בתור רעיון קטן,

תקבעו ביניכם שפעם ביום, באיזה ויכוח או כד' - אתם מנסים כל אחד לראות מה "נקודת האמת" שיש בדעה של הצד השני (לא "להסכים" איתו, אבל לנסות להתעמק רגע, בהתבוננות, מה "יש" בצד שלו)..

אולי זו יכולה להיות התחלה טובה, אולי ישפיע גם על השאר.

[זו באמת לא "עצה מעשית" - מה לשעות למעשה כשלא מסכימים על משהו. אבל יתכןשזה יכול לעזור לעבוד קצת על מה ש"בִפנים"..]

ואולי - אם זה שייך אליכם - גם תלמדו משהו ביחד, משהו שהשכל של שניכם לומד ממנו ביחד, במקום שיתמודד זה מול זה (כמובן, משהו פשוט. שלא תתווכחו על הפירוש וההשלכות..)

בדומה למה שד. כתב, רק בכיון טיפה אחר:

כשאתם משוחחים בינכם אחרי הויכוח

להתחיל בדבר אחד טוב שכל אחד מכם רואה בשני, בזוגיות בכלליותה, בהתנהלות הבית,

בהתקדמות אישית של כל אחד מכם וכו'.

ורק אחר כך לשוחח על מה שמפריע.

ממש השרישו לכם את זה כהרגל.

יתכן שההרגל הזה ישמש לטובתכם בזמן שיצוצו דברים פחות נעימים

וימתן את הקושי.

בהצלחה!

אסביר ע"י דוגמא: אם אני לא נמצאת בבית בזמן א. ערב בעלי יכין לילדים לחם עם שוקולד.

התוצאה- הילדים שבעים (וזה חשוב לשנינו)

על הדרך יש וויכוח- אני כמובן בעד ארוחה מזינה, והוא-  לא יקרה כלום אם פעם ב....

כשמבינים את מהות הוויכוח יותר קל לוותר, ללכת לקראת או להתעלם..

יש הרבה מטרות ודרכים שונות להשיג כל מטרה ואם עורכים בירור  על מה בעצם הוויכוח יותר קל להציג עמדות,להקשיב ולהחליט על קווים אדומים או להשאר עם הויכוח....

בהצלחה!!!!

בס"ד

למעשה אף פעם אנחנו לא רבים על התוצאה, אלא רק על הדרך.

כל ויכוח שיהיה, אם נקלף את הדברים החיצוניים נגיע למקום ששנינו רוצים אותו דבר.

כשמבינים ששינינו יחד רוצים אותו דבר, אז המטען הרגשי הנלווה לויכוחים:

ההרגשה שהשני נגדי, ולא מבין וכ' נעלמת, ונשאר דיון מה הדרך האמיתית להגיע למטרה של שנינו.

בהצלחה רבה!!

לפני שממהרים לענות לשני על מה שאמר- נסו לשקף לו את מה שאמר.

"אני מבינה ממה שאמרת ש..."

"מה שאתה אומר זה ש...."

שקפו במלים שלכם את מה שהשני אמר.

ותנו לו להגיב על כך. "האם אני צודקת במה שאמרתי? האם לכך התכוונת כשאמרת...?"

אחרי שהשני מאשר זאת- יהיה ניתן להגיד את דעתי.

אבל אם השני לא מאשר שזו היתה הכוונה שלו- הוא ידייק את האמירה שלו, ושוב יש צורך בשיקוף עד שתגיעי לאמת. למה שהוא התכוון.

ברגע שתשקפו אחד לשני מה הבנתם שנאמר- הרבה ריבים יירדו. ולמה?

1- כי באמת ניסיתם להקשיב לשני ולא ניסיתם להתבצר בעמדתכם ורק להגיב למה שהוא אמר

2- תבינו שהרבה פעמים פשוט הבנתם לא נכון את דברי השני... 

אני מאמינה שזה יוריד את המריבות בהרבה.

עד שמגיעים לנקודת המחלוקת ואז להגיע לנוסחה מוסכמת ומקובלת.

מניעה: אם רואים שה"אש" מתחילה להידלק. לעצור! ולומר 'תשמע יקירי, מתחילה פה מריבה אז אני מוותרת / אז בא נגיע לפשרה / הסכמה כנ"ל"

אפשר גם לדון בנושאים בעזרת מטפלת זוגית.

אפשר לנהל יומן יחד ומפרידים בין עובדות לבין תחושות. על העובדות בד"כ אין מחלוקת, על התחושות כן ואז אפשר להתכתב ביומן תוך כדי ואחרי שבוע נגיד לקרוא יחד או עם גורם שלישי.

זוג תקין באמת לא אמור לריב רק לעיתים רחוקות. כנראה שהתקשורת לקויה. אם יש כבוד הדדי זה כבר רוב הדרך.

בהצלחה! 

למה את אומרת שזוג טוב רב רק לעיתים רחוקות?. לדעתי זה לא נכוון.

ויכוחים ומחלוקות זה חלק ממה שבונה את הזוגיות. ותתפלאי ה"אש" הזאת, שנדלקת במחלוקת,  יש בה גם אש של תשוקה ואהבה. מניסיון אישי הרבה ויכוחים מסתייימים בחיבוק גדול ומעבר לכך...

 יש מאמר של הרב יהושוע שפירא (מופיע בסוף הספר איש ואישה) שמדבר על כך שיש זוגות שהולכים על "אהבה ורעות" וזה אומר תשוקה גדולה, אהבה גדולה, הרבה סערות וגם הרבה ויכוחים. ויש זוגות של "אחוה ושלום" הכל מסתדר, הכל נחמד עשים הכל ביחד אבל קצת חסר "אש ותשוקה וסערה".

אני לא רואה בעיה להתווכח ולא להסכים כמובן שצריך לשמור על הכבוד של כל אחד ולעשות זאת  בצורה נאותה.

כמובן שאסור אף פעם לפגוע אחד בשני.

בנוגע לפותחת השרשור- הגעתם לשלב בזוגיות שבו חשוב לכל אחד לוודא שמקומו לא נמחק, שהוא לא מוותר, שישמעו אותו, זה שלב חשוב. אני לא חושבת (כמו מי שכתבה מעלי) שצריך להיבהל מזה, זה שלב יפה שצריך לעבור אותו בכבוד ואהבה ולהיבנות ממנו. בעז"ה תגיעו לשלב שכל אחד ירגיש שמקומו בזוגיות הטרייה מספיק בטוח ולכן ויתור הוא לא ויתור על העצמי שלי.

גם אם קורה.

 ועלולים להישאר מזה גם משקעים, צעבר למה שמסתיים באותו זמן בחזרה זה לזה.

לא כדאי לעשות מזה "אידיאולוגיה" לענ"ד.

"ויכוחים", זה משהו אחר. אפשר להתווכח בשקט, ואפשר להתווכח בסערה.. אבל מתוך אהבה זה לזה, כבוד, איכפתיות..

מריבות נובעות מחוסר הבנה של הטענות.

ישנו משל ידוע על שני אנשים שרבים על תפוז אחד, ואם היו מקשיבים אחד לשני היו שמים לב שאחד צריך רק את הפרי והשני רק את הקליפה. כל מה שהם צריכים זה להיות מסוגלים להקשיב באמת אחד לשני ואז מבינים ששניהם יכולים להינות מהתפוז בשלמות ומבלי לחסר מהנאת השני.

גם בתקשורת בין זוגית זה כך. חז"ל בהקשר אחר משתמשים בביטוי "טענו בחיטים והודה לו בשעורים". כלומר, ישנם מצבים רבים בהם אנו רבים ומנהלים דו-שיח של חירשים, רק על רקע הבעיה של חוסר הבהרת הטענות המדוייקות, או חוסר נסיון להקשיב לטענות המדוייקות.

כדאי מאוד לתרגל את העניין של ההקשבה המלאה למה שנאמר ולמה שנאמר בין השורות (וגם למה שלא נאמר), וכך יש סיכוי להגדיל את האהבה ולהמעיט את האיבה.

בהצלחה רבה

ובאיחולים שתוכלו בעתיד הקרוב לצחוק על איך שהייתם רבים בעבר ולחייך בכל פעם שאתם נזכרים אחד בשניה.

והאמת והשלום אהבו

גישור!

בכיוון של 'ד.' ו'מתחדשת',

לא רק לשקף את הצד השני או לראות את נקודת האמת בטענותיו, אלא שכל אחד מכם יכנס ממש (בצורה רצינית) לדמות של השני ויטען בשבילו.

לנסות להפני םאת הידיעה שמי שמולכם ב"ה בעל שכל ודעב וכנראה יש איזשהו רציונל ומחשבה מאחורי העמדה שהוא מציג.

הרי אין שחור-לבן ובאמת יש נקודות של אמת בכל דעה.

לנסות להקשיב לשני באמת במקום (לחשוב כאשר השני מדבר)-  מה אני אגיב ואחזיר עכשיו.

דעה שמוסברת בטוב טעם גם תתקבל יותר אצל הצד השני.

בהצלחה!!

ואם כמובן זה לא עובד תמיד אפשר ללכת לאיש מקצוע,

אבל תנסו קודם לבד, כי מריבות בין בני זוג זה דבר תקין.

כמו שהרב שלמה אבינר אומר: "חילוקי דעות ולא חילוקי לבבות".

ורוצה להודות לכל העונים והמייעצים.

אני חושבת על זה המון המון

וכל מה שאמרתם היה חכם ומעשי וננסה!

אני מרגישה שהעצות הן מעשיות אך הן דורשות שינוי פנימי עמוק

עבודת מידות!!

וזה ככ קשה כי כל זיוף שלך פוגע בצד השני.

רווקים, רוצו תלמדו ותעבדו על המידות שלכם!

המלצה לספר הדרכה בנושא תקשורת נכונה בין בני זוג.

תודה=)

על השוני בין גברים ונשים ועל הציפיות השונות אחד מהשני.

חובה לכל זוג בעיני. להבין את השוני המהותי בין גברים לנשים.

על תקשורת זוגית:

הבית היהודי- של הרב שמחה כהן- ספר נהדר!!

גם אנחנו התחלנו ככה את חיי הנישואים. המון ויכוחים מריבות. היה מאוד קשה.

במיוחד שאף אחד לא סיפר לנו שזה עלול להיות ככה. אבל ב"ה האהבה התגברה.

והתגבשנו ביחד. וזה מה שנותן לנו את החוזק היום. מקשיים נבנים, אם עובדים נכון.

לומדים לאהוב למרות השוני, לומדים לקבל, לפעמים גם מוותרים. ובונים ביחד מההתחלה השקפת

עולם משודרגת שעכשיו יש בה 2 קולות שונים שהתחברו.

עבודה זוגית יותר אינטנסיבית תביא אתכם לזוגיות הרבה יותר גבוהה ממה שאתם יכולים לדמיין כרגע.

זה מנסיון (נשואים בהרבה אהבה כבר עשור).

זה נותן המון תקווה 

אני מאוד מרגישה שכל מריבה מגבירה את האהבה שלי אליו

כי כל מריבה מוציאה מאיתנו כוח שלא היה, ובכל פעם אני מגלה אצל בעלי הרבה יותר עוצמות ממה שחשבתי. 

אבל עם כל זה, הייתי רוצה להוסיף אהבה בדרך אחרת. 

אני יכולה לדמיין אותנו בונים עולם של שני קולות שונים אבל מחוברים, אבל אני יודעת שזה יבוא אחרי המון המון עבודה קשה

את צודקת ש"אחרי מריבה" יכולים להרגיש יותר אהבה. אולי בגלל "גילוי העוצמות" כמו שאמרת; אבל גם כי רוצים להתקרב אחרי התרחקות-מה.

אבל עוד יותר צודקת, שלא בונים על דבר כזה... לטווח ארוך לא כדאי, וגם איש זה לא אשה..

אבל כשמסתכלים מידי פעם, בכנות ובמכוון, ולא אחרי-עימות, מה יש במה שהוא אומר (ובפרט כשיודעים שזה לא מכריח הסכמה מיידית, כך שלא נבהלים להיות כנים עם זה...) - אז עם הזמן, נוצר בסתר הלב כבוד למה שהשני אומר, גם תוך ויכוח, וגם ציפיה לעומק שבדבריו.  זה יכול להפוך לדבר מפרה, ולבירור הדדי שבונה ומעצים יחס, מתוך שבמקום "להתווכח" , מלבנים דברים, מקשיבים זה לזה; וגם אם לא מסכימים - יכולים לסיים בחיוך מהגוון המיוחד שיש במה שכל אחד אמר - ומזה שה"ביחד", הוא מעל לכל חילוקי דעות.

בשביל זה צריך גם קצת ענוה, ו"נתינת מקום" גם לאפשרות של משהו שונה ממני אצל הזולת.

