כל היום הייתי בדיכדוך עמוק עד אנוש, שכלל התחמקות מאנשים, הנהונים בלתי מחייבים, מחשבות נוגות, דרכים להתאבד וכאלה.
לעת ערב, בריזה קלה נשבה ואני מהלכת לי מלאת רחמים עצמיים ברחובות עיה"ק, עד שלפתע תפסה את עיני חנות נעליים.
רק נכנסתי, שאפתי את הניחוח, הסתכלתי סביב ומצב רוחי השתפר פלאים.
לא קניתי כלום, גם החנות הזו לא ממש ידועה באיכות נעליה, ועם זאת- פשוט פרחתי.
אחחח...מי היה מאמין שנעליים פשוט עושות טוב על הנשמה, בכזו קלות...

"שברא בהן חנויות טובות להנות בהן בנות אדם"..
נכנסתי, נושעתי והבטחתי לפרסם.
![]()



















