הלכה א':
מאימתי נכנסים למקלטים? משיגיע שחר אדום. ר' יוחנן הגלילי אומר: משיכיר בין קטיושה לקסאם. ר' פרס השמעוני אומר: משיבחין ביו קסאם לשמסאם. אמר ר' אולמרט: אני משדרות אני בא ומעולם לא נפל עלי קסאם. אמרו לו: שוטה שבעולם! לא משדרות אתה בא אלא משדרות רוטשילד...
הלכה ב':
תקנו חכמים שלא ייקרא שחר אדום. ואמאי? דההוא זאטוט שנקרא שחר ולבש סודר אדום, ואמריה חבריה דאותו זאטוט: "תראו – שחר אדום", ויזעקו כולם זעקה גדולה ומרה ויקפצו למקלטיהם ולמרחביהם המוגנים ותחת כל משקוף רענן, והעיר שדרות נבוכה. אותה שעה תקנו חכמים שלא ייאמר שחר אדום אלא צבע אדום.
הלכה ג':
על מה קסאמים באים? על שום עוונות שרינו ויועצינו המתרברבים כי הם מוכנים להידבר עם מי שאינם רוצים לדבר ולעשות הודנא היא הבדיחה עם החמאס. וכל כך למה? משום שהיו שרינו שומעים בעצת יועציהם ומבצעים ספין הוא הגורל כדי שנשכח מבתי ועד של חכמים החוקרים הכיצד זה שבלבנון נתן הקב"ה רבים ביד מעטים, חזקים ביד חלשים ופלאזמות בידי לוחמי שטח פרימיטיביים.
הלכה ד':
תחילה נהגו ישראל עם בוא הקסאם לצאת מבתיהם להיכנס לרכביהם ולנסוע בשיירות לשדרות. משנפלו חללים בשדרות פסקו ישראל מלבוא, והחלו תושבי שדרות לצאת מבתיהם, להיכנס לרכביהם ולנסוע בשיירות אל מחוץ לשדרות. מעשה בר' עקיבא ור' טרפון שהיו נוסעים באוטובוס של גאידמק לאילת, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו הגיע זמן בחירות, ויאמרו להם: הצביעו גאידמק.
הלכה ה':
משפונה קטיף וניצח חמאס, החלו מחבלים לקצות בישראל ולשלח בהם את הקסאם. תקנו חכמים: אם נפל קסאם בשטח הפקר - מבליגים. אם נפל בתחום העיר ולא גרם נזקא כלל - שותקים. אם גרם נזקא לממונא – מצקצקים בלשונם. אם נפל קסאם וגרם נזקא לנפשא, הרי שאם קטל נפשא דעובדים זרים או מתנחלים – הרי זה כאילו נפל בשטח ההפקר ולא גרם נזקא כלל, ואם קטל נפשא דבני שדרות – מסכלים באופן ממוקד. אם קטל נפשא דבני הכרך הוא אשקלון, כובשים. ר' אולמרט אומר: ומייד מחזירים.
הלכה ו':
פדיון שבויים בכמה? אמר ר' אולמרט: בכלום. שמא ישבו מישראל עוד. ור' אולמרט אומר: ב 1,400 אסירים. שמא לא יחזירו כלל. ואם תאמר: קשיא דר' אולמרט על דר' אולמרט? אלא לא קשיא – דספין הווה, שקודם סברי בכלום, ויסובבנהו הספין, וסברי ב 1,400 אסירים. אמר ר' אשכנזי: אסירים המשוחררים חייבים בנטילת ידיים, שמא מלוכלכות ידיהם בדם...
מאימתי נכנסים למקלטים? משיגיע שחר אדום. ר' יוחנן הגלילי אומר: משיכיר בין קטיושה לקסאם. ר' פרס השמעוני אומר: משיבחין ביו קסאם לשמסאם. אמר ר' אולמרט: אני משדרות אני בא ומעולם לא נפל עלי קסאם. אמרו לו: שוטה שבעולם! לא משדרות אתה בא אלא משדרות רוטשילד...
הלכה ב':
תקנו חכמים שלא ייקרא שחר אדום. ואמאי? דההוא זאטוט שנקרא שחר ולבש סודר אדום, ואמריה חבריה דאותו זאטוט: "תראו – שחר אדום", ויזעקו כולם זעקה גדולה ומרה ויקפצו למקלטיהם ולמרחביהם המוגנים ותחת כל משקוף רענן, והעיר שדרות נבוכה. אותה שעה תקנו חכמים שלא ייאמר שחר אדום אלא צבע אדום.
הלכה ג':
על מה קסאמים באים? על שום עוונות שרינו ויועצינו המתרברבים כי הם מוכנים להידבר עם מי שאינם רוצים לדבר ולעשות הודנא היא הבדיחה עם החמאס. וכל כך למה? משום שהיו שרינו שומעים בעצת יועציהם ומבצעים ספין הוא הגורל כדי שנשכח מבתי ועד של חכמים החוקרים הכיצד זה שבלבנון נתן הקב"ה רבים ביד מעטים, חזקים ביד חלשים ופלאזמות בידי לוחמי שטח פרימיטיביים.
הלכה ד':
תחילה נהגו ישראל עם בוא הקסאם לצאת מבתיהם להיכנס לרכביהם ולנסוע בשיירות לשדרות. משנפלו חללים בשדרות פסקו ישראל מלבוא, והחלו תושבי שדרות לצאת מבתיהם, להיכנס לרכביהם ולנסוע בשיירות אל מחוץ לשדרות. מעשה בר' עקיבא ור' טרפון שהיו נוסעים באוטובוס של גאידמק לאילת, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו הגיע זמן בחירות, ויאמרו להם: הצביעו גאידמק.
הלכה ה':
משפונה קטיף וניצח חמאס, החלו מחבלים לקצות בישראל ולשלח בהם את הקסאם. תקנו חכמים: אם נפל קסאם בשטח הפקר - מבליגים. אם נפל בתחום העיר ולא גרם נזקא כלל - שותקים. אם גרם נזקא לממונא – מצקצקים בלשונם. אם נפל קסאם וגרם נזקא לנפשא, הרי שאם קטל נפשא דעובדים זרים או מתנחלים – הרי זה כאילו נפל בשטח ההפקר ולא גרם נזקא כלל, ואם קטל נפשא דבני שדרות – מסכלים באופן ממוקד. אם קטל נפשא דבני הכרך הוא אשקלון, כובשים. ר' אולמרט אומר: ומייד מחזירים.
הלכה ו':
פדיון שבויים בכמה? אמר ר' אולמרט: בכלום. שמא ישבו מישראל עוד. ור' אולמרט אומר: ב 1,400 אסירים. שמא לא יחזירו כלל. ואם תאמר: קשיא דר' אולמרט על דר' אולמרט? אלא לא קשיא – דספין הווה, שקודם סברי בכלום, ויסובבנהו הספין, וסברי ב 1,400 אסירים. אמר ר' אשכנזי: אסירים המשוחררים חייבים בנטילת ידיים, שמא מלוכלכות ידיהם בדם...
