בהצלחה גם בהמשך.

בלי ריטלין הייתי זרוקה היום ברחובות. ריטלין זה כמו משקפיים לקצר ראיה

אולי בלי שום טיפול והתייחסות לבעיות היית זרוקה היום ברחובות

אבל לתלות הכל רק בריטלין זה קצת פשטני.

וגם לא אומר שום דבר לגבי אנשים אחרים שיש להם בעיות קצת שונות משלך.

מנסים לשכנע אותך שאתה יכול בלי רטליון וכו..!! 
בטח שאנחנו יכוליםם..!!!! אבל זה קורע אותנו!!!!!!!!!!!................
 

שלנו עולה לג'  אחרי שנה ריטלין . מנרתעת ומתנגדת הפכתי לממליצה! אין סיבה שילד שהובחן!!!! לא יקבל את מה שצריך ויקבל רק "על הראש"! או ישקיע המון אנרגיה נפשית כדי להיות עם כולם.

ועכשיו השאלה, מכיון שחופש וקייטנה והדרישות פחות לוחצות  מבית ספר החלטנו לתת לו לנח [הוא גם ביקש] קיבלנו החלטה לקחת נשימה עמוקה, הודענו למורה שמרכזת את הקייטנה על ההפסקה [שתתן לו יותר מרחב] ועכשיו הוא נטול ריטלין. אנחנו רוצים לנסות משהו אלטרנטיבי [ריכוזון מרווה או כל דבר אחר] שבדרישות של לימודים לא עזרו, ואולי רק לחופש כן. יש המלצות?

וכך מקובל - שבחופשים לא לוקחים,

זה גם טוב בשביל הגדילה.

לגבי תחליפים - אני לא רוצה להמליץ על דברים שאינני בטוח בתוצאותיהם. יש כאלה שאומרים שזה עוזר במשהו ("מֶמורי" של "חותם טבע", "ריכוזית" וכד'. הכל בערך אותם צמחים, שזה באמת עושה משהו "בראש"; אבל כמה יעזור לריכוז הספציפי שלו - קשה לדעת. כך גם לגבי האומגה, בין מהחי בין במרווה, כל אחד כעניינו. אגב, של המרוה עדיין הקפסולה עם ג'לטין מהחי, למי שמקפיד על כך מבחינת הכשרות)

אלה פחות אמפולסיביות. זה גם אמור לעזור? אגב, את המרווה אני אני מוציאה מהקפסולה.

ל"חותם טבע" משהו שנקרא "בירילקס" שהם אומרים שאמור לעזור לזה. יש לכך באמת אפקט מרגיע; כמה יעזור ספציפית להיפראקטיביות (שיכולה להיות לעיתים מלאת-חן ושמחה מצד עצמה) - אינני יודע.

[אני לא מכיר מה קורה במרוה, אך אם נוזל נמצא מעבר ליממה בתוך דבר עם בעיה בכשרות, לכאורה הבעיה עלולה להיות קיימת גם לגביו. שוה לשאול]

לפתור את שאר הדברים.  (במקביל לריטלין הייתי קצת בטיפול בשיחות)

לא היו לי חברים כי לא יכלתי לשבת רגע ולהקשיב להם או להמשיך יותר משתי דק' באותו משחק, מה גם שמי רוצה להיות חבר של המופרע של הכיתה.

אחרי הריטלין נהייתי ילד רגוע, והיה לי סבלנות לכולם ובעיקר לעצמי.

-מאחד שכמעט העיפו אותו מבית ספר בכיתה ה'

אין לי זמן לפרט.

רק אציין את הנקודה הקטנה שכשילד לוקח ריטלין אין לו תאבון. וזה ממש ממש לא משהו שטוב לגדילה של ילדים.

השאלה היא אם דואגים לילד או למורה?

שעות הריטילין. נותנים לאכול בבקר לפני כן, ואחרי שחוזר התיאבון - שוב.

ובוודאי נכון שתמיד צריך לבדוק היטב האם הריטלין הוא צורך הכרחי לילד, או למורה..

אני הבנתי שלטבעי לוקח יותר זמן השפעה, אז קחו נשימה עמוקה.

כמו כן שמעתי שיש אומגה 3 מן הצומח (מרווה מרושתת) שמשפיעה טוב על הרבה בחינות, גם על קשב וריכוז.

אם תרצי - תוכלי לפנות באישי ואתן לך פרטים של מכרה שמשווקת.

אני אישית חושבת שיכולות להיות דעות לכאן ולכאן לגבי ריטלין,

מה שבטוח,

שכולם יססכימו

שמי שמאובחן

לא יכול להמשיך בלי איזושהי התערבות.

כל אחד לפי השקפת עולמו,

אך להתעלם אי אפשר,

זו אכזריות ממש.

זה מאד לא בריא.

ובתור אשתו של היפראקטיבי ואמא לאחד כזה.

אני לא אתן לילד שלי ריטלין.

זה שהמורה משעמם זו לא אשמתו של התלמיד!

וחוץ מזה, נכון שזה לא אשמתו אבל בסופו של דבר בלי הריטלין הוא לא ילמד

[וכמובן - גם אף אחד כאן לא אמר לך ספציפית מה לתת... אלא התייחסו למי שזה עוזר להם]

אבל יש לדייק: הילד לא נהיה "היפר" בגלל המורה..  גם מורה מענין יתקשה להחזיקו בהקשבה. חבל לחיות באשליה..

דבר שני, בסופו של דבר - מה שחשוב זה טובת הילד. אם הוא לא ילמד, זה לא ישנה אם נאמר ש"המורה אשם" (בהנחה שאף אחד שם לא עומד להחליף את המורה ושגם המורה בשנה הבאה יהיה כזה..).

כמו כן, "היפראקטיבי" זה לא דבר רע..  כאן הדיון הוא לכל היותר על ההשלכות של זה לגבי לימודים מסודרים בביה"ס.

אבל כנ"ל, מי שהוא רק "היפר", ללא קושי ריכוז, יכול לפעמים ללמוד היטב. תלוי ב"רמה". אם כי צריך בשביל זה באמת מיומנות של מורה. במקרה שהוא מובהק כזה (רק היפר ולא ברמה דרסטית), עיקר השאלה היא, לדעתי, ההשלכה החברתית: לפעמים זה לכיוון האחד, ולפעמים בדיוק ההיפך. תלוי לפי הילד.

ואין של צורך לדלג על ארוחת צהריים קבוע.  כדור של 4 שעות עובר אחרי 4 שעות.  של 8 אחרי 8 שעות.

שיהיה בהצלחה מה שעושים.

מקווה בשביל הילד שלך שיצא עם בגרויות..!!..

גם אני חשבתי שהמורה פשוט לא מתמודד עם הילד אז הוא מעדיף "להרגיע" אותו עם ריטלין.

ניסיתי כל השיטות שאת רק יכולה להעלות בדעתך (למדתי נטורופתיה ושיאצו והייתי כל כך נגד כימיקלים אנטי ממש!) ושום דבר לא עזר כולל תרופות טבעיות ושיחות וטיפולים כאלה ואחרים. היום חצי שנה אחרי ש"נכנעתי" ונתתי לו ריטלין באבחון של פסיכיאטר ילדים אני מכה על חטא למה לא עשיתי זאת הרבה יותר קודם הייתי חוסכת לילד תקופה ארוכה של סבל על לא עוול בכפו.

הילד לא אפטי ולא זומבי בכלל. הוא ערני ומקשיב בשיעור ומרוכז ומביא ציונים של תשעים ומאה לא מפריע לרב ולתלמידים אחרים ללמד וללמוד ובכלל הרבה יותר רגוע מקודם!

