ובכ"ז דעתי בקצרה-

אני מניקה כל מקום.

אם אני נמצאת במקום שיש מצב שאביך מישהו מהנוכחים (למרות שאני לא מבינה מה מביך בזה)

ויש לי מקום אחר נוח, קרוב וזמין להניק בו- אעשה זאת.

אם לא- לא!

התינוק שלי וצרכיו הבסיסיים קודמים לכל.

אני מניקה בכל מקום עם שמיכה על הקטנה..

במשפחה של בעלי אני מניקה בחדר וזה משגע אותי...באמצע שבת\ארוחה להכנס לחדר של אחד הילדים זה מבאס אותי כל פעם מחדש... אני משתוקקת לקנות סינר הנקה, אבל אני עדיין לא יודעת אם אניק בפומבי איתו.

אישתו לא מניקה או תניק כשתצטרך?

כבר חשבתי מהכותרת שגיסתך מניקה בלי שום כיסוי ובחשיפה רבתי... אבל מכוסה? עם סינר?

צריך קצת לשנות גישה ולסלק את חשיבה של התרבות המערבית שהופכת דברים פשוטים וטבעיים למיניים ומגעילים.

שמפריע לבעלך!!

גם לבעלי זה מאוד מפריע וזה באמת מצטייר לי משו לא כ"כ צנוע..

מה לעשות? בנים הם לא כמו בנות וכשהם יודעם שהתינוק מכוסה ואוכל.. זה ממש מפריע..

אולי זה לגטימי וזה אוכל אבל זה עדיין לא לכולם צנוע..

זה גם לגיטימי לעשות בשירותים, אז אולי לא תסגרו את הדלת ותכסו בחצאית??

ולגיטימי שלא ירצה לשבת שם עם כולם אם זה מפריע לו. זו זכותו, ובמקומה לא הייתי נפגעת מזה.

יש לי סינר הנקה..ואני כבר יודעת להניק בלי שאף אחד יראה,

לא נראה לי הגיוני שכל היום לפחות בהתחלה אני אשב לבד בחדר להניק,בשביל זה יש סינר הנקה,

נסי להסביר לבעלך את המציאות הזאת,אח"כ נשים לא נהנות מההנקה וחבל.

אם היא שמה סינר הנקה אז לא אמורים לראות כלום.

מילא אם היית אומרת שהיא שולפת בלי להתכסות בכלל...

בדיוק אתמול היה לי דיון על זה עם בעלי.

יש אנשים שהנקה זה מביך אותם! גם לי לא תמיד יהיה נעים לשבת ולדבר עם מישהי כשהיא מניקה מולי..
ויש קולות מהתינוק, שאפשר להגיד שזה טבעי, אבל לא תמיד זה מעלה אסיסואציות נחמדות..

ואני יכולה להבין שגברים מובכים מזה. 
זה גם אוכל של התינוק, 
מצד שני אלו איברים של האישה..

אז נכון שהם לא נחשפים לטובת הכלל, וניתן לכסות,

אבל יש הבדל בין להניק למשל ליד השולחן שכל המשפחה נמצאת, לבין לשבת על הספה בצד ולהניק.
(אני לא חושבת שחייבים ללכת לחדר בצד בשביל זה..), אבל תלוי מי הנוכחים..

זה עניין של הרגשה אישית ורגישות לסביבה.

אותי כאשה, מביך מאוד כשיש בסביבה אשה שמניקה ליד גברים.

זה לא משנה אם רואים משהו, או כמה היא מכוסה.

זה עדין אקט של חשיפה.

יודעים מה היא עושה, ויודעים מה התינוק עושה.

לא משנה שזה טבעי, שזה המזון שלו ושזה תפקידה של האמא.

ראוי לעשות את זה בחדר אחר בצנעה.

זה לא עניין של "תרבות מערב" ו"מחשבות מיניות", ככה העולם. וחבל להביך את בחורי וגברי ישראל.

לי ברור שבעז"ה בעיתו ובזמנו- אניק בחדר אחר, וכרגע לא עולה על דעתי לעשות זאת ליד גברים זרים, לא משנה כמה מכוסה אהיה.

"לא משנה שזה טבעי, שזה המזון שלו ושזה תפקידה של האמא" - כלומר הצד השני והמחירים שהוא משלם, זה בכלל לא משנה.

לא משנה אם תינוק צעיר יונק המון לאורך שעות היום, והאמא בקושי תוכל להיות שותפה לליל הסדר (נגיד) כי כל הזמן יצפו ממנה להיות בחדר נפרד. זה פשוט לא משנה! מה זה אכפת? למי אכפת מצרכים של אמא ותינוק קטן? כאילו קיים רק הצד השני. כאילו המבוכה של הנוכחים היא הנתון היחיד שראוי להתייחס אליו.

(תודי שבתור במרפאה זה לא כ"כ אפשרי... או באוטובוס - אבל כשאפשר).

ועדיין נראה לי לא לעניין לבטל ככה את הסיבות שגורמות לנשים לא פחות טובות להניק מכוסות בסלון, להתעלם מהמחירים של ההנקה הנפרדת, למחוק את הצרכים של האימהות והתינוקות האלה כאילו סתם בשביל הכיף הן מניקות בציבור.

היא לא הורגת אף אחד היתרון הגדול של הנקה הוא קשר עם האם ונוגדנים ממקרים חריגים לא יהיה פחות קשר או נוגדנים.

נחשב בהלכה לספק פיקוח נפש, כך לפי דעת רוב הפוסקים, אם לא כולם.

על כן למשל, מי שאינה יכולה להניק אלא צריכה לשאוב ולתת בקבוק (כמו אצל פגים למשל), מותר לה לשאוב בשבת ולתת את החלב לתינוק, כדי שלא יצטרך לקבל תמ"ל. ופוסקים רבים מתירים שאיבה אפילו במשאבה חשמלית, במקרה הצורך.

ולכן אישה שמניקה הנקה מלאה, מותר לה לשתות ביום כיפור אם היא צריכה לכך בשביל שלא יגמר לה החלב.

(כמבון שבדוגמאות הנ"ל אישה לא יכולה לפסוק לעצמה, אלא צריכה לשאול רב)

וברגע זה הדגמת את הבעיה שנסיון לקבוע שהנקה לגיטמית אך ורק בחדר סגור, שמכך מגיעים מהר מאוד לפתרונות כגון בקבוקים ותמ", שהם דרך לא רעה בכלל להרוס הנקה טובה. או שסתם נשים מתייאשות מהמשימה שכופה עליהן בידוד באירועים משפחתיים וכו'.

אז גם כשיושבים להניק אפשר לעשות את זה בצנעה, זה לא חייב להיות בריש גליי ובין "הנקה פומבית" להנקה "בחדר סגור בלבד" יש מרחק גדול מאוד, והמון אפשרויות ביניים. משום שגם שיושבים להניק בסלון עם המשפחה, אפשר לעשות את זה בצורה שכולם ישימו לב להנקה, ואפשר לעשות את זה בצורה שלא.

אז צריך להתחשב בסביבה, אבל זה נכון לא רק לגבי הנשים המניקות, אלא גם לגבי הגברים שלא יזיק שיבררו את ההלכות לפני שהם קובלים על נשים שמניקות בצנעה.

ומצטערת, הדוגמא שהבאת בהודעה שלך בהמשך השרשור על הנערים החילונים שהיו מציצים על הנשים בגן שעשועים, אז מצטערת זה ממש לא ראיה, מאחר שמי שמציץ בעיה שלו! בדיוק כפי שלא תגידי שאסור לרקוד בחתונה כי אולי יש מי שמציץ מאחורי המחיצה (והרי המחיצה בחתונה לרוב רחוקה מלהיות אטומה הרמטית, ומי שרוצה יכול להציץ) כך לא ניתן לטעון שאסור להניק מכוסה כי אולי יהיה מי שיציץ.

אני רואה את העובדות בשטח!!!

עוד לא שמעתי על תינוק אחד שמת בגלל ש-10% ואפילו 100% מהפעמים הוא קיבל מטרנה (ברמדיה היתה טעות אנוש הבעיתיות לא היתה במטרנה הלא פגומה ).

אני מניקה שנה חודשיים והגעתי לזה בעקר בגלל שבשלב מסוים שהוא היה מאד קטן נתתי לעצמי בלי נקיפות מצפון לתת לו מטרנה, אבל זה נושא אחר.

בטח שזה לא פיקוח נפש להביא מידי פעם חלב שאוב.

תינוק שלא רוצה משהו אחר ונתקעים למשל באוטובוס (קרה לי) אז צריכים להסתיר לא רק את האזור אלא לפי דעתי את כל האישה (הגוף) ולהחזיק כפרגוד ולא לשים על האישה, אם נתקעים זה משהו אחר.

דבר נוסף בקשר להנקה עם גברים נוספים בסביבה. זה המזכיר לי שהמדריכת כלות אמרה לי לפני החתונה: "הרב מסתכל על זה אחרת" היה לי מאד קשה להבין את זה רגשית באותו רגע, אחרי החתונה הבנתי. אני  בטוחה שרב הרבנים שהיו בני 16 לא הסתכלו על זה כמו שמסתכלים על זה היום זה עניין של לימוד תורה, בגרות וכל שאר הדברים שמכינים אדם להיות רב... טבע העולם...

כך גם בהנקה איך שאת מסתכלת על זה, זה לא כמו נער בן 16. את רואה בזה קשר לתינוק הוא רואה את החלק הגופני.

מאד התחברתי לדוג' של השירותים.

בקשר למה שכתבתי אז לא הסברתי את עצמי נכון , סליחה...

מדובר ב-2 דברים שונים:

1) גן שעשועים הוא לא מפלס אחד

2) בלי קשר לקודם, השיחה של הנערים הם לא דברו על מציצנות אלא לעצם הסיטואציה שרובם נראה לי לא רגילים אליה כי אני לא יודעת כמה תינוקות יש בסביבתם. שהם רואים דבר כזה מנשים דתיות זה לא קידוש ה' גדול.

"אני רואה את העובדות בשטח!!!

עוד לא שמעתי על תינוק אחד שמת בגלל ש-10% ואפילו 100% מהפעמים הוא קיבל מטרנה"

1) אז את אשת הלכה או לא? כי לפי ההלכה "תינוק מסוכן אצל חלב אמו".

2) אבל גם אם תתעלמי מההלכה ותתרכזי בעובדות בשטח - על-פי נתוני ארגון הבריאות העולמי ויוניצ"ף מדובר על בין מיליון לשני מיליון תינוקות בשנה שחייהם היו ניצלים אם היו יונקים.

שכל אחת תלך לפי הרב שלה והשנייה תקבל שיש מחלוקות ופסיקות שונות לגבי העניין, ובעיקר הרבה תחושות ורגשות שונים ומעורבים

כי לפי ההצעה שלך מי שמניקה בציבור כופה את עצמה על מי שלא נוהג לפי הפסק הזה.

לא כל מקרה הוא פיקוח נפש וזה ממש בעייתי בשבת לשאוב לבקבוק אם אין צורך. בכל מקרה לכל מקרה יש רב ולא כל מקרה הוא פיקוח נפש.

בקשר לנתונים של ארגון בריאות העולמי הם נתונים עולמיים ולא המצב של ישראל כיום.

חלק גדול מהתינוקות בעולם חיםם במדינות העולם השלישי, לא מחוסנים וחשופים להמון חיידקים, במצב כזה כל נוגדן שמקבלים מהאם הוא חשוב. דבר שני לילדים אלת התחליף חלב הוא לא מטרנה אלא הרבה פעמים חלב ישירות מהפרה/ עז וגם אם לא זה לא תחליף באיכות של מטרנה וכד'...

אני רואה בשטח שתינהוקות שלא יונקים מקסימום מצוננים יותר או  יותר חשופים לוירוסים אבל זה לא גורם למוות.

כל זה נכון למי שלא מניקה בכלל אבל משהי שמידי פעם נותנת תמ"ל בגלל שהיא רוצה להשאר חלק מסעודת שבת כשיש אורחים(מובן מאד) לא פוגעת בתינוק שלה.

לעומת זאת 'שמירת שבת כהלכתה' אומר "מינקת שתינוקה אינו יכול, משום מה, לינוק משדי אמו... וחלב זה הוא המזון העיקרי של התינוק, תוציא את החלב משדיה לתוך כלי גם בשבת, כי הרי התינוק עלול להסתכן אם ישקוהו חלב אחר"

את רואה? יש הבדל בין איך שאת מציגה את ההלכה כביכול לבין מה שספרי ההלכה אומרים. הגיוני יותר לעדכן את עמדתך ולא את ספרי ההלכה, נכון?

ובקשר לנתוני ארגון הבריאות העולמי, את צודקת, מדינות העולם השלישי מטות את הכף. בעולם המערבי יש ב"ה פחות טרגדיות עקב חוסר הנקה. אין לי נתונים על מדינת ישראל, אבל בארה"ב מדובר על כ28,000 תינוקות בשנה.

אני גם השתמשתי בהיתר זה שבני היה בן כמה ימים.

זה לא אומר שלתת לתינוק מטרנה פעם ב..... זה פיקוח נפש.

בסופו של דבר העניין פה זה לא פיקוח נפש כי אם נוחות של האשה. (באמת זה לא נחמד לשבת חלק גדול מארוחת שבת עם אורחים בחדר, אבל זה לא פיקוח נפש).

לדבריו כל תינוק בגיל שחלב אמו הוא מזונו העיקרי עלול להסתכן אם ישקוהו חלב אחר, ולכן תמיד בגיל הזה מותר לשאוב בשבת כשלא מתאפשרת הנקה ישירה, וזה לא "ממש בעייתי" כפי שכתבת למעלה.

המדע רק מתחיל להגיע לדברים שההלכה יודעת כבר מזמן

האם לצאת עם הילדים לגינה זה משהו חריג?

בגלל שאני מניקה אני לא אצא לגינה עם שאר הילדים? או בגלל זה אני אתן מטרנה או אשאב? נו באמת 

מה לעשות, אי אפשר לתזמן את ההנקות. התינוק מחליט מתי הוא רוצה. 

ובשביל זה יש ת"ח והם אמרו שזה מותר. שאלתי שוב את בעלי והוא חזר ואמר שגם הרב ליאור וגם הרב אבינר התירו להניק עם כיסוי גדול.

ציבורי עם שירותים ואם זה לא מסתדר מטרנה פעם ב... (גם 5 פעמים בשבוע) לא הורגת.

בכל מקרה אני לא חושבת שזו סיבה טובה לגרום להצגת התורה וערכיה בצורה לא נכונה כלפי אנשים שרחוקים מתורה ומצוות או להכשלת נערים גם דתיים. (כתבתי בפירוט למטה).

את היית אוכלת בשירותים?

עם הגב לנשים (מה שעושות הרבה נשים) וסוגרים את הדלת.

בשירותים יש רק נשים כך שלפי דעתי אין בעיה לשבת ולהניק עם כיסוי.

לתניוק זה לא משנה, אני לא אוכל בשירותים בגלל רתיעה פסיכולוגית כי אני מבינה מה זה שירותים. מבחינת התינוק אין הבדל כל עוד אין ריח מסריח וכד'...(הוא עושה בחיתול גם בברית).

גם איפה שהכיורים. בשביל מה להכניס לשם תינוק קטן? סתם זיהומים.

ברור שצריך לחשוב על זה ולעשות הכל כדי שאף גבר לא יצטרך להלחם במחשבותיו...

אם אישה היתה יודעת מה ההתמודדות של הגבר בנוגע לאותו היצר ומה חומרת הדבר היתה מוכנה לעשות הכל כדי שלא יפול ח"ו..

אגב..

לא צריך לקחת אישית את זה שאת צריכה להתרחק כי את מניקה...להיפך..את צריכה לשמוח שאת כזאת יפה...אבל רק לבעלך..!

בשורות טובות!

אם גם כשאני מכוסה זה לא בסדר וגורם להרהורים, אז גם זה שאני הולכת לחדר אחר היה עלול לגרום להרהורים (באמת! אני זוכרת על עצמי בתור נערה שהובכתי כשאישה הלכה להניק) וכן הלאה.

ההשתדלות לא לגרום להרהורים היא עד גבול מסוים, היא לא אמורה להגיע לקיצוניות, כמו נשות השאלים.

להניק מכוסה זו דרך האמצע.

אפילו מאד צנוע שאף אחד לא רואה מה קורה מתחת לכיסוי זה הרבבה יותר גרוע מאשר שאת הולכת לחדר להתלבש....

בעז"ה שתהיי אמא תראי שזה לא כזה ברור...

אבל מרשה לעצמי להגיב :

אני מאוד מבינה את דעתך. מאוד. והרבה זמן גם הרגשתי כמוך.

אבל רק עצה קטנה: לעולם אל תצאי בהצהרות: "לי ברור ש... אניק בחדר אחר".

אנחנו בני אדם, אנחנו משתנים, הדעה שלנו משתנה הרבה פעמים, ולעולם לא נדע מה נחשוב כשנהיה במקום אחר. לפעמים כשהמציאות משתנה פתאום דברים נראים אחרת.

אשרייך אם תצליחי לעמוד בזה. באמת. מידת הצניעות יקרה וחשובה מאוד. ואפילו שיש ת"ח גדולים שאמרו שאין בעיה בזה - אשרייך אם תחמירי. אבל תנסי להבין גם את אלה שלא עומדות בזה. לפעמים כשצריך להשגיח על עוד כמה קטנים, קשה לעזוב אותם וללכת, ויש עוד פעמים שזה ממש לא נוח כמו בליל הסדר או בהזדמנויות אחרות.

תמיד צרם, אבל מאז ששמעתי שהרב ליאור והרב אבינר אמרו שאין בעיה אם האישה מכוסה בכיסוי גדול (כמו שמיכה קטנה או סינר) - אז הקלתי לעצמי. עושה את הכול יותר פשוט.

מי שמניקה בחוץ, כשיש לה אפשרות להכנס לבית. שוב, אם יש אפשרות.

אני מקווה שלא סילפתי את דבריו וזה בהחלט לא ציטוט מדויק אלא כללי.

לדעתי לרוב מוחלט של הגברים אין שום בעיה לראות אשה מניקה עם כיסוי.

הראש שלנו לא כ"כ עקום וסוטה כפי שחלק מהנשים כאן נוטות לחשוב, ודאי לא כאשר מדובר באבות לילדים, שיודעים בדיוק מה יש שם מאחורי ה"פרגוד" וזה כבר מזמן לא מרגש אותם עד כדי חוסר נוחות בשלחן שבת.

ברצוני לציין שיש עדות וקהילות מסויימות בהן אין זה נחשב למגונה להניק בריש גלי גם בלי כיסוי, עד כדי פסיקה הלכתית שאין זה נחשב כ"ערווה" לעניין הסתכלות הגבר בזמן היות אשתו נידה. אבל כאן לא המקום להרחיב בכך.

היו שלום.

זר!

יש דברים שההלכה מחמירה בבעל יותר מבאיש זר (למשל איסור להעביר מיד ליד רק בבעל).

אם ככ מפריע לו -שיצא מהחדר ,

אני בפורופ של סעודת שבת למשל הולכת הצידה,

אבל אם סתם יושבים יחד,- בחירה שלו איך הוא מרגיש עם זה.

אבל אני לא חושבת שיש בזה פסול ולכן אין טעם להעיר אלא פשוט לזוז.

כל דבר לגופו תלוי איפה ומתי.

תראה לי היתר.

נכון שלגבר נשוי יותר קל מאשר רווק אך זה לא אומר שלראות אישה לא צנועה זה מותר, ודחילאק..זה בהחלט יכול לעשות הרבה...

להגיב לדעה של מישהו במילים "שטויות במיץ עגבניות".

איך את מעיזה לכתוב "שטויות במיץ עגבניות" מחוסר ידיעה של דעות בהלכה??

ליד בעלה זה רייש גלי??

ריש גלה זה אנשים מבחוץ אז מה הקשר להיתר הלכתי שליד בעלה מותר בלי כיסוי??

שבהרבה דברים זה דומה לדין של אנשים אחרים.

אם אפשר לשמור על צניעות אז למה לא?

אם יש אפשרות להצניע למה לא?

אם אין שום מקום אפשרי אחר ניתן להבין אבל אם יש למה לא?

