בתור רעיון קטן,

תקבעו ביניכם שפעם ביום, באיזה ויכוח או כד' - אתם מנסים כל אחד לראות מה "נקודת האמת" שיש בדעה של הצד השני (לא "להסכים" איתו, אבל לנסות להתעמק רגע, בהתבוננות, מה "יש" בצד שלו)..

אולי זו יכולה להיות התחלה טובה, אולי ישפיע גם על השאר.

[זו באמת לא "עצה מעשית" - מה לשעות למעשה כשלא מסכימים על משהו. אבל יתכןשזה יכול לעזור לעבוד קצת על מה ש"בִפנים"..]

ואולי - אם זה שייך אליכם - גם תלמדו משהו ביחד, משהו שהשכל של שניכם לומד ממנו ביחד, במקום שיתמודד זה מול זה (כמובן, משהו פשוט. שלא תתווכחו על הפירוש וההשלכות..)

בדומה למה שד. כתב, רק בכיון טיפה אחר:

כשאתם משוחחים בינכם אחרי הויכוח

להתחיל בדבר אחד טוב שכל אחד מכם רואה בשני, בזוגיות בכלליותה, בהתנהלות הבית,

בהתקדמות אישית של כל אחד מכם וכו'.

ורק אחר כך לשוחח על מה שמפריע.

ממש השרישו לכם את זה כהרגל.

יתכן שההרגל הזה ישמש לטובתכם בזמן שיצוצו דברים פחות נעימים

וימתן את הקושי.

בהצלחה!

אסביר ע"י דוגמא: אם אני לא נמצאת בבית בזמן א. ערב בעלי יכין לילדים לחם עם שוקולד.

התוצאה- הילדים שבעים (וזה חשוב לשנינו)

על הדרך יש וויכוח- אני כמובן בעד ארוחה מזינה, והוא-  לא יקרה כלום אם פעם ב....

כשמבינים את מהות הוויכוח יותר קל לוותר, ללכת לקראת או להתעלם..

יש הרבה מטרות ודרכים שונות להשיג כל מטרה ואם עורכים בירור  על מה בעצם הוויכוח יותר קל להציג עמדות,להקשיב ולהחליט על קווים אדומים או להשאר עם הויכוח....

בהצלחה!!!!

בס"ד

למעשה אף פעם אנחנו לא רבים על התוצאה, אלא רק על הדרך.

כל ויכוח שיהיה, אם נקלף את הדברים החיצוניים נגיע למקום ששנינו רוצים אותו דבר.

כשמבינים ששינינו יחד רוצים אותו דבר, אז המטען הרגשי הנלווה לויכוחים:

ההרגשה שהשני נגדי, ולא מבין וכ' נעלמת, ונשאר דיון מה הדרך האמיתית להגיע למטרה של שנינו.

בהצלחה רבה!!

לפני שממהרים לענות לשני על מה שאמר- נסו לשקף לו את מה שאמר.

"אני מבינה ממה שאמרת ש..."

"מה שאתה אומר זה ש...."

שקפו במלים שלכם את מה שהשני אמר.

ותנו לו להגיב על כך. "האם אני צודקת במה שאמרתי? האם לכך התכוונת כשאמרת...?"

אחרי שהשני מאשר זאת- יהיה ניתן להגיד את דעתי.

אבל אם השני לא מאשר שזו היתה הכוונה שלו- הוא ידייק את האמירה שלו, ושוב יש צורך בשיקוף עד שתגיעי לאמת. למה שהוא התכוון.

ברגע שתשקפו אחד לשני מה הבנתם שנאמר- הרבה ריבים יירדו. ולמה?

1- כי באמת ניסיתם להקשיב לשני ולא ניסיתם להתבצר בעמדתכם ורק להגיב למה שהוא אמר

2- תבינו שהרבה פעמים פשוט הבנתם לא נכון את דברי השני... 

אני מאמינה שזה יוריד את המריבות בהרבה.

עד שמגיעים לנקודת המחלוקת ואז להגיע לנוסחה מוסכמת ומקובלת.

מניעה: אם רואים שה"אש" מתחילה להידלק. לעצור! ולומר 'תשמע יקירי, מתחילה פה מריבה אז אני מוותרת / אז בא נגיע לפשרה / הסכמה כנ"ל"

אפשר גם לדון בנושאים בעזרת מטפלת זוגית.

אפשר לנהל יומן יחד ומפרידים בין עובדות לבין תחושות. על העובדות בד"כ אין מחלוקת, על התחושות כן ואז אפשר להתכתב ביומן תוך כדי ואחרי שבוע נגיד לקרוא יחד או עם גורם שלישי.

זוג תקין באמת לא אמור לריב רק לעיתים רחוקות. כנראה שהתקשורת לקויה. אם יש כבוד הדדי זה כבר רוב הדרך.

בהצלחה! 

למה את אומרת שזוג טוב רב רק לעיתים רחוקות?. לדעתי זה לא נכוון.

ויכוחים ומחלוקות זה חלק ממה שבונה את הזוגיות. ותתפלאי ה"אש" הזאת, שנדלקת במחלוקת,  יש בה גם אש של תשוקה ואהבה. מניסיון אישי הרבה ויכוחים מסתייימים בחיבוק גדול ומעבר לכך...

 יש מאמר של הרב יהושוע שפירא (מופיע בסוף הספר איש ואישה) שמדבר על כך שיש זוגות שהולכים על "אהבה ורעות" וזה אומר תשוקה גדולה, אהבה גדולה, הרבה סערות וגם הרבה ויכוחים. ויש זוגות של "אחוה ושלום" הכל מסתדר, הכל נחמד עשים הכל ביחד אבל קצת חסר "אש ותשוקה וסערה".

אני לא רואה בעיה להתווכח ולא להסכים כמובן שצריך לשמור על הכבוד של כל אחד ולעשות זאת  בצורה נאותה.

כמובן שאסור אף פעם לפגוע אחד בשני.

בנוגע לפותחת השרשור- הגעתם לשלב בזוגיות שבו חשוב לכל אחד לוודא שמקומו לא נמחק, שהוא לא מוותר, שישמעו אותו, זה שלב חשוב. אני לא חושבת (כמו מי שכתבה מעלי) שצריך להיבהל מזה, זה שלב יפה שצריך לעבור אותו בכבוד ואהבה ולהיבנות ממנו. בעז"ה תגיעו לשלב שכל אחד ירגיש שמקומו בזוגיות הטרייה מספיק בטוח ולכן ויתור הוא לא ויתור על העצמי שלי.

גם אם קורה.

 ועלולים להישאר מזה גם משקעים, צעבר למה שמסתיים באותו זמן בחזרה זה לזה.

לא כדאי לעשות מזה "אידיאולוגיה" לענ"ד.

"ויכוחים", זה משהו אחר. אפשר להתווכח בשקט, ואפשר להתווכח בסערה.. אבל מתוך אהבה זה לזה, כבוד, איכפתיות..

מריבות נובעות מחוסר הבנה של הטענות.

ישנו משל ידוע על שני אנשים שרבים על תפוז אחד, ואם היו מקשיבים אחד לשני היו שמים לב שאחד צריך רק את הפרי והשני רק את הקליפה. כל מה שהם צריכים זה להיות מסוגלים להקשיב באמת אחד לשני ואז מבינים ששניהם יכולים להינות מהתפוז בשלמות ומבלי לחסר מהנאת השני.

גם בתקשורת בין זוגית זה כך. חז"ל בהקשר אחר משתמשים בביטוי "טענו בחיטים והודה לו בשעורים". כלומר, ישנם מצבים רבים בהם אנו רבים ומנהלים דו-שיח של חירשים, רק על רקע הבעיה של חוסר הבהרת הטענות המדוייקות, או חוסר נסיון להקשיב לטענות המדוייקות.

כדאי מאוד לתרגל את העניין של ההקשבה המלאה למה שנאמר ולמה שנאמר בין השורות (וגם למה שלא נאמר), וכך יש סיכוי להגדיל את האהבה ולהמעיט את האיבה.

בהצלחה רבה

ובאיחולים שתוכלו בעתיד הקרוב לצחוק על איך שהייתם רבים בעבר ולחייך בכל פעם שאתם נזכרים אחד בשניה.

והאמת והשלום אהבו

גישור!

בכיוון של 'ד.' ו'מתחדשת',

לא רק לשקף את הצד השני או לראות את נקודת האמת בטענותיו, אלא שכל אחד מכם יכנס ממש (בצורה רצינית) לדמות של השני ויטען בשבילו.

לנסות להפני םאת הידיעה שמי שמולכם ב"ה בעל שכל ודעב וכנראה יש איזשהו רציונל ומחשבה מאחורי העמדה שהוא מציג.

