בעלי מאוד רוצה אורחים לשבת, לא משנה אם זה מהצד שלו - הורים, אחים או אחיות נשואים או רווקים, או אחים ואחיות או ההורים שלי.
אבל הוא לא עוזר לי כל השבוע, אני עייפה ואין לי כוח לחשוב על אורחים מאף צד, גם לא מהצד שלי.
לבעלי ולי חסר את הקשר עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלא גרים בעיר שלנו. אין לנו לאן לצאת בשבת לאיזה ארוחה או מפגש במהלך השבת עם קרובי משפחה.
קשר עם שכנים וחברים ברמה של מפגשים אין לנו.
בקיצר אנחנו עם הילדים בשבתות לבד בבית. לפעמים גם יוצאים לטיול קצר בחוץ עם הילדים.
בנוסף, לזה שאין לי כוח וסבלנות לסדר את הבית בלי עזרה מהבעל, גם הילדים שובבים ולפעמים חוצפנים ואפילו גורמים לי ביזיונות לפעמים מול האורחים, שגורם לי ממש אי-נעימות מולם.
האם מישהי מכירה את התחושה הזאת? אשמח לשמוע אם יש עוד נשים שנמצאות בסיטואציה שלי.
נ.ב. כעת במיוחד בשבתות הארוכות של הקיץ יש לי עוד כמה שעות של שעמום לבד בבית.
.