בתור רעיון קטן,

תקבעו ביניכם שפעם ביום, באיזה ויכוח או כד' - אתם מנסים כל אחד לראות מה "נקודת האמת" שיש בדעה של הצד השני (לא "להסכים" איתו, אבל לנסות להתעמק רגע, בהתבוננות, מה "יש" בצד שלו)..

אולי זו יכולה להיות התחלה טובה, אולי ישפיע גם על השאר.

[זו באמת לא "עצה מעשית" - מה לשעות למעשה כשלא מסכימים על משהו. אבל יתכןשזה יכול לעזור לעבוד קצת על מה ש"בִפנים"..]

ואולי - אם זה שייך אליכם - גם תלמדו משהו ביחד, משהו שהשכל של שניכם לומד ממנו ביחד, במקום שיתמודד זה מול זה (כמובן, משהו פשוט. שלא תתווכחו על הפירוש וההשלכות..)

בדומה למה שד. כתב, רק בכיון טיפה אחר:

כשאתם משוחחים בינכם אחרי הויכוח

להתחיל בדבר אחד טוב שכל אחד מכם רואה בשני, בזוגיות בכלליותה, בהתנהלות הבית,

בהתקדמות אישית של כל אחד מכם וכו'.

ורק אחר כך לשוחח על מה שמפריע.

ממש השרישו לכם את זה כהרגל.

יתכן שההרגל הזה ישמש לטובתכם בזמן שיצוצו דברים פחות נעימים

וימתן את הקושי.

בהצלחה!

אסביר ע"י דוגמא: אם אני לא נמצאת בבית בזמן א. ערב בעלי יכין לילדים לחם עם שוקולד.

התוצאה- הילדים שבעים (וזה חשוב לשנינו)

על הדרך יש וויכוח- אני כמובן בעד ארוחה מזינה, והוא-  לא יקרה כלום אם פעם ב....

כשמבינים את מהות הוויכוח יותר קל לוותר, ללכת לקראת או להתעלם..

יש הרבה מטרות ודרכים שונות להשיג כל מטרה ואם עורכים בירור  על מה בעצם הוויכוח יותר קל להציג עמדות,להקשיב ולהחליט על קווים אדומים או להשאר עם הויכוח....

בהצלחה!!!!

בס"ד

למעשה אף פעם אנחנו לא רבים על התוצאה, אלא רק על הדרך.

כל ויכוח שיהיה, אם נקלף את הדברים החיצוניים נגיע למקום ששנינו רוצים אותו דבר.

כשמבינים ששינינו יחד רוצים אותו דבר, אז המטען הרגשי הנלווה לויכוחים:

ההרגשה שהשני נגדי, ולא מבין וכ' נעלמת, ונשאר דיון מה הדרך האמיתית להגיע למטרה של שנינו.

בהצלחה רבה!!

לפני שממהרים לענות לשני על מה שאמר- נסו לשקף לו את מה שאמר.

"אני מבינה ממה שאמרת ש..."

"מה שאתה אומר זה ש...."

שקפו במלים שלכם את מה שהשני אמר.

ותנו לו להגיב על כך. "האם אני צודקת במה שאמרתי? האם לכך התכוונת כשאמרת...?"

אחרי שהשני מאשר זאת- יהיה ניתן להגיד את דעתי.

אבל אם השני לא מאשר שזו היתה הכוונה שלו- הוא ידייק את האמירה שלו, ושוב יש צורך בשיקוף עד שתגיעי לאמת. למה שהוא התכוון.

ברגע שתשקפו אחד לשני מה הבנתם שנאמר- הרבה ריבים יירדו. ולמה?

1- כי באמת ניסיתם להקשיב לשני ולא ניסיתם להתבצר בעמדתכם ורק להגיב למה שהוא אמר

2- תבינו שהרבה פעמים פשוט הבנתם לא נכון את דברי השני... 

אני מאמינה שזה יוריד את המריבות בהרבה.

עד שמגיעים לנקודת המחלוקת ואז להגיע לנוסחה מוסכמת ומקובלת.

מניעה: אם רואים שה"אש" מתחילה להידלק. לעצור! ולומר 'תשמע יקירי, מתחילה פה מריבה אז אני מוותרת / אז בא נגיע לפשרה / הסכמה כנ"ל"

אפשר גם לדון בנושאים בעזרת מטפלת זוגית.

אפשר לנהל יומן יחד ומפרידים בין עובדות לבין תחושות. על העובדות בד"כ אין מחלוקת, על התחושות כן ואז אפשר להתכתב ביומן תוך כדי ואחרי שבוע נגיד לקרוא יחד או עם גורם שלישי.

זוג תקין באמת לא אמור לריב רק לעיתים רחוקות. כנראה שהתקשורת לקויה. אם יש כבוד הדדי זה כבר רוב הדרך.

בהצלחה! 

למה את אומרת שזוג טוב רב רק לעיתים רחוקות?. לדעתי זה לא נכוון.

ויכוחים ומחלוקות זה חלק ממה שבונה את הזוגיות. ותתפלאי ה"אש" הזאת, שנדלקת במחלוקת,  יש בה גם אש של תשוקה ואהבה. מניסיון אישי הרבה ויכוחים מסתייימים בחיבוק גדול ומעבר לכך...

 יש מאמר של הרב יהושוע שפירא (מופיע בסוף הספר איש ואישה) שמדבר על כך שיש זוגות שהולכים על "אהבה ורעות" וזה אומר תשוקה גדולה, אהבה גדולה, הרבה סערות וגם הרבה ויכוחים. ויש זוגות של "אחוה ושלום" הכל מסתדר, הכל נחמד עשים הכל ביחד אבל קצת חסר "אש ותשוקה וסערה".

אני לא רואה בעיה להתווכח ולא להסכים כמובן שצריך לשמור על הכבוד של כל אחד ולעשות זאת  בצורה נאותה.

כמובן שאסור אף פעם לפגוע אחד בשני.

בנוגע לפותחת השרשור- הגעתם לשלב בזוגיות שבו חשוב לכל אחד לוודא שמקומו לא נמחק, שהוא לא מוותר, שישמעו אותו, זה שלב חשוב. אני לא חושבת (כמו מי שכתבה מעלי) שצריך להיבהל מזה, זה שלב יפה שצריך לעבור אותו בכבוד ואהבה ולהיבנות ממנו. בעז"ה תגיעו לשלב שכל אחד ירגיש שמקומו בזוגיות הטרייה מספיק בטוח ולכן ויתור הוא לא ויתור על העצמי שלי.

גם אם קורה.

 ועלולים להישאר מזה גם משקעים, צעבר למה שמסתיים באותו זמן בחזרה זה לזה.

לא כדאי לעשות מזה "אידיאולוגיה" לענ"ד.

"ויכוחים", זה משהו אחר. אפשר להתווכח בשקט, ואפשר להתווכח בסערה.. אבל מתוך אהבה זה לזה, כבוד, איכפתיות..

מריבות נובעות מחוסר הבנה של הטענות.

ישנו משל ידוע על שני אנשים שרבים על תפוז אחד, ואם היו מקשיבים אחד לשני היו שמים לב שאחד צריך רק את הפרי והשני רק את הקליפה. כל מה שהם צריכים זה להיות מסוגלים להקשיב באמת אחד לשני ואז מבינים ששניהם יכולים להינות מהתפוז בשלמות ומבלי לחסר מהנאת השני.

גם בתקשורת בין זוגית זה כך. חז"ל בהקשר אחר משתמשים בביטוי "טענו בחיטים והודה לו בשעורים". כלומר, ישנם מצבים רבים בהם אנו רבים ומנהלים דו-שיח של חירשים, רק על רקע הבעיה של חוסר הבהרת הטענות המדוייקות, או חוסר נסיון להקשיב לטענות המדוייקות.

כדאי מאוד לתרגל את העניין של ההקשבה המלאה למה שנאמר ולמה שנאמר בין השורות (וגם למה שלא נאמר), וכך יש סיכוי להגדיל את האהבה ולהמעיט את האיבה.

בהצלחה רבה

ובאיחולים שתוכלו בעתיד הקרוב לצחוק על איך שהייתם רבים בעבר ולחייך בכל פעם שאתם נזכרים אחד בשניה.

והאמת והשלום אהבו

גישור!

בכיוון של 'ד.' ו'מתחדשת',

לא רק לשקף את הצד השני או לראות את נקודת האמת בטענותיו, אלא שכל אחד מכם יכנס ממש (בצורה רצינית) לדמות של השני ויטען בשבילו.

לנסות להפני םאת הידיעה שמי שמולכם ב"ה בעל שכל ודעב וכנראה יש איזשהו רציונל ומחשבה מאחורי העמדה שהוא מציג.

הרי אין שחור-לבן ובאמת יש נקודות של אמת בכל דעה.

לנסות להקשיב לשני באמת במקום (לחשוב כאשר השני מדבר)-  מה אני אגיב ואחזיר עכשיו.

דעה שמוסברת בטוב טעם גם תתקבל יותר אצל הצד השני.

בהצלחה!!

ואם כמובן זה לא עובד תמיד אפשר ללכת לאיש מקצוע,

אבל תנסו קודם לבד, כי מריבות בין בני זוג זה דבר תקין.

כמו שהרב שלמה אבינר אומר: "חילוקי דעות ולא חילוקי לבבות".

ורוצה להודות לכל העונים והמייעצים.

אני חושבת על זה המון המון

וכל מה שאמרתם היה חכם ומעשי וננסה!

אני מרגישה שהעצות הן מעשיות אך הן דורשות שינוי פנימי עמוק

עבודת מידות!!

וזה ככ קשה כי כל זיוף שלך פוגע בצד השני.

רווקים, רוצו תלמדו ותעבדו על המידות שלכם!

המלצה לספר הדרכה בנושא תקשורת נכונה בין בני זוג.

תודה=)

על השוני בין גברים ונשים ועל הציפיות השונות אחד מהשני.

חובה לכל זוג בעיני. להבין את השוני המהותי בין גברים לנשים.

על תקשורת זוגית:

הבית היהודי- של הרב שמחה כהן- ספר נהדר!!

גם אנחנו התחלנו ככה את חיי הנישואים. המון ויכוחים מריבות. היה מאוד קשה.

במיוחד שאף אחד לא סיפר לנו שזה עלול להיות ככה. אבל ב"ה האהבה התגברה.

והתגבשנו ביחד. וזה מה שנותן לנו את החוזק היום. מקשיים נבנים, אם עובדים נכון.

לומדים לאהוב למרות השוני, לומדים לקבל, לפעמים גם מוותרים. ובונים ביחד מההתחלה השקפת

עולם משודרגת שעכשיו יש בה 2 קולות שונים שהתחברו.

עבודה זוגית יותר אינטנסיבית תביא אתכם לזוגיות הרבה יותר גבוהה ממה שאתם יכולים לדמיין כרגע.

זה מנסיון (נשואים בהרבה אהבה כבר עשור).

זה נותן המון תקווה 

אני מאוד מרגישה שכל מריבה מגבירה את האהבה שלי אליו

כי כל מריבה מוציאה מאיתנו כוח שלא היה, ובכל פעם אני מגלה אצל בעלי הרבה יותר עוצמות ממה שחשבתי. 

אבל עם כל זה, הייתי רוצה להוסיף אהבה בדרך אחרת. 

אני יכולה לדמיין אותנו בונים עולם של שני קולות שונים אבל מחוברים, אבל אני יודעת שזה יבוא אחרי המון המון עבודה קשה

את צודקת ש"אחרי מריבה" יכולים להרגיש יותר אהבה. אולי בגלל "גילוי העוצמות" כמו שאמרת; אבל גם כי רוצים להתקרב אחרי התרחקות-מה.

אבל עוד יותר צודקת, שלא בונים על דבר כזה... לטווח ארוך לא כדאי, וגם איש זה לא אשה..

