וצאים למעלה מחודשיים.
אינסוף עליות ומורדות. הרבה מורדות.
יש בו כל כך הרבה ממה שחיפשתי ולא ידעתי אפילו להגיד. הוא האדם הכי טוב שפגשתי אי פעם. יש ביננו כימיה טובה. אוירה מאד נכונה ומחוברת בפגישות. זמן שחולף בלי ששמים לב, פשוט כי כיף ביחד.
זה צד אחד.
הצד השני הוא בעיקר בנפש שלי.
שם יש משהו לא שלם. משהו מתלבט. משהו שעוצר אותי מלהתקדם לאנשהוא איתו.
ואני לא רוצה להעצר. אני באמת רוצה שזה יצליח. אני מאמינה שיש בו משהו מיוחד שמתאים לי. ועברתי הרבה הרבה בחורים. וידעתי לפסול היטב כשזה נצרך.
מה אני עושה עם עצמי?
מישהו מבין את מה שאני מתארת?
האם במקרה כזה מה שנצרך הוא להפרד? [אני ממש לא רוצה
... ] או שהזמן, כרגיל, יעשה את שלו לכאן או לשם?
האם יש סכוי שהספקות שיש לי בקשר אליו [שממשיכים לקונן כל הזמן] ימצאו מנוח?