הרי אין שחור-לבן ובאמת יש נקודות של אמת בכל דעה.

לנסות להקשיב לשני באמת במקום (לחשוב כאשר השני מדבר)-  מה אני אגיב ואחזיר עכשיו.

דעה שמוסברת בטוב טעם גם תתקבל יותר אצל הצד השני.

בהצלחה!!

ואם כמובן זה לא עובד תמיד אפשר ללכת לאיש מקצוע,

אבל תנסו קודם לבד, כי מריבות בין בני זוג זה דבר תקין.

כמו שהרב שלמה אבינר אומר: "חילוקי דעות ולא חילוקי לבבות".

ורוצה להודות לכל העונים והמייעצים.

אני חושבת על זה המון המון

וכל מה שאמרתם היה חכם ומעשי וננסה!

אני מרגישה שהעצות הן מעשיות אך הן דורשות שינוי פנימי עמוק

עבודת מידות!!

וזה ככ קשה כי כל זיוף שלך פוגע בצד השני.

רווקים, רוצו תלמדו ותעבדו על המידות שלכם!

המלצה לספר הדרכה בנושא תקשורת נכונה בין בני זוג.

תודה=)

על השוני בין גברים ונשים ועל הציפיות השונות אחד מהשני.

חובה לכל זוג בעיני. להבין את השוני המהותי בין גברים לנשים.

על תקשורת זוגית:

הבית היהודי- של הרב שמחה כהן- ספר נהדר!!

גם אנחנו התחלנו ככה את חיי הנישואים. המון ויכוחים מריבות. היה מאוד קשה.

במיוחד שאף אחד לא סיפר לנו שזה עלול להיות ככה. אבל ב"ה האהבה התגברה.

והתגבשנו ביחד. וזה מה שנותן לנו את החוזק היום. מקשיים נבנים, אם עובדים נכון.

לומדים לאהוב למרות השוני, לומדים לקבל, לפעמים גם מוותרים. ובונים ביחד מההתחלה השקפת

עולם משודרגת שעכשיו יש בה 2 קולות שונים שהתחברו.

עבודה זוגית יותר אינטנסיבית תביא אתכם לזוגיות הרבה יותר גבוהה ממה שאתם יכולים לדמיין כרגע.

זה מנסיון (נשואים בהרבה אהבה כבר עשור).

זה נותן המון תקווה 

אני מאוד מרגישה שכל מריבה מגבירה את האהבה שלי אליו

כי כל מריבה מוציאה מאיתנו כוח שלא היה, ובכל פעם אני מגלה אצל בעלי הרבה יותר עוצמות ממה שחשבתי. 

אבל עם כל זה, הייתי רוצה להוסיף אהבה בדרך אחרת. 

אני יכולה לדמיין אותנו בונים עולם של שני קולות שונים אבל מחוברים, אבל אני יודעת שזה יבוא אחרי המון המון עבודה קשה

את צודקת ש"אחרי מריבה" יכולים להרגיש יותר אהבה. אולי בגלל "גילוי העוצמות" כמו שאמרת; אבל גם כי רוצים להתקרב אחרי התרחקות-מה.

אבל עוד יותר צודקת, שלא בונים על דבר כזה... לטווח ארוך לא כדאי, וגם איש זה לא אשה..

אבל כשמסתכלים מידי פעם, בכנות ובמכוון, ולא אחרי-עימות, מה יש במה שהוא אומר (ובפרט כשיודעים שזה לא מכריח הסכמה מיידית, כך שלא נבהלים להיות כנים עם זה...) - אז עם הזמן, נוצר בסתר הלב כבוד למה שהשני אומר, גם תוך ויכוח, וגם ציפיה לעומק שבדבריו.  זה יכול להפוך לדבר מפרה, ולבירור הדדי שבונה ומעצים יחס, מתוך שבמקום "להתווכח" , מלבנים דברים, מקשיבים זה לזה; וגם אם לא מסכימים - יכולים לסיים בחיוך מהגוון המיוחד שיש במה שכל אחד אמר - ומזה שה"ביחד", הוא מעל לכל חילוקי דעות.

בשביל זה צריך גם קצת ענוה, ו"נתינת מקום" גם לאפשרות של משהו שונה ממני אצל הזולת.

ו..בפרט אשה, חושבני שאם טיפה "תמליך" את בעלה, זה יכול לעזור... גם לנכונות הפנימית שלו למצוא את האור שבדבריה..

עוד הערה אחת:

אם לומדים לריב נכון, זה עובר מאפיקים של מריבה לאפיקים של דיונים מפרים.

אני ואשתי לא מסכימים על המון דברים (ואנחנו כבר באמצע העשור השני לנישואינו) אבל אנחנו חיים טוב ביחד כי למדנו שאין לנו סיכוי לשנות אחד את השניה.

האפשרות היחידה שלנו שדורשת המון היא להשתנות ולצמוח ביחד.

אין 100% הצלחה, אבל כל צעד קטן בכיוון הנכון בונה נדבך עמוק בנפש. כשהתחתנו הצבנו לעצמנו מודל מסוים של זוגות שהיו נשואים אז יותר מעשרים שנה וראינו איך האהבה ביניהם היא משהו שמעבר לקטנוניות של החיים ומאז אנו עובדים ומשתדלים להתקדם בכיוון הזה. וכל יום שעובר עם ההצלחות והכשלונות שלו מביא אותנו קרוב יותר למודל ההוא. אנו רואים את זה בעיניים ממש. העיקר להחליט שלא מרפים, ומתעקשים להגיע לפיסגה ואז מגלים שזה לא כל כך קשה כמו שחושבים. אז קדימה לשנס מתניים, ללמוד, להשקיע ולדעת שזה אפשרי, זה אפשרי וזה אפשרי. וממילא נדרש מכם להתאמץ. לגבי ספר מסויים - הרב אבינר תמיד ממליץ על מסילת ישרים. אבל יש גם מגוון עצום של ספרים בנושא. העיקר לא להרפות, ואם ספר מסוים לא עושה לכם את זה, תמיד אפשר לקחת ספר אחר. ואגב, בדרך כלל כדאי ללמוד את הספרים הללו ביחד (אם כי יש ספרים שעדיף ללמוד לבד), ותמיד כשלומדים את הספרים הללו לנסות לשקף על עצמי איך אני יכול/ה להשתנות ולא לנסות להבין איך בן/בת הזוג צריכים להשתנות. בהצלחה

להקשיב

להיות בטוח שאתה- כבודך וכבוד רצונך ודעתך- במקומו מונח היטב

מספיק טוב- שאתה יכול להרשות לעצמך להיות פנוי להקשיב גם לשני, להבין באמת מה הרצון שלו

ואז להרגיש- עד כמה יש לך רצון למלא את רצונו.. לעשות לו נעים

(ניסוח בלשון סתמי-זכר אך מיועד לכל הצדדים כאחת)

אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה שאתם כותבים.

מתכננת מחר לכתוב לי הכל, כי יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה

והנה - נתת עצה מצויינת לעצמך:

מה שכתבת פה, על דברינו, שאיננו קרובי משפחה שלך, ואינך מחוייבת בכבודנו יותר מאדם רגיל,

את זה אולי כדאי לנסות ליישם ביחס לבעלך היקר, ולו-בהדרגה:

[מעתיק-מדביק:] "יש הרבה דברים שדורשים עיון חוזר והפנמה והתבוננות.

כמובן שאשמח לשמוע עוד

ושוב תודה"......

ואז אולי גם תגיעי, לעיתים, למה שכתוב בתחילת ההודעה היפה הזאת: [כנ"ל:] "אני ממש מתענגת על כל מילה ומילה" (שאתה אומר...)

הצלחה רבה.

הדברים נאמרים.

הקושי הוא להגיד את זה מכל הלב כאשר יש התנגדות עזה לדעה השניה.

וכמובן מסכימה- ענוה ענוה ענוה..

שמתייחסים לדעות שהוא מביע, כדברים שדורשים עיון והתבוננות וכו' (נניח, תדמייני שקראת אותם כדעה בפורום..),

ואז - לא תמיד עונים מיד.

ופעמים רבות, כשבאים מתוך כך, ושואלים, למשל: אה, התכוונת ש.. וכו' - פתאום מגלים שגם "הצד השני" דווקא מוכן לגלות הבנה - בתנאים מסויימים - לדעה שאת אמרת.

ונכון - בהדרגה..

העיקר, רואים שיש הרבה רצון טוב, וחשיבה איך להוסיף טוב - ובעז"ה גם תצליחו בפועל.

שמים את העכבר על הנק' האדומה של ההודעה> קליק ימני> "העתק קיצור דרך" קליק> בכל מקום שאת שומרת לינקים (פנקס רשימות, פתק על השולחן-עבודה) -הדבק

אח"כ תעתיקי לך את הכתובת של הלינק- לשורת כתובת למעלה (שורת כתובת זה איפה שכתוב WWW וכו')

איך אשה קולטת א-אט תובנות מבעלה שיחי'......

[מחילה...]

לחיצה ימנית על הנקודה האדומה, ואז פשוט ללחוץ על:

בפיירפוקס: צור סימנייה לקישור זה.

באקספלורר: הוספה למועדפים...

בכרום: שמור קישור בשם...

עם כללים מאד ברורים שעוזרים ליצור את המסגרת המתאימה להגיע להבנות בלי לטייח.

אני חושבת שאפשר להסיג הקלטות של השיעורים שלה בבניין שלם 

בנוסף ספר טוב ומעשי  הבית היהודי של הרב שמחה הכהן (אם אני לא טועה)

יש את השיטה שרבינו הקדוש מפתח (בחיי מוהר"ן), והרב בזאנסון מביא אותו (בסוף החוברת "לכה דודי- מדריך לזוגיות רוחנית" [מומלץ מאוד!]) בקשר למערכת יחסים זוגית. וזה מה שכתוב בחיי מוהר"ן:

אות תקעח
עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'
הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה וכוּ' אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה

בקיצור: לתלות את האשמה בעצמך, ולדעת שמזה זוכים לחכמה ועושר (ואושר בחיי הנישואין).

(כדאי לראות את הלשון המיוחדת של הרב בזאנסון בפנים, ולהבין יותר)

זאת עבודה מאוד קשה, להגיד בסוף דיון/מריבה/מחלוקת וכו' "האמת שאני לא בסדר, את/ה צודק לגמרי, סליחה ענקית...", אבל זה משתלם, כי גם בן/בת הזוג לומדים את זה בהמשך, וזוכרים שמהפסולת הזאת נהיים עשירים...

בהצלחה בהמשך...

אברך אחד בא לרבו לפני החתונה ושאל אותו עצה לשלום בית. אמר לו הרב תלמד את עצמך לומר סליחה טעיתי. אמר הבחור הרי זה מאוד פשוט. אמר הרב טעית פעמיים א. זה לא פשוט להודות בטעות ושנית לא לכך התכוונתי אלא אפילו אם אתה בטוח שאתה צודק תגיד סליחה טעיתי.

לעניננו אם יש ויכוח זה הרבה יותר טוב - זה מביא לידי בירור מעמיק וליבון הדברים . ריב זה לא מוביל לכלום כי כל אחד מתבצר בעמדתו ולא שומע את השני.

נכון שגם ריבים יכולים להעצים את הזוגיות אבל זה מסוכן ביחוד כשהבית עוד לא יציב..

תשבו פעם ביחד ותראו האם הדברים שגורמים לכם לויכוחים הם מהותיים ואז בזמן ללא רוגז כיצד ניתן לפתור את המחלוקות. ולפעמים רואים שזה ממש סתם לא משהו רציני.

תצליחו

כי כולם דיבררו נהדר על הקשבה, פתיחו תוראיי תהאמת אצל האחר כי יש בכל דבר של דעה אחרת אמת וגם הכרה בשונות הטבעית אבל לוותר פשוט- לא כתבו כמדומני 

שלום לכם אני הייתי ממש במצב שלך אנחנו זוג מאוד מוכשר אהבנו אחד את השני והדעות היו קיצוניות עד שאני החלטתי שאני עובד על המידות שלי וכל הזמן הייתי מוותר לצד השני גם אם זה היה קצת כואב וקשה (אני חייב לציין שאני אדם קשה בטבעי והיה לי קשה יותר מכל אדם רגיל) וראיתי שפתאום זה בא גם מהצד השני כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אני בטוח שאם תתגבר ושוב אפילו שזה קשה אתה תראה תוצאות יום מקסים

קודם כול, את נפלאה שאת עוסקת בזוגיות ומשקיעה בה! זה כ"כ חשוב וקדוש...

גם אנחנו בשנים הראשונות הלהטנו את ביתנו באש לפעמים...

אם זה מעודד אז תדעי שבסופו של דבר אותנו זה כ"כ שינה, ריכך, הוריד את העקשנות שלנו.

היום (אחרי כעשר שנים...) אני יכולה לראות אי הסכמה ובבת אחת לעשות סוויץ' אמתי ולהגיד לו 'אתה יודע מה? איך שאתה רוצה'. אבל ממקום אמתי, מידיעה שרכשתי שגם אם נדמה לי שאני צודקת ויודעת הכי טוב, לא תמיד זה ככה והוא גם חכם ואפשר לסמוך עליו, גם אם דרכו שונה.

דבר אחד חשוב מאוד - לא לנהל ריב מתוך סערת רגשות. בזמן הסערה יש לשתוק ולאחר מכן לשבת על כוס קפה ולדבר בנחת, גם אם הנושא מסעיר.

מסכימה עם 'שיטת אימגו' שנכתבה כאן, עזרה לנו בשלב הריבים, עד שלמדנו לעבוד על המידות ולא להגיע לשם...

ספר מומלץ מאוד: 'לבסוף מוצאים אהבה' של הנדריקס.

וטיפ מהרבנית ימימה: לא לריב בלילה (מידת הדין), לדחות את הריב ליום.

וגם כדאי 'להוסיף אור', כפי שהרב אבינר ממליץ (ב'ואהבת לרעייתך כמוך') לצאת כל שבוע לבית קפה, גם אם אין כסף, זה שווה, לדבר על דברים מאחדים  ולהרבות אהבה כדי לעבור את השלב הזה.

והכי חשוב - לזכור שזה שלב מוכר בנישואין וזה עובר, ואם קשה לך, תתני את צרותייך לפני ה', הוא, כידוע עסוק ב'לזווג זיווגים' וזה אמור גם בין איש לאישתו..

בהצלחה רבה, זו מלאכת קודש!

קוראים לו "לדעת להיכנע" ולמרות הכותרת הכלל לא מצודדת, הוא ממש ספר מעולה. של לורה דויל (גויה, אבל אומרת דברים חכמים...). לי זה ממש ממש עשה טוב לזוגיות, ובמקרה אני יודעת על עוד כמה שזה מאוד עזר להן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לייעוץ כדי להבין מה שורש הבעיה ולפתור אותה כמה שיותר קטנה, כשאתם "זוג אוהב..."כמו שכתבת.

בהצלחה רבה!!!!

איזה צדיקים.

ואל תפסיקו..

תודה תודה תודה

מה כבר לא כתבו לך, המון דברים אמיתיים ויפים. אבל ביקשת עוד...

אז א. נראה לי שאתם בשלב מעבר בריא בין ה"אוטופיה" שאחרי בחתונה לבין חיי נישואין קצת יותר "מקורקעים". ואיך אומרים? קדימה לעבודה... זו התכלית. זה קצת מבאס לשמוע, אבל כשמפנימים זה הכי מתוק בעולם. אם סתם רבים, ואז משלימים זה טוב ונחמד. אבל אם רבים, ועושים עבודה כל אחד עם עצמו ואז משלימים, זה אחר לגמרי. זה מקדם אותכם, כל אחד בפני עצמו ובעיקר כזוג.

ב. כתבו כאן על ויתור. לא ראיתי הכל. אבל ויתור, שמגיע ממקום נכון ולא ממקום של "עוד פעם אני צריכה לוותר, אוף.", הוא מאוד עמוק. אם את מצליחה לראות את שניכם כיחידה אחת, מאוחדת, אז כל ויתור הוא בעצם רווח. ויתרתי על הרצון שלי, קיבלתי רוגע ורצון טוב, שלום ואחדות.

לא כל פעם צריך לוותר. גם לא נכון שרק צד אחד יוותר תמיד. גם צריך לוותר מתוך נכונות אמיתית ולא רק כי צריך. אבל כל אלה הן דרגות בוויתור, שלאט לאט לומדים אותם.

ג. יש כאן המון עבודה על ענווה. אנחנו לא רגילים לזה, לצערינו, לפני החתונה. ואחר החתונה צריך המון "לספוג". מי שמסתכל על זה בצורה לא נכונה יכול לחשוב שזה ביטול עצמי, שזה איבוד האישיות, ושאר ירקות.

אבל באמת הפנימית- זה בדיוק ההפך. כמו הירח, שאין לו מעצמו שום אור ולכן הוא יכול לקבל את אור השמש ולהעביר אותו. לכן מידת המלכות נמשלה ללבנה ולכן גם האישה קשורה לזה...זה נושא גדול, אבל זה אומר שכשאישה, וגם בעלה, מקטינים את עצמם, הם בעצם הופכים להיות גדולים יותר מבפנים.

ועוד תוצאה יש לזה- אתם הופכים להיות מאוחדים יותר.

זה נשמע מאוד גבוה כל הדיבורים האלה, אבל אני כותבת את זה נטו מתחושות וחוויות אישיות.

עם הזמן גם נהיה קל יותר לוותר, אגב. לומדים מה באמת חשוב ומה פחות. וגם צריך לזכור, שגם אם העניין חשוב- עצם הזוגיות שלכם חשוב לא פחות...

ד. פרקטית איך עושים את זה? כל זוג מוצא לו את דרכו. יש כאלה שמסתדרים עם זמן שיחה קבוע שבו מעלים הכל. יש כאלה שממש לא, ויותר טוב להם שיחות שפשוט מגיעות.

כן חשוב לדבר, כמובן. לתאר לו מה את מרגישה, ואיך את רואה את זה. ולקבל שהוא באמת רואה אחרת את הדברים. זו לא אשמתו שהוא גבר...

אבל במקביל לדיבור גם חשוב לעשות התבוננות עצמית- למה הנקודה הזו מפריעה לי, שכל כך חשוב לי להתווכח עליה? לפעמים מגיעים למסקנה שזה בגל הרגלים מהבית, בגלל תפיסות עולם שלא כ"כ קריטיות בסופו של דבר, ושאר סיבות שבעצם- לא כל כך חשובות.לפחות לא חשובות כמו השלום שביניכם.

כשמבינים את השורש, יותר קל לעשות סינון של מה רואי לויכוח או דיון ומה לא, וככה גם בונים את העולם החדש שלכם. עולם שמורכב מהרקע של שניכם אבל יוצר משהו חדש לגמרי.

בהצלחה!!

קודם כל יישר כוח גדול על כך שאת מתאמצת למצוא פתרון! יש טכניקות שונות שיכולות לעזור-

א) משפטי "אני"- במקום להטיח האשמות כלפי בן/ת הזוג, להתנסח במשפטים שמתחילים במילה "אני" ומתייחסים לרגשות שלך (כי על הרגשות שלך אי אפשר להתווכח. זו הרגשתך הסובייקטיבית. וגם הניסוח הזה פחות ביקורתי ומאשים ומעורר אמפתיה וכנות). למשל במקום לומר "אתה קמצן!" אפשר לומר "אני מרגישה חנוקה כשאני מקבלת ממך שדר שלילי על ההוצאות הכספיות שלי, וקשה לי עם זה" צריך לתרגל את תבנית המשפט הזה-"אני"+"מרגיש/ה"+שם הרגש+"כש..."

ב) טכניקת הכסא הריק (מהפסיכודרמה ומהגשטאלט)- כשאתם תופסים את עצמיכם בעיצומה של מריבה, תחליפו מקומות (אפשר באמת, ואפשר רק בדימיון) הבעל הופך להיות האשה והאשה הופכת להיות הבעל- וכל אחד מדבר כאילו הוא השני ומתאמץ באמת לייצג את הדעה השניה. (לא חייבים להיות עם כשרון דרמטי. אפשר בהחלט להציג ברמה בינונית). זה עוזר בצורה מדהימה בשביל להבין באיזו נקודה נתקע בן/ת הזוג בהבנת זולתו וכמובן שעוזר בשביל להבין את השני. וגם מפיג את המתח בצורה משחקית.

ג) חשוב לתחזק את הקשר ביציאות מדי פעם, גם כשיש הרבה עיסוקים וילדים קטנים! לדון באותן יציאות בעיניינים שיש בהם חילוקי דעות- אבל בסיטואציה של יציאה אין כעס וחוסר שליטה אלא הקשבה בנחת, וכך מנטרלים את הפצצות עוד לפני שהגעתם לפיצוץ. (כי שואפים להגיע להסכמה מתוך הקשבה לפני שמגיעם לויכוח.) אפשר כמובן גם לדון ברגיעה אחרי המריבה.

ד) הכי חשוב- לא לצבור מתחים ומשקעים!!! לאחר שנרגעים לדבר בנחת על מה שהיה (עדיף תוך כדי טיול בחוץ, כי שם לא נעים לצעוק אחד על השני...).

ה) יש דיסקים של הרב שמחה כהן בנושא זוגיות- לשמוע ולשמוע עד שיצא מהאוזניים ותדעו אותן בע"פ. (כדי שתהיה הפנמה גם באופן מעשי בשעת ניסיון)

ו) בהצלחה!

בכלל לא לשמוע שאתם רבים

שנה ראשונה היא שנת בניה

אפשר ללכת יחד לסדנא של תקשורת זוגית- בקבוצה או פרטני

אימאגו, או שיטת 7 השערים

והרבה עבודה שוב

אישה כבת חמישים,

שעושה עבודה רצינית מאוד במידות כבר שנים,

והיא אמרה לי -

פתאום קלטתי איזה שינוי עברתי,

איזו אישה הייתי כשהתחתנתי,

איך בכלל בעלי התחתן איתי,

כמה הייתי חדה וקשה,

והייתי בטוחה שרק אני זו שצודקת,

היה קשה לחיות איתי.

אני אישית הזדהיתי איתה,

כי גם אני חשבתי שהצדק איתי,

והיו לנו המון מריבות בתחילת הנישואין,

והיה לבעלי ממש קשה איתי,

אך תמיד חשבתי שלי היה קשה איתו

ועכשיו, אחרי 7 שנות נישואין,

אני מעריצה את בעלי,

את הסבלנות שלו אליי,

את כוח הסבל שלו

את היכולת שלו לקבל דעות שונות ולהשתנות,

כי תכל'ס לי היה קשה לשנות יותר.

אך הקב"ה לא משאיר אותי לבד,

וגם אני השתניתי,

לטובה,

התעדנתי,

למדתי ללמוד.

לקבל,

לאהוב.

אז אני בטוחה שהזוגיות תעשה אתכם טובים יותר,

רק מקווה אני עבורכם שהדרך תהיה נעימה יותר עבור שניכם

ושתלמדו זה את זה ברוך ושלווה.

וכשיבואו הילדים,

תחושו יותר בבירור,

שהזוגיות שלכם היא לא פשרה,

היא לא עירבוב של 2 אנשים, 2 דעות וכו'

אלא היא יוצרת משהו חדש,

מתוך בירור כל אחד וחיבור האחד אל השני נוצרת בריאה חדשה.

אני יודעת כבר היום שבעלי הצדיק, מתמודד עם אישה לא פשוטה..

בגבורה ובמתיקות..

בוקר טוב,

אספר לך מחיי הנישואים שלנו, אני חושב שגם לנו ולכולם יש המון דברים שונים, מה שמחבר בינינו מלבד האהבה זה ההבנה שיש עוד דעות והיותר חשוב זה ההפנמה, אחרי שתפנימו לעניות דעתי ומניסיון שלנו  את הדבר הזה העיניינים יותר יסתדר..

אני לא מכיר אתכם וחלילה אני לא אומא שיש בכם אגואיסטיות אבל אני חושב וגם ככה קיבלתי מהוריי ורבותיי שהבן זוג צריך תמיד לחשוב- מה יחשוב על עניין מסויים בן זוגי ואיך אני מצליח לגשר איתו על אף ההבדלים שיש בינינו ופחות לחשוב ש"כל צד בטוח שהוא צודק", צריך גם לדעת שויתור מתבטא בזה שאם הנושא שעליו אתם מדברים ברור שפחות חשוב לאחד הצדדים ואפילו קצת אז הצד שפחות חשוב לו צריך לקבל ולא לענות.. תנסו..

ושיהיה ב"הצלחה

ד.א. אנחנו נשואים סה"כ שנה..

אתמול הייתי בשיחה של הרבנית קטי מנדלביץ והיא אמרה נקודה מאוד יפה:

שאם בעלך מסכים איתך- זה מקסים אבל בעצם את פוגשת את עצמך, לא עשית\התקדמת כלום..נשארת מצומצמת בדעותיך..

אנחנו נפגשים באמת עם האדם שמולנו כאשר אנחנו לא מסכימים. הנטיה הטבעית היא שאני במרכז ואני אכפה את דעתי עליו והעבודה זה לדעת שכמו שה' מתגלה דרכי כך ה' מתגלה דרכו. ברגע שחולקים אחד על השני זו הזדמנות לשמוע דעות ולהפתח לעולמות אחרים.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