ועדיף ממתיק שלא מקלקל את השיניים.

עצם הענין ממילא יעבור מן הסתם תוך זמן לא רב. כולל, לקחת אותו מהפה מיד אחרי שנרדמת, בעדינות.

ואני לוקחת לה את זה מהפה אחרי שהיא נרדמת אבל היא מחפשת את זה במהלך הלילה... אם זה לידה לוקחת מכניסה לפה וממשיכה לישון ואם לא היא בוכה ומחפשת את זה... וקוראת לי...

כמין צעצוע,

ולאט לאט הפחיתי לה את זמני האחיזה מהבקבוק.

בעת בכי-הראי לה את הצעצוע האחר שהיא בחרה בעצמה ונסי להסיח את דעתה אפשר אולי להציע לה באותה הזדמנות לגשת לשירותים יחד איתך..

למשל:אם היא זקוקה לכך במהלך כל הלילה,אז בהתחלה הפחיתי לה שעתיים מהאחיזה בבקבוק, והראי לה את הצעצוע במקום.נסי להסיח את דעתה ואולי הציעי לה לגשת לשירותים

בהמשך: הפחיתי 4 שעות

וכך כל לילה הגדילי את טווח הגמילה..

ואל נא תתייאשי,הרגלים מאד קשה לשנות ואלו דברים שלוקחים זמן

אך בעת הצלחה שכרם בצידם!!

אם אין בעיה של סוכר בפה,

אז את עושה טוב שאת לוקחת כשהיא נרדמת. ולא נורא אם היא לוקחת שוב בלילה.

מבחינה מסוימת, זה עדיף ממוצץ או אצבע - כי גומרים עם זה יותר מהר.

יש בכך צורך נפשי, ולדעתי זה לא אסון. עוד קצת..

ומה עם הגמילה בלילה?

תודה על היחס..

לשיניים...

יתכן שזה אכן צורך נפשי

ויתכן שלא

נקודת הסתכלות אחרת:ילדים נולדים עם רפלקס המציצה,וקשה להם להתנתק ממנו.הדבר לוקח זמן.

עלינו בתור הורים לעזור להם לאט לאט להשתחרר ממנו

ולא להפך- להשאיר אותם בקטנותם אם אותו רפלקס.יש שטוענים שזה צורך נפשי של הילדים ולכן יש לספק להם אותו.על כך אני מסכימה,אך גיל שנה הוא גיל של רכישת עצמאות והתנתקות.

לתפיסתי והבנתי,היא עדיין כבולה באותו רפלקס.

לכן לעניות דעתי גיל שנה הוא גיל מספיק גדול כדי כן להקנות הרגלים

וכדאי אפילו לגמול אותה לגמרי 

אני יכולה להעיד על עצמי,שבעודי קטנה,לא נגמלתי ממוצץ עד גיל כמעט 5!!

אי סיוע להם להגמל מאותו רפלקס,לא תמיד מיטיב עמם

וככל שעובר הזמן,קשה מאד להתנתק מהרגלים ישנים..

(וזו אני האנונימית הראשונה שהציעה לרכוש לה צעצוע)

אבל לדעתי, הקביעה "גיל שנה" היא דוֹגמטית מידי.

ילד זה לא רק"רפלקסים", יש מה שהוא צריך ועושה לו טוב.

נכון שלעיתים זה פשוט אינרציה של מה שלפני כן ולא צורך אמיתי. מי שיש לו "עין" יכול להבחין בין הדברים.

ומשתנה בין ילד לילד.

וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה.. (ואפשר לא להגיע לא לזה ולא לזה..).

אלא,שלעניות דעתי,המקרה המדובר קשור באותו ריפלקס מציצה המקשה על הילדה להתנתק..

כמו"כ לא קבעתי שגיל שנה הוא הגיל וכו'.אלא הבהרתי נקודה:הרי היא כבר בת שנה..(ילדה גדולה)

ומן הראוי,להקנות לה הרגלים כי אחרת הדבר נהיה קשה יותר ויותר.

כמובן שאין אני או אתה יודעים האם מדובר בצורך נפשי או לא,רק הצגתי עוד נקודת הסתכלות

ועל האם הטובה והמסורה-כותבת השאלה-המטלה להבין את ש-ביתה חשה..

וחצי.. כך שאדרבה.

בגיל שנה וחצי בטעות שכחנו את הבקבוק אצל סבתא, ובזה זה נגמר..

היא פשוט הבינה שאין לנו בקבוק, ואין מה לעשות, אז התרגלה לישון בלי.

אולי אפשר ליזום היעלמות בקבוק..

אכן ככל שיותר עובר הזמן אני מבינה שאיכשהוא הבקבוק אמור "להעלם פתאום".. אבל קשה לי לעשות את זה כי היא חכמה מאוד וקשה לי "לשקר " לה... בכל מקרה עדיין בורח לה בלילה ולפי דעתי זה רק בגלל שהיא שותה המון..