אז נכון יש לו פחות תאבון והוא מדלג על ארוחות אבל הוא משלים הכל אחר כך כששהשפעה של הכדור עוברת אז הוא לא יהיה מטר שמונים אז מה? אבל הרווחתי ילד שלומד ולא נושר מכל מסגרת אפשרית כי פשוט ההתנהגות שלו לא ניתנת לשליטה? את רוצה חס ושלום ילד עבריין? לשם זה עלול להגיע.

בתור אחות לבחור שבילדותו לקח ריטלין תקופה ארוכה אז אני אגיד לך שהוא לא יצא 1.87 כמו אחי השני אבל הגיע ל 1.75 קצת רזה לא נורא אבל עבר בגרויות יפה מאוד והיום בחור מוצלח ומצליח לכל הדעות!

הייתי בהרצאה בדיוק על הנושא הזה לפני כמה ימים. תשמעי נתון מדהים!: למעלה משני שליש של אסירים שיושבים בכלא יש הפרעות קשב וריכוז שלא טופלו תרופתית כשהיו ילדים!!!!!!!!!!!

היום ביטוח לאומי מעדיף להשקיע 2-3 מליון שקל בשנה במכונים של אבחון (קשב וריכוז וכו') ולא להשקיע עוד 10-15 שנה בין (תקשיבי טוב!) 20-30 מליון בשנה עלות אחזקת אסירים ומשפחותיהם! תשלומים סעד שיקום וכו'.

אז תעשי חושבים טוב טוב ואל תעשי נזק לטווח ארוך לילד שלך במחיר של כמה ארוחות צהריים.

זו לא אשמתו של המורה ושל שאר התלמידים.

שצריכים לשאת את ההשלכות.

פגשתי אינספור תלמידים עם הורים אגואיסטים. גם אם הילד שלך לא מרביץ, הוא לא מסוגל לשבת וללמוד, וכשהוא עושה את זה, סביר להניח שהוא לא מפריע רק לעצמו.

ADD זה משהו אחר. שם באמת הייתי משאירה את הבחירה להורים, כי זו פגיעה רק בילד.

התאבון  יורד רק בזמן השפעת התרופה ובאופן שונה על כל אחד. אפשר לאכול בבוקר לפני התרופה ויותר בערב אחרי ההשפעתה

עדיף ילד רזה מעט רזה אבל עם יכולת לנצל את הפוטניאל שלו

ולא שמנמן שמשלם מחיר חברתי ואיש גבוה לעיתים

ויש כדורים שיש להם פחות הפחתת תאבון, למשל קונצרטה.

הרבה פעמים חוסר תיאבון הוא חלק מתופעת לוואי שעוברת אחרי כמה זמן

נכונה זה לא צריך להזק

למפרע מודה להורים שלי שלא לקחתי רטלין. ועברתי אתכל האיבחונים האלו ונמאס לי לריב אם אנשים על זה ולהסביר למה לטבח הארוך זה לא עוזר. זה טוב זמני וזהו.  

במקום שהילד יוכל לנסות להתפתח בעצמו, ויוכל לנצל את עצמו ולהתגבר על זה

הוא תלוי בתרופות, בעצם הוא לא מנסה לעבוד על עצמו, כי משהו אחר עושה בשבילו את העבודה. 

הוא נשאר באותו מקום ולא עולה ומתפתח

נגד הדבר הזה ממש. 

"דמיונות" לדעתי..

בדרך כלל, אומרים את זה מי שלא באמת סובלים מבעיית הריכוז, אז הם חושבים ש"עוד קצת מאמץ"...

אבל מי שיש לו בעיה רצינית כזו, יודע שזה לא כך.

בוודאי שיש בחירה, וגם יתכנו שינויים עם השנים, ולמידת איסטרטגיות באופן טבעי, ועיסוקים מתאימים -

אבל האנרגיה שמוציאים על נסיונות "להתרכז קצת יותר" למי שזה מאד קשה לו - הם גורמים הפוך מדברייך:

"במקום שהילד יוכל לנסות להתפתח בעצמו", בהרבה תחומים שהוא מוכשר להם - הוא צריך "לעשות את העבודה" בדבר שהוא צדדי ביחס לכשרונותיו.

לפעמים, הוא "נשאר באותו מקום ולא עולה ומתפתח" כלשונך, במה שהיה יכול, בגלל שהוא עסוק במאבקים על עוד מילימטר של ריכוז.

משל למה הדבר דומה - לאדם שנוסע ברכב לעבודה. אומרים לו: במקום לנסות להתגבר בעצמך, ללכת ברגל שעתיים לכל כיוון, ולהתגבר על הדרך, משהו אחר עושה בשבילך את העבודה..

אבל האדם הזה, שגם כשילך לא יעשה את זה במהירות של הרכב, כי הוא לא יכול, מנצל את הארבע שעות הללו לדברים שבהם הוא באמת עולה ומתפתח.

זה לא אומר, שמי שהחליט ש"הוא לא" והוא יעבוד על עצמו - זה לא בסדר.. אבל גם מי בהחליט למקד את מאמציו בדברים אחרים, שאחרי הריכוז, הוא בסדר גמור..

אותי רצו לשלוח למוסד מיוחד ההורים התעקשו. וב"ה יצאתי ילד רגיל ההורים השקיעו בי הרבה מחשבה.

ואני לא היחיד בבית שלי כזה. צריך למצוא תעסוקות נכנות לילד איפרקטבי. וגם לחוסר ריכוז יש פיטרונות. צריך רק הורים אם ראש על הכתפיים ויצרתיים.  

ויישר כח גדול להוריך, שבמקום "מוסד מיוחד", השקיעו בך בעצמם. כל הכבוד.

ובוודאי נכון, שיש "תעסוקות" מתאימות יותר לילד שהוא קצת "היפר"... (או הרבה..)

ויש גם כאלה, שאחרי כמה שנים, זה עובר להם - ואז הם גם שקדנים בלימוד, בלי כדורים.

אבל צריך לדעת, שגם הצלחה בלימודים זה חשוב.

למי שיש קושי אמיתי בריכוז בכיתה, קשה מאד למצוא פיתרון שיתקרב ליכולת הריכוז כתוצאה מזה.

כמובן, ההצלחה בלימודים בכיתה - משפיעה אח"כ על היכולת להתקבל גם בהמשך וכו'.

יתכן שמישהו יאמר: טוב, התחום שלי זה לא לימודים כאלה.

יתכן.

אבל אם מישהו יכול להיות כן מוכשר ל"לימודים", גם בהמשך, וזה מתאים לו. צריך לראות שלא יפסיד.

יש גם ילדים, שאי הריכוז בכיתה, משפיע לא טוב על התדמית העצמית שלהם. הם מתרגלים לחשוב, שלא בצדק, שאינם מוצלחים.

אז אני מאד שמח איתך על הרגשתך הטובה ממצבך. ב"ה. אבל לא לכולם זה כך.

שתצליח, בעז"ה.

או משו בסגנון.

עיצוב התנהגות עושה את אותה פעולה של התרופה, רק יותר לאט. וצריך הרבה כוחות נפש בשביל זה.

לכן מה שכדאי זה- כאשר הילד תחת ההשפעה של התרופה והוא רגוע ומצליח להתרכז, ללמד אותו איך לשלוט בעצמו וכו'.

וכמובן, שלא כל ילד זקוק לריטאלין וחייבים לבדוק על מקרה לגופו. אם הילד מתקשה להתרכז על רקע רגשי (בעיות בבית או להבדיל- הולדת אח חדש וכו'), אז הפתרון הוא ממש לא ריטאלין..

אינו עוזר, לדעתי, לריכוז כלל.

אולי יכול להשפיע על ביטויי ההיפראקטיביות.

רק שצריך להזהר כי יש כאלה שזה מכניס אותם לדכאון וצריך מאד לעקוב לשים לב.. דכאון לא שווה שום ריכוז שבעולם.

אמא שלי מאבחנת(אבחון דינאמי- פרופ' פוירשטיין), ויש לי שני אחים : אחד ADD ואחד ADHD.(שניהם על ריטלין) וחוץ מהם שאר הילדים אצלינו עם בעיות של קשב וריכוז והם משתמשים בתרופות טבעיות. 

אני גם עם ADD ונתנו לי ריטלין... אבל אחרי שלקחתי אותו- נהיתי היפר... הלכתי ברחוב, וצחקתי לאנשים  מול העיניים,חברות שלי החזיקו אותי שאני לא אעשה שטויות ופדיחות... בקיצור, זה הכניס אותי לסטלה...

פשוט הגעתי למסקנה שריטלין זה סמים!!!! והצלחתי להוכיח לאמא שלי שאחי עם ADD יכול לשרוד גם בלי הריטלין... הוא ילד גאון וסתם הבית ספר שלו וכל הועדות של הפסיכים דפקו לו את החיים... וחבל!!!!!!!!!!!!!!!!

למרות שלא רציתי את זה בהתחלה! (סיימתי ח')

ואם  מישו צריך משקפים והוא לא יקנה אותם ההשתדלות שלו לראות תעזור לו?!?!.....לאא!! הוא לא רואה הוא צריך עזרה...!!..
זה אותו דבר לילד שצריך רטלין...!! 
ככה אני זקוקה לרטלין ובלי זה אני לא "רוואה" טוב...!!.. וקשה לי "לראות"...

כנראה שלקחת יותר מדי מ"ג לגוף שלך...!
כמה מ"ג את לוקחת..?<?

תוכלי לציין את תופעות הלוואי של משקפיים?

ושל ריטלין?

פשוט - תופעות הלוואי שונות מילד לילד.

יש ילדים שזה מאד בעייתי, עד כדי אי אפשרות להשתמש בכך;

ויש כאלה שבשבילם זה "כמו מים"..

בערך השוואה נכונה...

משקפיים לא פוגעים לך במוח, במערכת הדם, בכבד... הם עזר חיצוני לחלוטין!

כדורים כמו ריטלין נכנסים לתוך הגוף וה' יודע איזה נזק זה עושה מלבד לדכא ילדים שמחים ולהפוך אותם לאפאטיים.

ריטלין זה דבר שיכול לעזור בצורה מאוד נקודתית, אבל במשך השנים זה כבר לא עושה כלום, מניסיון...

ומכירה לא מעט אנשים ש'היו צריכים ריטלין' ולמרות זאת לא לקחו ורק הצליחו לגלות את הכוחות הטמונים בהם!!

נכון, אדם לעמל יולד! לא הכל בא ככה...והריטלין פשוט הורס! את הבנאדם.. וכמו שאדם שיש לו דיכאון א"א לטפל בתרופות אלא רק להעלים את הבעיה, אבל באמת באמת שהבעיה לא נפתרה, והיא קיימת בנפשו, וכל עוד לא יטפל בזה זה יפריע לו למימוש כל הכוחות שלו!!

יהודים יקרים, בואו נפקח קצת עיניים ונסתכל מה לתורה יש לומר לנו...זה הדבר הכי נכון לכל יהודי באשר הוא..

כאלו שלא לקחו/לא יכלו לקחת, וזה הפריע להם מאד.

ואין כל קשר ל"תורה"..

התורה אומרת שניתנה רשות לרופא לרפא.

אי אפשר לתלות כל דעה פרטית בתורה. זה מוזיל.

ריכוז זה לא "בעיה נפשית". זה קושי שאם אפשר להתגבר עליו ולשקוד בתורה בגלל זה. זה טוב מאד.

בלי התייחסות מתי באמת צריך ואם. זה ספציפי לכל אחד.

לצערי אני נתקל בחוסר הבנה ודעות קדומות על הרטלין . המנעות יכולה להביא לכשלונות של הילד שמשלם מחיר על כך

עובדות : הם מעורבים יותר בתאונות דרכים , אחוזי הגרושים נשירה ביה"ס וכו' .

הבן שלי לא לקח בתיכון ולכן יצא עם בגרות ב-2 מקצועות. אח"כ הוא נאלץ להרשם למכינה וגם התחיל לקחת קונצרטה והוא מאד מצליח. אילו לקח בתיכון ולא זלזל היה עכשיו כבר באוניברסיטה.

הבעיה שלו היא שקשה לו להרדם בלילה...

ביום הראשון שנתנו לו ריטלין לא תיפקדתי, חיכיתי שיחזור  כדי לראות לאיזה זומבי דיכאוני וחסר תיאבון הפכנו אותו, אבל זה ממש לא היה ככה, הוא מלא חיים ואנרגיה גם עם הריטלין  נכון , הוא לא אוכל [גם לפני הוא לא היה אכלן] אבל אנחנו דואגים לארוחת בוקר מזינה ולאוכל מפתה בבית הספר , ועוקבים אחרי הגדילה שלו, ביינתים המחיר הריגשי שהוא שילם בלי ריטלין לא שווה את הסנדוויץ שהוא לא אוכל.

זה נכון, הרבה פעמים המסגרת דורשת ריטלין כדי להשיג שקט, אבל אם ההורים מאבחנים, מנסים עוד דרכים רואים שלמורה יש יכולת הכלה והבעיה היא בילד אז אין שום סיבה שילד ישב בכיתה וירגיש שמשהו דפוק בו. זאת לא הרגשה שאפשר לצמוח ממנה.

על דבר אחד אני מצטערת, בתור ילדה [כנראה עם הפרעת קשב] שישבה בשיעורים וחלמה [על כל מיני דברים] וכל פעם כשניסתה לחזור למה שמדובר בכיתה היא לא הבינה איפה אוחזים ותמיד הרגישה מתוסכלת איך שהחברות שלה תמיד בעניינים והיא לא. ההרגשה היא איומה!!!!!!!!! חבל שלא קיבלתי ריטלין.

אגב, היום כשאני יותר מודעת למה שקורה לי ממש בא לי לקחת ריטלין ביום של השתלמויות , אולי פעם נשאל את הרופא למינון ונעשה את זה.

ולסיום , כשאני רואה את הבן המקסים שלי אני יודעת שידגל ממנו אדם מדהים , מלא חיות  אמפטי ונעים, יהיה לו קל לאלתר בכל מצב , להתנסות בדברים חדשים ולהיות איש שיחה ערני ומעניין!

לי היו תקופות שלקחתי ואח"כ כשהפסקתי הצלחתי ללמוד גם בלי זה

מישהו ממשפחתי הקרובה שאובחן כסובל מבעית קשב וריכוז וקיבל ריטלין סבל מכך רבות.

עד כדי כך שנכנס לדיכאונות ולסרטים שעד היום (יותר מ10 שנים אחרי שהפסיק) עדיין לא פתר את כל הנושאים שלו.

הוא גבר בגרויות בסדר גמור ללא ריטלין.

לדעתי האישית (מהכרותי) האיבחון שלו היה שגוי לחלוטין, הבעיה נבעה מסיבות אחרות לגמרי.

המסקנה היא:

לבדוק היטב את הצורך לפני שנותנים ולעקוב מקרוב (מאוד) בתקופה אחרי.

הנזק במקרה של טעות יכול להיות לכל החיים.

ולא יוצר דיכאון בעצמו

לכן חשוב להיות במעקב נורולוגי, ולשלב את הריטלין עם טיפול בשיחות בהתחלה

אז השם שמר עלי והיום בסכ טוב לי איפוא שאני אבל לחשוב על כל השנים שביזבזתי,על כל הדברים שיכולתי להשיג ואני כבר בסוף שנות השלושים שלי,ריטלין זה לא תרופת קסם,הוא בא לאפשר לילד להיות רגוע,מרוכז,מאורגן וקשוב באמצעות רכישת הרגלי למידה וחברה,זה לא בא במקום.

ולכל אדם מתאים משהו קצת אחר.

יהיו כאלה שריטלין מאוד עזר להם 

יהיו כאלה שקונצרטה מאוד עזר להם

יהיו כאלה שמרווה וכל הדברים הטבעיים מאוד עזר להם.

כל אדם צריך לראות מה טוב ומתאים לו. 

אבל חובה לנסות. ולראות. ולא להתסכל על הדברים בעיניים סטיגמטיות

ריטלין עוזר המון פעמים. הוא טוב המון פעמים וגורם להצלחות המון פעמים!!

ולפעמים הוא גם לא. זה תלוי באדם. זה אישי.

ולכן יש לשים לב כשלוקחים. ואם לא עוזר- לקחת משהו אחר או לנסות מינונים אחרים עד שנגיע לדבר הטוב ביותר עבורנו.

לצערי הבן שלי סובל מבעיות תקשורת - אני כל היום במירוץ בשביל טיפולים איתו - טיפול רגשי , סייעת , קלינאית תקשורת וכו' . אני מוציאה אלפי שקלים בחודש בכדי לעזור לו .

מנגד ישנם מספר ילדים בכיתה שלו שזה ברור שהם סובלים מהיפראקטיביות והם פשוט לא מטופלים. ההורים בעד שיטות טבעיות ולא מוכנים לתת ריטלין . הם עושים רעש בכיתה , מציקים לילדים אחרים ,לעיתים גם שוברים להם חפצים אישיים .

אני לא רוצה להלאות בפרטים אבל אחרי כל הצקה כזו דרוש לנו מספר לא מבוטל של פגישות עם פסיכולוג .

ואני כל הזמן מנסה ללמד זכות על ההורים האלו כי אני יודעת שזה לא פשוט לגדל ילד עם בעיות אך מצד שני אני מאד כועסת עליהם .

האם הם לא שמים לב לכך שהחברה מסביב גם נפגעת ?

במקום לסמוך על הילדים שלנו שיש להם יכולות, שהם בסדר,

אנחנו מרחמים עליהם, חושבים שיש להם כל מיני בעיות או מילים לועזיות כאלו ואחרות.

[סליחה שאני חוזר..]

אפשר גם לסמוך על הילדים שיש להם יכולות ושהם "בסדר" (זה בהחלט נכון) -

וגם לעזור להם כשיש בעיות.

זה מאד אישי.

ילד עם "בעיות" שצריך עזרה ולא עוזרים לו - יכול להיות מאד מסכן מזה, וגם ה"התמודדות" יכולה להשאיר לו צלקות;

כמו גם ההיפך - כשלא נותנים אמון ביכולת ההתמודדות היכן שזה אמיתי.

מה נעשה? חינוך ילדים, זה לא ב"שלשות", כידוע...

הריטלין מאד "עובד". הוא פועל במהירות בטווח הקצר. החסרונות שלו בולטים פחות במתבגרים ובמבוגרים. אבל יש משוואה שרבים חושבים שהיא נכונה במצב הזה "אם זה עובד = הוא צריך את זה". לדעת אחרים המשוואה הזו לא נכונה. אולי יש גורמים מפריעים שאפשר להסיר? אולי כדאי לבדוק האם קיימת אלרגיה, או אי סבילות למזון מסוים? אולי כדאי לנסות פעילות גופנית ו/או יוגה או טאי צ'י?  אני באופן אישי הייתי מנסה דברים אחרים (ייעוץ תזונתי, טיפול התנהגותי-קוגנטיבי, נוירופידבק) עם עבודה אמיתית לפני הפניה לטיפול תרופתי. זה לא אומר שבסופו של דבר לא יהיה צריך את הריטלין, אך לפחות נוכל לשלול גורמים אחרים. 

עוד היבט:

http://www.kavnet.co.il/?categoryid=590&articleid=10226

בלי ההיפראקטיביות.

בתור תלמידה ניסיתי כמה פעמים ריטלין, וגם תרופות אחרות- שום דבר לא עזר לי. ייתכן שהריטלין עזר לי טיפה להתרכז ולא לחלום, אבל בקושי הרגשתי את ההבדל- ויותר מזה, הוא גרם לי להיות תמיד לחוצה, ואפילו הגיע למצב של קוצר נשימה, סחרחורת ובחילות. 

בתור סטודנטית להוראה שגם מכירה מקרוב כמה ילדים עם בעיות קשב וריכוז, אני יכולה להגיד שאני לא מתנגדת לריטלין כשהילד צריך, אבל אני כן מתנגדת לתופעה שמתפתחת בשנים האחרונות, בה מורים "דוחפים" את הריטלין ברגע שרואים שלילד יש קושי. אני כן חושבת שיש משהו בזה שלפעמים זה יותר קל למורה ללמד כשהילד לוקח ריטלין, ולכן רצים להביא- אבל צריכים לקחת בחשבון שזה משפיע על האופי שלו, התיאבון שלו, היכולת שלו להירדם בלילה.

צריכים לברר טוב טוב, גם אם הוא מאובחן- האם זה באמת עוזר לו? טוב לו עם זה?

יש כאלה שכן. ויש כאלה שלא...

אצלי- הרופאים היו מוכנים לתת לי כמה שרציתי, חופשי. ההחלטה של איך זה משפיע עלי והאם זה עוזר לי- נפלה עלי ועל ההורים שלי.

בגלל שזה לא עזר לי, אני למדתי להסתדר בלי. למדתי טכניקות אחרות שעוזרות לי להתרכז (לסרוג, למשל. לסכם את הכל בדרך בה קל לשמור על הסדר- כמו מחשב).

בהחלט יש קושי, אני צריכה ממש לעבוד על עצמי כדי לשבת ולהתרכז. אבל זה אפשרי, עם הזמן מתרגלים, ואני למדתי גם לנצל את הנקודות החזקות שלי לטובת הריכוז. אני אישית מעדיפה את זה ככה. 

ותמיד משמח לראות למה אנשים יכולים להגיע בבחירתם הטובה ומאמציהם.

ובוודאי שמבחינת החינוך העצמי של האדם, זה חשוב מאד.

עם זה: יש ילדים שהכדור הזה לגביהם אינו כמו שכתבת "עוזר טיפה", אלא ממש "קסם" - לוקח את הכדור, וכולו אחר מבחינת יכולת הלמידה.  הרבה פעמים, זה תלוי במינון. ילד לוקח 10, לא מרגיש משהו מיוחד - לקח20, אדם אחר...  זה צריך בדיקה אישית עם הניסיון, כי יש "טווח" של המינון המתאים לכל משקל של ילד.

ב. אכן, יש כאלה שיש להם תופעות לוואי קשות מזה

 עד כדי אי שוויות של לקיחת הכדור מול הנזק.  אך להרבה ילדים, זה "כמו מים", בפרט אחרי כמה ימים.

ג. את צודקת - לא פיתרון למורים..  רק אם באמת טוב לילד.

ד. יש הבדלים משמעותיים לא פעם, בין התנהלות של בנים עם בעיות ריכוז לילדות.

ה. עפ"י רוב - ילד בגיל הצעיר, בוודאי אינו מצליח/מרגיש מוטיבציה/יכול לפתח "טכניקות" כמו את היום. ואז השאלה היא מה זה עושה לו לבינתיים. האם הוא בכלל יגיע לשלב כמו שאת, ב"ה, הצלחת; מה יהיה המחיר החברתי ושל התדמית העצמית שלו, במצבו המאד לא מרוכז (במקרים שזה כך).

אכן, נכון, צריך לבדוק לפי מצבו האישי של כל ילד, וההשלכות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....