איזה באסה זה להתעורר בבוקר, להסתכל בשעון,

ולגלות שלפני 3 שע' היית אמור להיות בעבודה!!!!

מוקדש ל... !!

להתעורר ולגלות שיש לך עוד 3 שעות לישון ואז לא להצליח להירדם..

בס"ד בר"ה

להגיד איזה באסה!!!!!!!

שום באסה ושום נעליים, החיים הכי יפים שיכולים להיות, תודה לבורא העולמים, יאללה תנו בחיוך!!!

ללמוד כל היום לפסיכי

איזה באסה זה שכולם בבית ואין לי זמן להינות...

יש הרבה..

שנתפס לך הצוואר מהמחשב

איזה באסה זה להיות שייך לפורום השכן..

איזה באסה זה לעזוב את הישיבה..

איזה באסה זה לעזוב את הישיבה כשעדיין שייכים לפורום השכן..

איזה באסה זה להיות ב'אובר דף' (פיגור בדף היומי..)..

איזה באסה כשאין כח ללמוד..

איזה באסה זה כשאין כח ללמוד וצריך לסגור 'אובר דף'...

איזה בעסה זה להכניס מכונה (כביסה), להפעיל, ולגלות אח"כ כמה בגדים בחוץ..

ואיזה בעסה רצינית זה לרצות להאמין לביבי שיבנה עוד במקום להרוס- ולא להצליח..

וברצינות - למה לרצות להאמין לו?...

ב"ה שיש כאלו שמפוקחים.

כי הוא נבחר ע"י העם, איכשהו- קרה.

כי חתמו איתו הסכם בקשר לשכונת האולפנא- ואיך עושים את זה בלי להאמין לשום מילה שלו??

זה כי..

ואיזה בעסה זה לנצל"ש- סליחה!

שמרוב שאתה מתחשב באחרים אתה שוכח את עצמך..

גם ננשמה! לצערי זה מוכר..

איזה באסה זה  לנסות לצרוב דיסק בסדר מסוים של השירים והוא פשוט לא נותן לי

שהמחשב נהיה איטי

לרימונסיטים זה הבאסה, שאתם לא יכולים לראות 

קטע קריאה
נא לכבד את המעמד
איזה באסה

איזה באסה זה לאכול זית עם חרצן ולגלות בפה שהוא עם חרצן
איזה באסה זה לטבול את הפתיבר בקפה ליותר מידי זמן עד שהוא נתלש ונופל פנימה
איזה באסה זה לרדת בחדר המדרגות בחושך ואתה חושב שיש עוד מדרגה אבל מסתבר שאין
איזה באסה זה לכתוב SMS(בדור הישן) ושניה לפני שאתה גומר מישהו מתקשר אליך
איזה באסה זה לפגוש מישהו שאתה מכיר ברחוב לשוחח איתו שיחת חולין להפרד ואז לגלות שהוא ממשיך לאותו כיוון שלך
איזה באסה זה לכתוב באינטרנט WWW להרים את הראש ולראות שיצא לך ' ' '

אנחנו מבקשים לכבד את המעמד לא באנו היום לצחוק

איזה באסה זה לקחת שלוק מפחית קולה ולגלות שזה היה מאפרה של מישהו אחר
איזה באסה זה כשאתה לעושות ספונג'ה ובסוף להיות כלוא באיזה פינה ולחכות עד שהכל מתייבש
איזה באסה זה שאתה לא יודע להחליט האם לתת את המקום שלך באוטובוס לבן אדם מבוגר כי הגיל שלו גבולי
איזה באסה זה שאתה לא מוצא דרך לסגור שקית ביסלי שלא סיימת ואתה פשוט עושה קפלים בשקית ומשעין את זה על הפנים של הארון כדי שיתן קונטרה אבל בסוף תמיד משתחרר
איזה באסה זה שאסור לך לעשות פרסה אז אתה פונה שמאלה ואז אתה מגלה שגם שם אסור לעשות פרסה
איזה באסה זה שמישהו אכל סנווידץ עם נקניק סלאמי מבקש שלוק מהמים שלך

תם קטע קריאה
לשירת התקווה........הקהל מתבקש לדעת את המילים

בנדא, כתבת פה ספר ממש יפה

אני רק שכתבתי

אם כי סביר לי לחשוב שמצאת את זה איפה שהוא..

וכל הידיים שלך מתמלאות כתמים כחולים
וגם החצאית
אבל את מגלה את זה רק אחרי חצי שעה שהסתובבת ברחבי העיר ברגל...

ואז צריך לבטל את כל התכניות היפות לאותו היום ולחזור הביתה כדי ללבוש משהו נורמלי.

(טרו סטורי, טרי מהיום)
 

אם למישהו יש טיפים להורדת כתמי דיו מבגדים - אני כאן כדי לשמוע.
הצילו את החצאית האהובה עלי!

לי זה עזר.

לא ב100%, אבל זה אולי כי לא מספיק השקעתי באמת לעמוד ולשפשף,

אלא יצאתי ידי חובת כמה דק'..

הצלחות!

אפילו לא טרחתי לשפשף, עצלנית שכמוני.

פשוט הסתכלתי איך הדיו הכחולה מפעפעת לתוך החלב הלבן.

אחרי שלוש נגלות זה נהפך לצללית דהויה כ"כ שגם אם כביסה במכונה לא תעזור זה לא שווה לי את ההשקעה.

תודה לך!

אני יכול לאשר שזה קרה לי לפחות 4 פעמים

הפכתי ממשאיל לשואל - דבר שחוסך בעיות כמין אלו

בס"ד בר"ה

ומקבלין דין מן דין, ואמרין קדיש!!!

שיש שבת משפחתית וביום ראשון בגרות בתנ"ך..!!!!!!!!!!......

ועשיתי שטויות.................

תחת שליטה......

שאחרי שבוע מדהים!!באמת מדהים וכיף!!

צריך לחזור לשיגרה המעצבנת.....

פוש אחרון וכייפי..אח"כ נעים לראות שבוחרים בדרך הכייפית בזמנים של שגרה גם כשהיא לא נראית מבורכת בהצלחה!!

ביום עמוס נסיעות...

בס"ד בר"ה

לא באמת באסה...זה הכל טוב!!!!

סתם היה לי משהו נחמד להגיד

נסיעה של 3וחצי שעות

* איזה באסה לקבל ציון שלא ציפית לו..

* איזה באסה זה להגיע למבחן בגלל טעות בזמנים , 3 שעות אחרי שהסתיים...!!!

ב-א-מ-ת באסה...

 מצטערת לשמוע!

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?