וכרגע אין לי אפשרות לבדוק. 

בעז"ה בהמשך, אפשר להזכיר לי.

לא מצאתי את זה בפרשנים הקלסיים.

כמובן שאין חובה לקבל את זה, אבל הרבה פעמים דווקא הלשון מסבירה בפשטות תופעות בתנ"ך, וזו רק דוגמה אחת.

בפירוש דעת מקרא לפסוק כתוב: "עלי באר ענו לה ועניינם שירו לה".

לגבי השורש עצמו, במילון "מילון העברית המקראית" של מנחם-צבי קדרי (עמ' 815-813) הוא רושם חמישה פירושים שונים לשורש ענ"י/ה: 1. הגיב. 2. 'שר. קרא בקול'. ואחת הדוגמות היא פסוק זה.

ועיין שם.

כי כל האותיות הדומות לה (א' וה') גם גרוניות

אך איך היא הופכת להיות חיכית?

כבר חשבתי לבקש למחוק את זה ולכתוב משהו שלא יסתבכו איתו...

מה שאני הקטנה מבינה... (ומצליחה להסביר)

העיצורים הללו אבדו בתקופה קדומה יותר והשתנו עם ההיסטוריה - כמו שהאות הגרונית הפכה לחיכית (=נהגית בחיך).

וזו דוגמה לשינויים שההגיים עברו.

וזה לא קשור לאותיות הגרוניות האחרות.

איך אנו בעצם הוגים הגיים שונים? לכל הגה יש מאפיינים - ושלל המאפיינים יוצר הגה מסוים. לדוגמה: באיזה אזור בפה האוויר נחסם (שיניים/שפתיים ועוד).

ויש הגיים שהחסימה שלהם היא בלוע. 

(וכיוון שיש הגיים שהם מאד דומים הם נשמעים לעתים אותו הדבר. לדוגמה: ההבדל בין דל"ת לנו"ן הוא רק בכך שהאוויר יוצא מהאף או נעצר. ולכן כשמצוננים והאוויר לא יוצא מהאף הנו"ן נשמעת כמו דל"ת.)

*תגידו, אין פה במקרה מישהו שלומד קלינאות תקשורת?

אני מודעת לכך שזה מעט מסובך, עמך הסליחה.

איך אפשרי לבטא את האות ע' בעזרת החך?

ע' שיש לנו היום דומה לא', 

אבל א' לא חיכית!

מוזמנת להעמיד אותי על טעויותי

תודה.

מחר בלנ"ד יש לך נושא לכתוב עליו

להסביר את כל מה שנכתב לעיל

זה אומנם לא היה סינית,

אבל אני לא כ"כ זוכר את כל ההגדרות ומה הן מתארות

בלנ"ד אני לא נכנסת לנושאים מסובכים...

פשוט צדיקה פיתתה אותי להביא משהו מפרשת השבוע.

אז לא חייב

אבל זה נחמד להעשיר את הידע!

אבל אולי בדברים קצת יותר פשוטים ונגישים.

אבל אם זה באמת מעניין - תפאדל!

*חידה: למה כותבים תפאדל עם אל"ף? כן, יש לזה תשובה!

ועל האל"ף במילים לועזיות, בהזדמנות בעז"ה.

שמבטאים את המילה ככה

לא אומרים "תפדל" אלא "תפאדל"

יש תנועות קצרות ויש תנועות ארוכות. (התנועה נשמעת "מאורכת".)

זה בעצם ההבדל בין פתח לקמץ בעברית.

כיום לא שומעים הבדל בשפה העברית, אך הערבית שמרה על כך.

יש בערבית ָ ארוכה ו- ָ קצרה.

האות אל"ף במילה תפאדל מסמלת שהתנועה ארוכה.

מי שנסע ברכבת הקלה, לדוגמה, יכול היה לשמוע שב"שוק מחנה יהודה" מאריכים את התנועה u במילה יהודה. 

אבל כמדומני שרש"י סותר זאת באיזשהו מקום

כי לפי מה שזכור לי רש"י אומר שאותיות אהעח"ר מתחלפות וכנראה שזה בגלל שהם גרוניות

כשלומדים ככה- כל הכללים היבשים והמסובכים- מקבלים את המקום שלהם במערכת הקודש של התורה

ואז הכל מעניין!!

כתר-תבורכי!

0ממש התרגשתי מההקדשה. בחזרה)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל