נכנס לנו לרכב שמעון.
ואז יש דממה ברכב, הנוסע הראשון מתחיל לנהוג.
לא אומר מילה, בלימה אחת, אי איתות שמאלה, ואז הרכב נכבה בגלל בלימה בהילוך שני בעלייה בלי מצמד.
שנעון מבקש החלפה.
אני נכנס, תוך דקה מגיע לאחד מהצמתים המפחידים בירושלים. אין רמזור, זאת אומרת אכלתי אותה. מחכה דקה מחכה דקותיים, מכוניות כבר פונות שמאלה, משמאלי. אני לא נכנס, בסוף הצומת מתרוקן ואני מתחיל לגלוש לתוך הרחוב. נוהג, נכנס לרחוב ברוחב של נתיב אחד אבל דו סיטרי. נוהג, מאט, מידי פעם מחליף הילוכים. נכנס לרישוי וזה מסתיים.
ותוך כדי הנסיעה מתחיל להכנס לי לראש הפיוט:
"ונתנה תוקף קדושת היום
כי הוא נורא ואיום...
אמת כי אתה הוא דיין
ומוכיח ויודע ועד
וכותב וחותם וסופר ומונה,
ותזכור כל הנשכחות
ותפתח את ספר הזכרונות,
ומאליו יקרא,
וחותם יד כל אדם בו.
...וקול דממה דקה ישמע
ומלאכים יחפזון
וחיל ורעדה יאחזון
ויאמרו: "הנה יום הדין
לפקוד על צבא-מרום בדין -
כי לא יזכו בעיניך בדין.
וכל באי עולם יעברון
לפניך כבני מרון,
כבקרת רועה עדרו,
מעביר צאנו תחת שבטו,
כן תעביר ותספור ותמנה
ותפקוד נפש כל חי,
ותחתוך קצבה לכל בריה,
ותכתוב את גזר דינם"
וואגב, שמעון זו מילה נרדפת לבן-גיגי. פשוט המורה לא רוצה להפחיד אותנו.