גם אני השנה עבדתי עם נערים מרקע בעייתי יחסית באחד המקיפים באזור שלי, על בסיס יומיומי.  והנה נגמרה לה השנה ואי אפשר להגיד שאין חוסר כי באמת יש...

לדעתי מה שנכון לעשות במצבים מהסוג הזה זה לחשוב עם השכל, עם ההיגיון הבריא.  קודם כל זה לשבת ולברר מה הקשיים והבעיות. 

אחרי שעשינו את זה השלב הבא זה לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיה ?.  ואז להתחיל לחשוב על אופציות רלוונטיות, לדבר עם אנשים רלוונטים, לחשוב מה אנחנו רוצים שיהיה- וכמובן להתפלל על זה מתוך מקום אמיתי. ולא להיות עצבים או דואגים יותר מדי, לנסות להיות אופטימיים.  

אל דאגה, בע"ה הכל יסתדר על הצד הכי טוב... שיהיה שבוע טוב והצלחה רבה. 

הוללה...

מי בא לבקר!

קודם כל- אמונה! הקב"ה מכוון אותנו למקומות שאנחנו צריכים להיות בהם..למקומות הטובים לנו וכל תהליך שאנחנו עוברים בחיים הוא חשוב בשבילנו ונכון .. וקצת אמונה בו לא תזיק.. (האמת שהיא חשובה ונצרכת מאוד..)

דבר שני-אני לא יודעת אם את בדרך לסיים שרות לאומי או שאת בדרך לסיים עבודה, בכל מקרה אני ממש מבינה אותך ומכירה את התחושה הזו. אנחנו במהלך העבודה נותנים הרבה מאיתנו וחושבים כל הזמן על אחרים..ובאיזשהו מקום אנחנו מפספסים ומאבדים קצת את עצמנו..מה שאני חושבת שאת צריכה זה לעצור רגע מהמירוץ החיים ולחשוב עכשיו על עצמך.. מה את רוצה מעצמך בזמן הקרוב..?  ללמוד? לעבוד? אולי מדרשה?..

לגביי חוסר הבהירות- זה דבר שדורש סבלנות אבל אם הדבר באמת חשוב לך, אני מציעה שתעשי מאמצים לחשוב מה את רוצה ובעקבות המסקנה לחפש מה שאת רוצה.. ועוד דבר(שמלמדים בסדנאות לאימון אישי) חשוב שתשתפי חברה\אמא\אחות\בת דודה במה שאת רוצה לעשות ותגידי את זה בקול.(כן, אולי זה קצת מצחיק, אבל יש בה הגיון.) ברגע שאומרים דבר בקול ומשתפים מישהו זה הרבה יותר מחייב אותך. בנוסף לזה-מומלץ לקבוע זמן יעד מקסימלי שתעמדי בדבר שהצבת לעצמך ושאותו בן אדם ששתיפת בהחלטה שלך יבדוק איתך יחד , האם הדבר באמת נעשה..

אל תהיי עצובה ואל תיכנסי לדיכי,תסמכי על הקב"ה ותחשבי דברים טובים.. השמחה תבוא מעצמה בע"ה..

זה ברור שאני צריכה לעכשיו להעצים את עצמי, כפי שאמרת.. הבעיה שאני זקוקה בשביל הדברים שאני רוצה כסף, ואין.. יש לי יעדים לחודש הקרוב ובעה מקווה באמת באמת להצליח.. אבל זה לא פשוט, התחושה הזו של הפרידה הזו.. באמת באמתת

אבל באמת צריך להסתכל על זה בפרופרציות.. את עוזבת,ואת לוקחת(במודע ובתת מודע) דברים משם שאני בטוחה שילוו אותך לכל מקום שתלכי.. ותמיד אפשר לשמור על קשר ולבקר. את ממשיכה הלאה בחיים שלך וזה דבר טוב. ולגביי המטרה, תחשבי על אמצעים להשגת המטרה.. ותחליטי מתי את מחפשת מה שאת צריכה..הכול עניין של החלטה.

בהצלחה!

כאילו אני בעצמי כתבתי את זה..

ביום חמישי השבוע מסתיימת השנה

לצערי עוד אין לי מושג מה עם שנה הבאה

ולכן החל ממחר אני מתחילה להיפרד מהתלמידות שלי...

מתוקות ואהובות כל כך. ממש האור של חיי במהלך 8 החודשים המדהימים שזכיתי בהם עם הנשמות הטהורות האלו...

8 חודשים שבהם הן היו האור שלי

הסיבה הכי טובה לקום בבוקר

שידעתי שלא משנה באיזה מצב רוח אני אגיע - בע"ה אני אחזור תמיד עם מצב רוח טוב!!

הן הביאו לי הרבה נחת

הרבה הרבה סיפוק

והמוווון כיף ביחד

ביום שני השבוע היה טיול שנתי. בשבילי זה היה סוג של טיול פרידה.

הלכנו יחד בשמש הקופחת ובמים הצוננים

הלכתי איתן. חלקן נותנות את ידיהן הקטנות והמתוקות בידי. מדברות, צוחקות, שרות  "אל המעין" (בדרך למים) ו"לעולם בעקבות השמש" (בשיא החושך והרטיבות של נקבת השילוח). מתיקות אינסופית...

עוד פחות משבוע זה נגמר

ונכון שהיו המון תסכולים וקשיים בדרך

ובכל זאת - רגעי האושר והנחת היו רבים יותר...

ועכשיו מתחיל החופש.

אני באמת מחכה לחופש. לא יכולה לומר שלא

סופרת את הימים אחד אחד עד לחופש - ויודעת בברור שמהר מאוד אני אעדיף את שגרת שנת הלימודים

את המצב הזה בו יש לי מאיפה להתמלא

איפה לפרוק את התסכולים

הזמן והמקום לחשוב על דברים אחרים, הזמן והמקום להרגיש שגם אם לא זכיתי לנשמה זעירה משל עצמי אני זוכה בזכות הענקית לקבל עשרות נשמות בידיים, גם אם זה זמני. אני זוכה לאפשרות להיות משמעותית בשביל יצירות כפיו של הקב"ה. בזכות לנסות לעצב ולו במעט את הנשמות הטהורות והאהובות כל כך...

(הלוואי שבאמת הצלחתי בשליחות הזו)

ועכשיו

אני מקווה ומתפללת בשבילן שיהיו להן חיים טובים

שימשיכו להיות מדהימות כאלו, חכמות, מתוקות ובעלות מידות טובות

שיתעלו בדרך התורה והמצוות

שיהיה להן רק טוב

ושאני אצליח בע"ה למלא את החלל הענק שנפער אצלי עכשיו...

בס"ד בר"ה

מאחל לך הצלחה ענקית!

ועוד לפני שיספיק להיווצר חלל, יגיע מילוי טוב ונעים

שבוע שמח...

ש-ה' יתן לך כוח ושבזכות זה שאת כ''כ משקיעה בחינוך ורוצה-תזכי עוד השנה להרבה בלאגן בבית (=ילד )

אמן אמן!!!

בקרוב!!

תחושה מתסכלת, ומאוד מוכרת!

מלווה בחוסר ריכוז מטורף, וחשיבה מוגברת על השאלה- מה יהיה??

מטריף!

מנסיון אישי, מה שקורה בסוף זה שב"ה הכל מסתדר איכשהו, ואז אני מגחך לעצמי:

"בואנ'ה, לאיזה סרטים הכנסתי את עצמי.. העברתי במוח את כל הסצנות הכי הזויות, ובסוף, אף אחת מהן לא קרתה, אפילו לא קרוב.."

איני יודע את מצבך, אך יתכן מאוד שהחוסר וודאות לא בא רק בתור תוספת לבעיה המרכזית, אלא שהוא ממש מקרין עליה, לכן עלייך להשתחרר ממנה, ע"י זה שתבהירי לעצמך שברור שהולך להיות טוב, וכל הדאגות סתם מנופחות.

אם תשתחררי מההשפעה הזו, יהיו לך יותר כח ויכולת להתמודד עם הפרידה, ועם הסיום של שלב כ"כ מהותי, ותוכלי לומר לעצמך בוודאות:

"הולך להיות טוב, זה בטוח!, החיים לא עוצרים כאן, הם רק מתקדמים, מוסיפים משמעות חדשה על זו שכבר קיימת"

אך טוב!

פרידות של מיצוי זה לפעמים קשה - למרות שמוצה השלב.

אבל כשלא מוצה השלב, והסיבה היא טכנית לחלוטין - זה קשה כפליים.

בהצלחה שם...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל