משפיע עלי קצת פורום ברסלב
בס"ד ובהשתדלותי
אבל היום חלפה בי המחשבה ש....
אני לא באמת אוכל להגיע לרמה הרוחנית שתאפשר את הקמת ביהמ"ק ה-3.... כאילו זה גדול עלי.... אולי אפילו לא כ"כ מעניין אותי... אולי אני שקועה יותר מדי בהבלי העולם הזה, והאתגר הרוחני מפחיד אותי....
אולי בניסיון לנחם את עצמי, עברה בי המחשבה שבכל זאת הקב"ה רוצה שאצליח להתמודד.... >.>
גורמים לנו לשים לב שעברו 20 אביבים... גם זה משהו
כשראיתי את התמונה של השלט לבית המקדש זה עשה לי משהו, לא הרבה.
כמשהו פיזי וממשי, צריך להסתכל בצורה פנימית- רצון לגאולה- זה רצון לעבודת ה' שלמה, לקרבת אלוקים ממש, למלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים!! לאמונה שמתפשטת בכל העולם, עולם שכולו טוב לגמרי... כשעם ישראל הוא אור לגויים, אין מלחמות, מאבקים, בלבולים, הכל פשוט וברור, מלכות ה' גלויה!!
לזה צריך לצפות ולקוות והבניין הפיזי של בית המקדש הוא ממילאחלק וביטוי במהלך העצום הזה של גאולה...
והגאולה מתרחשת גם עכשיו ברגעים מיוחדים של אור- בתפילה מיוחדת, לימוד מיוחד כו'....
הכל זה עניין של הסתכלות ופרשנות....
שנזכה להיות במודעות של גאולה, ולהתפפלל ולהתחנן לזה, ולפעול במעשינו לקרבה!!
מה שזכור לי שאומרים על זה , פשוט לדמיין איך החיים שלנו היו נראים אחרי שיבוא המשיח ויבנה המקדש וכמובן ללמוד טיפה את הנושא
ז"א לראות כמה קשה וחרב וחשוך היום ,
וכמה קל ובנו ומואר וטוב יהיה בביאת הגואל
בעזרת ה' יתברך!
אפשר לעורר את הרגשות האלו בכל מיני דרכים:
-להשתמש בכוח הדמיון ולדמיין גאולה... איך שאתה מתחבר ומבין את זה...
-להתפלל על זה!! גם במילים שלך....ה' בבקשה תן לי רצון וכיסופים לגאולה!! וגם לנסות בתפילה הכתובה להרגיש ולהתחבר למילים- יש כ"כ הרבה אזכורים בכל תפילה אפשרית על גאולה- לאורך כל התפילה...ובברכות -ברכת המזון, על המחיה וכו'... לנסות להתבונן טיפה, זה לוקח רק כמה שניות יותר מאשר למלמל....
-ללמוד על גאולה, בעניין הזה חב"ד מאד מעוררים אותי, הם כל הזמן מדברים וחושבים גאולה, וזה מאד משפיע...
-להזכר בחוויות רוחניות נדירות, רגעים של הארה כאלו, בזמנים מיוחדים- כמו קבלת שבת, לילות חגים: שבועות, ליל הסדר וכו'.. הופעה של הרב חזיזה!! ה' ישמרהו ויחיהו!! אחרי שחווים עונג רוחני במלוא העוצמה, אי אפשר שלא להתגעגע לזה... הנשמה פשוט נהנת מזה כ"כ, וזה לא משתווה לשום עונג גשמי כלשהו, כשחווים התעלות כזו, זה בחינת גאולה, מעין עולם הבא..... לשם השאיפה... (לי אישית מבאס אח"כ לחזור לשגרה הפשוטה, אבל שם העבודה.....)
- ללכת למקומות קדושים -כותל, קברי צדיקים וכו'... כשמגיעים לשם כמעט ולא צריך להתאמץ לפתוח את הלב, הוא פשוט נפתח ומוסרים המסכים... ואפשר להתחבר לגמרי.... בשנה האחרונה ב"ה הלכתי הרבה וזה קידם אותי מאד...
-וגם לדעתי בעניין הגעגוע למה שאני לא מכיר, אז א'- אנחנו כן מכירים מעין חוויות דומות...
ב'- אני חושבת שכל אדם שמחכה למצוא את אהבת החיים שלו, יודע מה זה להתגעגע למשהו לא ממש מוכר, ללא נודע שבהכרח טוב, לדבר הטוב הזה שאני לא ממש יודע מה הוא...והצפייה לגאולה פרטית כזו, ממש מקבילה ומאפשרת להתחזק בצפייה לגאולה כללית...
השוטר שמונע ממך לעלות עם משור להר הבית ולנסר את המבנים העתיקים שם כדי להעביר אותם למכה (אם אפשר במרכז תל אביב ובבית אל, למה לא בהר הבית?) הוא שוטר ישראלי.
שהגענו למדרגה כזאת שאפילו הפריצים הגויים שלנו הם יהודים? 
סה"כ אכן מדובר במבנים הסטוריים וחשובים, ואין כל סיבה לקומם את כל העולם עלינו בשביל לבנות את בית המקדש
פשוט לקחת אותם על משאית בחלקים ולהעביר למכה)
עשוים להיות גם, בין השאר, געגועים לבית מקדש.
סליחה על הפרשנות הנועזת משהו.
אני נזכרת בשיעור ששמעתי של הר"ג חיים שטיינר שליט"א,
זה נראה לי היה על יום ירושלים (לא זוכרת כבר..)
הוא ניסה ממש לצייר בפנינו איך ייראו ימות המשיח- לדוגמא, התחבורה בי-ם פשוט לא תעבוד כי כשעולים מליוני אנשים לי-ם אין מקום לכבישים/מכוניות... החניה של אלו שבאים מרחוק תגיע עד מוצא, והוא אמר שבטח ישתמשו ברכבלים כדי להסיע אנשים מהחניה לאיזור התור לקורבנות....
הוא פשוט עמד וכביכול סיפר כאילו זה סיפור עורגה מהזיכרונות הרחוקים... ישבנו שם כולנו עם פה פעור ועם חיוך כוסף... אז באמת התחלתי קצת לגעת בשורש הזה שחבוי בכולנו כמו שנאמר כאן... כאילו נגיעה קטנה..
היה שיעור מאלף
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
יש לך זיכרון צילומי לניקים …