זו עבודת החיים שלנו!
מצד אחד- בחירה: להתאמץ מאד מאד בעבודת ה', ממש עד למקסימום היכולת.
ומצד שני- לבטוח בה' ולשמוח במה שהוא מביא לנו!
כל דבקות באחד מהקצוות בלבד- בחירה, או ידיעה=אמונה, היא כ"כ לא מדויקת!!
חייבים גם וגם!!!
זו עבודת החיים שלנו!
מצד אחד- בחירה: להתאמץ מאד מאד בעבודת ה', ממש עד למקסימום היכולת.
ומצד שני- לבטוח בה' ולשמוח במה שהוא מביא לנו!
כל דבקות באחד מהקצוות בלבד- בחירה, או ידיעה=אמונה, היא כ"כ לא מדויקת!!
חייבים גם וגם!!!
כי אנשים שעושים רק השתדלות או רק ביטחון- בעולם המעשה- זה מחרפן לגמרי...
אנשים שעושים רק מאמץ או רק קבלה בתחום הרוחני- זה הבנה עמוקה של המידה של האדם
יצחק אבינו היה במידה של לקבל כל מה שהשם נותן לו (ולכן העבודה הגדולה שלו היתה להתפלל על רבקה כלומר להתאמץ בעבודת השם) - למשל
לאור זה מעניין מאוד, גם איך להגדיר את העבודה בדברי האדמו"ר המי השילוח מאיז'ביצא:
"ובאמת בכל מקום שהאדם מכניס את עצמו בספיקות בעבודת הש"י ובדברים הצריכים
בירור, אם יתברר לטוב אז הוא גדול ממי שסילק עצמו מספיקות.
רק זאת היא בזרע יעקב, לפי שיש להם מבטח עוז בהש"י שיברר הכל לטוב, זה מותר לו
להכניס עצמו בספק, אבל מי שאין לו מבטח עוז אסור להכניס עצמו בספק".
(מי השילוח פר' תולדות, יעויין שם באורך)
סוג של עבודת ד' גם מתוך ביטחון עצום בקב"ה וגם במעלה שלך.
כך לפחות אני הבנתי...
בעזרת ה' יתברך!!
בוודאי שביטחון בה' זו מעלה גדולה מאד מאד, ועבודה ממש חשובה!
אבל זה לא אומר שלא צריך להתאמץ, ולעבוד קשה מאד כדי לעשות את דבר ה', בתורה ובמצוות, וגם בעולם המעשה. אי אפשר לסמוך על נס, אי אפשר להסיר אחריות מהעבודה...
יצחק בטח בה' לגמרי, אבל עשה את עבודתו, הוא התמסר לעבודת ה'.
מה שחשתי זה שלפעמים אנשים תופסים אמונה בצורה של- לקבל באהבה, ושוכחים שלמרות העבודה הגדולה והמורכבת הזו של ביטחון, יש גם עבודה של התמסרות, ומאמץ...
וכתבתי היום כבר בפורום חלק מתורה מאד חשובה של ר' נחמן, שכאן אפרט אותה שלמדתי לפני בערך 4 שנים מהרב מיכי יוספי והשפיעה עלי מאד מאד: יש 4 סוגי התנהלות במציאות:
1. עושה את שלו ואיכפת לו- תרבות המערב, הכל תלוי בי, אני פועל ואיכפת לי מאד מה יוצא לי מזה.
2. לא עושה את שלו ואיכפת לו- זה הכי גרוע, גם מתעצל ולא מתאמץ, וגם מאד איכפת לו מהתוצאות של המעשים שלו, בקיצור הבנאדם מתוסכל ומסכן. הוא כל הזמן דואג מהתוצאות הגרועות של חוסר המעש שלו...
3. לא עושה את שלו ולא איכפת לו- חי את הרגע, נהנתן, עושה מה שבא לו ולא דואג, (סוג של "אקונה מטטא"). לא מזיז לו מה יהיו התוצאות של החוסר מעש שלו..
4. עושה את שלו ולא איכפת לו- כאן השאיפה, לכאן אנו חותרים, לשלב בין ביטחון ומאמץ: לעשות כל מה שמוטל עלינו, אבל באופן ש- איזו תוצאה שתבוא, יהיה בסדר. התוצאות של אלוקים, גם ברוחניות. לא לעבוד בשביל הצלחות, פשוט להתאמץ לעשות רצון ה', ולקבל באהבה והכנעה מה שהוא נותן.
מקווה שברור....
מי שחי רק בבחירה הוא קצת מסכן קשה לחיות בכזה עולם שאין לו מנהל..
לעומת זה מי שחי רק בידיעה אני מסכים שאולי הוא קצת עצלן (לי אישית קשה מאוד מאוד עם אנשים כאלה) אבל זה סוג של נטיה נפשית (מכירה את המושג 'נשמות דתוהו'? אז הם ההפך הגמור מזה..).
לפעמים אולי צריך לנער אנשים כאלה אבל לא תמיד כדאי כי אז זה רק מבלגן אותם נפשית..
שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"
בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.
לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת
והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה
וביקשת בלי "תהא שנת":
תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת
תפילה, שירה, פתיחות זולת
תקופה של פרנסה זמינה
מהשנה של הבחירות הקודמות
תאכלו שוקולד פלוס זנגביל
תנין שבולע פטריה זוהרת
תוכי שאוכל פסטה זולה
תרצה שנעשה פוקר זבל
תהה שנת פתרון זהב
תופסת שנכנסת פה זהירות
תהא שנת פרס זכאית
תהא שנת פייס זכייה
תהא שנת פורום זורמת
פורום דתי.
זה הכי מקורי שעלה לי
אבל בגילי זה באמת אחרת
אני תמיד בתנועה
לחלום
להגשים
לשפר
להתמיד
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות 
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי