או בלשון הרמב"ם:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אני אפילו לא נכנס פה להלכות תלמוד תורה, שם דברי הפוסקים חריפים יותר נגד עולם האברכות.

(למעוניינים להסתכל, הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמו בסוף. הלכות משא ומתן באורח חיים סימן קנו בטור ובנושאי הכלים שם - בית יוסף והב"ח, המשנה ברורה על השולחן ערוך שם)

לא צריך לחכות ליכולת כלכלית כדי להקים בית.

ביחד עם ההקמה מגיע היכולת.

אחרת אתה מגיע לגיל 35 ומגלה שאתה עדיין 'חסר יכולת'

זה היחס שלו לכתובה?

כי זה מה שאתה אומר

כן אני ידאג לה להכל ויעשה כל מה שיהיה צריך כדי שזה יקרה.

מי אמר שצריך שיהיה לי צעדים טכניים איך ומה?

לא הכל מתחיל ונגמר מיכולת כלכלית. אני הגעתי לנישואין עם כמה אלפים בודדים (בודדים ממש) בבנק והיום אנחנו במצב כלכלי מעולה (וממש בלי קשר למה שבעלי הגיע איתו בבנק).

זו בכלל לא הנקודה. אפשר ללמוד להתנהל כלכלית נכון ולהצליח גם אם התחתנת מוקדם ובלי בסיס כלכלי יציב. 

זה בהחלט חשוב, ולהקים בית דורש מקסימום יכולת לקיחת אחריות, אבל להטיח לו את הנושא הכלכלי כדבר ראשון זה פשוט מטופש סליחה. זו ממש לא המהות של הקמת בית. ויותר מזה אני אגיד- אין לשאלה הזאת סוף. בן אדם ששם במרכז את השאלה הזאת יכול להגיע בקלות לרווקות מאוחרת, כי מאוד קשה להרגיש שיש לך יכולת כלכלית להחזיק בית, אז מה, לא תתחתן עד אז רק בגלל זה?

סליחה, זה קומם אותי.

ואני מרשה לעצמי להגיב ככה כי אני יודעת שזאת התשובה הקבועה שלך לשאלה הזאת שעולה פה מידי פעם. אז באתי לתת פה קונטרה.

רוצה להתחתן - עוף על זה.

שמעת קול מתחת לחלון הרגשת זה הזמן
עוטה מעיל אל הקור
כמה חפצים בתיק קטן
פתק על המקרר כתבת
יוצא לדרך לא יודע לא לאן

כשזה קורה זה קורה

לא צריך להתבלבל

לא הכל כלכלי, יש עוד שיקולים רבים, אבל כשמישהו מתחתן הוא מתחייב למשהו, האם הוא מסוגל לעמוד בהתחייבויות?

ובכלל, אם הוא רוצה לחיות ברמה נמוכה ומסוגל לכך זה בסדר, לא דיברתי על רמת חיים מסוימת.

זה סתם מבהיל ולא קשור למהות של חיפוש זוגיות.

(שוב, לא אומרת שזה לא חשוב. אבל מזה ועד שזה הדבר הראשון והיחיד שאתה אומר לו- זה רחוק.)

אני חושבת שיותר חשוב מיכולת כלכלית בפועל זאת תוכנית כלכלית.

זוג צעיר יכול לחיות בקראוון דולף ולחיות על כלום ושום דבר, אבל אי אפשר להתמיד במצב הזה הרבה זמן, במיוחד כשיש ילדים.

לא צריך לחכות למשכורת של בכיר בהייטק בשביל להתחתן, אבל חשוב מאוד להתכונן ולדעת איך אתה מתכנן להגדיל הכנסה.

למשל זה הגיוני ומחושב לחיות שנה או שנתיים כאברך וסטודנטית באותו קראוון דולף על משרות חלקיות, בתום השנה האישה מסיימת את התואר ומתחילה לעבוד, ובנתיים הבעל מתחיל את התואר שלו. אחרי 3-4 שנות נישואים הם יתייצבו ויתחילו גם לחסוך לדירה וגם בשביל המתוקים שבטח הצטרפו למשפחה.

מי שיודע שזאת התוכנית שלו, גם אם אין לו יכולת כרגע לפרנס, אבל בקרוב מאוד תהיה לו, לדעתי הוא מספיק בוגר ואחראי ולא צריך לחכות עד שהוא מתחיל לעבוד בפועל כדי להתחתן. אבל מי שאין לו שום מושג מהחיים שלו בנושא, בהחלט לא כדאי שיחתום בכתובה על התחייבות שאין לו איך לעמוד בה.

את לא חושבת שלפחות הוא צריך להיות מסוגל להחזיק קראוון דולף?

ולא רק תוכנית איך לשפר?

זה סטיקר יפה, וזה גם תובנה יפה לחיים. אבל לא בגלל שהיא התחדשה לנו פתאום צריך לנפנף בה בכל מקום אפשרי

במצב הזה, ויש תוכנית מסודרת איך לשפר את התנאים עוד יותר, אני חושבת שזה בסדר גמור.

אברך לא בהכרח אומר שהוא חי רק על חשבון אשתו. חוץ מהמלגה ושטיפת חדרי מדרגות (כמובן), יש גם דרכים להרוויח כסף בתוך הישיבה. רק כמה מעבודות אברך ששמעתי עליהן: קלדן בבית הדין הרבני, מסדר הזמנות באתר של ספרי הישיבה, אחראי לוגיסטיקה של חדר אוכל, עוזר מחקר לספר תורני (זה מאוד ספציפי וכנראה לא סביר שמישהו יפול שוב על ההזדמנות הזאת).

עבודות של כמה שעות בודדות בשבוע שמוסיפות עוד כמה מאוד שקלים בודדים, ביחד עם משכורת של האישה זה מספיק לזוג צעיר. לפעמים אברכים מקבלים הנחה על המגורים באברכיה. 

גם מי שההורים רוצים לעזור לו יכול להשתמש בעזרה הזו. 

בסופו של דבר יש שיקולים כמו שיותר קל להתחתן בגיל צעיר יחסית, ויש ערך בלימוד תורה. בסוף כל אחד עושה את השיקולים שלו וכל עוד יש לו תוכנית מסודרת והוא לא הופך לנטל על הציבור, אני חושבת שזה הגיוני ואחראי.
אחרת בחורים שעשו הסדר לא יכולים לצאת עד שיסיימו גם תואר ויתחילו לעבוד בגיל 27-8?

באמת מעניין את מישהו אברך צעיר שאין לו מה לאכול?

כל אחד עסוק בלשרוד

"האברך החשוב בעל 11 ילדים שחיים כולם בצפיפות בדירת חדר וחצי, ויש לו 4 בנות גדולות לחתן.

אבא שלו נפטר לפני 12 שנה, והוא יתום ועני ומסכן ואין לו איך לשרוד.

אנא אל תתעלמו משוועתם של עמלי התורה".

באופן בסיסי, אדם צריך לקחת אחריות על חייו ולדאוג לעצמו ולא לצפות שאחרים ידאגו לו. 

גם אם כן זה מאוד מכובס [יש שיאמרו מכבד]

ממש לא כמו שתיארת.

זה נשמע תיאור שלקוח מקופת העיר, וועד הרבנים נדמה לי.

אני ממש רוצה לשמוע מישהו כמו כולנו, שקשה לו ולפעמים אין אוכל בבית, שבאמת זה היה משנה למישהו ומישהו דאג לו.

יש לך בחירה אם לייחס לזה שלוק חשיבות או לא.

הציבור החרדי ואפילו קיצוני הייתי אומרת מייצר כאלה מודעות גיוס תרומות,

והם היחידים שבאלהם לעזור אחד לשני בצורה הזאת.

את לא צריכה לתרום אם זה נטל עלייך.

ולא להביא לי עכשיו שזה אותם אנשים שמקבלים מלגה בכולל וזה כן כספי מיסים. הנושא נטחן עד דק. ולא מדברת על זה. מדברת על הטענה שלך על הקמפיינים המוזרים האלה.

ברוך ה' שזה לא נפוץ בציבור שלנו (אם כי בציבור החרד"נליקי זה בהחלט קיים, אבל הם בדרך כלל נתמכים בהורים ולא באנשים זרים, וגם הם בסוף עובדים במקצוע תורני).

ברור שעדיף שזה יגיע מקופות צדקה שממומנות ברצון ולא בכפייה, אבל זה עדיין אותו עיקרון.

אדם צריך לעמוד על רגליו בזכות עצמו ולא בזכות אחרים. המצב הכלכלי של כל המדינה ישתפר ככל שיותר אנשים יעסקו במקצועות יצרניים ולא ימומנו בידי אחרים.

וכמו שכתבתי, יש הבדל בין כמה שנים ראשונות ויש תוכנית איך להתפרנס בהמשך, לבין לחיות חיים שלמים בלי שום תוכנית ובלי אחריות. 

אבל מה הקשר למה שהוא שאל?

הוא ממש לא חייב להתחיל בתוכנית כלכלית.

את זה גם אפשר לעשות אחרי אירוסין עם ארוסתו, כשהעתיד יהיה קצת יותר בהיר (וכמובן זה בונוס נחמד אם עד אז הוא יעבוד ויחסוך, וזה יכול לעזור מאוד). אבל מה הקשר להציב את זה כדבר ראשון?

אם חברה טובה שלך הייתה באה ושואלת אותך איך מתחילים את התהליך של הקמת בית זה מה שהיית עונה דבר ראשון? באמת?

הייתי אומרת שהיא צריכה תוכנית לפני שהיא מתחילה לצאת לדייטים.

כנ"ל לבנים, במיוחד אם הם לא מתכננים לעבוד בשנים ראשונות.

כמובן שהפרטים המדוייקים יכולים להשתנות אחרי האירוסים, אבל במינימום צריך לדעת איזה תואר את רוצה לעשות וכמה שנים זה ייקח, מה האופציות לעבודה פחות או יותר, ולהיות מוכנה עם פסיכומטרי וכדומה.

ומה היא זקוקה לשמוע.

היא באה לדבר איתך על צורך נפשי-רגשי עמוק ואת הולכת איתה כדבר ראשון להכי טכני וקר. חבל בעיני.

אני אישית הייתי הולכת אחר כך להתייעץ עם חברה אחרת. 

"איך מתחילים את התהליך של הקמת בית?" זו שאלה מאוד כללית שאפשר לקחת לכל כיוון. בגלל שדברנו על נושא כלכלי עניתי מה אני חושבת מבחינה כלכלית.

חברות ששאלו אותי על נושאים רגשיים של מה שחשוב לחפש בבחור מבחינת אופי ומידות, דברנו על זה. 

וכן, לא הייתי ממליצה לחברה להתארס עם בחור כליל המעלות שלא לו מושג מה הוא רוצה לעשות בחיים ובנתיים פשוט ומתכנן ללמוד בישיבה עד אינסוף. לא חושבת שצריך לפסול על זה את הבחור, אלא פשוט לשאול אותו על העתיד ולגרום לו לחשוב על זה ברצינות. 

אחריות ובגרות הן תכונות אופי שחשובות מאוד להקמת בית, והביטוי של התכונות האלו מגיע בחשיבה ותכנון בנושאים האלו. 

מי שלא חושב על זה ברצינות לא מוכן עדיין להקמת בית.

זה דיי ברור שהוא התכוון איך מתחילים בעולם הדייטים. זאת לא הייתה שאלה פילוסופית של איך מקימים בית, הוא ממש כתב 'עם מי מדברים? מה עושים?'

מסכימה איתך שאחריות ובגרות הן תכונות אופי חשובות בהקמת בית, אבל זה לא מה שהוא חיפש לשמוע. הוא לא חיפש לשמוע איזה תכונות הוא צריך לבנות בעצמו כדי להיות מוכן. הוא אמר שהוא מרגיש בשל ושאל טכנית מה עושים עכשיו, איך מתחילים לצעוד בעולם הדייטים.

זה פשוט חוסר הבנה של השאלה לדבר איתו עכשיו על אחריות וכסף, זה טרחני ברמות, סורי.

זה גיל מאוד צעיר שבדרך כלל לא מספיקים בו אפילו לסיים צבא. אם בחור רוצה לצאת הנורמה המקובלת הוא צריך לוודא שהוא מוכן מבחינה הכלכלית במיוחד שהדרך שלו להגיע ליציבות תהיה ארוכה יותר. אני מנחשת שאם הבחור היה בן 24 הנושא הזה לא היה עולה באותה אינטסיביות.

וחוץ מזה שלא העלתי את הנושא מיוזמתי, אני הגבתי לך לארץ השוקולד.

אני מנסה להבין מה כל כך מפריע לך בזה, שאת קראת לי חברה לא להתייעץ איתה וטרחנית? 

כשיצאתי לדייטים מה שהכי הוריד לי מבחור זה אחד שלא יודע מה הוא עושה עם עצמו. לאנשים שונים דברים שונים משפיעים על הרגש וזה בסדר גמור.

לא אמרתי בשום מקום שאסור להתייחס לאופי ולהתאמה ולכל הרגשות שבעולם. זה נראה כאילו יש עניין אישי עם זה.

אבל חבל שכל שרשור של הסדרניק לקראת זוגיות מוסת לדיון על אם טוב ומותר להיות אברך או לא.

המציאות יותר מורכבת מזה, ויש הרבה נקודות שיכולות לסדר לו את הסעיף הכלכלי, והרבה על מי להיסמך כדי לדבוק באורח חיים של אברך.

ודוקא מבחינת ההתחייבות בכתובה זה הכי פשוט

ומן הסתם יש בישיבה שלך אברך שמתמקד בשידוכים. אז אתה יכול להראות עניין מולו ולהתייעץ איתו על זה.

בכל מקרה כשהסביבה שלך תדע שאתה בעניין הם גם כנראה יזמו וינסו לעשות חיבורים..

בהצלחה רבה!!❤️

קודם כל- איזה כיף! מזל טוב! איזה תקופה מיוחדת במינה אתה הולך לעבור(:

הייתי מתחילה בלשבת ולחשוב- מה אני מחפש? איזה בית אני רוצה להקים? מה חשוב לי שיהיה בו? מה מאפיין את החברה הכי טובה שלי? מה צריך להיות בה כדי שיהיה לנו חיבור הכי עמוק שיכול להיות? מה אני צריך בשביל זה? על איזה ערכים חשוב לי לא להתפשר וחשוב לי שיהיו נוכחים בזוגיות שלי ובבית שלי?

ממש כדאי לעשות לעצמך רשימה ולמקד את עצמך מה אתה מחפש.

אחר כך הייתי מנסחת כרטיס שידוכים- מי אני, מה עשיתי עד כה בחיים, מה מאפיין ומייחד אותי כאדם. ובסוף- מה אני מחפש.

עם הכרטיס הזה הייתי מתחילה בלפנות לאנשים שקרובים אליי ומכירים אותי טוב (משפחה, חברים, רבנים וכו') - "היי, אני בתקופה שבא לי להתחיל לצאת לדייטים, שולח לך את הכרטיס שידוכים שניסחתי, אשמח ממש אם תוכל לחשוב עלי בתחום הזה" (:

אם זה מרתיע אותך אפשר גם לפנות לשדכנים (אפשר שדכנים כלליים, אפשר שדכנים של מוסדות מסוימים שנראים לך מתאימים, אפשר תוכניות שידוכים למיניהם כמו שגרירים בלב ועוד).

אחר כך בע"ה תגיע הצעה, תראה כרטיס שידוכים תראה אם זה תואם בגדול את מה שכתבת לעצמך שאתה מחפש, ואז כדאי להתקשר לברר עם חברים קרובים שלה איך הם חווים אתה ולשאול שאלות על דברים שחשובים לך ואתה מחפש ולא היו מספיק ברורים מהכרטיס.

אחרי הבירורים משיבים בחיוב או בשלילה, שולחים הודעה לבחורה לשיחת היכרות ראשונית, קובעים פגישה, ומשם מתגלגלים(:

בהצלחה רבה!

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

בהצלחה🫶 עוד יבוא יום בו תמלמל שמות של ניקים בחליפת חתן לוחצת

הזכרת לי את השיר של ליאור נרקיס.

שהוא מחפש חתולה מבית טוב

מניח שאתה מכיר.

אם לא. גלגל...

תשמע רק אחרי בין המצרים

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

בטח כתוב שרק הרגלים והידים והראש נשארו אחרי שהכלבים אכלו את הגוף שלה וחזל אומרים בזכות שהייתה מפזזת בידיה ורגלה ונעה בראשה לחתנים וכלות

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

שזה מבחן..

בסוף מן הסתם כששואלים אותנו שאלה הצד השני כבר מגיע עם תשובה מוכנה.

דווקא יצא לי להכיר אנשים שהולכים עם תשובה לשאלה הזאת.

אני הייתי אומרת אברהם אבינו ושרה אימנו- כזוג. בסוף הם הדוגמה המוחשית לבית של הפצת תורה.. וכשזה הרצון, צריך מודל חזק.

ובכללי כל נושא השאלות וכו', זה בנחת.