ולדעתי מבלי לשפוט אחרות, יש דברים טבעיים בעולם וגם אותם מצניעים למרות שהם טבעיים ומובנים לכל...

אני בדרך כלל מניקה בשכיבה ואף פעם לא מצליחה להנק תחת כיסוי בלי לראות את הילד שלי..

אם הנקה הייתה בתדירותמועטה  ובמשך זמן קצר כמו של הליכה לשירותים אז אפשר לדרוש ללכת לחדר אחר.

א"א לדרוש מאישה לבלות כמה שנים טובות בחדר כדי להניק. בודאי שצריך להתכסות 

אני לא צריכה להסביר לבעלי,אני חושבת שהוא צודק והוא גם לא הגבר  או הנער היחיד בחדר. אף אחד לא יבוא ויגיד לאשה מניקה משהו, כי יש בזה חוסר צניעות ולנשים זה סתם לא נעים להעיר לה. השאלה מה עושים עם הנשים שכן מניקות לפני אחרים. זה יכול להיות אפילו בשיעור או בתפילה.

נותנים לכל אחד לחיות את חייו בצורה שהוא בוחר.

(ואוסיף- יצא לי כמה פעמים שאנשים טרחו להעיר לי על זה שאני מניקה.

כל עוד זה לא היה מישהו שאני חושבת שיש לו זכות לבקש ממני לעבור מקום התעלמתי.

אני מניקה בצניעות וזהו.)

שום דבר.

משנים גישה ומפסיקים לחשוב ולחפור בזה.

מה הבעיה להניק בתפילה או בשיעור? אני מניחה שזה נעשה בעזרת נשים ולא גברים לא?

"דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז"

סוטה ל' ב.

בעלך, וכל אדם אחר שמפריע לו, יכול ללכת בזמן הזה ללמוד תורה בחדר אחר, וכך גם להרוויח מהעניין.

אני מניקה עם כיסוי טוב בכל מקום.

יש בזה המון מ"תרבות המערב" והצורך שלנו להרחיק כל דבר שקשור לזה.

הנקה היא טבעית לאמא, לתינוק ולמשפחה כולה. כך התינוק גדל ומתפתח וכך כל המשפחה כולה.

צריך להתחבר לנקודה הטבעית הזו, הפשוטה הזו ולהפוך אותה לדרך חיים.

לעיתים האמא יכולה להיות מנותקת מהרבה דברים בגלל צורך בהנקה- לדוגמא- לקום משולחן שבת, אפילו במשפחה הגרעינית, אם כבר יש ילדים גדולים, לחזור כשכולם סיימו והיא עוד לא אכלה....

למה אמא צריכה ל"הסתגר" בחדר, לעיתים לפרק זמן ארוך, כשכולם נמצאים במקום אחר? למה היא המנודה כשהיא נוהגת בצניעות גמורה?

ממקרים שאני נתקלתי בהם, היה בהרבה יותר בולט כשהאמא קמה עם תינוקה לחדר וכולם ידעו לאיזו מטרה (רחמנא לצלן!) מאשר אמא ששמה על עצמה כיסוי ואף אחד בכלל לא ידע שהיא מניקה.

היו לי לא מעט מקרים כשהוצאתי את ילדי שסיים לינוק, ואמרו לי שבכלל לא שמו לב שיש שם ילד... והנקתי למעלה משנה וחצי...

אם במקרה שיש ילד אחד זה צנוע ללכת לחדר אחר, למה במקרה שיש כמה ילדים קטנטנים ואי אפשר לעזוב אותם זה בסדר להניק ככה? הרי אנחנו לא רוצות לרדת ממדרגתינו הצנועה.....

ומה יש לעשות בנידון? - עבודת המידות! לנשים הצדקניות האלו יש רבנים גדולים שמורים ומעודדים אותן לנהוג כך. אז מי אנחנו שנדבר? אנחנו יכולים לחנך רק את עצמינו ולהסיק מסקנות לדרך חיים שלנו!

אנחנו צריכות להבין שמה שטבעי עבורנו לא בהכרח טבעי עבור אחרים. וכאן נוצרת הבעייה.

הדבר שעומד בבסיס נושא הצניעות (בלי קשר להנקה) הוא השתלבות עם הסביבה.

אני אתן דוגמה - רכיבה על אופניים לנשים - יש שיראו בכך חוסר צניעות מוחלט ויש שיראו בכך דבר נורמלי לחלוטין.

אך החכמים ביותר יתייחסו לכך בהתאם לסביבה. אם האישה רוכבת על אופניים במקום בו היא היחידה שנוהגת כך, אכן מדובר בחוסר צניעות, שהרי היא מושכת את העין של הסובבים אותה.

אם אותה אישה תרכב באופניים במקום בו נשים רבות נוהגות כך אז היא תחשב לעוד אחת שנוסעת באפניים ולא תעורר שום תשומת לב מהסובבים אותה. ובמקרה זה אין כאן חוסר צניעות.

כנ"ל לגבי הנקה.צריך להבין שלא כולם רואים בזה דבר טבעי, במיוחד גברים ואפילו נשים. היום אנחנו בדור שלא כולן מניקות וזה לא אקט טבעי שרואים אותו סתם כך ביומיום. לכן גם כאן אנו צריכות לחוש את הסביבה ולפיה לנהוג. אם בקרב המשפחה זה נהוג וזה חלק מההתנהלות בסעודה אז אכן זה לא  מושך את העין. ולמשוך את העין זה אומר שבראשם של הסובבים עולה התמונה של האישה חשופה, זה לא משהו שאפשר למנוע.

אך אם מגיע אליכן אדם זר, או חברים שהזמנתן לסעודת שבת, תסכימו איתי שלהניק בפניו גם אם אתן מכוסות זה מעורר תשומת לב, זה מביך את הסובבים, ומעלה תמונות לא צנועות לראש. גם אם זה הדבר הכי טבעי בעולם!!

אז לצאת עם כלל שהנקה זה דבר טבעי ולכן אני מניקה היכן שבא לי זו דרך שנועדה לשרת את הקו מחשבה שלכן בלבד. להבדיל יש נשים לא דתיות שרואות בגופן דבר טבעי/ אנושי שאין צורך לכסותו ולמי שיש לו בעיה עם צורת הלבוש שלהן זו בעיה שלו. יש צדק במה שהן אומרות הן הרי לא בעונש. אך אנחנו כנשים דתיות מבינות שעלינו להתחשב בסביבה ולהשתלב עימה.

אין כאן שום ביקורת על אף אחת אלא מתן נקודה נוספת למחשבה.

אכן, העולם לא שחורק ולבן, ואנחנו צריכות להשתלב בו בחוכמה.

חוכמת נשים בנתה ביתה. הצניעות היא אומנות, צריך לדעת איך לשלב אותה באומנות בחיי היום יום.

אני מניקה כבר שנה וחודשיים, יודעת עד כמה העניין לא פשוט.

הנקה בפומבי זה חוסר צניעות ומזעזע אותי בכל פעם מחדש.

אם נערה בת 16 היה יושבת בפומבי ומתעסקת באזור כמו אישה מניקה עם שמיכה עליה חוץ מזה שהיתה נחשבת ללא נורמלית (זה לא כך לגבי מניקה) אז זה היה חוסר צניעות מוחלט!!!!

גם לי בתור אישה שאני רואה מניקה עובר לי בראש מהי עושה שם אך הסתכלות שלי על הנקה היא אחרת משל נער בן 16 או על גבר אחר בעיקר מי שעדיין אין לו אישה מניקה/ הניקה בעבר.

אני עברתי לגור במקום שבו ההנקה מקובלת מאד בגן שעשועים (מדובר על קהילה ממש דוסית- מה שזעזע אותי יותר),  את בעלי זה ממש הביך (סה"כ בא עם הילד לגן שעשועים).

יום אחד שמעתי שיחה של נערים מתיכון חילוני קרוב- הנשים האלו היו אטרקציה מבחינתם גם אם היו מכוסות במליון סינרי הנקה ושמיכות (הן לא חשבו על זה שהגן לא מפלס אחד...)

שההלכה היא כזאת: מי שמכוסה ונוח לה להניק בציבור. יכולה לעשות את זה.

ושכל אחת תעשה מה שהיא חושבת.

ותוספת מדעתי- ומי שלא נוח לו/לה עם זה שיסיח מדעתו ולא יחשוב על זה. נערים מתיכון חילוני הם לא דוגמא לשום דבר. ואם הנקה מעוררת אצלם דיבורים כאלו זאת לא בעיה בנשים שמניקות. זה הרבה יותר עמוק מזה.

[נ.ב. ואני מניקה בחוץ עם שכמיית הנקה שמכסה הכל מכל הכיוונים]

בין נערה שתחשוף את גופה לאישה שמניקה. זה בדיוק ההבדל - עיסוק בחזה ללא צורך זה מן הסתם משהו מיני והנקה זה לא מיני!!!!!!!!! גם לבעל כשאשתו נידה מותר לראות אותה מניקה, והוא הראשון הרי שיהיו לו אסוציציות. אז ב"ה, התורה מבינה שכמה שמנסים בעולם להראות שכולם סוטים ומלאים במחשבות, הנקה זה משהו בריא וטבעי וקשור לאם ולתינוק.

בעיני זה גם תחושה של האישה. אם אני חושפת את גופי בסיטואציה מסויימת בלי קשר להנקה- אז יש פה התעוררות מינית גם שלי וגם של מי שמולי, ואם אני מניקה, אז לי אישית אין שום התעוררות ואני מניחה שגם למי שמולי.

נערים בתיכון חילוני- שיהיה להם בהצלחה. את יודעת שיש פדופילים שלראות ילדה בשירותים זה הדבר שהכי עושה להם את זה? אז מה? זה סטייה מהנורמה.

כשהייתי אולפניסטית תמימה, קרה לי פעם למרבה הצער שהגיעו לאוזניי חילופי מילים בין שני חיילים שליוו טיול שנתי שלנו. הם החליפו ביניהם הערות בוטות על הלבוש הצנוע שלנו, שלא ציפו לו. השרוולים הארוכים, החצאיות. עצם העובדה שהיינו מכוסות כל-כך - עוררה אצלם מחשבות זימה!

למרבה הצער, כשנער גדל במציאות של הפקרות וחשוף יומם ולילה לתכני זימה, הדבר היחיד שיכול כנראה לגרום שלא נגיע חלילה להרהוריו הוא שפשוט לא נהיה קיימות עבורו. נסתגר בביתנו וזהו. ניעלם. ואת זה - אני בטוחה שההלכה לא דורשת מאתנו.

באמת אני לא חושבת שעבור נער כזה יש הבדל גדול אם אנחנו מיניקות מכוסות או פורשות לחדר אחר כדי להניק. כששטופים בהרהורים - שני הדברים האלה מביאים להרהורים.

בפועל זה לא כך במיוחד שמדובר בציבור חילוני שגם לא חשוף להנקה.

לצערינו הרב בציבור החילוני למעט אצל נשים מניקות/ הניקו ובעליהן (וגם לא תמיד) ההנקה נתפסת כהתעסקות עם איבר שהוא גם איבר מיני. לפי דעתי זה נכון גם לנערים דתיים שלא חיים את עניין ההנקה. לפי דעתי זה חלק מעניין של בגרות כמו למשל הסתכלות של נערות בנות 13 על סימני הבגרות בגופן (כולל מחזור) לעומת הסתכלות של אישה נשואה. אישה שתקופות בחייה סובבות סביב ההנקה יש לה הסתכלות אחרת.

בקשר לבעל, יצא לי לדבר על זה עם בעלי והוא אמר לי שבזמן ההנקה (במיוחד שהיתה לי בעיה עם זה בהתחלה ולקחתי יועצת הנקה) ההסתכלות שלו בתור בעל היא כעל קשר עם התינוק והמוקד הוא ההנקה עצמה, אם הילד מצליח לינוק כמו שצריך וכו'.... וזה בגלל שהוא חי את ההנקה כאוכל וקשר לתינוק.

לעומת זאת, אצל מי שלא חי את זה , זה לא כך.

שהייתי עם יועצת הנקה בחדר סגור ישב ליד בעלי עוד מישהו שאשתו היתה עם יועצת ההנקה בחדר.

מדובר על אדם שאשתו מניקה. בעלי ממש הובך מהשיחה עימו ובעיקר ממהסתכלות שלו על הנקה וכן נכנסו  לשיחה מילים שהעידו גם על הסתכלות מינית. אני עד היום זוכרת איך שכן שלנו שהייתי בכיתה ה' טרח להודיע לאמא שלי (שכל הרחוב שמע) שאשתו מניקה את הבת שלהם (זה היה מביך).

אין מה לעשות זאת החברה שאנחנו חיים בה. אני ממש לא מדברת רק אל חברה חילונית אלא גם על נערים דתיים שעדיין לא למדו מהי ההסתכלות הנכונה.

אנחנו גם בתור נשים שאם נרצה או לא מייצגות את התורה וערכיה צריכים להתחשב "באיך הסביבה רואה אותנו" כדי שלא נראה מסרים שכביכול סותרים.

אני מעולם לא ראיתי חילונית מניקה (וראיתי בגן שעשועים לא מעט) שמניקה בפרהסיה. להיפך, שמעתי על הרבה מתנגדים מהצד החילוני.

שהיתי בשרות לאומי (במקום חילוני) שמתי לב שהרבה פעמים לבוש חשוף לא נתפש כאקט מיני אבל "התעסקות"- ברמות שונות כן כי זה מסב את תשומת הלב.

אנחנו צריכות להזהר לא להכשיל......

א. תפסיקי להשליך מההסתכלות המסובכת שלך על "ערכי התורה" וכל מני דברים כאלה.

את אישית, יש לך בעיה עם כל הקטע הזה ואת הופכת את זה לאיזה אידאולוגיה ודאגה לנפש של האחרים ואיך הם יסתכלו על התורה וכו'.

הייתי יותר דואגת שאנשים יחשבו שלתורה יש בעיה עם דבר בסיסי כ"כ.

ב. כל הסיפורים שלך מהחיים לא משקפים ולא מוכיחים כלום. בכל מקום יש אנשים עם יחס משונה. וחלק גדול זה גם הפירוש שלך לדברים.

ג. לא ראית חילונית מניקה בגן שעשועים? נו באמת אולי לא הסתובבת במקומות הנכונים.

ד. אם שכן שמספר לאמך שאשתו מניקה גרם לך לכזאת מובכות... את לא שמה לב שמשהו אצלך קצת קיצוני?

ונגיד שזה גרם לך למובכות אז מה זה בדיוק מוכיח?

אני מקווה שבע"ה הילדים שלי יהיה להם יחס סביר לדבר בסיסי כ"כ ולא יעשו מזה כזה סיפור.

כרגע אין לי תינוקות ועדיין הם יודעים יפה מאד שהם ינקו ושזה מה שאמהות עושות עם תינוקות. לא נראה לי שזה גורם להם למבוכה.

א. אני כתבתי על דברים שאמרו נערים- זו ההסתכלות שלהם. לפי דעתי אנחנו צריכים להיות מודעים לסביבה שאנחנו חיים בה וצריך להיות חשוב לנו איך מעשינו משפיעים עליה.

ב. אני לא ראיתי חילונית מניקה בגן שעשועים זה לא אומר שאין כאלה בכלל אבל זה ממש לא מקובל להניק בגן שעשועים -  אני מדברת על המון גנים שהייתי בהם בערים שונות עם % גבוהה של חילוניים.

ג. העניין זה איך השכן אמר ובאילו מילים הוא השתמש ואילו ביטויים.....  לא עצם האמירה.

דרך אגב, אני מניקה והבן שלי בן שנה וחודשיים.

ואת גם לא אמורה. 

את תרגישי בנח, ומי שלא בנח שילך. 

אחוזי ההנקה אצל דתיות גבוהים מאחוזי ההנקה אצל חילוניות. חילוניות מיניקות פחות. להתרשמותי אצל החילוניות שכן מיניקות - מקובל מאוד הנקה במקומות כמו גני שעשועים, לא בהכרח עם כיסוי. העניין הוא שאין המון כאלה. לא כי מקובל אצל חילונים להניק בצנעה - אלא כי לא כל כך מקובל אצל חילונים להניק.

אצל חילוניות מקובל להניק בדיוק כמו אצל דתיות ואולי אפילו יותר, וגם חילוניות יעדיפו להניק בצנעה (מכוסות, לא מסוגרות באיזה חדר) ושלא כל העולם יראה את השד שלהן.

מי שיש לו מחשבות והרהורים מלראות אשה מניקה זו סטיה. כל ההתעסקות המוגזמת עם צניעות היא סטיה.

ואגב, את סינרי ההנקה ואת שכמיות ההנקה פיתחו נשים חילוניות. סתם לידע כללי...

כך שכעת זה עניין רק בינך לבין קונך ואני לא צד בעניין.

אם את רוצה את המקור לנתונים שהבאתי, את יכולה לקרוא כאן:

http://www.starmed.co.il/DOH/BabyFood5

בציבור החילוני לא אומרים שהתינוק רוצה לינוק אלא איזה איבר הוא רוצה וזה לא אומר שזה מיני פשוט ככה הם אומרים.

יש לי חברה חילוניה שהיא מניקה בפומבי ובאמת) והיא אמרה לי שהיא שמה סינר כי היא שמה לב שזה מביך גברים דתיים דווקא אז א"א ללמוד משום סיפור שום דבר.

בעיני אם התורה קבעה שהנקה זה לא מעורר מחשבות מיניות ואני אישית לא מרגישה שום תחושה מינית בהנקה זה מספיק.

יש גם נשים דתיות לא אומרות שהתינוק רוצה לינוק אלא רוצה ציצי... (סליחה...)

ותסלחו לי, להגיד לילד לשבת על הטוסיק גם מעורר מחשבות? נו באמת.

יותר מידי התעסקות בצניעות גורם לחוסר צניעות הכי גדול שיכול להיות.

מביכה אותם.

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפשר לקשור על הגג

קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.

(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).

(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)

https://www.parks.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

שנפגעת

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.

כל אחת ומה שנח לה

במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי

פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי

לק"י

אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.

אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז

אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.

ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי

זה להבין מה בכלל הרצון שלי.

אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).

האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.

גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.

כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).

לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).

או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.

וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).

חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.

עבודה לא קלה בכלל

כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.

ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)

ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר

וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי

ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי

את מוערכת פחות.

לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.

אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי

עד שהחלטתי לשים קאט!

החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה

זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.

זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק

אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!

❤️❤️❤️

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

הבלניות.

אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו

אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר

לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.

לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)

כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום

אז זה פחות מביך אותי

האמת לא חשבתי בכיוון בכלל

אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל

שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.

גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )

א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.

ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.

ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.

דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.

ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...

אצלנו כשהגעתי לישוב לא הכרתי את הבלנית בהקשרים אחרים (לא אותה שכבת גיל).

פעם אחת הגעתי לטבול והיתה בלנית מחליפה, שאני מכירה טוב. זה כן היה מביך לי קצת ברגע הראשון שראיתי אותה, אבל פשוט הנחתי את המבוכה בצד, הזכרתי לעצמי שאין לי במה להתבייש, וגם היא התנהגה בצורה ממש טבעית ונעימה שזה באמת היה בסדר גמור.

קרה לי בדיוק אותו דבר וגם היתי בהלם איך אני לא אתפדח ורציתי ללכת למקווה בישוב ליד ואז אמרתי לעצמי די זה מספיק קשוח אני לא מוסיפה ואני אתגבר. מכניסה לעצמי לראש שלבניות שה משו יחסית טכני והן לא עפות בדמיון על כל אישה שטובלת, הן פוגשות מלא נשים שטובלות...

אני טבלתי פעם אחת שבאותו בוקר התארחנו אני ובעלי בבית של הבלנית לאיזשהו אירוע(בעלי חבר של בעלה) אמנם הם מבוגרים ממנו ב 2 עשורים אבל אנחנו בקשר טוב.. בסוף האירוע דיברנו שנךגש בערב ובהמשך היות נתאם שעה סופית וכו.. ואשכרה בערב נפגשנו שוב במקווה.. אבל באמת היא לא עושה מזה עניין ואני מנתקת את השכל וכל הנשים בישוב עושות את זה אז הכל טוב...

אבל שוב, ממש ממש מבינה שזה באמת לא פשוטטט