יוצא לכם להיות לפעמים 'חסומים'? כשמשהו בזרימה הרגילה של המחשבה נתקע, חוש ההומור נחלש, חוסר הקשבה, ריכוז, שמחה.. איך יוצאים מזה? יש לכם טריקים? כל דבר! אני מתחרפן!!
פורום צעירים מעל עשרים
מכתב פתיחה
זקוק לפיתרונים!!thinker
כשתדע תשתף גם אותיכבשת החורף
אלכוהול...האדם היושב
זה פשוט קפץ לי לעין מהשרשור מתחתיך...real story
דוסים...|מגלגלת עיניים|תולתול
הולכים לישון. לפעמים זה באמת יכול להיות כשעייפים..כתר הרימון
אחינו....שדות האמונה
בס"ד בר"ה
מה עושים??
אז ככה:
הולכים לים לכמה שעות טובות, לוקחים כסא, רמקולים, אוכל ושתיה שאוהבים, תיקון הכללי, תהילים...יושבים ומסםרים לאבא הרחמן את כל מה שעובר עלינו (הוא מחכה לשמוע את זה) תעשה את זה ותראה איך תרגיש אח"כ...באחריות!! 
מכיר/ה חוף טוב בירושלים?thinker
הליפתא...אבל לפעמים זה חוף מעורב אז... 
שדות האמונה
יש את חוף האוטובוסdoni
כל מי שמגיע לחוף הזה עולה על אוטובוס לכיוון הים...
מצב מוכר להחריד..יעלי_א
מה אני עושה?
א. מקבלת את עצמי ומפנימה שזה רק זמני..
ב. מפרגנת לעצמי אוכלים טעימים.
ג. נוסעת לירושלים והולכת ברגל מהת"מ לכותל, בנחת.. צופה בנוף, פוגשת חיים, זרימה של העולם. מגיעה לכותל ושופכת את ליבי לפני ה'. לרוב, פה אני כבר משתחררת.. מומלץ לחבר'ה הזויים כמוני.
ד. משתפת אנשים שעוזרים לי לגמד את הקושי..
א. מקבלת את עצמי ומפנימה שזה רק זמני..
ב. מפרגנת לעצמי אוכלים טעימים.
ג. נוסעת לירושלים והולכת ברגל מהת"מ לכותל, בנחת.. צופה בנוף, פוגשת חיים, זרימה של העולם. מגיעה לכותל ושופכת את ליבי לפני ה'. לרוב, פה אני כבר משתחררת.. מומלץ לחבר'ה הזויים כמוני.
ד. משתפת אנשים שעוזרים לי לגמד את הקושי..
מנסה..קצת xחרת
בד"כ זה באמת זמני ועובר, אבל אפשר לנסות לבחון מאיפה זה מגיע כדי לנסות לצאת מזה או כדי למנוע להבא.
זה יכול לנבוע מכל מיני סיבות, המענה יהיה בהתאם, זורקת כמה אפשרויות-
1. עודף ריצוי של אנשים בסביבתך, כשאתה עסוק בלעשות מה שנראה לך שמצפים ממך במקום להיות קשוב לעצמך.
2. חוסר ביטוי עצמי, כשלא נותנים מספיק זמן ומקום לביטוי עצמי (כשרונות/יכולות/כוחות). לפעמים בנסיבות דוסיו,ת כדי להתרחק מדברים לא טובים, על הדרך גם מכבים דברים חיוביים.
3 פער גדול מידי מידי בין הציפיות שלך מעצמך ליכולת.
4. כשמתמקדים יותר מידי בכמה הרבה עוד יש לעשות (בעיקר רוחנית אבל בכל תחום), מבלי להתייחס לכל מה שכבר נעשה.
לכל אחד מהם ההתייחסות תהיה שונה מן הסתם, ויכולים גם להיות סיבות נוספות.
מפחיד כמה שאת קולעת למטרה!thinker
אשמח אם תרחיבי קצת מה מומלץ לעשות בקשר לכל אחד מהגורמים שכתבת..
בבקשהקצת xחרתאחרונה
1. עודף ריצוי של אנשים בסביבתך, כשאתה עסוק בלעשות מה שנראה לך שמצפים ממך במקום להיות קשוב לעצמך.
זה מתחיל ממודעות, לשים לב כמה אחוז ממה שאתה עושה מונע מהצורך לרצות. זה טבעי ונורמלי לרַצות את הסביבה במידה מסויימת, אנחנו לא חיים על אי בודד וכולנו רוצים שיקבלו אותנו, הריצוי נועד לספק את זה. אבל כשזה הופך להיות העיקר בהתנהלות- אתה פשוט חי חיים של אחרים, אתה עסוק בלהבין כל הזמן מה מצפים ממך ובלנסות ליישם את זה, לא תמיד זה מתאים לך ולכוחות שלך. והתוצאה, עייפות, חוסר חיוּת, וחסימה כמו שתיאת.
אם אתה מזהה שאכן שם הבעיה, אז לעבוד על זה, אפשר בתור התחלה לקחת אדם אחד שמולו זה יותר דומיננטי, אפשר לתחום תחום ספציפי שבו זה קורה יותר ושם להחליט שאתה עושה מה שאתה חושב, מרגיש ורוצה.
2. חוסר ביטוי עצמי, כשלא נותנים מספיק זמן ומקום לביטוי עצמי (כשרונות/יכולות/כוחות). לפעמים בנסיבות דוסיות כדי להתרחק מדברים לא טובים, על הדרך גם מכבים דברים חיוביים.
לכל בנאדם יש את הצדדים המיוחדים לו, זה יכול להיות דברים מוחשיים יותר או פחות- כישרון, יכולת, קו מחשבה, יצירתיות וכו'. כשזה לא בא לידי ביטוי, שוב, אתה לא חי את החיים שלך, והכוחות נחלשים. לפעמים ההתרחקות מאותו כישרון/כוח מגיע מתוך קושי להבחין בין הדברים הטובים שבאותו כוח לאלה שפחות.
אם יש איזה תחום ספציפי שנראה לך שזנחת, אז לנסות לחזור אליו ולהקדיש לו זמן וחשיבות. אם מעורבים בזה גם כל מיני דילמות רוחניות (האם התחום הזה מתאים/לא/איך..)- אולי כדאי להתייעץ עם איזו דמות מתאימה.
3 . פער גדול מידי מידי בין הציפיות שלך מעצמך ליכולת.
זה טבעי ונורמלי לרצות להתקדם ולהצליח לממש את המטרות והשאיפות שלנו. ורובינו קצת פרפקציוניסטים בזה, מצפים מעצמינו להמון, לא תמיד באופן ריאלי ומותאם ליכולת. וגם זה עשוי להוביל לחסימה.
אם כאן הבעיה, אז כדאי להנמיך קצת ציפיות שיתאימו יותר למה שאתה מסוגל כרגע, להסכים לקבל את זה שאנחנו לא מושלמים, ולא נהיה, והעיקר הרצון והנסיון להתקדם.
טוב לשאוף גבוהה, אבל לצפות מעצמך מה שנראה לך שאכן מתאים ליכולת שלך.
4. כשמתמקדים יותר מידי בכמה הרבה עוד יש לעשות (בעיקר רוחנית אבל בכל תחום), מבלי להתייחס לכל מה שכבר נעשה.
זה קשור לקודם, לא רק שהציפיות שלנו בשמיים, אנחנו נוטים לזלזל בכל מה שכבר עשינו והתקדמנו, ולהתמקד במה שעדיין לא הצלחנו והספקנו. ואז לא פלא שאנחנו מותשים ונחלשים.
אם זו הבעיה, אז לעשות סוויץ', להעביר את המיקוד למה שכבר התקדמת בו, זה לא אומר להתעלם ממה שעוד יש לעשות, כדאי שגם זה היה בתודעה, אבל לא לשכוח גם לשמוח בדרך שכבר עשית.
הצעה נוספת- לא משנה לאיזה מהנ"ל התחברת, אם החלטת באמת לנסות לעשות עם זה משהו, לפעמים עוזר לעשות את זה בכתב, לעצמך. זה מסדר את הראש.
בהצלחה!
אני מרגישה שזה מין מעגל קסמים:כוכבי בוקר
חוסר שינה, תזונה לא נכונה, סדר יום לא הגיוני- הכל גורם למין מסך על המוח שמקשה על הריכוז, ההקשבה, השמחה- וככל שמעמיקים באותו מצב- הוא מחמיר.
ומצד שני- ברגע שיש חלק ביום שבו אני עם סיפוק עצמי (הצלחתי להתפלל הבוקר, היה יום טוב בעבודה/לימודים- שהתחיל בזה שישנתי טוב, עשיתי ספורט היום) זה אט אט משתלט ומתרבה גם על שאר היום.
ובכלל- הליכה בערב נראה לי יכולה לעשות נפלאות. היא מרעננת, מצלילה, מזרימה דם והורמונים טובים...
שיהיה בהצלחה.
מה אתם חושביםהתלמיד העייף
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
עצוב ממשכְּקֶדֶם
אופייני לג'ן זישבורת,לב
והלוואי שיתעוררו מחשבות
תלוי מה הגיל שלוחושבת בקופסא
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
יישר כוח לכם!!נחלת
זה לא המקרה...התלמיד העייף
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
הוא לא הזמין או שהחברים לא הגיעו?חושבת בקופסא
הזמיןהתלמיד העייף
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
מאוד יפה מצידך. תבורךנחלתאחרונה
פוליןנחלת
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
רק אתרים יהודיים מלפני השואה?פשוט אני..אחרונה
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אין מספיק מקום בשרתים של ערוץ 7פשוט אני..
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
הדסה הדסה למה את הלב שלי לקחת הדסההה 
קפיץ
מה דעתכם על השיר שהכנתי? (איאיי)כולנו הביתה
אממ… בנותבנות רבות עלי
מה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
שלכן*בנות רבות עליאחרונה
שנים לא הייתי פה.הלב בוער למלך!
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
אתה קיים גם מחוץ לווצאפ???אריק מהדרום
לאט לאט חוזרים למקורותהלב בוער למלך!אחרונה
עוד פעם גולש יותר זמן ממה שתכננתיחוזר תמיד לאשתי
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
כמו בקניון, מטשטש תחושת זמןעשב לימון
ונועד להיות כזה.
את מבלה הרבה בקיונים?משה
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
לא הרבהעשב לימון
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אולי בגלל שאני רגיש מאוד אף פעם לא אהבתי קניוניםמשה
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
מה זה חיות כיס אאלט?נחלת
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
חיות כיס זה שם של פודקאסט על כלכלהעשב לימון
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
מעניין שגם אני החלטתי לכתוב את הקיצור הזה...נחלת
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
כאן ההבדל, בהכללה גסה, בין גברים ונשיםפ.א.
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
ובין הציפיות השונות בין גברים לנשיםעשב לימון
מנשים מצפים יותר
מצפים יותר כלומר בקניון?משה
מצפים להיות יותר מטופחותעשב לימון
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אה. כן. ציפיות מגדריותמשה
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
אני כן. אבל בתנאים שלי עשב לימון
נכון מאודפ.א.
אני באמת דקה מחזירה תשאלה אליךSeven
מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
הממחתול זמני
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
אפשרoo
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
נכון. כמו גלגל שיניים.נחלת
כנראה שיש לך יותר מידי זמן פנוי?פ.א.
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
אינטרנט זה אתגר קשוח. והבחירות לא חד משמעיות.משה
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
אצל מי שזה צורך מקצועי, כמותך, ההסתכלות אחרתפ.א.
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
בספריה אפשר להאבד בדיוק כמו באינטרנטמשה
נכון. לזה התכוונתיפ.א.
הזכרת לימשה
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
שיר נוסטלגי מקסים 😻פ.א.
נכון. אבל זה אחרת. לספריה, בעיני, יש שם יותר טובנחלת
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
אני לא נמשך לויזואלימשה
רק לקריאה.
יש אפשרות בפלאפון של איכות חיים ובקרת הוריםארץ השוקולד
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
גם במחשב אפשר להגדיר זמן? כדי להגביל? ואם אכן, איךנחלת
אבל כבר לא ילדה ולא צריכה להיות תחת בקרת הורים …פ.א.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
לא יודעארץ השוקולדאחרונה
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.