עיקר הבעיה באמת זה החוסר תקשורת ביניכם על הנושא הזה. אם זה כ"כ משמעותי בחייכם אולי כדאי לפנות לייעוץ. באמת לא פשוט.

ולא נעים..

מהכתיבה שלך רואים  שאת די סבלנית..

אם האחות מבינה ענין - שוה לכתוב לה על הקושי שלך, בעדינות, לא "תלונות עליהם". אם לא - אז לא. זה רק יחמיר.

הבעל נפגע - כי הוא מרגיש כאילו "המשפחה שלו" מותקפת, ביחוד שמשפחתך לא כך.

לענ"ד, קודם כל תשמחי שהיא לא רוצה שתגיעו עד סוכות..

יש להניח שבסוף הם ירצו שתבואו.

מה שכן - כדאי להגיע לשיחה עם בעלך.

אל תגידי לו שאת לא רוצה להגיע אליהם או משהו דומה.

תתחילי מהטוב. תחפשי משהו טוב שם, תגידי לו שאת מקבלת שזו המשפחה שלו עם כל הצדדים (לדוגמה, את בקשר טוב עם אחותו או משהו דומה..) אבל יש דברים שמפריעים לך כשאתם מבקרים. תפרטי מה בדיוק, תשתדלי שזה יהיה כמה שאפשר בטון מתון, ולא בתור תלונה כללית על האנשים אלא על תופעות ספציפיות. כי הוא לא יכול לקבל שאח שלו הוא "לא טוב", זה אח שלו.. אם תעלי נקודות - יש סיכוי שהוא בעצמו יטפל בכך אח"כ.

ותשתדלי להעלות דברים שיש סיכוי שבשיחה הוא יכול לשנות. כי מה שלא - אין בכך תועלת. אם לא יקבל - תרדי מזה. חבל לקלקל יחס עם הבעל בשביל משפחתו.

ככלל, בהיות שצורת הדיבור וההתייחסות הזו היא לא-שייכת בעליל, כדאי לך לעשות תרגילים פשוט להתעלם. העירה משהו על הכוסברא, זה באמת מעליב, תחייכי בלב - הרי כל אחד מבין שזה שטויות לגמרי. זה הבית שלך - ואת עושה איך שאת  רוצה. פשוט אל תתייחסי. עם הזמן ילמדו שאת לא מתייחסת לצד הזה של הדיבור ויש להניח שזה ירד.  אותו דבר - ביקשו שאת תשטפי ואת חולה, תגידי בנימוס שאת עם חום וממש לא יכולה.. ותתעלמי מכל התגובות.  ילמדו שאת יכולה בשקט לפעול כפי שנראה לך, ואולי יחושו את הגבולות.

ככלל, צריך להשתדל לראות מה טוב ופשוט להתעלם מכל השאר. להרגיל את עצמך שזה שטויות ומתחת לרמה להתייחס, בלי להתייהר כלפיהם כמובן באופן כללי. יחס טוב - ולא לקבל הבלים.

משפחה של הבעל לא תמיד אפשר לבחור.

ותשמחי שיש לך את הורייך - בלי לעשות השוואות מול הבעל. הוא לא יכול לשאת דבר כזה וזה טוב שיש לו יחס טוב למשפחתו.

אחותו נשואה עם ילד בן חודשיים והיא אמרה שאנחנו נטל והקטע שאמא שלו מתקשרת לבעלי ואומרת לו אני לא יכולה ה רוצי ממני יותר מידי שאני יבשל לה והם באים לפה אין לי כוח ולה היא לא אומרת כלום. אחותו לא יודעת שמבחינת אמא שלה גם הםלא בסדר... כי אמא שלה לא אומרת להם כלום ולנו הם כן אומרים . זה היה ככה מתחילת הנישואים. שהיינו מגיעים היינו ישנים מאחורי הספה בסלון שתבינו זוג אחרי החתונה צריך לישון מאחורי הספה על מזרון, בגלל שהפיליפינית של האמא שעברה אז אירוע מוחי ועכשיו היא בסדר גמור ב"ה ישנה בחדר של בעלי, בעוד שאח שלו הקטן ישן בחדר שלו לבד כמו מלך... אני לא יכולה לדבר עם בעלי הוא ישר ייתקוף אותי וזה משהו שאני סוחבת מאז החתונה שלנו... ומה הקטע הזה של אחותו מה היא נדחפת וכל פעם שאנחנו שם היא מתקשרת לאמא שלה ומוודאה שאנחנו עוזרים די אין לי כוח עם השטויות האלה

אבל אני באמת חושב שהנקודה העיקרית זה לדעת לעמוד על שלך בלי ויכוחים ולהתעלם.

מה פירוש "תבשלי לה". למי? לאחותו?..  "אני לא יכולה. באמת מצטערת. יש לי הרבה עומס".. גמרנו.

לפעמים אדם צריך להתרגל לעמוד על שלו לגמרי בנחת, וגם להתעלם.

בוודאי שההתנהגויות שאת מתארת פה, הן למעלה ממוזרות. אבל בהיות שעל רובן אין לך יכולת להשפיע, זה האנשים, את צריכה "לתפוס מרחק" נפשי מזה. ומההתנהגויות המשונות של האחות בוודאי תתעלמי לגמרי, עד שתתעשת..

ותבדק י האם ניסית לדבר עם בעלך כמו שכתבתי לעיל, או בכיוון של "תלונה כללית" על משפחתו אועל ההגעה אליהם. יותר קל לקבל הערה נקודתית, מאשר באופן "כללי".

באמת לא נעים - יש דברים כאלה, לצערנו. תשתדלו להתרכז בטוב שבתוככם. זה העיקר - גם מבחינת הזמן, וגם מבחינת הענין.

בסד

קראתי את מה שכתבת. קודם כל- תודה ששיתפת.

אני חושבת שזה כבר הקלה. לראות שאת נורמלית ויש עוד כאלה שזה קורה אצלן.

אני חייבת להמליץ לך להתייעץ עם דמות שיש לה סמכות רוחנית, ומאידך- הבנה והקשבה.

