המשפט היומי - ר' יוסף דב מבוסטון קיש חצילים

"נפשי בוחלת בכל אלו הדרשות הסובבות סחור סחור לנושא אחד:

שמירת המצוות טובה לעיכול המזון, לשינה מתוקה, לשלום המשפחה ולעמדה חברתית.

 

 

הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא.

כשהאדם מזדמן עם האל לפונדק אחד, הוא נתבע על ידי האל להקרבה עצמית, המתבטאת

במאבק עם יצריו הפרימיטיביים, בשבירת הרצון, בקבלת 'משא' טרנסצנדנטלי, בוויתור על

חמדת בשר מוגזמת, בהסתייגות לפרקים מן הנעים והערב, ובהתמכרות אל המר המוזר,

בהתנגשותו עם משטר חילוני, ובכמיהותיו אל עולם פרדוקסאלי שאינו מובן לאחרים.

 

הקרב את קורבנך!

זהו הצו העיקרי הניתן לאיש הדת. בחירי האומה,

מאותה שעה שגילו את האל, התעסקו בפעולת הקרבה מתמידה."

 

(ספר דברי השקפה, עמ' 254)

 

נתקלתי בדברים האלה היום איפושו.

מה דעתכם בנושא?

 

זה כמוג'נדס

שקשה לעשות כל דבר שאתה מתאמץ בשבילו... אבל התחושה המתוקה של הסיפוק, של ידיעה ומחשבה שאני ממלאת את רצון ה'- היא המכרעת בעיניי!!

 

אני לא אומרת שזה עושה את העבודה קלה וללא מכשולים... (ממש לא!!!!!)

אבל כן זה מקל..

אממעדיאל

המציאות בשטח לכאורה מראה אחרת, נכון שההתחלות קשות אבל לשמור שבת לדג' עם כל מה שכרוך בזה יכול להסב עונג  רב..

גם שמירה על העריות והתמסרות לאישה אחת לדג' יכולה להסב (לדעתי..) שמחה וסיפוק יותר מחיי הוללות.

 

 

כך גם הרגשתי שלי,מוטיז

אגב קיש, אתה בטוח שזה משפט של ר' יוסף דב מבוסטון?

כעקרון משפט אחד... רק היה צריך להביא כמה פסקאותקיש חצילים

לפני ואחרי כדי שאפשר יהיה להבין אותו

חחח, OKמוטיז
זה חזק. ונכון כ"כ בעבודת ה'נפשי ישובב

לפחות לענד"י הקטנה.. מי אמר שקל לעבוד את ה'? וזה קל להלחם בכעס, בגאוה, ברצון הזה להגיד מילה לא כ"כ טובה? בלשוה"ר? אבל ההתגברות הזו, כמה שהיא קשה- היא בודאי טובה. ולפעמים השכל ממש יודע את זה, אבל הלב (עדיין) לא הולך איתו ביחד.. זו פעולת הקרבה מתמידה, ללא ספק, עם כל השמחה בעבודת ה', הקושי הוא אמיתי. לרומם את האדם מעבר לבנאדם שבו- כמו לדוג'- משהו הרגיז אותי, הכי ברור וקל שאני אתרגז, זה הכי אנושי בעולם.. ולא. יש מקום, מעבר למקום שאני בו, שמעלה אותי ודורש ממני להתעלות.. וברור שבשלבים, ואנחנו לא מלאכים, אבל כן. המטרה- עליה מעבר לקטנות... ובזה- זו עבודה, ולא תמיד נחמד וקל.

 

ואולי זה שלבים בעבודה, ודברים מסוימים שכל אחד צריך לעבוד באופן אישי- כמו "הכובש והישר" של הראי"ה קוק זצ"ל.

 

 

קרבת ה' נקנת בהקרבת קרבנות.. לא סתם אנחנו מייחלים לגאולה, ובימים אלו- ביתר שאת..

 

בע"ה שנזכה להקריב קרבנות ולהתקרב לה' מתוך שמחה..

 

תשובת מחץעין הקורא

לכל מיני 'אני אולי לא נראה דוס אבל

אני ממש מחובר לה' בכל דבר'

 

ועוד כל מיני משפטי זרימה למיניהם.....

בדיוק!הלליש

וזה רק מזכיר שכל השאלות של למה ולמה,

 

ו- אני לא מקיים כך וכך כי אני לא מבין את העניין..

 

לא רלוונטיות לעצם העשיה,

 

אנחנו ממש לא מפרידים בין בשר לחלב בגלל מחקרים שמוכיחים שזה יותר בריא,

 

אנחנו מקיימים מצוות אך ורק כי זה מה שנצטווינו..

 

ברור שיש מקום לסיפוק,

 

אבל ההנאה וההבנה לא קשורים לעצם הקיום..

מ-ד-ו-י-ק!!!!שדות האמונה

בס"ד בר"ה

 

לרבינו הקדוש, יש איזה תורה על זה..

אני לא זוכר בדיוק את התורה, או את המקור, אבל זכור לי שהוא אומר, שאנחנו מקיימים מצוות, כי ככה 'ה ציווה אותנו!!!

והוא גם מביא שם, שדוד המלך אמר את זה בתהילים!!

 

הלוואי וה' יזכה אותי לראות ת'תורה הזאת, ולשמח את כולנו (תגידו אמן )

לא למדו אותך שכחול על תכלת זה לא קריא????|נוזפת|מאמע צאדיקה

הייתי רוצה לראות מה המילה בשפת המקור (אנגלית מן הסתם) למילה "סבל"

במשפט "הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא"

 

כי אין המובן כאן במשמעות של סבל-ייסורים-חוליים

אלא משמעות של סבל נפשי- פנימי.

 

 

ותביא משפטים של הRב בנושאי שמחה

אני בטוחה שיש כאלו

עוד יתחילו לחשוב שהגותו הטראגית של הרב -היא דיכאונית

"עוד יתחילו לדעת" - את מתכוונת קיש חצילים
עבר עריכה על ידי קיש חצילים בתאריך ו' אב תשע"ב 22:19

אצלי פשוט יש מסך טוב - אז זה שיא הקריא לשון אדומה

(או שמא ההפך - הוא גרוע אז יוצר קונטרסט היכן שלא צריך? מבולבל צ"ע.)

 

 

האמת היא שלא הייתי מחפש להביא שומדבר יותר בחיים,

אילולא נתקלתי במובאה הזאת היום איפושו.

 

צריך לבדוק ב"דברי השקפה" מה המקור שם.

(בהנחה שאכן נכתב באנגלית ולא בעברית.)

 

להבנתי, זה סבל בעיקר במובן של יכולת לשאת בעול (tolerance),

כמו במילה "סַבָּל".

אבל יש פה גם אלמנט של צער (קורבן), חוויה קיומית של הקרבה,

של ויתור על חיים שהיו יכולים להיות יותר קלים ונחמדים בפריקת עול.

 

אני לא מכיר כל כך את הביבליוגרפיה של הרב.

אולי בענייני מועדים או דרשות יהיה משו כזה... נבדוק.

כן. המסך שלך גרוע |מאשרת בלי לבדוק|מאמע צאדיקה
תחושה מטרידהאלעד
בשני משפטים-
הבסיס להכל היא הידיעה שה' יתברך הוא טוב, ולכן חפץ להיטיב עם ברואיו.
לכן אני לא רואה כאן סבל כפיה וקורבנות אלא עידוד ואיתגורים.
עידוד ואיתגורים, אבל לאקיש חצילים

בופה של פינוקים ונהמא דכיסופא.

 

סבל = עול = מאמץ = אתגר.

 

האדם נדרש להקריב על מנת להיות ראוי לטוב הזה...

וכך ממילא הטוב הזה יהיה אמיתי וראוי כשלעצמו.

עניין של סמנטיקה.

 

לא רק סמנטיקהאלעד
ממש לא.
זה בעיקר מתן משקל להיבט אחר של אותה תופעה.קיש חצילים

ואחרי מחשבה, אני מסכים שההבדל הזה משמעותי.

האמת, שאלתי את עצמי לאחרונה כמה פעמיםכוכבי בוקר

אני מאמינה בה', ומאמינה בתורה, ומכח זה אני בוחרת לקיים מצוות, ולכן אני משתדלת לקיים גם מה שאני לא מבינה או לא חושבת שזה מה שהייתי בוחרת מלכתחילה.

 

אבל האם אני מאמינה ויכולה לעמוד מאחורי השאלה- האם המצוות הם הדבר שהכי טוב לאדם, בסופו של דבר?

כי אני מוצאת את עצמי בויכוחים שבהם אני לא יכולה לומר בצורה חדה וחלקה: כן, ברור שזה הכי טוב לאדם.

 

יש מצוות שכן: שבת- ברור לי הצד המיטיב שבזה, נידה- אני מבינה את הריגוש שבהתחדשות.

אבל יצא לי לאחרונה לדבר על שמירת נגיעה, על המעבר החד שיש מכלום להכל, בהקשר הזה, ואני לא בטוחה שפסיכולוגית, רגשית, זה מה שטוב. ברור לי שאם לא היה האיסור על נגיעה- לא הייתי שומרת על זה, ואני בכלל לא בטוחה שככה יותר טוב, יותר בריא. אני יכולה לחשוב על עוד דוגמאות אבל נניח את זה לעכשיו (ואני מניחה גם שאנשים במצב אחר יראו דברים בצורה שונה, ונקודות אחרות יראו להם בלתי מובנות)

 

אני מניחה שיהיו פה מיד התנפלויות על זה, אבל תשאלו את עצמכם רגע לעומק, לפני ההתנפלות: איזה חלק מהקפיצה הפנימית מונע מהחינוך שלנו לאורך שנים, ואיזה מאמונה תמימה שזה מה שנכון.

כי אני אומרת, בע"ה אני אמשיך לשמור מצוות ונגיעה בכלל זה, כי אני מאמינה בתורה קוהרנטית ושלמה ולא בלהוציא מתוך זה את מה שבא לי לקיים (לא שאין לי נפילות, כמובן, אבל השתדלות אני עושה)

 

 

ואז אני שואלת את עצמי: האם כל התכלית, לפי המשפט הזה, היא לקיים מצוות על מנת להוכיח אמונה, וגם הכוונה העליונה היא לאו דווקא שיהיה לנו יותר טוב?  כי לפי המשפט הזה מאיתנו כנראה לא מצופה לפעול ככה בגלל שאנחנו מאמינים שזו הדרך היותר נכונה לאדם, אלא רק מתוך אמונה, אז מה יש מעבר?

 

וואי. לגבי הנגיעה..כמו צמח בר

בדיוק ניסיתי להסביר את היופי לחברה חילונית.

וקלטתי לזוועתי שאני בעצמי לא בטוחה למה המעבר הדרסטי הזה הוא טוב לנו..

כלומר,אני מאמינה בפנימיות של העניין. שבסוף זה לטובתי ו--שלא נגיע ל.. ושאני שומרת על עצמי וכו' וכו'.

אבל בסופו של דבר-מסקנה בלתי נמענת- מקיימים מצוות כי מקיימים.

טוב, איסור נגיעה,מוטיז

תראה, האבות שלנו (מהתנ"ך) לא כל כך שמרו על נגיעה, אני לא חושב שבאמת מדובר בהלכה  של מצב אידיאלי, אלא שבמצב שלנו- זה הכרחי, לא יודע, אבל נראה לי שכיבוא משיח-כשהכל יהיה מושלם, לא יהיה איסור נגיעה, אדם יבדיל בעצמו בין נגיעה שהיא טובה ובין נגיעה שאינה...

ז"א א"כ ספציפית ההלכה הזו היא אולי לא מוצלחת מבחינות מסויימות, אבל הכרחית...

אין ספק שהכוונה העליונה היא להיטיב.קיש חצילים

כל השאלה היא: באיזה תודעה האדם צריך לפעול.

 

הקב"ה לא אכזר או סדיסט חס ושלום, אלא בעל הרחמים ומקור הרחמים.

 

אין ספק, שהקב"ה מייעד לאדם את תכלית הטוב דווקא בקיום המצוות.

אלא מה - שהטוב הזה הוא נעלה מאשר טובות קטנות של החיים.

הטוב הזה תובע מאיתנו הקרבה של הרבה דברים בחיים,

ואין טוב גדול ממנו.

 

 

אישית אני מאוד מחובר לגישה ההסברתית של לימוד ומציאת הטוב בקיום תורה ומצוות.

אני לא בטוח שאני תלמיד של הרב בזה (בין הרבה תורות אחרות של הרב שאני רחוק 

מלחוש הזדהות איתן) - ולדעתי יש גם מה להסביר ולחזק במישור הזה.

אלא מה - שעצם הקיום לא תלוי בהסברים שנקבל, חלילה.

גם אחרי התבוננות וקריאת כל השירשור קשה ליא"י הכהן

בספרי החסידות מבואר שעל אף שאי אפשר באמת להבין את המצוות כי הן באות מרצונו יתברך (שזה למעלה מטעם ודעת), הרי שלמצוות יש מטרה. והמטרה אינה רק ליצור מציאות של הקרבה, אלא התקרבות. וכמו שלעצור לפני שחוצים את הכביש זה קשה לפעמים (תשאלו ילד שרודף אחרי הכדור שלו) בכל זאת אנו עושים זאת מתוך הבנה שיש משמעות לעצירה הזו. זו אינה הקרבה וזה אינו סבל. זו תשומת לב לערכים יותר נעלים מאשר כדור מתגלגל.

הרבי מגור בעל ה"בית ישראל" זצ"ל אמר לפני פטירתו ש"קשה להיות יהודי אבל זה משתלם". נכון צריך להתאמץ ולהשקיע, אבל סבל זה מחוץ לתמונה כמו שאומר המגיד מדובנא במשל על הפסוק "לא אותי עבדת יעקב כי יגעת בי ישראל" שיש הבדל בין נשיאה של שק מלא אבנים לשק מלא יהלומים. שני השקים שוקלים אותו דבר, אבל נפשית יותר קל לשאת שק יהלומים.

נכון, לפעמים קשה, לפעמים צריך להקריב ואפילו עד כדי מסירות נפש אבל צריך גם לבנות בנפש יחס של שמחה וסיפוק ואפילו תענוג מקיום המצוות וההתחברות עם השי"ת.

ליתר הרחה ניתן לקרוא את ההקדמה לספר "אגלי טל" על ל"ט מלאכות של האדמו"ר מסוכאטשוב בעל ה"אבני נזר"

אל תקשה על הרב סולוביצי'ק מאדמורים חסידייםמאמע צאדיקה

רק אל תעשה את ז---ה!!!

פלייז!!

אתה יכול להשוות או להנגיד בין שיטות שונות בעבודת השם,

אבל אל תעשה מיש-מש

 

הרב לא מדבר על סבל במשמעות של ייסורים

אלא על החובה של האדם ששואף לאלוקים- של הסופי החומרי המוגבל ששואף לקשר עם הטרנצנדאנטי (זה בשבילך, קיש) האינסופי המופשט-

לעשות זינוק

האדם נדרש להשאיר מאחוריו משו מן החומריות שבו- עמ"נ להתקרב לרוחני

 

הזינוק הזה- הוא אכן סבל- במובן של וויתר על "החיים הטובים", התענוגות, הנחת הגשמית, התועלת הבריאותית או החתברתית שבאה ממצוות...

 

 

אולי ביסוד ביסוד זה נובע מהנק' של הקב"ה כקרוב מכל קרוב או כרחוק מכל רחוק

אבל זה באמת "חכמות בחוץ תרונה" לכתוב בפורום ברשת....

 

 

עשיתם לי חשק גדול עוד יותר ללמוד  בהיקף -בהבנה של ממבט ציפור

^^^ זה לא שרשור רמח"לי חסידי או קוקניקי.קיש חצילים

זה באמת מהזוויות הייחודיות (בעיניי) אצל הגרי"ד.

 

וכשאני חושב על זה אני קצת נוטה להזדהות.

כן, בהחלט יש כאן הקרבה!!! (כי בהבנה הנמוכה שלי, נדמה לי שהחיים יכלו להיות

יותר מפנקים וקלים בלי חיוב בתורה ובמצוות - ובכל זאת אני ניגש לקיים אותן.

