ישב לפני חייל דוס עם כיפת צמר מסמורטטת ששקלה טון בערך פעם ראשונה שהיא נפלה עלי לא הבנתי מה נוחת לי על הבירכיים אח"כ כל פעם שהנהג עשה סיבוב הייתי צריכה להרים כיפה מסריחה וכבדה מהברכיים שלי...

יום אחד איחרתי לישיבה מעט, ועליתי על אוטובוס שנוסע רק פעמיים ביום, ולא מתאים לי בדרך כלל,

ובכן כדרכי התיישבתי בסוף מאחור, האוטובוס ריק,

אט אט עולים אנשים, או יותר נכון, אך ורק בנות סמינר, הגבר היחיד שיושב שם חוץ ממני היה הנהג, אני יושב במושב האחרון ועולות ועולות, כבר נגמרו המושבים ונשאר רק המושב שלידי פנוי (כמובן שאף אחת לא התיישבה...)

הצפיפות הלכה וגדלה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, בשלב מסויים רגע לפני היציאה מהשכונה החלטתי שאני חייב לרדת, גם כי זה היה ממש לא נעים, לא היה אפילו גבר אחד, (עד כמה שיכולתי לראות מבין החולצות הכחולות של בית יעקב...)

וגם משום שפשוט לא היה נעים לראות את המושב לצידי ריק כשכולן צפופות ...

טוב, האוטובוס עומד לצאת מהשכונה, אני מצלצל בפעמון ו... הפעמונים לא עובדים!!!

קמתי והתחלתי להידחק באלימות מסויימת בין אינסוף הבחורות במרוץ נגד הזמן, להגיע לנהג לפני התחנה האחרונה בשכונה, בשלב מסויים ליד הדלת האמצעית כולן התחילו לצעוק "נהג" "נהג" והדם התחיל לעלות לי לשערות (בפרצוף לא נשאר מקום...)

כולן גם חייכו וגיחכו, ואז... השבח לקל הנהג שמע, פתח הדלת... קפצתי החוצה והתעלפתי על המדרכה.

והלא מאיים בכלל...

בלי עין הרע..

יש לך את זה בלהצחיק!!

שנייה לפני שירדתי נקרע לי התיק ואני כזה אוסף את כל הדברים בפנים אדמדמות בססוף לא הצלחתי לאסוף הכל ואיזה בחור נחמד הביא לי את זה לאיפה שירדתי 

מסקנא : תבדקו טוב את התיק שלכם אם הוא לא נזיל לפני היציאה

בכיתה ח' בערך נסענו לטיול עם הביתספר,

ואני לא הסתפקתי בתיק סתם, אלא לקחתי תרמיל עעענק שקיבלנו מאיזה רשת,

הני ווי, תחבתי לתוכו דברים מוזרים למדי בכדי למלאות אותו, חוטי דיג וכאלה... נסענו נראה לי לאיזה פארק מים...

בכל אופן רגע לפני שהכנסתי אותו לתא מטען הוא נקרע (עולה חינם- שווה חינם...)לכל אורכו ועשרות חוטי הדיג... שנורקלים... בטריות למצלמה וכאלה התגלגלו על הכביש, טוב היה ממש לא נעים... כולם עזרו לי ונידבו שקיות כך שבסופו של דבר נסעתי עם איזה עשר שקיות נילון מרשרש מלאות בגופיות וחוטי דיג...

כזה אני... מה לשו'ת...

שבע בבוקר, אוטובוס בנעירוני.. כול האנשים ההזויים שאין להם מה לעשות בבוקר ואני עליו.. פתאום אני קולטת שאחת הנשים מתחילה לספר (וכול האוטובוס דממת אלחוט, ) שחמותה הגיעה אליה יום קודם ודרשה ממנה להתגרש מהבן שלה.. ושהיא עושה לה דברים תמיד בכוונה.. והתחילה "לברך אותה" בכל ה"ברכות".. אנשים באוטובוס התחילו לעודד אותה ...

בזמן אחר, ישבתי באוטובוס והתפללתי.. פתאום מתיישב לידי בחור.. אני רואה אותו מוציא ספר קטן שכתוב בערבית והוא מתחיל לקרוא אותו..(כנראה שהתפלל) זה לא היה ממש תפילת לחש..הוא קרא את המילים בצורה שאי אפשר שלא לשמוע.. שמחתי שזה קרה לי כי התפילה של אותו היום שלי היתה נראית אחרת..

חברה שלי עלתה לאוטובוס, שמה רב-קו וזה לא עבד. מסתבר שהיא הניחה כרטיס קופת חולים. טוב, הנהג עולה על הטעות והיא מחליפה כרטיס. היא ממתינה ושוב זה לא עובד, הפעם היא הניחה כרטיס אשראי...

בסוף מכל הכרטיסים דווקא את הרב-קו היא שכחה בבית...

אישה אחת שאלה אותי אם האדם שעלה עכשיו לאוטובוס לא נראלי חשוד. "הוא לא נראה לך מחבל או משהו?"

אישה אחרת פיטפטה לה בפון לאוזני כל יושבי האוטובוס והנושא: היא מחפשת שידוך. (בת 45 בערך).

היא פירטה מה הרב הציע לה, ושהוא אמר לה שהיא חמודה ומתוקה אז בטח היא תמצא משהו בקלות.

מה שהיא רוצה זה אחד איכותי, כסף לא מעניין אותה.

שניה אח"כ- "הציעו לי אחד מגילה, מליין. אבל עזבי אותך מכסף, אני בטוחה שהמידות שלו גם בסדר..."

ומסביבי אני שומעת אנשים מספרים את המקרה לחברים שלהם בפלאפון...XD

היו לה עוד יציאות הזויות אבל לא נפרט...

כשהייתי בכיתה ח' בערך, אישה אחת הציעה לי מורה לנגינה אחרי שהבהרתי לה שכבר יש לי אחת כזו.

אחד הציע לאחותי לצאת לדייט באוטובוס 

וזה היה כשעוד הייתי קטינה..

הוא כתב לי בפתק פרטים ופלאפון.. היה קטעים...

הייתי בב"ש ערב לפני יום כיפור אצל חברה..היה שם סליחות המוניות עם מקובלים וזה..בקיצור לא ישנו בלילה.

ויום אחרי אני צריכה לעלות על אוטובוס לירושלים ולהספיק להגיע לסעודה מפסקת וזה..טוב איכשהו עליתי על אוטובוס ,וגם הייתי אחרי שבוע בשירות משמע עייפה חבל,ז.

טוב לא היה מקום כמובן ,עמדתי ובלי לחשוב פעמיים פשוט נרדמתי עם יד על אחד הכיסאות כנראה שאיזה חייל דוס קלט אותי אבל מאחורה אז הוא התחיל שעה לקרוא לי וזה..כמובן ניסה לא לגעת אז מה שנשאר זה להרים את הטון..ופתאום אני קופצת וקולטת שנרדמתי אז אני כזה מה? הוא בואי שבי פינינו לך מקום..ואני כולי מבוישת. מה זה? גם אתם עייפים..ופה ושם והוא מתעקש בואי וזה לפחות תשני בישיבה. טוב נו. השתכנעתי. ואז התחיל מסע להגיע לכיסא שהיה איזה שתי צעדים ממני, כל הרצפה מלאה חיילים ישנים ואני מנסה לפלס לי מעבר ביניהם יואו זה היה פאדיחות  אבל ממש חסד מצידם

תמיד שמדברים על אוטובוס אני נזכרת..

לפני כשנה רציתי לסוע לבקר את סבתי באילת וחברה הציעה לי לעצור אצלה לפני במצפה רמון, הכל היה מתוכנן שעות כרטיסים וכו' וברגע האחרון הודיעו לי מהעבודה שזה שבוע שאני חייבת להיות וכו' ואין מצב שאני לא נמצאת וזה לא בסדר..
אז ביטלתי את כל הנסיעה למועד אחר 

(האוטובוס שיצא באותו יום חמישי ממצפה רמון לאילת היה בו פיגוע )

זהו בקיצור.

