אבל דיברנו בטלפון.. למה לא לדבר?

בס"ד

פשוט חשבנו שזה יכול להיות מרגש מאוד אם אחרי כ"כ המון זמן שלא ראינו ולא שמענו אחד את השני

הגעגוע הוא עצום..

האשכנזים נוהגים, מסיבות הלכתיות, לא להיפגש שבוע.

תתחזקו - העיקר שלא תהיי עצבנית...

ואת בטח יודעת..מתגעגעים ומצפים גם עם טלפונים...

אני חושבת שזה יותר נכון בעיקר לזמן הזה לדבר..
אצלי הוא היה המרגיע הלאומי בתקופה הזאת...
למי אני אבכה אם לא לו?

אז היינו מדברים, לא כמו בדר"כ אבל בלילה בבוקר וכשצריך...

אני חושבת שהכי חשוב בתקופה הזאת זה להישאר רגועים ולשמור על שפיות..

לא נשמע לי בריא להיות מנותקים לחלוטין במשך שבועיים.

בהחלט אפשר להתגעגע גם בפחות זמן ועם שיחות טלפוניות.

תחשבי על אלה שכן נמצאים סביבך בשבוע הקרוב, זה מצדיק שתוציאי עליהם את התסכולים והמתח שלך??

הייתי ממליצה לך לשקול זאת שוב ולשתף אותו במה שעובר עליך בדרך של מכתב ותחליטו אם עשיתם בחירה שמתאימה לכם או לא.

(אין פה עניין של 'להישבר' אלא הערכת מצב מחודשת, אם לפני שבוע היית יודעת שככה תושפעי מהניתוק, גם הייתם מקבלים החלטה כזאת??)

אגב, להבא, קחו בחשבון שההלכה גדרה לנו מספיק גדרות, ייתכן שגדר נוספת תוביל לפגיעה במשהו אחר.

בהצלחה, ומזל טוב!!!

בס"ד

אני מעדיפה לא להלחיץ אותו יותר.

המטרה היא להרחיב את הגעגוע לא ליצור קושי.

ת'כלס היה לי מספיק יום אחד לפני החתונה לא לראות אותו כדי ליצור געגוע. 

יותר זמן לא יוצר יותר געגוע לרוב זה יוצר מתח ותסכול כמו שאת מתארת.

אין עניין לא לדבר בטלפון במיוחד אם את צריכה את זה. 

וזה התפקיד שלך להלחיץ אותו. את עומדת להיות אשתו.

בקיצור זאת החלטה שלך. אבל בעיני זה לא יהיה חולשה אם תתקשרי אליו ותדברי איתו.

אני הייתי בהיסטריה לפני החתונה ודיברנו בטלפון במהלך השבוע ורק לא נפגשנו.

שבציבור החרדי לא נפגשים בין האירוסין לחתונה.

אני לא יודעת איך הם מסוגלים.

ישנם חסידויות כאלה - אולי. לא קשור לחרדים, כי חוץ מאותן חסידויות, לכל חרדי אחר זה נשמע בדיוק כמו שאמרת "איך הם יכולים?"

ורגע, אין חסרונות במציאות האחרת? זו שאנו מכירים?

שחבר'ה היו נוסעים לחצר הרבי לכל התקופה בין האירוסין לנישואין.

וזה לא חייב להיות חיסרון...

אומנם גם בחב"ד נהגו לא להפגש שבוע לפני החתונה אבל הרבי ואישתו הגיעו לחתונה ביחד

זה יוצר סוג של קשר חזק יותר ויותר.

קשה אבל אפשרי כשיודעם שזה בונה את החיים שלאחרי החתונה בצורה יותר טובה וחזקה.

לא מסכימה.

מתוך הכרות עמוקה מאוד עם הציבור החסידי, זה לא תורם בגרוש.

{ולמי ששאל איך הם יכולים- זה אפשרי אך ורק בציבור שלהם, שגם ככה מופרד הרמטית בין נשים לגברים.}

אבל אני לא רואה בהפרדה הזאת שבין האירוסין לנישואין שום יתרון.

זה הזוי בעיני.

[טוב, הם ככה לא מכירים בכלל לפני האירוסין, אז הוא ממשיך ללמוד תורה, והיא מסיימת את לימודיה בסמינר, ושבו חיים למסלולם- עד לחופה.]

ו"אל תרבה שיחה עם האשה" זה לא החסידים המציאו.