אני עברתי 7 מדורי .... עם חמותי ועם אחים של בעלי.

אחרי 16 שנה, החלטתי שאני לא יכולה יותר לסחוב את זה, כי גם כשהגענו למצב של ניתוק קשר לחלוטין עם משפחת בעלי, הם כל היום היו לי בראש. עד שקמתי והלכתי להתיעץ. אני כבר 7 חודשים בעניין של היעוץ, עם מס' גורמים. ראשית- זה עשה לי טוב באופן אישי. שנית- זה גימד לי את המתח איתם ל-20 אחוז ממה שהיה.

אני בטוחה שמימד הזמן עשה את שלו, וישנם דברים שלא הייתי מוכנה לשמוע לפני 10 שנים, אבל למה לסבול ככ הרבה זמן ולא לפתור עכשיו?

אני ממש ממליצה לך ללכת ליעוץ. אני יכולה להמליץ לך באישי, אני לא רוצה לעשות פרסומת...

אני חושבת שקודם כל את צריכה להגיע להבנה מלאה מול בעלך, ואח"כ להתמודד איתם.

תשמחי שזה צץ, וזה ייתן לכם להגיע לחיזוק הקשר בינכם מתוך הקונפליקט הזה, ואח"כ- להתעצם ביחד.

זה לא נראה לי שילך כ"כ הוא ישר מתגונן ותחיל להמטיר מטר קיטונות על המשפחה שלי ואני לא רוצה בזה...

בצורה של קשה לי.. אני מרגישה לא מוגנת בכך וכך.. קר לי שם.. אני נפגעת כשאומרים לי כך וכך זה נותן לי הרגשה כזו וכזו..  באתי לבקש ממך עזרה בזה, משהו בסגנון כלומר להפעיל לו מחדש את מנגנוני.. הבעל המגן

ופחות להצביע .. המשפחה שלך כך וכך..

שאז הוא כביכול שוכח רגשית שאת האישה שכ"כ צריכה אותו .

אלא יותר סוג של יריבה קשוחה בתחום הזה

קשה יהיה לשרוד לאורך זמן אם כך ימשיכו להיראות חייך.

אכן כתבת בסגנון של פריקה.

"הם מתערבים לנו בחיים" - מה שנדרש מכם זה להקשיב להם בכבוד, אין סיבה שזה ישפיע מעבר להקשבה שלכם, זה תלוי רק בכם מה לעשות עם מה ששמעתם.

"הם אומרים שכשאנחנו מגיעם אנחנו נטל" - בפעם הבאה שאתם שומעים כך, תבררו בנחת איזה סוג של נטל זה? רגשי, כלכלי, ענין של מקום וכד'. ותנסו לראות יחד איך בכל זאת אתם יכולים להגיע מבלי שירגישו אתכם כנטל.

"אני שוטפת שם הרים של כלים אף אחד לא מוציא מילה" - תבררי עם עצמך מה בדיוק מפריע לך, זה שאת נאלצת לנקות שם (מה יקרה אם לא תנקי?), או זה שלא מעריכים זאת.

לא כדאי לקחת ללב הכל. מותר לפעמים להתעלם. אנחנו לא צריכים להעניש את עצמנו על טעויות של אחרים.

אני קראתי בכאב רב את הסיטואציה שבה את נמצאת.

אני מציעה לך להסתכל על חמותך ועל שאר בני המשפחה שאת פגועה מהם, לא כאל אנשים רעים או קשים, אלא כאנשים מוגבלים. כי זה אכן במצב הנכון שבו הם נמצאים לפי מה שאת מתארת.

לדעתי, מי שלא רגיש לקושי של אחרים ומעלה דרישות וביקורת על כל מיני דברים ומגלה חוסר התחשבות, זה פשוט מוגבלות. יש מוגבלות פיזית ויש מוגבלות מנטאלית, נפשית וכדומה.

כמו שאי אפשר לבוא בטענות לאדם מוגבל שחסר לו רגל כך אי אפשר לבוא בטענות לאדם שחסר לו חלק מהותי מההתנהגות וזה טבוע בנפשו ובדמו.

פשוט מציעה לך לשמור על קור רוח ולהתעלם. פשוט תקחי את כל הביקורת הזאת כמו ביקורת של אנשים מוגבלים או של ילדים שטרם בגרו ואל תכעסי עליהם כלל.

תכבדי אותם מאוד ותתעלמי מכל מיני דברים חסרי טקט כפי שציינת. תנסי ללמד אותם ולהסביר להם כמו לקשיי הבנה, שיש לך שלשה ילדים קטנים ושיש לך צרכים וחולשה וכל דבר, שאת מרגישה מיד תאמרי להם במקום לשמור בבטן.

אולי בסוף תראי שזה רק היה בעיה בתקשורת. פשוט צריך ללמוד לדבר עם כל אחד בשפה שהוא מבין.

בכל אופן מאחלת לך להיוועץ עם נשים בעלי ניסיון שידעו לתת לך עיצה מנסיון חיים.

בהצלחה !!

נ.ב. לגבי בעלך, אם את רואה שהוא מתקומם, פשוט על תנסי לשכנע אותו, תדברי איתו גם בצורה מכובדת אבל פתוחה.

אנשים מוגבלים??? 

ככה את מציעה להתייחס להורים של בעלה? זה נראה לך מכובד?

קשיי הבנה, ילדים שטרם בגרו...

אני ממש מזועזעת. זילזול מטורף.

העלבון היחיד בדבריה הוא לאנשים שמוגבלים באמת,

אבל יש צדק וחוכמה בהתייחסות לאנשים מהסוג הזה כאל אנשים מעוותים מיסודם שאין דרך לשנות את המנטליות הזוועתית שלהם, ככה פחות לוקחים ללב מהם..

ואת, אם היית אדם הגון לא היית תוקפת ככה מאנונימי.

ומאד התרשמתי מהגישה.

אני חושב שיש כאן אי הבנה: היא לא אמרה ולא התכוונה להתיחס בכללות אל החותן/ת כ"אנשים מוגבלים"..

להיפך, אמרה במפורש לכבדם וכו'.

רק בנקודות הספציפיות האלה, של בר-דעת תופס שהן בגדר של אבסורד מוחלט ("במרוקו היו קוראים לך עצלנית"... מי מדבר כך? ועוד דוגמאות אבסורדיות לחלוטין מתוך מכתבה) -

היא הציעה גישה שיכולה להרגיע את האשה מבפנים. אל תכעסי, אלא תביני שיש פה איזו בעיה מובנית בעניינים הללו, הספציפיים, אצלם. זה - במקום לצעוק ולהתמרמר ולהתווכח, עם אנשים שכרגע הם באמת "תקועים" בגישה מאד מוזרה בחלק מהעניינים.

נכון שצריך מאד להיזהר שלא להגיע לזלזול או להתנשאות.

אבל היא גם כתבה, שלא "תשמור בבטן" אלא תגיב מיידית. רק במקום להגיב בכעס - תאמר בנחת מה בדיוק מפריע לה ולא תהיה "תלויה" בתגובתם.  כלומר: היא נותנת סיכוי שיבינו, אבל אם לא - אז מראש ביחס שיש להם בעיה בענין הזה, ולא להתפעל.

היא צודקת: הבחורה הנ"ל אינה צריכה להיות "סמרטוט" לשגיונות, בגלל רגישותה. אדרבה, לפעמים זה הדבר היחידי ש"ירגיע" גם אותם. יש אנשים שאת הדלק לצורותדיבור כאלה יונקים מההתפעלות והנפגעות של הצד השני. ברגע שהם רואים שהוא גם עונה עניינית וגם לא נבהל - פשוט יורדים מזה..

כנ"ל - זו לא שיטה קבועה בחיים. אסור לזלזל, צריך לדון. אבל כשיש דבר מובנה כזה - מוטב להתייחס כך, בצד הכבוד לאישיות שלהם, ובצד הביטוי הנינוח של מה שמפריע.

ניכר של"חסידיט" יש פשוט "נסיון חיים" בכל מיני עניינים, והפקת תובנות מאד מעניינת...

[ואגב, אם אני תופס נכון את ההווי ש"חסידית" באה ממנו - מה שהיא מתכוונת באמירתה "קשי הבנה" "מוגבלים", זה כלל לא לקונוטציות של חירוף, שזה עורר אצל האנונימית... היא באה בתמימות להסביר איזשהו "רעיון" במילים הללו..]

ידוע ומדריך חתנים אמר לנו להסתכל

בהסתמך על התיאור הסוביקטיבי שנתת, זה קצת פוגע במוגבלים.

מבלי להתרגז ולנטור טינה.

אני הייתי הולכת הפוך על הפוך.

חמותך מזמינה אתכם לחג? תעני לה שהיית שמחה להגיע אבל את לא רוצה להיות עליהם נטל. ככה היא תבין את הרמז ותתעדן בפעם הבאה . לדעתי היא אפילו תתעקש שתבואו.

 במרוקו היו קוראים לך עצלנית? את לא במרוקו כרגע תודה לאל וככה נהוג אצלך. תראי שזה לא מזיז לך.

הרי ברור שהם לא מנסים לחבל חלילה ביחסים בינך לבין בעלך.

תכבדי אותם ותעמדי על שלך. בסוף הם ישמחו שיש להם כלה כמוך ואני בטוחה שגם עכשיו הם כבר שמחים

ב"ה ונראה שככל שאת עוזרת תחושת ההשפלה גדלה אצלך.

עשי רק מה שבכוחך, ומותר לך לעשות מהעשיה שלך ביג דיל.כדי שבכלל יראו אותה.

במיוחד בפרק שמדבר על זה.

יכול מאוד לעזור.

שיהיה לך המון בהצלחה

לפעמים אני תוהה לעצמי - החמיות לא היו פעם כלות?! ככה הן רצו שיתייחסו אליהן?

ומה קורה לגברים שלנו, שלא מסוגלים לראות נכוחה מה קורה עם המשפחה שלהם?!

ולגבי המקרה שלך ספציפית - חמותך נשמעת לי פשוט אישה מרירה. היא מקטרת עליכם לגיסתך, ומקטרת על גיסתך אצלכם... נשמעת לי אישה לא מאושרת שמקרינה זאת על אחרים.

והילדים שלה, גיסך וגיסתך - זוג מפונקים שנבנים על ירידות על אנשים אחרים.

לא נעים, אבל אין טעם להחביא את הדברים או לייפות אותם.

ואת... הבעיה הגדולה שלך איננה הם אלא... בעלך!.

הוא צריך להבין שלא צריכה להיות תחרותיות, מערכת היחסים שלכם עם ההורים שלו לא אמורה להשפיע על מערכת היחסים עם ההורים שלך.  זה קשה, כי אני בטוחה שלא נעים לו לראות מה הולך אצל המשפחה שלו לעומת המשפחה שלך, אבל טמינת ראש בחול לא תשנה את המצב.

אם לבעלך ישנה דמות רבנית שהוא קשור אליה, כדאי לבקש ממנו לנהל שיחה עם בעלך. אם בעלך ידע לעמוד מול משפחתו הכל יסתדר או לפחות יתנרמל, אבל לי נראה שהוא לא מסוגל לעמוד מולם (השערה שלי - הוא בטח בכור, בעיה נפוצה...), וכאן מתחילה הבעיה שלך...

בהצלחה רבה רבה!!!

מאוד מוכר

בצורה שונה פנים שונות

בבעל הקרוע בין האישה השונאת לחמות המפלצת

בין הרגשות הקוטביים של משפחה ושנאה תחרות והשלמה

לא באנו לעולם רק לעשות חיים.

לאחת קשה בבריאות, לשניה בחינוך הילדים, ובשלישית עם משפחת הבעל

שמנטלית ככ ככ שונה עד לשבירת כלים לגמרי

אומרים שמשפחה לא בוחרים. וזה נכון. התחתנת עם בעל שיש לו משפחה משלו עם כל מה שזה כרוך וזה החיים, ואת צריכה למצוא לעצמך את דרכי ההתמודדות שהכי נכונות לך.

לי היה נכון להגביל את מספר הפגישות. לומר לבעל- יכול להיות שהמשפחה שלך בסדר, לי זה קשה, ואני מגבילה את זה ל...

מניסיון זה יגביל גם את הפגישות שלך עם משפחתך, אבל זה עניין של רווח והפסד.

תבדקי מהם הגבולות שלך שאת לא מוכנה לוותר ותעשי הכל בשבילם, ומה שצריך להתמודד אז תתמודדי בהצלחה, עם יעוץ, עם עזרה, עם דמעות בעיניים

ותדעי שזה ישתנה שההורים יהיו מבוגרים ויצטרכו אותך. וגם אחרי 120 שלהם

שהתחתנתי גם בבית של ההורים שלי- מוכר לי מאוד מאוד לצערי שהאחים ישנים בחדרים ולזוג לא נותנים חדר לישון בו...וכל רצון להתקרב לאמא שלי בזמן ההריון וכעס כלפיה כי היא חושבת שילדים צריכים עצמאות ולהיות "בבית שלהם"...... את הכל היא פרשה כ:"הורמונים"........

ואחרי לידה שאמא שלי ארחה את כל האחים של אבא שלי ואותי שלחה לחמותי..... ושלא נדבר על הקשיים שהיו לי אצל ההורים של בעלי...לא ידעתי מי גרוע יותר....באמת!!!!

אבל בעלי היקר עמד לצידי כ-ל הזמן אפילו בשאלות הניסיון שעשיתי לו את מי הוא מעדיף בלי להסס אמר שאותי...זה הציל אותי........

כמה למדתי מאז...........שההורים שלי לא ישתנו, שצריך להבליג, לנהוג כלפיהם בסלחנות (גם כלפי הורי בעלי) כי הם פשוט קשי הבנה לקשיים מסויימים שלנו... להסתכל על זה ברחמים וחמלה כלפיהם וכך לצאת החזקה מהמחדלים הללו. וגם כמו שד. אמר לנסות להוציא את עצמך מלהיות פגיעה למרות שיש דברים מוגזמים שאם יקרו היום אני אעשה בגללם בלאגן שלם...ובעלי יתמוך בי וההורים יודעים גם שיותר קשה מול 2.....

אני במקומך הייתי אומרת שבסוכות לא מתאים לך לבוא...אני לא הולכת לאמא שלי כמעט בכלל בשבתות והיא לפעמים אומרת: "תבואו" ואני אומרת לה: "לא השבת לא מתאים לי"!

זה מה שהציל אותי.

לצורך בעזרה שלו בהתמודדות מול הוריו. אל תבואי בנימה מתלוננת תבואי בצורה הגיונית שכל אוזן שתשמע תחשוב שזה לא נורמלי. ואז תוכלי להתנהל מולם יותר בקלות.

ואם בת בהריון צריכה פינוק בגלל "הורמונים"- אז לא צריך לעזור לה?...

יישר כח על הגישה שלך ושל בעלך, וגם על הסלחנות (באמת ניסיון) - 

ועוד ייתכנו שינויים לטובה עם השנים..

כמה שצעירים חושבים שההורים כבר "מעוצבים" - גם ההורים לומדים דברים עם הזמן מהניסיון..

לא תמיד חמיות יכולות לבוא לקראת הזוג שמרוכז בעצמו, הן צריכות להתחשב בבעל, בגיסים באחים האחרים, שמרגישים שדחקו את רגליהם יותר מידי והן צריכות להיות בסדר עם כולם.

אז לא יזיק לזוג הצעיר- לבת או לכלה, לצאת מהבועה ולהבין גם את הצד השני.  לא הבנתי את הבת שבית הוריה היה מלא - מדוע אי אפשר לבקש ממך לישון אצל חמותך?

כמה קשה, כמה כואב...

גם אני חושבת שמה שהכי הכי חשוב זה מה שקורה בין בעלך ובינך.

אני חושבת שייעוץ מקצועי יכול לעזור.

אבל רציתי לתת לך עצה קטנה, לנסות "להכנס לנעליים של בעלך" זה לא קל, תנסי לחשוב מה היה קורה אם הוא היה אומר לך דברים כ"כ קשים על ההורים שגילו אותך, ועל הבית שגדלת בו.

החפץ חיים אומר (הציטוט לא מדויק) שה' לא אוהב שאומרים לשון הרע שהוא אמת, כמו אבא שאומרים לו על התנהגות רעה של הבן, עד עכשיו הוא העלים עין באהבתו, ןעכשיו, אין לו ברירה אלא להעניש את בנו אהובו.

אני חושבת שאין מנוס מדיבור פתוח, מתוך נסיון להבין את הקושי של השני, ונסיון להגדיר את המסגרת שתהיה נסבלת (לפחות) לשניכם, וכמובן גם לילדים שכמובן זה מקרין עליהם.

הייתי מציעה לנסות לפתוח את השיחה בהקשבה, משפט כמו: הייתי רוצה לדעת מה אתה חושב על הקשר שלנו עם משפחת המוצא שלך, ולהקשיב, לפחות 5 דקות בלי לענות, בלי להגיב, לשמוע, אולי זה יאפשר לך לקבל יותר, ולו להעלב פחות

מתפללת להצלחתכם

כואב לשמוע טינה כלפי אמא והמשפחה ולכן הוא אוטומטית מתגונן ותוקף

כדאי אולי לנסות להיעזר ? 

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3807

בשורות טובות.

יש עצה טובה של הרב ארוש בשם האר"י, רבי נחמן:

לקבל בזיונות באהבה. זה ממרק עוונות.

האר"י שאל את תלמידיו [ציטוט לא מדויק בעליל]

איך אתם רוצים שיתכפרו עוונותיכם? במכות? מחלות? מיתה ח"ו? עוני? אם לא, אז קבלו ביזיונות באהבה.

חברה סיפרה לי שקיבלה ביזיון קשה מאד מאד בתיכון שבו למדה ולאחר כמה שנים נפצעה קשה מאד בתאונת דרכים ואדמור גדול אמר לה שבזכות אותו ביזיון קיבלה את חייה במתנה.

עלי והצליחי, החזיקי מעמד ליבנו איתך. לי באופן אישי עזר לימוד ימימה בסיטואציות כאלה. עוזר לא להתערבב ולא להפגע

כל מקום אחר היה נראה לי לא מספיק רחוק.

בהתחלה לא היה קל. הצאדיקה באה מבית שקט מאוד ואצל הוריי יש 2 רמקולים רועשים בחדר אחד. עם הזמן למדנו להסתדר עם מה שהולך שם ולדעת שלגיטימי לברוח הצידה לנוח אם קשה מדי להתמודד.

ועוד טיפ קטן: במקום להגיע להורים לשבת, להגיע לשם באמצע השבוע, לבד.

תקופה ארוכה כזו עזרה לאזן דברים ולוותר על אמוציות מיותרות בין הכלה לחמותה. זה רק עלה קצת דלק.

לדעתי במקרים כאלו אם ההורים לא מקבלים ביקורת ונשאבים לורידים צריך לנתק מגע. את מחליטה מי נכנס לבית שלך ומתארח ומי לא!!! ואת מחליטה למי את נוסעת ולמי לא!! מי שלא מוכן להתארח בכבוד שלא יבוא. נכון זו משימה לא פשוטה אבל אם הדבר לא יובהר להורים היקרים, זה יכול לפגוע קשות בחיי הנישואין ובזוגיות עם בעלך.

לכן לדעתי צריך במילים פשוטות, עם כל הקושי שבדבר, להסביר להורים את המציאות המורכבת,ולתת להם לקבל את ההחלטה. לא כדאי שאת תעשי זאת אלא הבן שלהם שלא תואשמי בהמרדת הבן....

כמו כן אל תצפי מבעלך, בנם, לנקוט בשום צעד אקטיבי בעניין למעט אמפטיה אדירה כלפיך. הוא בין הפטיש לסדן בעניין. 

ב'ה בזכות הסבלנות הגדולה והניסיון הקשה תזכו לרוב נחת שמחה וברכה

קראתי את כל התגובות ואני מסכימה עם חלקן, רוצה לחדד נקודה שלא ראיתי שכתבו עליה כאן:

בעלך מגיע מהבית הזה. הוא גדל בו, התחנך בו, הכיר אותו.

אלה ההורים שלו, אלה האחים שלו, שם הוא גדל.

ילד שגדל בבית- לא משנה כמה רע היה לו- תמיד ירגיש הוא רוצה להגן על הבית שלו אם מתקיפים אותו. אלה ההורים שלו! יכול להיות שהוא חווה הרבה דברים לא טובים בבית, לצד דברים טובים, ויחד עם זה- אלה ההורים שלו. הוא גדל שם. וזה הבית שלו. והוא ירצה להגן על ההורים שלו.

זה דבר בסיסי וטבעי.

כשמתקיפים את המשפחה או ההורים- כמה שיש לפעמים דברים מאוד לא תקינים בבית- לילד יש רצון להגן עליהם. זה אינסטינקט בסיסי. זה טבעי והגיוני.

אני לא יודעת מה בעלך ספג מהבית, אילו ערכים הוא קיבל ועל אילו אמונות הוא גדל.

יכול מאוד להיות שהוא ספג בבית תחושה שהבית שלו הוא הראשון, שאין לכבד אנשים אחרים, שהכבוד להורים הוא המשמעותי ביותר, שאין לערער אחר סמכות האמא/אבא/אחים וכולי.

יכולים להיות הרבה דברים שהוא ספג מהבית ויושבים לו בִפנים.

קשה להוציא ערכים שגדלנו עליהם- גם אם הם מוטעים מאוד.

תראי, יראת.

יכול להיות שיש לבעלך הרבה ביקורת על ההורים שלו, על דרך הגידול שלו, על ההתערבות שלהם וכו', ויכול להיות שהוא מרגיש אותה בפנים. אבל אם את משמיעה את הביקורת הזאת השכם והערב- את גורמת לו להיסגר, לא להקשיב לה, ורק לפתח אנטי כלפייך וכלפי משפחתך.

אני חושבת שאת מתארת מצב בהחלט לא יציב, לא נומטיבי ולא נכון. המשפחה שלו נוהגת בך בחוסר הגינות. זה מאוד מאוד קשה להתנהל ככה, ואת עושה את זה בגבורה גדולה!!

כל הכבוד לך!!!

אבל את צודקת. גם לך יש כוחות מוגבלים ואת צריכה שיישארו לך כוחות. ונראה שהם מתכלים מהעמידה לבד מול המשפחה שלו והדרישות שלהם ממך.

אני מסכימה עם מי שכתב שהבסיס זה בעלך.

הבסיס של כל ההתייחסות למשפחות צריך להגיע מזוגיות. מיחד שלכם כזוג. אם תהיו יחד- הכל יהיה אפשרי מול המשפחות.

נסי למצוא, יקירתי, דרך להגיע לשיחה נינוחה עם בעלך על מה שאת מרגישה.

אם זה לא הולך- נסי לפנות לייעוץ זוגי.

אם הוא לא מסכים- אני ממליצה על ייעוץ אישי.

רק אל תישארי עם ההתמודדות הזו לבד. לא בריא ולא טוב, מתכון לפיצוץ גדול!

בנוסף, אני מסכימה עם מי שכתב שניתוק מהמשפחה הוא דבר שעוזר.

נסי לגרום לכך שהיא תגיע פחות. וגם אתם להגיע פחות.

לגבי המשפחה שלך- זה כל כך חשוב ולא מובן מאליו שהם תומכים ועוזרים לך!! זה נפלא!! תמשיכי להיות איתם ולקבל מהם כוח, זה משענת נהדרת!!

רק- תיזהרי. תיזהרי שלא ליצור קואליציה שלך ושל משפחתך מול הקואליציה שלו ומשפחתו.

אם צריך להגיע פחות למשפחה שלך- נסי ללכת לקראתו וללכת אליהם פחות. נסו למצאו את דרך האמצע על מנת למנוע חיכוכים עם משפחתו, ויחד עם זה להיעזר במשפחתך. העיקר הוא להיות יחד עם בעלך. זה הכי חשוב. לאחר מכן המשפחות.

מאחלת המון הצלחה. לא קל- ואפשרי. מאוד.

ליראת היקרה, גם אני סבלתי מאוד מחמותי, ומה שאת מתארת נשמע מורט עצבים. מניסיוני: קודם כל נמנעתי מהכללות, והשתדלתי לטפל בכל דבר באופן נקודתי. במקרה שלך למשל: אין לשטוף את הבית של חמותך בשום מצב!!! אם בעלך רוצה, שישטוף. את אל תתערבי. כנ"ל לגבי כלים. כאשר נמצאים בקשר עם אנשים כאלה אין ברירה. אל תדיחי אפילו כוס אחת (אלא אם כן את שוטפת אותה עבורך או עבור אחד מילדיכם). אם בעלוך רוצה לשטוף: סבבה. תני לו בכיף. בינתיים תקראי משהו, תצאי עם הילדים לגינה. תצאי לקנות לך משהו נחמד. גם כשהם אצלכם תמנעי ככל האפשר מלעשות דברים. תני לבעלך. מותר לך לבשל לפני שהם מגיעים. מרגע שהם נכנסו תשאירי לבעלך לקחת פיקוד. לשטוף כלים, לסדר. ותמצאי לך דרך נעימה להעביר את הזמן, כך שכאשר הם יעזבו תוכלי להגיד לעצמך ביושר: איזה זמן נפלא זה היה. התנאי הוא, שאינך אומרת לבעלך שום דבר על הוריו. במצב הזה ההתמודדות של חמותך תהיה עם הבן שלה ולא אתך. תסמכי על בעלך שהוא ידע להסתדר עם אימא שלו בלי השגחה שלך. מה שהוא יעשה איתה צריך להיות טוב בעינייך. את יכולה בהחלט להגיד שאת לא נוסעת לשם אם את צריכה לישון בסלון. אם הוא רוצה שייסע לבד. אז או שהוא יחליט שהוא מדבר עם הוריו, או שהוא יחליט שהוא לא נוסע לשבת. יכול להיות שהוא יחליט שהוא נוסע לבד. תבחרו שבתות מסוימות שזה לא יפריע לכם במיוחד, ותזמיני אלייך לשבת כזאת את אחותך, הורייך, חברה, או שתלכי להורייך. העיקר שזה יהיה ברוח טובה ונעימה. שני כללים חשובים ביותר עזרו לי: בלי ביקורת על חמי וחמותי, ולעשות הכול ברוח נעימה. אצלנו בסופו של דבר, לאחר תקופה ארוכה של תסכול ועלבונות, הנחתי לבעלי להתמודד עם הוריו. לאחר זמן מאוד קצר נמאס לו מהשטויות שלהם. ביוזמתו הפסקנו להגיע לשבתות. היינו קופצים אליהם באמצע השבוע, ואז תמיד מצאתי לי סיבה ללכת לחנות תכשיטים שסמוכה לביתם וקונה לי משהו קטן וחמוד, וכשחזרתי לביתם לא נשאר זמן רב וחזרנו הבייתה. כך שהביקורים אצלם תמיד השתלמו לי. כשהם רצו לבוא אלינו בעלי התחיל למצוא סיבות למה לא מתאים לו (!): יש לו מבחן, עומס בעבודה, בשבוע הבא אולי יהיה יותר נוח. אנחנו נודיע להם מתי נוח לנו. וכו' וכו' וכו'. בהצלחה.

בעלי הוא אחד כזה שלא אכפת לו מכלום הוא לא עוזר בבית שלו וגם לא אצל ההורים שלי. אמא שלו הייתה עושה בשבילו הכל כה חינכו אותו. אז גם עכשיו הוא ממשיך לעשות שם אותו דבר לזרוק נעליים בסלון בגדים על הרצפה במקלחת מגבות על כיסאות וכו' ... יש המון דוגמאות. יש לציין ששבבית הוא לא עושה זאת. האחים שלו מתעצבנים ואני צריכה לחפות עליו. ולרצות אותם כמה שיותר לא משנה שאני סופגת כמה עלבנות בדרך... שם אנחנו תמיד תחת מעקב לא יכולים לזוז בלי שיגידו לנו לא יכולים לאכול בלי שנברר אלף פעמים למי שייך האוכל אם אחד הילדים מתעורר בלילה זאת יכולה להיות מעשיה בבוקר ואני לא יכולה להגיד לבעלי כלום כי אני רק פותחת את הפה וכבר הוא מתחיל מה אבא שלך עשה לי ?וכו'... אין לי כוח לשטיות האלה

מצטרפת לשאר ייעוץ הכי יעזור כרגע. לא מכירה מישהו מסויים אבל בטוח שיש כאן אנשים שמכירים ואם בעלך לא רוצה תלכי את לבד כמו שאמרו לפני.

ומצטרפת לקודמי אני הולכת לאמא שלי רק!!!! באמצע שבוע...ככה אני נהנת והם נהנים מהילדה ומאיתנו ואם הם מאוד רוצים לראות אותה שיבואו אלינו כך אני אומרת להם והיום אני נמצאת אצל חמותי הרבה יותר מאשר אצל ההורים שלי כרגע זה מה שטוב לי. (בשבתות וחגים)

אמא שלי מתחילה באמת להבין וללמוד כמו שאמר ד. למרות שלא ציפיתי בכלל ממנה- זה רק מוכיח לי שכשלא מצפים מאחרים להשתנות אלא תולים הכל בנו ובה' ומשייכים את התתקדמות וההצלחה וכן הכשלונות לעצמנו ככה אנחנו הכי משתחררים מאחרים ומהעמדות שלהם כלפינו. ואמא שלי להפתעתי ולשמחתי עכשיו כשבכנות אני אומרת לה שלא מתאים לנו לבוא לשבת כי: 1,2,3 והיא רואה שאנחנו הולכים יותר לחמותי היא מתחילה לקלוט שאני מתרחקת ממנה וגם הבת שלי ובעלי והיחסים שיהיו בנינו יהיו פושרים ורדודים והיא מבינה שזה תלוי בה. שצריך להביא לנו חדר וכל שאר הדברים הבסיסים לזוג דתי שמתארח ועדיין אני לא מצפה שיתרחשו ניסים.