אהה אבא ישתבח שמו לעד !! Miracles amazing wonders
 

אדם שסיפר לי את כל החטאים שלו

בסוף הוא אמר שאם היתה לו בת הוא היה נותן לי אותה לאישה

אחת ההזויות היתה בארץ רחוקה רחוקה... במדינה מאוד לא מפותחת. (לא בדיוק מדינה... סוג של מחוז...). 

אין שם כמעט כבישי סלולים ונסעתי לכפר מאוד מאוד נידח שיש אליו אוטובוסים על בסיס אוטובוס שמתמלא - מה שיכול לקחת גם כמה ימים... לי היה מזל וחיכיתי רק שלושה ימים... 

הכפר הזה נמצא מעבר לתהומות וואדיות כ"כ חדים ותלולים, עד שלפני אחד העיקולים, הורידו את כל הנוסעים מהאוטובוס קצת לפני, האוטובוס נסע לעיקול והתחיל לעשות שם רוורסים על שפת התהום כדי לעבור שם... 

הסיבה לכך שהורידו אותנו, לפי מה שהבנתי, היא שפעם לא היו מורידים את האנשים קודם, ואוטובוס אחד לא הסתדר כ"כ עם הרוורסים... 

בקיצור, אחרי שהאוטובוס עבר, עלינו עליו בחזרה (מתחת לעיקול היה אפשר לראות שאריות של מה שהיה פעם ג'יפ שלא שפר עליו גורלו...) ונסענו אל מחוז חפצינו הנידח. 

אחד הדברים ההזויים... 

בהודו לא הייתי... (הייתי בדלהי רק שלושה ימים כדי לתפוס טיסה...) 

והיו לי נסיעות הרבה יותר הזויות וגרועות, רק שהן לא ממש היו באוטובוסים... 

טוב נו עליתי לאוטובוס מלא מלא באנשים ופשוט נמהכתי בדלת של האוטובוס.. ואיזה גברת שעמדה לידי נמהכה ע"י טיפוס מלא במיוחד שכל הזמן משום מה זז אחורה.

זה נשמע כמו...

בשנים שעמ"י סבל בפיגועים רבים באוטובוסים.

אני יושב לי באוטובוס בין עירוני מלא באנשים, כך שחברים שעלו אתי ישבו על המדרגות של הדלת האחורית.

לידי יושב אדם 'בעל מידות' מה שנקרא. יעני לא קטן. 

הוא פותח על ברכיו תיק כמו של מחשב נייד, ולפתע שולף מאנשהו אקדח מכניס אותו לתיק וסוגר את התיק.

אפשר לומר שנבהלתי, בעיקר כי כבר ראיתי את הסרט מבצע אנטבה, למי שזוכר יש שמה סצנה בדיוק כזאת.

קמתי מהמקום והלכתי אל החברים (שלמדו כמה כיתות מעלי) שישבו על המדרגות של האוטובוס וספרתי להם מה ראיתי.

אחד מהם בא לראות איתי את ה'מחבל', איך שהוא רואה אותו

הוא מתפוצץ

מצחוק וחוזר אחורה.

כשחזרתי הוא אמר לי שהוא מכיר אותו, וזה מאבטח שעובד במקום אחר על יד ביה"ס.

ואז נשארנו חיים עד עצם היום הזה.

של מיני' שני פיגועים כל יום?

באמת שכוייח על החשד...

בעזהי"ת.

מה זה סיפורי אוטובוסים??? אצלי יש רק סיפורי טרמפים!!!!

אשמח לשמוע על הטרמפים שלך!

פחח...

סתם, שנה אחת נסעתי באוטובוסים- בשירות.. כשיש נסיעות חינם..

היום- מה זה אוטובוס בכלל?!

בעזהי"ת.

נו אבל סיפורי טרמפים הרבה יותר הזויים!

אתם בטח מכירים את האוטובוסים הבינעירוניים שיוצאים מפוצצים!! מהתחנה המרכזית..

יום אחד יצא שהייתי בין האחרונים לעלות על אחד כזה, ומה לעשות- עומדים כל הדרך..

לא חשדתי.. 

הנהג- יחסית לאוטובוס כבד, מלא אנשים- נסע יחסית מהר..

ואז פתאום הנהג  נתן כזאאאת בלימה.

פה חשדתי..

כל יושבי האוטבוס התנועעו,

אבל עומדי האוטובוס- פשוט עפו אחד על השני!!

אני נפלתי, עלי איזה מבוגר, ועליו איזה צעיר, 

היה פשוט מצחיק לראות את זה,

תתארו לכם מפולת של אנשים על רצפת האוטובוס..  זה דבר אחד!
אבל זה לא נגמר בזה, אלא ששני האלה שנפלו עלי,

הושיטו לי ידיים כדי לעזור לי לקום, פה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כי- לך תסביר להם מה זה נגיעה..

בסוף היה מצחיק... בעצם- כבר מההתחלה..

 

אני נוסעת מלא לאילת, בין ביתר גם באוטובוסים

זכור לי מקרה מפדח\מפחיד מאד שהלכתי להוציא לי אוזניות מתא המטען  באחד העצירות ולפתע המסך ירד ונהיה לי חושך בעינים. עלטה.  ואני מכורבלת בתיקים ובמזוודות זה היתה חנייה בצומת בית קמה  התחלתי לדפוק חזק ולהשתולל שבע  דק'  של אימה . מבית קמה לאילת יש שלוש שעות ואני בטוח אמות .

מתבר שהבחור שישב לידי מתחילת הנסיעה אמר לנהג שאני חסרה וחיפשו אותי  ואני דפקתי חזק  על הדלת ופתחו לי

הפאדיחה היתה לצעוד אל המקום ה26  כשאוזניות ניכלמות בין אצבעותי שמוללו אותן  ללא חמלה.

כל הניסים והנפלאות קורים אצלי

אני רגילה למות בחודש כמה פעמים

ולקום לתחיה

כי אז נכנס אויר לתא מטען, הבעיה כשהוא עוצר ליותר מכמה דקות, ואז נגמר שם האויר...

פעם קרה לנו שאוטובוס היה מלא והיינו צריכים להכניס עוד כמה אנשים, אז מה עושים כדי שהנהג לא יראה שהוא מכניס מעל המותר??

מכניסים כמה לתא מטען... הבעיה שהגענו לאיזה מחסום, ואז לאלה למטה נגמר האויר, אז מישהו ביקש מהנהג לפתוח את התא מטען כדי להוציא עוגיות, וככה יכנס קצת אויר...

הבעיה שאיזה חייל עמד בצד וקלט את זה, והלשין לנהג... וזה נגמר לא טוב...

בתרמילים שונים, ואכילה מכל הבא ליד... מותר לי מה... מצב חרום כזה...

נסעתי פעם לישיבה באוטובוס שכבר כשעליתי עליו היה מלא ועמדתי לייד הנהג, הייתי בטוח שהו לא יעלה עוד, אבל בתחנה הבאה הוא פשוט האביס את האוטובוס בעוד כ10 בחורות,

הכנסתי עמוק עמוק את הבטן כדי לא להימעך על אף אחת, ואז האוטובוס יוצא לדרך... סיבוב ראשון-אני עף על כל הבחורות וחוזר נבוך למקום שלי, סיבוב שני כולן עפות עלי (ועל עוד כמה...)

וכך עוד ועוד, התפתחה שם אוירה עולצת, וכל פעם שקרה שוב מקרה כזה כולן מצחקקות לעצמן, לא הצלחתי להתאפק, ולא יכלתי להסתיר את החיוך כי החזקתי חזק בידיות האחיזה, כל 10 שניות כולנו מתפוצצים מצחוק ביחד ואני מסמיק כמו אדיוט...

אתם יודעים, המצבים האלה שאתה פשוט מתפקע...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל