ברוך ה' הייתי בהתוועדות, ולמדנו על החורבן...

למדנו שחורבן בית המקדש במימד הפנימי הוא לא דבר רע, כמה שזה נשמע הזוי!!!

אלא הוא שלב בדרך לבניין הרבה יותר עוצמתי!!

(אסור להחריב בית כנסת, אבל כדי לבנות במקומו בית כנסת אחר יפה /גדול וכו' מותר....)

בית המקדש הראשון היה כולו השפעה מלמעלה ללמטה, ללא עבודת האדם, פשוט בחינה של מתנה משמים של אורות עליונים. החיסרון כאן- הוא בקושי של התחברות האדם לרוחניות שכולה עליונה.

בית המקדש השני היה בדגש על עבודת האדם, שהוביל לתחושת התחברות ושייכות, אבל לא היה בו ארון הברית- מה שהכי מסמל את ההשפעה האלוקית מלמעלה. אור פחות עליון, יותר מצומצם.

בית המקדש השלישי- יכיל את שני הצדדים בצורה המקסימלית- גם אור אלוקי עצום, וגם עבודת האדם והתחברות!!

החורבן מאפשר בנייה מחדש של משהו הרבה יותר גדול ועוצמתי!! ובמיוחד אחרי אלפיים שנה של עבודה לקראתו!!

(כמו שמרחיבים בית, צריך להחריב לפני שבונים אותו... וככל שמרחיבים יותר, כך צריך לנפץ יותר...)

ולכן כל ההסתכלות על החוסר במקדש, צריכה להיות ציפייה למשהו גדול הרבה יותר, ככל שהאור גדול יותר, גם הוא מסתתר מאחורי הסתר גדול יותר!

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.