המשפט היומי - ר' יוסף דב מבוסטון קיש חצילים

"נפשי בוחלת בכל אלו הדרשות הסובבות סחור סחור לנושא אחד:

שמירת המצוות טובה לעיכול המזון, לשינה מתוקה, לשלום המשפחה ולעמדה חברתית.

 

 

הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא.

כשהאדם מזדמן עם האל לפונדק אחד, הוא נתבע על ידי האל להקרבה עצמית, המתבטאת

במאבק עם יצריו הפרימיטיביים, בשבירת הרצון, בקבלת 'משא' טרנסצנדנטלי, בוויתור על

חמדת בשר מוגזמת, בהסתייגות לפרקים מן הנעים והערב, ובהתמכרות אל המר המוזר,

בהתנגשותו עם משטר חילוני, ובכמיהותיו אל עולם פרדוקסאלי שאינו מובן לאחרים.

 

הקרב את קורבנך!

זהו הצו העיקרי הניתן לאיש הדת. בחירי האומה,

מאותה שעה שגילו את האל, התעסקו בפעולת הקרבה מתמידה."

 

(ספר דברי השקפה, עמ' 254)

 

נתקלתי בדברים האלה היום איפושו.

מה דעתכם בנושא?

 

זה כמוג'נדס

שקשה לעשות כל דבר שאתה מתאמץ בשבילו... אבל התחושה המתוקה של הסיפוק, של ידיעה ומחשבה שאני ממלאת את רצון ה'- היא המכרעת בעיניי!!

 

אני לא אומרת שזה עושה את העבודה קלה וללא מכשולים... (ממש לא!!!!!)

אבל כן זה מקל..

אממעדיאל

המציאות בשטח לכאורה מראה אחרת, נכון שההתחלות קשות אבל לשמור שבת לדג' עם כל מה שכרוך בזה יכול להסב עונג  רב..

גם שמירה על העריות והתמסרות לאישה אחת לדג' יכולה להסב (לדעתי..) שמחה וסיפוק יותר מחיי הוללות.

 

 

כך גם הרגשתי שלי,מוטיז

אגב קיש, אתה בטוח שזה משפט של ר' יוסף דב מבוסטון?

כעקרון משפט אחד... רק היה צריך להביא כמה פסקאותקיש חצילים

לפני ואחרי כדי שאפשר יהיה להבין אותו

חחח, OKמוטיז
זה חזק. ונכון כ"כ בעבודת ה'נפשי ישובב

לפחות לענד"י הקטנה.. מי אמר שקל לעבוד את ה'? וזה קל להלחם בכעס, בגאוה, ברצון הזה להגיד מילה לא כ"כ טובה? בלשוה"ר? אבל ההתגברות הזו, כמה שהיא קשה- היא בודאי טובה. ולפעמים השכל ממש יודע את זה, אבל הלב (עדיין) לא הולך איתו ביחד.. זו פעולת הקרבה מתמידה, ללא ספק, עם כל השמחה בעבודת ה', הקושי הוא אמיתי. לרומם את האדם מעבר לבנאדם שבו- כמו לדוג'- משהו הרגיז אותי, הכי ברור וקל שאני אתרגז, זה הכי אנושי בעולם.. ולא. יש מקום, מעבר למקום שאני בו, שמעלה אותי ודורש ממני להתעלות.. וברור שבשלבים, ואנחנו לא מלאכים, אבל כן. המטרה- עליה מעבר לקטנות... ובזה- זו עבודה, ולא תמיד נחמד וקל.

 

ואולי זה שלבים בעבודה, ודברים מסוימים שכל אחד צריך לעבוד באופן אישי- כמו "הכובש והישר" של הראי"ה קוק זצ"ל.

 

 

קרבת ה' נקנת בהקרבת קרבנות.. לא סתם אנחנו מייחלים לגאולה, ובימים אלו- ביתר שאת..

 

בע"ה שנזכה להקריב קרבנות ולהתקרב לה' מתוך שמחה..

 

תשובת מחץעין הקורא

לכל מיני 'אני אולי לא נראה דוס אבל

אני ממש מחובר לה' בכל דבר'

 

ועוד כל מיני משפטי זרימה למיניהם.....

בדיוק!הלליש

וזה רק מזכיר שכל השאלות של למה ולמה,

 

ו- אני לא מקיים כך וכך כי אני לא מבין את העניין..

 

לא רלוונטיות לעצם העשיה,

 

אנחנו ממש לא מפרידים בין בשר לחלב בגלל מחקרים שמוכיחים שזה יותר בריא,

 

אנחנו מקיימים מצוות אך ורק כי זה מה שנצטווינו..

 

ברור שיש מקום לסיפוק,

 

אבל ההנאה וההבנה לא קשורים לעצם הקיום..

מ-ד-ו-י-ק!!!!שדות האמונה

בס"ד בר"ה

 

לרבינו הקדוש, יש איזה תורה על זה..

אני לא זוכר בדיוק את התורה, או את המקור, אבל זכור לי שהוא אומר, שאנחנו מקיימים מצוות, כי ככה 'ה ציווה אותנו!!!

והוא גם מביא שם, שדוד המלך אמר את זה בתהילים!!

 

הלוואי וה' יזכה אותי לראות ת'תורה הזאת, ולשמח את כולנו (תגידו אמן )

לא למדו אותך שכחול על תכלת זה לא קריא????|נוזפת|מאמע צאדיקה

הייתי רוצה לראות מה המילה בשפת המקור (אנגלית מן הסתם) למילה "סבל"

במשפט "הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא"

 

כי אין המובן כאן במשמעות של סבל-ייסורים-חוליים

אלא משמעות של סבל נפשי- פנימי.

 

 

ותביא משפטים של הRב בנושאי שמחה

אני בטוחה שיש כאלו

עוד יתחילו לחשוב שהגותו הטראגית של הרב -היא דיכאונית

"עוד יתחילו לדעת" - את מתכוונת קיש חצילים
עבר עריכה על ידי קיש חצילים בתאריך ו' אב תשע"ב 22:19

אצלי פשוט יש מסך טוב - אז זה שיא הקריא לשון אדומה

(או שמא ההפך - הוא גרוע אז יוצר קונטרסט היכן שלא צריך? מבולבל צ"ע.)

 

 

האמת היא שלא הייתי מחפש להביא שומדבר יותר בחיים,

אילולא נתקלתי במובאה הזאת היום איפושו.

 

צריך לבדוק ב"דברי השקפה" מה המקור שם.

(בהנחה שאכן נכתב באנגלית ולא בעברית.)

 

להבנתי, זה סבל בעיקר במובן של יכולת לשאת בעול (tolerance),

כמו במילה "סַבָּל".

אבל יש פה גם אלמנט של צער (קורבן), חוויה קיומית של הקרבה,

של ויתור על חיים שהיו יכולים להיות יותר קלים ונחמדים בפריקת עול.

 

אני לא מכיר כל כך את הביבליוגרפיה של הרב.

אולי בענייני מועדים או דרשות יהיה משו כזה... נבדוק.

כן. המסך שלך גרוע |מאשרת בלי לבדוק|מאמע צאדיקה
תחושה מטרידהאלעד
בשני משפטים-
הבסיס להכל היא הידיעה שה' יתברך הוא טוב, ולכן חפץ להיטיב עם ברואיו.
לכן אני לא רואה כאן סבל כפיה וקורבנות אלא עידוד ואיתגורים.
עידוד ואיתגורים, אבל לאקיש חצילים

בופה של פינוקים ונהמא דכיסופא.

 

סבל = עול = מאמץ = אתגר.

 

האדם נדרש להקריב על מנת להיות ראוי לטוב הזה...

וכך ממילא הטוב הזה יהיה אמיתי וראוי כשלעצמו.

עניין של סמנטיקה.

 

לא רק סמנטיקהאלעד
ממש לא.
זה בעיקר מתן משקל להיבט אחר של אותה תופעה.קיש חצילים

ואחרי מחשבה, אני מסכים שההבדל הזה משמעותי.

האמת, שאלתי את עצמי לאחרונה כמה פעמיםכוכבי בוקר

אני מאמינה בה', ומאמינה בתורה, ומכח זה אני בוחרת לקיים מצוות, ולכן אני משתדלת לקיים גם מה שאני לא מבינה או לא חושבת שזה מה שהייתי בוחרת מלכתחילה.