אז....יש תקווה עם הרבה החלטיות, אסרטיביות ולדעת מה את רוצה מעצמך, לא להראות את עצמך כחלשה מולם גם אם את בתוכך ממש סובלת מהם תמיד להראות איתנה בדעתך ולא להראות שאת נזקקת לבוא אליהם או תלויה בהם בשום דרך שהיא. אני עושה לעצמי כל פעם היפרדות בפן אחר מאמא שלי עד שהיא תשחרר אותי לגמרי- שום תלות כלכלית כמעט ובכלל לא. ולאט לאט גם שום תלות אחרת.

וסליחה על הניצלוש הארוך.

מסכים עם רבים מהדברים שנאמרו לעיל, אבל, כשלב ראשון-

 לדעתי הכי חשוב, שתפנימי ותכניסי לעצמך למודעות שאת ממש מסכנה ! את אדם נורמאלי, שחי בין משוגעים ! לצערי אין מילים אחרות לתאר את המצב.

לבעלך יש בעיה רצינית מאוד עם הבית שהוא גדל בו, שריטה עמוקה בטירוף, וייקח לו שנים לצאת מזה, וגם זה, רק אחרי שבכלל יתחיל להבין שהוא בבעיה !!

בינתיים, הדבר שהכי יעזור לך הוא שתמשיכי עם הכיוון שלך- התחלת כבר להעלות את הדברים בפורום, וזה אדיר ! את חייבת להפנים שהם משוגעים, וההתנהגות שלהם מטורפת. ישנם אנשים רבים שבתוך ביתם מתנהגים בצורה הזויה. אפשר להתמודד עם זה, אבל רק אחרי שמפנימים שאתה חי מול סרט, סרט של אנשים הזויים !

תמשיכי להפנים את זה ולעבד את זה בתוך ההבנה שלך, כך הדברים יהיו יותר ברורים לך, ובהמשך גם תצליחי לדבר עליהם עם אחרים. הדיבור מאוד עוזר להבנת העיניין בתוך עצמך, וגם לקבלת עצות מאחרים.

כתוצאה מכך תדעי בתוכך מה להגיד לבעלך ותביני יותר את המצב בו הוא נמצא. ובהמשך גם הדברים יצאו ממך אל המשפחה שלו, ותדעי לעמוד על שלך.

בהצלחה רבה, יקח זמן, אל תיפלי ברוחך !

אפילו אם בעלך לא יסכים הייעוץ יעזור לך 1. להוציא מהלב לפרוק את הבעייה  2. יגידו לך איך בשיא העדינות לדבר על הבעייה.  לדוגמא- מסכנה אמא שלך מאוד קשה לה ואנחנו באים עם 3 קטנטנים שעושים בלגן ובטוח שהיא מאוד שמחה לראות אותנו אבל זה עושה לה מתח ולחצים ואני לא מסוגלת לרוץ אחרי הקטנטנים וגם לעזור לשטוף  כלים וכו. בוא נבוא לבקר ר ק מתי שהיא אומרת שאפשר ונבקר לכמה שעות ונחזור.   בשום פנים ואופן לא לבקר אותם כי אם הצד השני (בעלך) נכנס למגננה חבל על זמנך.  רק תשבחי אותה ותגידי כמה קשה לה ותגידי דברים כמו- לפחות לנו היא מרגישה מספיק בנוח להגיד כשמפריע לה שאנחנו באים אז בוא נקשיב לה לאחותך לא נעים לה להגיד והיא סובלת כי קשה לה.

אם יש רב שבעלך ישמע לו אז כדאי להעלות את העניין עם הרב תוך כדי הדגשה שזה נושא רגיש ואם שניכם מדברים אז לא לבקר את חמותך יותר להגיד- מסכנה קשה לה ובעלי כל כך רוצה לבוא ואני מבינה אותו אבל אני מרחמת עליה היא מתוחה ולחוצה וזה לא נעים לה ולכולם וכו וכו

שוב- כדאי מאוד ייעוץ אפילו לבדך - ועדיף לבדך פעם פעמיים כדי שגידו לך איך לדבר עם בעלך כדי שיפתרו העניינים ולא סתם הוא יתגונן ויתחיל להגי דשטויות שלא תלכו להורייך.

אם אם אם כלום לא עוזר- א ת תחליטי מה עושים!!!  את תחליטי שבאים ר ק כשחמותך אמרה ורק לכמה שעות. ואם הוא לא רוצה לבוא להורייך בתור נקמה- זה גם בסדר. תלכי עם הילדים - זה ייתן לך מנוחה מהמתח ביניכם. (ואם ילך לאמא שלו נראה שלמרות שהיא מבקרת אותך היא צשלח אותו בחזרה כי קשה לה לטפל בכולם)

בהצלחה!!!

לא נוהג כך.

משמע, מבין שכך לא בונים בית..

אל תגידי לו כלום על ההורים שלו - זה לא יעזור, וכנראה עדיין לא יכול לחלק בין ביקורת עניינית על נקודה מסוימת לבין הרגשה של פגיעה בהם.  זה ענין של הרבה זמן שמתרגלים לכבד אחד בפני השני את משפחת השני, בכללות. לפעמים זה יכול להיות דווקא בגלל שהוא תופס עד כמה הבעיה, שחושש ש"הסכמה" אחת לביקורת - תמוטט את כל היחס והכבוד למשפחתו שסה"כ הוא אוהב אותם, בצדק.  לכן, כעת לא זו הדרך.

אתם תבנו אמון ביניכם בביתכם. זה המפתח לכל דבר טוב.

וכשכבר שם - אל תרגישי כל צורך "לחפות עליו". תני להם להסתדר ביניהם. הם כבר עושים זאת הרבה שנים. "האחים מתעצבנים" - תהיי בפינה אחרת בכלל.. הוא יסתדר איתם, אל תדאגי.

העיקר - כמה שפחות להתייחס מבפנים, בינך לבינך. את תתנהגי איך שנכון מצד האמת; מעבר לכך - פשוט אל תתייחסי. זה קצת קשה - אבל רואים שהעולם לא מתהפך...  תתנהגי נורמלי: יצעקו - מה איכפת לך.. אל תגיבי לא לכאן ולא לכאן. שלוה פנימית. לא להחניף ולא להתעצבן. עם הזמן יבינו שעלייך זה לא "עובד". ואל תערבי כלל את בעלך בכך - חבל לקלקל ביניכם - הוא כנראה מרגיש צורך לחפות על משפחתו. אפשר להבין. וגם, כנ"ל, אל "תתערבי" שם "לטובתו"..  את בשקט פנימי - שיעשו מה שהם רוצים... הכל בנחת..

הייתי בשיעור השבוע שהמרצה אמרה משפט חשוב-

תדמייני מה היית עושה אם את היית מקבלת הורים כאלו במקום בעלך...

ואז תחשבי איך להתייחס אליו.

היית רוצה אותם בתור הורים??

הרבה מאוד לא מסתדרות עם החמות,

ולדעתי קצת הגזימו פה עם התגובות על חמותך (ותאמיני לי שחמותי גרועה לא פחות...)

אבל הרבה פעמים חמות פולטת דברים בתור התגוננות מול האישה החדשה,

כשאנשים חשים 'ביקורת' סמויה (בקור- הלב...) הם מתגוננים,

בוודאי אם ההורים שלך כ"כ מוצלחים, אז ההורים שלו מרגישים הפחות...

ואז גם מתנהגים ככה...

לדעתי עצותייך אינן נכונות במקרה זה, צריך מאד להיזהר לפני שמציעים עצות לאחרים, בפרט כשמדובר במקרה כה רגיש.

סיוון יקרה, אני מבינה שכתבת את שכתבת מתוך תסכול אישי שחווית.

אנסה להסביר מדוע לא הסכמתי עם דברייך-

לדעתי ההתנהלות בזוגיות היא כמעט כמו בכביש(סליחה על ההשוואה),

לא תמיד צריך להיות צודק לפעמים צריך להיות חכם, המטרה בנישואין היא לא לקבוע דין יבש אלא לבנות את הבית למרות הקשיים שאנו נתקלים בהם.

הפריע לי מאד שכתבת "את יכולה בהחלט להגיד שאת לא נוסעת לשם אם את צריכה לישון בסלון"  לדעתי, זה גבול אדום שאסור לעבור, זה מדרון חלקלק כשזוג נפרד לשבתות. אנחנו ביחד למרות הכל, פה או פה.

גם חשוב לי לומר שיראת מייצגת תמונה לא פשוטה של מנטליות שהיא לא נתקלה בה עד עתה, לעיתים סגנון דיבור נובע ממנטליות מסויימת בלי כל כוונה לפגוע.

יכול להיות שהם חושבים שאת מקסימה (אולי כך חמותך אומרת לשכנותיה בשיחת חולין) אך סגנון הדיבור וההתנהלות הוא מעט בוטה.

מסכימה עם ד. נסי לבנות עם בעלך את הבית הפרטי שלכם ותנסי לעבוד על עצמך בנקודה הספציפית של לנסות ליצור לעצמך בועה ורודה שכל פגיעה מצד משפחת בעלך לא נכנסת פנימה אלא נמסה....(דמיון מודרך)

ותשתדלי כמה שזה בטח קשה! לכבד אותם בפניו, זה יוסיף לך אצילות וכבוד בפני בעלך וירבה בינכם את הקרבה !

אז ישנים בסלון עם איזו ספה מפרידה. השאלה איך לוקחים את זה- אם באמת אכפת מהמארחים ומבינים את מצוקת המקום, מוכנים לשתף פעולה ולישון איפה שצריך

מודה שלא קראתי את כל התגובות,

ואולי לא אתן כאן פתרון, אך לטעמי זו הדרך היחידה.

אתם עוברים משהו לא פשוט, ולטעמי עלייך להבין שזה ניסיון שהקב"ה החליט שתעברו. 

פשוט כך. לאט לאט, בסבלנות ובתפילות דברים יסתדרו..בע"ה.

בעלך נמצא בעמדת התגוננות. וזה טבעי מאד, וממש לא מפחית מהאופן הוודאי חיובי שהוא מסתכל עלייך והערכתו כלפייך.

הוא כאחד "מבפנים" מתקשה להרגיש את שאת עוברת,

וכשאת מפנה כלפיו דברים קשים כלפי משפחתו- עיניו נעשות כהות יותר מלראות..

לכן אם תקחי את הדברים כמשהו שאי אפשר להלחם בו, אלא רק להתפלל עליו

בעלך מיד ישים לב ויחוש בדברים..

עמדה ניטרלית מטעמך, היא זו שתגרום לו לראות את שקורה בצורה ברורה.

ברגע שתכעסי על משפחתו בפניו, בצורה מאד טבעית הוא יתגונן, והאור החיובי יופנה כלפי משפחתו

כך שאת תידחקי לצד.

זו דעתי. תפילה, תפילה, תפילה

והבנה שזה ניסיון שהקב"ה מעביר אתכם ובע"ה הוא יחלוף..

לא מטילים על הבעל את הצרות והתחושות שלך על הבית וההורים שלו!

זה סתם יגרום למריבות!

תמיד הבעל יפגע על דברים שתאמרי לגבי ההורים שלו -גם אם הוא יבין..אל תגידי את זה ,וזה מובן שככה הוא מגיב "טוב אז גם לא נלך להורים שלך"

במקום זאת עלייך לנסות לשפר את היחיסים שלך איתם למרות שאת לא סובלת! (אני מבינה את התחושה שלך,ואת יכולה הגיד לעצמך אבל מה אני עושה הכל?? ואני לא הבעיה! ונכון אבל תנסי אפילו יותר) בשביל תועלת עצמך בעלך והמשפחה שלך!

בהצלחה.

זה נישמע כאילו את הולכת בדרך עקיפה וזה לא יתקבל בדרך טובה!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.