ישב לפני חייל דוס עם כיפת צמר מסמורטטת ששקלה טון בערך פעם ראשונה שהיא נפלה עלי לא הבנתי מה נוחת לי על הבירכיים אח"כ כל פעם שהנהג עשה סיבוב הייתי צריכה להרים כיפה מסריחה וכבדה מהברכיים שלי...

יום אחד איחרתי לישיבה מעט, ועליתי על אוטובוס שנוסע רק פעמיים ביום, ולא מתאים לי בדרך כלל,

ובכן כדרכי התיישבתי בסוף מאחור, האוטובוס ריק,

אט אט עולים אנשים, או יותר נכון, אך ורק בנות סמינר, הגבר היחיד שיושב שם חוץ ממני היה הנהג, אני יושב במושב האחרון ועולות ועולות, כבר נגמרו המושבים ונשאר רק המושב שלידי פנוי (כמובן שאף אחת לא התיישבה...)

הצפיפות הלכה וגדלה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, בשלב מסויים רגע לפני היציאה מהשכונה החלטתי שאני חייב לרדת, גם כי זה היה ממש לא נעים, לא היה אפילו גבר אחד, (עד כמה שיכולתי לראות מבין החולצות הכחולות של בית יעקב...)

וגם משום שפשוט לא היה נעים לראות את המושב לצידי ריק כשכולן צפופות ...

טוב, האוטובוס עומד לצאת מהשכונה, אני מצלצל בפעמון ו... הפעמונים לא עובדים!!!

קמתי והתחלתי להידחק באלימות מסויימת בין אינסוף הבחורות במרוץ נגד הזמן, להגיע לנהג לפני התחנה האחרונה בשכונה, בשלב מסויים ליד הדלת האמצעית כולן התחילו לצעוק "נהג" "נהג" והדם התחיל לעלות לי לשערות (בפרצוף לא נשאר מקום...)

כולן גם חייכו וגיחכו, ואז... השבח לקל הנהג שמע, פתח הדלת... קפצתי החוצה והתעלפתי על המדרכה.

והלא מאיים בכלל...

אספר לך מה היה כשזה קרה שוב?

פשוט העפתי את כולן מהאוטובוס... ופקדתי על הנהג ליסוע ישר ליעד שלי בלי כל המסלול...

נו באמת... אני מפחד? :

בלי עין הרע..

יש לך את זה בלהצחיק!!

שנייה לפני שירדתי נקרע לי התיק ואני כזה אוסף את כל הדברים בפנים אדמדמות בססוף לא הצלחתי לאסוף הכל ואיזה בחור נחמד הביא לי את זה לאיפה שירדתי 

מסקנא : תבדקו טוב את התיק שלכם אם הוא לא נזיל לפני היציאה

בכיתה ח' בערך נסענו לטיול עם הביתספר,

ואני לא הסתפקתי בתיק סתם, אלא לקחתי תרמיל עעענק שקיבלנו מאיזה רשת,

הני ווי, תחבתי לתוכו דברים מוזרים למדי בכדי למלאות אותו, חוטי דיג וכאלה... נסענו נראה לי לאיזה פארק מים...

בכל אופן רגע לפני שהכנסתי אותו לתא מטען הוא נקרע (עולה חינם- שווה חינם...)לכל אורכו ועשרות חוטי הדיג... שנורקלים... בטריות למצלמה וכאלה התגלגלו על הכביש, טוב היה ממש לא נעים... כולם עזרו לי ונידבו שקיות כך שבסופו של דבר נסעתי עם איזה עשר שקיות נילון מרשרש מלאות בגופיות וחוטי דיג...

כזה אני... מה לשו'ת...

פעם נסעתי באוטובוס שעבר דרך מרון.

עלתה בחורה/אישה והתישבה בקדמת האוטובוס.

הנהג התחיל עם הבחורה, ואז היא אומרה לנהג "אתה יודע מאיפה אני חוזרת עכשיו? מר' שמעון. תראה איך הוא שמע לתפילה שלי, רק עכשיו סיימתי להתפלל על זיווג הגון וכבר אני פוגשת אותך"

שבע בבוקר, אוטובוס בנעירוני.. כול האנשים ההזויים שאין להם מה לעשות בבוקר ואני עליו.. פתאום אני קולטת שאחת הנשים מתחילה לספר (וכול האוטובוס דממת אלחוט, ) שחמותה הגיעה אליה יום קודם ודרשה ממנה להתגרש מהבן שלה.. ושהיא עושה לה דברים תמיד בכוונה.. והתחילה "לברך אותה" בכל ה"ברכות".. אנשים באוטובוס התחילו לעודד אותה ...

בזמן אחר, ישבתי באוטובוס והתפללתי.. פתאום מתיישב לידי בחור.. אני רואה אותו מוציא ספר קטן שכתוב בערבית והוא מתחיל לקרוא אותו..(כנראה שהתפלל) זה לא היה ממש תפילת לחש..הוא קרא את המילים בצורה שאי אפשר שלא לשמוע.. שמחתי שזה קרה לי כי התפילה של אותו היום שלי היתה נראית אחרת..

חברה שלי עלתה לאוטובוס, שמה רב-קו וזה לא עבד. מסתבר שהיא הניחה כרטיס קופת חולים. טוב, הנהג עולה על הטעות והיא מחליפה כרטיס. היא ממתינה ושוב זה לא עובד, הפעם היא הניחה כרטיס אשראי...

בסוף מכל הכרטיסים דווקא את הרב-קו היא שכחה בבית...

אישה אחת שאלה אותי אם האדם שעלה עכשיו לאוטובוס לא נראלי חשוד. "הוא לא נראה לך מחבל או משהו?"

אישה אחרת פיטפטה לה בפון לאוזני כל יושבי האוטובוס והנושא: היא מחפשת שידוך. (בת 45 בערך).

היא פירטה מה הרב הציע לה, ושהוא אמר לה שהיא חמודה ומתוקה אז בטח היא תמצא משהו בקלות.

מה שהיא רוצה זה אחד איכותי, כסף לא מעניין אותה.

שניה אח"כ- "הציעו לי אחד מגילה, מליין. אבל עזבי אותך מכסף, אני בטוחה שהמידות שלו גם בסדר..."

ומסביבי אני שומעת אנשים מספרים את המקרה לחברים שלהם בפלאפון...XD

היו לה עוד יציאות הזויות אבל לא נפרט...

כשהייתי בכיתה ח' בערך, אישה אחת הציעה לי מורה לנגינה אחרי שהבהרתי לה שכבר יש לי אחת כזו.

אחד הציע לאחותי לצאת לדייט באוטובוס 

וזה היה כשעוד הייתי קטינה..

הוא כתב לי בפתק פרטים ופלאפון.. היה קטעים...

הייתי בב"ש ערב לפני יום כיפור אצל חברה..היה שם סליחות המוניות עם מקובלים וזה..בקיצור לא ישנו בלילה.

ויום אחרי אני צריכה לעלות על אוטובוס לירושלים ולהספיק להגיע לסעודה מפסקת וזה..טוב איכשהו עליתי על אוטובוס ,וגם הייתי אחרי שבוע בשירות משמע עייפה חבל,ז.

טוב לא היה מקום כמובן ,עמדתי ובלי לחשוב פעמיים פשוט נרדמתי עם יד על אחד הכיסאות כנראה שאיזה חייל דוס קלט אותי אבל מאחורה אז הוא התחיל שעה לקרוא לי וזה..כמובן ניסה לא לגעת אז מה שנשאר זה להרים את הטון..ופתאום אני קופצת וקולטת שנרדמתי אז אני כזה מה? הוא בואי שבי פינינו לך מקום..ואני כולי מבוישת. מה זה? גם אתם עייפים..ופה ושם והוא מתעקש בואי וזה לפחות תשני בישיבה. טוב נו. השתכנעתי. ואז התחיל מסע להגיע לכיסא שהיה איזה שתי צעדים ממני, כל הרצפה מלאה חיילים ישנים ואני מנסה לפלס לי מעבר ביניהם יואו זה היה פאדיחות  אבל ממש חסד מצידם

נסעתי באוטובוס מפוצץ בחזרה מהשרות והתחלתי להירדם בעמידה (כהרגלי בקודש מידי שבוע) באיזה שלב כנראה נישעתי טיפה על הספסל שהיה מאחורי כי פתאום קיבלתי מרפק בגב מאישה "נחמדה" שאני מפריעה לה תוך כדי שהיא ממשיכה לשוחח לה בנחת בטלפון... 

תמיד שמדברים על אוטובוס אני נזכרת..

לפני כשנה רציתי לסוע לבקר את סבתי באילת וחברה הציעה לי לעצור אצלה לפני במצפה רמון, הכל היה מתוכנן שעות כרטיסים וכו' וברגע האחרון הודיעו לי מהעבודה שזה שבוע שאני חייבת להיות וכו' ואין מצב שאני לא נמצאת וזה לא בסדר..
אז ביטלתי את כל הנסיעה למועד אחר 

(האוטובוס שיצא באותו יום חמישי ממצפה רמון לאילת היה בו פיגוע )

זהו בקיצור.

אהה אבא ישתבח שמו לעד !! Miracles amazing wonders
 

אדם שסיפר לי את כל החטאים שלו

בסוף הוא אמר שאם היתה לו בת הוא היה נותן לי אותה לאישה

אחת ההזויות היתה בארץ רחוקה רחוקה... במדינה מאוד לא מפותחת. (לא בדיוק מדינה... סוג של מחוז...). 

אין שם כמעט כבישי סלולים ונסעתי לכפר מאוד מאוד נידח שיש אליו אוטובוסים על בסיס אוטובוס שמתמלא - מה שיכול לקחת גם כמה ימים... לי היה מזל וחיכיתי רק שלושה ימים... 

הכפר הזה נמצא מעבר לתהומות וואדיות כ"כ חדים ותלולים, עד שלפני אחד העיקולים, הורידו את כל הנוסעים מהאוטובוס קצת לפני, האוטובוס נסע לעיקול והתחיל לעשות שם רוורסים על שפת התהום כדי לעבור שם... 

הסיבה לכך שהורידו אותנו, לפי מה שהבנתי, היא שפעם לא היו מורידים את האנשים קודם, ואוטובוס אחד לא הסתדר כ"כ עם הרוורסים... 

בקיצור, אחרי שהאוטובוס עבר, עלינו עליו בחזרה (מתחת לעיקול היה אפשר לראות שאריות של מה שהיה פעם ג'יפ שלא שפר עליו גורלו...) ונסענו אל מחוז חפצינו הנידח. 

אחד הדברים ההזויים... 

אוטובוס ממש ממש ישן. התקרה שלו היתה ממש נמוכה וונסענו במקום שבין הבורות היה קצת אספלט... בכניסה לאוטובוס היה נראה לי מוזר שאנשים מחזיקים כריות... כשהתחילה הנסיעה, שמתי לב שהם מחזיקים אותן מעל הראש...

בהודו לא הייתי... (הייתי בדלהי רק שלושה ימים כדי לתפוס טיסה...) 

והיו לי נסיעות הרבה יותר הזויות וגרועות, רק שהן לא ממש היו באוטובוסים... 

טוב נו עליתי לאוטובוס מלא מלא באנשים ופשוט נמהכתי בדלת של האוטובוס.. ואיזה גברת שעמדה לידי נמהכה ע"י טיפוס מלא במיוחד שכל הזמן משום מה זז אחורה.

זה נשמע כמו...

וחבר שלי יצאנו לבית מאימון בשומרון, והיינו מתים לישון,  הגענו לתל אביב עלינו לאוטובוס והוא היה מפוצץ

אז שמנו את התיקים במעבר ונרדמנו באמצע האוטובוס, וכל הדרך נוסעים שירדו או עלו עוברים מעלינו ונזהרים לא לדרוך עלינו בטעות...

נסעתי באוטובוס לת"א נסיעה של איזה שעתיים בהתחלה לא ישב לידי אף אחד כל האוטובוס מתמלא ולידי ריק!ידעתי שזה לא יהיה לאורך זמן..אבל מה שקרה היה לא צפוי בכלל!!!

עלה לאוטובוס בחור עם כלב לא קטן(!!)וביקש לשבת לידי!!!!עכשיו דמיינו מה עבר לי בראש........איכסססססססססס

מזלי שישבו בספסל המקביל שני חיילים שהבינו ישר את המצב ואחד מהם החליף איתי  איתי מקום באלגנטיות

בשנים שעמ"י סבל בפיגועים רבים באוטובוסים.

אני יושב לי באוטובוס בין עירוני מלא באנשים, כך שחברים שעלו אתי ישבו על המדרגות של הדלת האחורית.

לידי יושב אדם 'בעל מידות' מה שנקרא. יעני לא קטן. 

הוא פותח על ברכיו תיק כמו של מחשב נייד, ולפתע שולף מאנשהו אקדח מכניס אותו לתיק וסוגר את התיק.

אפשר לומר שנבהלתי, בעיקר כי כבר ראיתי את הסרט מבצע אנטבה, למי שזוכר יש שמה סצנה בדיוק כזאת.

קמתי מהמקום והלכתי אל החברים (שלמדו כמה כיתות מעלי) שישבו על המדרגות של האוטובוס וספרתי להם מה ראיתי.

אחד מהם בא לראות איתי את ה'מחבל', איך שהוא רואה אותו

הוא מתפוצץ

מצחוק וחוזר אחורה.

כשחזרתי הוא אמר לי שהוא מכיר אותו, וזה מאבטח שעובד במקום אחר על יד ביה"ס.

ואז נשארנו חיים עד עצם היום הזה.

שהרי מה שהתברר למפרע שלא היה כאן מחבל -

זה רק מצד העובדא - האמת ההיסטורית האובייקטיבית אמנם,

אבל לא מצדך - מצד ההנהגה שלך.

מצדך זה היה יכול להיות מחבל אמיתי!

אתה גיבור

של מיני' שני פיגועים כל יום?

באמת שכוייח על החשד...

בעזהי"ת.

מה זה סיפורי אוטובוסים??? אצלי יש רק סיפורי טרמפים!!!!

אשמח לשמוע על הטרמפים שלך!

פחח...

סתם, שנה אחת נסעתי באוטובוסים- בשירות.. כשיש נסיעות חינם..

היום- מה זה אוטובוס בכלל?!

בעזהי"ת.

נו אבל סיפורי טרמפים הרבה יותר הזויים!

אתם בטח מכירים את האוטובוסים הבינעירוניים שיוצאים מפוצצים!! מהתחנה המרכזית..

יום אחד יצא שהייתי בין האחרונים לעלות על אחד כזה, ומה לעשות- עומדים כל הדרך..

לא חשדתי.. 

הנהג- יחסית לאוטובוס כבד, מלא אנשים- נסע יחסית מהר..

ואז פתאום הנהג  נתן כזאאאת בלימה.

פה חשדתי..

כל יושבי האוטבוס התנועעו,

אבל עומדי האוטובוס- פשוט עפו אחד על השני!!

אני נפלתי, עלי איזה מבוגר, ועליו איזה צעיר, 

היה פשוט מצחיק לראות את זה,

תתארו לכם מפולת של אנשים על רצפת האוטובוס..  זה דבר אחד!
אבל זה לא נגמר בזה, אלא ששני האלה שנפלו עלי,

הושיטו לי ידיים כדי לעזור לי לקום, פה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כי- לך תסביר להם מה זה נגיעה..

בסוף היה מצחיק... בעצם- כבר מההתחלה..

 

אני נוסעת מלא לאילת, בין ביתר גם באוטובוסים

זכור לי מקרה מפדח\מפחיד מאד שהלכתי להוציא לי אוזניות מתא המטען  באחד העצירות ולפתע המסך ירד ונהיה לי חושך בעינים. עלטה.  ואני מכורבלת בתיקים ובמזוודות זה היתה חנייה בצומת בית קמה  התחלתי לדפוק חזק ולהשתולל שבע  דק'  של אימה . מבית קמה לאילת יש שלוש שעות ואני בטוח אמות .

מתבר שהבחור שישב לידי מתחילת הנסיעה אמר לנהג שאני חסרה וחיפשו אותי  ואני דפקתי חזק  על הדלת ופתחו לי

הפאדיחה היתה לצעוד אל המקום ה26  כשאוזניות ניכלמות בין אצבעותי שמוללו אותן  ללא חמלה.

נראה לי הייתי מתעלפת במקומך... 

כל הניסים והנפלאות קורים אצלי

אני רגילה למות בחודש כמה פעמים

ולקום לתחיה

כי אז נכנס אויר לתא מטען, הבעיה כשהוא עוצר ליותר מכמה דקות, ואז נגמר שם האויר...

פעם קרה לנו שאוטובוס היה מלא והיינו צריכים להכניס עוד כמה אנשים, אז מה עושים כדי שהנהג לא יראה שהוא מכניס מעל המותר??

מכניסים כמה לתא מטען... הבעיה שהגענו לאיזה מחסום, ואז לאלה למטה נגמר האויר, אז מישהו ביקש מהנהג לפתוח את התא מטען כדי להוציא עוגיות, וככה יכנס קצת אויר...

הבעיה שאיזה חייל עמד בצד וקלט את זה, והלשין לנהג... וזה נגמר לא טוב...

הנהג החליט שהוא לא מעלה יותר מ50 איש, אז נאלצנו להחביא אנשים, וככה הנהג סופר מקומות, רואה שנשאר 2, מעלה 2 אנשים, סופר, ויש 3 מקומות פנויים, מעלה עוד 3 וסופר ושוב יש מקומות ריקים, והדביל לא הצליח לקלוט...

בקיצור, הצלחנו להיכנס כ80 איש לאוטובוס בלי שהנהג קלט...

בתרמילים שונים, ואכילה מכל הבא ליד... מותר לי מה... מצב חרום כזה...

נסעתי פעם לישיבה באוטובוס שכבר כשעליתי עליו היה מלא ועמדתי לייד הנהג, הייתי בטוח שהו לא יעלה עוד, אבל בתחנה הבאה הוא פשוט האביס את האוטובוס בעוד כ10 בחורות,

הכנסתי עמוק עמוק את הבטן כדי לא להימעך על אף אחת, ואז האוטובוס יוצא לדרך... סיבוב ראשון-אני עף על כל הבחורות וחוזר נבוך למקום שלי, סיבוב שני כולן עפות עלי (ועל עוד כמה...)

וכך עוד ועוד, התפתחה שם אוירה עולצת, וכל פעם שקרה שוב מקרה כזה כולן מצחקקות לעצמן, לא הצלחתי להתאפק, ולא יכלתי להסתיר את החיוך כי החזקתי חזק בידיות האחיזה, כל 10 שניות כולנו מתפוצצים מצחוק ביחד ואני מסמיק כמו אדיוט...

לפני כמה שנים נפלתי על מישהו שישב באוטובוס.והוא תפס אותי .היה מזה פדיחה אמרתי תודה וישר אחרי זה התחלתי להתגלגל מצחוק כי ראיתי את חברה שלי מסתובבת ונקרעת מצחוק כך שהפדיחה נהייתה יותר גדולה.

עוד מקרה היה מצחיק,ישבנו כמה חברות במושבים האחרונים באוטובוס..ואז רציתי להוריד את הוילון אז אני מורידה אותו ותוך כדי מדברת עם הבנות(לא הסתכלתי לצד של החלון) פתאום חברות שלי מתחילות לצחוקקק ומנסות להגיד לי משהו אבל מרב צחוק לא מצליחות ואני לא מבינה מה קורה ואז שחברה שלי הצביעה למושב מלפנינו אני קולטת שאני מורידה את הוילון על ראש של אישה אחת והיא מנסה לסדר את הפאהה ומסתכלת עלי בעצבים וגם בעלה מסתובב ומסתכל עלי..זה היה לא נעים בכלל!

אתם יודעים, המצבים האלה שאתה פשוט מתפקע...

ואני מתה להתפוצץ מצחור אבל כולם ישנים.. לא נעים!!

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

חוץ מחתול נייד/ נייח

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.

הפדיחה שעדיין לא קניתי לו מתנה

נראה לי אביא לו את כל הרעיונות בשרשור הנ"ל ואשאל אותו מה דעתו