת על כל מיני דברים ומגלה חוסר התחשבות, זה פשוט מוגבלות. יש מוגבלות פיזית ויש מוגבלות מנטאלית, נפשית וכדומה.

כמו שאי אפשר לבוא בטענות לאדם מוגבל שחסר לו רגל כך אי אפשר לבוא בטענות לאדם שחסר לו חלק מהותי מההתנהגות וזה טבוע בנפשו ובדמו.

פשוט מציעה לך לשמור על קור רוח ולהתעלם. פשוט תקחי את כל הביקורת הזאת כמו ביקורת של אנשים מוגבלים או של ילדים שטרם בגרו ואל תכעסי עליהם כלל.

תכבדי אותם מאוד ותתעלמי מכל מיני דברים חסרי טקט כפי שציינת. תנסי ללמד אותם ולהסביר להם כמו לקשיי הבנה, שיש לך שלשה ילדים קטנים ושיש לך צרכים וחולשה וכל דבר, שאת מרגישה מיד תאמרי להם במקום לשמור בבטן.

אולי בסוף תראי שזה רק היה בעיה בתקשורת. פשוט צריך ללמוד לדבר עם כל אחד בשפה שהוא מבין.

בכל אופן מאחלת לך להיוועץ עם נשים בעלי ניסיון שידעו לתת לך עיצה מנסיון חיים.

בהצלחה !!

נ.ב. לגבי בעלך, אם את רואה שהוא מתקומם, פשוט על תנסי לשכנע אותו, תדברי איתו גם בצורה מכובדת אבל פתוחה.

אנשים מוגבלים??? 

ככה את מציעה להתייחס להורים של בעלה? זה נראה לך מכובד?

קשיי הבנה, ילדים שטרם בגרו...

אני ממש מזועזעת. זילזול מטורף.

העלבון היחיד בדבריה הוא לאנשים שמוגבלים באמת,

אבל יש צדק וחוכמה בהתייחסות לאנשים מהסוג הזה כאל אנשים מעוותים מיסודם שאין דרך לשנות את המנטליות הזוועתית שלהם, ככה פחות לוקחים ללב מהם..

ואת, אם היית אדם הגון לא היית תוקפת ככה מאנונימי.

ומאד התרשמתי מהגישה.

אני חושב שיש כאן אי הבנה: היא לא אמרה ולא התכוונה להתיחס בכללות אל החותן/ת כ"אנשים מוגבלים"..

להיפך, אמרה במפורש לכבדם וכו'.

רק בנקודות הספציפיות האלה, של בר-דעת תופס שהן בגדר של אבסורד מוחלט ("במרוקו היו קוראים לך עצלנית"... מי מדבר כך? ועוד דוגמאות אבסורדיות לחלוטין מתוך מכתבה) -

היא הציעה גישה שיכולה להרגיע את האשה מבפנים. אל תכעסי, אלא תביני שיש פה איזו בעיה מובנית בעניינים הללו, הספציפיים, אצלם. זה - במקום לצעוק ולהתמרמר ולהתווכח, עם אנשים שכרגע הם באמת "תקועים" בגישה מאד מוזרה בחלק מהעניינים.

נכון שצריך מאד להיזהר שלא להגיע לזלזול או להתנשאות.

אבל היא גם כתבה, שלא "תשמור בבטן" אלא תגיב מיידית. רק במקום להגיב בכעס - תאמר בנחת מה בדיוק מפריע לה ולא תהיה "תלויה" בתגובתם.  כלומר: היא נותנת סיכוי שיבינו, אבל אם לא - אז מראש ביחס שיש להם בעיה בענין הזה, ולא להתפעל.

היא צודקת: הבחורה הנ"ל אינה צריכה להיות "סמרטוט" לשגיונות, בגלל רגישותה. אדרבה, לפעמים זה הדבר היחידי ש"ירגיע" גם אותם. יש אנשים שאת הדלק לצורותדיבור כאלה יונקים מההתפעלות והנפגעות של הצד השני. ברגע שהם רואים שהוא גם עונה עניינית וגם לא נבהל - פשוט יורדים מזה..

כנ"ל - זו לא שיטה קבועה בחיים. אסור לזלזל, צריך לדון. אבל כשיש דבר מובנה כזה - מוטב להתייחס כך, בצד הכבוד לאישיות שלהם, ובצד הביטוי הנינוח של מה שמפריע.

ניכר של"חסידיט" יש פשוט "נסיון חיים" בכל מיני עניינים, והפקת תובנות מאד מעניינת...

[ואגב, אם אני תופס נכון את ההווי ש"חסידית" באה ממנו - מה שהיא מתכוונת באמירתה "קשי הבנה" "מוגבלים", זה כלל לא לקונוטציות של חירוף, שזה עורר אצל האנונימית... היא באה בתמימות להסביר איזשהו "רעיון" במילים הללו..]

ידוע ומדריך חתנים אמר לנו להסתכל

בהסתמך על התיאור הסוביקטיבי שנתת, זה קצת פוגע במוגבלים.

מבלי להתרגז ולנטור טינה.

אני הייתי הולכת הפוך על הפוך.

חמותך מזמינה אתכם לחג? תעני לה שהיית שמחה להגיע אבל את לא רוצה להיות עליהם נטל. ככה היא תבין את הרמז ותתעדן בפעם הבאה . לדעתי היא אפילו תתעקש שתבואו.

 במרוקו היו קוראים לך עצלנית? את לא במרוקו כרגע תודה לאל וככה נהוג אצלך. תראי שזה לא מזיז לך.

הרי ברור שהם לא מנסים לחבל חלילה ביחסים בינך לבין בעלך.

תכבדי אותם ותעמדי על שלך. בסוף הם ישמחו שיש להם כלה כמוך ואני בטוחה שגם עכשיו הם כבר שמחים

ב"ה ונראה שככל שאת עוזרת תחושת ההשפלה גדלה אצלך.

עשי רק מה שבכוחך, ומותר לך לעשות מהעשיה שלך ביג דיל.כדי שבכלל יראו אותה.

במיוחד בפרק שמדבר על זה.

יכול מאוד לעזור.

שיהיה לך המון בהצלחה

לפעמים אני תוהה לעצמי - החמיות לא היו פעם כלות?! ככה הן רצו שיתייחסו אליהן?

ומה קורה לגברים שלנו, שלא מסוגלים לראות נכוחה מה קורה עם המשפחה שלהם?!

ולגבי המקרה שלך ספציפית - חמותך נשמעת לי פשוט אישה מרירה. היא מקטרת עליכם לגיסתך, ומקטרת על גיסתך אצלכם... נשמעת לי אישה לא מאושרת שמקרינה זאת על אחרים.

והילדים שלה, גיסך וגיסתך - זוג מפונקים שנבנים על ירידות על אנשים אחרים.

לא נעים, אבל אין טעם להחביא את הדברים או לייפות אותם.

ואת... הבעיה הגדולה שלך איננה הם אלא... בעלך!.

הוא צריך להבין שלא צריכה להיות תחרותיות, מערכת היחסים שלכם עם ההורים שלו לא אמורה להשפיע על מערכת היחסים עם ההורים שלך.  זה קשה, כי אני בטוחה שלא נעים לו לראות מה הולך אצל המשפחה שלו לעומת המשפחה שלך, אבל טמינת ראש בחול לא תשנה את המצב.

אם לבעלך ישנה דמות רבנית שהוא קשור אליה, כדאי לבקש ממנו לנהל שיחה עם בעלך. אם בעלך ידע לעמוד מול משפחתו הכל יסתדר או לפחות יתנרמל, אבל לי נראה שהוא לא מסוגל לעמוד מולם (השערה שלי - הוא בטח בכור, בעיה נפוצה...), וכאן מתחילה הבעיה שלך...

בהצלחה רבה רבה!!!

מאוד מוכר

בצורה שונה פנים שונות

בבעל הקרוע בין האישה השונאת לחמות המפלצת

בין הרגשות הקוטביים של משפחה ושנאה תחרות והשלמה

לא באנו לעולם רק לעשות חיים.

לאחת קשה בבריאות, לשניה בחינוך הילדים, ובשלישית עם משפחת הבעל

שמנטלית ככ ככ שונה עד לשבירת כלים לגמרי

אומרים שמשפחה לא בוחרים. וזה נכון. התחתנת עם בעל שיש לו משפחה משלו עם כל מה שזה כרוך וזה החיים, ואת צריכה למצוא לעצמך את דרכי ההתמודדות שהכי נכונות לך.

לי היה נכון להגביל את מספר הפגישות. לומר לבעל- יכול להיות שהמשפחה שלך בסדר, לי זה קשה, ואני מגבילה את זה ל...

מניסיון זה יגביל גם את הפגישות שלך עם משפחתך, אבל זה עניין של רווח והפסד.

תבדקי מהם הגבולות שלך שאת לא מוכנה לוותר ותעשי הכל בשבילם, ומה שצריך להתמודד אז תתמודדי בהצלחה, עם יעוץ, עם עזרה, עם דמעות בעיניים

ותדעי שזה ישתנה שההורים יהיו מבוגרים ויצטרכו אותך. וגם אחרי 120 שלהם

שהתחתנתי גם בבית של ההורים שלי- מוכר לי מאוד מאוד לצערי שהאחים ישנים בחדרים ולזוג לא נותנים חדר לישון בו...וכל רצון להתקרב לאמא שלי בזמן ההריון וכעס כלפיה כי היא חושבת שילדים צריכים עצמאות ולהיות "בבית שלהם"...... את הכל היא פרשה כ:"הורמונים"........

ואחרי לידה שאמא שלי ארחה את כל האחים של אבא שלי ואותי שלחה לחמותי..... ושלא נדבר על הקשיים שהיו לי אצל ההורים של בעלי...לא ידעתי מי גרוע יותר....באמת!!!!

אבל בעלי היקר עמד לצידי כ-ל הזמן אפילו בשאלות הניסיון שעשיתי לו את מי הוא מעדיף בלי להסס אמר שאותי...זה הציל אותי........

כמה למדתי מאז...........שההורים שלי לא ישתנו, שצריך להבליג, לנהוג כלפיהם בסלחנות (גם כלפי הורי בעלי) כי הם פשוט קשי הבנה לקשיים מסויימים שלנו... להסתכל על זה ברחמים וחמלה כלפיהם וכך לצאת החזקה מהמחדלים הללו. וגם כמו שד. אמר לנסות להוציא את עצמך מלהיות פגיעה למרות שיש דברים מוגזמים שאם יקרו היום אני אעשה בגללם בלאגן שלם...ובעלי יתמוך בי וההורים יודעים גם שיותר קשה מול 2.....

אני במקומך הייתי אומרת שבסוכות לא מתאים לך לבוא...אני לא הולכת לאמא שלי כמעט בכלל בשבתות והיא לפעמים אומרת: "תבואו" ואני אומרת לה: "לא השבת לא מתאים לי"!

זה מה שהציל אותי.

לצורך בעזרה שלו בהתמודדות מול הוריו. אל תבואי בנימה מתלוננת תבואי בצורה הגיונית שכל אוזן שתשמע תחשוב שזה לא נורמלי. ואז תוכלי להתנהל מולם יותר בקלות.

ואם בת בהריון צריכה פינוק בגלל "הורמונים"- אז לא צריך לעזור לה?...

יישר כח על הגישה שלך ושל בעלך, וגם על הסלחנות (באמת ניסיון) - 

ועוד ייתכנו שינויים לטובה עם השנים..

כמה שצעירים חושבים שההורים כבר "מעוצבים" - גם ההורים לומדים דברים עם הזמן מהניסיון..

לא תמיד חמיות יכולות לבוא לקראת הזוג שמרוכז בעצמו, הן צריכות להתחשב בבעל, בגיסים באחים האחרים, שמרגישים שדחקו את רגליהם יותר מידי והן צריכות להיות בסדר עם כולם.

אז לא יזיק לזוג הצעיר- לבת או לכלה, לצאת מהבועה ולהבין גם את הצד השני.  לא הבנתי את הבת שבית הוריה היה מלא - מדוע אי אפשר לבקש ממך לישון אצל חמותך?

כמה קשה, כמה כואב...

גם אני חושבת שמה שהכי הכי חשוב זה מה שקורה בין בעלך ובינך.

אני חושבת שייעוץ מקצועי יכול לעזור.

אבל רציתי לתת לך עצה קטנה, לנסות "להכנס לנעליים של בעלך" זה לא קל, תנסי לחשוב מה היה קורה אם הוא היה אומר לך דברים כ"כ קשים על ההורים שגילו אותך, ועל הבית שגדלת בו.

החפץ חיים אומר (הציטוט לא מדויק) שה' לא אוהב שאומרים לשון הרע שהוא אמת, כמו אבא שאומרים לו על התנהגות רעה של הבן, עד עכשיו הוא העלים עין באהבתו, ןעכשיו, אין לו ברירה אלא להעניש את בנו אהובו.

אני חושבת שאין מנוס מדיבור פתוח, מתוך נסיון להבין את הקושי של השני, ונסיון להגדיר את המסגרת שתהיה נסבלת (לפחות) לשניכם, וכמובן גם לילדים שכמובן זה מקרין עליהם.

הייתי מציעה לנסות לפתוח את השיחה בהקשבה, משפט כמו: הייתי רוצה לדעת מה אתה חושב על הקשר שלנו עם משפחת המוצא שלך, ולהקשיב, לפחות 5 דקות בלי לענות, בלי להגיב, לשמוע, אולי זה יאפשר לך לקבל יותר, ולו להעלב פחות

מתפללת להצלחתכם

כואב לשמוע טינה כלפי אמא והמשפחה ולכן הוא אוטומטית מתגונן ותוקף

כדאי אולי לנסות להיעזר ? 

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3807

בשורות טובות.

יש עצה טובה של הרב ארוש בשם האר"י, רבי נחמן:

לקבל בזיונות באהבה. זה ממרק עוונות.

האר"י שאל את תלמידיו [ציטוט לא מדויק בעליל]

איך אתם רוצים שיתכפרו עוונותיכם? במכות? מחלות? מיתה ח"ו? עוני? אם לא, אז קבלו ביזיונות באהבה.

חברה סיפרה לי שקיבלה ביזיון קשה מאד מאד בתיכון שבו למדה ולאחר כמה שנים נפצעה קשה מאד בתאונת דרכים ואדמור גדול אמר לה שבזכות אותו ביזיון קיבלה את חייה במתנה.

