משפיע עלי קצת פורום ברסלב
בס"ד ובהשתדלותי
אבל היום חלפה בי המחשבה ש....
אני לא באמת אוכל להגיע לרמה הרוחנית שתאפשר את הקמת ביהמ"ק ה-3.... כאילו זה גדול עלי.... אולי אפילו לא כ"כ מעניין אותי... אולי אני שקועה יותר מדי בהבלי העולם הזה, והאתגר הרוחני מפחיד אותי....
אולי בניסיון לנחם את עצמי, עברה בי המחשבה שבכל זאת הקב"ה רוצה שאצליח להתמודד.... >.>
גורמים לנו לשים לב שעברו 20 אביבים... גם זה משהו
כשראיתי את התמונה של השלט לבית המקדש זה עשה לי משהו, לא הרבה.
כמשהו פיזי וממשי, צריך להסתכל בצורה פנימית- רצון לגאולה- זה רצון לעבודת ה' שלמה, לקרבת אלוקים ממש, למלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים!! לאמונה שמתפשטת בכל העולם, עולם שכולו טוב לגמרי... כשעם ישראל הוא אור לגויים, אין מלחמות, מאבקים, בלבולים, הכל פשוט וברור, מלכות ה' גלויה!!
לזה צריך לצפות ולקוות והבניין הפיזי של בית המקדש הוא ממילאחלק וביטוי במהלך העצום הזה של גאולה...
והגאולה מתרחשת גם עכשיו ברגעים מיוחדים של אור- בתפילה מיוחדת, לימוד מיוחד כו'....
הכל זה עניין של הסתכלות ופרשנות....
שנזכה להיות במודעות של גאולה, ולהתפפלל ולהתחנן לזה, ולפעול במעשינו לקרבה!!
מה שזכור לי שאומרים על זה , פשוט לדמיין איך החיים שלנו היו נראים אחרי שיבוא המשיח ויבנה המקדש וכמובן ללמוד טיפה את הנושא
ז"א לראות כמה קשה וחרב וחשוך היום ,
וכמה קל ובנו ומואר וטוב יהיה בביאת הגואל
בעזרת ה' יתברך!
אפשר לעורר את הרגשות האלו בכל מיני דרכים:
-להשתמש בכוח הדמיון ולדמיין גאולה... איך שאתה מתחבר ומבין את זה...
-להתפלל על זה!! גם במילים שלך....ה' בבקשה תן לי רצון וכיסופים לגאולה!! וגם לנסות בתפילה הכתובה להרגיש ולהתחבר למילים- יש כ"כ הרבה אזכורים בכל תפילה אפשרית על גאולה- לאורך כל התפילה...ובברכות -ברכת המזון, על המחיה וכו'... לנסות להתבונן טיפה, זה לוקח רק כמה שניות יותר מאשר למלמל....
-ללמוד על גאולה, בעניין הזה חב"ד מאד מעוררים אותי, הם כל הזמן מדברים וחושבים גאולה, וזה מאד משפיע...
-להזכר בחוויות רוחניות נדירות, רגעים של הארה כאלו, בזמנים מיוחדים- כמו קבלת שבת, לילות חגים: שבועות, ליל הסדר וכו'.. הופעה של הרב חזיזה!! ה' ישמרהו ויחיהו!! אחרי שחווים עונג רוחני במלוא העוצמה, אי אפשר שלא להתגעגע לזה... הנשמה פשוט נהנת מזה כ"כ, וזה לא משתווה לשום עונג גשמי כלשהו, כשחווים התעלות כזו, זה בחינת גאולה, מעין עולם הבא..... לשם השאיפה... (לי אישית מבאס אח"כ לחזור לשגרה הפשוטה, אבל שם העבודה.....)
- ללכת למקומות קדושים -כותל, קברי צדיקים וכו'... כשמגיעים לשם כמעט ולא צריך להתאמץ לפתוח את הלב, הוא פשוט נפתח ומוסרים המסכים... ואפשר להתחבר לגמרי.... בשנה האחרונה ב"ה הלכתי הרבה וזה קידם אותי מאד...
-וגם לדעתי בעניין הגעגוע למה שאני לא מכיר, אז א'- אנחנו כן מכירים מעין חוויות דומות...
ב'- אני חושבת שכל אדם שמחכה למצוא את אהבת החיים שלו, יודע מה זה להתגעגע למשהו לא ממש מוכר, ללא נודע שבהכרח טוב, לדבר הטוב הזה שאני לא ממש יודע מה הוא...והצפייה לגאולה פרטית כזו, ממש מקבילה ומאפשרת להתחזק בצפייה לגאולה כללית...
השוטר שמונע ממך לעלות עם משור להר הבית ולנסר את המבנים העתיקים שם כדי להעביר אותם למכה (אם אפשר במרכז תל אביב ובבית אל, למה לא בהר הבית?) הוא שוטר ישראלי.
שהגענו למדרגה כזאת שאפילו הפריצים הגויים שלנו הם יהודים? 
סה"כ אכן מדובר במבנים הסטוריים וחשובים, ואין כל סיבה לקומם את כל העולם עלינו בשביל לבנות את בית המקדש
פשוט לקחת אותם על משאית בחלקים ולהעביר למכה)
עשוים להיות גם, בין השאר, געגועים לבית מקדש.
סליחה על הפרשנות הנועזת משהו.
אני נזכרת בשיעור ששמעתי של הר"ג חיים שטיינר שליט"א,
זה נראה לי היה על יום ירושלים (לא זוכרת כבר..)
הוא ניסה ממש לצייר בפנינו איך ייראו ימות המשיח- לדוגמא, התחבורה בי-ם פשוט לא תעבוד כי כשעולים מליוני אנשים לי-ם אין מקום לכבישים/מכוניות... החניה של אלו שבאים מרחוק תגיע עד מוצא, והוא אמר שבטח ישתמשו ברכבלים כדי להסיע אנשים מהחניה לאיזור התור לקורבנות....
הוא פשוט עמד וכביכול סיפר כאילו זה סיפור עורגה מהזיכרונות הרחוקים... ישבנו שם כולנו עם פה פעור ועם חיוך כוסף... אז באמת התחלתי קצת לגעת בשורש הזה שחבוי בכולנו כמו שנאמר כאן... כאילו נגיעה קטנה..
היה שיעור מאלף
בין השאר נצפו איתו @הרב מנחם ברוד שסיפר על מעשיות הדוב החבדניק יענקלה בערבות סיביר, @הרב שניאור אשכנזי שלא ברור אם הוא אשכנזי או ספרדי, @עוז סימינובסקי שר הסרוגים בממשלת בנט, @איתמר סגל עורך שות סמס השבועי, @יאיא פינק עורך העלון "היהדות השבועית שלי", @משה הלפגוט, עורך השבועון "שבתון חזנות בפסח בבוסניה והרצגובינה 4 כוכבים" ו@זבולון אורלב , עורך העלון של צומת "שבת בשבתו"
ארץ השוקולדאחרונההאם הילד/ה שבתוככם עדיין קיימ/ת?
אתם בדיאלוג?
הרמוניה?
מתח?
תהליך?
מה תדעו לספר עליו/עליה?
בהנחה שהתבגרתם כבר 😆
לכל מיני שטויות מצחיקות
רוצה לקרוא?
זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)
ילדה קטנה שבתוכי
אל תעלבי אל תיפגעי
אני צריך אותך כמו מים
בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים
אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי
ואם בלילה תבכי תייבבי
אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי
חיי חסרי כל אור בלעדייך
וחייך מסוכנים מאד בלעדיי
אני צריך את ליבך שתהיי מנועי
את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך
נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.
וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
קפיץאחרונהספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
נראה לי שאני אשים את השיר הזה כחתימה שלי... או בפרטים האישיים...
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