ובציבור החבד"י שאין שם הפרדה הרמטית ההמלצה הכללית היא כמה שפחות להפגש בין הווארט לחתונה(חודשים שלוש)וגם שיחות טלפון לעשות בהגבלה (2-3 פעמים בשבוע).

וכל דבר טוב לא מגיע בקלות 

כשמחליטים צריך החלטה סופית, אם נפגשים הרבה לפני החתונה יכול לקרות מצב של מציאת חסרונות חדשים שיביאו ספק מכרסם בהחלטה, ההרחקה עד החתונה עוזרת גם לזה

על תגובת ה"אנונימי".

זה לא נראה "היכרות עמוקה מאד עם הציבור החסידי" (הוא גם מאד מגוון - וקשה לומר בכלל משפט כזה).

גם האמירה "מופרד הרמטית בין גברים לנשים" נשמעת קצת זלזלנית.  זה הרבה יותר טוב ממי שבכיוון ההפוך...

ומה שייך "איך הם יכולים" - אם חושבים שזה נכון, אז יכולים. ההיתר לפגישות לפני החתונה מעבר למה שנפגשים סתם עם מישהו מהמין השני, הוא רק לצורך יציבות ההחלטה להתחתן ולא בגלל ש"לא יכולים". מעבר לכך, הלכתית, הם כמו כל אנשים אחרים שאינם נשואים.

ואם מבחינה נפשית יש בכך יתרון או חיסרון - אפשר לדון (איתי אישית התייעצו רק בזמן האחרון שניים שהפגישות הללו בהחלט היו בשבילם חיסרון.. כמובן - זה לא כל אחד); אבל לקרוא "הזוי", זה אחד הדברים היתר-גרועים לענ"ד שנכנסו לשיח הישראלי בשנים האחרונות. דומני שאולמרט היה הראשון להכניס את הביטוי הזה, ומאז - זה נהיה "ציון" לגיטימי, כביכול. דומני שעדיף לכולנו להביע דעה על דברי הזולת - ולו גם התנגדות חריפה - ללא שימוש ב"ציון" הזה, שלרוב אינו נכון ואין כמעט לאף אחד בעלות עליו...

וגם הלגלגנות שבסוף - "הם ככה לא מכירים בכלל...הוא ממשיך ללמוד תורה... מסיימת את לימודיה בסמינר.. עד לחופה"... יופי שהוא לומד תורה, יופי שהיא לומדת בסמינר. בוודאי יפה בהרבה מחבר'ה ש"משתגעים" בזמן הזה, בגלל אי עיכול נכון של המצב המיוחד בזמו שבין-לבין.

שוב - לא אומר שדווקא כך יותר טוב, אבל אין מקום ללעג למי שנוהג אחרת, ומכובד. לעיתים זה בא דווקא ממי ש"שנה ופירש" - היה שם ויש לו נוגדנים, או נוגדנים מקרובי משפחה וכד'...

משום מה בחרת לקרוא את דברי בטון מלגלג ומזלזל, למרות שאף שורה שם לא כתבתי בטון מזלזל. והוצאת אותי כאן מגעילה.

אני אישית נהנית מאוד מתגובותיך כאן בפורום, אך שמתי לב שכל תגובה שנכתבת עם שמץ ביקורת (גם אם חריפה מעט) זוכה ממך למנה אחת אפיים. אז כדאי שתרפה, כי זה בסדר, ולא נורא להגיד "הזוי" על צורת חיים שלדעתי הזויה. (כמו עניין השידוכים בציבור הנ"ל לדעתי)

ולענייננו:

אז יש לי הכרות עמוקה עם הציבור הזה, ולמען הסר ספקותיך בענין: אני באה ממשפחה חרדית חסידית, וכן- יש לי נוגדנים רבים ממנה והמון המון ביקורת, בין היתר בנושא השידוכים.

משפטי: "{ולמי ששאל איך הם יכולים- זה אפשרי אך ורק בציבור שלהם, שגם ככה מופרד הרמטית בין נשים לגברים.}" כאמור לא בא לבטא זלזול, אלא בא להסביר איך הם מסוגלים לכך! מה רע במשפט הזה?! זה ביטוי של עובדה פשוטה. הם סגורים הרמטית!

 (אתה רואה בכך יתרון? לבריאות לך. אני לא! וגם לא לחברה מעורבת, אבל יש אפור בחיים, לא רק שחור ולבן)

ולגבי המפשט ה"לגלגני" שלי (?) בסוף:

לדעתי להתארס בגיל 17, לתת לשניהם לנסות ולהמשיך במסלול חייהם עד כה, ולחכות לגיל 18- זה לא טוב ("הזוי" בשפת העם) היא- לא מתרכזת 100% בלימודיה, כנ"ל הוא על ספרי הקודש (שוב! מתוך הכרות עמוקה שלי עם המציאות הזאת!) זה לא נכון לדעתי, ולא בריא, להתארס ולא להתראות עם הארוסה שנה, אלא לראות אותה בחופה- זה עונש בעיני. עוול. ולא נכון.

שמעתי מקרה על בחורה שעלתה לאוטובוס (הנפרד, כמובן) בין בני ברק לירושלים, ומיד התקשרה לחברתה: "אני חושבת שארוסי כאן על האוטובוס, אבל אני לא בטוחה שזה הוא!" זה בריא לדעתך?! בשנה בנאדם יכול להשמין, להרזות, ואצל בחורים- להצמיח פתאום זקן! אני תמיד מתארת לעצמי שברגע החופה הכלה צריכה לקרוא: "קאט רגע! הי, אתה, תזכיר לי מי אתה? מה שמך? אה, כן... טוב, אפשר להמשיך."

אז כן, יש לי ים ביקורת. וזכותי להשמיע אותה. במיוחד בצורה מכובדת, כמו הודעתי הראשונה, אותה בחרת להפוך למלגלגלת.

אני לא הוצאתי אותך "מגעילה", חלילה, וגם לא היתה לי כוונה כזו. הרי את "אנונימית" - יש הרבה כאלה ואף אחד לא יודע מי..

ואם מישהו כותב, כלשונך, "ביקורת גם אם חריפה מעט..", מדוע שתהיה לו ביקורת על מי שמבקרו חזרה?..

אבל האמת, זה לא נכון. אין לי בעיה עם מי שכותב ביקורת, ופעמים רבות התווכחתי בנחת עם דעות מנוגדות לשלי.

כעיקרון, יש "לי" בעיה עם שני דברים: האחד - הוא זלזול באחרים שסה"כ יש להם מסורת משלהם. והשני - זלזול "מצנן" בערכי קודש, שעצם ה"צינון" שלהם מזמין תגובה "חמה" כדי לאזן (וזה לא רלוונטי לגבי הודעתך).  ואם מישהו כותב כך - מה לו להלין על התגובה.

ומכל מקום, לא "בחרתי לקרוא את תגובתך בטון מזלזל ומלגלג". נזהרתי, וכתבתי על "מופרד הרמטי" שזה נשמע "קצת זלזלני" - זה באמת נשמע כך, ועוד יותר אחרי הודעתך הנוכחית. לא רואים ממנה כבוד גדול לציבור שבאת ממנו, לפחות בנושאים מסויימים. ואינני שופט - אולי יש לך סיבות אישיות סובייקטיביות.

ותסלחי לי, מה "סמכותך" האובייקטיבית לכתוב "כדאי שתרפה כי זה בסדר... להגיד הזוי על צורת חיים שלדעתי הזויה"? לדעתך זה בסדר - ולדעתי, זה מאד לא בסדר.  הביטוי "הזוי" הוא גרוע. איננו ביקורת עניינית אלא "פלומבה", בפרט על ציבור שלם.  צאי וראי כמה נפגעת ממה שכתבתי שנשמע מדברייך "קצת זלזול".. נו, ולכתוב "צורת חיים הזויה" על כל הציבור הזה, זה לגיטימי? אני לא מסכים להתבטאות הזו. זכותך לכתוב - זכותי לחלוק. אך אינך יכולה גם להיות "צד", וגם להיות כביכול ה"שופט" ש"מכריע" - זה בסדר לכתוב כך...

ולענין אליו התייחסת:

ראשית, אני עדיין סבור שבהיות שהציבור החסידי מגוון ומחולק לחסידויות רבות ושונות - קשה להתיימר ב"היכרות מעמיקה" עם כולו. ולמה "למען הסר ספקותי".. הרי כבר כתבתי בהודעה הקודמת שאני מניח שזו מישהי שבאה משם, רק שכתבתי את זה בעדינות...

הביטוי "מופרד הרמטי", צלילו מבטא באזני גם התייחסות, לא כ"כ מכבדת את זה, ולא רק "ציון עובדה". והרושם הזה רק מתחזק אצלי בעקבות מה שכתבת כעת. כמובן, אינך חייבת להסכים עם כל פרט באורח חייהם (וחבל לכתוב "אתה רואה בכך יתרון - לבריאות לך"..  אני הרי נזהרתי מאד שלא לערב את דעתי בענין, אלא להדגיש את הצורך לכבד, בפרט שאנו רואים תופעות הפוכות גרועות בהרבה). 

לגבי מה שכתבת בסוף, על אירוסין בגיל 17 וכו', וההיא באוטובוס שלא הכירה את ארוסה - אינני נכנס לכך ולא התייחסתי לזה. אני הרי לא מכיר את הפרטים הללו, וגם לא התיימרתי להכירם.

אני התייחסתי רק למה שכתבת (מעתיק-מדביק):  "[טוב, הם ככה לא מכירים בכלל לפני האירוסין, אז הוא ממשיך ללמוד תורה, והיא מסיימת את לימודיה בסמינר, ושבו חיים למסלולם- עד לחופה.]" -

זה לא נראה כבוד גדול, לא להם, לא ללימוד תורה ולא ללימודים שלה. מצטער, כך זה נשמע לי. את יכולה לשאול אחרים שקראו האם זה נשמע "מכבד"....והאם כל הודעתך נראתה "ביקורת בצורה מכובדת" כלשונך (ואני לא "הפכתי אותה" ללגלגנית.. להיפך - עוד כתבתי מאד בעדינות. אפשר לקרוא).

לעצם ענין הפגישות בין האירוסין לחתונה. קודם כל, להחזיר לפרופורציות: כל השירשור פה היה על שבוע שלא נפגשים (וכפי שכתבתי לעיל, זה המנהג אצל האשכנזים, מסיבות הלכתיות).  לגבי מעבר לכך - כבר כתבתי שכעיקרון, זה כדי לשמור על בסיס ראוי לקראת החתונה, ולא בגלל ש"לא יכולים אחרת" רגשית, כי מרגישים קירבה.  אז לשאול אותי "אם בריא בעיני" שלא מכירה באוטובוס את ארוסה - מה שייך? מי בכלל התייחס לנושא כזה?

וגם "מושיקו" שעל דבריו הגבת, לא כתב על דברים כאלה.

אז אני חושב, שפשוט לקחת ביקורת שיש לך על עניינים שהכרת (בלי שאני מתייחס כעת כלל לגופו של ענין אם היא מוצדקת לדעתי או לא, ואם אני בכלל בר-הכי לשפוט בזה) - ו"הלבשת" אותה על דברים שכלל לא התייחסו למציאות הזו.

בס"ד לק"י.

לא קראתי את כל תגובתך, אלא קראתי את התגובה שנעלבה ממך.

אך בכל זאת, יצא לי להתקל עם המשפט האחרון שכתבת.

כאילו אתה סוג של יודע-דברים שאחרים לא יודעים.

אתה מביא "פסיכולוגיה" שבוודאי נכונה, אך שגם א-ת-ה בעצמך עושה.

"הלבשת אותה על דברים שכלל לא התיחחסו למציאות זו?"

וואלה, באמת?

כל אדם מדבר מניסיונו, ומהכרותיו.

אף אדם לא יכול לא להיות נגוע בניסיון וההשקפה שלו.

ככה זה.

לכן, גם הינך כזה.

אבל בהיות שפשוט לא הבנת את המשפט, אסביר, לטובת מי שאולי יחשבו ש"אמרת משהו"..:

כפי שאת מעידה על עצמך - לא קראת את תגובתי אלא את המשפט האחרון שלה בלבד -

ולכן הבנת אותו ההיפך ממה שנכתב. פשוט מאד:

אני כלל לא דיברתי על כך שהיא כותבת את דעתה מתוך מציאות שהיא מכירה, כמו כל אדם.

אלא על תגובתה לדברי ולדברי "מושיקו", בלבד.

ואמרתי, שבדברינו לא היתה כוונה ספציפית למציאות שהיא התייחסה אליה (גיל 17, שנה הפסקה וכו') - כי אני למשל כלל לא מכיר את המציאות המדוייקת עליה דיברה.

לכן הערכתי שמתוך הביקורת שיש לה על המציאות שהיא מתארת, היא כתבה את זה גם על דברינו, בהנחה "אוטומאטית" שאנו מדברים על מה שהיא מכירה.

פשוט ביותר.

[ואם היית קוראת את מה שהיא הגיבה עליו - היית גם רואה שלא היה שם ממה "להיעלב" כלל]

ואת התארים שלך, לפני עריכת "אדמין" - אני מציע שתשאירי לעצמך.

כדאי להבין קודם מה כותבים, או לפחות לקרוא - לפני שמגיבים בדברים שידועים לכל....

וממילא, כמובן, אין בדברי כל "כאילו אתה סוג של יודע-דברים שאחרים לא יודעים", כלשונך.. כי בוודאי שכולם יודעים את התופעה הזו שכתבת עליה, שאדם מדבר מתוך מה שהוא מכיר... רק שאני - כנ"ל - כלל לא דיברתי על זה..

בס"ד לק"י.

אדמין, ממש תודה על עריכת התגובה! הוחמאתי מאוד!!

לגמרי.

אדם שמבקר את מה שכותבים, ומייחס את ביקורתו לדברים שלא נאמרו - הוא פשוט טועה. קורה - ולא חייב לקרות.

ואז מעירים לו שאין מחלוקת בנושא שכתב, כי לא התכוונו כלל לכך.

ולא "כל אדם" מבקר דברים שנאמרים לפי מה שהוא מדמיין שהם.  ואין לכך כל קשר לביקורת על "מציאות". מדובר על ביקורת של דברים שנכתבים מפורש ו"לקחו" אותם למקומות אחרים.

[ואינני יודע למה "הוחמאת" מכך שהיה צריך למחוק כותרת בלתי ראויה שכתבת, ושנאלצתי להעיר עליה. כמובן, ברגע שהוסרה - אין לי כל ענין להתעמת איתה ברבים, ולכן גם ערכתי את הודעתי והסרתי ממנה את הציטוט שלה..]

שלא התראנו ולא דיברנו היה שבוע מדהים!!!!

היו צינתוקים ודשי"ם כל הזמן

ומכתבים כמובן..

 היה זמן להתכונן ליום הגדול של החתונה, לסיים כל מה שנשאר

והידיעה שיש מישהו שמחכה בדיוק כמוך זו הרגשה שאין כמוה!!

רק חיכינו להפגש ולהיות יחד

ממליצה בחום וכל אחד יגיד לך שהוא לא מתחרט על זה..

אצל החרדים לא שווה לקשר בין זוג מאורסים בציבור שלנו. אצלם יש הרבה פחות פגישות וזמן בין תחילת ההיכרות לאירוסין.

(אני מסייגת כי רק שמעתי אך לא ראיתי כתוב בעיניי)

גם הרב צבי יהודה זצ"ל הדריך שלא להיפגש בין האירוסין לחתונה.

לפי זה הרב צבי יהודה היה חרדי קיצוני, נכון?

בדרך כלל בכלל לא יצרו קשר עמוק ביניהם שיוצר געגוע. אולי פגישה שתיים והשאר אחרי החתונה. אז אולי יש מתח, אבל זה לא שהם סובלים שנה שלמה..

חברה, מה שלא רגיל אצלכם לא אומר שזה "הזוי".

אני ובעלי לא נפגשנו שבוע שלם וגם לא דיברנו, וזה היה יפה ומקסים.

אל תשברו, זה שווה, כל שניה וכל דקה, ההתרגשות עילאית יותר,

וחוץ מזה, ייצר הרע פועל במיוחד נגד החתונה כי זה המצווה שברומו של עולם, האיחוד בין האיש לאישה (הרוחני יותר מהגשמי) ובנוסף בחתונה שכינה ממש יורדת לחופה, אז תבינו כמה ייצר הרע פועל כנגד זה, ולכן כדי למנוע בעיות ריבים נפילות וכו' עדיף לגדור את השבוע הזה.

ולגבי החסידיות, כל הכבוד להם, והשם מזווג זיווגים כל אחד לפי הדרך שלו, ואם משהו חושב שהוא או מישהו עושה את זה לבד, טעות מרה בידו. והדרך שהשם עושה זאת - כל אחד על פי דרכו. ואם דרכו היא 2 פגישות ודי, אז תאמינו לי שהשם מזווג ב2 פגישות, מה גדול עליו???

בס"ד

להגיד שלא היה קשה? -היה קשה.

אבל הגעגוע אני מרגישה שהוא שווה את זה..

איזה יופי!

שתבנו בשמחה, בקדושה ובטהרה.

ותמיד תתגעגעו אחד אל השני, מתוך עומק.

גם מקרוב..

בהצלחה רבה.

בס"ד

נפגשנו כ"כ המון בין האירוסים לחתונה ודיברנו כ"כ המון שהשבועיים האלה בהחלט היו טובים כדי לקלוט .

ולהגיע לחתונה הרבה יותר מקורקעת

בס"ד

עוד יומיים

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.