מאיזה גיל מומלץ/אפשר לשים את התינוק באוניברסיטה? (לא רוצה שזה יהיה יותר מדי גירוי בשביל הקטנה).
במזג האוויר החם הזה, כשהקטנה באמת מזיעה בראש (במצח ולמעלה ממנו), לרחוץ את הראש עם סבון כמה פעמים בשבוע, או רק פעם אחת?
ועוד שאלה- לפעמים יש לקטנה רטט מהיר וקצר ברגל, רק לכמה שניות. מוכר למישהי? למה זה קורה?
לא יודעת אם יש חוקים בזה... אבל אני הייתי משכיבה מגיל חודש על אוניברסיטה.
(לא שיש לי.. פשוט נראה לי יותר מומלץ. התינוק לא קטן כ"כ..)
וכמובן יש מתחת שטיח.
יש גם סוגי אוניברסיטה שאפשר להוריד את הצעצועים כך שאת יכולה לבחור את רמת הגירוי.
לגבי מקלחת בחורף לא קלחתי את הקטנה כל יום וגם שיער לא חפפתי כל מקלחת..
אבל בקייץ הזה גם בלי לרוץ ולהשתולל הם מזיעים!
אני ממליצה על אמבטיה כל יום וגם לחפוף עם שמפו.
בס"ד
היא מזיעה בראש וזה נראה לי מציק [תחשבי על עצמך עם זיעה בראש- זה מגרד..]
אוניברסיטה- שמתי מגיל חודש, עם מזרון מתחת. עם צעצוע אחד ולא ולאט הוספתי..
בראש אני שוטפת רק במים
זה היה קורע וכולם נבהלו..
האחות אמרה שזה שום דבר..
תרגעי!!
אבל ראיתי מחקר המראה שאין שום הבדל בין רמת ההתפתחות הילדים שהיו ב"אוניברסיטה" לאלה שלא היו שם.
צעצוע לאמהות בעיקר....
ב"ה
אוניברסיטה יכול להיות פתרון טוב לתינוקות חורף, או לתינוקות שלא אוהבים לשכב על הבטן.
יש בו גירויים שיכולים להשייח את דעתו של התינוק מהמצב בו הוא נמצא.
אני לא מדברת מנסיון, זו השערה בלבד.
אך מקווה לנסות זאת על הבא בתור אחרי שהבת הגדולה שלי סרבה להיות על הבטן מגיל 5-6חודשים..
(בסוף היא זחלה ב"ה, אך קרוב לשנה)
ואם כבר מקבלים את זה במתנה אז למה לא לנצל..
כבר יש לנו אוניברסיטה, אז חבל לא להשתמש בה.
וביצה- הבת שלי די קירחת אז לא נראה לי שזה מפריע לה 
. ובכל זאת, אחפוף לה יותר פעמים, בעז"ה.
של מתבגרת??
אמא למה עשיתם שתי מיטות ולא מיטה אחת גדולה גדולה?
אמא עוד מעט יהיה לך תינוק בבטן ותיוולד?
אמא נכון תינוק אוכל מה'פה' שלך (מצביעה לי על החזה)
יפה שליייייייייי
ששששששש😂😂😂😂😂😂😂😂
לכי תשחקי במגנטים או משו
בנקודות:
1. המליצו לנו על אבחון קלת, שם בתוצאות היו כמה קשיים והמליצו על טיפול אצל קלת ופנייה לועדת אפיון
2. התחלנו אצל קלת מהממת, עשינו 5 מפגשים. אמרה לי שוב ושוב שהילד באמת צריך גן שפה והיא תגיש מול הגן
3. לפני שבועיים הקלינאית ילדה מאוד מוקדם, ככה שעברנו לקלינאית אחרת
4. הקלינאית החדשה טוענת בתוקף שאין לילד שום קשיים והיא לא מבינה בכלל למה חושבים על גן שפה
היא מסכימה עם זה שהוא מתקשה בקטנה עם חלק מהאותיות (כמו ו' ג' נ'). מחליף בין הברות, בולי הבאה ראשונה אבל לדעתה ממש בקטנה ולא מבינה על מה הדרמה. יש גם קשיי הבעה וגם בזה לדעתה המצב סביר.
למה קלינאית אחת אמרה וחזרה שוב ושוב שהילד צריך גן שפה במקביל לטיפול ארוך
והשנייה לא מבינה על מה היא מדברת
אוף. שיגעו אותי.
יש לילד קושי, איך הקלינאית לא רואה את זה?
סוף פריקה
וכמה שנים כל אחת מהן עובדת?
"תקשיבו" לקלינאית שמומחית דווקא בהיגוי ושוותיקה ומנוסה יותר בתחום... אבל גם תקשיבו ללב שלכם ולמה שאתם מרגישים, כי זה המדד הכי טוב לדעתי❤️
ממליצה להקשיב לקלינאית שטוענת שהוא צריך גן שפתי.
בלי קשר, גן שפתי זה מתנה לכל ילד, בפרט למי שצריך. ואם המליצו לך את הזכות הזו, קחי אותה באהבה...
ובאמת מוזר שקלינאית שניה אומרת שאיןלו כלום, קטעים.
מקסימום במקרה הכי גרוע, תתיעצו עם קלינאית שלישית שתכריע
בגן שפה ליד גן שלנו חצי ילדים לא מדברים . רואים שיש עוד קשיים . למרות שהם רק שבעה והמון אנשי צוות , אווירה שם הרבה פחות רגועה מגן רגיל עם שלושים ילדים.
אז למקום כזה הייתה שמה רק במקרה של אין ברירה...
אבל לא כל גן שפה הוא כזה
אבל לא חושבת שיעזור לה לבדוק איך גן השפה השנה, כי כל שנה זה משתנה בהתאם לילדים...
אם זו בת אגב, פחות הייתי מהמרת על גן שפתי...
לבן זה הימור בטוח יותר, כי רוב ילדי הגנים האלו אצלנו וגם בעיר לידנו יש לרוב בנים (ברמה של בת אחת בגן, או שתיים...)
המוחלט של גני השפה הם גני "בוטיק" מתוקים במיוחד.
צוות מסור שקובע מטרות בשיתוף ההורים וחותר ללא הפסקה ע"מ להגיע לשם.
ילדים מתוקים וחכמים שסובלים מקשיי שפה כאלו ואחרים, אבל בריאים בנפשם ובגופם, רק מקבלים כח ודיוקים כל אחד בתחום שצריך.
הלוואי שילד "רגיל" שלא קיבל התוויה יוכל ללמוד בגן כזה
הם מתפתחים שם בצורה מדהימה, בכל תחום אפשרי.
יש שם אווירה נעימה, מכילה ומעודדת למידה.
היגוי/אוצר מילים/עיבוד שמיעתי וכד'
ילד "רגיל" רק ירוויח מגן שכזה!!!
יש ילדים שדווקא טוב להם להיות בקבוצה גדולה של ילדים ובהתנהלות רגילה של גן, לא עם הרבה שעות טיפול.
אבל מסכימה איתך שאם יש קצת הווא אמינא שילד צריך גן כזה - אז כדאי לעשות מאמץ שזה יקרה, כי הוא ייתרם מזה מאוד, גם אם לכאורה היה יכול להסתדר בגן רגיל.
זו הקלינאית החדשה שטוענצ שאין בעיות.
הקלינאית הקודמת ילדה בשבוע 28, הדבר האחרון שאני חושבת לעשות עכשיו זה לבקש ממנה דוח.
מעצבן אותי, כי לילד יש קושי!
והיא נורא מחליקה את זה
אומרת שזה ממש בקטנה
אוף, אין לי כח.
לגבי הגן שפה, מקסימום נמיר לסל שילוב.
אם יש עוד זמן, יהיה שייך עוד כמה שבועות לדבר עם הקלינית הקודמת?
אולי שהיא תדבר עם הקלינית הנוכחית?
הילדה שלי פתאום התחילה לגמגם כזה
אם אני מנסה לראות מתי זה התחיל אז קצת אחרי הלידה.. בא נגיד כמעט חצי שנה
אנחנו כמובן בנחת איתה לא משלימים משפטים לא לוחצים ולא כלום
אבל זה לא משתפר ולפעמים אפילו נשמע יותר חמור
הבנתי שזו תופעה הגיונית שחולפת, בנתיים אנחנו בתופעה, מתי השלב שהיא חולפת? 😅
אני לא יודעת מה להגיד לך, לא מבינה בזה בכלל
המון כוחות!!!
בעניי זה רק הולך ומחמיר, הקלנאית בכלל לא מתרגשת מזה. אמרה שזה לגמרי תואם גיל
אצלי הוא אצל קלינאית בגלל עיכוב בדיבור
ברגע שהשטף יגיע זה אמור לעבור
אם את לא רגועה תתייעצי
זה נראה מלחיץ ומפחיד אבל לגמרי תואם גיל
הילדים שלנו באותו גיל...
עם גלים של שיפור ואז שוב חזרה לגמגום.
התחיל לגמגם בגיל שנתיים ומשהו, והפסיק סופית כעבור כשנה, לא זוכרת בדיוק.
אבל בגדול אם היא מגמגמת כבר כמה חודשים כן הייתי ממליצה לפנות לקלינאית, כי יש דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לה (נראה לי פחות טיפול ישיר בגיל הזה, אבל את יכולה לתת לה דגם של דיבור שהיא תחקה וזה יעזור לה). אני באופן אישי התייעצתי עם חברה שטיפלה בגמגום וכיוונה אותי מה אני יכולה לעשות כאמא כדי לעזור לו. (אחר כך היה לי עוד בן שגמגם, ואצלו זה עבר מהר יותר. לא זוכרת בדיוק זמנים. אבל אולי זה קשור לזה שאצלו כבר הייתי מנוסה והתחלתי יותר מוקדם לעשות את מה שעשיתי עם אח שלו...).
תחושה של מה את עושה איתו בכלל? כלום ושום דבר
או שהיא לא מקצועית בכלל.
שורפת כמה שעות כל שבוע ונררה לי שהיא לא עובדת איתו, גם בעלי אמר את זה כשהלך איתו לטיפול פעם 1
קצת מוזר לי. להחליף מטפלת לא ניתן לצערי כי אחרת אחכה עוד שנה...
אם הילד מודע לגמגום שלו וזה מתסכל אותו - לא להתייחס לזה יכול לגרום לזה להיות 'הפיל בחדר' וזה לא בהכרח נכון.
כשאני ראיתי עם הילדים שלי שזה מפריע להם, אמרתי משהו כמו 'לפעמים הדיבור קצת נתקע לך בפה, וזה מעצבן ומתסכל, זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אנחנו מקשיבים לך בסבלנות עד שתגיד כל מה שאתה רוצה להגיד'. לא צריך לחזור על זה יותר מידי. אבל כן נכון להתייחס למצוקה של הילד ולא להתעלם.
אם נראה שזה לא מטריד יותר מידי את הילד אז לא צריך בהכרח להתייחס.
וכמובן לא להחליץ, לא להשלים מילים, ולהיות עם הרבה סבלנות.
ממליצה לקרוא באתר של אמב"י, יש פה עוד הרבה מידע שיכול לעזור:
מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב"י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.
מארחים היום לרגל יום הולדת חשבתי להכין אוכל אבל הם אמרו שאין צורך אז ומחפשת רעיונות לפינגר פוד לא ממש קשה אבל שיהיה מרשים וירצו לאכול. אם חלק מהדברים יהיו פרווה אז הרווחתי
בדקתי קצת בגוגל אבל הלכתי לאיבוד! מה מציעות?
לק"י
קרקרים למיניהם.
גריסיני
בשרי גם טוב? אפשר שניצלונים.
(דברים כאלה? או שאפשר גם דברים שאוכלים עם צלחת קטנה ומזלג?)
ומזל טוב ליומולדת!
לארוחת ערב היום...חחח
הבאת לי רעיון, אבל אין לי מושג איך לבצע
ולטגן בשמן עמוק?
אפשר לשים שומשום בפרורי לחם
ולתבל
לק"י
משרה עם תיבול, קמח וקצת שמן.
טובלת בפירורי לחם ומטגנת.
(בלי ביצה)
לא עשיתי בדיקות דם הייתי כל כך עמוסה
עכשיו מתחילה קצת לא להרגיש טוב ובעיקר דפיקות לב מהירות
וחולשה שאופפת אותי כל הזמן.
הייתי עם סכרת הריון סמויה ובסוף קיבלתי גם אינסולין לצערי ולא עשיתי העמסה אחרי...
וגם השתחררתי עם המוגלובין 8 ולא לוקחת ברזל 🤦
אפשר עוד לעשות?
ההמוגלובין לגמרי יכול לגרום למה שאת מתארת
בכללי כדאי בדיקות דם אחרי לידה, לוודא את מצב המאגרים.
ואם יש חשד לסכרת יש דרך לבדוק את זה, לאו דוקא בהעמסת סוכר אבל בוודאי יש לזה בדיקה
(חושבת שבודקים דוקא סוכר בצום אבל זה הרופא ידע)
מציעה לך להיות בקשר לגבי זה עם רופא המשפחה,
וגם כדאי לעשות בדיקת המוגלובין מסוכרר a1c, זו בדיקת דם שבודקת את ממוצע הסוכר ב3 החודשים האחרונים.
ודפיקות לב מהירות וחולשה זה ממש חוסר בברזל
תתחילי לקחת ברזל דחוף
אולי אפילו תבקשי עירוי
זה ברזל ממש נמוך
העירויים ממש הצילו אותי
לא מוצאת זמן
ועוד רק חושבת על העמסת סוכר אני מקיאה
ותקבעי תור לבדיקות דחוף
אני לא מבינה איך את מתפקדת עם ברזל כזה נמוך
אני אחרי הלידה קיבלתי 2 עירויים באשפוז
כי היה לי 8
ברור שעלה ועדיין אם את לא לוקחת מסתבר שהוא נמוך
לא התרגשו ושיחררו הביתה רגיל.
אחרי כמה זמן נבדקתי בקופה וזה הספיק לעלות
כן ממליצה לבדוק, לרוב זה באמת נמוך אבל זה מתאזן שוב לאחר הלידה
נתנו 2 מנות ברזל לפני השחרור
(התלוננתי על סחרחורת אז בדקו ולא שחררו לפני זה..9
אבל 8 ומעלה (אפילו 8) לא עושים כלום. זה מה שהיה לי בלידות האחרונות עכשיו
לכן חשוב לבדןק, לי זה עלה לבד בהמשך ל 11 לי תוסף חיצוני בגלל בעיות עיכול וספיגה
זה תלוי גם מה מצב המאגרים, הבי12, וכו
בכל אופן זה מה שהיה איתי, ויש פה עוד מישהי שמספרת שקבלה מנת ברזל בהמוגלובין כזה
לי המוגלובין היה 11 אבל פרטין 2 ולכן נתנו עירוי
ממש חשוב שיבדק מאגרים
עכשיו את מזכירה לי שהרופא נתן לי הפניה ולא עשיתי עדיין 😬
דרך אגב, אם את כבר הולכת לעשות בדיקת דם תבקשי שיעשו לך גם בלוטת התריס הרופא שלי אמר שיש פעמים יש שיבושים אחרי לידה ושולח את כולם לעשות לא קשור לתסמינים או כלום
מצד אחד מעציב אותי לכתוב את מה שהולכת לכתוב, כי אני נשואה עשור וחצי ומתמודדת עם זה און ואף ותמיד מרגיש כאילו ככה זה יישאר וזהו.
מצד שני, יש לנו ילדים מתוקים ונפלאים תודה לה', אז אולי כן אנחנו עושים משהו טוב?
ואחרי ההקדמה,
אנחנו זוג כזה שלא מדבר רגשות, לא משחנש, אין כזה וואי אני חייבת כבר לפגוש אותו/לדבר איתו דחוף לשמוע מה יש לו להגיד על..
הוא בוודאי כזה מלכתחילה, טיפוס סוליסט כזה, לא באמת חייב אנשים מסביבו. הוא כן יותר נוכח הילדים, הוא כן משתדל לשוחח איתם קצת מעבר ליומיום, מספר להם המון סיפורים צדיקים והם תופסים ממנו. אבל אין לו את שפת הרגש, להיות אמפטי, לפעמים זורק הערות אחרי שהילדים משתפים אותו שזה ממש מצמרר, לא מרוע, פשוט אין לו את זה.
אני גם יחסית לנשים לא מחפשת לדבר הרבה, טיפוס די שקט ומופנם, אבל כן במקומות מסויימים שמרגישה בטוחה שמקשיבים לי, אוהבת לחשוב בקול, להתייעץ לשמוע מה חושבים וכו'...אבל אני לא יודעת ליזום את זה ולדרוש את זה..
סהכ אנחנו די מסתדרים, בתקופה ההתחלה היה הרבה יותר קשה כי היו הרבה יותר אתגרים ולא ידעתי להביע את הקושי, והוא לא ידע לראות אותו לבד.
עכשיו הילדים גדלים ואני מרגישה החמצה שאנחנו כזה בית, שאין בו דיבור על רגשות, שילדים לא באים שואלים שאלות, משתפים, מתייעצים (יש לנו גם ילדים גדולים, דווקא הקטנה בת 4 הכי מבטאת את עצמה יפה מבחינת רגשות).
אני מפחדת שהם יעברו דברים בלי לשתף אותנו או מישהו אחר, איך ידעו מה לחפש בבני זוג שלהם? יש ביננו אהבה אבל כנראה שהחלק הזה פחות נוכח במרחב הציבורי.
היה לי ברור שזו בעיה שיש לי, ועוד לפני שהתחתנתי החלטתי שבבית שלי הכל יהיה פתוח, אפשר יהיה לדבר על הכל, אני אהיה שם בשבילם, אבל מרגישה שנכשלתי..
יודעת שימליצו טיפול, הייתי לא הגעתי לשורש הבעיה, גם טיפול זוגי היינו ולא הרגשתי שזה פותר את הבעיה.
מבינה שהוא לא ישתנה, וגם אני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני, אבל איך בכל זאת אפשר לעזור לילדים שלי לא להיות כמונו ולשתף יותר ברגשות?
יש את המשחק פרצופונים שזה ממש לקטנים
גיל 3-6 כזה
ויש עוד משחקים , כדאי להתייעץ עם מטפלת רגשית
או אפילו אפשר
להדפיס פרצופים מביעים רגש (לחפש בגוגל אולי)
לשאול על הפרצוף "מה הוא מרגיש? "
ומי שמנחש נכון מקבל אותו.
מנצח מי שיש לו הכי הרבה.
לגילאי יסודי +
יש "סיפורים מתוך הלב של אורי/ תמי" וגם הסדרה "צוּר" בעלוני הידברות, כל שבוע הם נותנים סיפור שמדבר על רגשות או מעשים בעקבות הרגשות
כך שזה לא רק חינוך למידות טובות
(גם בסיפורי צדיקים!) אלא בהחלט אפשר לפתח את זה, לעצור באמצע ולשאול "איך אתם חושבים שהוא מרגיש? ולמה?" ובסוף "מה אתם חושבים על הסיפור?" ולתת להם לבטא מה הם מרגישים או עם מי הם מזדהים, ולמה.
עקרונית, ככל שמתמללים רגשות ומנחיכיםמאותם בסיטואציות בבית
למשל "אחותך נפגעה מאוד ולכן בוכה" על הכוונה לפיוס, ולעזור לה לתמלל איך היא מרגישה כדי שהילד שפגע (למשל) יידע להתנצל
או "אני מאד גאה בך, כל הכבוד!"
או "תודה רבה! זה מאד מיקל עליי/ עוזר לי/ משמח אותי ש...."
או "תודה רבה מקרב לב!" "תודה מכל הלב!"
הילדים לומדים להשתמש בזה גם ביניהם.
אבל לדעתי תתחילי ליישם את מה שאת רוצה שיקרה.
תספרי ותשתפי יותר על עצמך. את עובדת?
תספרי לילדים איזו דילמה מהעבודה, משהו נחמד שקרה לך, משהו מעצבן שקרה. כל יום חוויה אחת, אפילו קטנה, אפילו לא חשובה.
מניחה שלאט לאט הם ילמדו להקשיב יותר, לפתח שיחה סביב הנושא אולי, ואולי יזכרו בדברים דומים שקרו גם להם.
או סיפורים מהעבר שלך, מניסיוני ילדים מאוד אוהבים את זה, כל מיני סיפורים מחוויות שלך מהגילאים שלהם, או מחוויות דומות לשלהם. זה לא צריך להיות דברים עמוקים ולא מעיק או מלחיץ, סתם שיתוף בחוויות, לאט לאט תנסי להוסיף גם קצת רגש. לדעתי זה יכול למלא קודם כל את הצורך שלך ביותר שיתוף, וגם ללמד את הילדים לשתף.
אבל, אני לא כזאת, אירועים עוברים לידי אני לא אחת שמנתחת וחופרת בכל אירוע, ויש לי עבודה עם המון התרחשויות, אבל אני לא חווה את הדברים ככה לרוב..
אז גם להתחיל לספר כל מה שקרה לי בעבודה זה מאוד מאולץ ולא זורם, וגם הם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלי..
את בעלי אני כן משתפת לפעמים כשיש הזדמנויות, אבל זה לא שאני חייבת ואם אין סיטואציה מתאימה אז פשוט לא אספר ואמשיך הלאה.
ולפעמים גם בסוף נזכרת בעקבות זה במשהו אמיתי.
(ממציאה ברמה של "וואי היום בדרך לעבודה הלכתי ממש מהר ונפלתי קצת"... מיד: "אוי אמא זה כאב לך?" ואני מגיבה לזה, ומזכירה לה כשהיא נפלה ומשם היא מספרת על מכה היום בגן...
או למשל:
"היום בעבודה מישהו דיבר ממש בקול בטלפון וזה היה לי קשה אז ביקשתי ממנו שינמיך והוא אמר אוי סליחה לא ידעתי, ובאמת הנמיך..." זה קצת המקום שלי להכניס פנטזיות חח וגם זה סוג של שיתוף)
יכולה לשתף אותך שאני פחות טיפוס של חיבוקים, מנשקת עד כלות את הקטנים, כשהם קצת גדולים אני ממש צריכה להכריח את עצמי,
ויום אחד החלטתי שאני חייבת להשתפר בזה והתחלתי באופן יזום לחבק ולנשק את הבן הגדול (בן 11) בהתחלה הרגשתי שזה ממש מאולץ
ולא טבעי ולא זורם, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה הכי טבעי ונעים וזורם.
אז כל דבר מאולץ יכול להפוך לטבעי אם עושים אותו מספיק פעמים.
אם זה חשוב לך (וזה בהחלט חשוב!) תעשי את זה בכוח, מאולץ- אחרי הפעולות ימשכו הלבבות
ילדים מקסימים ב"ה. לא 'חייבים' להכניס גם שיח רגשי.
אבל את זיהית משהו שחסר לך. אולי כדאי לך לדייק מהו בדיוק, ולמה זה חסר, ולהחליט האם את באמת רוצה לשנות את זה, אולי תחליטי שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות ואת לא רוצה להשקיע בזה יותר מדי אנרגיה, וזה בסדר גמור.
ברור ששיתופים לא באים לך בקלות ובטבעיות ולכן זה ירגיש לך מאולץ.
מכירה את את שלפעמים יש ילד שקשה איתו יותר וממליצים להורים לנסות למצוא כל יום משהו אחד טוב שעשה, משהו אחד להחמיא לו עליו, כדי לשנות את הדינמיקה? ובהתחלה זה קשה ממש ופשוט מרגישים שאין שום טוב ואם מתאמצים אז מוצאים ולאט לאט זה נהיה הרגל. אותו רעיון עם בן זוג, הרבה פעמים ממליצים להחמיא 'בכוח', להודות באופן מאולץ, מתוך תקווה שזה יהפוך להרגל וגם ישנה את הדינמיקה.
אז אם החלטת שזה חשוב לך, תנסי למצוא 'בכוח' משהו קטן לספר. אל תלכי על דברים כבדים או ארוכים מדי, אפילו בלי רגשות בהתחלה. נסי למצוא אנקדוטות קטנות, רגעים משעשעים, בדיחה נחמדה ששמעת, ותתחילי לספר כל יום משהו קטן, שורה שתיים. את תתרגלי והם יתרגלו, גם אם בהתחלה זה מאולץ... לאט לאט זה יגדל, הצורך שלך לספר להם ושלהם לשמוע, ואולי גם לחלוק מנסיונם ומהחוויות שלהם.
אפשר פשוט לשאול אותם
או פשוט להיות שם ולהקשיב. ילדים אוהבים לדבר מעצמם לרוב.
לגבייך - הייתי חושבת על כיוון כזה - אולי בגלל שאת מרגישה "לא מעניינת" או ש"לא מתעניינים בך", את רגילה כבר להעביר הלאה ולא לעשות עניין?
מציעה להתחיל לדבר עם עצמך. זה נשמע קצת הזוי, אבל תקשורת טובה לדעתי מתחילה בינינו לבין עצמנו
קרתה סיטואציה מעניינת בעבודה - תחשבי עם עצמך איך הרגשת עם זה. אם היית מדברת עם מישהו שרוצה להקשיב, איך היית מספרת?
אפשר אפילו לדבר "באוויר" לדמות דמיונית שאת סומכת עליה ולתרגל
אנונימית בהו"לגם כשלוקחת אותם לזמן אישי יש שקט, וזה לא השקט הזה הנעים, אלא ממש מאמץ למצוא נושאי שיחה..
הבת האחרונה באמת שונה ומתאימה לסיפורים ששמעתי עד עכשיו על ילדים שחוזרים מהגן עם אינסוף סיפורים..
בקשר לרעיון השני, אני מתלבטת, כי לקח לי זמן לקבל את עצמי שאני ככה כזאת, אז לא רוצה לשים על זה שוב סימן שאלה.. אבל אולי שווה לנסות
מניסיוני לפחות
בעלי דברן. גם חמי וחמתי. אני למדתי לדבר עם הזמן
ההורים שלי פחות למשל.. אז אצלם הם יותר שותקים, מולנו הם אוכלים תראש😅
לגבי הפסקה השנייה - אני חושבת שהרבה פעמים הבחירה לקבל את עצמנו יכולה להיות גם בריחה מהתמודדות או קושי לשנות. תחשבי על זה♥️
זה עבודה
מעניין איך עבדתם בטיפול הרגשי...
בכל אופן, אם לא ניסית פרחי באך
ממליצה ממש תמצית שנקראת cerato היא פותחת רגשית
את יכולה להביא אותה לך, לילדים, לבעלך.. למי שרוצה... לילדים יעבוד יותר מהר כנראה
וזה פשוט פותח את החסימות האנרגטיות שיש בהקשר של חיבור ודיבור לרגשות.
ברובד הפרקטי מאמינה שיש סטים של שאלות שאפשר להתנסות בהם לפתח שיחה עם ילדים,
יש קלפים לילדים עם תמונות שמבטאות רגש, אני יכולה להמליץ לך על שתי ערכות כאלו
אבל זה תמונות, בלי טקסטים ארוכים, זה פשוט עוזר להפתח...
אולי אפשר ללכת לסדנא שמלמדת רעיונות איך ליצור שיח רגשי באמצעות נגיד קלפים או אומנות
כלל ראשון בעבודה רגשית זה זיהוי ולתת שם לרגש, קצת כמו שלומדים אותיות
יש הרבה ברשת לדעתי רשימות של רגשות את יכולה להדפיס לך
ולפתח קודם מול עצמך זיהוי ונתינת שם לרגשות, לא יודעת אם תתחברי לרעיון, אבל זורקת ככה רעיונות אולי תקחי את זה למקום שלך.
אני מאמינה שאת כן מזהה רגשות ויודעת לתת להם שם, אבל אולי לא שמה להם מספיק דגש ומקום ביום יום.
אפשר לנהל יומן רגשות.
זמן של שקט לעצמך ללא הסחות דעת ואת יכולה לצבוע מנדלות ולהקשיב למוזיקה מרגיעה ולנסות לחשוב
ואולי אח"כ לשבת ולכתוב כתיבה חופשית ומה שעולה עולה.
לפתוח ילד רגשית, מגיל מסוים אם הוא לא רגיל לזה, יש מצב שווה לקחת לטיפול,
לא ארוך טווח בהכרח, רק כדי לקבל כלים, כי צריך חוכמה איך לעשות ואיך לבנות את זה, ולא יודעת כמה פניות יש לך לזה
אני יודעת שטיפול זה עלות לא זולה, אבל אולי שווה את זה, במיוחד אם יש ילד שאת יודעת שיותר צריך את זה.
אז ילדים יספרו לך , ישתפו אותך.
לא קשור לשיח רגשי לדעתי. הרבה אנשים גם לא יודעים לעשות את זה נכון. צריך לדעת לשתף רגשות במינון הנכון ולא בצורה ישרה מדי . אם הורה כל הזמן שואל מה הרגשת , מה רגשות שלך , מה רגשות שלו , זה מאוד מעיק ומרחיק
כשילד עצוב/ כועס/מתוסכל/ מתרגש- תשקפי לו את זה. "אני רואה שאתה ממש מתוסכל שאתה מנסה... ולא מצליח. זה באמת מתסכל" "וואי איזה מרגש שמחר יש מסיבת טו בשבט בגן!" "ממש מבאס שלא קיבלת את הציון שרצית במבחן".
ואם תצליחי גם לספר על עצמך, עוד יותר טוב- "היום בדרך לעבודה נתקעתי בפקק מלא זמן והייתי לחוצה שאני אאחר" "היום שכחתי את האוכל בבית וממש התבאסתי"
הגיוני שבהתחלה זה יהיה קצת מאולץ אבל אם תשקיעי בזה עם הזמן זה יותר יזרום.
ואת מתארת מעבר לשפה של רגשות שבכללי חסר שיתופים בבית- את זה אפשר להתחיל בכל שיתוף הכי קטן- ושיתוף שלך נותן מודל לילדים לשתף גם. וכשהם משתפים אז להקשיב ולהתעניין.
גדלתי בבית דומה. אבא שלי בכלל לא איש של רגש, גם לא מביע חיבה וכזה, אמא שלי אחת שכן מדברת רגשות, אבל זה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מולנו כשהיינו ילדים. היא עבדה על זה המון, למדה כל מיני דברים בנושא (תעודות וכאלה) ולאט לאט הצליחה להכניס לבית שיח רגשי.
זה קרה ביחד עם זה שגדלנו ולמדנו שזה לא כזה מאיים. עדיין זה לא שיח שבא בקלות לרוב האחים שלי, אבל תדעי שזה אפשרי.
(בעלי בא מבית עוד יותר 'מאתגר' במובן הזה, שני ההורים שלו לא מדברים רגשות בכלל ובכללי משפחה ממש צינית והוא עבד על זה קשה בתור אדם בוגר, אז תדעי שלפעמים זה מגיע לבד)
בה הילדים מושפעים
זו דוגמה אישית
אז אם את לא רוצה לעשות שינוי עם עצמך
הסיכוי להשפיע עליהם אפסי
וגם לעשות שינוי בשביל מישהו אחר (הילדים) זה לא דבר שמחזיק
שינוי צריך לבוא מצורך/ רצון פנימי חזק
רק אחרי שינוי אישי אפשר לנסות להשפיע על אחרים
אם החגורה יושבת לה על הצוואר אז סימן שהיא עדיין לא בשלב לבוסטר
זה כאילו בוסטר אבל יש לו גם רצועות בגב.
יש עם איזופיקס ויש בלי.
קנינו בעגליס- מאד נהניתי מהשירות וגם המחירים היו הכי זולים
ויש להם דברים שאין במקומות אחרים
(הצליחו להכניס לנו 3 כסאות ברכב מיני..)
אני לא מוצאת לך לינק אבל ממליצה על החנות.
בדיוק הייתי בקורס רענון נהיגה והמנחה הסביר שיש ספוגים כאלה שאפשר להלביש על החגורה.
ראיתי כמה חמודים כאלה בגרושים באליאקספרס
ולפי החוק מגיל 3 עד 8 צריך בוסטר ככה שהבת שלך לא הצעירה ביותר
ובכל מקרה הוא אמר לא להוריד את החגורה מתחת לבית שחי כי זה מסוכן
וואו מרגישה תלמידה חרוצה שאני ככה זוכרת😅
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב
להוריד את החגורה למטה, שתתחיל ממקום נמוך יותר. ניסיתם?