את המינון של כמות המים בבקבוק הורדתי למינימום אבל עדיין לפני היא שותה המון. וגם מהרגל זה אנו מנסים להגמל.

אני מסבירה לה שכשהיא שותה המים יורדים בגוף למטה עד שיוצאים ב... והיא מבינה אבל עדיין צמאה  המון (לא ילדה שאוכלת הרבה אבל שותה המון) ועדיין רוצה בקבוק לפני השינה...

קראתי את כל מה שכתבתם.יכול להיות שאכן זה רפלקס והלוואי והיינו מוצאים פתרונות טובים יותר למילוי הצורך הזה ללא בעיות עתידיות.. אני עובדת עם ילדים כבר שנים. הרבה ילדים מגיעים בגיל ארבע ללא יכולת דיבור נכונה ושיניים עקומות רק בגלל שמוצץ היה תקוע להם בפה מרגע לידתם. אני באופן אישי הייתי נגד מוצצים אבל אז ילדתי התמכרה לבקבוק כמוצץ.. וגם זה לא טוב. אומנם לא מוצץ זמין כל היום בפה ורק בלילה הבקבוק מגיע אך עדיין לא טוב לשיניים. ורק אם יכלה הייתה נמצאת עם הבקבוק בשאר שעות היממה (משהו שאני ממש לא מרשה..) אז איך אקח לה אותו בלילה?? היום בני השני לוקח מוצץ- רק בשינה... אז באמת פתרון לכל זה עדיין לא מצאתי...

מקווה שעם הזמן זה יחלוף ומקווה שזה יקרה במהרה 

אם היא צמאה היא תשתה, לא צמאה לא תשתה

בתחילה היא כנראה תבכה אבל אם אתם תחליטו שרק מים-היא תתרגל.

כמו שכתבתי עם הבת שלי בעיה דומה.

ניסינו להביא לה רק מים. יום אחד בכתה חצי שעה ואתמול מראש לקחה את המים.

שתרגיש שהיא חלק מהתהליך,נסי לתאר לה את הפרידה מהבקבוק בצורה חיובית שהנה היא נהיית ילדה גדולה ועצמאית.

אני מזדהה עם בת 30.

לפעמים דברים נראים לנו קשים להתמודדות,

אך עובדה, שכאשר מגיעים לסיטואציה,

ה' נותן כח להתמודד.

לפעמים כשיש ברירה - אנו בוחרים בדרך שנראית לנו בטוחה יותר, רגועה, נוחה יותר.

אם לא יהיה בקבוק - היא תצליח להתמודד, את חייבת להאמין בה.

לנו זה קרה עם מוצץ.

מאוד רצינו לגמול כי כל הזמן היינו במרדף אחריו, ודחינו זאת בלי סוף.

ובסופו של דבר - כל המוצצים בבית נעלמו איכשהו, בשעת ערב כשאין חנות פתוחה, והקטן צריך לישון,

ו...

הוא בסוף נרדם (לא, הוא לא צרח שעות, אפילו לא דקות)

והוא למד מהר מאוד להירדם בלי .

ולנו לקח כמה ימים לצאת מההלם ולא להיכנע לדחף לרוץ לחנות ולקנות חדש.

אני לא בטוחה שצריך להעלים,

אולי כשתהיו מוכנים הוא פשוט ייעלם לבד

אבל תתחילו לחשוב טוב, להאמין בילדה שהיא מסוגלת,

ולהאמין בעצמכם גם.

מתי הוא צריך וזה חשוב לו -

ומתי לא, סתם הרגל, ויכול להיות שמח לא פחות גם בלי זה.

לדעתי, אין בזה יותר מידי נוסחאות. אם כי נכון שכאשר מדובר בילדים ראשונים, יותר קשה לחוש, ובעלי ניסיון שאומרים ש"יש מצב" שזה כבר לא באמת - יכולים לעזור ל"אומץ" לבחון בזהירות את הענין..

זה נכון לא רק לגבי בקבוק וכד'.

ענ"ד.

בת שנתיים וחצי ושותה בקבוקים בלי סוף..

הבן שלי בן 3+ מכור ל: מוצץ ובקבוק חלב לפני השינה ובבוקר . גמול במהלך היום, אבל בלילה עם חיתול.

האמת שזה נח לי ואני דוחה את הגמילה מהמוצץ לחופש... והבקבוק חלב- אני מאמינה שזה יעבור לבד, בהדרגה ורק אח"כ אני אנסה להוריד את החיתול בלילה, וזה נראה לי בסדר גמור!!!

אנחנו קנינו "כוס מעבר". עשינו מזה טקס וסיפרנו לסבתא וכו'.

נתנו בהתחלה לפני השינה תה בכוס.

אח"כ הודענו שלפני השינה יש רק מים חמים בכוס.

היו קצת בכיות וזה עבר!

הילד בא לבקש מעצמו מים חמים בכוס מעבר ונהנה מהלכסיקון החדש...

בהצלחה!

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.