ברפואת שיניים יש התמחות ספציפית לילדים. אפשר לבדוק באתר של משרד הבריאות לפי שם הרופא את המומחיות שלו.

זה חשוב כי לאלה של הילדים יש עוד אופציות חוץ מגז צחוק למשל טישטוש ועוד כל מני.

ובד"כ יש להם גם גישה יותר טובה לילד.

חוץ מזה יש רופאים שפשוט יש להם יכולת מיוחדת להגיע לילד בצורה עדינה. זה בד"כ ידרוש יותר פגישות של הסתגלות וכו' אבל לדעתי זה שווה את המחיר ואפילו נסיעה ארוכה יותר.

תחפשי המלצות באזור שלך וגם בפורומים באינטרנט. גם דרך הקופ"ח אפשר לבחור רופא אחר או ללכת לעיר אחרת אם צריך. (אם תגידי מה האזור אולי ימליצו לך גם כאן).

בערך בגיל 4 התחלתי עם הבן שלי טיפולים אצל רופא מגבעתיים (פרטי) ובכל הפעמים שהייתי אצלו עוד לא ראיתי מטופל שלא חייך כשהגיע וכשיצא. גם כשהיה משהו קצת כואב בטיפול.

אז אל תתיאשי.

הבת שלי (בת 9) בחרדות מכל סוג של רופא ובכללם גם רופאי שיניים כמובן.

היום היא איכשהו מצליחה להתגבר (בכל זאת גדלה קצת ) אבל כשהיא הייתה קטנה יותר לא עזרו שום שיטות כולל רופאים שמומחים לילדים וכו'

לעיתים נאלצנו להשתמש בכוח על מנת שהיא תקבל טיפולים חיוניים לבריאותה (לדוגמה - כשהיא נאלצה לעבור ניתוח בעיניים היא לא הייתה מוכנה לשים את המסכה עם החומר הרדמה אז נאלצנו לשים לה את זה בכח עד שהחומר פעל את פעולתו)

בקיצור, לא תמיד יש מה לעשות.....

עוזרות כנראה. ככה זה עד שלא מנסים .

ולעצם העניין- פשוט לא היית אצל רופא השיניים שלי

וגם לפי מה שאני יודעת לילדים שעושים להם הרדמה נותנים קודם סירופ טישטוש כדי שלא יתנגדו ויסבלו.

וגם טיפול שיניים אפשר לעשות בהרדמה אם אי אפשר לטפל בשאר השיטות.

העצות שלי תמיד עוזרות

פשוט לפי התיאור שלה זה מזכיר לי מאוד את ההתנהגות של הבת שלי. אם אני טועה והמצב של הבת שלה לא כזה קיצוני אז בהחלט כדאי לה לנסות את העצות שלך.

סליחה אם לא התנסחתי כמו שצריך.

ולעצם העניין - הרופא שיניים שלך לא היה עוזר כי הבת שלי הייתה שוברת לו את הציוד עוד לפני שהוא היה מספיק להציג את עצמו

עברתי סדרת טיפולי שיניים שכללה שתי עקירות, למרות שלא הרגשתי כלום, הפחד העצום הניע אותי לא לאפשר לה להתקרב אלי, והיא נזקקה לשתי אסיסטנטיות כדי להחזיק אותי בכוח. היא נחשבת לרופאת שיניים שמתמחה בילדים- הטובה באיזוריו, והיא כבר איבדה סבלנות . 

לגבי הרדמה- עד כמה שאני יודעת, מעבר לגיל שנתיים לא ממהרים בכלל לעשות טיפולי בהרדמה כללית, וגם עד אז משתדלים להימנע מזה.  

סתם עידכונון. ביום ראשון הלכתי עם הבת שלי לצילום שיניים.

לקח יותר מעשר דקות רק לשכנע אותה לשבת על הכסא למרות שמדובר רק בצילום ולא בטיפול.... מזל שלרופאה היה מספיק סבלנות

נזכרתי שקראתי שיש טיפולי שיניים בהיפנוזה (יש גם לזה תעודה מיוחדת ממשרד הבריאות)

ושזה עוזר מאד לכאלה שיש להם חרדות מהעניין.

נדמה לי שקראתי שיש בהדסה מרפאה כזאת.

הבעיה שאין לי מושג איך קוראים לה.

פעם היא עבדה בקליניקה של רופא עיניים ד"ר דסטניק בבני ברק.

אז אולי אפשר לברר דרכו, לא הצלחתי למצוא בגוגל איך קוראים לה, אותו הצלחתי למצוא.

באתי בתור ילדה לרופא עיניים שעבד בחדר ליד, ובאה ילדה קטנה צורחת ממש לטיפול שיניים, היא הייתה סבלנית ואימהית מאוד.

מקווה שהיא עובדת עדיין... זה היה לפני 10 שנים בערך..

אבל אני עדיין זוכרת כמה היא הרגיעה אותה...

דרך קופת חולים כללית בירושלים? אני מחפשת רופא שיהיה נחמד לילדים וגם מקצועי וגם שהחומרים איתם הוא עובד יהיו טובים .

שיש לו גישה טובה.

אם את גרה בירושלים/באיזור יש לי המלצה לרופאה מעולה!!!! באישי.

הרופאה (המיוחדת!! אין דברים כאלה..!!!) ופשוט מתחננים לטיפולי שיניים...

מה שגורם גם ובין השאר לכך, שהאיומים ש'אם לא תצחצח יהיו לך חורים'.. נשמעים יותר כמו הבטחה... (איזה כייף לי יהיו לי חורים ויקחו אותי לד"ר תאיר...)

איך בכ"ז מפתחים רתיעה בריאה מהמוסד הזה, ששמו מרפאת שיניים, רתיעה שעשויה לתגבר את צחצוחי השיניים שלהם??

אם הם שמחים ללכת לרופא שיניים, מה טוב ואיך לגרום להם לצחצח שיניים, כדאי לחשוב על שיטות אחרות.

למשל, להסביר על הנזקים שנגרמים מאי צחצוח (ולא, רופא שיניים לא מתקן אותם, הוא רק מקטין אותם)

אפשר לתת להם לקרוא את הספר קריוס ובקטוס

אפשר לקנות מברשות שיניים אטרקטביות, ומשחה שתמצא חן בעיניהם

שתעשה להם "הרצאה חינוכית". לזרים תמיד מקשיבים יותר...

חוץ מזה אם הציחצוח היה באמת לא טוב היא כבר היתה אומרת משהו לא?

(ואפשר אולי איום כזה?- אם לא תצחצח-לא אקח אותך לד"ר תאיר לבדיקה...)

אפשר להשתמש יש טיפולי שיניים בהרדמה מלאה -

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....