הילדה שלי בת שנתיים וחצי חכמה ונבונה. גמולה (מאוד בקלות) ביום ועכשיו גם בלילה.. רק ש.. היא מכורה לבקבוק תה בשינה שהופך אחר כך למוצץ.. ואני מודעת לכמה זה לא בריא.. עששת וכדומה.. אבל היא לא מוותרת. מה גם שהיא עדיין עושה במיטה ולא קמה לשירותים לבד. אני לוקחת אותה באמצע הלילה..
אז איך גומלים בלילה? ואיך גומלים מבקבוק? וזו הדרך היחידה שלה לישון.. היא לא מסכימה בלעדיו...
ועדיף ממתיק שלא מקלקל את השיניים.
עצם הענין ממילא יעבור מן הסתם תוך זמן לא רב. כולל, לקחת אותו מהפה מיד אחרי שנרדמת, בעדינות.
כמין צעצוע,
ולאט לאט הפחיתי לה את זמני האחיזה מהבקבוק.
בעת בכי-הראי לה את הצעצוע האחר שהיא בחרה בעצמה ונסי להסיח את דעתה אפשר אולי להציע לה באותה הזדמנות לגשת לשירותים יחד איתך..
למשל:אם היא זקוקה לכך במהלך כל הלילה,אז בהתחלה הפחיתי לה שעתיים מהאחיזה בבקבוק, והראי לה את הצעצוע במקום.נסי להסיח את דעתה ואולי הציעי לה לגשת לשירותים
בהמשך: הפחיתי 4 שעות
וכך כל לילה הגדילי את טווח הגמילה..
ואל נא תתייאשי,הרגלים מאד קשה לשנות ואלו דברים שלוקחים זמן
אך בעת הצלחה שכרם בצידם!!
אם אין בעיה של סוכר בפה,
אז את עושה טוב שאת לוקחת כשהיא נרדמת. ולא נורא אם היא לוקחת שוב בלילה.
מבחינה מסוימת, זה עדיף ממוצץ או אצבע - כי גומרים עם זה יותר מהר.
יש בכך צורך נפשי, ולדעתי זה לא אסון. עוד קצת..
יתכן שזה אכן צורך נפשי
ויתכן שלא
נקודת הסתכלות אחרת:ילדים נולדים עם רפלקס המציצה,וקשה להם להתנתק ממנו.הדבר לוקח זמן.
עלינו בתור הורים לעזור להם לאט לאט להשתחרר ממנו
ולא להפך- להשאיר אותם בקטנותם אם אותו רפלקס.יש שטוענים שזה צורך נפשי של הילדים ולכן יש לספק להם אותו.על כך אני מסכימה,אך גיל שנה הוא גיל של רכישת עצמאות והתנתקות.
לתפיסתי והבנתי,היא עדיין כבולה באותו רפלקס.
לכן לעניות דעתי גיל שנה הוא גיל מספיק גדול כדי כן להקנות הרגלים
וכדאי אפילו לגמול אותה לגמרי
אני יכולה להעיד על עצמי,שבעודי קטנה,לא נגמלתי ממוצץ עד גיל כמעט 5!!
אי סיוע להם להגמל מאותו רפלקס,לא תמיד מיטיב עמם
וככל שעובר הזמן,קשה מאד להתנתק מהרגלים ישנים..
(וזו אני האנונימית הראשונה שהציעה לרכוש לה צעצוע)
אבל לדעתי, הקביעה "גיל שנה" היא דוֹגמטית מידי.
ילד זה לא רק"רפלקסים", יש מה שהוא צריך ועושה לו טוב.
נכון שלעיתים זה פשוט אינרציה של מה שלפני כן ולא צורך אמיתי. מי שיש לו "עין" יכול להבחין בין הדברים.
ומשתנה בין ילד לילד.
וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה.. (ואפשר לא להגיע לא לזה ולא לזה..).
אלא,שלעניות דעתי,המקרה המדובר קשור באותו ריפלקס מציצה המקשה על הילדה להתנתק..
כמו"כ לא קבעתי שגיל שנה הוא הגיל וכו'.אלא הבהרתי נקודה:הרי היא כבר בת שנה..(ילדה גדולה)
ומן הראוי,להקנות לה הרגלים כי אחרת הדבר נהיה קשה יותר ויותר.
כמובן שאין אני או אתה יודעים האם מדובר בצורך נפשי או לא,רק הצגתי עוד נקודת הסתכלות
ועל האם הטובה והמסורה-כותבת השאלה-המטלה להבין את ש-ביתה חשה..
בגיל שנה וחצי בטעות שכחנו את הבקבוק אצל סבתא, ובזה זה נגמר..
היא פשוט הבינה שאין לנו בקבוק, ואין מה לעשות, אז התרגלה לישון בלי.
אולי אפשר ליזום היעלמות בקבוק..
אם היא צמאה היא תשתה, לא צמאה לא תשתה
בתחילה היא כנראה תבכה אבל אם אתם תחליטו שרק מים-היא תתרגל.
כמו שכתבתי עם הבת שלי בעיה דומה.
ניסינו להביא לה רק מים. יום אחד בכתה חצי שעה ואתמול מראש לקחה את המים.
שתרגיש שהיא חלק מהתהליך,נסי לתאר לה את הפרידה מהבקבוק בצורה חיובית שהנה היא נהיית ילדה גדולה ועצמאית.
מתי הוא צריך וזה חשוב לו -
ומתי לא, סתם הרגל, ויכול להיות שמח לא פחות גם בלי זה.
לדעתי, אין בזה יותר מידי נוסחאות. אם כי נכון שכאשר מדובר בילדים ראשונים, יותר קשה לחוש, ובעלי ניסיון שאומרים ש"יש מצב" שזה כבר לא באמת - יכולים לעזור ל"אומץ" לבחון בזהירות את הענין..
זה נכון לא רק לגבי בקבוק וכד'.
ענ"ד.
בת שנתיים וחצי ושותה בקבוקים בלי סוף..
הבן שלי בן 3+ מכור ל: מוצץ ובקבוק חלב לפני השינה ובבוקר . גמול במהלך היום, אבל בלילה עם חיתול.
האמת שזה נח לי ואני דוחה את הגמילה מהמוצץ לחופש... והבקבוק חלב- אני מאמינה שזה יעבור לבד, בהדרגה ורק אח"כ אני אנסה להוריד את החיתול בלילה, וזה נראה לי בסדר גמור!!!
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
