מרגישים שהגיע הזמן, באופן טבעי -

גם עובדים (כפי שטוב לכל אדם) על שכלול הרצון להיטיב, לקבל את הזולת בעין טובה, לבנות איתו. נעימות היחס, ההבנה והדיבור וכו' - דברים שחשובים לחיי נישואין בעז"ה (הרי ההגדרה "מוכנים לקשר" אינה מדוייקת. מוכנים לנישואין. לבדיקת אפשרויות לנישואין. ה"קשר" באמת הוא אחרי החתונה. לפני כן - גישוש האופציה, ההתאמה, הענין, התחושה..);

וגם - אם מרגישים שכבר הזמן ומעוניינים - מבררים אצל מכרים/שדכנים, קשובים להצעות.

ואין מה לצחוק על שאלתך. ול"קצת מתביישת", יש חן של תחושת הצניעות הפרטיות של הדבר. טוב שלא יִשַׁחֵק..

בס"ד בר"ה

היא לא מסוגלת להסתדר בלי בעל-נפשית...אז היא לא מוכנה?? 

אולי זו הכללה, אבל קודם שתתארגן על עצמה ותהיה בנאדם - אח"כ שתקים בית.

חתונה זה לא חוסר ברירה תוך כדי חיפוש תמיכה נפשית וכלכלית.

יש בנות שמא כמהות להתחתן, וקשה להן "להסתדר" לבד - כי הן מרגישות שכבר הגיע הזמן. אז הן לא "מוכנות"?...

ואולי לא לכך היא התכוונה..

אם כי לא בטוח שהאמירה מתאימה לכולם..

אגב, נשמע כאילו הדודה שלך קצת פמיניסטית...

"לא טוב היות האדם לבדו"

דווקא כי אנחנו מרגישים חסרים וכמהים לקשר אז אנחנו מוכנים וזקוקים..

דווקא לבנות שמרגישות שהן יכולות טוב מאד להסתדר גם בלעדיו הרבה פעמים קשה להתחתן..

היכולת ''להתסדר לבד רגשית, כלכלית, טכנית אנאערף" בכלל לא מראה על מוכנות לנישואין אלא ההיפך..

היא לא מסוגלת לקבל עוד אדם לתוך חייה...

אני מתנגדת לדעתה של הדודה שלך!

או שלא הבנתי אותה כמו שצריך.. (גם אפשרות..)

המוכנות האמיתית לקשר ולנישואין באה אחרי שלמות עצמית, ללא תלות באחר..

עדיין יש חוסר נפשי שקיים ("לא טוב היות האדם לבדו").. אבל המצב האינדוודואלי שלו כאינדוודואל די שלם..

נראה לי די נכון, זו בדיוק הסיבה בגללה אנו לא מעודדים נישואין בגיל צעיר.. "קודם בשלות (כמה שיותר יותר טוב) אחר- כך חתונה..."

רק הניסוח היה חריף מיידי - ולא כ"כ בריא למישהי שצריכה להקים בית עם מישהו שהיא בהחלט תרצה להתחתן איתו, ותרגיש את החסר שבלי נישואין ובלי ה"השלמה" שבאה ע"י החצי הזה.

[הדודה יכולה להיות מרוצה... איזה דיונים עושים על דבריה...]

אסור שנישואין יבואו ממקום של תלותיות אבל הם גם לא יכולים להגיע ממקום של שלמות לגמרי..

רק אם אדם מרגיש חסר הוא יכול לקבל עוד מישהו לחייו..

1. העניין שהנישואין הם לא בריחה זה ממש נכון!

לא טוב להתחתן כדי לעזוב את הבית, לדוגמה. נישואין הם לא כדי לפתור בעיות. (ואני מכירה דברים כאלו.)

2. אולי הכוונה בלא להיות תלותית היא לא להתחתן רק כדי שיהיה מישהו בסביבה שאפשר להיתלות עליו. 

מצב כזה יכול להביא את הבחורה להיתחתן כמעט עם כל אחד - כל בחור שנותן לה הרגשת ביטחון. היא עלולה להיות תלותית בו ולא לחשוב על הקשר עמו בצורה ריאלית.

לא צריך להיות תלוי בזה, אבל רצון להתחתן כדי שתהיה לך אוטונומיה משלך, כי נמאס לך 
מהבית, בעיני זה אחד הסימני שאתה צריך להתחתן.

עוד דוגמה- לא מתחתנים כדי לברוח מבדידות? בוודאי שכן, בקיצור יש דברים שבורחים מהם בנישאוים וטוב שכך,
לא כל בריחה היא תלות

אמרו פה דברים חכמים,אבל אשמח אם אוסיף:

1)ליומד ועיון, יצרת השקפת עולם(תורנית,כדאי;)) ורחבה.שיחה עם חבר שהחליט לא ללכת לישיבה וההשקפת עולם שלו לא דת"לית רגילה הוכיחה לי כמה רדוד אנחנו,או לפחות אני,חיים..לפחות תורנית.וכדי לחנך ילדים לדברים כ"כ גדולים צריך בסיס מסוים..

2)הרחבת האחריות האישית(לא פרקטית,נפשית),עבודה,פרוייקטים,לימוד קבוע,לקיחת אחריות על מטלות בבית,דברים שבונים בגרות,רצינות ובעיקר אחריות על דברים שצריך לעשות כחובות לאחר ונישואים,בהחזקת בית, וכתומכי/נותני כוחות בעבודה פיזית,בעבודה קבועה ובעבודה חינוכית.

3)לצבור ניסיון חיים.תמיד טוב ובעיקר פה.פרוייקטים עם קהילות פחות מוכרות,עבודה עם אנשים ואלי דברים אחרים שלא עולים לי בראש.

שאלה שמעידה על בגרות..

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים