בתור רעיון קטן,

תקבעו ביניכם שפעם ביום, באיזה ויכוח או כד' - אתם מנסים כל אחד לראות מה "נקודת האמת" שיש בדעה של הצד השני (לא "להסכים" איתו, אבל לנסות להתעמק רגע, בהתבוננות, מה "יש" בצד שלו)..

אולי זו יכולה להיות התחלה טובה, אולי ישפיע גם על השאר.

[זו באמת לא "עצה מעשית" - מה לשעות למעשה כשלא מסכימים על משהו. אבל יתכןשזה יכול לעזור לעבוד קצת על מה ש"בִפנים"..]

ואולי - אם זה שייך אליכם - גם תלמדו משהו ביחד, משהו שהשכל של שניכם לומד ממנו ביחד, במקום שיתמודד זה מול זה (כמובן, משהו פשוט. שלא תתווכחו על הפירוש וההשלכות..)

בדומה למה שד. כתב, רק בכיון טיפה אחר:

כשאתם משוחחים בינכם אחרי הויכוח

להתחיל בדבר אחד טוב שכל אחד מכם רואה בשני, בזוגיות בכלליותה, בהתנהלות הבית,

בהתקדמות אישית של כל אחד מכם וכו'.

ורק אחר כך לשוחח על מה שמפריע.

ממש השרישו לכם את זה כהרגל.

יתכן שההרגל הזה ישמש לטובתכם בזמן שיצוצו דברים פחות נעימים

וימתן את הקושי.

בהצלחה!

אסביר ע"י דוגמא: אם אני לא נמצאת בבית בזמן א. ערב בעלי יכין לילדים לחם עם שוקולד.

התוצאה- הילדים שבעים (וזה חשוב לשנינו)

על הדרך יש וויכוח- אני כמובן בעד ארוחה מזינה, והוא-  לא יקרה כלום אם פעם ב....

כשמבינים את מהות הוויכוח יותר קל לוותר, ללכת לקראת או להתעלם..

יש הרבה מטרות ודרכים שונות להשיג כל מטרה ואם עורכים בירור  על מה בעצם הוויכוח יותר קל להציג עמדות,להקשיב ולהחליט על קווים אדומים או להשאר עם הויכוח....

בהצלחה!!!!

בס"ד

למעשה אף פעם אנחנו לא רבים על התוצאה, אלא רק על הדרך.

כל ויכוח שיהיה, אם נקלף את הדברים החיצוניים נגיע למקום ששנינו רוצים אותו דבר.

כשמבינים ששינינו יחד רוצים אותו דבר, אז המטען הרגשי הנלווה לויכוחים:

ההרגשה שהשני נגדי, ולא מבין וכ' נעלמת, ונשאר דיון מה הדרך האמיתית להגיע למטרה של שנינו.

בהצלחה רבה!!

לפני שממהרים לענות לשני על מה שאמר- נסו לשקף לו את מה שאמר.

"אני מבינה ממה שאמרת ש..."

"מה שאתה אומר זה ש...."

שקפו במלים שלכם את מה שהשני אמר.

ותנו לו להגיב על כך. "האם אני צודקת במה שאמרתי? האם לכך התכוונת כשאמרת...?"

אחרי שהשני מאשר זאת- יהיה ניתן להגיד את דעתי.

אבל אם השני לא מאשר שזו היתה הכוונה שלו- הוא ידייק את האמירה שלו, ושוב יש צורך בשיקוף עד שתגיעי לאמת. למה שהוא התכוון.

ברגע שתשקפו אחד לשני מה הבנתם שנאמר- הרבה ריבים יירדו. ולמה?

1- כי באמת ניסיתם להקשיב לשני ולא ניסיתם להתבצר בעמדתכם ורק להגיב למה שהוא אמר

2- תבינו שהרבה פעמים פשוט הבנתם לא נכון את דברי השני... 

אני מאמינה שזה יוריד את המריבות בהרבה.

עד שמגיעים לנקודת המחלוקת ואז להגיע לנוסחה מוסכמת ומקובלת.

מניעה: אם רואים שה"אש" מתחילה להידלק. לעצור! ולומר 'תשמע יקירי, מתחילה פה מריבה אז אני מוותרת / אז בא נגיע לפשרה / הסכמה כנ"ל"

אפשר גם לדון בנושאים בעזרת מטפלת זוגית.

אפשר לנהל יומן יחד ומפרידים בין עובדות לבין תחושות. על העובדות בד"כ אין מחלוקת, על התחושות כן ואז אפשר להתכתב ביומן תוך כדי ואחרי שבוע נגיד לקרוא יחד או עם גורם שלישי.

זוג תקין באמת לא אמור לריב רק לעיתים רחוקות. כנראה שהתקשורת לקויה. אם יש כבוד הדדי זה כבר רוב הדרך.

בהצלחה! 

למה את אומרת שזוג טוב רב רק לעיתים רחוקות?. לדעתי זה לא נכוון.

ויכוחים ומחלוקות זה חלק ממה שבונה את הזוגיות. ותתפלאי ה"אש" הזאת, שנדלקת במחלוקת,  יש בה גם אש של תשוקה ואהבה. מניסיון אישי הרבה ויכוחים מסתייימים בחיבוק גדול ומעבר לכך...

 יש מאמר של הרב יהושוע שפירא (מופיע בסוף הספר איש ואישה) שמדבר על כך שיש זוגות שהולכים על "אהבה ורעות" וזה אומר תשוקה גדולה, אהבה גדולה, הרבה סערות וגם הרבה ויכוחים. ויש זוגות של "אחוה ושלום" הכל מסתדר, הכל נחמד עשים הכל ביחד אבל קצת חסר "אש ותשוקה וסערה".

אני לא רואה בעיה להתווכח ולא להסכים כמובן שצריך לשמור על הכבוד של כל אחד ולעשות זאת  בצורה נאותה.

כמובן שאסור אף פעם לפגוע אחד בשני.

בנוגע לפותחת השרשור- הגעתם לשלב בזוגיות שבו חשוב לכל אחד לוודא שמקומו לא נמחק, שהוא לא מוותר, שישמעו אותו, זה שלב חשוב. אני לא חושבת (כמו מי שכתבה מעלי) שצריך להיבהל מזה, זה שלב יפה שצריך לעבור אותו בכבוד ואהבה ולהיבנות ממנו. בעז"ה תגיעו לשלב שכל אחד ירגיש שמקומו בזוגיות הטרייה מספיק בטוח ולכן ויתור הוא לא ויתור על העצמי שלי.

גם אם קורה.

 ועלולים להישאר מזה גם משקעים, צעבר למה שמסתיים באותו זמן בחזרה זה לזה.

לא כדאי לעשות מזה "אידיאולוגיה" לענ"ד.

"ויכוחים", זה משהו אחר. אפשר להתווכח בשקט, ואפשר להתווכח בסערה.. אבל מתוך אהבה זה לזה, כבוד, איכפתיות..

מריבות נובעות מחוסר הבנה של הטענות.

ישנו משל ידוע על שני אנשים שרבים על תפוז אחד, ואם היו מקשיבים אחד לשני היו שמים לב שאחד צריך רק את הפרי והשני רק את הקליפה. כל מה שהם צריכים זה להיות מסוגלים להקשיב באמת אחד לשני ואז מבינים ששניהם יכולים להינות מהתפוז בשלמות ומבלי לחסר מהנאת השני.

גם בתקשורת בין זוגית זה כך. חז"ל בהקשר אחר משתמשים בביטוי "טענו בחיטים והודה לו בשעורים". כלומר, ישנם מצבים רבים בהם אנו רבים ומנהלים דו-שיח של חירשים, רק על רקע הבעיה של חוסר הבהרת הטענות המדוייקות, או חוסר נסיון להקשיב לטענות המדוייקות.

כדאי מאוד לתרגל את העניין של ההקשבה המלאה למה שנאמר ולמה שנאמר בין השורות (וגם למה שלא נאמר), וכך יש סיכוי להגדיל את האהבה ולהמעיט את האיבה.

בהצלחה רבה

ובאיחולים שתוכלו בעתיד הקרוב לצחוק על איך שהייתם רבים בעבר ולחייך בכל פעם שאתם נזכרים אחד בשניה.

והאמת והשלום אהבו

גישור!

בכיוון של 'ד.' ו'מתחדשת',

לא רק לשקף את הצד השני או לראות את נקודת האמת בטענותיו, אלא שכל אחד מכם יכנס ממש (בצורה רצינית) לדמות של השני ויטען בשבילו.

לנסות להפני םאת הידיעה שמי שמולכם ב"ה בעל שכל ודעב וכנראה יש איזשהו רציונל ומחשבה מאחורי העמדה שהוא מציג.

הרי אין שחור-לבן ובאמת יש נקודות של אמת בכל דעה.

לנסות להקשיב לשני באמת במקום (לחשוב כאשר השני מדבר)-  מה אני אגיב ואחזיר עכשיו.

דעה שמוסברת בטוב טעם גם תתקבל יותר אצל הצד השני.

בהצלחה!!

ואם כמובן זה לא עובד תמיד אפשר ללכת לאיש מקצוע,

אבל תנסו קודם לבד, כי מריבות בין בני זוג זה דבר תקין.

כמו שהרב שלמה אבינר אומר: "חילוקי דעות ולא חילוקי לבבות".

ורוצה להודות לכל העונים והמייעצים.

אני חושבת על זה המון המון

וכל מה שאמרתם היה חכם ומעשי וננסה!

אני מרגישה שהעצות הן מעשיות אך הן דורשות שינוי פנימי עמוק

עבודת מידות!!

וזה ככ קשה כי כל זיוף שלך פוגע בצד השני.

רווקים, רוצו תלמדו ותעבדו על המידות שלכם!

המלצה לספר הדרכה בנושא תקשורת נכונה בין בני זוג.

תודה=)

על השוני בין גברים ונשים ועל הציפיות השונות אחד מהשני.

חובה לכל זוג בעיני. להבין את השוני המהותי בין גברים לנשים.

על תקשורת זוגית:

הבית היהודי- של הרב שמחה כהן- ספר נהדר!!

גם אנחנו התחלנו ככה את חיי הנישואים. המון ויכוחים מריבות. היה מאוד קשה.

במיוחד שאף אחד לא סיפר לנו שזה עלול להיות ככה. אבל ב"ה האהבה התגברה.

והתגבשנו ביחד. וזה מה שנותן לנו את החוזק היום. מקשיים נבנים, אם עובדים נכון.

לומדים לאהוב למרות השוני, לומדים לקבל, לפעמים גם מוותרים. ובונים ביחד מההתחלה השקפת

עולם משודרגת שעכשיו יש בה 2 קולות שונים שהתחברו.

עבודה זוגית יותר אינטנסיבית תביא אתכם לזוגיות הרבה יותר גבוהה ממה שאתם יכולים לדמיין כרגע.

זה מנסיון (נשואים בהרבה אהבה כבר עשור).

זה נותן המון תקווה 

אני מאוד מרגישה שכל מריבה מגבירה את האהבה שלי אליו

כי כל מריבה מוציאה מאיתנו כוח שלא היה, ובכל פעם אני מגלה אצל בעלי הרבה יותר עוצמות ממה שחשבתי. 

אבל עם כל זה, הייתי רוצה להוסיף אהבה בדרך אחרת. 

אני יכולה לדמיין אותנו בונים עולם של שני קולות שונים אבל מחוברים, אבל אני יודעת שזה יבוא אחרי המון המון עבודה קשה

את צודקת ש"אחרי מריבה" יכולים להרגיש יותר אהבה. אולי בגלל "גילוי העוצמות" כמו שאמרת; אבל גם כי רוצים להתקרב אחרי התרחקות-מה.

אבל עוד יותר צודקת, שלא בונים על דבר כזה... לטווח ארוך לא כדאי, וגם איש זה לא אשה..

אבל כשמסתכלים מידי פעם, בכנות ובמכוון, ולא אחרי-עימות, מה יש במה שהוא אומר (ובפרט כשיודעים שזה לא מכריח הסכמה מיידית, כך שלא נבהלים להיות כנים עם זה...) - אז עם הזמן, נוצר בסתר הלב כבוד למה שהשני אומר, גם תוך ויכוח, וגם ציפיה לעומק שבדבריו.  זה יכול להפוך לדבר מפרה, ולבירור הדדי שבונה ומעצים יחס, מתוך שבמקום "להתווכח" , מלבנים דברים, מקשיבים זה לזה; וגם אם לא מסכימים - יכולים לסיים בחיוך מהגוון המיוחד שיש במה שכל אחד אמר - ומזה שה"ביחד", הוא מעל לכל חילוקי דעות.

בשביל זה צריך גם קצת ענוה, ו"נתינת מקום" גם לאפשרות של משהו שונה ממני אצל הזולת.

ו..בפרט אשה, חושבני שאם טיפה "תמליך" את בעלה, זה יכול לעזור... גם לנכונות הפנימית שלו למצוא את האור שבדבריה..

עוד הערה אחת:

אם לומדים לריב נכון, זה עובר מאפיקים של מריבה לאפיקים של דיונים מפרים.

אני ואשתי לא מסכימים על המון דברים (ואנחנו כבר באמצע העשור השני לנישואינו) אבל אנחנו חיים טוב ביחד כי למדנו שאין לנו סיכוי לשנות אחד את השניה.

האפשרות היחידה שלנו שדורשת המון היא להשתנות ולצמוח ביחד.

אין 100% הצלחה, אבל כל צעד קטן בכיוון הנכון בונה נדבך עמוק בנפש. כשהתחתנו הצבנו לעצמנו מודל מסוים של זוגות שהיו נשואים אז יותר מעשרים שנה וראינו איך האהבה ביניהם היא משהו שמעבר לקטנוניות של החיים ומאז אנו עובדים ומשתדלים להתקדם בכיוון הזה. וכל יום שעובר עם ההצלחות והכשלונות שלו מביא אותנו קרוב יותר למודל ההוא. אנו רואים את זה בעיניים ממש. העיקר להחליט שלא מרפים, ומתעקשים להגיע לפיסגה ואז מגלים שזה לא כל כך קשה כמו שחושבים. אז קדימה לשנס מתניים, ללמוד, להשקיע ולדעת שזה אפשרי, זה אפשרי וזה אפשרי. וממילא נדרש מכם להתאמץ. לגבי ספר מסויים - הרב אבינר תמיד ממליץ על מסילת ישרים. אבל יש גם מגוון עצום של ספרים בנושא. העיקר לא להרפות, ואם ספר מסוים לא עושה לכם את זה, תמיד אפשר לקחת ספר אחר. ואגב, בדרך כלל כדאי ללמוד את הספרים הללו ביחד (אם כי יש ספרים שעדיף ללמוד לבד), ותמיד כשלומדים את הספרים הללו לנסות לשקף על עצמי איך אני יכול/ה להשתנות ולא לנסות להבין איך בן/בת הזוג צריכים להשתנות. בהצלחה

להקשיב

להיות בטוח שאתה- כבודך וכבוד רצונך ודעתך- במקומו מונח היטב

מספיק טוב- שאתה יכול להרשות לעצמך להיות פנוי להקשיב גם לשני, להבין באמת מה הרצון שלו

ואז להרגיש- עד כמה יש לך רצון למלא את רצונו.. לעשות לו נעים

(ניסוח בלשון סתמי-זכר אך מיועד לכל הצדדים כאחת)

אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה שאתם כותבים.

מתכננת מחר לכתוב לי הכל, כי יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה

והנה - נתת עצה מצויינת לעצמך:

מה שכתבת פה, על דברינו, שאיננו קרובי משפחה שלך, ואינך מחוייבת בכבודנו יותר מאדם רגיל,

את זה אולי כדאי לנסות ליישם ביחס לבעלך היקר, ולו-בהדרגה:

[מעתיק-מדביק:] "יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה"......

ואז אולי גם תגיעי, לעיתים, למה שכתוב בתחילת ההודעה היפה הזאת: [כנ"ל:] "אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה" (שאתה אומר...)

הצלחה רבה.

הדברים נאמרים.

הקושי הוא להגיד את זה מכל הלב כאשר יש התנגדות עזה לדעה השניה.

וכמובן מסכימה- ענוה ענוה ענוה..

שמתייחסים לדעות שהוא מביע, כדברים שדורשים עיון והתבוננות וכו' (נניח, תדמייני שקראת אותם כדעה בפורום..),

ואז - לא תמיד עונים מיד.

ופעמים רבות, כשבאים מתוך כך, ושואלים, למשל: אה, התכוונת ש.. וכו' - פתאום מגלים שגם "הצד השני" דווקא מוכן לגלות הבנה - בתנאים מסויימים - לדעה שאת אמרת.

ונכון - בהדרגה..

העיקר, רואים שיש הרבה רצון טוב, וחשיבה איך להוסיף טוב - ובעז"ה גם תצליחו בפועל.

שמים את העכבר על הנק' האדומה של ההודעה> קליק ימני> "העתק קיצור דרך" קליק> בכל מקום שאת שומרת לינקים (פנקס רשימות, פתק על השולחן-עבודה) -הדבק

אח"כ תעתיקי לך את הכתובת של הלינק- לשורת כתובת למעלה (שורת כתובת זה איפה שכתוב WWW וכו')

איך אשה קולטת א-אט תובנות מבעלה שיחי'......

[מחילה...]

לחיצה ימנית על הנקודה האדומה, ואז פשוט ללחוץ על:

בפיירפוקס: צור סימנייה לקישור זה.

באקספלורר: הוספה למועדפים...

בכרום: שמור קישור בשם...

עם כללים מאד ברורים שעוזרים ליצור את המסגרת המתאימה להגיע להבנות בלי לטייח.

אני חושבת שאפשר להסיג הקלטות של השיעורים שלה בבניין שלם 

בנוסף ספר טוב ומעשי  הבית היהודי של הרב שמחה הכהן (אם אני לא טועה)

יש את השיטה שרבינו הקדוש מפתח (בחיי מוהר"ן), והרב בזאנסון מביא אותו (בסוף החוברת "לכה דודי- מדריך לזוגיות רוחנית" [מומלץ מאוד!]) בקשר למערכת יחסים זוגית. וזה מה שכתוב בחיי מוהר"ן:

אות תקעח
עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'
הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה וכוּ' אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה

בקיצור: לתלות את האשמה בעצמך, ולדעת שמזה זוכים לחכמה ועושר (ואושר בחיי הנישואין).

(כדאי לראות את הלשון המיוחדת של הרב בזאנסון בפנים, ולהבין יותר)

זאת עבודה מאוד קשה, להגיד בסוף דיון/מריבה/מחלוקת וכו' "האמת שאני לא בסדר, את/ה צודק לגמרי, סליחה ענקית...", אבל זה משתלם, כי גם בן/בת הזוג לומדים את זה בהמשך, וזוכרים שמהפסולת הזאת נהיים עשירים...

בהצלחה בהמשך...

אברך אחד בא לרבו לפני החתונה ושאל אותו עצה לשלום בית. אמר לו הרב תלמד את עצמך לומר סליחה טעיתי. אמר הבחור הרי זה מאוד פשוט. אמר הרב טעית פעמיים א. זה לא פשוט להודות בטעות ושנית לא לכך התכוונתי אלא אפילו אם אתה בטוח שאתה צודק תגיד סליחה טעיתי.

לעניננו אם יש ויכוח זה הרבה יותר טוב - זה מביא לידי בירור מעמיק וליבון הדברים . ריב זה לא מוביל לכלום כי כל אחד מתבצר בעמדתו ולא שומע את השני.

נכון שגם ריבים יכולים להעצים את הזוגיות אבל זה מסוכן ביחוד כשהבית עוד לא יציב..

תשבו פעם ביחד ותראו האם הדברים שגורמים לכם לויכוחים הם מהותיים ואז בזמן ללא רוגז כיצד ניתן לפתור את המחלוקות. ולפעמים רואים שזה ממש סתם לא משהו רציני.

תצליחו

כי כולם דיבררו נהדר על הקשבה, פתיחו תוראיי תהאמת אצל האחר כי יש בכל דבר של דעה אחרת אמת וגם הכרה בשונות הטבעית אבל לוותר פשוט- לא כתבו כמדומני 

שלום לכם אני הייתי ממש במצב שלך אנחנו זוג מאוד מוכשר אהבנו אחד את השני והדעות היו קיצוניות עד שאני החלטתי שאני עובד על המידות שלי וכל הזמן הייתי מוותר לצד השני גם אם זה היה קצת כואב וקשה (אני חייב לציין שאני אדם קשה בטבעי והיה לי קשה יותר מכל אדם רגיל) וראיתי שפתאום זה בא גם מהצד השני כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אני בטוח שאם תתגבר ושוב אפילו שזה קשה אתה תראה תוצאות יום מקסים

קודם כול, את נפלאה שאת עוסקת בזוגיות ומשקיעה בה! זה כ"כ חשוב וקדוש...

גם אנחנו בשנים הראשונות הלהטנו את ביתנו באש לפעמים...

אם זה מעודד אז תדעי שבסופו של דבר אותנו זה כ"כ שינה, ריכך, הוריד את העקשנות שלנו.

היום (אחרי כעשר שנים...) אני יכולה לראות אי הסכמה ובבת אחת לעשות סוויץ' אמתי ולהגיד לו 'אתה יודע מה? איך שאתה רוצה'. אבל ממקום אמתי, מידיעה שרכשתי שגם אם נדמה לי שאני צודקת ויודעת הכי טוב, לא תמיד זה ככה והוא גם חכם ואפשר לסמוך עליו, גם אם דרכו שונה.

דבר אחד חשוב מאוד - לא לנהל ריב מתוך סערת רגשות. בזמן הסערה יש לשתוק ולאחר מכן לשבת על כוס קפה ולדבר בנחת, גם אם הנושא מסעיר.

מסכימה עם 'שיטת אימגו' שנכתבה כאן, עזרה לנו בשלב הריבים, עד שלמדנו לעבוד על המידות ולא להגיע לשם...

ספר מומלץ מאוד: 'לבסוף מוצאים אהבה' של הנדריקס.

וטיפ מהרבנית ימימה: לא לריב בלילה (מידת הדין), לדחות את הריב ליום.

וגם כדאי 'להוסיף אור', כפי שהרב אבינר ממליץ (ב'ואהבת לרעייתך כמוך') לצאת כל שבוע לבית קפה, גם אם אין כסף, זה שווה, לדבר על דברים מאחדים  ולהרבות אהבה כדי לעבור את השלב הזה.

והכי חשוב - לזכור שזה שלב מוכר בנישואין וזה עובר, ואם קשה לך, תתני את צרותייך לפני ה', הוא, כידוע עסוק ב'לזווג זיווגים' וזה אמור גם בין איש לאישתו..

בהצלחה רבה, זו מלאכת קודש!

קוראים לו "לדעת להיכנע" ולמרות הכותרת הכלל לא מצודדת, הוא ממש ספר מעולה. של לורה דויל (גויה, אבל אומרת דברים חכמים...). לי זה ממש ממש עשה טוב לזוגיות, ובמקרה אני יודעת על עוד כמה שזה מאוד עזר להן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לייעוץ כדי להבין מה שורש הבעיה ולפתור אותה כמה שיותר קטנה, כשאתם "זוג אוהב..."כמו שכתבת.

בהצלחה רבה!!!!

איזה צדיקים.

ואל תפסיקו..

תודה תודה תודה

מה כבר לא כתבו לך, המון דברים אמיתיים ויפים. אבל ביקשת עוד...

אז א. נראה לי שאתם בשלב מעבר בריא בין ה"אוטופיה" שאחרי בחתונה לבין חיי נישואין קצת יותר "מקורקעים". ואיך אומרים? קדימה לעבודה... זו התכלית. זה קצת מבאס לשמוע, אבל כשמפנימים זה הכי מתוק בעולם. אם סתם רבים, ואז משלימים זה טוב ונחמד. אבל אם רבים, ועושים עבודה כל אחד עם עצמו ואז משלימים, זה אחר לגמרי. זה מקדם אותכם, כל אחד בפני עצמו ובעיקר כזוג.

ב. כתבו כאן על ויתור. לא ראיתי הכל. אבל ויתור, שמגיע ממקום נכון ולא ממקום של "עוד פעם אני צריכה לוותר, אוף.", הוא מאוד עמוק. אם את מצליחה לראות את שניכם כיחידה אחת, מאוחדת, אז כל ויתור הוא בעצם רווח. ויתרתי על הרצון שלי, קיבלתי רוגע ורצון טוב, שלום ואחדות.

לא כל פעם צריך לוותר. גם לא נכון שרק צד אחד יוותר תמיד. גם צריך לוותר מתוך נכונות אמיתית ולא רק כי צריך. אבל כל אלה הן דרגות בוויתור, שלאט לאט לומדים אותם.

ג. יש כאן המון עבודה על ענווה. אנחנו לא רגילים לזה, לצערינו, לפני החתונה. ואחר החתונה צריך המון "לספוג". מי שמסתכל על זה בצורה לא נכונה יכול לחשוב שזה ביטול עצמי, שזה איבוד האישיות, ושאר ירקות.

אבל באמת הפנימית- זה בדיוק ההפך. כמו הירח, שאין לו מעצמו שום אור ולכן הוא יכול לקבל את אור השמש ולהעביר אותו. לכן מידת המלכות נמשלה ללבנה ולכן גם האישה קשורה לזה...זה נושא גדול, אבל זה אומר שכשאישה, וגם בעלה, מקטינים את עצמם, הם בעצם הופכים להיות גדולים יותר מבפנים.

ועוד תוצאה יש לזה- אתם הופכים להיות מאוחדים יותר.

זה נשמע מאוד גבוה כל הדיבורים האלה, אבל אני כותבת את זה נטו מתחושות וחוויות אישיות.

עם הזמן גם נהיה קל יותר לוותר, אגב. לומדים מה באמת חשוב ומה פחות. וגם צריך לזכור, שגם אם העניין חשוב- עצם הזוגיות שלכם חשוב לא פחות...

ד. פרקטית איך עושים את זה? כל זוג מוצא לו את דרכו. יש כאלה שמסתדרים עם זמן שיחה קבוע שבו מעלים הכל. יש כאלה שממש לא, ויותר טוב להם שיחות שפשוט מגיעות.

כן חשוב לדבר, כמובן. לתאר לו מה את מרגישה, ואיך את רואה את זה. ולקבל שהוא באמת רואה אחרת את הדברים. זו לא אשמתו שהוא גבר...

אבל במקביל לדיבור גם חשוב לעשות התבוננות עצמית- למה הנקודה הזו מפריעה לי, שכל כך חשוב לי להתווכח עליה? לפעמים מגיעים למסקנה שזה בגל הרגלים מהבית, בגלל תפיסות עולם שלא כ"כ קריטיות בסופו של דבר, ושאר סיבות שבעצם- לא כל כך חשובות.לפחות לא חשובות כמו השלום שביניכם.

כשמבינים את השורש, יותר קל לעשות סינון של מה רואי לויכוח או דיון ומה לא, וככה גם בונים את העולם החדש שלכם. עולם שמורכב מהרקע של שניכם אבל יוצר משהו חדש לגמרי.

בהצלחה!!

קודם כל יישר כוח גדול על כך שאת מתאמצת למצוא פתרון! יש טכניקות שונות שיכולות לעזור-

א) משפטי "אני"- במקום להטיח האשמות כלפי בן/ת הזוג, להתנסח במשפטים שמתחילים במילה "אני" ומתייחסים לרגשות שלך (כי על הרגשות שלך אי אפשר להתווכח. זו הרגשתך הסובייקטיבית. וגם הניסוח הזה פחות ביקורתי ומאשים ומעורר אמפתיה וכנות). למשל במקום לומר "אתה קמצן!" אפשר לומר "אני מרגישה חנוקה כשאני מקבלת ממך שדר שלילי על ההוצאות הכספיות שלי, וקשה לי עם זה" צריך לתרגל את תבנית המשפט הזה-"אני"+"מרגיש/ה"+שם הרגש+"כש..."

ב) טכניקת הכסא הריק (מהפסיכודרמה ומהגשטאלט)- כשאתם תופסים את עצמיכם בעיצומה של מריבה, תחליפו מקומות (אפשר באמת, ואפשר רק בדימיון) הבעל הופך להיות האשה והאשה הופכת להיות הבעל- וכל אחד מדבר כאילו הוא השני ומתאמץ באמת לייצג את הדעה השניה. (לא חייבים להיות עם כשרון דרמטי. אפשר בהחלט להציג ברמה בינונית). זה עוזר בצורה מדהימה בשביל להבין באיזו נקודה נתקע בן/ת הזוג בהבנת זולתו וכמובן שעוזר בשביל להבין את השני. וגם מפיג את המתח בצורה משחקית.

ג) חשוב לתחזק את הקשר ביציאות מדי פעם, גם כשיש הרבה עיסוקים וילדים קטנים! לדון באותן יציאות בעיניינים שיש בהם חילוקי דעות- אבל בסיטואציה של יציאה אין כעס וחוסר שליטה אלא הקשבה בנחת, וכך מנטרלים את הפצצות עוד לפני שהגעתם לפיצוץ. (כי שואפים להגיע להסכמה מתוך הקשבה לפני שמגיעם לויכוח.) אפשר כמובן גם לדון ברגיעה אחרי המריבה.

ד) הכי חשוב- לא לצבור מתחים ומשקעים!!! לאחר שנרגעים לדבר בנחת על מה שהיה (עדיף תוך כדי טיול בחוץ, כי שם לא נעים לצעוק אחד על השני...).

ה) יש דיסקים של הרב שמחה כהן בנושא זוגיות- לשמוע ולשמוע עד שיצא מהאוזניים ותדעו אותן בע"פ. (כדי שתהיה הפנמה גם באופן מעשי בשעת ניסיון)

ו) בהצלחה!

בכלל לא לשמוע שאתם רבים

שנה ראשונה היא שנת בניה

אפשר ללכת יחד לסדנא של תקשורת זוגית- בקבוצה או פרטני

אימאגו, או שיטת 7 השערים

והרבה עבודה שוב

אישה כבת חמישים,

שעושה עבודה רצינית מאוד במידות כבר שנים,

והיא אמרה לי -

פתאום קלטתי איזה שינוי עברתי,

איזו אישה הייתי כשהתחתנתי,

איך בכלל בעלי התחתן איתי,

כמה הייתי חדה וקשה,

והייתי בטוחה שרק אני זו שצודקת,

היה קשה לחיות איתי.

אני אישית הזדהיתי איתה,

כי גם אני חשבתי שהצדק איתי,

והיו לנו המון מריבות בתחילת הנישואין,

והיה לבעלי ממש קשה איתי,

אך תמיד חשבתי שלי היה קשה איתו

ועכשיו, אחרי 7 שנות נישואין,

אני מעריצה את בעלי,

את הסבלנות שלו אליי,

את כוח הסבל שלו

את היכולת שלו לקבל דעות שונות ולהשתנות,

כי תכל'ס לי היה קשה לשנות יותר.

אך הקב"ה לא משאיר אותי לבד,

וגם אני השתניתי,

לטובה,

התעדנתי,

למדתי ללמוד.

לקבל,

לאהוב.

אז אני בטוחה שהזוגיות תעשה אתכם טובים יותר,

רק מקווה אני עבורכם שהדרך תהיה נעימה יותר עבור שניכם

ושתלמדו זה את זה ברוך ושלווה.

וכשיבואו הילדים,

תחושו יותר בבירור,

שהזוגיות שלכם היא לא פשרה,

היא לא עירבוב של 2 אנשים, 2 דעות וכו'

אלא היא יוצרת משהו חדש,

מתוך בירור כל אחד וחיבור האחד אל השני נוצרת בריאה חדשה.

אני יודעת כבר היום שבעלי הצדיק, מתמודד עם אישה לא פשוטה..

בגבורה ובמתיקות..

בוקר טוב,

אספר לך מחיי הנישואים שלנו, אני חושב שגם לנו ולכולם יש המון דברים שונים, מה שמחבר בינינו מלבד האהבה זה ההבנה שיש עוד דעות והיותר חשוב זה ההפנמה, אחרי שתפנימו לעניות דעתי ומניסיון שלנו  את הדבר הזה העיניינים יותר יסתדר..

אני לא מכיר אתכם וחלילה אני לא אומא שיש בכם אגואיסטיות אבל אני חושב וגם ככה קיבלתי מהוריי ורבותיי שהבן זוג צריך תמיד לחשוב- מה יחשוב על עניין מסויים בן זוגי ואיך אני מצליח לגשר איתו על אף ההבדלים שיש בינינו ופחות לחשוב ש"כל צד בטוח שהוא צודק", צריך גם לדעת שויתור מתבטא בזה שאם הנושא שעליו אתם מדברים ברור שפחות חשוב לאחד הצדדים ואפילו קצת אז הצד שפחות חשוב לו צריך לקבל ולא לענות.. תנסו..

ושיהיה ב"הצלחה

ד.א. אנחנו נשואים סה"כ שנה..

אתמול הייתי בשיחה של הרבנית קטי מנדלביץ והיא אמרה נקודה מאוד יפה:

שאם בעלך מסכים איתך- זה מקסים אבל בעצם את פוגשת את עצמך, לא עשית\התקדמת כלום..נשארת מצומצמת בדעותיך..

אנחנו נפגשים באמת עם האדם שמולנו כאשר אנחנו לא מסכימים. הנטיה הטבעית היא שאני במרכז ואני אכפה את דעתי עליו והעבודה זה לדעת שכמו שה' מתגלה דרכי כך ה' מתגלה דרכו. ברגע שחולקים אחד על השני זו הזדמנות לשמוע דעות ולהפתח לעולמות אחרים.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.