אני על פרשת דרכים ואשמח לקבל עצה מכם והיא מאוד חשובה לי אז ככה:
אני רוצה להתחיל ללמוד ובמקביל לעבוד אבל אז חשבתי על לימודי מדרשה וזה דורש ממני הרבה הוצאות בגלל שאני צריכה לממן את לימודיי בכדי לא להכביד על הוריי מה דעתכם? (רמתי הדתית והרוחנית בסדר אבל המליצו לי ואמרו לי שזה יכול לעזור לי )
היי, זוכרים אותי כאן?
אני ההוא שהתייעץ מלא לפני הדייט הראשון בחיים וחודשיים אחר כך הודיע שהוא התארס...
אז אתמול, אחרי חודשיים וחצי של הכנות וכחודש לפני החתונה, כשהיו קצת קשיים אבל היה לי ברור שאנחנו מצליחים להתמודד איתם, ארוסתי כותבת לי שהיא בדרך אליי לשיחה דחופה.
מה היה בשיחה? אם אני אנסה לסכם אותה במשפט זה יהיה: "אף פעם לא באמת אהבתי והערכתי אותך כמו שאתה אהבת והערכת אותי, יום אחרי המסיבת אירוסין חשבתי כבר לבטל אבל חשבתי שזה איכשהו יצליח... ואני לא רוצה לזרוק אותך אלא שזאת תהיה החלטה משותפת של שנינו."
בקיצור, מתישהו במוקדם או במאוחר אני אמצא את עצמי חוזר לעולם הדייטים.
זהו. פרקתי את זה.
כואב מאוד.
ליבי איתך.
הכאב הוא על התהליך שעברת, התחושה שאתה בגג העולם ומסתבר שהכל אשליה🫂
עולם הדייטים לא נורא לדעתי, זה תהליך מעייף אבל לא סבל ויש בו הרבה כיף, קח את הזמן ובהמשך אם תרצה תלך לזה
בתור אחת שעברה את זה גם, ובצורה הרבה יותר מסובכת ומגעילה, אני מבינה אותך ממש. זו סיטואציה שקשה מאד לעכל ולהתמודד איתה.
שים לב שיכול להיות שזה מה שהיא אמרה לך בשביל שההוצאות לא יהיו עליה אלא על שניכם...
המון הצלחה!
כואב מאד מאד.
לצערי מכיר כמה חברים שעברו את זה.
לשמחתי הייתי שבוע שעבר בחתונה של עוד אחד מהם, שקם מהאפר והתקדם.
לא.
זה לא קל.
וזו גם לא נחמה.
זו תקווה.
אבל אולי עוד לא הגיע זמנה של התקווה.
קודם כל הזמן לאבל.
כן.
אבל.
אבדן.
כי מבחינתך היא באמת היתה שלך.
וגם אבדן זהות,
כי מבחינתך אתה באמת היית שלה.
צריך לנשום עמוק,
ולעכל.
קח את הזמן.
תבכה.
מותר לך.
רצוי אפילו.
אפשר גם בנוכחות אחרים.
לגמרי מותר ומובן.
אבל לא חייב.
אפשר גם מאחורי הדלת.
אפשר גם מאחורי פרצוף ה'פוקר'.
אף שלדעתי אפשר לזרוק רגע את הפאסון.
מותר להיות חלש.
שוב, לא חייב להראות חלש,
אבל צער מוכרח.
הוא חלק מהעיכול.
ובשביל להתקדם צריך. לעכל, להיגמל, לדחוק (לא להדחיק! לדחוק), לפנות מקום.
ועכשיו אני רוצה להביא את ראשיתם וסופם של הדברים שכתבתי לך בשרשור הראשון שלך (שאגב, עזר גם לי. אף שכתבתי כבעל נסיון מסויים, עדיין השתמשתי כמה פעמים בדברים כדי להירגע, לעשות סדר ולהתמקד, ותודה לך על שגרמת לי לכתוב אותם)
"תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.
מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.
אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים"
תעשה לזה קצת התאמות,
אבל הכוונה ברורה.
תדבר עם אבא. הוא מקשיב.
"ועוד נקודה חשובה.
פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.
אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.
אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך"
לצערי הדרך הסתבכה. אכזבה וכאב. אבל המטרה נותרה ללא שינוי.
לעשות רצונך אלקי חפצתי.
ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
אז תנוח, תעכל, תרכוש חזרה את האמון באדם.
לכתוב?
זה עלול להלחיץ, להכעיס, לנתק מכל מה שכתבתי. 'הוא לא באמת מבין אותי'. נכון. איך אפשר בכלל להבין?
לא לכתוב?
איך אפשר שלא? אם לא זה אז בשביל מה?
לבט.
כותב.
וצא לדרך.
דרך צלחה.
אח לדרך, שכואב איתך, גם בלי להבין באמת. באמת.
כפי שכתבתי, לצערי מכיר כמה סיפורים כאלו.
כל אחד ועניינו, כל אחד בשלב שלו.
כל אחד והצורה שלו.
היה מי שגם אחרי פרידה מאד מגעילה התקשה לשחרר ממנה, עדיין העריך ואפילו אהב,
והיה מי שאחרי פרידה כזו מיד 'שרף' אותה בראש שלו, ומיד הודה לקב"ה שהתכונה הזו התגלתה קודם, ופתאום התחילו לצוף לו כל מיני צדדים בה שאינם חיוביים ועד אז הוא לא ראה כי היה מסונוור. לכלך עליה בלי סוף.
הדרך השנייה נוחה הרבה יותר. לשרוף.
אבל לא בהכרח היא אמיתית.
(אגב, דיבורים כאלו יכולים להיות כלפי חוץ
אבל רק כדי לנסות להפעיל את הפנים, לשכנע את עצמו שהוא צריך למחוק.
אבל הגיוני מאד שבאמת נשאר בו רגש אליה.
כי רגש הוא דבר שנבנה בתהליך
וגם הולך בתהליך.
יכול להיות שהיא נמחקה אצלך באמת
אבל ייתכן מאד שלא.
אז תחשוב בשכל אם אתה רוצה לנסות לשמר את הרגש כלפיה (בטמת שלא ממליץ כלום. מכיר גם סיפור שחזרו. לגמרי הבנה אישית), או למחוק, ואז לתת לזמן לרפא ולקעקע את הרגש הזה היה)
מה יותר אמיתי?
לדעתי אם הערכת אותה עד עכשיו
כנראה שהיא לא נהיה באחת מפלצת-אדם.
אמנם יש סיכוי שהיא כזו ולא ראיתי
אבל הגיוני שהיא אדם טוב שנקלע למצוקה.
מעלה גדולה לא לדון לכף חובה.
קשה. מאד.
אבל זו כנראה האמת.
נפגשתי בעבר עם מישהי שביטלו לה אירוסין, סיפור רע, והיא מאד שמרה על כבודו של אותו אחד. הסבירה שקיבל רגליים קרות, אבל הוא אדם טוב, ואולי אפילו ניסתה לשדך לו בהמשך.
מאד הערכתי אותה על זה.
עין טובה.
זה לא פשוט.
אבל אולי זו האמת.
ועדיין זה לא פשוט.
כמו בסיפור של עקיבא החכמים בכו כשראו את השועל יוצא מן המקדש נחרב ועקיבא מצחק...
זוגיות חד צדדית היא לא זוגיות!! מגיע לך יותר מחוזה זוגי בצורת הכתובה. מגיע לך אהבת אמת הדדית! מישהי שתאהב אותך כמו שאתה על מעלותיך וחסרונותיך. איך בכלל אפשר לחיות יחד בלי זה??
הדרך שגילית את זה כאבה ופגעה מאוד, אבל לפחות גילית לפני שהיה מאוחר מדי..
ועוד דבר, אולי בפנים אתה מאשים את עצמך מה השתנה פתאום מה יכולת לעשות אחרת ולמה אתה לא מספיק בשבילה.. והתשובה ככל הנראה בכלל לא קשורה אילך!
יש מושג בפסיכלוגיה שנקרא דפוס היקשרות נמנע. כלומר אדם שמתקשה להתחבר וליצור אינטימיות רגשית עם אנשים, הוא מרגיש לא בנוח בסביבה קרובה ומעדיף להיות לבדו לעיתים קרובות.
סביר מאוד שזה מה שקיים אצלה.. ייתכן שהיא לא ידעה לזהות מה היא מרגישה ופשוט זרמה עם הקשר.. לא כי אתה הבעיה, אלא כי היא לא יודעת מה היא מחפשת ואמורה להרגיש.. או שהיא מתקשה עם מחוייבות לזוגיות. בטח שהקשר לא היה ארוך כל כך, חודשיים וחצי קצת מהיר (כמובן תלוי מי אתם).
בכל אופן אני לא רוצה לבטל את הכאב ותחושת ה'בגידה' והפספוס ממישהי שכבר הרגשת קרבה גדולה וראיתי את החיים יחד. מקווה שמה שכתבתי הוסיף רגיעה וקבלה.
כי זוגיות היא דו צדדית, ואתה אינך אחראי לאיך שהדברים התגלגלו. ואפילו ייתכן ייתכן שזה דווקא יצא הכי לטובה. ועוד תזכה לזוגיות טובה ואמיתית יותר שתגרום לך לשכוח ממה שקרה, בעז''ה בקרוב אמן!
בעז"ה שתקום מזה במהירות, וחזק יותר, ותמצא את האישה האמיתית שלך
אבל בהתנהלות נכונה תרוויח בגדול. בהצלחה. טיפ: נהל אתה את המשבר ואל תתן למשבר לנהל אותך.
מבאס ממש שזה נפל עליך
היא ממש סיימה את זה?
השיחה נגמרה ב: באמת סליחה. בבקשה אל תשלח הודעות או מכתבים, אל תתקשר, אל תתנצל ואל תגיד תודה.
וזה נראה לא פשוט ..
אבל הגיוני שכך ייקטע, פרידות כאלה חייבות להיות מוחלטות.
ואם טוב לך, זה לגיטימי לשתף את המשפחה שלך שהיא נפרדה, תחשוב מה טוב לך.
וגם את שלה
לגבי כל השאר ששאלו החלטתי לשמור קצת על הכבוד שלה ואמרתי שביטלנו ביחד..
מי שתזכה בך בסוף, באמת תזכה.
כואב רצח
אבל ב"ה שנפטרת ממנה
החלק הכי הזוי הוא שכולם כולל אותי, החברות שלה, המשפחה שלה, הפסיכולוגית שלה, כולם הופתעו ואף אחד לא ראה את זה מגיע
היא סיפרה לכולם שזה היה הדדי אבל היה לי חשוב לומר לפחות למשפחה שלה שזה לא נכון
קיבלתי בתגובה מאמא שלה שהיא דיברה איתה והיא כן ממש אוהבת אותי אבל כל העניין היה שהיא הרגישה שהיא לא מצליחה לכבד אותי ולכן משהו פה לא בריא
לא יודע.
מגיע. כבוד זה משהו פנימי יותר ופחות בולט.
בכללי יש לחלק מהבנות נטייה להסתבך לפעמים עם היחס בין חבר לבין כבוד (לפעמים כי יש להן דיסוננס בגלל יתר ביקורתיות עצמית- אם הוא רוצה אותי ואני לא הכי בעיניי, אז זה מוריד מההערכה כלפיו. וממילא מהכבוד).
היא נשמעת כבחורה שקצת מתוסבכת עם עצמה בכללי (כלומר יותר מהתסבוך הסטנדרטי).
אני אישית אם אפילו אדם מתלבט לא נשארת שם.
על מה לבכות ? שהוא מתרחק או עוזב? שהוא יבכה שהוא מאבד אותי ..
זו אבידה בשבילו , לא בשבילי.
ואם ה' החליט בשבילי זה סימן זו התעוררות שימי לב שומרים עליך ה' יודע מה טוב לך ומה לא
תחשוב על זה ככה מקווה שיעזור לך
נניח אם יש לך מזוודה מלאה בטוב מלא כסף ואתה יודע מה יש בה .
אבל איזה בחורה החליטה שהיא לא רוצה לקחת אותה...
תחשוב זה לא בעיה שלך , זה שלה
תהיה מודע לערך שלך ואדם שיודע מה האיכויות שלו שווה הרבה יותר מכסף .
ואולי אפילו גם היא.
לא תמיד בחירות שאנחנו עושים הגיוניות ומחושבות.
כואב כואב כואב
אבל באמת עדיף עכשיו מאשר אחרי החתונה.
גם למה לבחורה סטנדרטית בתחילת החיים יש פסיכולוגית?🤔
יכול להיות שיש משהו בעייתי, כמובן. אבל לדעתי אין שום בעיה בלהיות אצל פסיכולוגית. זה לא בהכרח גם שהיא הולכת כל שבוע בשביל משהו, יכול להיות שהיא עברה טראומה, יכול להיות שעניין חברתי, ויכול להיות סתם שצריכה מישהי שתתן עצות טובות ולשתף.
חוזר בי ממה שכתבתי כאן
נשמע שיש סיפור הזה חלקים שזה הכי שלה בעולם ולא שייך אליך.
בהחלט זה דורש עיבוד רציני.
אחרי עיבוד רציני, לא פשוט, וגם כואב, בעזרת ה' תצא חזק מזה.
הרבה חיזוק ועידוד.
המון הצלחה חבר.
קשה.
בהחלט לא קל.
תתן לעצמך את הזמן להתאושש
ובע"ה שתגיע ליעד בקלות ובשמחה!
כאילו בעטו אותך פתאום מראש ההר בלי שום קשר למה שאתה עשית
אפשר לחבב מישהו ולהנות בחברתו, בלי להעריך אותו מאוד, לכבד את הייחודיות שלו, לסמוך עליו ולהרגיש שיש הרבה מה לקבל ממנו.
ואשה שלא מעריכה ומכבדת אותך זה סיוט של שניכם לכל החיים גם אם בהתחלה יש אהבה וריגושים שמחפים על זה.
מבינה ממש לליבך..גם אני חוויתי פירוק מהצד השני לפני מספר שנים..
הזמן מרפא את הכל וטוב שזה קרה עכשיו מאשר בשלב מאוחר יותר.
בע"ה הקב"ה דואג לך וישלח לך את בת הזוג הראויה לך ותזכה לאהבה גדולה בזמן הנכון!
חשוב לזכור שאנחנו שומעים כאן רק צד אחד. לפעמים הצד השני רואה וחווה את הדברים אחרת, ואנחנו לא באמת יודעים את כל התמונה. ואם היא קוראת את הדברים שנכתבים פה, יכול להיות שגם היא מתפרקת מהצד שלה.
לכן אני מציעה לא להתרכז בה, לא לכעוס ולא להקפיד עליה. תישאר עם לב נקי וטהור.
ואיך עושים את זה? מתרכזים בעצמנו בלבד, ומנסים לראות את כל מה שקרה כהשגחה מלמעלה.
תזכור שאין דבר כזה סתם. הכול פה מדויק. במקום להסתכל על המקרה הזה כ"פגעו בי", תנסה להסתכל עליו כ"שמרו עליי".
בסוף כולנו שליחים של ה'. גם אם היא רצתה וגם אם אתה רצית, אם ה' החליט שזה לא החיבור שלך, זה פשוט לא יהיה. ואם אתה בטוח במאה אחוז שזה נגמר, קדימה. אשתך מחכה לך במקום אחר.
בסופו של דבר, התפקיד של הגבר הוא לחזר אחר אבדתו, אבל אם זו לא האבדה שלך, אין טעם להישאר תקוע שם.
אני ממש ממליצה לא להיכנס למקום של קורבן ולשאלות של "למה זה קרה לי?".
היה קשר אחד שאני מאוד מאוד רציתי. וכשהוא לא רצה אותי, זה כאב לי ברמות. לרגע אפילו התחלתי לחשוב, רגע, מה לא טוב בי? אולי אני לא מספיק חכמה? יפה ? אכפתית? ואז, כמעט באותה נשימה, נפלה עליי בהירות מטורפת: זהו כל הערך שלי נבנה על לא? חח מה פתאום ואז אומייגאד, תגידי תודה. את קולטת כמה ה' שומר עלייך?
את קולטת איך הוא מרחיק ממך אנשים שלא מתאימים לך? גם אם את תרצי וגם אם הבחור ירצה, אם זה לא נכון עבורך, ה' כבר ידאג שזה לא יישאר בחיים שלך.
בעיניי זו זכות לחיות ככה.
תגידו שאני חיה בסרט, אני חיה בלב נקי. בלי הקפדות ובלי כעסים. מי שלא רוצה להיות בחברתי, אני מאחלת לו מכל הלב אהבה וטוב.
ובאותה נשימה, אני יודעת מה הזכויות שלי. אני יודעת אילו איכויות יש בי, אני יודעת כמה אני יפה, ואני יודעת איזו אמא וואו ומטורפת אני אהיה בעזרת ה'. אני יודעת מה יש בי ומה יש לי לתת.
ולכן אני גם יודעת שלהפסיד אותי זו באמת החמצה. לא ממקום מתנשא, אלא מתוך הכרה אמיתית בערך שלי.
אם אדם בחר לאבד אותך, בזוגיות, בעבודה, בראיון או בכל מקום אחר, הוא הפסיד. נקודה. אין פה בכלל מה לדון.
אני מאמינה בהשגחה ישירה.
דברים לא נעשים לך, הם נעשים עבורך.
באמת זה הדבר היחיד שכלכך באלי לצעוק את זה שחררו
בהצלחה 🤍
קודם כל חיזוק.
זה קשה.. וגם בטח קשה לשמוע שכולם אומרים שזה 'לטובה', כי לא בהכרח שאתה נמצא עכשיו במקום שרואה את זה. או רוצה לראות את זה..
אז מותר להיות בבאסה ובכאב ובאכזבה.
תיתן לעצמך להרגיש את זה, זה הכרחי.
לגבי מה שכתבת על איך שזה הסתיים, בסוף יש דברים שצריכים להישאר בינך לבינה.
להבדיל, כשאנשים מתגרשים יש את אלה שמוציאים את כל האיכס לבחוץ- וחבל.
צריך לשמור על הכבוד של הצד השני, גם אם היא מתוסבכת וגם אם לא יודעת מה, לפני רגע הכנתם ביחד את הדברים לחתונה שלכם.
רצית להתחתן איתה.
היא תהיה פרק בחיים שלך.
ויהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. פשט.
בעיתו ובזמנו תחזור לצאת ותכיר את את הרבנית שעליה הוכרז מששת ימי בראשית..
ויהיה טוב. בסוף תמיד טוב.
וכל משבר כזה, רק מצמיח. גם אם קשה לראות את זה עכשיו.
הודו לה' כי טוב.
זה שיעור, חשוב.. לא ברור למה ה' מעביר אותך את השיעור הזה.. אבל זה רצונו.
ורצוננו, לראות את מלכנו.
באמת עדיף ביטול מוקדם, מאשר להגיע לגט.
ושמעתי משהו יפה, שהמטרה הסופית כביכול זה להתחתן- וזה נחמד והכל, אבל המטרה האמיתית היא להחזיק את הקשר שיש, לבנות אותו בתור זוג נשוי.
מתפללים שהרפואה תגיע בקרוב ותמצא את האבדת בת מלך שלך.
מצאתי הודעה שמישהו כתב בתגובה באתר ואני חושב שהיא מצדיקה העתקה לכאן (לא מסכים עם כל מילה, וכאמור - לא אני כתבתי. רק הוספתי כמה אנטרים):
מי שגדל במשפחה שמרנית, ולא התחתן עד גיל מסויים, יהיה לו כמעט בלתי אפשרי להתחתן. זו המציאות.
למה? בגלל הרבה סיבות. הרכב האוכלוסייה משתנה (גברים הופכים להיות לייטים). נשים לעיתים הופכות למרירות ולא נשיות.
שיטת ההיכרות בעזרת דייטים אינה אפקטיבית בגיל מבוגר. יש עוד סיבות רבות, וכולן מובילות למסקנה אחת פשוטה:
בדור הבא יהיו הרבה גברים שלא יתחתנו לעולם, ונשים שיישארו רווקות לנצח, והרבה מאוד עצב ואומללות וציניות, וכנראה גם התאבדויות רבות.
צריך להפנים זאת. יש אלפי רווקים מבוגרים, ובדור הבא הם כבר יהיו אחרי גיל פנסיה. בלי משפחה ובלי הורים ובלי סיבה לקום בבוקר.
אני לא אומר שלא צריך לדאוג לרווקים. כמובן שצריך. אבל במקביל צריך להתחיל לחשוב מה אנחנו עושים לא בסדר שהביא אותם לידי כך.
בסוף אנחנו אשמים. הציבור שלנו. תאהבו את זה או שלא. יש לנו באג רציני בחינוך איפשהו לאורך הדרך.
ששמרנים נשארים שמרנים
אבל הסיכוי שהשמרנות תפסיק מתישהו גדולה
במיוחד ברווקות
ואז יש שיטות אפקטיביות יותר להיכרות חוץ מדייטים
כנראה שהן לא כ"כ אפקטיביות.
נניח בציבור החרדי
הסיכוי להשאר רווק/ ה לנצח
קטן מאד
וגם שם יש רווקות מאוחרת ושמרנות
שנשארים בישיבה עד זקנה ושיבה.
תמיד היו רווקים נצחיים
ותמיד יהיו
זו בחירה לגיטימית
אז בציבור החרדי זה לא קורה בגלל השמרנות או למרות השמרנות?
ואני לא חושב שזו בחירה.
גם שם השמרנות בסיכוי לרדת עם הגיל
במבט שלי
יש לאדם הרבה אחריות ויכולת השפעה על חייו
וכנראה אפשר להשיג מה שרוצים
א.י.ש.אחריות/ השפעה/ להשיג דברים
לרוב זה לא פשוט
יש כאלה שהתיאורים נכונים לגביהם ויש כאלו שלא. הכרתי אישית כמה וכמה שהתחתנו בסביבות גיל 40. נכון, יש כאלו שלא הצליחו, אבל אין שום סיבה לחשוב שזה בגלל הגיל, יותר פשוט להניח שמה שתקע אותם בגיל 24, זה גם מה שתוקע אותם בגיל 44...
אגב, אני מכיר כמה רווקים מבוגרים, שלא עצרו את החיים. הם המשיכו להתקדם, למדו מקצוע, עובדים ומלמדים.
כמובן, הקהילה צריכה להכיל אותם, צריך שיהיה להם מקום בחברה. אגב, ככל שהקהילה יותר נפרדת - זה יותר פשוט. כשלכל דבר מגיעים בזוגות - הרווק/גרוש/אלמן מחוץ למעגל.
בקהילה שבה הפעילויות, המסיבות והמפגשים הם לגברים בנפרד ולנשים בנפרד - הרווק או הרווקה יכולים להשתתף כמי כולם, בלי שזה מאוד בולט.
בגיל 24 זה מה שתוקע אותם בגיל 44.
אני מניח שהתחתנת צעיר ואין לך מושג איך נשרט מוח של רווק או רווקה מבלי רצונם ובחירתם כשאין להם את הדבר הכי בסיסי מבחינה רגשית, בפרט אם אין שום דבר מהותי שהם התעכבו בגללו (כגון בררנות או חוסר הבנה שאתה מתחתן עם אדם שונה).
בדיוק צפיתי בסרט לעבור את הקיר. מי שלא ראה זה על רווקה מאוחרת שחתן שלה מבטל חתונה באמצע הכנות ( ודי מהר מוצא מישהי אחרת) והיא במקום לבטל מחליטה להשאיר את האולם ולהמשיך להתארגן בתפילה שחתן יבוא אם היא תאמין מספיק חזק.
אז ברגע שהיא עושה את זה , די ברור למה היא רווקה. כי היא לא מעוניינת להכיר איש אמיתי ובנות איתו קשר , היא רוצה סטטוס של נשואה , חתונה יפה ושמישהו ישיר לה אשת חיל. באמצע הסרט מכירים לה גבר מאותו רקע, כזה שמעוניין להמשיך אבל היא רוצה שיחתנו איתה תוך חודש באולם שהיא בחרה באירוע שאירגנה. והיא כל הזמן בפוזה של להיות שונה, לא כמו כולם , להתנהג מוזר. רואים שזו פוזה.
אני גם קוראת מכתבים של רווקים שאבינועם הירש מפרסם בפייסבוק. וגם מהם די ברור למה הם רווקים.
רבים כאילו נכתבו על ידי ילדים בני עשר. הם אומנם בני ארבעים אבל בתודעה של בני עשר. רווקה אחת מצפה שהשכנים שלה עם ילדים קטנים ידאגו לה באזעקות, גבר אחר כותב שהוא יפה אבל נשים הדייט מסתכלות בפחד , איך זה מסתדר? אנשים מצד אחד לא רוצים שיחרפנו להם ויציעו להם הצעות ומצד שני בוכים שלא מציעים להם. חלקם מחזיקים ברשימת דרישות שלא ניתנת למילוי.
רואים את זה גם בסדרת סרוגים , מי שרוצה ,מתחתן . מי שלא רוצה , תמיד ימצא למה לא.
עכשיו , למה באמת רווקים לא רוצים להתחתן? לא רוצים ילדים, לא רוצים מחויבות , לא רוצים עוד מישהו להתחשב איתו כל הזמן , פוחדים מאינטימיות, לא רוצים מחויבות כספית , יש להם הורים מקבלים מדי וכיף להם להישאר ילדים, דרישות מוגזמות מבן אדם מודרני ומהורות מודרנית , רוצים לבנות קריירה בנחת , לא בנויים למשפחה
מה גורם לאנשים להיות שיפוטיים ככ
וכנראה על נושא שהם לא חוו אישית
לא שיש לי ניסיון גדול בתחום, אבל פגשתי רווקים גם בתיאור הנ"ל שמ5 דקות שיחה איתם אפשר להבין למה הם רווקים, וגם אנשים סך הכל נורמליים וחברותיים שפשוט לא הולך להם.
אני לא חושבת שאפשר לשפוט לכאן או לכאן כשמדברים על תופעת הרווקות. מצד אחד כל השיח של "הציבור כולו אשם" בהחלט בכייני ולא מקדם (סיכוי סביר שמי שמסרב לקחת אחריות על חייו שייך למחנה הרווקים הראשון) אבל מצד שני יש בעיה לגיטימית שצריך למצוא לה פיתרון (וחבל שרוב המענה לרווקים פונה לרווקות בנות 22 שרק צריכה כמה שיחות מוטיבציה עם מורת אולפנא שלוקחת סכומים מופקעים).
מעניינת הפרשנות שלך לסרט הזה. אף פעם לא אהבתי אותו, מבחינת המסר האמוני שמעודד לסמוך על הנס. כנראה ביחס לתופעת הרווקות דווקא יכול להיות בו מסר שיוצרי הסרט לא התכוונו אליו.
והרבה פעמים מה שנראה כמו תודעה של בני עשר זה שריון לכאב רגשי של ילד בן עשר ולא תודעה כזו.
ולא על בסיס היכרות אישית. ב"ה שזכית לבנות בית ללא עיכובים, זה לא הופך אותך לאדם טוב וצודק יותר ולא נותן לך זכות לפצוע אחרים ולהתנשא עליהם בצורה כזאת. היית רוצה שכך יתייחסו להתמודדויות שלך בחיים? כי כל התמודדות אפשר לנתח בצורה שיפוטית ורדודה כזו, זו באמת לא חוכמה גדולה.
בתפילה לזיווג הגון וקל לכל רווקי עם ישראל
מקשיבה בשקט , מתפללת בהדלקת נרות. אבל כל עוד בן אדם לא מבין מה תוקע אותו , הוא לא יכול לצאת מזה. ולא כולם פסיכולוג מדופלם כדי להגיד את זה גם בצורה רגישה וגם להביא את הנקודה.
דווקא חברים קרובים הרבה פעמים יודעים מה תוקע כי כן יש להם היכרות עמוקה .
נגיד , חברה שלי גדלה במשפחה פטריארכלית והיא מאוד פחדה שבעל ימנע ממנה התפתחות אישית וישתלט עליה. כך שאת גברים חזקים היא פסלה כי פחדה ואת חלשים היא גם פסלה כי הם לא נראו לה גבריים מספיק. עד שהיא לא פתרה את זה בגיל ארבעים כשהיא בתפקיד בכיר , היא לא יכלה להתחתן. ולא משנה כמה בחורים היו מציעים לה.
חבר של בעלי לא ידע לתקשר עם בנות, לא ידע להתלבש נורמלי , היו לו שיניים עקומות, הוא היה גר עם אמא. בגיל 35 הוא התחיל לטפל בכל זה , בגיל 37 הוא התחתן. עד אז נשים הסתכלו עליו וברחו. אם הוא לא היה מטפל בעצמו, היה נשאר רווק.
אנשים רוצים פתרון או הבנת הקושי?
גם כשהייתי רווקה בגיל עשרים ולמדתי במדרשה ידעתי לנחש מי לא תתחתן בשנה הקרובה לפי השיחות שלה בנושא השידוכים. כמובן לא אמרתי .
אבל יש עוד נקודות שמפריעות. בן אדם מחפש לא מה שמתאים לו או מושך אותו אלא התאמה לפי טופס. נגיד לחפש לפי רקע בגיל יסודי או אפילו תיכון בגיל שלושים זה טעות. לבדוק מערכת יחסים אצל הורים של מעמד גם טעות. צריך לבדוק רק אותו. או חברה שלי רצתה אברך אבל לא הייתה לה שום יכולת לפרנס אברך. בסוף היא הסכימה להיפגש עם מישהו שהיא פסלה אותו על זה. הם נשואים חמש עשרה שנים באושר , הוא עובד משרה מלאה , היא עקרת בית. בעצם היא הפסידה חמש שנים בחיפוש אחרי משהו שלא התאים לה לכתחילה.
פעם ראיתי עצה הזויה באתר לרווקים מבוגרים להיפגש במקביל עם כמה בנות. ברור שזה לא מביא לשום מקום. כי מחפשים פה לבנות קשר רגשי עמוק.
השקעה מוגזמת בבירורים היא גם טעות. הציעו לך , תצא , תבלה , אם לא מתאים אז לא מתאים.
את לעולם לא יכולה ולא תוכלי להבין למה אדם לא מתחתן. אילו שיעורים עליו לעבור, על איזה חטאים מכפר מגלגול קודם. בינינו זה מעין חטא היוהרה לבוא מלמעלה ולהצהיר שאת יודעת. בואי את לא. נפש האדם מורכבת ויש הרבה גורמים מגוונים שמשפיעים על הדבר הזה שנקרא זוגיות,עבודה זוגית, הקמת משפחה ובית.
שאלתי מתי התחתנת כי מי שמתחתן מאוחר מבין בראייה יותר מחכימה את הדברים שכתבתי לעלי. עם הגיל מגיע יותר ניסיון ובשלות מטבע הדברים.
התגובה שלה ממש כאבה לי. שמחה שכתבת
הנשואים ובכל זאת לא הצליחו להתחתן עדיין. ובואי... יש מספיק נשואים שרוטים ...
זה מרגיע את המצפון להגיד : הם שרוטים, במקום : אולי לא התאמצנו להכיר להם יותר
אחד הדברים שהכי אהבתי במה שכתבת זה הבחירה להישאר ילד, זה משהו כל כך עמוק ונפוץ בדור שלנו, אתה רואב אנשים מבוגרים אפילו שבתודעה שלהם הם ילדים כאילו לא גדלו או לפעמים אנשים שמדברים בצורה שהיא כל כך ילדותית וזה משהו בתודעה שלהם כאילו הבית שלהם העניק להם יותר מדי או משהו עמוק שעוד לא הצלחתי לרדת לשורש ולהבין למה זה באמת קורה אבל העלת נקודה מדהימה.
בנוגע לנושא הרווקות, שמעתי את אלקס הורמוזי אומר משהו כל כך נכון לגבי זוגיות הוא מסביר שיש 3 קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה- תיקח כל דבר שיש לו דופק. וזה קצת באסה, אבל ממש לא הרבה אנשים נמצאים שם.
הקבוצה השניה והיא הקבוצה שרוב האוכלוסיה נמצאת בה - אני מחפש אדם מדהים אבל אני לא בחור מדהים, ולכן האדם המדהים שאותו אני מחפש צריך להיות כל כך מדהים וכל כך בעל עין טובה וכל כך רואה מעבר למעשים ושיראה שאני בפנים(על אף כל המגרעות הגדולות והעצומות שיש לי) אדם מדהים שהוא רוצה להיות בחברתו וכו וכו, אפילו שאני כעסן, אפילו שאני אנוכי, אפילו שאני גאוותן שבטוח שמגיע לו הכל, אפילו שאני אדם מריר שלא מחייך לאף אחד, אפילו שאני לא יודע להחמיא, ואפילו שאין לי שום דבר לתת לאדם כזה מבחינה ערכית, אפילו שאני מה שלא יהיה, לאותו אדם יש אופי כל כך מדהים שהוא יראה את הפנימיות הטהורה והזכה שלי אדגיש שוב, שאותו אדם חייב להיות מדהים במידותיו עד כדי התעלמות מוחלטת מהחסרונות שלי(כי חס ושלום שיעביר עליי ביקורת כי הוא אדם מדהים שאכפת לו מהאחר) ואפילו לראות בהם יתרונות - בקבוצה הזו רוב האנשים נמצאים ואחרי ששמעתי את אלקס אומר את זה, הבנתי פתאום כמה אנשים כאלו פגשתי לאורך החיים וזה מדהים כמה שזה נכון, במקום להשתפר ולהפוך את עצמם לאנשים טובים יותר שכיף להיות בחברתם ו*רוצים* להיות בחברתם, הם יעדיפו להישאר במקום שלהם ויצפו שאדם כל כך מדהים שנמצא בחלומות שלהם בכלל יסתכל לכיוון שלהם, ספויילר, הוא לא. יש לו המון אופציות אחרות הרבה יותר טובות, רוצים שאדם מדהים כמו בחלומות שלכם יבחר בכם? תהפכו להיות כאלו שראויים לו, ואם השורה האחרונה טירגרה אתכם, וגרמה לכם לזוז באי נוחות "מה אני צריך להשתנות בשביל מישהו? מה פתאום! זה הוא צריך לראות בי את השלמות ואת האדם המדהים שאני בפנים העבודה היא שלו לא שלי" מזל טוב אתם שייכים לקבוצה מספר 2. ומה שמצחיק בקבוצה הזו, היא לרוב תאשים את האחר שלא רצה אותו ותגיד שזה הפסד שלו.
הקבוצה השלישית פחות רלוונטית כשהבנתם את קבוצה 2.
יש הרבה שרוצים, ועובדים על עצמם ובודקים את עצמם כל הזמן ועדיין זה לא הגיע.
אמנם פחות אבל זה גם קיים שם
וחדמש שזה אחד האסונות הגדולים
יש לזה מליון סיבות
ככה...
יצאתי עם מישהי בעבר..
בחורה מה זה זהב :
מנהלת מעון
באמת עיניים על האחר ברמה גבוהה מאוד
בנאדם מה זה ענוותן - בתכלס היא פשוט הרבה יותר צדיקה ממני
עכשיו היא מאוד רצתה את זה.. מצאתי חן בעיניה ישר
אבל אני ברב חכמתי פסלתי את זה למה?
הייתי דביל ממש 🤦♂️🤦♂️🤦♂️
כילו פחדתי - שבגלל שכביכול היא לא נראית משו -
בעיני אחרים כביכול - כי דוקא בעיני היא ממש מצאה חן -
ובכל זאת קונן פי פחד - שכאילו וזה חשוב ההבנה הזו -
שאמנם כרגע היא מוצאת חן בעיני - בגלל היופי הפנימי שלה -
אבל אם למשל אחיה בחברה חומרית - שמה ש_חשוב כביכול_ בה זה עושר יופי כבוד וכל החרטה
פשוט העינים שלי יפזלו למקום אחר
השיא זה שכשיצאתי איתה :
עברנו ליד עורבים : ואנחנו רואים אנשים שמצלמים אותם בכל מיני זוויות מעניינות
אז היא אמרה לי - תראה במה האנשים האלא מתעסקים - נכון שזה ממש שטויות?
מאוד אהבתי מה שהיא אמרה אז
בכללי זה היה מאוד מתאים וממה שהבנתי היא עוד לא נשואה
זה ממש תפור על שתינו ולדעתי - היא נשארה רווקה רק בגלל שאנשים טפשים (כמוני)
לא היו מספיק חכמים לזהות את היהלום הזה
אני מבולבל ונואש 😖 תעזרו לי
אני מאוד רוצה אותה
היא התקדמה הרבה מעבר למה שאני התקדמתי בחיים
יש לה דירה - יש לה עסק - והיא פשוט הרבה יותר צדיקה
אני מפחד בגלל מה שכתבתי על עניין החברה החומרית
ראיתי אנשים שהצליחו להתעשר מתחומים שבחיים לא הייתי מאמין שיש בהם כסף.
קופאית יכולה להיות מנהלת סופר אחרי כמה שנות נסיון. מאבטח יכול להיות מדריך טיולים עצמאי. מורה שנמאס לה יכולה לעבוד דרך גפ"ן כעצמאית.
גננת יכולה להיות מנהלת גן פרטי.
צריך לרצות. כמובן.
גבוה יותר את העבודה והשכר
(וההיפך … 🙃)
ולכן יש משכורת יפה מאוד בכל מיני מקצועות פשוטים.
בבקעה אחרי 7.10 רצו להעיף את הערבים מהעבודה בזבל. אז הציעו לנוער המקומי במקום שכר מינימום בפיצה, לעבוד בזבל ב90₪ לשעה "תוספת בושה".
נחשו מה? הכל התמלא תוך חמש דקות והחבר'ה גאים ברמת השכר שהם השיגו.
איננו כלכלי כאשר מדובר במסות, בצורה נרחבת.
לכן, למשל, בכל הסופרמרקטים מוצאים היום עובדים זרים מחו"ל, שעובדים במשרות שלא מצריכות לדעת עברית, מסדרים את המדפים, פורקים סחורה.
(לא "גבוה"). פשוט המציאות תצטרך להתאים את עצמה. עלויות המחיה למשל והדיור יכולות לרדת פלאים ואז גם שכר נמוך יותר יעשה את העבודה שלו.
90₪ לשעה, זה לא רק בושה, לא? זה גם שזו עבודה של שעתיים ביום, כן, אפשר לקחת עוד עבודה, אבל אם אתה יישוב בשום מקום ואין יותר מדי, אז זה צריך בכל מקרה להיות יותר מעבודות של משמרות שלמות.
גם בפחות, כבר שמעתי תיכוניסטים באיזה מקום רבים על מי קם לחליבה ב-5 בבוקר בשבוע שאין בית ספר (כי הקיבוץ משלם להם יפה)
ואחרי 7.10 אני ראיתי בעיקר כתבות על "איך הוצאנו את הנוער מהמסכים וגרמנו להם להתנדב", שזה סתם ניצול, ומובן מאוד למה המקומות האלו "לא מוצאים" עובדים
"קו" של משאית אשפה יכול להיות גם 4-5 שעות עבודה. זה לא רק יישוב בודד אלא כל יישובי המועצה האזורית.
