אני קצת מתפדחת, אבל חייבת לשאול -
אני לקראת סוף היריון (תיכף נכנסת לתשיעי).
כל ההיריון הזה אני בעיקר משלשלת (סליחה.)
בערך כל יומיים. אבל זה לא הטריד אותי יותר מדי...
עכשיו - אני כבר בשירותים איזה 5 פעמים ביום!!! אני כבר לא מבינה מה נשאר בפנים אם הכל יוצא...
זה ממש לא נעים ומעיק נורא!!!
יש לי תור לרופא בעוד שבוע... מה בינתיים?!
לא משנה מה אני אוכלת - זה מה שקורה....!!
אני אמורה להילחץ מזה?
מה נסגר עם הבטן שלי?!
שילשולים זה סימן מבשר לידה,יכול להיות גם רגישות לברזל או ווירוס.
בשורות טובות 
סיבים תזונתיים נגד שלשולים
למרות שאם הלידה שלך ממש קרובה אולי זה לא יעזור.. [לא ממש מבינה בזה..]
שבוע טוב
ב"ה בשבוע 28
אתמול במהלך היום פחות תנועות. בלילה פתאום התחזקו.
היום שוב, יש תנועות מידי פעם אבל יחסית חלשות ולא הרבה.
אכלתי מתוק, שכבתי על צד שמאל, וממשיך אותו הדבר.
תוהה אם זה מדאיג ומצריך בדיקה. כי ברור לי שאם אתקשר למוקד אחיות יגידו לי ללכת להיבדק.
מה אומרות? יש עוד דרך לשכנע את העובר לזוז יותר?
3 תנועות בחצי שעה.
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
לא נכון להתחתן בלי מציאת חן.
אבל אולי שווה להעמיק ולא לחשוב על זה תקופה ולחזור ולבחון אם זה עדיין שם אחרי העמקת הקשר.
כי לפעמים כשהלב נפתח גם מציאת החן קוראת.
השבוע התפללתי שחרית כל יום!
חלק מהימים תפילה מלאה, חלק קיצרתי.
אבל הקפדתי כל יום!
זה התחיל ממשהו אחד שמאוד רציתי להתפלל עליו, ובחלק מהימים הצלחתי גם לכוון, שזה ממש לא מובן מאליו, כי בדרך כלל המחשבות מטיילות למיליון ואחד דברים אחרים.
זהו😌
הלוואי עלי
אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו
איך למען השם איךךךךךך
אני מרגישה נורא ואיום
איך אמורים לעבור לידה בכלל?!
תגידו לי שקורה נס והלידה השם מעלים את הדבר הזה
בבקשה! כל הטיפים שבעולם לאיך עושים את זה! אני מתחננת
ילדתי עם סימפי
ממש לא יכולתי לזוז בסוף תשיעי. הייתי צריכה עזרה בפעולות הכי הכי פשוטות...
נורא נורא חששתי לקראת הלידה!
ילדתי בלי אפידורל, לידה טבעית.
במהלך הלידה הייתי במקלחת, עם דולה מדהימה שממש ממש עזרה לי.
שם מתחת זרם המים החמים ממש היה לי מוצלח. לא כ"כ הרגשתי את הסימפי, הצלחתי לקדם את הלידה. הדולה התאימה את התנועות ליכולת שלי.
אז בגדול רוב הלידה היתה ב"ה ממש טובה. ממש הפתיע אותי לטובה! היה מדהים.
אבל - !!!
לא הסכימו לי לידת מים. לא היתה מיילדת מתאימה וגם רצו לבדוק לי פתיחה, ולשם כך חייבו אותי לצאת מהמים ולעלות למיטה.
זה היה בלתי נסבל. לדעתי קרוב לחצי שעה ניסיתי לעלות למיטה עד שהצלחתי. כאבי איוב.
שם הייתי בפתיחה 8, המיילדת פקעה לי את המים, והתהפכתי לעמוד על הברכיים על גב המיטה (פעולה כואבת אימים, אבל תנוחה הרבהההה יותר מוצלחת מאשר לשכב), לחיצה וחצי והוא יצא.
ב5 דק האחרונות הייתי עם גז צחוק. לא הצלחתי לנשום מרוב הכאב. באמת ראיתי שחור. וכל הלידה עד אז הייתי מעולה בנשימות, שעזרו לי ממש.
הכאבים לא היו באותה סקלה של הלידה הקודמת. שגם אותה ילדתי בלי אפידורל, וגם בה הייתי במקלחת עד פתיחה מלאה. ואז עוד לחצתי 50 דק. מה שפה בכלללל לא היה לי.
בקיצור, אם את מתחברת ללידת מים, אני ממש ממליצה.
סליחה שלא היה לי רק הרגעות...
ואני ממליצה לך לקחת דולה שקצת יודעת מה זה סימפי. הדולה שלי ממש ממש ממש עזרה לי.
אחרי הלידה, עדיין הייתי צריכה עזרה בלעלות ולרדת מהמיטה, ובלהתכסות וכו
אבל תוך יומיים כבר הרגשתי הרבה הרבה הרבה יותר טוב.