אבל כשמסתכלים מידי פעם, בכנות ובמכוון, ולא אחרי-עימות, מה יש במה שהוא אומר (ובפרט כשיודעים שזה לא מכריח הסכמה מיידית, כך שלא נבהלים להיות כנים עם זה...) - אז עם הזמן, נוצר בסתר הלב כבוד למה שהשני אומר, גם תוך ויכוח, וגם ציפיה לעומק שבדבריו.  זה יכול להפוך לדבר מפרה, ולבירור הדדי שבונה ומעצים יחס, מתוך שבמקום "להתווכח" , מלבנים דברים, מקשיבים זה לזה; וגם אם לא מסכימים - יכולים לסיים בחיוך מהגוון המיוחד שיש במה שכל אחד אמר - ומזה שה"ביחד", הוא מעל לכל חילוקי דעות.

בשביל זה צריך גם קצת ענוה, ו"נתינת מקום" גם לאפשרות של משהו שונה ממני אצל הזולת.

ו..בפרט אשה, חושבני שאם טיפה "תמליך" את בעלה, זה יכול לעזור... גם לנכונות הפנימית שלו למצוא את האור שבדבריה..

עוד הערה אחת:

אם לומדים לריב נכון, זה עובר מאפיקים של מריבה לאפיקים של דיונים מפרים.

אני ואשתי לא מסכימים על המון דברים (ואנחנו כבר באמצע העשור השני לנישואינו) אבל אנחנו חיים טוב ביחד כי למדנו שאין לנו סיכוי לשנות אחד את השניה.

האפשרות היחידה שלנו שדורשת המון היא להשתנות ולצמוח ביחד.

אין 100% הצלחה, אבל כל צעד קטן בכיוון הנכון בונה נדבך עמוק בנפש. כשהתחתנו הצבנו לעצמנו מודל מסוים של זוגות שהיו נשואים אז יותר מעשרים שנה וראינו איך האהבה ביניהם היא משהו שמעבר לקטנוניות של החיים ומאז אנו עובדים ומשתדלים להתקדם בכיוון הזה. וכל יום שעובר עם ההצלחות והכשלונות שלו מביא אותנו קרוב יותר למודל ההוא. אנו רואים את זה בעיניים ממש. העיקר להחליט שלא מרפים, ומתעקשים להגיע לפיסגה ואז מגלים שזה לא כל כך קשה כמו שחושבים. אז קדימה לשנס מתניים, ללמוד, להשקיע ולדעת שזה אפשרי, זה אפשרי וזה אפשרי. וממילא נדרש מכם להתאמץ. לגבי ספר מסויים - הרב אבינר תמיד ממליץ על מסילת ישרים. אבל יש גם מגוון עצום של ספרים בנושא. העיקר לא להרפות, ואם ספר מסוים לא עושה לכם את זה, תמיד אפשר לקחת ספר אחר. ואגב, בדרך כלל כדאי ללמוד את הספרים הללו ביחד (אם כי יש ספרים שעדיף ללמוד לבד), ותמיד כשלומדים את הספרים הללו לנסות לשקף על עצמי איך אני יכול/ה להשתנות ולא לנסות להבין איך בן/בת הזוג צריכים להשתנות. בהצלחה

להקשיב

להיות בטוח שאתה- כבודך וכבוד רצונך ודעתך- במקומו מונח היטב

מספיק טוב- שאתה יכול להרשות לעצמך להיות פנוי להקשיב גם לשני, להבין באמת מה הרצון שלו

ואז להרגיש- עד כמה יש לך רצון למלא את רצונו.. לעשות לו נעים

(ניסוח בלשון סתמי-זכר אך מיועד לכל הצדדים כאחת)

אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה שאתם כותבים.

מתכננת מחר לכתוב לי הכל, כי יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה

והנה - נתת עצה מצויינת לעצמך:

מה שכתבת פה, על דברינו, שאיננו קרובי משפחה שלך, ואינך מחוייבת בכבודנו יותר מאדם רגיל,

את זה אולי כדאי לנסות ליישם ביחס לבעלך היקר, ולו-בהדרגה:

[מעתיק-מדביק:] "יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה"......

ואז אולי גם תגיעי, לעיתים, למה שכתוב בתחילת ההודעה היפה הזאת: [כנ"ל:] "אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה" (שאתה אומר...)

הצלחה רבה.

הדברים נאמרים.

הקושי הוא להגיד את זה מכל הלב כאשר יש התנגדות עזה לדעה השניה.

וכמובן מסכימה- ענוה ענוה ענוה..

שמתייחסים לדעות שהוא מביע, כדברים שדורשים עיון והתבוננות וכו' (נניח, תדמייני שקראת אותם כדעה בפורום..),

ואז - לא תמיד עונים מיד.

ופעמים רבות, כשבאים מתוך כך, ושואלים, למשל: אה, התכוונת ש.. וכו' - פתאום מגלים שגם "הצד השני" דווקא מוכן לגלות הבנה - בתנאים מסויימים - לדעה שאת אמרת.

ונכון - בהדרגה..

העיקר, רואים שיש הרבה רצון טוב, וחשיבה איך להוסיף טוב - ובעז"ה גם תצליחו בפועל.

שמים את העכבר על הנק' האדומה של ההודעה> קליק ימני> "העתק קיצור דרך" קליק> בכל מקום שאת שומרת לינקים (פנקס רשימות, פתק על השולחן-עבודה) -הדבק

אח"כ תעתיקי לך את הכתובת של הלינק- לשורת כתובת למעלה (שורת כתובת זה איפה שכתוב WWW וכו')

איך אשה קולטת א-אט תובנות מבעלה שיחי'......

[מחילה...]

לחיצה ימנית על הנקודה האדומה, ואז פשוט ללחוץ על:

בפיירפוקס: צור סימנייה לקישור זה.

באקספלורר: הוספה למועדפים...

בכרום: שמור קישור בשם...

עם כללים מאד ברורים שעוזרים ליצור את המסגרת המתאימה להגיע להבנות בלי לטייח.

אני חושבת שאפשר להסיג הקלטות של השיעורים שלה בבניין שלם 

בנוסף ספר טוב ומעשי  הבית היהודי של הרב שמחה הכהן (אם אני לא טועה)

יש את השיטה שרבינו הקדוש מפתח (בחיי מוהר"ן), והרב בזאנסון מביא אותו (בסוף החוברת "לכה דודי- מדריך לזוגיות רוחנית" [מומלץ מאוד!]) בקשר למערכת יחסים זוגית. וזה מה שכתוב בחיי מוהר"ן:

אות תקעח
עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'
הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה וכוּ' אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה

בקיצור: לתלות את האשמה בעצמך, ולדעת שמזה זוכים לחכמה ועושר (ואושר בחיי הנישואין).

(כדאי לראות את הלשון המיוחדת של הרב בזאנסון בפנים, ולהבין יותר)

זאת עבודה מאוד קשה, להגיד בסוף דיון/מריבה/מחלוקת וכו' "האמת שאני לא בסדר, את/ה צודק לגמרי, סליחה ענקית...", אבל זה משתלם, כי גם בן/בת הזוג לומדים את זה בהמשך, וזוכרים שמהפסולת הזאת נהיים עשירים...

בהצלחה בהמשך...

אברך אחד בא לרבו לפני החתונה ושאל אותו עצה לשלום בית. אמר לו הרב תלמד את עצמך לומר סליחה טעיתי. אמר הבחור הרי זה מאוד פשוט. אמר הרב טעית פעמיים א. זה לא פשוט להודות בטעות ושנית לא לכך התכוונתי אלא אפילו אם אתה בטוח שאתה צודק תגיד סליחה טעיתי.

לעניננו אם יש ויכוח זה הרבה יותר טוב - זה מביא לידי בירור מעמיק וליבון הדברים . ריב זה לא מוביל לכלום כי כל אחד מתבצר בעמדתו ולא שומע את השני.

נכון שגם ריבים יכולים להעצים את הזוגיות אבל זה מסוכן ביחוד כשהבית עוד לא יציב..

תשבו פעם ביחד ותראו האם הדברים שגורמים לכם לויכוחים הם מהותיים ואז בזמן ללא רוגז כיצד ניתן לפתור את המחלוקות. ולפעמים רואים שזה ממש סתם לא משהו רציני.

תצליחו

כי כולם דיבררו נהדר על הקשבה, פתיחו תוראיי תהאמת אצל האחר כי יש בכל דבר של דעה אחרת אמת וגם הכרה בשונות הטבעית אבל לוותר פשוט- לא כתבו כמדומני 

שלום לכם אני הייתי ממש במצב שלך אנחנו זוג מאוד מוכשר אהבנו אחד את השני והדעות היו קיצוניות עד שאני החלטתי שאני עובד על המידות שלי וכל הזמן הייתי מוותר לצד השני גם אם זה היה קצת כואב וקשה (אני חייב לציין שאני אדם קשה בטבעי והיה לי קשה יותר מכל אדם רגיל) וראיתי שפתאום זה בא גם מהצד השני כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אני בטוח שאם תתגבר ושוב אפילו שזה קשה אתה תראה תוצאות יום מקסים

קודם כול, את נפלאה שאת עוסקת בזוגיות ומשקיעה בה! זה כ"כ חשוב וקדוש...

גם אנחנו בשנים הראשונות הלהטנו את ביתנו באש לפעמים...

אם זה מעודד אז תדעי שבסופו של דבר אותנו זה כ"כ שינה, ריכך, הוריד את העקשנות שלנו.

היום (אחרי כעשר שנים...) אני יכולה לראות אי הסכמה ובבת אחת לעשות סוויץ' אמתי ולהגיד לו 'אתה יודע מה? איך שאתה רוצה'. אבל ממקום אמתי, מידיעה שרכשתי שגם אם נדמה לי שאני צודקת ויודעת הכי טוב, לא תמיד זה ככה והוא גם חכם ואפשר לסמוך עליו, גם אם דרכו שונה.

דבר אחד חשוב מאוד - לא לנהל ריב מתוך סערת רגשות. בזמן הסערה יש לשתוק ולאחר מכן לשבת על כוס קפה ולדבר בנחת, גם אם הנושא מסעיר.

מסכימה עם 'שיטת אימגו' שנכתבה כאן, עזרה לנו בשלב הריבים, עד שלמדנו לעבוד על המידות ולא להגיע לשם...

ספר מומלץ מאוד: 'לבסוף מוצאים אהבה' של הנדריקס.

וטיפ מהרבנית ימימה: לא לריב בלילה (מידת הדין), לדחות את הריב ליום.

וגם כדאי 'להוסיף אור', כפי שהרב אבינר ממליץ (ב'ואהבת לרעייתך כמוך') לצאת כל שבוע לבית קפה, גם אם אין כסף, זה שווה, לדבר על דברים מאחדים  ולהרבות אהבה כדי לעבור את השלב הזה.

והכי חשוב - לזכור שזה שלב מוכר בנישואין וזה עובר, ואם קשה לך, תתני את צרותייך לפני ה', הוא, כידוע עסוק ב'לזווג זיווגים' וזה אמור גם בין איש לאישתו..

בהצלחה רבה, זו מלאכת קודש!

קוראים לו "לדעת להיכנע" ולמרות הכותרת הכלל לא מצודדת, הוא ממש ספר מעולה. של לורה דויל (גויה, אבל אומרת דברים חכמים...). לי זה ממש ממש עשה טוב לזוגיות, ובמקרה אני יודעת על עוד כמה שזה מאוד עזר להן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לייעוץ כדי להבין מה שורש הבעיה ולפתור אותה כמה שיותר קטנה, כשאתם "זוג אוהב..."כמו שכתבת.

בהצלחה רבה!!!!

איזה צדיקים.

ואל תפסיקו..

תודה תודה תודה

מה כבר לא כתבו לך, המון דברים אמיתיים ויפים. אבל ביקשת עוד...

אז א. נראה לי שאתם בשלב מעבר בריא בין ה"אוטופיה" שאחרי בחתונה לבין חיי נישואין קצת יותר "מקורקעים". ואיך אומרים? קדימה לעבודה... זו התכלית. זה קצת מבאס לשמוע, אבל כשמפנימים זה הכי מתוק בעולם. אם סתם רבים, ואז משלימים זה טוב ונחמד. אבל אם רבים, ועושים עבודה כל אחד עם עצמו ואז משלימים, זה אחר לגמרי. זה מקדם אותכם, כל אחד בפני עצמו ובעיקר כזוג.

ב. כתבו כאן על ויתור. לא ראיתי הכל. אבל ויתור, שמגיע ממקום נכון ולא ממקום של "עוד פעם אני צריכה לוותר, אוף.", הוא מאוד עמוק. אם את מצליחה לראות את שניכם כיחידה אחת, מאוחדת, אז כל ויתור הוא בעצם רווח. ויתרתי על הרצון שלי, קיבלתי רוגע ורצון טוב, שלום ואחדות.

לא כל פעם צריך לוותר. גם לא נכון שרק צד אחד יוותר תמיד. גם צריך לוותר מתוך נכונות אמיתית ולא רק כי צריך. אבל כל אלה הן דרגות בוויתור, שלאט לאט לומדים אותם.

ג. יש כאן המון עבודה על ענווה. אנחנו לא רגילים לזה, לצערינו, לפני החתונה. ואחר החתונה צריך המון "לספוג". מי שמסתכל על זה בצורה לא נכונה יכול לחשוב שזה ביטול עצמי, שזה איבוד האישיות, ושאר ירקות.

אבל באמת הפנימית- זה בדיוק ההפך. כמו הירח, שאין לו מעצמו שום אור ולכן הוא יכול לקבל את אור השמש ולהעביר אותו. לכן מידת המלכות נמשלה ללבנה ולכן גם האישה קשורה לזה...זה נושא גדול, אבל זה אומר שכשאישה, וגם בעלה, מקטינים את עצמם, הם בעצם הופכים להיות גדולים יותר מבפנים.

ועוד תוצאה יש לזה- אתם הופכים להיות מאוחדים יותר.

זה נשמע מאוד גבוה כל הדיבורים האלה, אבל אני כותבת את זה נטו מתחושות וחוויות אישיות.

עם הזמן גם נהיה קל יותר לוותר, אגב. לומדים מה באמת חשוב ומה פחות. וגם צריך לזכור, שגם אם העניין חשוב- עצם הזוגיות שלכם חשוב לא פחות...

ד. פרקטית איך עושים את זה? כל זוג מוצא לו את דרכו. יש כאלה שמסתדרים עם זמן שיחה קבוע שבו מעלים הכל. יש כאלה שממש לא, ויותר טוב להם שיחות שפשוט מגיעות.

כן חשוב לדבר, כמובן. לתאר לו מה את מרגישה, ואיך את רואה את זה. ולקבל שהוא באמת רואה אחרת את הדברים. זו לא אשמתו שהוא גבר...

אבל במקביל לדיבור גם חשוב לעשות התבוננות עצמית- למה הנקודה הזו מפריעה לי, שכל כך חשוב לי להתווכח עליה? לפעמים מגיעים למסקנה שזה בגל הרגלים מהבית, בגלל תפיסות עולם שלא כ"כ קריטיות בסופו של דבר, ושאר סיבות שבעצם- לא כל כך חשובות.לפחות לא חשובות כמו השלום שביניכם.

כשמבינים את השורש, יותר קל לעשות סינון של מה רואי לויכוח או דיון ומה לא, וככה גם בונים את העולם החדש שלכם. עולם שמורכב מהרקע של שניכם אבל יוצר משהו חדש לגמרי.

בהצלחה!!

קודם כל יישר כוח גדול על כך שאת מתאמצת למצוא פתרון! יש טכניקות שונות שיכולות לעזור-

א) משפטי "אני"- במקום להטיח האשמות כלפי בן/ת הזוג, להתנסח במשפטים שמתחילים במילה "אני" ומתייחסים לרגשות שלך (כי על הרגשות שלך אי אפשר להתווכח. זו הרגשתך הסובייקטיבית. וגם הניסוח הזה פחות ביקורתי ומאשים ומעורר אמפתיה וכנות). למשל במקום לומר "אתה קמצן!" אפשר לומר "אני מרגישה חנוקה כשאני מקבלת ממך שדר שלילי על ההוצאות הכספיות שלי, וקשה לי עם זה" צריך לתרגל את תבנית המשפט הזה-"אני"+"מרגיש/ה"+שם הרגש+"כש..."

ב) טכניקת הכסא הריק (מהפסיכודרמה ומהגשטאלט)- כשאתם תופסים את עצמיכם בעיצומה של מריבה, תחליפו מקומות (אפשר באמת, ואפשר רק בדימיון) הבעל הופך להיות האשה והאשה הופכת להיות הבעל- וכל אחד מדבר כאילו הוא השני ומתאמץ באמת לייצג את הדעה השניה. (לא חייבים להיות עם כשרון דרמטי. אפשר בהחלט להציג ברמה בינונית). זה עוזר בצורה מדהימה בשביל להבין באיזו נקודה נתקע בן/ת הזוג בהבנת זולתו וכמובן שעוזר בשביל להבין את השני. וגם מפיג את המתח בצורה משחקית.

ג) חשוב לתחזק את הקשר ביציאות מדי פעם, גם כשיש הרבה עיסוקים וילדים קטנים! לדון באותן יציאות בעיניינים שיש בהם חילוקי דעות- אבל בסיטואציה של יציאה אין כעס וחוסר שליטה אלא הקשבה בנחת, וכך מנטרלים את הפצצות עוד לפני שהגעתם לפיצוץ. (כי שואפים להגיע להסכמה מתוך הקשבה לפני שמגיעם לויכוח.) אפשר כמובן גם לדון ברגיעה אחרי המריבה.

ד) הכי חשוב- לא לצבור מתחים ומשקעים!!! לאחר שנרגעים לדבר בנחת על מה שהיה (עדיף תוך כדי טיול בחוץ, כי שם לא נעים לצעוק אחד על השני...).

ה) יש דיסקים של הרב שמחה כהן בנושא זוגיות- לשמוע ולשמוע עד שיצא מהאוזניים ותדעו אותן בע"פ. (כדי שתהיה הפנמה גם באופן מעשי בשעת ניסיון)

ו) בהצלחה!

בכלל לא לשמוע שאתם רבים

שנה ראשונה היא שנת בניה

אפשר ללכת יחד לסדנא של תקשורת זוגית- בקבוצה או פרטני

אימאגו, או שיטת 7 השערים

והרבה עבודה שוב

אני יודעת כבר היום שבעלי הצדיק, מתמודד עם אישה לא פשוטה..

בגבורה ובמתיקות..

בוקר טוב,

אספר לך מחיי הנישואים שלנו, אני חושב שגם לנו ולכולם יש המון דברים שונים, מה שמחבר בינינו מלבד האהבה זה ההבנה שיש עוד דעות והיותר חשוב זה ההפנמה, אחרי שתפנימו לעניות דעתי ומניסיון שלנו  את הדבר הזה העיניינים יותר יסתדר..

אני לא מכיר אתכם וחלילה אני לא אומא שיש בכם אגואיסטיות אבל אני חושב וגם ככה קיבלתי מהוריי ורבותיי שהבן זוג צריך תמיד לחשוב- מה יחשוב על עניין מסויים בן זוגי ואיך אני מצליח לגשר איתו על אף ההבדלים שיש בינינו ופחות לחשוב ש"כל צד בטוח שהוא צודק", צריך גם לדעת שויתור מתבטא בזה שאם הנושא שעליו אתם מדברים ברור שפחות חשוב לאחד הצדדים ואפילו קצת אז הצד שפחות חשוב לו צריך לקבל ולא לענות.. תנסו..

ושיהיה ב"הצלחה

ד.א. אנחנו נשואים סה"כ שנה..

אתמול הייתי בשיחה של הרבנית קטי מנדלביץ והיא אמרה נקודה מאוד יפה:

שאם בעלך מסכים איתך- זה מקסים אבל בעצם את פוגשת את עצמך, לא עשית\התקדמת כלום..נשארת מצומצמת בדעותיך..

אנחנו נפגשים באמת עם האדם שמולנו כאשר אנחנו לא מסכימים. הנטיה הטבעית היא שאני במרכז ואני אכפה את דעתי עליו והעבודה זה לדעת שכמו שה' מתגלה דרכי כך ה' מתגלה דרכו. ברגע שחולקים אחד על השני זו הזדמנות לשמוע דעות ולהפתח לעולמות אחרים.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.