(לא הצלחתי לכתוב בשרשור הקודם שפתחתי)
המצב שלנו הוא כזה:
הילדון גמול כבר בערך חודשיים,
עדיין זקוק מאוד לתזכורות/רמזים/פיתויים ("אנחנו הולכים לשירותים אפילו באמצע משחק/אני הולכת לשירותים, אתה צריך גם?/אם תלך לשירותים תקבל הפתעה").
אם לא גורמים לו ללכת בזמן - יש פספוסים על ימין ועל שמאל. כשהוא עייף - גם קקי.
הייתה תקופה מסוימת של יובש יחסי, ועכשו זה די חזר
אני כותבת עכשו אחרי שהעיר אותי לשתות, התיישב על הכיסא במטבח ו"אמא, ברח לי..., (אני תמיד מציעה לו ללכת לשירותים כשהוא קם, אפילו לא הספקתי...)
רציתי לשאול:
א. האם זה נורמלי?
ב. אני מגיבה לו די ב "חבל, מאוד לא נעים, מלוכלך" וכו. לא בהתפרצות כעס, אבל כן נראה לי נכון להעביר לו את המסר שהוא כבר אחראי ויכול ללכת לשירותים, וחבל שהוא התאפק כי יותר כיף לשחק מאשר ללכת, ומקסימום "אמא, תנקי אותי". האם זה נכון לדעתם?
כמובן שתחושות הכישלון, שלי ואולי גם שלו, כבר בשמיים...
אשמח להארות.