לידה קלה ומהירה!! ושיעבור לך ברוגע ובנועם!!
ולא הבנתי אם היה יותר כואב בראשונה או בשניה
שאלה איומה איך נמצאים במיטה ככה
מטורפת
ומלחיצה :/
די סליחה שהלחצתי!!!
אבל באמת גם יחסית הרגעתי...
זה היה רק חצי שעה של כאב
כל שאר הלידה היתה מדהימה!! באמת!!
את חושבת לקחת אפידורל? אולי זה מכהה את הכאב? שווה לברר.
לא באמת לא הסכימו במים, אבל בפועל זה נקרא לא להסכים..
היא אמרה לי כל הזמן בואי קודם נבדוק פתיחה. ו- מה? תוציאי מהבית בכניסת שבת מיילדת? (צריך אחת שמתאימה ללידת מים, ולא היתה אז במחלקה)
ועד שכבר בדקו לי פתיחה היא אמרה לי שעד שימלאו לי אמבטיה אני כבר אלד....
ממש אכזבו אותי בבית חולים שם. זה לא סתם היה חלום שלי, זה ממש הצלת נפשות בשבילי המים. ובאמת סוף הלידה היתה לי מאוד מאוד קשה.
ולא הרגשתי כלום.
בלידה הראשונה עם סימפי' שזו היתה לידת תאומים, איך שקמתי מהמיטה לראשונה מהלידה הרגשתי בן אדם חדש.
בלידה האחרונה, לקח לי כמה חודשים עד שהמצב התאפס
כמובן שבימים שאחרי הלידה זה השתפר מאד
אבל החלמה סופית היתה רק כמה חודשים אחרי.
ועד עכשיו, שנה + אחרי הלידה, אם אני מזיזה משהי כבד עם רגל אחת זה מחזיר לי את הכאב לכמה ימים.
ממליצה מאד להצטרף לקבוצה של סמפוניה. יש להם הרבה מידע יעיל ומועיל
מצרפת לך את הכתובת מייל שלהם, תבקשי שילחו לך חומר simfihelp@gmail.com
בהצלחה
שתהיה לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
בחודשים האחרונים כבר ניה קשה ממש, בהריון השני היה יותר קשה ונכנסתי מזה ממש לדכאון
בלידה לא הרגשתי אותו אבל. שתיהן בלי אפידורל,באחת הייתי עם גז צחוק
ממש אחרי יום הייתי כמו חדשה מבחינת הכאבים וחזרה אליי שמחת החיים
בלי אפידוראל
בחלק מהלידות זה היה ממש קשוח.
הקטע הקשה היה לרדת מהבית ולעלות לאוטו ולרדת ממנו,לעלות למיטה,סיוט,אבל בחויה אחר כך זה פחות מה שזכרתי,אחרי הלידה היה בעייתי יותר לקח המון זמן עד שהסתדר הכל.בחלק לקח כמה שבועות עד שחזרתי לעצמי.
בלידות שהיה לי אפשרות להתכונן ולהכין את הגוף לפני ההריון ותוך כדי ההריון היה קל יותר בפער גדול.
אמרו לי שהלידה קלה יותר כי המפרקים גמישים לכן בפועל הלידה יותר קצרה והתינוקות יוצאים החוצה בקלות.
וזה היה החויה שלי.
מה שכן חשוב שהמיילדת תכיר ותדע איזה תנוחות בלתי אפשריות או לא בריאות.
במעיני הישועה יש להם מילדות ספציפיות לנשים עם סימפי והיה לי חויה טובה שם
(לא לקחתי אפידורל כי רציתי להיות יותר במודעותכ די לא לגרום נזק)
מחפשת משאבה שתשאב בזריזות, תרוקן את השד כמו שצריך ושתהיה נעימה ולא כואבת.
לא קריטי לי הקטע של האלחוטי, שואבת גם ככה צמוד לשקע.
אשמח מאוד להמלצות מניסיון!
לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).
צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)
משאבה של אוונט
שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית
אבל היא חד צדדית
אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר
ולנסינו מעולה לי
לא ניסיתי,
לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית.. והיא סבבה, ותו לא.
אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב
יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.
עם אוונט ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה
לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות
היום שומעים עליה פחות
אבל שמעתי שהיא גם אחת המעולות..
לא ניסיתי אבל ממש מעניין אותי לבדוק אותה
זה באמת כמו שהם אומרים?
Ardo melia
כמו הביאמבה אבל להבנתי המשאבה יותר חזקה
שואבת לי טוב ולא כואבת
מה שכן לפני כמה ימים לא שאב לי ככ מצד אחד וכאב ונראה לי לא היה מונח טוב אז עכשיו יותר שמה לב לזה
אני משתמש בו פעם ביום יומיים לא הרבה
אני הזמנתי סט חילופי ככה שתמיד יש לי שתיים שזה נח ( לחזרה לעבודה )
אם משהו יכול להביא לך מחו"ל זה ממש חצי מחיר
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