עלי והצליחי, החזיקי מעמד ליבנו איתך. לי באופן אישי עזר לימוד ימימה בסיטואציות כאלה. עוזר לא להתערבב ולא להפגע

כל מקום אחר היה נראה לי לא מספיק רחוק.

בהתחלה לא היה קל. הצאדיקה באה מבית שקט מאוד ואצל הוריי יש 2 רמקולים רועשים בחדר אחד. עם הזמן למדנו להסתדר עם מה שהולך שם ולדעת שלגיטימי לברוח הצידה לנוח אם קשה מדי להתמודד.

ועוד טיפ קטן: במקום להגיע להורים לשבת, להגיע לשם באמצע השבוע, לבד.

תקופה ארוכה כזו עזרה לאזן דברים ולוותר על אמוציות מיותרות בין הכלה לחמותה. זה רק עלה קצת דלק.

לדעתי במקרים כאלו אם ההורים לא מקבלים ביקורת ונשאבים לורידים צריך לנתק מגע. את מחליטה מי נכנס לבית שלך ומתארח ומי לא!!! ואת מחליטה למי את נוסעת ולמי לא!! מי שלא מוכן להתארח בכבוד שלא יבוא. נכון זו משימה לא פשוטה אבל אם הדבר לא יובהר להורים היקרים, זה יכול לפגוע קשות בחיי הנישואין ובזוגיות עם בעלך.

לכן לדעתי צריך במילים פשוטות, עם כל הקושי שבדבר, להסביר להורים את המציאות המורכבת,ולתת להם לקבל את ההחלטה. לא כדאי שאת תעשי זאת אלא הבן שלהם שלא תואשמי בהמרדת הבן....

כמו כן אל תצפי מבעלך, בנם, לנקוט בשום צעד אקטיבי בעניין למעט אמפטיה אדירה כלפיך. הוא בין הפטיש לסדן בעניין. 

ב'ה בזכות הסבלנות הגדולה והניסיון הקשה תזכו לרוב נחת שמחה וברכה

קראתי את כל התגובות ואני מסכימה עם חלקן, רוצה לחדד נקודה שלא ראיתי שכתבו עליה כאן:

בעלך מגיע מהבית הזה. הוא גדל בו, התחנך בו, הכיר אותו.

אלה ההורים שלו, אלה האחים שלו, שם הוא גדל.

ילד שגדל בבית- לא משנה כמה רע היה לו- תמיד ירגיש הוא רוצה להגן על הבית שלו אם מתקיפים אותו. אלה ההורים שלו! יכול להיות שהוא חווה הרבה דברים לא טובים בבית, לצד דברים טובים, ויחד עם זה- אלה ההורים שלו. הוא גדל שם. וזה הבית שלו. והוא ירצה להגן על ההורים שלו.

זה דבר בסיסי וטבעי.

כשמתקיפים את המשפחה או ההורים- כמה שיש לפעמים דברים מאוד לא תקינים בבית- לילד יש רצון להגן עליהם. זה אינסטינקט בסיסי. זה טבעי והגיוני.

אני לא יודעת מה בעלך ספג מהבית, אילו ערכים הוא קיבל ועל אילו אמונות הוא גדל.

יכול מאוד להיות שהוא ספג בבית תחושה שהבית שלו הוא הראשון, שאין לכבד אנשים אחרים, שהכבוד להורים הוא המשמעותי ביותר, שאין לערער אחר סמכות האמא/אבא/אחים וכולי.

יכולים להיות הרבה דברים שהוא ספג מהבית ויושבים לו בִפנים.

קשה להוציא ערכים שגדלנו עליהם- גם אם הם מוטעים מאוד.

תראי, יראת.

יכול להיות שיש לבעלך הרבה ביקורת על ההורים שלו, על דרך הגידול שלו, על ההתערבות שלהם וכו', ויכול להיות שהוא מרגיש אותה בפנים. אבל אם את משמיעה את הביקורת הזאת השכם והערב- את גורמת לו להיסגר, לא להקשיב לה, ורק לפתח אנטי כלפייך וכלפי משפחתך.

אני חושבת שאת מתארת מצב בהחלט לא יציב, לא נומטיבי ולא נכון. המשפחה שלו נוהגת בך בחוסר הגינות. זה מאוד מאוד קשה להתנהל ככה, ואת עושה את זה בגבורה גדולה!!

כל הכבוד לך!!!

אבל את צודקת. גם לך יש כוחות מוגבלים ואת צריכה שיישארו לך כוחות. ונראה שהם מתכלים מהעמידה לבד מול המשפחה שלו והדרישות שלהם ממך.

אני מסכימה עם מי שכתב שהבסיס זה בעלך.

הבסיס של כל ההתייחסות למשפחות צריך להגיע מזוגיות. מיחד שלכם כזוג. אם תהיו יחד- הכל יהיה אפשרי מול המשפחות.

נסי למצוא, יקירתי, דרך להגיע לשיחה נינוחה עם בעלך על מה שאת מרגישה.

אם זה לא הולך- נסי לפנות לייעוץ זוגי.

אם הוא לא מסכים- אני ממליצה על ייעוץ אישי.

רק אל תישארי עם ההתמודדות הזו לבד. לא בריא ולא טוב, מתכון לפיצוץ גדול!

בנוסף, אני מסכימה עם מי שכתב שניתוק מהמשפחה הוא דבר שעוזר.

נסי לגרום לכך שהיא תגיע פחות. וגם אתם להגיע פחות.

לגבי המשפחה שלך- זה כל כך חשוב ולא מובן מאליו שהם תומכים ועוזרים לך!! זה נפלא!! תמשיכי להיות איתם ולקבל מהם כוח, זה משענת נהדרת!!

רק- תיזהרי. תיזהרי שלא ליצור קואליציה שלך ושל משפחתך מול הקואליציה שלו ומשפחתו.

אם צריך להגיע פחות למשפחה שלך- נסי ללכת לקראתו וללכת אליהם פחות. נסו למצאו את דרך האמצע על מנת למנוע חיכוכים עם משפחתו, ויחד עם זה להיעזר במשפחתך. העיקר הוא להיות יחד עם בעלך. זה הכי חשוב. לאחר מכן המשפחות.

מאחלת המון הצלחה. לא קל- ואפשרי. מאוד.

ליראת היקרה, גם אני סבלתי מאוד מחמותי, ומה שאת מתארת נשמע מורט עצבים. מניסיוני: קודם כל נמנעתי מהכללות, והשתדלתי לטפל בכל דבר באופן נקודתי. במקרה שלך למשל: אין לשטוף את הבית של חמותך בשום מצב!!! אם בעלך רוצה, שישטוף. את אל תתערבי. כנ"ל לגבי כלים. כאשר נמצאים בקשר עם אנשים כאלה אין ברירה. אל תדיחי אפילו כוס אחת (אלא אם כן את שוטפת אותה עבורך או עבור אחד מילדיכם). אם בעלוך רוצה לשטוף: סבבה. תני לו בכיף. בינתיים תקראי משהו, תצאי עם הילדים לגינה. תצאי לקנות לך משהו נחמד. גם כשהם אצלכם תמנעי ככל האפשר מלעשות דברים. תני לבעלך. מותר לך לבשל לפני שהם מגיעים. מרגע שהם נכנסו תשאירי לבעלך לקחת פיקוד. לשטוף כלים, לסדר. ותמצאי לך דרך נעימה להעביר את הזמן, כך שכאשר הם יעזבו תוכלי להגיד לעצמך ביושר: איזה זמן נפלא זה היה. התנאי הוא, שאינך אומרת לבעלך שום דבר על הוריו. במצב הזה ההתמודדות של חמותך תהיה עם הבן שלה ולא אתך. תסמכי על בעלך שהוא ידע להסתדר עם אימא שלו בלי השגחה שלך. מה שהוא יעשה איתה צריך להיות טוב בעינייך. את יכולה בהחלט להגיד שאת לא נוסעת לשם אם את צריכה לישון בסלון. אם הוא רוצה שייסע לבד. אז או שהוא יחליט שהוא מדבר עם הוריו, או שהוא יחליט שהוא לא נוסע לשבת. יכול להיות שהוא יחליט שהוא נוסע לבד. תבחרו שבתות מסוימות שזה לא יפריע לכם במיוחד, ותזמיני אלייך לשבת כזאת את אחותך, הורייך, חברה, או שתלכי להורייך. העיקר שזה יהיה ברוח טובה ונעימה. שני כללים חשובים ביותר עזרו לי: בלי ביקורת על חמי וחמותי, ולעשות הכול ברוח נעימה. אצלנו בסופו של דבר, לאחר תקופה ארוכה של תסכול ועלבונות, הנחתי לבעלי להתמודד עם הוריו. לאחר זמן מאוד קצר נמאס לו מהשטויות שלהם. ביוזמתו הפסקנו להגיע לשבתות. היינו קופצים אליהם באמצע השבוע, ואז תמיד מצאתי לי סיבה ללכת לחנות תכשיטים שסמוכה לביתם וקונה לי משהו קטן וחמוד, וכשחזרתי לביתם לא נשאר זמן רב וחזרנו הבייתה. כך שהביקורים אצלם תמיד השתלמו לי. כשהם רצו לבוא אלינו בעלי התחיל למצוא סיבות למה לא מתאים לו (!): יש לו מבחן, עומס בעבודה, בשבוע הבא אולי יהיה יותר נוח. אנחנו נודיע להם מתי נוח לנו. וכו' וכו' וכו'. בהצלחה.

בעלי הוא אחד כזה שלא אכפת לו מכלום הוא לא עוזר בבית שלו וגם לא אצל ההורים שלי. אמא שלו הייתה עושה בשבילו הכל כה חינכו אותו. אז גם עכשיו הוא ממשיך לעשות שם אותו דבר לזרוק נעליים בסלון בגדים על הרצפה במקלחת מגבות על כיסאות וכו' ... יש המון דוגמאות. יש לציין ששבבית הוא לא עושה זאת. האחים שלו מתעצבנים ואני צריכה לחפות עליו. ולרצות אותם כמה שיותר לא משנה שאני סופגת כמה עלבנות בדרך... שם אנחנו תמיד תחת מעקב לא יכולים לזוז בלי שיגידו לנו לא יכולים לאכול בלי שנברר אלף פעמים למי שייך האוכל אם אחד הילדים מתעורר בלילה זאת יכולה להיות מעשיה בבוקר ואני לא יכולה להגיד לבעלי כלום כי אני רק פותחת את הפה וכבר הוא מתחיל מה אבא שלך עשה לי ?וכו'... אין לי כוח לשטיות האלה

מצטרפת לשאר ייעוץ הכי יעזור כרגע. לא מכירה מישהו מסויים אבל בטוח שיש כאן אנשים שמכירים ואם בעלך לא רוצה תלכי את לבד כמו שאמרו לפני.

ומצטרפת לקודמי אני הולכת לאמא שלי רק!!!! באמצע שבוע...ככה אני נהנת והם נהנים מהילדה ומאיתנו ואם הם מאוד רוצים לראות אותה שיבואו אלינו כך אני אומרת להם והיום אני נמצאת אצל חמותי הרבה יותר מאשר אצל ההורים שלי כרגע זה מה שטוב לי. (בשבתות וחגים)

אמא שלי מתחילה באמת להבין וללמוד כמו שאמר ד. למרות שלא ציפיתי בכלל ממנה- זה רק מוכיח לי שכשלא מצפים מאחרים להשתנות אלא תולים הכל בנו ובה' ומשייכים את התתקדמות וההצלחה וכן הכשלונות לעצמנו ככה אנחנו הכי משתחררים מאחרים ומהעמדות שלהם כלפינו. ואמא שלי להפתעתי ולשמחתי עכשיו כשבכנות אני אומרת לה שלא מתאים לנו לבוא לשבת כי: 1,2,3 והיא רואה שאנחנו הולכים יותר לחמותי היא מתחילה לקלוט שאני מתרחקת ממנה וגם הבת שלי ובעלי והיחסים שיהיו בנינו יהיו פושרים ורדודים והיא מבינה שזה תלוי בה. שצריך להביא לנו חדר וכל שאר הדברים הבסיסים לזוג דתי שמתארח ועדיין אני לא מצפה שיתרחשו ניסים.

אז....יש תקווה עם הרבה החלטיות, אסרטיביות ולדעת מה את רוצה מעצמך, לא להראות את עצמך כחלשה מולם גם אם את בתוכך ממש סובלת מהם תמיד להראות איתנה בדעתך ולא להראות שאת נזקקת לבוא אליהם או תלויה בהם בשום דרך שהיא. אני עושה לעצמי כל פעם היפרדות בפן אחר מאמא שלי עד שהיא תשחרר אותי לגמרי- שום תלות כלכלית כמעט ובכלל לא. ולאט לאט גם שום תלות אחרת.

וסליחה על הניצלוש הארוך.

מסכים עם רבים מהדברים שנאמרו לעיל, אבל, כשלב ראשון-

 לדעתי הכי חשוב, שתפנימי ותכניסי לעצמך למודעות שאת ממש מסכנה ! את אדם נורמאלי, שחי בין משוגעים ! לצערי אין מילים אחרות לתאר את המצב.

לבעלך יש בעיה רצינית מאוד עם הבית שהוא גדל בו, שריטה עמוקה בטירוף, וייקח לו שנים לצאת מזה, וגם זה, רק אחרי שבכלל יתחיל להבין שהוא בבעיה !!

בינתיים, הדבר שהכי יעזור לך הוא שתמשיכי עם הכיוון שלך- התחלת כבר להעלות את הדברים בפורום, וזה אדיר ! את חייבת להפנים שהם משוגעים, וההתנהגות שלהם מטורפת. ישנם אנשים רבים שבתוך ביתם מתנהגים בצורה הזויה. אפשר להתמודד עם זה, אבל רק אחרי שמפנימים שאתה חי מול סרט, סרט של אנשים הזויים !

תמשיכי להפנים את זה ולעבד את זה בתוך ההבנה שלך, כך הדברים יהיו יותר ברורים לך, ובהמשך גם תצליחי לדבר עליהם עם אחרים. הדיבור מאוד עוזר להבנת העיניין בתוך עצמך, וגם לקבלת עצות מאחרים.

כתוצאה מכך תדעי בתוכך מה להגיד לבעלך ותביני יותר את המצב בו הוא נמצא. ובהמשך גם הדברים יצאו ממך אל המשפחה שלו, ותדעי לעמוד על שלך.

