לאור הפופולריות של הנושא, אשמח לשתף מניסיוני:
שלום רב.
התחלנו את תהליך הגמילה בקיץ שעבר, כשבני היה בן שנתיים ו-8 חודשים. לאחר 10 חודשים, עדיין היו פספוסים (בעיקר של קקי), יותר נכון - עשיית קקי בתחתונים. במהלך התקופה היו פרסים, תגובות כפי שאת מתארת ועוד, וגם שבועות שהיה נקי לגמרי. אחרי פסח הורדתי לו את החיתול בלילה, ולא היתה לו שום בעיה לקום בבוקר יבש לגמרי. כל זה הביא אותי למסקנה שהוא מסוגל להיות נקי (וגם שללתי את העניין של חרדת אסלה וכו'), ומסיבה לא-ברורה (יתכן שהוא רוצה תשומת-לב) הוא בוחר להמשיך לעשות את צרכיו בתחתונים ולא בשירותים.
אז מה עושים? אני החלטתי מספר דברים: א. אין יותר פרסים. זהו תהליך טבעי, והפרס הוא זה שהוא מרגיש יותר טוב ולא כואבת לו הבטן כשהוא צריך לשירותים. ב. "לא משתלם לפספס" - המשמעות של ההחלטה היתה, שאם הוא עשה קקי בתחתונים ביום שישי בצהריים, לא איפשרתי לו ללכת לביהכ"נ בערב, "כי ילד שעושה קקי בתחתונים לא הולך לביהכ"נ". או שקניתי לו הרבה תחתונים של כדורגל (שהוא אוהב) ואם הוא מלכלך אותם, אני אומרת לו שאני זורקת אותם לפח ולא יהיו לו תחתונים שהוא אוהב, ויצטרך ללבוש תחתונים אחרים שהוא פחות אוהב. (אגב, אפשר גם לכבס שלא בידיעתו....)
לדעתי הכי חשוב זה להחליט שזה באחריותו ולא לנסות "לשלוט בו". ברגע שהחלטתי כך, ב"ה הוא עושה צרכים רק בשירותים, וגם קורא לי כשצריך לנגב וכו', ואם הוא מתלונן שכואבת לו הבטן, אני שולחת אותו לשירותים, אבל לא רבה איתו.
בהצלחה!


