הילדה שלי בת שנתיים וחצי חכמה ונבונה. גמולה (מאוד בקלות) ביום ועכשיו גם בלילה.. רק ש.. היא מכורה לבקבוק תה בשינה שהופך אחר כך למוצץ.. ואני מודעת לכמה זה לא בריא.. עששת וכדומה.. אבל היא לא מוותרת. מה גם שהיא עדיין עושה במיטה ולא קמה לשירותים לבד. אני לוקחת אותה באמצע הלילה..
אז איך גומלים בלילה? ואיך גומלים מבקבוק? וזו הדרך היחידה שלה לישון.. היא לא מסכימה בלעדיו...
ועדיף ממתיק שלא מקלקל את השיניים.
עצם הענין ממילא יעבור מן הסתם תוך זמן לא רב. כולל, לקחת אותו מהפה מיד אחרי שנרדמת, בעדינות.
כמין צעצוע,
ולאט לאט הפחיתי לה את זמני האחיזה מהבקבוק.
בעת בכי-הראי לה את הצעצוע האחר שהיא בחרה בעצמה ונסי להסיח את דעתה אפשר אולי להציע לה באותה הזדמנות לגשת לשירותים יחד איתך..
למשל:אם היא זקוקה לכך במהלך כל הלילה,אז בהתחלה הפחיתי לה שעתיים מהאחיזה בבקבוק, והראי לה את הצעצוע במקום.נסי להסיח את דעתה ואולי הציעי לה לגשת לשירותים
בהמשך: הפחיתי 4 שעות
וכך כל לילה הגדילי את טווח הגמילה..
ואל נא תתייאשי,הרגלים מאד קשה לשנות ואלו דברים שלוקחים זמן
אך בעת הצלחה שכרם בצידם!!
אם אין בעיה של סוכר בפה,
אז את עושה טוב שאת לוקחת כשהיא נרדמת. ולא נורא אם היא לוקחת שוב בלילה.
מבחינה מסוימת, זה עדיף ממוצץ או אצבע - כי גומרים עם זה יותר מהר.
יש בכך צורך נפשי, ולדעתי זה לא אסון. עוד קצת..
יתכן שזה אכן צורך נפשי
ויתכן שלא
נקודת הסתכלות אחרת:ילדים נולדים עם רפלקס המציצה,וקשה להם להתנתק ממנו.הדבר לוקח זמן.
עלינו בתור הורים לעזור להם לאט לאט להשתחרר ממנו
ולא להפך- להשאיר אותם בקטנותם אם אותו רפלקס.יש שטוענים שזה צורך נפשי של הילדים ולכן יש לספק להם אותו.על כך אני מסכימה,אך גיל שנה הוא גיל של רכישת עצמאות והתנתקות.
לתפיסתי והבנתי,היא עדיין כבולה באותו רפלקס.
לכן לעניות דעתי גיל שנה הוא גיל מספיק גדול כדי כן להקנות הרגלים
וכדאי אפילו לגמול אותה לגמרי
אני יכולה להעיד על עצמי,שבעודי קטנה,לא נגמלתי ממוצץ עד גיל כמעט 5!!
אי סיוע להם להגמל מאותו רפלקס,לא תמיד מיטיב עמם
וככל שעובר הזמן,קשה מאד להתנתק מהרגלים ישנים..
(וזו אני האנונימית הראשונה שהציעה לרכוש לה צעצוע)
אבל לדעתי, הקביעה "גיל שנה" היא דוֹגמטית מידי.
ילד זה לא רק"רפלקסים", יש מה שהוא צריך ועושה לו טוב.
נכון שלעיתים זה פשוט אינרציה של מה שלפני כן ולא צורך אמיתי. מי שיש לו "עין" יכול להבחין בין הדברים.
ומשתנה בין ילד לילד.
וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה.. (ואפשר לא להגיע לא לזה ולא לזה..).
אלא,שלעניות דעתי,המקרה המדובר קשור באותו ריפלקס מציצה המקשה על הילדה להתנתק..
כמו"כ לא קבעתי שגיל שנה הוא הגיל וכו'.אלא הבהרתי נקודה:הרי היא כבר בת שנה..(ילדה גדולה)
ומן הראוי,להקנות לה הרגלים כי אחרת הדבר נהיה קשה יותר ויותר.
כמובן שאין אני או אתה יודעים האם מדובר בצורך נפשי או לא,רק הצגתי עוד נקודת הסתכלות
ועל האם הטובה והמסורה-כותבת השאלה-המטלה להבין את ש-ביתה חשה..
בגיל שנה וחצי בטעות שכחנו את הבקבוק אצל סבתא, ובזה זה נגמר..
היא פשוט הבינה שאין לנו בקבוק, ואין מה לעשות, אז התרגלה לישון בלי.
אולי אפשר ליזום היעלמות בקבוק..
אם היא צמאה היא תשתה, לא צמאה לא תשתה
בתחילה היא כנראה תבכה אבל אם אתם תחליטו שרק מים-היא תתרגל.
כמו שכתבתי עם הבת שלי בעיה דומה.
ניסינו להביא לה רק מים. יום אחד בכתה חצי שעה ואתמול מראש לקחה את המים.
שתרגיש שהיא חלק מהתהליך,נסי לתאר לה את הפרידה מהבקבוק בצורה חיובית שהנה היא נהיית ילדה גדולה ועצמאית.
מתי הוא צריך וזה חשוב לו -
ומתי לא, סתם הרגל, ויכול להיות שמח לא פחות גם בלי זה.
לדעתי, אין בזה יותר מידי נוסחאות. אם כי נכון שכאשר מדובר בילדים ראשונים, יותר קשה לחוש, ובעלי ניסיון שאומרים ש"יש מצב" שזה כבר לא באמת - יכולים לעזור ל"אומץ" לבחון בזהירות את הענין..
זה נכון לא רק לגבי בקבוק וכד'.
ענ"ד.
בת שנתיים וחצי ושותה בקבוקים בלי סוף..
הבן שלי בן 3+ מכור ל: מוצץ ובקבוק חלב לפני השינה ובבוקר . גמול במהלך היום, אבל בלילה עם חיתול.
האמת שזה נח לי ואני דוחה את הגמילה מהמוצץ לחופש... והבקבוק חלב- אני מאמינה שזה יעבור לבד, בהדרגה ורק אח"כ אני אנסה להוריד את החיתול בלילה, וזה נראה לי בסדר גמור!!!
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית
נראה חיובי בעיניכן?
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