ו..בפרט אשה, חושבני שאם טיפה "תמליך" את בעלה, זה יכול לעזור... גם לנכונות הפנימית שלו למצוא את האור שבדבריה..

עוד הערה אחת:

אם לומדים לריב נכון, זה עובר מאפיקים של מריבה לאפיקים של דיונים מפרים.

אני ואשתי לא מסכימים על המון דברים (ואנחנו כבר באמצע העשור השני לנישואינו) אבל אנחנו חיים טוב ביחד כי למדנו שאין לנו סיכוי לשנות אחד את השניה.

האפשרות היחידה שלנו שדורשת המון היא להשתנות ולצמוח ביחד.

אין 100% הצלחה, אבל כל צעד קטן בכיוון הנכון בונה נדבך עמוק בנפש. כשהתחתנו הצבנו לעצמנו מודל מסוים של זוגות שהיו נשואים אז יותר מעשרים שנה וראינו איך האהבה ביניהם היא משהו שמעבר לקטנוניות של החיים ומאז אנו עובדים ומשתדלים להתקדם בכיוון הזה. וכל יום שעובר עם ההצלחות והכשלונות שלו מביא אותנו קרוב יותר למודל ההוא. אנו רואים את זה בעיניים ממש. העיקר להחליט שלא מרפים, ומתעקשים להגיע לפיסגה ואז מגלים שזה לא כל כך קשה כמו שחושבים. אז קדימה לשנס מתניים, ללמוד, להשקיע ולדעת שזה אפשרי, זה אפשרי וזה אפשרי. וממילא נדרש מכם להתאמץ. לגבי ספר מסויים - הרב אבינר תמיד ממליץ על מסילת ישרים. אבל יש גם מגוון עצום של ספרים בנושא. העיקר לא להרפות, ואם ספר מסוים לא עושה לכם את זה, תמיד אפשר לקחת ספר אחר. ואגב, בדרך כלל כדאי ללמוד את הספרים הללו ביחד (אם כי יש ספרים שעדיף ללמוד לבד), ותמיד כשלומדים את הספרים הללו לנסות לשקף על עצמי איך אני יכול/ה להשתנות ולא לנסות להבין איך בן/בת הזוג צריכים להשתנות. בהצלחה

להקשיב

להיות בטוח שאתה- כבודך וכבוד רצונך ודעתך- במקומו מונח היטב

מספיק טוב- שאתה יכול להרשות לעצמך להיות פנוי להקשיב גם לשני, להבין באמת מה הרצון שלו

ואז להרגיש- עד כמה יש לך רצון למלא את רצונו.. לעשות לו נעים

(ניסוח בלשון סתמי-זכר אך מיועד לכל הצדדים כאחת)

אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה שאתם כותבים.

מתכננת מחר לכתוב לי הכל, כי יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה

והנה - נתת עצה מצויינת לעצמך:

מה שכתבת פה, על דברינו, שאיננו קרובי משפחה שלך, ואינך מחוייבת בכבודנו יותר מאדם רגיל,

את זה אולי כדאי לנסות ליישם ביחס לבעלך היקר, ולו-בהדרגה:

[מעתיק-מדביק:] "יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה"......

ואז אולי גם תגיעי, לעיתים, למה שכתוב בתחילת ההודעה היפה הזאת: [כנ"ל:] "אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה" (שאתה אומר...)

הצלחה רבה.

הדברים נאמרים.

הקושי הוא להגיד את זה מכל הלב כאשר יש התנגדות עזה לדעה השניה.

וכמובן מסכימה- ענוה ענוה ענוה..

שמתייחסים לדעות שהוא מביע, כדברים שדורשים עיון והתבוננות וכו' (נניח, תדמייני שקראת אותם כדעה בפורום..),

ואז - לא תמיד עונים מיד.

ופעמים רבות, כשבאים מתוך כך, ושואלים, למשל: אה, התכוונת ש.. וכו' - פתאום מגלים שגם "הצד השני" דווקא מוכן לגלות הבנה - בתנאים מסויימים - לדעה שאת אמרת.

ונכון - בהדרגה..

העיקר, רואים שיש הרבה רצון טוב, וחשיבה איך להוסיף טוב - ובעז"ה גם תצליחו בפועל.

שמים את העכבר על הנק' האדומה של ההודעה> קליק ימני> "העתק קיצור דרך" קליק> בכל מקום שאת שומרת לינקים (פנקס רשימות, פתק על השולחן-עבודה) -הדבק

אח"כ תעתיקי לך את הכתובת של הלינק- לשורת כתובת למעלה (שורת כתובת זה איפה שכתוב WWW וכו')

איך אשה קולטת א-אט תובנות מבעלה שיחי'......

[מחילה...]

לחיצה ימנית על הנקודה האדומה, ואז פשוט ללחוץ על:

בפיירפוקס: צור סימנייה לקישור זה.

באקספלורר: הוספה למועדפים...

בכרום: שמור קישור בשם...

עם כללים מאד ברורים שעוזרים ליצור את המסגרת המתאימה להגיע להבנות בלי לטייח.

אני חושבת שאפשר להסיג הקלטות של השיעורים שלה בבניין שלם 

בנוסף ספר טוב ומעשי  הבית היהודי של הרב שמחה הכהן (אם אני לא טועה)

יש את השיטה שרבינו הקדוש מפתח (בחיי מוהר"ן), והרב בזאנסון מביא אותו (בסוף החוברת "לכה דודי- מדריך לזוגיות רוחנית" [מומלץ מאוד!]) בקשר למערכת יחסים זוגית. וזה מה שכתוב בחיי מוהר"ן:

אות תקעח
עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'
הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה וכוּ' אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה

בקיצור: לתלות את האשמה בעצמך, ולדעת שמזה זוכים לחכמה ועושר (ואושר בחיי הנישואין).

(כדאי לראות את הלשון המיוחדת של הרב בזאנסון בפנים, ולהבין יותר)

זאת עבודה מאוד קשה, להגיד בסוף דיון/מריבה/מחלוקת וכו' "האמת שאני לא בסדר, את/ה צודק לגמרי, סליחה ענקית...", אבל זה משתלם, כי גם בן/בת הזוג לומדים את זה בהמשך, וזוכרים שמהפסולת הזאת נהיים עשירים...

בהצלחה בהמשך...

אברך אחד בא לרבו לפני החתונה ושאל אותו עצה לשלום בית. אמר לו הרב תלמד את עצמך לומר סליחה טעיתי. אמר הבחור הרי זה מאוד פשוט. אמר הרב טעית פעמיים א. זה לא פשוט להודות בטעות ושנית לא לכך התכוונתי אלא אפילו אם אתה בטוח שאתה צודק תגיד סליחה טעיתי.

לעניננו אם יש ויכוח זה הרבה יותר טוב - זה מביא לידי בירור מעמיק וליבון הדברים . ריב זה לא מוביל לכלום כי כל אחד מתבצר בעמדתו ולא שומע את השני.

נכון שגם ריבים יכולים להעצים את הזוגיות אבל זה מסוכן ביחוד כשהבית עוד לא יציב..

תשבו פעם ביחד ותראו האם הדברים שגורמים לכם לויכוחים הם מהותיים ואז בזמן ללא רוגז כיצד ניתן לפתור את המחלוקות. ולפעמים רואים שזה ממש סתם לא משהו רציני.

תצליחו

כי כולם דיבררו נהדר על הקשבה, פתיחו תוראיי תהאמת אצל האחר כי יש בכל דבר של דעה אחרת אמת וגם הכרה בשונות הטבעית אבל לוותר פשוט- לא כתבו כמדומני 

שלום לכם אני הייתי ממש במצב שלך אנחנו זוג מאוד מוכשר אהבנו אחד את השני והדעות היו קיצוניות עד שאני החלטתי שאני עובד על המידות שלי וכל הזמן הייתי מוותר לצד השני גם אם זה היה קצת כואב וקשה (אני חייב לציין שאני אדם קשה בטבעי והיה לי קשה יותר מכל אדם רגיל) וראיתי שפתאום זה בא גם מהצד השני כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אני בטוח שאם תתגבר ושוב אפילו שזה קשה אתה תראה תוצאות יום מקסים

קודם כול, את נפלאה שאת עוסקת בזוגיות ומשקיעה בה! זה כ"כ חשוב וקדוש...

גם אנחנו בשנים הראשונות הלהטנו את ביתנו באש לפעמים...

אם זה מעודד אז תדעי שבסופו של דבר אותנו זה כ"כ שינה, ריכך, הוריד את העקשנות שלנו.

היום (אחרי כעשר שנים...) אני יכולה לראות אי הסכמה ובבת אחת לעשות סוויץ' אמתי ולהגיד לו 'אתה יודע מה? איך שאתה רוצה'. אבל ממקום אמתי, מידיעה שרכשתי שגם אם נדמה לי שאני צודקת ויודעת הכי טוב, לא תמיד זה ככה והוא גם חכם ואפשר לסמוך עליו, גם אם דרכו שונה.

דבר אחד חשוב מאוד - לא לנהל ריב מתוך סערת רגשות. בזמן הסערה יש לשתוק ולאחר מכן לשבת על כוס קפה ולדבר בנחת, גם אם הנושא מסעיר.

מסכימה עם 'שיטת אימגו' שנכתבה כאן, עזרה לנו בשלב הריבים, עד שלמדנו לעבוד על המידות ולא להגיע לשם...

ספר מומלץ מאוד: 'לבסוף מוצאים אהבה' של הנדריקס.

וטיפ מהרבנית ימימה: לא לריב בלילה (מידת הדין), לדחות את הריב ליום.

וגם כדאי 'להוסיף אור', כפי שהרב אבינר ממליץ (ב'ואהבת לרעייתך כמוך') לצאת כל שבוע לבית קפה, גם אם אין כסף, זה שווה, לדבר על דברים מאחדים  ולהרבות אהבה כדי לעבור את השלב הזה.

והכי חשוב - לזכור שזה שלב מוכר בנישואין וזה עובר, ואם קשה לך, תתני את צרותייך לפני ה', הוא, כידוע עסוק ב'לזווג זיווגים' וזה אמור גם בין איש לאישתו..

בהצלחה רבה, זו מלאכת קודש!

קוראים לו "לדעת להיכנע" ולמרות הכותרת הכלל לא מצודדת, הוא ממש ספר מעולה. של לורה דויל (גויה, אבל אומרת דברים חכמים...). לי זה ממש ממש עשה טוב לזוגיות, ובמקרה אני יודעת על עוד כמה שזה מאוד עזר להן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לייעוץ כדי להבין מה שורש הבעיה ולפתור אותה כמה שיותר קטנה, כשאתם "זוג אוהב..."כמו שכתבת.

בהצלחה רבה!!!!

איזה צדיקים.

ואל תפסיקו..

תודה תודה תודה

מה כבר לא כתבו לך, המון דברים אמיתיים ויפים. אבל ביקשת עוד...

אז א. נראה לי שאתם בשלב מעבר בריא בין ה"אוטופיה" שאחרי בחתונה לבין חיי נישואין קצת יותר "מקורקעים". ואיך אומרים? קדימה לעבודה... זו התכלית. זה קצת מבאס לשמוע, אבל כשמפנימים זה הכי מתוק בעולם. אם סתם רבים, ואז משלימים זה טוב ונחמד. אבל אם רבים, ועושים עבודה כל אחד עם עצמו ואז משלימים, זה אחר לגמרי. זה מקדם אותכם, כל אחד בפני עצמו ובעיקר כזוג.

ב. כתבו כאן על ויתור. לא ראיתי הכל. אבל ויתור, שמגיע ממקום נכון ולא ממקום של "עוד פעם אני צריכה לוותר, אוף.", הוא מאוד עמוק. אם את מצליחה לראות את שניכם כיחידה אחת, מאוחדת, אז כל ויתור הוא בעצם רווח. ויתרתי על הרצון שלי, קיבלתי רוגע ורצון טוב, שלום ואחדות.

לא כל פעם צריך לוותר. גם לא נכון שרק צד אחד יוותר תמיד. גם צריך לוותר מתוך נכונות אמיתית ולא רק כי צריך. אבל כל אלה הן דרגות בוויתור, שלאט לאט לומדים אותם.

ג. יש כאן המון עבודה על ענווה. אנחנו לא רגילים לזה, לצערינו, לפני החתונה. ואחר החתונה צריך המון "לספוג". מי שמסתכל על זה בצורה לא נכונה יכול לחשוב שזה ביטול עצמי, שזה איבוד האישיות, ושאר ירקות.

אבל באמת הפנימית- זה בדיוק ההפך. כמו הירח, שאין לו מעצמו שום אור ולכן הוא יכול לקבל את אור השמש ולהעביר אותו. לכן מידת המלכות נמשלה ללבנה ולכן גם האישה קשורה לזה...זה נושא גדול, אבל זה אומר שכשאישה, וגם בעלה, מקטינים את עצמם, הם בעצם הופכים להיות גדולים יותר מבפנים.

ועוד תוצאה יש לזה- אתם הופכים להיות מאוחדים יותר.

זה נשמע מאוד גבוה כל הדיבורים האלה, אבל אני כותבת את זה נטו מתחושות וחוויות אישיות.

עם הזמן גם נהיה קל יותר לוותר, אגב. לומדים מה באמת חשוב ומה פחות. וגם צריך לזכור, שגם אם העניין חשוב- עצם הזוגיות שלכם חשוב לא פחות...

ד. פרקטית איך עושים את זה? כל זוג מוצא לו את דרכו. יש כאלה שמסתדרים עם זמן שיחה קבוע שבו מעלים הכל. יש כאלה שממש לא, ויותר טוב להם שיחות שפשוט מגיעות.

כן חשוב לדבר, כמובן. לתאר לו מה את מרגישה, ואיך את רואה את זה. ולקבל שהוא באמת רואה אחרת את הדברים. זו לא אשמתו שהוא גבר...

אבל במקביל לדיבור גם חשוב לעשות התבוננות עצמית- למה הנקודה הזו מפריעה לי, שכל כך חשוב לי להתווכח עליה? לפעמים מגיעים למסקנה שזה בגל הרגלים מהבית, בגלל תפיסות עולם שלא כ"כ קריטיות בסופו של דבר, ושאר סיבות שבעצם- לא כל כך חשובות.לפחות לא חשובות כמו השלום שביניכם.

כשמבינים את השורש, יותר קל לעשות סינון של מה רואי לויכוח או דיון ומה לא, וככה גם בונים את העולם החדש שלכם. עולם שמורכב מהרקע של שניכם אבל יוצר משהו חדש לגמרי.

בהצלחה!!

קודם כל יישר כוח גדול על כך שאת מתאמצת למצוא פתרון! יש טכניקות שונות שיכולות לעזור-

א) משפטי "אני"- במקום להטיח האשמות כלפי בן/ת הזוג, להתנסח במשפטים שמתחילים במילה "אני" ומתייחסים לרגשות שלך (כי על הרגשות שלך אי אפשר להתווכח. זו הרגשתך הסובייקטיבית. וגם הניסוח הזה פחות ביקורתי ומאשים ומעורר אמפתיה וכנות). למשל במקום לומר "אתה קמצן!" אפשר לומר "אני מרגישה חנוקה כשאני מקבלת ממך שדר שלילי על ההוצאות הכספיות שלי, וקשה לי עם זה" צריך לתרגל את תבנית המשפט הזה-"אני"+"מרגיש/ה"+שם הרגש+"כש..."

ב) טכניקת הכסא הריק (מהפסיכודרמה ומהגשטאלט)- כשאתם תופסים את עצמיכם בעיצומה של מריבה, תחליפו מקומות (אפשר באמת, ואפשר רק בדימיון) הבעל הופך להיות האשה והאשה הופכת להיות הבעל- וכל אחד מדבר כאילו הוא השני ומתאמץ באמת לייצג את הדעה השניה. (לא חייבים להיות עם כשרון דרמטי. אפשר בהחלט להציג ברמה בינונית). זה עוזר בצורה מדהימה בשביל להבין באיזו נקודה נתקע בן/ת הזוג בהבנת זולתו וכמובן שעוזר בשביל להבין את השני. וגם מפיג את המתח בצורה משחקית.

ג) חשוב לתחזק את הקשר ביציאות מדי פעם, גם כשיש הרבה עיסוקים וילדים קטנים! לדון באותן יציאות בעיניינים שיש בהם חילוקי דעות- אבל בסיטואציה של יציאה אין כעס וחוסר שליטה אלא הקשבה בנחת, וכך מנטרלים את הפצצות עוד לפני שהגעתם לפיצוץ. (כי שואפים להגיע להסכמה מתוך הקשבה לפני שמגיעם לויכוח.) אפשר כמובן גם לדון ברגיעה אחרי המריבה.

ד) הכי חשוב- לא לצבור מתחים ומשקעים!!! לאחר שנרגעים לדבר בנחת על מה שהיה (עדיף תוך כדי טיול בחוץ, כי שם לא נעים לצעוק אחד על השני...).

ה) יש דיסקים של הרב שמחה כהן בנושא זוגיות- לשמוע ולשמוע עד שיצא מהאוזניים ותדעו אותן בע"פ. (כדי שתהיה הפנמה גם באופן מעשי בשעת ניסיון)

ו) בהצלחה!

בכלל לא לשמוע שאתם רבים

שנה ראשונה היא שנת בניה

אפשר ללכת יחד לסדנא של תקשורת זוגית- בקבוצה או פרטני

אימאגו, או שיטת 7 השערים

והרבה עבודה שוב

אישה כבת חמישים,

שעושה עבודה רצינית מאוד במידות כבר שנים,

והיא אמרה לי -

פתאום קלטתי איזה שינוי עברתי,

איזו אישה הייתי כשהתחתנתי,

איך בכלל בעלי התחתן איתי,

כמה הייתי חדה וקשה,

והייתי בטוחה שרק אני זו שצודקת,

היה קשה לחיות איתי.

אני אישית הזדהיתי איתה,

כי גם אני חשבתי שהצדק איתי,

והיו לנו המון מריבות בתחילת הנישואין,

והיה לבעלי ממש קשה איתי,

אך תמיד חשבתי שלי היה קשה איתו

ועכשיו, אחרי 7 שנות נישואין,

אני מעריצה את בעלי,

את הסבלנות שלו אליי,

את כוח הסבל שלו

את היכולת שלו לקבל דעות שונות ולהשתנות,

כי תכל'ס לי היה קשה לשנות יותר.

אך הקב"ה לא משאיר אותי לבד,

וגם אני השתניתי,

לטובה,

התעדנתי,

למדתי ללמוד.

לקבל,

לאהוב.

אז אני בטוחה שהזוגיות תעשה אתכם טובים יותר,

רק מקווה אני עבורכם שהדרך תהיה נעימה יותר עבור שניכם

ושתלמדו זה את זה ברוך ושלווה.

וכשיבואו הילדים,

תחושו יותר בבירור,

שהזוגיות שלכם היא לא פשרה,

היא לא עירבוב של 2 אנשים, 2 דעות וכו'

אלא היא יוצרת משהו חדש,

מתוך בירור כל אחד וחיבור האחד אל השני נוצרת בריאה חדשה.

אני יודעת כבר היום שבעלי הצדיק, מתמודד עם אישה לא פשוטה..

בגבורה ובמתיקות..

בוקר טוב,

אספר לך מחיי הנישואים שלנו, אני חושב שגם לנו ולכולם יש המון דברים שונים, מה שמחבר בינינו מלבד האהבה זה ההבנה שיש עוד דעות והיותר חשוב זה ההפנמה, אחרי שתפנימו לעניות דעתי ומניסיון שלנו  את הדבר הזה העיניינים יותר יסתדר..

אני לא מכיר אתכם וחלילה אני לא אומא שיש בכם אגואיסטיות אבל אני חושב וגם ככה קיבלתי מהוריי ורבותיי שהבן זוג צריך תמיד לחשוב- מה יחשוב על עניין מסויים בן זוגי ואיך אני מצליח לגשר איתו על אף ההבדלים שיש בינינו ופחות לחשוב ש"כל צד בטוח שהוא צודק", צריך גם לדעת שויתור מתבטא בזה שאם הנושא שעליו אתם מדברים ברור שפחות חשוב לאחד הצדדים ואפילו קצת אז הצד שפחות חשוב לו צריך לקבל ולא לענות.. תנסו..

ושיהיה ב"הצלחה

ד.א. אנחנו נשואים סה"כ שנה..

אתמול הייתי בשיחה של הרבנית קטי מנדלביץ והיא אמרה נקודה מאוד יפה:

שאם בעלך מסכים איתך- זה מקסים אבל בעצם את פוגשת את עצמך, לא עשית\התקדמת כלום..נשארת מצומצמת בדעותיך..

אנחנו נפגשים באמת עם האדם שמולנו כאשר אנחנו לא מסכימים. הנטיה הטבעית היא שאני במרכז ואני אכפה את דעתי עליו והעבודה זה לדעת שכמו שה' מתגלה דרכי כך ה' מתגלה דרכו. ברגע שחולקים אחד על השני זו הזדמנות לשמוע דעות ולהפתח לעולמות אחרים.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג