נכון זה מבאס אבל הכי טוב זה לתת דחיפה קטנה לכיוון!

בכל פעם שתאריך יום הולדת מתקרב תתחלי להזכיר את העניין כמה שבועות מראש ותכיני על המקרר לוח ספירה לאחור או פשוט פתקית יפה עם התאריך.

את גם יכולה להעיזר בקרוב משפחה או חבר ולבקש מהם להזכיר לו לפני המועד המיוחל....

בהתחלה יש מצב שתרגישי שזה מבויים (כי הרי הזכרת לו) אבל קודם כל לא תהיה לך התאכזבות וגם אני בטוחה שתהני מההפתעות שיכין. את תראי שלאורך זמן הוא יזכור מעצמו ואז באמת תהיי מופתעת ובגדול!!

אז שכח יומהולדת. ככה אנחנו הגברים, זה פשוט פחות חשוב לנו. אין פה שום זלזול אישי (כפי שאני חושב שאת מת לב בעצמך). את מעדפיה את המתנות המאכזבות?

שבועיים לפני להגיד ביום שלישי היומולדת שלי הייתי רוצה שנעשה משהו מיוחד. לראות מה הציפיות שלך, מה הציפיות שלו ולתכנן. יש נשיםן שמעדיפות גם להגיד בדיוק איזו מתנה הם רוצות או להקדיש ביום הזה זמן ללכת לקנות את המתנה ביחד. אחרות יעדיפו הפתעה. אבל לדעתי שיתוף ביחד ימנע אכזבה ויתאם ציפיות בצורה הכי טובה. זה מבוים, אז מה? העיקר שהאהבה והדאגה לא מבוימת...

רציתי לציין שלא למתנה אני מחכה אלא לתשומת הלב. לדעת שהוא גם חושב

עלי ומתכנן בשבילי דברים מראש.

מלבד זאת אנחנו גרים רחוק מעיר או איזורי קניות כך שזה לא שייך ללכת לקנות ביחד משהו (ויש גם ילדים ב"ה)

אבל הוא לפעמים במסגרת העבודה מגיע לעיר...

וכמו שכתבתי לא מתנה זה העניין אלא המחשבה. אם הוא יתכנן שמרטפות לילדים ונצא לאנשהו זה בוודאי ישמח אותי יותר. אבל ממש מצחיק לתכנן בשביל עצמי.

וחוצמזה- עדיף לצחוק ביחד מאשר להתאכזב לבד...

את בעצמך אמרת שהוא אוהב ומפרגן

אז ברור שהוא חושב עלייך ורוצה לחגוג לך!

אבל הוא לא יודע- איך?

לא גילית לו מה הטעם שלך, מה ישמח אותך, למה את מצפה

(כחתימתה של מתחדשת הצדיקה: "אנחנו לא קוראים מחשבות. אם לא תגיד- איך נדע?")

הנה רשמת פה^^ בהודעתך כמה רמזים- שמהם אפשר לפתח "נוהל יומולדת"

(על כוס קפה של בוקר)

- "אשתי, היומן שלי אומר שאמור להיות לך יומולדת בקרוב?"

-"כן, היומן שלך צודק..."

-"את רוצה הפתעה או משו מתוכנן?"

-"הייתי שמחה שניקח שמרטפית ונצא לאנשהוא...

אם אתה לא מכיר שמרטפיות ביישוב- אני יכולה לתאם את זה |מתנדבת| -תגיד לי באיזה ערב אתה משריין ליציאה"

הוא- נשאר עם לחשוב על לאן לצאת איתך... (או שהוא כבר יודע כי גזרת ביקורת-מסעדה מאחד העיתונים ושמת >במקום בולט< בלוח מודעות שלכם)

(כוס תה של ערב)

-"אשתי, אמרתי לבוס שמחרתיים בערב אני יוצ מוקדם מהעבודה, את תספיקי למצוא בייביסיטר לאז?"

-את- מתרגשת, מצלצלת לבייביסיטר שלכם.

(בבוקר של היומולדת)

את- מוצאת על השולחן מטבח חפיסת שוקולד עם פתק "שיהיה לך יום נפלא, אוהב- בעלך"

(בצהריים-ערב של היומולדת)

את- מתקלחת מתאפרת לובשת שמלה, א. ערב מוקדמת לילדים והנה הבעל מגיע, גם הבייביסיטר- יצאנו....

משו כזה?

תרגום לנוהל פעילות לבעל:

- לרשום ביומן תזכורת על היומולדת

-לרשום ביומן אלקטרוני תזכורת שבועיים לפני היומולדת- כולל המילים "לשאול אותה מה היא רוצה"

-לשאול אותה באמת, ולזכור את התשובה!

אם יש חלק במשאלה שלה שאתה לא יודע איך לעשות- תשאל אותה או את חברה הכי טובה שלה.

- לשריין בעבודה זמן לצאת מוקדם באותו יום

-לוודא שיש שמרטפית משוריינת

- להזמין כרטיסים או לוודא שעות פתיחה לדבר שאתה רוצה לקחת אותה אליו... ולברר אם צריך לקחת סוודר.

-להכין עוד הפתעה קטנה לשים לה בבוקר- עם פתק.

משו כזה?

"לשאול אותה מה היא רוצה" - לא עדיף לעשות לה הפתעה?

תזכירי לו! תשאלי אותו שבוע לפני- "מה אתה מתכנן ליום הולדת שלי?"

או אפילו תגידי לאמא שלך שהוא לא זוכר והיא כבר תדאג להתקשר להזכיר לו...

(בעלי אמר לי שלפני היום הולדת  שלי, הוא קיבל טלפונים מאבא שלי, אמא שלי ושתי הסבתות שרצו לוודא שהוא זוכר)

מחשבה?

אולי יצרת אצלו את הרושם שיותר טוב לא להתעסק עם יום הולדת - כאילו, להשאר צעירה לנצח.

יש כאלה שמעדיפים להתעלם מהזמן שרץ.

עוד מחשבה!

אולי מתאים יותר שביום הולדת שלך את תפתיעי אותו לכבוד יום הולדת שלך! באחריות זה יעשה לך טוב.

בכלל לא בטוח שכדאי שאחרים יתערבו, אם את רוצה להזכיר לו בעצמך, מה טוב, תשתדלי לא לערב אחרים.

וכשהוא יגיע תגידי לו איזה יופי ואיך ידעת לבחור לפי הטעם שלי וכו' וכו'

זה יפדח אותו מספיק שיזכור שנה הבאה

תודה לכל המגיבים.

אבל אין כוונות לפדח את בעלי, אני יותר מידי אוהבת אותו בשביל לגרום לו צער.

דבר שני התערבות של המשפחה עלולה קצת לעצבן... ויש כמה קרובי משפחה שתמיד מתקשרים ערב היומולדת

לאחל מזל-טוב והוא שם לב לעניין רק שזה מאוחר מידי כנראה.

אני חושבת שבעלי הבין כבר מזמן שהוא מפשל בגדול בקטע הזה, ובכל זאת שוכח כל שנה...

וזה הגיוני שנגרם לך צער אם בעלך שוכח או מתעלם.

דבר ראשון תקני לו יומן או תכניסי לו את זה ליומן במחשב. שלהבא לא יהיה לו תירוץ.

דבר שני תזכירי לו מספיק זמן מראש שיוכל להתכונן.

אין שום דבר גברי בלשכוח את יום ההולדת של אשתך ולכן אני בטוח שבסוף הוא ילמד.

או שהוא משתדל לשכוח את יום ההולדת שלך, או שאני לא יודע מה.

אצלי, גם אם אשכח, בסביבתי תמיד ישתדלו להזכיר לי (לא בכוונה או משהו, פשוט מתקרבים לתאריך אז קורה שמדברים על זה)

תדברי איתו על זה , תפתחו את הנושא.

גם אצלי זה היה ככה ובעלי שכח כל הזמן גם את היום הולדת שלי וגם את היום נישואים!

ומאז שהחלטתי לא לצפות אין יותר אכזבות רק שמחה כשהוא אכשהו זוכר...

מוצלחת הגברת הזו!

לדוג' שנה אחת לא זכרתי שהיום הולדת שלי מתקרב עד שחבר שלי אמר לי "בואנ'ה עוד יומיים יש לך יום הולדת", וגם כמעט כל שנה שום חבר לא התקשר לאחל לי מזל"ט, ואף פעם זה לא הפריע לי בכלל. לעומת זאת אני שמעתי על מישהי שהמדוייט שלה לא אמר לה מזל"ט כשהיא אמרה לו ששבוע קודם היה לה יום הולדת והיא ממש נפגעה.

מה שאני מנסה להגיד, זה שבשבילך יום הולדת זה דבר ממש גדול וממש חשוב, אבל בשבילו יום הולדת זה סתם עוד יום, ולחגוג יום הולדת זה משהו שהיינו עושים בגן. אני לא אומר שבגלל זה לא תתאכזבי או משהו כזה, רק שתביני אולי גם את הצד שלו (אם זה הצד שלו בכלל )

אחרי שפעם אחת התאכזבתי קשות (בעלי לא היה כל היום בבית ואפילו לא התקשר לאחל לי מזל טוב..)

אני כבר ממש לא מצפה...

עכשיו אני כבר בשלב שלא האמנתי שיקרה לי בחיים!!!

אפילו אותי היומולדת שלי לא מעניינת..

אתמול שאלתי את בעלי: נכון שאתה היסטרי עכשיו לא לשכוח את היומולדת שלי?..

ריחמתי עליו!!!!

זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך!

ככה הם העם הזה שירד ממאדים!

לכל המגינים של הצד הגברי שזה לא מעניין אותו,

בזוגיות נהוג לחשוב מה חשוב לצד השני.

מה גם שנראה שלבעלי מאוד חשוב שאהיה שמחה,

אז למרות שגם אני לא תמיד שמה לב מתי בדיוק יום הולדתי (אבל יומולדת של בעלי והילדים

אני שמה לב מראש ומכינה משהו מראש.) הייתי מצפה ממנו לשים לב יותר מראש.

למה זה כלכך חשוב? האירוע עצמו לא ממש חשוב, אבל זו הזדמנות של רוב בני הזוג

להראות חיבה לשני ולשמח את השני בתשומת לב מיוחדת. זה הכל.

תודה לכל נותנות העצות לתזכורת אולי אנסה משהו לא אגרסיבי מידי...

בתאריך הנכון: היום יום הולדת לאשתי האהובה. לא לשכוח מתנה..

זוג אחד מגיע לרבנות. האשה אומרת לדיינים הוא בכלל לא אוהב אותי כל מה שמעניין אותו זה כדורגל. אפילו את יום הנישואין שלנו הוא לא זוכר.

אז הדיינים פונים לבעל ושואלים אותו מה יש לו לומר.

הבעל: 'מה פתאום? בטח שאני זוכר את היום נישואין זה היה ביום שמכבי חיפה לקחו את האליפות'

ואני מבינה שלא יעזור שאת תזכירי לו או תרמזי לו, חשוב לך שהוא יזכור לבד.

כי אין מה לעשות, כשהגבר זוכר את היומולדת של אשתו זה סימן של אכפתיות, וכשהוא לא...

וברוך ה' במשך השנה הכל מקסים ואת מרגישה שמאד חשוב לו לשמח אותך, אבל עדיין נשארת המועקה הזו...

ואני בטוחה שכל שנה לפני יום ההולדת שלך את חושבת לעצמך - יזכור או לא יזכור, ואת במתח, ואז האכזבה...

וכן, למרות שאת מרגישה שזה לא פייר שאת מתלוננת כי באמת, כל השנה הוא כזה מקסים! ואת יודעת שממש זכית כי אצל אחרות הבעל לא מקסים כמו שלך, זה לא ישנה את העובדה שיום-הולדת זה דבר חשוב לך, ואת זקוקה לתשומת הלב המיוחדת שלו ביום הזה.

וכמו שאמרת - זו הזדמנות לפנק.

אז לא נראה לי שיש לך ברירה אלא פשוט לדבר איתו, שיחה עמוקה, על מאיפה זה מגיע אצלך ומאיפה זה מגיע אצלו (אני מניחה שבמשפחתו לא נהגו לציין ומשם זה מגיע), מה החשיבות שאת רואה בזה, ו... להגיע להחלטות יחד. בלי שתכתיבי לו ובלי שתרמזי, כי את זקוקה לזה, וזה מאד נכון וטבעי, שהוא יעשה מעצמו.

יכול להיות שמה שהוא צריך זה לדבר עם אמא שלך שתזכיר לו כל שנה, אולי עם חברה טובה שלך שתהווה לו שירות תזכורת, אבל מה שחשוב זה שהרעיון יגיע ממנו.

בהצלחה מקסימה!

יש דברים שפשוט צריך להגיד אותם.

צריך להגיד לו את זה בעוד מועד, בקול רם וברור כך שהוא לא ישכח.

וכמובן צריך לזכור את יום ההולדת שלו ולהדגים לו איך זה צריך להיות.

אני רוצה שנצא לכבוד יום ההולדת שלי

אשמח לתכשיט עם פתק החלפה ממגנוליה

ויכול להיות שהוא בורח מלזכור את זה 

בגלל הפעמים שהתאכזבת ממה שהוא כן הביא.

כל מתנה חשוב לקבל בשמחה

גם אם את בולעת צפרדע וגוש דמעות

זה מעודד נתינה נוספת

"ביום רביעי הבא יומולדת לאשתי היקרה!

לא לשכוח להפתיע אותה במסיבה שווה ומתנה!"

גברים לא בנויים לזכור תאריכים ואירועים גם לא את החשובים שבהם

את בטוחה שיום הולדת זה משהו חשוב מאוד , ושזה ממש חלק ממך ושמי שלא איכפת לו מיום ההולדת שלך כאילו לא איכפת לו ממך.

 אז שהו , שזה לא כך.  יש כאלה שאצלם יום הולדת זה כמו כל יום אחר . שמת לב שבתנ"ך אך יהודי לא ציין את יום ההולדת שלו ?

 שמת לב  שאצל שאול היתה סעודה בכל ראש חודש אבל כלום ביום ההולדת שלו ?

 האם בעלך עושה ענין גדול מיום ההולדת של עצמו ?

 בקיצור , אם לך זה חשוב , אז  שבוע לפני יום ההולדת שלך תסבירי לו כמה שיום ההולדת שלך חשוב בעיניך , ותרמזי לו בעדינות על המתנה שאתץ מצפה לה.

 למשל תגידי לו  כך :" אני רוצה שתקנה לי  ליום ההולדת מייבש שיער תוצרת  ג'נראל אלקטריק , ובגלל שאני יודעת שזה לא בראש שלך אני אקנה בעצמי בשמך , ואתה תתן לי את זה ביום ההולדת" .

 מבטיח לך שזה יעבוד מצוין וכולכם תהיו מרוצים . אני מבטיח לך שאם תחזרי על זה מספיק פעמים , אז אחרי  נניח 15 שנה הוא  יזכור את יום ההולדת שלך. ואולי גם את שלו בעצמו.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)