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪14.72 | מכסה חגורת בטיחות לרכב יציבה, מתכווננת, משולבת בצורת משולש, קליפס לחגורת בטיחות לילדים ותינוקות, הגנה לרכב, מוצרי רכב
הי בנות רציתי לדעת האם לעשות התקן זה כואב ? בבקשה רק מי שעשתה לענות...ואם יש לכן רופאה שעושה את זה ללא כאב אני אשמח לדעת מי זאת כדי שאני ילך אליה באזור אשקלון או אשדוד ככה
ממליצה בחום ממש!
בכנות, ההתקנה היתה לי כואבת ברמות! (אבל גם הייתי חודש אחרי לידה). מומלץ לקחת משככי כאבים לפני. וגם במהלך אותו יום הייתי די מושבתת
אבל לדעתי זה ממש שווה את זה אם את מתכננת מניעה של שנה+, נותן לך ראש שקט
וההוצאה לא כזה כואבת
מה ???? נכנסת להריון עם התקן ? דיי.. איזה הזוי
איך קראו להתקן ?
כי לי אסור התקן הורמונאלי בגלל בעית קרישיות שיש לי ...
תבדקי את זה..
בעיקרון התקן הורמונלי הוא רק פרוגסטרון(כמו גלולות הנקה ולא כמו גלולות משולבות) ולכן כן יכול להתאים לרוב בעיות הקרישיות..
לי ההתקנה הייתה ממש בסדר, לקחתי לפני כדור בהנחיית הרופא
היו כמה ימים אחרי ההתקנה של כאבים כמו כאבי מחזור קלים, לא משהו משבית.
לא זוכרת משהו היסטרי
כאבי מחזור כאלו,
לקחתי משכך כאבים כשהגעתי הביתה
למחרת כבר נראלי שלא כאב בכלל.
כשהייתי אצל רופא טוב לא כאב בכלל, אולי דקר שנייה
כשהייתי אצל רופאה "מומחית" כאב מאד! ואחיר 3 שבועות זז והוצאתי
אחרי לידה זה כאבים נוראיים
אחרי ההתקנה זה היה בקטנה,
הרגשה שיש משהו ברחם מציק
ותוך כמה ימי זה הסתדר.
לא יודעת איזה סוג, אולי נובה טי....
קחי בחשבון שאני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה ומרופאה לרופאה
אבל יש סיכוי טוב שזה יהיה לך ממש בקטנה.
בפעם הראשונה אם אני לא טועה בפעם השניה לקחתי אקמול לפני כן כדי שלא יכאב לי...
בכל מקרה היתה פעם אחת שלא לקחתי וגם לא כאב. הרופאה היתה ממש עדינה
אני עשיתי לפני כשש שנים, ההכנסה לא הייתה כואבת. עשיתי באלעד ,לצערי לא זוכרת את שם הרופאה.
יכולה להזהיר ולהגיד שזה לא מתאים לכל אחת, לי זה גרם לדלקת חריפה מאוד באגן וברחם, לקח לי חצי שנה עד שהכל עבר והייתי צריכה להיכנס להריון נוסף כדי שהכל יתרפא. ברור שכל אחת מגיבה אחרת אבל זה משהו שיכול לקרות.
שכחתי את שמה
בעיניי הזיה שלא משתמשים בחומרי הרדמה או משככי כאב
התקנתי פעם אחת, כאב פיגוזים אבל גם ההתקנה עצמה הייתה בעייתית אז זה בהכרח גרם לחלק מהכאב
בגדול צוואר הרחם זה איזור רגיש, ובהתקן עוברים דרכו וההתקן יושב בתוך הרחם עצמו…
ברמה שלא האמנתי לו כשהוא אמר לי שסיים.
זו הפעם השלישית שהתקנתי וזו הייתה חוויה ממש טובה.
הזוי שאני אומרת את זה כי הפעמיים הקודמות זכורות לי כדי נוראיות.
ממליצה עליו מאד אבל הוא מקבל בירושלים, בלאומית
ד"ר יהונתן שוסהיים (הבן)
ממש לא כאב, התקנתי אצל רופא מומחה פרטי שעובד עם קופת חולים אז עלה לי קצת פחות ממחיר מלא.
לגבי הקרישיות אני מכירה יותר מאישה אחת עם קרישיות ששמה התקן הורמונלי בהמלצת רופא, ממליצה לך לבדוק שוב.
לא כאב לי בכלל.
בפעם השניה כאב לי מאודדדד. וגם בשעה של אחרי ששמו את ההתקן היו לי כאבים כמו של מחזור, אבל הרבה יותר חזקים.
אני חושבת שעל כל מצב, כדאי לקחת לפני כן שני כדורים של משכך כאבים חזק\נורופן, כדי לעזור עם הכאב.