גם אם מבחינת האמת המוחלטת - הקב"ה טוב וחפץ להיטיב, וזה העידון הגדול מכל

העידונים שיכולים להימצא. מהמקום בו אני נמצא - מהשיפוט שלי - זוהי הקרבה

קשה ומרה)

בהחלט יש כאן גם סבל = גם במובן של עול ומשא, וגם במובן של ייסורים (כי ייסורים הם עניין

לא רק של צער, אלא גם של מוסר = "וְיָדַעְתָּ עִם-לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ,

ד' אֱ-לֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". הקב"ה משריש בנו תובנות וקניין מעלה, בדרך אינטנסיבית ולא קלילה.)

 

וצדיקה - גם את די מתארת את דברי הרב בטרמינולוגיה חסידית... (לא שזה חלילה מופרך,

אבל אני הקטן מרגיש שזה גם לא מובן מאליו כשלעצמו.)

כן! החוויה הדתית היא במקורה חווית סבל!תולתול

זה היופי שבעניין!

השעבוד, הבדידות, הכאב.

ואתם יודעים מה?

עדיף ככה.

כי אז, כשלא הכל נוח ונעים צריך להתאמץ, צריך לעשות את זה מתוך "איפשי ואיפשי".

זו ההתמדה, זו השאיפה הנצחית לרבש"ע, גם כשלא תמיד קל.

 

 

ומשהו אישי- לפני שנה למדתי במשך שנה שלמה פסקאות של הרב קוק, ותמיד הייתה הרגשה שהרב שואף לשלמות, הרמוניה תמידית, גם במציאות.

אבל בתכלס', בחיי היומיום, לא תמיד מרגישים את ההרמוניה הזו. הרבה פעמים דווקא המתח, הדיאלקטיקה שבמציאות נוכחת הרבה יותר. ההבנה שאפשר שלא הכל יהיה מושלם כאן ועכשיו. היא מנחמת ונותנת כוחות להמשך הדרך.

 כי לא הכל שלם, וכן- יש חווית סבל, יש כאב ובדידות. בעיקר לאנשי אמונה. 

 

אדרבהא"י הכהן

הרב קוק מתמודד גם עם הדיאלקטיקה של החיים (לדוגמא - ביאורו ל"אנא בכח") אבל השאיפה היא להרמוניה, וההבנה הבסיסית שהמציאות למעשה הרמונית נותנת כח לחוש בהרמוניה הזו.

ואכן, גם הקשיים שישנם והסבל והמאמץ הנדרשים מאיתנו אינם נעלמים אבל מקבלים משמעות ויכולת הכלה יותר עמוקה ע"י ההבנה של  ההרמוניה הבסיסית של המציאות. כך שגם אם אני עיוור ולא מסוגל לראות את ההרמוניה (ומי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא מהמתפעלים מיופי הבריאה) עצם הידיעה נותנת כח לחוש שהמאמץ לא רק שמשתלם אלא (ככל שעובר הזמן ומתרגלים את העניין) שאינו מאמץ.

לצערי אני לא במקום גבוה כזה, אבל גם בחיים הפשוטים אנו רואים את ההבדל בין מאמץ למאמץ. בין עובד ה' לאשר לא עבדו.

עיקר הקונפליקט נובע מתחושת הקיום העצמי המתנגד למרות חיצונית. כאשר אנו חשיםבאופן מוחלט שזו אינה מרות אלא דאגה אמיתית לעצם הקיום שלנו, אפשר להשתחרר מהרגשת הקונפליקט. כמו במשל שהבאתי בתגובה הקודמת - אנו כאנשים ואנשות בוגרים איננו מרגישים שהצורך לעצור לפני התפרצות לכביש היא מגבלה, אלא מהלך מחושב מציל חיים. זה נוגע לעצם הקיום שלנו ולכן אנו עוצרים בשמחה גם אם הכדור התגלגל לכביש.

כך אנו אמורים (ויכולים) לחוש ביחס חעבודת ה' - שגם אם איננו מבינים בפועל את הסיבה למצוה זו או אחרת, עצם הקיום הבסיסי של דבר ה' מחיה אותנו ולא מצמצם אותנו.

שוב, לצערי אני לא שם ולכן אני לא יכול לספר חוויות משם, אבל ברור לי שההרמוניה הזו אמיתית.

ולוואי שנזכה כולנו להתקרב אליו באמת

כללית אני די מזדהה עם דבריך...קיש חציליםאחרונה
עבר עריכה על ידי קיש חצילים בתאריך ז' אב תשע"ב 15:40

אם כי יש כאן בהחלט מרוּת, והמרות הזאת מבורכת ורצויה, דווקא כי היא מגיעה ממקור

העצמיות והחירות שלנו.

 

גם לא הבנתי את הנקודה ש"מתברר שהמאמץ למעשה אינו מאמץ".

אנחנו תמיד נדרשים להתאמץ ולהתעלות!

למה לזלזל במאמץ זה? אנחנו כוספים אליו!

אין מספיק מקום בשרתים של ערוץ 7פשוט אני..

אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈

כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳

למה לא? ואני לא רואה עצמי כאדם שטחי......נחלת

הפיצ'ר האהוב עליי בתקופה הזועשב לימון

שנכנסים לאתר אינטרנט והוא מציע לי לאשר שימוש בקוקיות 🤭

אם יש שיער מספיק ארוך אני מאשרת

עד עכשיו אני לא מבינה מזה הקוקיס האלהנחלת

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

תודה!נחלתאחרונה

משה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אני מכיר את הבן אדם בתור ילדל המשוגע היחידי

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

כמה טוהר, אמת וכנות יש בונחלתאחרונה

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

עזרא שיינברג - מישהו יודע מה סוף הסיפור?חוזר תמיד לאשתי

הסוף עוד לא הגיע לצערינו...הסטורי

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

זה השאלה... מתפתח שם משהו?חוזר תמיד לאשתי

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מעניין... אנשים כאלו תמימים?חוזר תמיד לאשתי

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

לא יודע, איך חזרו שוב ושוב למוטי אלון?!הסטורי

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אין לך לעקוב אחרי כל דבר בעולםנקדימון

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

נדמה לימשה

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

למיטב ידיעתי גר היום בקצרין ומנודההריון ולידה

עוד יש איזו הפגנה קטנה כל מוצש מתחת לביתו בקצריןיהודי שואף לטוב

תגובתי נוגדת את תקנון האתר 4ne1אחרונה

ביטוח מופקע על ג'יפחוזר תמיד לאשתי

קניתי לאחרונה ג'יפון חמוד, שטח טוב, עשיתי ביטוח חובה סבבה.

אחרי כמה חודשים אני רוצה להוסיף צד ג' ואני מקבל הצעות מופקעות, בסדר גודל של 6500 אלף ל11 חודש.

מה הסיפור?

מישהו יודע על ביטוח זול לגי'פ?

אין דבר כזה ''ביטוח זול'' שיתאים לכולםפשוט אני..

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

רכבי שטח זה עסק יקרנפשי תערוגאחרונה

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

צירופי מקרים ותחושות בטןשפוי

מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!

בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...

סיפור מהלחימהיהודי שואף לטוב

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

מטורף לגמרישפוי

סיפור נוסף מהלחימהיהודי שואף לטוב

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

וואו. באמת ניסי ניסיםנקדימון

ועוד מהלחימה. טרי.יהודי שואף לטוב

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

צריכים להגיד הגומל, נכון?נחלת

תלוי סיטואציה. בכל מקרה הוראה רווחתיהודי שואף לטוב

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

יש לי המון... הנה כמהכולנו הביתה

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

יש אנשים צדיקים בפורום הזה.....באמת.נחלת

שמעתי פעם משפט יפהחוזר תמיד לאשתי

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

יש משפט שאומרSeven

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

היה יום אחד של פיגועהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ט' באב תשפ"ו 15:37

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

משהו נחמדפשוט אני..

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

פעם סידרתי איזה חדרון שהיה חצי מחסן חצי זולהאברהם יאיר שטרן

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

יש ליSeven

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

קוראים לזה השגחה פרטית..יעל...אחרונה

איך אתם בתשעה באב? מה הלו"זחוזר תמיד לאשתי

מבחינת תוכן, איך אתם ממלאים את היום?

היה יפה ומעניין שהשואל עצמו יפרט ואז ישאל אחרים …פ.א.
או שאתה @זיויק, שרק שואל ולעולם לא משתף מעצמו 
שנה שעברה בערב הייתי בכותל הקטןניגון🌿

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

תלוי במצב רוחאריק מהדרום

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

השנה אני נאלץ לעבוד,חתול זמני

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

שהייתי רווק הייתי נוסע לכותל.נפשי תערוג

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

 

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

שיעורים על ט' באב בעיקרLavender

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

 

קוראים את מגילת איכה 2-3 פעמים מלבד הקריאות בבית הפינג פונג

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

כנראה בלילה באזור שערי הר הבית והכותל,ל המשוגע היחידי

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

פעם פעםמשה

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

עדיין הולכים לכותל? הכנה לטו באב4ne1

הפסנתרןכְּקֶדֶם

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

לא בוכים על חלב שנשפך 🫗 ("על החורבן הפרטי שלי")פ.א.
אנימה

גמרת לבכות?

אני ראיתי אתחתול זמני

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

זה משהו דוקומנטרי?נחלת

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

דוקומנטריחתול זמני

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

מה הכוונה סרט צילמו את מה שראו?נחלת

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

אגב, בקיבוץ יד מרדכי או לוחמי הגיטאותנחלת

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

כל צבא תמיד מלווה בצוותי צילום ותיעודפ.א.

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

בעלות הבריתחתול זמני

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

אא"ל (אם אני לא טועה) ראיתי הסרטות שנחלתאחרונה

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

גוש קטיףהפי

בירושליםאביעד מילוא

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

מקדשים את הלבנה. פשששפתית שלג

באמת ככה מכנים את זה?

יענו עושים קידוש לבנהאביעד מילוא

מחליא אותי שבגלל משחק מטומטם כל העולם משתגעכְּקֶדֶם

מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין

ץ

כמה אותנטי מצדךחתול זמני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

דיברתי על דוסיםכְּקֶדֶם

מי אמר שדוס אמור להיות אינטלקטואל אנין טעם?shaulreznik

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

אני לא חושב שהרב לנדו מהווה דוגמה ליהודיפשוט אני..

דיברתי על דוסיםכְּקֶדֶם

כל אחד צריך לשחררמבולבלת מאדדדד

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

איך רואים שיש שם מישהו שעודד אותך לצפותמשה

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

אממממ האמת לאמבולבלת מאדדדד

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

איזה קטעמשה

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

מעולם לא עניין אותימבולבלת מאדדדד

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

אין לי בעיה שישחררו אבל שיעשו את זה בשושוכְּקֶדֶם

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

למה זה חילול השם?פשוט אני..

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

יש הבדל רב בין היגררות אחר תרבות המערב וביןפינג פונג

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

טהרני לדעתיחתול זמני

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

זו דוגמה קלאסית לביטול תורהפינג פונג
  • תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

  • לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

  • קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ביטול תורה זה אומר שבזמן הזה יכולת ללמוד תורהחתול זמניאחרונה

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

  • עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

  • למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

  • כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

נכון. למה לא? גם חרדים הם בני אדם, אחרי הכל....נחלת

דווקא למשחק הזה יש הרבה יתרונותמשה

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

וואי, אם זה נכון זה מדהים.פינג פונג

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

יותר מחליא המרדף אחרי החפתים של הצעקה האחרונהנקדימון

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

כלה נאה וחסודה.... לא ככה? זה לא נחשב לשקר, נדמה לנחלת

בד"א? ביום חתונתהנקדימון

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

למה אתה כזה חמוץכְּקֶדֶם

נדבקתי ממךנקדימון

אבל אני כזה מתוקכְּקֶדֶם

אה, התכוונת במטפחי הבלורית וכו' אלינו?נחלת

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

תנחומיינקדימון

מה כזה רע בזה?advfb

אולי יעניין אותך