"מה עושים כשהיולדת טוענת שבבית החולים הרחוק יטפלו בה יותר טוב?
תשובה: כיוון שהיא באה בטענה רפואית, למרות שלפי דעת שאר האנשים אין בסיס לטענתה, מכל מקום כתבו כמה פוסקים שצריך לשמוע לה ולנסוע לבית החולים המרוחק. כי אין אדם זוכה להתרפא מכל רופא, ומי יודע אולי באמת תגיע למצב מסוכן ודווקא באותו בית חולים רחוק יצילו את חייה ( ציץ אליעזר יג, נה-נו; שש"כ לב, לח). וסיבה נוספת לכך, שלמדנו שנוהגים עם חולה כפי שנוהגים עמו בימות החול (שו"ע שכח, ד), וכיוון שגם בימות החול השיקול הרפואי המקובל הוא שראוי להאריך את הדרך במעט כדי לספק את רצונו של החולה, כך אפשר לנהוג גם בשבת.
אבל אם תרצה להאריך את הנסיעה בהרבה, כגון לנסוע מאזור חיפה לגוש דן, אין שומעים לה. שכן גם כאשר מותר להאריך את הדרך מסיבה רפואית, הדבר חייב להיות במסגרת ההיגיון."
אצלנו בעלי הגיע למסקנה שפחות חילול שבת בשבילנו לנסוע בשבת לבי"ח מאשר ללכת (אם אני לא טועה השיקול היה שבנסיעה אפשר לוותר על פלאפון אבל ברגל חייבים לקחת, שנוכל להזעיק עזרה במצב חירום, ושהוא הגיע למסקנה שטלטול פלאפון בשבת זה חמור יותר מנסיעה באמבולנס).
יש לנו חבר, נכד של הרב קאפח זצ"ל, שנולד בראש השנה, ואמו הלכה ברגל לביה"ח. כשאביה הרב קאפח שמע על כך הוא כעס עליה: מצד מאמץ ההליכה ליולדת, לדעתו יולדת לא אמורה להקשות על עצמה כך כדי להימנע מחילול שבת, והייתה צריכה לנסוע (לי אישית הליכה עושה רק טוב בלידה, אז השיקול הזה לא תקף עליי כנראה...)
שיהיה בקלות ובבריאות בע"ה, בעתו ובזמנו.
ועל זה נאמר: "בזמנו ובעיתו"