אמא,

זאת אני, הבת שלך.

כן, הבת שלך, אחת מהבנות שיש לך, והשונה מכולן.

נכון, טבעי שכשיש כמה בנות כל אחת תהיה אחרת, וגם מאוד הגיוני שיש שדומות לך יותר ויש שפחות.

צודקת, אני הטיפוס שהכי פחות דומה לך מביננו.

ואני גם מאוד מבינה שבאופן טבעי תאהבי יותר את האחת שבסגנון שלך, שהיא האידיאלית בשבילך.

אני אפילו מודה שזה לא מפריע לי, זה בסדר, זה לא שעשיתי משהו רע.

אבל אמא, בבקשה! אני מתחננת! אל תגידי את זה כל הזמן! תורידי מהלקסיקון משפטים כמו "היא יצאה הכי טובה"..

אחרי הכל, זה לא התחביב שלי להיות מוכרזת כסוג ב'.

אני יודעת, את אוהבת אותי מאוד! באמת! גאה בי ודואגת לי ברמות מטורפות! רוצה שיהיה לי הכי טוב בעולם! ואני אוהבת אותך ומודה לך כל רגע שאת אמא שלי.

אבל לפעמים אני רוצה לעמוד לבד, לא בשורה אחרי בנותייך המוצלחות, להיות אני, הבת שלך.

אמא,

את הבנאדם שהכי אוהב אותי, הכי מכיר אותי, הכי מרגיש, קורא, מחובר.

את החברה הכי טובה שלי!

אבל דבר אחד מפריע לזה להיות ככה, העובדה שאת אמא שלי.

די! בבקשה תתנתקי מזה לפעמים!

תנסי להפריד בין הרצון לחנך אותי ולהוביל אותי להיות כמו שאת רוצה, לבין הרצון להיות האוזן הקשבת שלי.

תהיי קודם כל חברה שלי, וזה מה שיעזור לך להיות אמא שלי. מבטיחה!

אמא,

כשאני משתפת אותך בתחושות שלי, בבילבולים שלי, את אומרת שזה גיל ההתבגרות.

כל הזמן את אומרת שלא צריך למהר להתחתן, כי אני צריכה עכשיו להנות מהגיל שלי, מהנערות.

שבעתיד יהיו לי את החובות האלה לבעל, לילדים. את אומרת לי לנצל את הגיל הזה שלפני, שאני עוד משוחררת מהעול הזה.

אבל אני מתחילה לחשוב שאני מעדיפה את החובות של אחר כך.

כי אחרי הכל, אני זאת שאבחר במה לעבוד, הילדים יהיו שלי! זה אחרת לגמרי..

ומה עכשיו? אני צריכה לעבוד איתכם במה שאתם בחרתם, אני שומרת, דואגת, ואפילו מגדלת, את הילדים שלך.

תני לי לחיות את הגיל הזה! להיות נוער, משוחררת מעול של עקרת בית.

ובכל זאת,

אחיות שלי.

הן נשואות, נכון? יש עליהן את העול של החובות של אחרי, יש לאחת מהן אפילו ילדה לגדל!

אז אין ספק שהן קודמות, שהצרכים שלהן קודמים לשלי, שהן זקוקות עכשיו יותר לדאגה שלך.

אבל להן יש בעל! לי יש אותך!

הן נטשו אותי, גם הן היו החברות הטובות שלי, ועזבו.

בבקשה תישארי איתי את!

אוף, מה אני מתלוננת בכלל?! ב"ה שיש לי בכלל אמא! שהיא אפילו אוהבת אותי ודואגת לי! שיש לי אחים, שאני חיה איתם..

ועם כל האחריות והעומס שהפלת עליי- את תמיד דואגת לי ומוותרת בשבילי על דברים!

אבל עדיין, זה קשה לי אמא..

כשאני רוצה לנסוע לאנשהו פחות אכפת לך איפה אני אהיה, מה אני אעשה, ואני שמחה בזה! כי זה מראה כמה שאת מאמינה בי וסומכת עליי.

אבל מפריע לי שמה שכן אכפת לך זה שאני "אבזבז זמן", שבזמן הזה אני יכולה לעבוד באולפן, לסדר את הבית, לשמור על הילדים.

וכשאני כן נוסעת- זה תמיד חייב להיות עם ייסורי מצפון שאני משאירה לך לשמור על הילדים במקומי.

סליחה אמא, שלא תמיד אני מצליחה לעשות את מה שאת מבקשת ממני בכיף, וסליחה אמא שאני מתלוננת בכלל..

אני אוהבת אותך!

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.