בהצלחה רבה, יקח זמן, אל תיפלי ברוחך !

אפילו אם בעלך לא יסכים הייעוץ יעזור לך 1. להוציא מהלב לפרוק את הבעייה  2. יגידו לך איך בשיא העדינות לדבר על הבעייה.  לדוגמא- מסכנה אמא שלך מאוד קשה לה ואנחנו באים עם 3 קטנטנים שעושים בלגן ובטוח שהיא מאוד שמחה לראות אותנו אבל זה עושה לה מתח ולחצים ואני לא מסוגלת לרוץ אחרי הקטנטנים וגם לעזור לשטוף  כלים וכו. בוא נבוא לבקר ר ק מתי שהיא אומרת שאפשר ונבקר לכמה שעות ונחזור.   בשום פנים ואופן לא לבקר אותם כי אם הצד השני (בעלך) נכנס למגננה חבל על זמנך.  רק תשבחי אותה ותגידי כמה קשה לה ותגידי דברים כמו- לפחות לנו היא מרגישה מספיק בנוח להגיד כשמפריע לה שאנחנו באים אז בוא נקשיב לה לאחותך לא נעים לה להגיד והיא סובלת כי קשה לה.

אם יש רב שבעלך ישמע לו אז כדאי להעלות את העניין עם הרב תוך כדי הדגשה שזה נושא רגיש ואם שניכם מדברים אז לא לבקר את חמותך יותר להגיד- מסכנה קשה לה ובעלי כל כך רוצה לבוא ואני מבינה אותו אבל אני מרחמת עליה היא מתוחה ולחוצה וזה לא נעים לה ולכולם וכו וכו

שוב- כדאי מאוד ייעוץ אפילו לבדך - ועדיף לבדך פעם פעמיים כדי שגידו לך איך לדבר עם בעלך כדי שיפתרו העניינים ולא סתם הוא יתגונן ויתחיל להגי דשטויות שלא תלכו להורייך.

אם אם אם כלום לא עוזר- א ת תחליטי מה עושים!!!  את תחליטי שבאים ר ק כשחמותך אמרה ורק לכמה שעות. ואם הוא לא רוצה לבוא להורייך בתור נקמה- זה גם בסדר. תלכי עם הילדים - זה ייתן לך מנוחה מהמתח ביניכם. (ואם ילך לאמא שלו נראה שלמרות שהיא מבקרת אותך היא צשלח אותו בחזרה כי קשה לה לטפל בכולם)

בהצלחה!!!

לא נוהג כך.

משמע, מבין שכך לא בונים בית..

אל תגידי לו כלום על ההורים שלו - זה לא יעזור, וכנראה עדיין לא יכול לחלק בין ביקורת עניינית על נקודה מסוימת לבין הרגשה של פגיעה בהם.  זה ענין של הרבה זמן שמתרגלים לכבד אחד בפני השני את משפחת השני, בכללות. לפעמים זה יכול להיות דווקא בגלל שהוא תופס עד כמה הבעיה, שחושש ש"הסכמה" אחת לביקורת - תמוטט את כל היחס והכבוד למשפחתו שסה"כ הוא אוהב אותם, בצדק.  לכן, כעת לא זו הדרך.

אתם תבנו אמון ביניכם בביתכם. זה המפתח לכל דבר טוב.

וכשכבר שם - אל תרגישי כל צורך "לחפות עליו". תני להם להסתדר ביניהם. הם כבר עושים זאת הרבה שנים. "האחים מתעצבנים" - תהיי בפינה אחרת בכלל.. הוא יסתדר איתם, אל תדאגי.

העיקר - כמה שפחות להתייחס מבפנים, בינך לבינך. את תתנהגי איך שנכון מצד האמת; מעבר לכך - פשוט אל תתייחסי. זה קצת קשה - אבל רואים שהעולם לא מתהפך...  תתנהגי נורמלי: יצעקו - מה איכפת לך.. אל תגיבי לא לכאן ולא לכאן. שלוה פנימית. לא להחניף ולא להתעצבן. עם הזמן יבינו שעלייך זה לא "עובד". ואל תערבי כלל את בעלך בכך - חבל לקלקל ביניכם - הוא כנראה מרגיש צורך לחפות על משפחתו. אפשר להבין. וגם, כנ"ל, אל "תתערבי" שם "לטובתו"..  את בשקט פנימי - שיעשו מה שהם רוצים... הכל בנחת..

הייתי בשיעור השבוע שהמרצה אמרה משפט חשוב-

תדמייני מה היית עושה אם את היית מקבלת הורים כאלו במקום בעלך...

ואז תחשבי איך להתייחס אליו.

היית רוצה אותם בתור הורים??

הרבה מאוד לא מסתדרות עם החמות,

ולדעתי קצת הגזימו פה עם התגובות על חמותך (ותאמיני לי שחמותי גרועה לא פחות...)

אבל הרבה פעמים חמות פולטת דברים בתור התגוננות מול האישה החדשה,

כשאנשים חשים 'ביקורת' סמויה (בקור- הלב...) הם מתגוננים,

בוודאי אם ההורים שלך כ"כ מוצלחים, אז ההורים שלו מרגישים הפחות...

ואז גם מתנהגים ככה...

לדעתי עצותייך אינן נכונות במקרה זה, צריך מאד להיזהר לפני שמציעים עצות לאחרים, בפרט כשמדובר במקרה כה רגיש.

סיוון יקרה, אני מבינה שכתבת את שכתבת מתוך תסכול אישי שחווית.

אנסה להסביר מדוע לא הסכמתי עם דברייך-

לדעתי ההתנהלות בזוגיות היא כמעט כמו בכביש(סליחה על ההשוואה),

לא תמיד צריך להיות צודק לפעמים צריך להיות חכם, המטרה בנישואין היא לא לקבוע דין יבש אלא לבנות את הבית למרות הקשיים שאנו נתקלים בהם.

הפריע לי מאד שכתבת "את יכולה בהחלט להגיד שאת לא נוסעת לשם אם את צריכה לישון בסלון"  לדעתי, זה גבול אדום שאסור לעבור, זה מדרון חלקלק כשזוג נפרד לשבתות. אנחנו ביחד למרות הכל, פה או פה.

גם חשוב לי לומר שיראת מייצגת תמונה לא פשוטה של מנטליות שהיא לא נתקלה בה עד עתה, לעיתים סגנון דיבור נובע ממנטליות מסויימת בלי כל כוונה לפגוע.

יכול להיות שהם חושבים שאת מקסימה (אולי כך חמותך אומרת לשכנותיה בשיחת חולין) אך סגנון הדיבור וההתנהלות הוא מעט בוטה.

מסכימה עם ד. נסי לבנות עם בעלך את הבית הפרטי שלכם ותנסי לעבוד על עצמך בנקודה הספציפית של לנסות ליצור לעצמך בועה ורודה שכל פגיעה מצד משפחת בעלך לא נכנסת פנימה אלא נמסה....(דמיון מודרך)

ותשתדלי כמה שזה בטח קשה! לכבד אותם בפניו, זה יוסיף לך אצילות וכבוד בפני בעלך וירבה בינכם את הקרבה !

אז ישנים בסלון עם איזו ספה מפרידה. השאלה איך לוקחים את זה- אם באמת אכפת מהמארחים ומבינים את מצוקת המקום, מוכנים לשתף פעולה ולישון איפה שצריך

מודה שלא קראתי את כל התגובות,

ואולי לא אתן כאן פתרון, אך לטעמי זו הדרך היחידה.

אתם עוברים משהו לא פשוט, ולטעמי עלייך להבין שזה ניסיון שהקב"ה החליט שתעברו. 

פשוט כך. לאט לאט, בסבלנות ובתפילות דברים יסתדרו..בע"ה.

בעלך נמצא בעמדת התגוננות. וזה טבעי מאד, וממש לא מפחית מהאופן הוודאי חיובי שהוא מסתכל עלייך והערכתו כלפייך.

הוא כאחד "מבפנים" מתקשה להרגיש את שאת עוברת,

וכשאת מפנה כלפיו דברים קשים כלפי משפחתו- עיניו נעשות כהות יותר מלראות..

לכן אם תקחי את הדברים כמשהו שאי אפשר להלחם בו, אלא רק להתפלל עליו

בעלך מיד ישים לב ויחוש בדברים..

עמדה ניטרלית מטעמך, היא זו שתגרום לו לראות את שקורה בצורה ברורה.

ברגע שתכעסי על משפחתו בפניו, בצורה מאד טבעית הוא יתגונן, והאור החיובי יופנה כלפי משפחתו

כך שאת תידחקי לצד.

זו דעתי. תפילה, תפילה, תפילה

והבנה שזה ניסיון שהקב"ה מעביר אתכם ובע"ה הוא יחלוף..

לא מטילים על הבעל את הצרות והתחושות שלך על הבית וההורים שלו!

זה סתם יגרום למריבות!

תמיד הבעל יפגע על דברים שתאמרי לגבי ההורים שלו -גם אם הוא יבין..אל תגידי את זה ,וזה מובן שככה הוא מגיב "טוב אז גם לא נלך להורים שלך"

במקום זאת עלייך לנסות לשפר את היחיסים שלך איתם למרות שאת לא סובלת! (אני מבינה את התחושה שלך,ואת יכולה הגיד לעצמך אבל מה אני עושה הכל?? ואני לא הבעיה! ונכון אבל תנסי אפילו יותר) בשביל תועלת עצמך בעלך והמשפחה שלך!

בהצלחה.

זה נישמע כאילו את הולכת בדרך עקיפה וזה לא יתקבל בדרך טובה!

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