אם הבנתי את השאלה נכון אז..

* לאחר גילגול מהיר בווקפדיה-

משמעות השם יהונתן היא "יהו-נתן", כלומר ה' נתן, כדרכם של שמות מקראיים רבים המשלבים בתוכם את שם ה'. ייתכן ששמו מוסב על הולדתו, וייתכן שהוא קרוי על מאורע אישי או היסטורי.

שמו של יהונתן משתנה לאורך הסיפור מיונתן ליהונתן. כאשר הקו התוחם שממנו הוא מתחיל להקרא יהונתן הוא בפרק י"ח פסוק א': "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ", דבר שהרד"ק עומד עליו במקום. כמעט כל הפעמים שבהן מופיע השם 'יהונתן' עם האות ה' הן לאחר פגישתו עם דוד. הוספת האות ה' לשמם של אנשים היא מאורע החוזר על עצמו במספר מקומות בתנ"ך, כמו בשינוי שמותיהם של אברהם (אברם) ושרה (שרי), אך מה שמיוחד אצל יהונתן הוא ששמו משתנה וחוזר, שכן במקרים שמדובר על יהונתן בהקשר של ה' ורוחניות, או שה' עמו ועוזר לו נוספה האות ה', אך במקרים שלא, היא מושמטת.

ניסיתי..

לא לוקחת אחריות על כך

אמונה אמונה- גם לפני יח' א' מוזכר יונתן עם ה' פעמיים: ביד', ו'. יד', ח'. השאלה שלי היא למה?למה דווקא בפעמיים האלה?

אולי, כלומר אני נותנת השערה כן זה לא שמעתי מאף אחד ולא קראתי

בשום מקום אז קח את זה בעירבון מצומצם מאד-

שכמו שיש שמות בתנ"ך שהם פעם עם סיומת ה' רגילה ופעם עם תוספת ו'

כמו ()עתליה-עתליהו שמופיע באותו הפרק פעם ככה פעם ככה.

כמו חזקיה-חזקיהו, ירמיה-ירמיהו ועוד הרבה כאלה עם סיומת ה' ולפעמים סיומת ו'

ככה גם יונתן-יהונתן אז יש את יוזבד-יהוזבד ואני לא זוכרת עוד..

כלומר נראה לי זה סוג של כתיב חסר\מלא.

אבל עכשיו אני חושבת שבעצם אין שום דבר מיותר בתורה, אז בטח יש למיקום של ההוספות האלא- הקשר הנושא שאמרו את זה  בקיצור התשובה שחשבתי עליה לא נכונה.

סליחה על הבילבולי שכל

הסיומת עם הוי"ו פשוט הייתה נפוצה מאד באותה תקופה.

לדוגמה: אליה ואליהו

אליה כתוב 5 פעמים בכל התנך וכל השאר אליהו

ואם תבדקי יעקוב כתוב גם כן 5 פעמים וכל השאר יעקב

מפרשים חכמינו שנטל יעקב ה -ו' של אליהו כערבון לכך שיבוא ויגאל בניו.

לגבי למה זה 5 פעמים עוד לא העמקתי בנושא אבל בטוחני שגם לכך משמעות.

ויהונתן בהקשר של דוד.

בעצם יהונתן הוא בסיס למלוכת דוד יהונתן יש בו את תחילת שם ה'

ודוד הוא בעצם המלכות ולפי הקבלה ה' האחרונה בשם ה' היא המלכות

ולכן השלמת שניהם ביחד נותנת את התגלות ה'.

יונתן שלא בהקשר דוד.  (במלחמה וכו' כתוב יונתן)

ויהונתן בהקשר דוד. (בהקשרו כמו בברית או בסימן החיצים או כשהם מדברים או ששאול מדבר על דוד גם נכתב יהונתן)

אז "נתן" = בגימ' כמו "המלכות" וכן כמו "צבאות" וכן כמו "אילת חן" שכולם ביטויים לשכינה ולמלכות.

החיבור לשם מתבטא אצל יהונתן, גם ואולי במיוחד כשבט בנימין שהוא בחינת המלכות ובחלקו השכינה 

(יוסף הוא היסוד והמלכות עוברת ליהודה דרך בנימין).

לכן אצל יהונתן גילוי מלכות בית דוד 

ויש עוד רמזים שם..

ן..

וממליץ על הספר "עוז מלך"- של הרב יגאל אריאל, עיונים בספר שמואל. מתוך סדרה של עיונים בחלק מספרי התנך, נותן מבט כולל על דמויות ומקרים בתנ"ך בשילוב הקדמות, מפות, תמונות, ועיונים בדברי חז"ל.

ואני לא מקבל אחוזים

אלשיך:

ויאמר יונתן - נראה שמסר נפשו, כי הוא היסב הצרה בהכותו את נציב פלשתים, ובטח בה' שיושיעהו שלא כדרך הטבע, ולכן לא התייעץ באביו. ויאמר יהונתן - לרוב בטחונו הוסיף לו כאן ה"א על שמו. (שמואל א יד א וו)

אנסה לחפש. הוא משווה וחוקר זאת לעומק ועושה על זה מיילכים רציניים.

[אני מוכרח לסייג ולומר שאני סבור שהוא טועה, ושאין משמעות לעניין. התופעה מצויה גם בשמות שבקושי מסופר עליהם משהו]

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום