הילדה שלי בת שנתיים וחצי חכמה ונבונה. גמולה (מאוד בקלות) ביום ועכשיו גם בלילה.. רק ש.. היא מכורה לבקבוק תה בשינה שהופך אחר כך למוצץ.. ואני מודעת לכמה זה לא בריא.. עששת וכדומה.. אבל היא לא מוותרת. מה גם שהיא עדיין עושה במיטה ולא קמה לשירותים לבד. אני לוקחת אותה באמצע הלילה..
אז איך גומלים בלילה? ואיך גומלים מבקבוק? וזו הדרך היחידה שלה לישון.. היא לא מסכימה בלעדיו...
ועדיף ממתיק שלא מקלקל את השיניים.
עצם הענין ממילא יעבור מן הסתם תוך זמן לא רב. כולל, לקחת אותו מהפה מיד אחרי שנרדמת, בעדינות.
כמין צעצוע,
ולאט לאט הפחיתי לה את זמני האחיזה מהבקבוק.
בעת בכי-הראי לה את הצעצוע האחר שהיא בחרה בעצמה ונסי להסיח את דעתה אפשר אולי להציע לה באותה הזדמנות לגשת לשירותים יחד איתך..
למשל:אם היא זקוקה לכך במהלך כל הלילה,אז בהתחלה הפחיתי לה שעתיים מהאחיזה בבקבוק, והראי לה את הצעצוע במקום.נסי להסיח את דעתה ואולי הציעי לה לגשת לשירותים
בהמשך: הפחיתי 4 שעות
וכך כל לילה הגדילי את טווח הגמילה..
ואל נא תתייאשי,הרגלים מאד קשה לשנות ואלו דברים שלוקחים זמן
אך בעת הצלחה שכרם בצידם!!
אם אין בעיה של סוכר בפה,
אז את עושה טוב שאת לוקחת כשהיא נרדמת. ולא נורא אם היא לוקחת שוב בלילה.
מבחינה מסוימת, זה עדיף ממוצץ או אצבע - כי גומרים עם זה יותר מהר.
יש בכך צורך נפשי, ולדעתי זה לא אסון. עוד קצת..
יתכן שזה אכן צורך נפשי
ויתכן שלא
נקודת הסתכלות אחרת:ילדים נולדים עם רפלקס המציצה,וקשה להם להתנתק ממנו.הדבר לוקח זמן.
עלינו בתור הורים לעזור להם לאט לאט להשתחרר ממנו
ולא להפך- להשאיר אותם בקטנותם אם אותו רפלקס.יש שטוענים שזה צורך נפשי של הילדים ולכן יש לספק להם אותו.על כך אני מסכימה,אך גיל שנה הוא גיל של רכישת עצמאות והתנתקות.
לתפיסתי והבנתי,היא עדיין כבולה באותו רפלקס.
לכן לעניות דעתי גיל שנה הוא גיל מספיק גדול כדי כן להקנות הרגלים
וכדאי אפילו לגמול אותה לגמרי
אני יכולה להעיד על עצמי,שבעודי קטנה,לא נגמלתי ממוצץ עד גיל כמעט 5!!
אי סיוע להם להגמל מאותו רפלקס,לא תמיד מיטיב עמם
וככל שעובר הזמן,קשה מאד להתנתק מהרגלים ישנים..
(וזו אני האנונימית הראשונה שהציעה לרכוש לה צעצוע)
אבל לדעתי, הקביעה "גיל שנה" היא דוֹגמטית מידי.
ילד זה לא רק"רפלקסים", יש מה שהוא צריך ועושה לו טוב.
נכון שלעיתים זה פשוט אינרציה של מה שלפני כן ולא צורך אמיתי. מי שיש לו "עין" יכול להבחין בין הדברים.
ומשתנה בין ילד לילד.
וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה.. (ואפשר לא להגיע לא לזה ולא לזה..).
אלא,שלעניות דעתי,המקרה המדובר קשור באותו ריפלקס מציצה המקשה על הילדה להתנתק..
כמו"כ לא קבעתי שגיל שנה הוא הגיל וכו'.אלא הבהרתי נקודה:הרי היא כבר בת שנה..(ילדה גדולה)
ומן הראוי,להקנות לה הרגלים כי אחרת הדבר נהיה קשה יותר ויותר.
כמובן שאין אני או אתה יודעים האם מדובר בצורך נפשי או לא,רק הצגתי עוד נקודת הסתכלות
ועל האם הטובה והמסורה-כותבת השאלה-המטלה להבין את ש-ביתה חשה..
בגיל שנה וחצי בטעות שכחנו את הבקבוק אצל סבתא, ובזה זה נגמר..
היא פשוט הבינה שאין לנו בקבוק, ואין מה לעשות, אז התרגלה לישון בלי.
אולי אפשר ליזום היעלמות בקבוק..
אכן ככל שיותר עובר הזמן אני מבינה שאיכשהוא הבקבוק אמור "להעלם פתאום".. אבל קשה לי לעשות את זה כי היא חכמה מאוד וקשה לי "לשקר " לה... בכל מקרה עדיין בורח לה בלילה ולפי דעתי זה רק בגלל שהיא שותה המון..
את המינון של כמות המים בבקבוק הורדתי למינימום אבל עדיין לפני היא שותה המון. וגם מהרגל זה אנו מנסים להגמל.
אני מסבירה לה שכשהיא שותה המים יורדים בגוף למטה עד שיוצאים ב... והיא מבינה אבל עדיין צמאה המון (לא ילדה שאוכלת הרבה אבל שותה המון) ועדיין רוצה בקבוק לפני השינה...
קראתי את כל מה שכתבתם.יכול להיות שאכן זה רפלקס והלוואי והיינו מוצאים פתרונות טובים יותר למילוי הצורך הזה ללא בעיות עתידיות.. אני עובדת עם ילדים כבר שנים. הרבה ילדים מגיעים בגיל ארבע ללא יכולת דיבור נכונה ושיניים עקומות רק בגלל שמוצץ היה תקוע להם בפה מרגע לידתם. אני באופן אישי הייתי נגד מוצצים אבל אז ילדתי התמכרה לבקבוק כמוצץ.. וגם זה לא טוב. אומנם לא מוצץ זמין כל היום בפה ורק בלילה הבקבוק מגיע אך עדיין לא טוב לשיניים. ורק אם יכלה הייתה נמצאת עם הבקבוק בשאר שעות היממה (משהו שאני ממש לא מרשה..) אז איך אקח לה אותו בלילה?? היום בני השני לוקח מוצץ- רק בשינה... אז באמת פתרון לכל זה עדיין לא מצאתי...
מקווה שעם הזמן זה יחלוף ומקווה שזה יקרה במהרה 
אם היא צמאה היא תשתה, לא צמאה לא תשתה
בתחילה היא כנראה תבכה אבל אם אתם תחליטו שרק מים-היא תתרגל.
כמו שכתבתי עם הבת שלי בעיה דומה.
ניסינו להביא לה רק מים. יום אחד בכתה חצי שעה ואתמול מראש לקחה את המים.
שתרגיש שהיא חלק מהתהליך,נסי לתאר לה את הפרידה מהבקבוק בצורה חיובית שהנה היא נהיית ילדה גדולה ועצמאית.
אני מזדהה עם בת 30.
לפעמים דברים נראים לנו קשים להתמודדות,
אך עובדה, שכאשר מגיעים לסיטואציה,
ה' נותן כח להתמודד.
לפעמים כשיש ברירה - אנו בוחרים בדרך שנראית לנו בטוחה יותר, רגועה, נוחה יותר.
אם לא יהיה בקבוק - היא תצליח להתמודד, את חייבת להאמין בה.
לנו זה קרה עם מוצץ.
מאוד רצינו לגמול כי כל הזמן היינו במרדף אחריו, ודחינו זאת בלי סוף.
ובסופו של דבר - כל המוצצים בבית נעלמו איכשהו, בשעת ערב כשאין חנות פתוחה, והקטן צריך לישון,
ו...
הוא בסוף נרדם (לא, הוא לא צרח שעות, אפילו לא דקות)
והוא למד מהר מאוד להירדם בלי .
ולנו לקח כמה ימים לצאת מההלם ולא להיכנע לדחף לרוץ לחנות ולקנות חדש.
אני לא בטוחה שצריך להעלים,
אולי כשתהיו מוכנים הוא פשוט ייעלם לבד 
אבל תתחילו לחשוב טוב, להאמין בילדה שהיא מסוגלת,
ולהאמין בעצמכם גם.
מתי הוא צריך וזה חשוב לו -
ומתי לא, סתם הרגל, ויכול להיות שמח לא פחות גם בלי זה.
לדעתי, אין בזה יותר מידי נוסחאות. אם כי נכון שכאשר מדובר בילדים ראשונים, יותר קשה לחוש, ובעלי ניסיון שאומרים ש"יש מצב" שזה כבר לא באמת - יכולים לעזור ל"אומץ" לבחון בזהירות את הענין..
זה נכון לא רק לגבי בקבוק וכד'.
ענ"ד.
בת שנתיים וחצי ושותה בקבוקים בלי סוף..
הבן שלי בן 3+ מכור ל: מוצץ ובקבוק חלב לפני השינה ובבוקר . גמול במהלך היום, אבל בלילה עם חיתול.
האמת שזה נח לי ואני דוחה את הגמילה מהמוצץ לחופש... והבקבוק חלב- אני מאמינה שזה יעבור לבד, בהדרגה ורק אח"כ אני אנסה להוריד את החיתול בלילה, וזה נראה לי בסדר גמור!!!
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
