הם בסה"כ רוצים למחות על דרך לימוד של "תנ"ך בגובה העיניים" שלדעתם (ולדעת רוב הרבנים) לא נכונה.

זכותם!

והם בוחרים דרך כל כך יפה למחות איתה

לא מלחמות

לא הקנטות

פשוט הוספת לימוד תורה.

שהיא חלק מעיסוק מוגבר במחאות קטנות נגד כל מה שלא נראה להם..

חושבים שיש בעיה עם תנ"ך בגובה העיניים?

סבבה,

אז תלמדו בשיטה שלכם..

למה צריך להפוך את זה ל'אוי ואבוי', 'גוואלד' ו'כפירה'?

וזו רק דוגמא מתוך כמה..

עד כמה שאני זוכר, החבר'ה שם בגוש עדיין שומרים הלכה תרי"ג מצוות.. וכל עוד הם כאלה, המחאה הזו די מיותרת..

אם רצונך לשמור שבת-אז תשמור..

אבל אל תהפוך חילול שבת ל"אוי ואבוי" וגוואלד וכפירה...

זה אותו דבר!!! ויותר גרוע...

תנ"ך בגובה העיניים זה כפירה מודרנית בהתגלמותה!!!

וכשהיא משתלטת על אנשים שומרי תורה ומצוות זה אף יותר גרוע..

ברור שצריך למחות על זה!!

****

הכותבת לא משתייכת לא למדרשות הקו ולא לאף דבר שקשור אליהם..

ובכל זאת...

א. אינו סותר את מציאות האל

ב. אינו סותר תורה מן השמיים

ג. אינו סותר שכר ועונש

לפי ר' יוסף אלבו, זו לא כפירה (במקרה הגרוע זה 'לא נכון' או 'שטות גמורה'), אני איתו..

אבל זה בהחלט אוי ואבוי וגיוואלד..

אבל,

שאלי את עצמך לרגע,

מדוע עלתה במוחך דווקא ההגדרה 'כפירה'?

הרי תוך משפט וחצי הוכח לך שזה ממש לא,

זו בדיוק טענתי,

מחאתיות יתר,

עיסוק מוגבר בהתנגדות, בדמוניזציה של דעות אחרת,

זה דומה לפוליטיקאים שתמיד הופכים את יריביהם הפוליטים למחריבי המדינה והעולם..

זו גישה גלותית, שמשתמרת היטב בתרבות ה'פשקווילים' של מאה שערים, ובצורה יותר מתונה בקו,

גישה שלטעמי נובעת מפחד, ומכוחניות.

אינני פלורליסט, אני פנאט, מאמין באמת אחת, אך עם זאת אני מאמין בסובלנות כלפי דעות אחרות, כל עוד הן נובעות מחשיבה אמיתית וכנה..

בסופו של דבר, האמת תורה דרכה, לא צריך לדחוף אותה בכוח..

היית פעם בהרצוג? אני כן. נכון שהגישה של הגוש יחסית פתוחה אבל אפחד לא מלמד תנ"ך בגובה העניים. במקרה הקיצוני יש שיביאו את ההסבר שלהם לקטע בנוסף להסברים אחרים. ולא כמו הקווניקים שלדעתם ישנו הסבר אחד והוא הנכון.

[אני יודע שהגזמתי ובאמת יש קווניקים שששואלים אותם מה נשמע והם לא אומרים: הרב אמר שבסדר אלא הם עונים מה שהם חושבים ומרגישים באמת..] 

ורק למען הסר ספק במשפחתי שינם את שני סוגי האנשים.

זה לא שיש הסבר אחד לתורה..

יש לנו כמה וכמה פרשנים - ואננו מקבלים את דעתם של כולם..

אבל כל עוד זה נעשה בחרדת קודש ויראה..

מי הם המרצים של הרצוג הנכבדים שיתנו פירוש משלהם לתנ"ך?!

אמנם מעולם לא הייתי בשיעורים שלהם אבל אני רואה את התגובות שלכם ולזה אני עונה..

תנ"ך בגובה העיניים זה להפוך את ענקי עולם לדמויות נחותות..

כמו את לאה אימנו לאשה קנאית ובכיינית

את דוד המלך ח"ו לבן אדם תאוותן

או את שאול המלך לרוצח..

אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו קטנים כ"כ לעומתם שאנחנו לא יכולים להסתכל עליהם בגובה העיניים..

חוצמזה כל עוד הם עושים את זה בדרך יפה שהם רואים קלקול מסויים אז הם מוסיפים אור..

(הצדיקים הטהורים...)

אז מה הבעיה?!

א-ת-ה מקבל את זה שיש קווניקים שחושבים אחרת ממך?

(לא בקטע של הקנטה חס ושלום.. יותר כמו נקודה למחשבה..)

א. שמירת הלכה, תורה, ומצוות.

ב. דעה שמקבלת את כל מי שהוא א'..

בינתיים נראה לי שהם כושלים בתנאי ב'..

לכבד אדם ולהיות מודע לזה שזכותו לבטא את דעתו בדיוק כמו שזכותך לבטא את דעתך זה משהו אחד.

ולהסכים עם דעתו זה משהו אחר...

מכירה את זה מקרוב - וזה נכון...

ימי העיון שם הם אחלה.

וקווניקים - מה אתם נלחצים מזה...

זה להיות כמוני.

אין לי מושג מה זה "קו", מה זה ההפך מ"קו" ומה זה כל השאר

אני במקום שהקווניקים משגעים אותי עם הדעות שלהם!

אחריה, באמת 'טפל' לקרוא את מה שהרב אבינר אמר.

קונטרה?! חרמות? אנחנו ככה ואנחנו לא ככה?

איפה זה כתוב? מי אמר את זה?

אנשים שמחפשים לסכסך, ושמים כותרת פרובוקטיבית כאילו זה הדבר הכי אקטואלי עכשיו.

אם אתה כזה פלורליסט, אני באמת לא מבינה מה הבעיה בעוד ימי עיון.

בגישה שונה, נכון. לא מטייחת.

אבל גם לזה יש מקום!

ותודה לכיפה על הפרסום בחינם, באמת.

והקווניקים הנ"ל באמת כאלו.

חושבים שהם הדרך הכי טובה בעולם.

ואם הם לא היו קיימים - העולם היה חרב. הם מצילים את העולם!

יש רעיונות חדשים?

.

לא ידעתי שזה יכול להוציא למישהו עין..

"העיני האנשים ההם תנקר"?

תכל'ס צודק. סליחה טינקר.

שכתר לא תחזיר לך ע' תחת ע'...

כתר הרימון זה לא אולם

זה ע' 

אבל אין להם עדיין תכנית.

הבעיה אתם זה שהם קוראים לזה תכנית חלופית, "לימוד תנ"ך על טהרת הקודש". כאילו הלימוד האחר הוא כופר.

רוצים לעשות משהו? תקראו לזה תכנית נוספת.

אבל זה לא אומר שמשהו אחר לא טוב!

הם באמת חושבים שרק התורה שלהם שווה. 

רק החינוך שלהם טוב.

ווואי, חיממו אותי פה...

20120622004956.pdf

באובייקטיביות, אם את יכולה, מה זה קו ומה זה לא.

בעצם, אל תסבירי. עדיף להישאר בלי הידע הזה

1. לשון המקרא חוט מדידה.

   • חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה. (ישעיהו מד יג)
   • וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב. (מלכים א' ז כג)

2. צורה שארכה גדול מאד ביחס לעביה ולרחבה.

   • זה קו תחתי _, זה קו מפריד  וזה ∞ קו עקום הסגור.

3. גאומטריה גוף חד ממדי ורציף.

   • בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד.

4. בהשאלה מסלול נסיעה קבוע.

   • כל רבע שעה יוצא אוטובוס בקו תל אביב - חיפה.
   • קוי הרכבת לא יפעלו בשבת.

5. בהשאלה אמצעי המאפשר תקשורת או העברת זרם חשמלי.

   • מתחנת הכח יוצאים קוי מתח גבוה.

אבל כנראה שלא הופנם.

בהנחה שהעניין הוא קונטרה ללימוד תנ"ך ב'גובה העיניים' אז אכן זהו עיקרון מקודש.

יש אנשים שחושבים אחרת ממני- נכון וטוב שכך.

אבל כיוון שהשקפה זו היא הרסנית לעמ"י, אז אכן יש מקום לזעוק על כזה דבר.

בנוסף: יש בשיטה זו בזיון לת"ח (גדולי האומה!) וממילא מחובתינו למחות

(ע"פ הלכה, אם לא - הרינו בכלל שומע בזיון ת"ח ושותק).

לא כל כך הבנתי מה הכנסת את הרב קוק לענין - ישנם מכתבים חריפים מאד שהוא כתב בעצמו.

(גם אם מדגישים את ענין אהבת ישראל מצד סגולתם הפנימית, 

אין זה אומר שאל לנו ללחום מלחמתה של תורה)

על פי אותו טיעון שלך שלא כל דבר צריך להיות עקרון ברזל-

אז סבבה בא נכניס את הרפורמים בזרועות פתוחות אל ממסד הרבנות

בא ונקים בארץ כנסיות כדי שגם נוצרים שחושבים אחרת מאיתנו יוכלו להתפלל כאוות נפשם.

הבה נתפנה מרצון מכל יו"ש וכו'

איפה אתה שם את הקו (-) מהו עיקרון ברזל?

והערה אחרונה: המטרה היא לו לומר 'אנחנו ככה' 'אנחנו לא ככה'-

המטרה היא לזעוק את האמת.

(הדיון הזה יכול והלואי שיתפתח לדיון על גבולותיו של הפלורליזם

-האמת המוחלטת אל מול התפיסה הפוסט מודרנית)

(הכותב מכחיש כל קשר בינו לבין המושג קווניק.)

יודעת אם הם באמת נוגדים את התורה?

אולי יש שם כמה שיעורים כאלו, אבל הרבה לא!!

איך מישהו אמר פעם: וואי, ראיתי את הרב X (מהגוש) וגיליתי שהוא צדיק.

וואי, איזה גילוי... שלא רק אנחנו הצדיקים...

ב. אני לא מכיר את ימי העיון המדוברים.

ג. לכן התחלתי את ההודעה ב 'בהנחה שהעניין הוא קונטרה ללימוד תנ"ך ב'גובה העיניים' אז אכן זהו עיקרון מקודש' .

ד. גם אם רק חלק מהשיעורים הם כאלו אין לזה מקום. אני לא מוכן לתת במה לדבר הזה.

(אחד מרבותי אירח בביתו אדם שהתחיל להסביר ספורים בתנ"ך על יעקב אבינו בצורה מזלזלת

(הקרויה משום מה 'גובה העיניים')

בשלב מסוים הוא צעק עליו אתה לא תדבר ככה בבית שלי על אבא שלי!)

אבל הקצת שכן - זה בעייתי מאד.

זה לא איזה סעיף שולי (סליחה על הביטוי) בשו"ע שחולקים עליו בסבבה.

זה משו מהותי לכל עולם התורה.

התנ"ך הוא הבסיס לעולם האמוני שלנו, ואם נתפוס אותו בצורה לא נכונה - יוצא שכל העולם האמוני שלנו....

זה לא בדיוק לימוד לא אמוני. 

יש כל מיני.

מצטערת שאין לי כוח לפרט בשעה כזאת...

אין שום דבר רע בימי העיון האלה!

הכל אמוני וטוב!

רק שועלים קטנים רואים קנאה ותחרות

לא מבינים שבין גדולי התורה יש מחלוקות- ואהבה גדולה

מגיע אליהם המלאך: כשאתם נכנסים לגן עדן, כשתעברו ליד חדר 401, תהיו בשקט,דממה!

טוב..נכנסים אחד אחד..מגיעים לחדר שלהם ביחד,מתיישבים מדברים..

אחד לא הבין מה הקטע לשתוק ליד חדר 401,הלך ושאל את המלאך,המלאך הסביר לו שזה החדר של ההר המורניקים, הם בטוחים שהם בגן עדן לבד..

חיכיתי שמישהו כבר ישים את הבדיחה הזאת 

שבישיבה שלו (ששייכת לזרם מסוים, שלא אומר את שמו, רק אומר שהוא מכונה במילה בת שתי אותיות בלבד..), כשמשחקים כדורסל, שומרים רק אזורית, ולא אישית..

בעיקרון! איך לא..

שמירה אישית יוצרת אוירה תחרותית ר"ל ואבוי לנו מקינאה שינאה ותחרות...

ובנוסף כשיש מזמינים גם הקבוצה המנצחת יוצאת,

וגם זה:

בעיקרון! איך לא..

אני המלצתי להם שבמקום לקלוע לסל של היריב הם יקלעו לסל של עצמם.. 

ככה לא תהיה תחרותיות כלל..

וכמובן:

בעיקרון! רק כך צריך!

מי, חוץ מהכתב בכיפה, החליט שהיום העיון של הקו בא כנגד זה של הגוש?!

האנשים שמאחורי הדברים האלה לא מנהלים מלחמות כמו שכלל הציבור נהנה לדמיין.

מאיפה לך? שאלת אותם אישית?

הם התבטאו כך. בהחלט.

אבל סידרו את זה כך, שעכשיו זה נקרא פשוט יום עיון נוסף.

והשקט והשלום חזרו.

מחילה שאני לא יכולה לפרט, גם כך נראה לי שאמרתי יותר מדי, יש לי פשוט מידע מאחורי הקלעים. 

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?