לגבי הניצול - כן זה בעיה. מכל הכיוונים. בעיקר חקלאות שזה עבודה בשמש שאנשים לא רוצים להתמיד בה כי עדיף במזגן.
בדיוק כמו שהיא. המראה רק הולך ודועך עם השנים, אישה בפרט עוברת הריונות, מעגלי הורמונים, גיל המעבר מכה בעוצמה (אגב גם בגברים). כך שעליך להבין שזה המראה שאיתו היא נבראה ושהוא יהיה מושלם לגבר אחר.
לגביי עניין המשפט שהיא אמרה על העורבים, ובכן אני מצד אחד מבינה אותה שזו יכולה להיות התעסקות בחולין בענייני דיומא. מנגד אנחנו בגוף חומרי ודרך החומר מקדשים את הרוח כל אחד לפי רמתו ודרגתו הרוחנית, נפשית, שכלית. לך תדע מדוע הם צילמו את העורבים? אולי מקצועם עוסק בצילום ודרך הצילום הם מעניקים שלוות נפש וריפוי לאחרים? מה שאני באה לומר זה שזה מעט יומרני להגיע מלמעלה ולשפוט מעשה או תחביב של האחר.
*נקודה רוחנית - כולנו חלקיקים של אותה נשמת אדם, כך שאתה בעצם מסתכל על עצמך.
עוד עניין, תבחן היטב מדוע אתה חושב שאתה רוצה אותה. ציינת דירה ועסק משלה. כלומר אלו דברים נחמדים ומקלים על החיים אבל לא על פי זה מקימים בית.
אתה יכול לגשש ולנסות לברר לגביה שוב אבל רק אם מתוך באמת רצון אמיתי לפגוש את כולה על כך המכלול.
אם הקשר איתה יגרום לך להרגיש שאתה אוהב יותר את עצמך מי שאתה ושהקשר מעודד אותך להיות אדם יותר טוב. כלומר ההסתכלות היא על איך הקשר גורם לך להרגיש. זה סימן ענקי לפחות מצדך שזה מתאים.
מהשם איך לראות נכון. בהצלוחה!
אבל עכשיו אתה לא דביל כי אתה לומד מטעויות.
אם הבחורה מצאה חן בעיניך ממש כמו שכתבת, מה בכלל ההתבלטות?
אתה מתחבר לפנימיות שלה? אתה נמשך אליה פיזית? היא גם רוצה אותך?
אז למה לא להתחתן?
אתה מפחד מה יהיה בעתיד? אז תדאג לא להגיע לעתיד כזה. תחיה בחברה לא חומרית מדי, וגם תעצים בראש שלך את הטוב שבאשתך ובחיים איתה.
קודם כל יפה שידעת להעריך אותה ולמצוא בה את הטוב ואת העומק האישיותי, ע''פ החיצוניות השולית. זה מראה שאתה אדם ערכי ולא בררן שפוסל על שטויות.
אז אני רוצה להרגיע אותך, יש מלא זוגות שבמהלך ההיכרות עברו גלגולים רצוא ושוב. זאת לא בושה להציע לה שוב לחדש את הקשר במידה ורלוונטי. יכול לצאת מזה טוב גדול.
השאלה הגדולה, והיא יותר חשובה בעיניי, באיזה גישה מגיעים לזה. אמרת שאתה חושש מההיגררות אחרי הסביבה החומרית. וזה מתחבר לי לנקודה חשובה: אדם וגבר בעמיו צריך להביא יציבות לחייו, ולנווט אותם כרצונו. כל היגררות אינה טובה בשלב זה של חיים בוגרים. כשמנסים להיכנס לקשר עם בחורה חשוב לבוא בבטחון וודאות על אורח חיינו. אחרת זה מוסיף בלבול וקשיים במערכות יחסים.
אתה אדם בוגר ולא צריך לחשוש מן הסביבה, תמצא את המקום שאתה רוצה להיות בו בחייך. עשה סדר בשגרת יומך ובמשך השבוע, מה מחבר אותך לזהות שלך ולקודש. זאת מתוך בחינה אישית האם אתה אכן מזדהה עם אותם ערכים או סתם נאמן לחברה.
כל זאת יעזור לך מאוד גם בקשרים זוגיים תוכל להרגיש בנוח לפנות מחדש לבחורה בה אתה רוצה ומעריך, ותזכו לחדש את הקשר. כך תהיה שלם עם עצמך ולא תרגיש רגשי נחיתות כלפיה. כי זה אף פעם לא עוזר...
לאחר שאתה מרגיש שלם יותר, אל תחשוש לפנות! זה אפשרי ויכול לעבוד מצויין! רק לא לבוא ממקום נזקק ומסכן, אלא מתוך הבעת הערכה ועניין אבל עם יציבות עצמית. אתה לא זקוק דווקא לה בחיים.
אגב, יצא לי גם פעם להחזיר מדוייטת על אף שבסוף זה התמסמס.. החזיק לנו דייט אחד... זה מה שנקרא סיכון-סיכוי.
ודבר אחרון: שים פס על מה שאומרים לך אחרים!!! אם היא יפה בעיניך אז היא מצויינת. אתה החתן בסיפור לא הם. שהם יחפשו את עצמם
היא מוצאת חן בעינייך אבל בעיני אחרים לא
אתה מתבייש שאתה הולך איתה?
ומה הקשר היא נשארה רווקה בגלל אנשים "טיפשים" כמוך ? מה אתה חושב שאתה מנהל פה את העולם?
היא נשארה רווקה כי ה' רצה לא בגלל שאנשים לא רצו אותה.. יכול להיות שרצו והיא לא רצתה כי זה לא היה מדויק לה.
יכולה להתכער. זה לא פרמטר.
אם היא מוצאת חן בעיניך עכשיו, אין שום מניעה.
תגיד אם היא רוצה
תספר לה ממש ככה שהיית דביל, בנות אוהבות לשמוע את זה
ושיהיה בית נאמן בישראל.
סקופ- אנשים שהאשה שלהם מהממת מסתכלים החוצה, ויש אנשים שהאשה שלהם ירקרקת ומבחינתם מלכת היופי. זוגיות זו עבודה תמיד ובחירה
מי שרוצה לפזול ימצא כל סיבה לעשות את זה,
וגם הדוגמניות הכי גדולות נבגדו.
כדאי לנסות לחזור אבל רק אם היא מוצאת חן בעינייך באמת.
ומה זאת הטענה הזאת שיופי חולף?
לא מתחברת לתגובות האלה בכלל.
דבר ראשון כי זה לא רלוונטי, אתה מתחתן עם מי שהיא עכשיו ולא מי שהיא תהפוך להיות.
דבר שני, יופי לא חולף הוא רק משתנה ומתבגר.
נשים יפיפיות גם במהלך ואחרי הריון, גם כשהן מתבגרות, אם הן לא מזניחות את עצמן.
דבר שלישי משיכה זה חשוב מאוד, כבר יצאתם מספיק כדי להבין אם יש בסיס לזה ביניכם או לא.
( משיכה זה בכלל לא בהכרח יופי)
תגיד.. שתית משו לפני שכתבת את הפוסט הזה?
חח לא שזה רע..
עכשיו לעניין -
וואללה אם היא מוצאת חן בעיניך
(בתכלס נשמע שיש פה הערכה עדדית 👌)
לא הייתי נרתע מחברה החומרית וכאלו
לדעתי אין לך מה להפסיד מ_פשוט לנסות_
רק תהיה מודע לזה שתצטרך להיות חזק עם העניין הזה
וכמו שכתבת לפני ליצור לך עוגנים יציבים יותר
בהצלחה
ונגמר לי הכוח, החלטתי שהבא בתור שאני יוצאת איתו הוא בעלי, זה שיצאתי איתו אחרי זה אמרתי לעצמי שעל כל הכבוד זה לא בעלי, אבל עם הבא אחריו התארסתי". (מבוסס על סיפור אמיתי)
לדעתכם זו הסתכלות בריאה המשפט הזה?
לי זה היה נשמע מצד אחד טוב כי כאילו היא לא מנסה למלא רשימת מכולת אבל מצד שני זה נשמע רע כאילו המטרה זו חתונה בכל מחיר
שבאופן אירוני יכול לעבוד טוב מול fomo
וזהו נגמרו לי המונחים הלועזים :/
בכולופן נשמע מתכון לאסון מעניין
וחוץ מזה שגם הוא צריך לרצות.
אבל אין ספק שזה מעמיד אותה אוטומטית במקום אחר, שמקפיץ בבת אחת עין טובה על הבחור שממול, מוכנות להכיל מורכבויות, ורצינות מצידה.
חתונה היא היא האמצעי.
יש דרך שלמה של זוגיות, חיים משותפים, ויתוריים שינויים והתסגלות שמתחילים אחרי.מי שמתחתן לא סימן וי על משימה. לכן זה משפט שאני יכולה להבין אותו מאוד ממקום של כאב, תסכול אולי אפילו ייאוש,אבל זה רחוק מלהיות חכם ונכון.בטח שלא לקחת החלטת הרת גורל ומשמעותית כזאת מהמקום הזה.
הוא יצא לפגישות מתוך מחשבה ש'זאת אשתי אלא אם משהו מאוד קריטי לא'
הצליח לו ב"ה
והוא מפסוט
אבל לא כל אחד מסוגל לבוא בגישה כזו. אני למשל לא הייתי מסוגלת
אין לי ספק שכמעט כל מי שמוכרים לי שנישואיהם החלו אחרי גיל שלושים, אילו נפגשו שנה מוקדם משנפגשו, לא היו מסוגלים לסבול זא"ז.
וואלה דוגרי קשה לי ממש. לא מצליח למצוא את האישה שלי. מנסה ממש, מתאמץ, משקיע, אבל שום דבר מתאים לא מגיע אליי. כרגע אין לי יותר מדי מקורות שמציעים לי כבר (אני בן 24 כן? לא זקן), ואני ממש מפחד מלהיכנס לכל מיני קבוצות וואצפ של שידוכים, מפחיד אותי הקונספט שהשדכן לא מכיר את הצד השני ואין לדעת על מה תיפול..
וקשה לי שאני במצב הזה, שלא חשבתי שאגיע אליו.
דווקא אני, שאני בחור נדיר באמת, ממש קשה לו למצוא את אישתו
כל החברים שלי מהבית כבר נשואים או מאורסים. מרגיש בודד וכואב.
הדמעות עומדות לי בעיניים המון זמן.
ואני באמת בסדר גמור ברוך השם! ואני באמת בחור מדהים!
אז למה היא לא מגיעה כבררר?!
מה אתם עושים כשקשה לכם? מה מחזיק אתכם? איך אתם מוציאים הצעות רלוונטיות? איך יוצאים מהלופ הזה של השחורות?
וזה אומר שאתה במסלול הלא נכון.
זה גם אומר שאתה במאמץ בדייט, והיא רואה את זה והולכת משם בלי שהיא יודעת להגיד למה.
שווה להתבונן (עם איש מקצוע או אפילו לבד) על איך אתה פועל כשאתה בפגישות. מה אתה מרגיש שם? מה מפעיל אותך?
זה יועיל יותר מאשר לפגוש עוד אחת ולעשות איתה את אותן טעויות שכבר עשית עד עכשיו.
(בנוסף, בעולם החילוני יש לא מעט כלים לגברים, שעובדים לא רע בכלל.. שווה לקרוא שם, עם הסינון וההתאמה לצורך של בחור דתי).
היא שאני ממש מודע לעצמי. אני לא מגיע לחוץ או בלח לדייטים, אני בא משוחרר וכיפי ועם רצון להכיר. פשוט ההצעות האחרונות שקיבלתי היו ממש לא מתאימות מבחינת אופי או יופי לטעמי.
הקושי שלי הוא עם ההתמודדות הזו בחיי היום יום. קשה לי ממש להמשיך לחייך כל היום כשבפנים אני שבור ומת כבר למצוא את אהבת חיי.
או במקום אחר או שאתה מציג את עצמך בצורה שונה ממי שאתה או שאתה מציג מה שאתה מחפש שונה ממה שאתה מחפש.
יש קבוצות וצורות שונות של שידוכים, כדאי לחשוב על זה.
אישית, יצאתי בערך שש שנים עד שמצאתי את האחת (חלק מהשש כבר היה איתה) ומה שעזר היה חיפוש במקומות נוספים ודיוק טוב יותר בהצגה מי אני.
אם תרצה שאלות מכווינות, תחשוב על כותרות קלאסיות שיש אצל הרבה -
מקפיד על ההלכה - תפרט מה זה אומר.
חשוב לי אישה יראת שמיים - איפה זה מתבטא באישה שאתה מחפש?
פתוח - מה זה אומר? מה אתה מוכן לקרוא/לראות/לדון ב?
שתהיה נשית - במה תרצה שזה יתבטא?
מראה - איזה מראה חשוב לך.
חיים של שליחות - האם יש כיוון שמתאים לך או שלא מתאים לך.
מוזמן גם לאישי אם תעדיף (אם כי זמין פה בתדירות משתנה, כך שיכול לקחת זמן.
לנשים אני זמין רק בשעות סבירות לשם הזהירות)
המצב שלא חשבת שתגיע אליו באמת יכול להפחיד. לכולנו הייתה איזו תמונה בראש של איך החיים ייראו, וכשהמציאות אחרת זה כואב.. לגמרי .
גם לי כואב
ועדיין אני מאמינה שאין טעויות בחיים, אין דבר כזה ואתה נמצא איפה שאתה צריך להיות כרגע, גם אם קשה להבין למה.
גם רשמת זה שאתה מדגיש שאתה בחור טוב ומדהים כאילו זה אמור להסביר למה היית צריך כבר להתחתן. ?
אין קשר סורי(: זוגיות היא לא פרס על היותך אדם טוב ורווקות לא אומרת שמשהו בך לא בסדר.
המטרה היא לא לעשות וי על חתונה אלא לחיות יום יום בזוגיות בריאה, נכונה ויפה.
גם אצלי רובן נשואות, ועדיין אני מזכירה לעצמי שהמטרה שלי היא שאני אהיה מאושרת באמת.
ולא רק למצוא חתן
אף אחת ואף אחד אחר לא רלוונטיים. תעשה לך חוק לא להסתכל על אחרים, כי אתה לא באמת יודע מה קורה אצלם.
וזה נכון לגבי הכול רווקות נישואין, ילדים, בית, קריירה. לכל אחד יש את המסלול והזמן שלו. השוואה לאחרים לא באמת מספרת לך שום דבר על החיים שלך.
אל תרחם על עצמך. קום, תתאפס, נקה את הדמעות ותזכור שהכול מדויק פה, אל תתבלבל.
אני רואה סביבי זוגות נשואים ואפילו גברים שיצאתי איתם בעבר חלק כבר המשיכו הלאה
אישב ילדים. נו, ו? זה לא אומר עליי כלום.
אם אתה אדם לא מאמין הכל אתה אשם יכולת להיות יותר בסדר יותר ויותר .. אם אתה בעל אמונה שב תגיד מזמור לתודה , תזכור שה' יודע דברים שאנחנו לא
וגם תדע מה אתה שווה ולא כהמלצה נשמה כחובה.
אחי היקר!
דבר ראשון חיבוק גדול ממני (ממי? מאח שלך. אחד מהאחים.. מה זה משנה ממי מהם? (; )
זה באמת לא פשוט לחיות בתסכול הזה.. מבין אותך לגמרי.
לכן בוא תנסה פשוט לצאת ממנו; הלוואי והטיפים הללו יעזרו לך לזה:
א. המון המון לעבוד על אמונה וביטחון. לא למחוא כפיים וללחוש תפילות מיואשות כאלה תוך כדי שאתה מסתכל לשמיים. אלא ללמוד שער הביטחון בחובת הלבבות, ללמוד מאמרים בחסידות על אמונה וביטחון. לחיות את זה.
ב. לחיות מתוך תודעה חזקה שאין ספק שיש מטרה לעיכוב הזה. אולי היא עוד צעירה פשוט? אולי אני צריך להיות אדם יותר מתוקן? אולי ה' רוצה ממני משהו לפני?
ולא רק להעלות סתם תיאוריות ורעיונות ולשאול לאוויר שאלות, אלא לענות לעצמך עליהן -לברר עם עצמי גם: האם יש משהו שאני צריך לעבוד עליו יותר לפני שהאחת והיחידה שלי תפגוש אותי? : אולי להרזות קצת? אולי לשמור יותר על העיניים וכו'? אולי להרוויח קצת יותר כסף, לבסס מקור פרנסה? אולי ללמוד יותר תורה? אולי אני צריך לעשות רישיון נהיגה? אולי להיות פחות \יותר רגיש? אולי ללמוד ולהבין יותר מהם חיי נישואין? להפסיק לעשן? ואולי כלום -אולי פשוט סתם אמונה? כן, אולי חסר לי אמונה וזה מה שה' רוצה ממני. אני הולך להחזיק זוגיות, משפחה; אולי ה' רוצה שאני אפסיק לחשוב כל הזמן ופשוט אסמוך קצת עליו -ואז היא תגיע.
וגם לא לחיות בהלקאה עצמית. אלא לחכווווות, בנ-ח-ת. לזכור שיש מהלכים בעלום הזה.. לאלוקים יש הרבה סבלנות ואנחנו חלק ממנו ממש - אז כנראה שגם לנו יש קצת כזו, אז בא נשתמש בה...
ג. לחיות ת'חיים. ושהם יהיו תותתים. איך אמרתי לחבר שלי נשואי (אני לע"ע רווק) כשהצלחתי להבריח אותו מהבית ל"טשולנט ליל שישי": "יש מושג "לנצל את הרווקות".. -היום למדת שיש מושג חדש: "לנצל את זה שיש עוד חברים רווקים" ".
אחייי אתה רווק.. זה לא האידיאל, אבל זה ידוע שאידיאליות תמיד דורשת מאמץ; אחי, תחיה את החיים. תלמד המון המון תורה. שיעורי תורה. תעשה הרבה הליכות. תצא קצת עם חברים. לך למכון כושר. תלמד מקצוע, תואר. תעשה תחביבים ,דברים שאתה אוהב.
ד. "קנה לך חבר" (אפילו מישהו שלא הכרת לפני). פעם ב.. אבל לא הרבה מדי פעמים - לחלוק רגשות עם חבר רווק שגם במצב שלך.. זה ממש עוזר..
ה. לחשוב על זה שהיא גם מחכה לך היכן שהוא בעולם. חולמת עליך.. ואולי גם יותר ממה שאתה מחכה לה.. ("אל אישך תשוקתך".. תשוקה!). אחי, תתפלל עליה, שיהיה לה טוב. שהיא תהיה בריאה, שמחה. להגיד בברכת המזון או לפחות לחשוב בהרהור (לשאול רב מה מותר-) "הרחמן הוא יברך את אשתי לעתיד...". לשגר לה מחשבות -"אל תדאגי, אנחנו עוד ניפגש" תתחיל להיות כבר עכשיו הגבר המרגיע, התומך, במחשבות שתשלח לה מהלב...
ואם אתה ממש רגשן, ונשמע שאתה כן - לכתוב לה כבר מכתבים: יש בך אהבה. היא שייכת לה -לאשתך לעתיד. זה דבר שכבר קיים בתוכך -גם כי היא חלק ממך -מנשמתך, אז תכתוב לה מדי פעם מכתב אהבה... וכשתפגוש אותה, תיתן לה את המכתבים האלה (או שלא. מה שיבוא לכם בטוב..)
ו. לא להיכנס ללופ. לחיות את הרווקות לא כמצב ף"וואי.. אני רווק בן 24". אלא מהרגע להרגע. זאת אומרת: חייבים מסגרת חיים אינטנסיבית של סדר יום-יומי, חייבים. אבל לזכור שכשזה מגיע -זה מגיע, ופתאום. אתה פשוט פתאום תמצא את עצמך אחרי כל זה. יחד עם האחת שלך.
כשתהיה נשואי אתה לא תקלל את השנים הללו שהיית רווק. או שממש תבין למה היית צריך לחכות, או שזה לא יענין אותך כי היהיה לך בעז"ה כל -כך טוב.. - אז למה סתם לסבול כרגע אם אפשר לשמוח ולהנות..
ז. להתפלל הרבה לה'. ולהגיד לו שאתה ממש ממש רוצה... (כשאתה מדבר אתו -להיות קצת בכיין ונודניק... לא לוותר לו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא"...)
ברכה והצלחה! ובעז"ה שנמצא כל מי שצריך במהירות בקלותו ובשמחה את חציו משורש נשמתו!
------------
נשמע שאתה צריך טיפה הדרכה.. כדאי מאוד..
ממליץ בטירוף על סדרת השיעורים של הרב אליקים לבנון -איתי מלבנון. קצת ארוך אבל יש שם הרבה דברים שעזרו לי בהבנת התהליך וכו'...
אולי אתה צריך מישהי נדירה... לא ברור כמה נדירות יש.
24 זה יופי של גיל. לא זקן, לא מזדקן, גם לא רווק מבוגר. 24 זה פחות מזמן מחצית החיים של הרבה רווקים (גם אם במקרה כולם סביבך כבר נשואים). אז ראשית, אל תילחץ. אתה בסדר גמור. הרבה יותר מבסדר. אתה נורמלי.
אני מבוגר ממך בהרבה ועוד לא מצאתי את שלי.
אולי אני לא כל כך נדיר, אבל ברור שאישתי לעתיד תרוויח 🙂 כך או כך, בגיל שלך זה בוודאי לא אומר עליך כלום. אז עוד לא מצאת אותה וגם היא עוד לא מצאה אותך, קורה... זה לא יהיה מצב נצחי, תסיר דאגה מליבך
שדכנים זה יתרון וחיסרון. זה חיסרון כאשר הם סתם מעבירים כרטיס מאחד לשני ועושים שידוכי מכנס חצאית, אבל זה יתרון אם תצליח למצוא אדם רציני. לדעתי שווה גם לשלם למישהו שבאמת יושב ומדבר. אני לא זוכר כרגע את השם, אבל המליצו כאן ממש לא מזמן על שדכנית שיושבת איתך לפגישה לפני שמתחילה בחיפושים. לא יודע איפה שמור לי, אני הייתי ממליץ לבדוק ובעצמי אעשה את זה בעז"ה כשאחזור ל"מעגל".
זה אפילו לא הגיע לפגישה..
היה דוקא שיח נחמד והתרשמות משני הצדדים ופועלם
ואז היא שלפה את המשפט הזה (למעלה)
אני לא יודע..
סה"כ יש לי לוז גם אם לא מסודר על השעון
ומפוצל לפעמים בין שתי טריטריות אחרות בארץ אבותינו
אבל פעיל ואני יודע מה אני רוצה מעצמי
יכול להיות שזה פשוט משהו ב"שדר" שכאילו לא בטוח בדרך או משהו?
מה זה בכלל יציבות?
ומה ההבדל בין יציבות לבין עוגנים?
בדרך לשם
זתאומרת שאתה סגור על במה אתה רוצה לעסוק/לומד עכשיו
תכלס אם הייתי בת גם היה ממש חשוב לי גבר עם עבודה מסודרת/מוסר עבודה טוב
אחרת מתעופפים ברוח
מודה שכרגע פחות חשוב לי _עבודה_ מסודרת
א) ב"ה יש רקע כלכלי..
ב) יש משימות כרגע מעט חשובות יותר מכסף
אז אני מרשה לעצמי לעבוד פעמיים שלוש בשבוע
ולעסוק בדברים שמקדמים אותי לכיוון העתיד שלי
אגב אני לא אמרתי תדברים כלפיך רק אמרתי באופן כללי.
דווקא ממה ששיתפת נשמע שאתה כן בחור יציב
אין מה להיכנס לתסביכים מכל בחורה
הרבה פעמים הן בעצמן לא יודעות צמה הן מתכוונות
חחח.. הרגת אותי מצחוק 😂😂
לא היא הייתה מהממת... ב"ה
הנקודה היא שהיא כתבה :
שהיא _הרגישה_ בעיקר ממה שאני אמרתי ש"לא יציב" כביכול
תמבין??
שבנאדם או
1) עובד 5 פעמים - שזה "כסף" + "עוגן מסגרתי"
2) שואף למה שהוא רוצה לעשות - שזה "איזה פנטזיה שלו" +
אם הוא יודע למסגר את זה כמו שצריך בחיים שלו גם "עוגן מסגרתי נזיל"
זה עם פירוש רש"י למה שאמרת
עכשיו אני מודה שמה שתאומר השתקף לי
ז"א הרגשתי לא נעים עם העובדה שאני לא עובד 5 בשבוע
(וגם השבוע שנטי הזה)
בטכלס נראה לי שהסיפור הוא איך שהצגתי את זה
ז"א שאמרתי באלו המילים שאני כרגע נע ונד בין שתי מקומות
בצורה מוזרה כזו
שאתה לא יציב.
זה לא אומר שהדרך שלך רעה אלא שאתם לא מתאימים כנראה.
אין מה לעשות. איך שמציגים דברים - זה חשוב.
נע ונד נשמע לא יציב
לעומת זאת, אני עובד 3 פעמים בשבוע כי אני אני רוצה איזון בחיים ויכול להרשות לעצמי / בונה במקביל התפתחות עתידית משמעותית- נשמע אחרת
ולא צריך להתנצל על זה.
נקסט
בסוף זה עניין של דינמיקה
נראה לי משפט הזוי להגיד רק על סמך שיחת טלפון.
דור קשוח להתחתן בו 🤦🏼♀️
אובר מודעות אובר דרישות
רוצים להקדים את הזמן.
אין מקום לתהליכים רוצים רק מוצר מוגמר.
די הגיוני שבחור צעיר לפי חתונה עוד לא במקום הכי יציב שלו תעסוקתית, זה תהליך שלרוב עוברים יחד כזוג.
ואתה אומר שדווקא יש לך כיוון.
תסנן בקיצור, תעבוד על עצמך בשביל עצמך ולא בגלל שפיטה של בחורה מהיכרות שטחית.
לא ידעתי איפה עדיף לכתוב, אבל נראה לי שייך יותר לכאן..
קיבלתי הצעת עבודה מאוד מיוחדת ואידיאליסטית, ממש כאילו כל התפילות שלי התרכזו להצעת עבודה הזאת-
זה ממש הגשמת החלום הכי גדול שלי.
תעסוקה שמתאימה ליכולות והקישורים שלי, תורנית מאוד, תפקיד ניהולי וכו'..
ועכשיו נכנסת הדילמה,
העבודה הזאת בעיניי חייבת להיות כשאני נשואה- אחרת זה להיות "חצי" ממש כפשוטו. ממש.
זה משהו (קצת קשה מבלי לכתוב מה זה), אבל באמת משהו שאני אהיה חייבת בו את בעלי, לא יודעת אם בהכרח מבחינת ניהול הדבר הזה אבל יותר מהבחינה שאני לא לבד בזה.. כי זה באמת משהו מאוד גדול.
נקודה שנייה היא עניין הגיל, מרגיש לי שזה "צעיר מידי" על הנייר-
בטח אם אני אחליט ללכת על זה גם כשאני עדיין לא נשואה..
נראה לי שזה יכול מאוד להבהיל משודך ואז מגיעה תהיה נוספת,
שאם זה יבהיל משודך אולי שוב ניתקל בבעיה שאני "עוצמתית מידי" וכן האלה.
מצד האמת יש לי בערך חצי שנה להחליט אם אני רוצה ללכת על זה או לא,
ככה שיכולה בזמן הזה להכיר את בעלי ולהתחתן..
וגם עולה לי עוד שאלה,
האם זה נכון שהאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה של נישואין? או כשהרצון שלי זה שבעלי ילמד תורה וכו'..
אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.
קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…
לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,
בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).
כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,
חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...
אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.
ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?
כירושלמים ההוצאות גדולות -
ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.
בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']
לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.
בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,
היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]
ואם כבר ברסלב...
ההצלחה היא מאת ה',
מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,
בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.
ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.
מאחל לך הצלחה גדולה -
בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.
לסיום:
לכי על זה!
בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...
אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.
יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, זה נותן יותר מקום לברכה לחול).
ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אם יש פחות כמות של זמן זוגי, אפשר להשלים באיכות.
עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".
ועם מוכנות שתתחילי את העבודה גם אם לא תמצאי את בעלך עד ההתחלה.
אנחנו מאחלים שתמצאי, אבל אין הבטחה שתמצאי ותתחתני תוך חצי שנה.
כמה העבודה הזו אינטנסיבית, מה המחיר שאת מוכנה לשלם מבחינת זמן וכד' לטובת העבודה הזו?
בהצלחה רבה!!!
נשמע שאם קיבלו אותך לעבודה, זה אומר שמבחינת מי שמכיר את התפקיד ואת הדרישות שלו, עצם התפקיד לא מחייב בהכרח להיות נשואה.
ולכן הייתי מנסה רגע להפריד בין השאלה האם התפקיד מחייב בעל, לבין התחושה שלך שאת לא רוצה להחזיק דבר כל כך גדול לבד.
אם הצורך הוא בעוגן, בשותפות, במישהו לחשוב ולשתף איתו - שווה לבדוק האם אפשר לייצר את זה גם בתוך מרחב העבודה או מחוצה לו: דמות שמלווה אותך, אדם שאת סומכת עליו, מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו לאורך הדרך. זה כמובן לא מחליף בעל, אבל גם בעל לא בהכרח אמור להיות העוגן המקצועי היחיד שלך.
כמו שכתבו לך, הייתי שואלת גם שאלות מאוד פרקטיות של סדרי עדיפויות: מה יקרה כשהעבודה והחיפוש יתנגשו? מה יעלה על מה? האם התפקיד משאיר לך בפועל זמן, פניות וכוחות להכיר ולהשקיע בקשר? ובהמשך- האם הוא מאפשר את סוג הבית שאת רוצה לבנות ואת המקום שאת רוצה לתת ללימוד התורה של בעלך?
את מכירה את עצמך ותדעי האם תוכלי להחזיק את שני הדברים יחד. בסוף את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך לזיווג, אבל חלק מההשתדלות בחיים הוא גם לא לעצור אותם עד שהזיווג יגיע, ולהמשיך להתקדם ולממש כוחות שהקב"ה נתן לך.
ולגבי החשש שזה יבהיל משודך בעיניי לא נכון לקבל החלטת חיים משמעותית לפי משודך שעוד לא פגשת. כן נכון לחשוב האם החיים שאת בונה משאירים מקום אמיתי לאדם נוסף להיכנס אליהם.
ויש לך חצי שנה, שזה דווקא מאפשר לא להכריע מתוך לחץ. לקבל החלטות נכונות עבורך גם בזוגיות וגם בקריירה, ולא לבנות אותן סביב דד־ליין של "אולי עד אז אתחתן" לכאן או לכאן.
בהצלחה
והשכר ראוי
את בתסמונת המתחזה. תקראי בגוגל.
הייתי ממליץ להתרחק מעבודות "אידאליסטיות".
בתור מי שעבד בלא מעט כאלה בעבר הן מאכזבות ממש, לא משלמות מספיק (כי השכר שלך הוא בעולם הבא בכלל, אנחנו עושים לך טובה שאנחנו מעסיקים אותך, את רוצה גם להתפרנס?) במיוחד אם משלמים לך מכספי תרומות הכל מחושב על החור של הגרוש וכל רצון להעלאה יגרור התנגדות מצד המצפון, בסוף כשאת תצטרכי כסף עבור רווחת משפחתך שתגדל בעז"ה ותיווצר דרישה למעונות ושאר דברים שילדים צריכים תגלי שהרבה חברות שלך התקדמו בחיים במשרות אמיתיות ולא משרות צעצוע אידאליסטי ותרגישי פספוס.
וזו מנקודת מבטי כמי שעבד בעבר בכמה עמותות וחש תחושה מרה שעבדו עלי אנשים טובים ואידאליסטים אבל לא מנהלים טובים.
הם באמת האמינו בזה. וזה כמובן נכון שמקומות כאלה מוגבלים באופן בסיסי עקב כמות התרומות שהם יכולים לגייס. נשמע גם שהמעסיק העתידי שלה סיפר לה דברים נפלאים על העבודה הזו כדי שתרצה לקחת אותה והיא בתורה הפכה אותה ל"גדול עליה".
@אריק מהדרום ממש חיזקת לי את הנקודות. תודה!
אבל בכל זאת:
א. קצת חבל 'להפיל' על בעלך התיאורתי, צפיות שלא בטוח שיתממשו. יש בני זוג שהם ממש השותף והנושא עם בן הזוג באידיאלים ובמשימות ויש בני זוג שהשותפות שלהם היא בזה שהוא בעל טוב/היא אשה טובה ויש בית נעים לחזור אליו, אבל בכלל לא בראש של להיות מעורבים בעבודה/התנדבות של בן הזוג.
בקריית משה תמיד דיברו על שתי דמויות של רבניות - הרבנית אליהו לאוי"ט, שהיא בעצמה 'רבנית' - הובילה כנסים, קיבלה נשים, נתנה ברכות. לעומת זאת היתה את הדמות של הרבנית שפירא זצ"ל, שתפקיד 'הרבנית' שלה היה לשמור על הרב ולסלק אותנו התלמידים כש"כבר מאוחר והרב עוד לא אכל!!!".
אינך יודעת איזה דמות תהיה לבעלך ומה יתאים לו, לא כדאי לתקוע את עצמך בגלל זה.
ב. לא כהבטחה, אבל אולי דווקא לקבל עבודה כזאת, יזרז אצלך משהו (מכיר סיפור אמיתי כזה, אבל מידי אווטינג).
הרבנית בת-שבע קנייבסקי ז"ל הייתה מקבלת קהל נשים ומברכת ומייעצת וכדומה, ואילו הרבנית תמר שטיינמן ז"ל הייתה פשוט אשת הרב ודאגה שיוכל להתמסר לעבודה התורנית שלו.
כך לפחות זה מה שידוע לי על הרבנית שטיינמן ז"ל.
שבעיני זה קשקוש. תעבדי במה שמתאים לך ומי שזה מוזר לו - שיחפש אשה אחרת. אפילו אם תהיי מתנקשת של יוסי מוסלי יהיו גברים שירצו להכנס איתך לזוגיות.
זה שלאשה יש עבודה משמעותית וחיים מלאים בזכות עצמה.
אם זה ממש בגדר חלום אז לא צריכה להיות פה שאלה בכלל..וזה חד משמעית כן, ואם זה לא כן חד משמעי, אז או שזה לא בהכרח הגשמת חלום, או שיש חלום יותר גדול שאליו את מכוונת.
בהתחלה קראתי ודילגתי על המילה "בעיניי" ואז בפעם השניה המח שלי קלט אותה, האם את *חייבת* את בעלך בעבודה הזו, או שאת ממש רוצה ותשמחי שהוא יהיה שם? זה שני דברים שונים.
לגבי העוצמתית, זה קצת מצחיק אבל בתור אחד שלא מחפש אישה עוצמתית וכו, יצאתי עם אחת כזו שהייתה ממש כריזמטית ומובילה וכו, אבל איתי כאילו הכל נעלם לה והרגשתי שהיא ממש אישה וזה גם לא היה בכח לא אמרתי לה כלום פשוט בטבע שלה היא מאוד כריזמטית ולא יודע איך היא פשוט לבד עשתה סוויץ ולא הרגשתי טיפת כריזמה ממנה או טיפה של אני חזקה(ואני אומר את זה לחיוב לא לשלילה), אז אין לי עצה רק מאיר פה נקודה שזה אפשרי מאוד.
ואם נולדת עם תכונות אופי של מנהיגות וכו, אל תילחמי בזה השם יתברך יודע מה הוא עושה תדברי איתו שיכוון אותך ויראה לך את הדרך.
לגבי השאלה האחרונה, בתפיסה שלי לא נכון בכלל שהאישה תעבוד בעבודה תובענית באופן כללי, כל שכן בשנה הראשונה לנישואין, וכנ"ל הגבר אבל אצלו זה יהיה יותר "בסדר" כי בסוף הוא מתחייב לפרנס, ולכן אם העבודה אכן תובענית תחשבי מראש אם לך באופן אישי זה מתאים..אם תשאלי אותנו לכל אחד תהיה תשובה שונה ככל הנראה השאלה היא מה את מרגישה שנכון לך כי בסוף נולדנו עם התשובות והפתרונות לכל הנסיונות והקשיים שנחווה בחיים רק צריך לגלות אותם בהצלחה🙏
נשמע שזו באמת הזדמנות מאוד מיוחדת והגשמת חלום עבורך. חבל לקבל החלטה היום לפי בעל שעוד לא הכרת.
כשתהיי בזוגיות, יהיו שם שני אנשים ותחליטו יחד מה נכון לכם גם לגבי השנה הראשונה וגם לגבי לימוד התורה שלו.
ולגבי החשש שזה יבהיל משודך, תמיד יהיו גברים חסרי ביטחון שבעיניהם תהיי יפה מדי, חכמה מדי מצליחה מדי או עוצמתית מדי..
בעיניי בכלל אין דבר כזה "מדי". את לא אמורה להקטין את עצמך כדי לא להבהיל מישהו.
שיבהל
האדם שמתאים לך יראה את מי שאת כיתרון, לא כאיום אי אפשר להנדס את עצמך כדי לרצות את השני .
דבר שני הכל מה' יתברך כל יתרון ברגע שאת והבחור תבינו את זה הכל יהיה פשוט יותר
גם בחורה עם אומץ צריכה גבר איתה .
שיאמין בה ולא יתן ביקורת ויחנך כל היום וכל הליל
לענ"ד כאשר האישה תבוא ממקום עבודה שטוב לה בו שבו היא פורחת זה שווה עולם, כנ"ל גם לבעל.
יש לי חברה שכבר עברה את גיל ה40. היא מחכה כבר המוון זמן להתחתן ובזמן הזה עובדת בעבודה שלא טובה לה בשום צורה..לטענתה כמובן. הסיבה? היא מחכה לבעלה ועד אז אין לה כח לשינויים כי היא משקיעה את האנרגיה שלה בחיפוש זוגיות
לדעתי אל תעשי את הטעות הזו
תעבדי במה שאת רוצה מוכשרת וטובה בו. זה יגרום לך להיות מאושרת,יעזור לך להרגיש מימוש עצמי וסיפוק וזה דבר חשוב מאוד בעיניי כאישה. עם או בלי בעל. ועם - זה מונע תלות רגשית בקשר הזוגי בהקשר של האושר שלי בכף היד של מישו אחר ועוזר לפתח נפרדות בריאה
ההבדל בין נשים חזקות שמרתיעות לנשים חזקות שלא מרתיעות זה 2 דברים בעיניי
הגישה של הגבר לעניין. יש גברים שלא מספיק בטוחים בעצמם.
אם את מסוגלת להניח את המעמד בכניסה לבית
