ש/לו'ם רציתי להתייעץ איתכםאנונימי (פותח)

בטח שמעתם על "עיקרון הרצף" שמחזיקים את התינוק כמה שיותרוזמינים בכל רגע ורגע.עדשהתינוק והאמא מוכנים לשלב הבא בהתפתחות.

אני אישית מאד מתחברת לזה א. כי זה מאד מרגיע אותי שהוא לידי ורגוע ומקבל כל מה שצריך מיד.ב. כי איני מסוגלת

לעזב תינוק שלי בגיל 3חודשים ולחזור לעבודה אני רוצה להכיר ולהתרגל ולהכניסו למשפחה...

בעצם השאלה היא: חזרתי לעבודה כשהקטנה היתה בת 6 חודשים ואני מרגישה ש"קורעים אותה ממני "כל יום שאני שולחת אותה למטפלת. המטפלת הכי טובה בעולם אמנם!.שאומרת שהקטנה ממש מפונקת (כי היא על הידיים רב הזמן)

ודי צורחת כשאיננה על ידיה של המטפלת !!

אז בעצם אני עושה משהו מאד לא הגיוני- הולכת לעבודה ועושה עיקרון הרצף???

אולי כדאי לי לעזוב ת'עבודה וכך לא לשדר מסר מוטעה ומבלבל לקטנה (אלא להרגיל אותה למה שמצפה לה)

מצד שני אם אהיה כל היום בבית במחשבות זה גם לא יהיה טוב

תודה רבה 

נכון, יש פה איזשהו ניגוד!בילי
אני לדוגמא נגד מוצץ מכמה סיבות. מצד שני אם אני שומעת על אמא שמכניסה את בנה למעון אני כן אמליץ על מוצץ, כי פה זה לא פייר כלפי הילד, אמנם מוצץ זה לא.... אבל בתכל'ס הוא זה שנשאר עם עוד קבוצה של ילדים ואין זמן למטפלת רק בשבילו וקשה להרים אותו כדי להרגיעו וכו'...

לכן לדעתי אם יש לך אפשרות, הכי טוב להיות בבית עם הילדים.

אבל!
לא לכל אמא זה מתאים, תלוי גם במינון. בסבלנות של האמא בכוחות שלה וכו'...

וגם מבחינה כלכלית לפעמים אין ברירה.

ואז אני חושבת שיש דילמה רצינית, כי עד שיוצאים לעבודה רוצים לספק את צרכי התינוק כמו שמאמינים, אבל כשהוא יכנס למסגרת זה כבר לא יהיה כך וזו טראומה לא קטנה בשבילו.

זה השני שנקל שלי....

שיהיה בהצלחה! והחלטות טובות.
זה מאד מעניין מה שאת כותבת מצד אחד עיקרוןם הרצףירוק זית
ומצד השניעזיבתה. לדעתי הבכי שלה אצל המטפלת זה הר צף הנכון לעזבך אותה.את לא כותבת למה את עובדת.האםזהו כדי לא להישאר בבית במחשבות או האם זהו צורך לקיום משפחתך אני שואלת כי אם זה נטו לפרנסה אז אולי יש אפשרות לעשות משהו מהבית עד שהיפרדות ממנה תתאפשר יותר,מצד שני אם יש לך קושי להישאר בבית אז אולי אפשר ללמוד איך להישאר בבית בלי מחשבות שמורידות או מחלישות אלא יותר בשלמות.לצורך זה אולי תערכי רשימה של הדברים החיוביים מבחינתך להישארות בבית ומהצד השני הדברים החיוביים שלצאת לעבוד בחוץ,ואז תראי מה יותר מתחבר אליך בתקופה זו של חייך. חשוב לזכור שמדובר בתקופה אולי שנה אולי פחות אולי יותר הכל תלוי בנסיבות.כאשר אנחנו מפרקים את הדברים אזי יותר קל לקבל החלטה (גם אם זה משנה את צורת חיינו לתקופה ) ולהיות שלמים איתה. האם את עדיין מניקה אותה?זה גם כמובן משפיע על כל החלטה שתקבלי .כאשר האמא והאבא שלמים עם החלטתם אז אנחנו מעבירים תחושה זו לילדינו בצורות טבעיות כמו תחושה נינוחה בגוף,אם את מתוחה או רוויה ברגשות אשמה אז הדבר מקבל ביטוי במה שאת משדרת פיסית(פי כמה אם את מניקה) ובתקשורת המילולית ובמבט העיניים. והכי חשוב לפגוש את עצמך את יכולותיך הנפשיים ולפיהם לקבל כל החלטה תהיה אשר תהיה.אם את עושה שיקול בין להישאר בבית עם מחשבות אז היום כשאת בעבודה הנאם את לא מלווה במחשבות על איך היא אצל המטפלת וכו? תשתפי אותנו.הצלחה רבה הרבה אור
את נותנת מה שאת יכולה לתת. זה תמיד ונכון!יוקטנה
ומעבר לזה, נשמע שהקטנה מקבלת הרבה יותר מהתינוק הממוצע, בימינו.
אבל נשמע שאת לא מרוצה מהמצב (ונעזוב רגע בצד את התינוקת). כמובן שכל אמא היתה רוצה "עולם מושלם" לילדים: שתמיד הכל יצליח לנו איתם, שתמיד תהיה לנו סבלנות, שלא נכעס, שהם אף פעם לא יקבלו שריטה (שלא לדבר על יד שבורה או מצח פתוח!), שהלב שלהם אף פעם לא יישבר... אבל העולם שלנו איננו מושלם, ואנחנו (וגם הם) שואפים להסתדר עם מה שיש, ולהשיג את הכי טוב שאפשר בכל מצב.
אז באיזה אופן היית רוצה לשפר את המצב? את אומרת שהמטפלת היא הכי טובה שיש - אז שם אין מה לשפר. את אומרת שקשה לך להיפרד (ונעזוב רגע אותה בצד) - האם היית רוצה לחזור הביתה, לעוד תקופה?
ואם כן - האם זה אפשרי כלכלית? ואם לא - אולי ניתן "לעשות שכן"?
את אומרת שבכל מקרה - קשה לך בבית (במחשבות). אני יודעת בדיוק על מה את מדברת! את עובדת קשה בבית, בשביל כולם, גם מטפלת בתינוקת, ומה את שומעת כל היום? תלונות! בכי! אין מבוגר בסביבה שיעריך את ההשקעה, אין בסביבה אף אחד שיגיד תודה, אין מי שיספר הלצה כדי לשמח אותך, אין עם מי לנהל שיחה אמיתית... קשה! האם זה מצב שניתן לפתור? האם יש דרך להקיף את עצמך גם בחברה בוגרת, לפחות חלק מהזמן? האם יש קרובי משפחה לקפוץ אליהם, או שיכולים להגיע אליך? שכנות ביישוב שנמצאות בבית? לפעמים ניתן גם להכיר חברות "בראש דומה" דרך הרשת. אולי זו דרך בשבילך?
ועזרה? האם ניתן למצוא נערה צעירה שתיקח את הקטנה לשעה-שעתיים בכל יום, בזמן שאת קצת מתאווררת? האם יש אחות קטנה, גיסה, חמות, אמא, שיכולות גם הן לשים כתף, בנוסף? האם בעלך יכול להתחייב על יום בשבוע בו הוא יחזור מוקדם מהעבודה?
מקווה שתמצאי את הדרך אל האושר שלכם! תני כיוון וננסה לתת רעיונות!
"זמן איכות" חשוב מאוד.לפעמים יותר מאשר שאמא בביתריבק
כל היום. כך את יודעת שעכשיו הילד מקבל חום ופינוק. ואת משחקת איתו
ויוצרת קשר עין ומגע אמיתי. זה מספיק לילד במנות קצובות. כמה פעמים ביום. בבוקר לפני העבודה, בצהרים כשאת מקבלת אותו, וכו...
ואין סיבה להדביק אותו לסינורך כל היום.
אח"כ לא תוכלי להשתחרר מהתלותיות הזאת.
הילד יסבול ואת יותר.
ללמוד להפרד.אנונימי (פותח)
אני חושבת שגם את בתור אמא עם כל ההתחבטויות משדרת לילדה שהמצב הנוכחי לא טוב ולא נכון...הלוואי שהייתי יכולה להתחלק ל-3 ולהיות עם כל ילדי כל הזמן..לעזור בכיתה לשמור על זאת שבגן אבל צריך לדעת לתת לילד עצמאות. באיזה גיל? מתי שאת תרגישי הכי נח. בכל מקרה מטפלת טובה לא צריכה להעיר לאמא שהילדה מפונקת..יש לה סיבה מצויינת להיות על הידיים וזה לא מפינוק.
תהיי רגועה, ושלימה עם עצמךחרישית
לא משנה מה תחליטי - ברגע שתהיי שלימה עם ההחלטה, ורגועה, השדר הזה יעבור לתינוק, והוא יהיה רגוע - גם אצל מטפלת.

חוסר הרגיעה שלך והתלבטויותיך לא מעניקים רוגע לתינוק.

הם קטנים - אבל מרגישים אותנו כמו באלקטרודות! זה מדהים!!
אם היה אפשר להחזיר את הגלגלאנונימי (פותח)
אחורנית . הייתי נשארת איתה בנחת בבית בלי להיות לחוצה מלחזור.מהשניה שיצאתי מהבי"ח שאלתי לחזור לעבודה לא לחזור...
אני חושבת שזה טוב לצאת מהבית ולפגוש אנשים וזה גם פחות מ40 ש"ש ואני פחות עושה בשביל הכסף ז"א זה עוזר אבל אפשר גם בלי התוספת הזאת ב"ה.
גם זה עבודה עם אנשים ולכן זה ממש קשה מהקטע הזה . כי אין בי כ"כ ביטחון עצמי איך לענות תשובות לשאלות ולהיות ה"נותנת" (אני אומרת מי אני לעומתם- אנשים חשובים מפותחים יודעים. אני סתם מבפנים- זה נכון אולי אפשר לשנות אך זה המון עבודה...)
הייתי נשארת עד שהייתי מרגישה שזה הזמן מבחינת ההיתקשרות שלי אליה. שהייתי מתחברת אליה ממש
בבית זה קשה כי אז עולות לי שאלות של למה אני כאן בכלל ואני מתחילה להיות עצובה ונסגרת לאנשים -לחברה יותר ופוחדת מכל אחד ובקושי יוצאת. כשאני יוצאת לעבוד זה כאילו יש לי יכולת גם לעזור וגם אף פעם לא הייתי מעיזה לדבר עם אנשים כאלו טובים וחכמים (אפילו במינון קטן כמו בעבודה)חבל! כ מדיבור פשוט איתם אפשר ללמוד הרבה!
נראה לי שאני צריכה להיגמל מ"עיקרון הרצף" וכך גם הבת שלי תהיה יותר שמחה
מצד שני מה עושים לבנתיים?
זה מאד עוזר ויפה מה שכתבתם!!! באמת איני לבד בזה שכל האמהות רוצות שיהיה מושלם לילדם...
תודה ענקית לכולכן אני לומדת מכן הרבה מאד!! אתן כאלו בריאות בנפש וטובות (שאתן מחלקות לכולם מהטוב הזה )
ננסה גם להפנים
גם אני חזרתי לעבוד מוקדם...אנונימי (פותח)
וזה היה לי מאוד קשה. התחלתי שתי עבודות חדשות כשהשלישי שלי היה בן שלושה חודשים... זה היה טירוף!!! גם לקום מוקדם ולארגן את כולם וגם לשאוב בעבודה וגם לעזוב את הקטנטן... כ"כ התגעגעתי!
לאחר שלושה חודשים של עבודה החלטתי שאני עוזבת את העבודה העיקרית ונשארת רק עם 4 שעות בהוראה. וזה היה שינוי מדהים!
תנסי לחשב אם בכלל משתלם לך לצאת לעבוד- כסף למטפלת, נסיעות וכו'
הבעיה איתנו שאנחנו רוצות לאכול את כל העולם ועכשיו.
אם תחזרי הביתה, ותצאי לעבוד כשהיא תהיה בת שנה- איך זה יהיה? איך יהיה לכן בבית? תנסי לדמיין את המצב.
שאלה נוספת מאוד חשובה- האם תוכלי לחזור לתחום שבו את עובדת עוד כמה חודשים? אולי זה לא כ"כ היסטרי לחזור כבר עכשיו? ואולי כן? אולי זו הזדמנות חד"פ ואז זה שווה את המחיר?
מישהי אמרה לי משהו מאוד נכון-
הדבר הכי חשוב לנו בשורה התחתונה זה הילדים, ומה שהילד זוכר זה האם אמא נשארה איתו כשהיה חולה, האם אמא ידעה להיות שם כשהוא צריך. ובעבודה- מי יזכור אותך עוד 20 שנה?
אני לא רוצה להגיד לך מה לעשות ובסופו של דבר מה שהכי חשוב זה שאנחנו נהיה שמחות ושלמות עם מה שאנו עושות. אם מאוד קשה לך להיות בבית- אז צאי אבל את חייבת להיות שלמה ורגועה עם זה.
אל תשכחי- כתבו את זה כבר כאן וזה מאוד נכון- לעולם לא נהיה אמהות מושלמות, אנחנו צריכות לתת כמה שאנו יכולות ולהתפלל שהכל יסתדר לטובה.
בהצלחה!
לרוח זה כחיהודית פוגל
ההתלבטויות והקונפליקטים שאת מרגישה נכונים וידועים. עברו על כולנו בשלב הזה. אף על פי כן אין ברירה אלא להתחשב באילוצים - הצורך להתפרנס, הצורך להתאורר ועוד. ובסוף, הם גדלים יפה ורגשות האשם מיותרים. אם אין ברירה אז אין ברירה, ולכי על המטלות שלך בשמחה. בורא עולם יתן לך ולו את הכח לגדול יפה בתנאים האלה בדיוק. חיזקי ואימצי.
תודה רבה!!אנונימי (פותח)אחרונה
מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

אולי יעניין אותך