 

אבל האם אני מאמינה ויכולה לעמוד מאחורי השאלה- האם המצוות הם הדבר שהכי טוב לאדם, בסופו של דבר?

כי אני מוצאת את עצמי בויכוחים שבהם אני לא יכולה לומר בצורה חדה וחלקה: כן, ברור שזה הכי טוב לאדם.

 

יש מצוות שכן: שבת- ברור לי הצד המיטיב שבזה, נידה- אני מבינה את הריגוש שבהתחדשות.

אבל יצא לי לאחרונה לדבר על שמירת נגיעה, על המעבר החד שיש מכלום להכל, בהקשר הזה, ואני לא בטוחה שפסיכולוגית, רגשית, זה מה שטוב. ברור לי שאם לא היה האיסור על נגיעה- לא הייתי שומרת על זה, ואני בכלל לא בטוחה שככה יותר טוב, יותר בריא. אני יכולה לחשוב על עוד דוגמאות אבל נניח את זה לעכשיו (ואני מניחה גם שאנשים במצב אחר יראו דברים בצורה שונה, ונקודות אחרות יראו להם בלתי מובנות)

 

אני מניחה שיהיו פה מיד התנפלויות על זה, אבל תשאלו את עצמכם רגע לעומק, לפני ההתנפלות: איזה חלק מהקפיצה הפנימית מונע מהחינוך שלנו לאורך שנים, ואיזה מאמונה תמימה שזה מה שנכון.

כי אני אומרת, בע"ה אני אמשיך לשמור מצוות ונגיעה בכלל זה, כי אני מאמינה בתורה קוהרנטית ושלמה ולא בלהוציא מתוך זה את מה שבא לי לקיים (לא שאין לי נפילות, כמובן, אבל השתדלות אני עושה)

 

 

ואז אני שואלת את עצמי: האם כל התכלית, לפי המשפט הזה, היא לקיים מצוות על מנת להוכיח אמונה, וגם הכוונה העליונה היא לאו דווקא שיהיה לנו יותר טוב?  כי לפי המשפט הזה מאיתנו כנראה לא מצופה לפעול ככה בגלל שאנחנו מאמינים שזו הדרך היותר נכונה לאדם, אלא רק מתוך אמונה, אז מה יש מעבר?

 

וואי. לגבי הנגיעה..כמו צמח בר

בדיוק ניסיתי להסביר את היופי לחברה חילונית.

וקלטתי לזוועתי שאני בעצמי לא בטוחה למה המעבר הדרסטי הזה הוא טוב לנו..

כלומר,אני מאמינה בפנימיות של העניין. שבסוף זה לטובתי ו--שלא נגיע ל.. ושאני שומרת על עצמי וכו' וכו'.

אבל בסופו של דבר-מסקנה בלתי נמענת- מקיימים מצוות כי מקיימים.

טוב, איסור נגיעה,מוטיז

תראה, האבות שלנו (מהתנ"ך) לא כל כך שמרו על נגיעה, אני לא חושב שבאמת מדובר בהלכה  של מצב אידיאלי, אלא שבמצב שלנו- זה הכרחי, לא יודע, אבל נראה לי שכיבוא משיח-כשהכל יהיה מושלם, לא יהיה איסור נגיעה, אדם יבדיל בעצמו בין נגיעה שהיא טובה ובין נגיעה שאינה...

ז"א א"כ ספציפית ההלכה הזו היא אולי לא מוצלחת מבחינות מסויימות, אבל הכרחית...

אין ספק שהכוונה העליונה היא להיטיב.קיש חצילים

כל השאלה היא: באיזה תודעה האדם צריך לפעול.

 

הקב"ה לא אכזר או סדיסט חס ושלום, אלא בעל הרחמים ומקור הרחמים.

 

אין ספק, שהקב"ה מייעד לאדם את תכלית הטוב דווקא בקיום המצוות.

אלא מה - שהטוב הזה הוא נעלה מאשר טובות קטנות של החיים.

הטוב הזה תובע מאיתנו הקרבה של הרבה דברים בחיים,

ואין טוב גדול ממנו.

 

 

אישית אני מאוד מחובר לגישה ההסברתית של לימוד ומציאת הטוב בקיום תורה ומצוות.

אני לא בטוח שאני תלמיד של הרב בזה (בין הרבה תורות אחרות של הרב שאני רחוק 

מלחוש הזדהות איתן) - ולדעתי יש גם מה להסביר ולחזק במישור הזה.

אלא מה - שעצם הקיום לא תלוי בהסברים שנקבל, חלילה.

גם אחרי התבוננות וקריאת כל השירשור קשה ליא"י הכהן

בספרי החסידות מבואר שעל אף שאי אפשר באמת להבין את המצוות כי הן באות מרצונו יתברך (שזה למעלה מטעם ודעת), הרי שלמצוות יש מטרה. והמטרה אינה רק ליצור מציאות של הקרבה, אלא התקרבות. וכמו שלעצור לפני שחוצים את הכביש זה קשה לפעמים (תשאלו ילד שרודף אחרי הכדור שלו) בכל זאת אנו עושים זאת מתוך הבנה שיש משמעות לעצירה הזו. זו אינה הקרבה וזה אינו סבל. זו תשומת לב לערכים יותר נעלים מאשר כדור מתגלגל.

הרבי מגור בעל ה"בית ישראל" זצ"ל אמר לפני פטירתו ש"קשה להיות יהודי אבל זה משתלם". נכון צריך להתאמץ ולהשקיע, אבל סבל זה מחוץ לתמונה כמו שאומר המגיד מדובנא במשל על הפסוק "לא אותי עבדת יעקב כי יגעת בי ישראל" שיש הבדל בין נשיאה של שק מלא אבנים לשק מלא יהלומים. שני השקים שוקלים אותו דבר, אבל נפשית יותר קל לשאת שק יהלומים.

נכון, לפעמים קשה, לפעמים צריך להקריב ואפילו עד כדי מסירות נפש אבל צריך גם לבנות בנפש יחס של שמחה וסיפוק ואפילו תענוג מקיום המצוות וההתחברות עם השי"ת.

ליתר הרחה ניתן לקרוא את ההקדמה לספר "אגלי טל" על ל"ט מלאכות של האדמו"ר מסוכאטשוב בעל ה"אבני נזר"

אל תקשה על הרב סולוביצי'ק מאדמורים חסידייםמאמע צאדיקה

רק אל תעשה את ז---ה!!!

פלייז!!

אתה יכול להשוות או להנגיד בין שיטות שונות בעבודת השם,

אבל אל תעשה מיש-מש

 

הרב לא מדבר על סבל במשמעות של ייסורים

אלא על החובה של האדם ששואף לאלוקים- של הסופי החומרי המוגבל ששואף לקשר עם הטרנצנדאנטי (זה בשבילך, קיש) האינסופי המופשט-

לעשות זינוק

האדם נדרש להשאיר מאחוריו משו מן החומריות שבו- עמ"נ להתקרב לרוחני

 

הזינוק הזה- הוא אכן סבל- במובן של וויתר על "החיים הטובים", התענוגות, הנחת הגשמית, התועלת הבריאותית או החתברתית שבאה ממצוות...

 

 

אולי ביסוד ביסוד זה נובע מהנק' של הקב"ה כקרוב מכל קרוב או כרחוק מכל רחוק

אבל זה באמת "חכמות בחוץ תרונה" לכתוב בפורום ברשת....

 

 

עשיתם לי חשק גדול עוד יותר ללמוד  בהיקף -בהבנה של ממבט ציפור

^^^ זה לא שרשור רמח"לי חסידי או קוקניקי.קיש חצילים

זה באמת מהזוויות הייחודיות (בעיניי) אצל הגרי"ד.

 

וכשאני חושב על זה אני קצת נוטה להזדהות.

כן, בהחלט יש כאן הקרבה!!! (כי בהבנה הנמוכה שלי, נדמה לי שהחיים יכלו להיות

יותר מפנקים וקלים בלי חיוב בתורה ובמצוות - ובכל זאת אני ניגש לקיים אותן.

גם אם מבחינת האמת המוחלטת - הקב"ה טוב וחפץ להיטיב, וזה העידון הגדול מכל

העידונים שיכולים להימצא. מהמקום בו אני נמצא - מהשיפוט שלי - זוהי הקרבה

קשה ומרה)

בהחלט יש כאן גם סבל = גם במובן של עול ומשא, וגם במובן של ייסורים (כי ייסורים הם עניין

לא רק של צער, אלא גם של מוסר = "וְיָדַעְתָּ עִם-לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ,

ד' אֱ-לֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". הקב"ה משריש בנו תובנות וקניין מעלה, בדרך אינטנסיבית ולא קלילה.)

 

וצדיקה - גם את די מתארת את דברי הרב בטרמינולוגיה חסידית... (לא שזה חלילה מופרך,

אבל אני הקטן מרגיש שזה גם לא מובן מאליו כשלעצמו.)

כן! החוויה הדתית היא במקורה חווית סבל!תולתול

זה היופי שבעניין!

השעבוד, הבדידות, הכאב.

ואתם יודעים מה?

עדיף ככה.

כי אז, כשלא הכל נוח ונעים צריך להתאמץ, צריך לעשות את זה מתוך "איפשי ואיפשי".

זו ההתמדה, זו השאיפה הנצחית לרבש"ע, גם כשלא תמיד קל.

 

 

ומשהו אישי- לפני שנה למדתי במשך שנה שלמה פסקאות של הרב קוק, ותמיד הייתה הרגשה שהרב שואף לשלמות, הרמוניה תמידית, גם במציאות.

אבל בתכלס', בחיי היומיום, לא תמיד מרגישים את ההרמוניה הזו. הרבה פעמים דווקא המתח, הדיאלקטיקה שבמציאות נוכחת הרבה יותר. ההבנה שאפשר שלא הכל יהיה מושלם כאן ועכשיו. היא מנחמת ונותנת כוחות להמשך הדרך.

 כי לא הכל שלם, וכן- יש חווית סבל, יש כאב ובדידות. בעיקר לאנשי אמונה. 

 

אדרבהא"י הכהן

הרב קוק מתמודד גם עם הדיאלקטיקה של החיים (לדוגמא - ביאורו ל"אנא בכח") אבל השאיפה היא להרמוניה, וההבנה הבסיסית שהמציאות למעשה הרמונית נותנת כח לחוש בהרמוניה הזו.

ואכן, גם הקשיים שישנם והסבל והמאמץ הנדרשים מאיתנו אינם נעלמים אבל מקבלים משמעות ויכולת הכלה יותר עמוקה ע"י ההבנה של  ההרמוניה הבסיסית של המציאות. כך שגם אם אני עיוור ולא מסוגל לראות את ההרמוניה (ומי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא מהמתפעלים מיופי הבריאה) עצם הידיעה נותנת כח לחוש שהמאמץ לא רק שמשתלם אלא (ככל שעובר הזמן ומתרגלים את העניין) שאינו מאמץ.

לצערי אני לא במקום גבוה כזה, אבל גם בחיים הפשוטים אנו רואים את ההבדל בין מאמץ למאמץ. בין עובד ה' לאשר לא עבדו.

עיקר הקונפליקט נובע מתחושת הקיום העצמי המתנגד למרות חיצונית. כאשר אנו חשיםבאופן מוחלט שזו אינה מרות אלא דאגה אמיתית לעצם הקיום שלנו, אפשר להשתחרר מהרגשת הקונפליקט. כמו במשל שהבאתי בתגובה הקודמת - אנו כאנשים ואנשות בוגרים איננו מרגישים שהצורך לעצור לפני התפרצות לכביש היא מגבלה, אלא מהלך מחושב מציל חיים. זה נוגע לעצם הקיום שלנו ולכן אנו עוצרים בשמחה גם אם הכדור התגלגל לכביש.

כך אנו אמורים (ויכולים) לחוש ביחס חעבודת ה' - שגם אם איננו מבינים בפועל את הסיבה למצוה זו או אחרת, עצם הקיום הבסיסי של דבר ה' מחיה אותנו ולא מצמצם אותנו.

שוב, לצערי אני לא שם ולכן אני לא יכול לספר חוויות משם, אבל ברור לי שההרמוניה הזו אמיתית.

ולוואי שנזכה כולנו להתקרב אליו באמת

כללית אני די מזדהה עם דבריך...קיש חציליםאחרונה
עבר עריכה על ידי קיש חצילים בתאריך ז' אב תשע"ב 15:40

אם כי יש כאן בהחלט מרוּת, והמרות הזאת מבורכת ורצויה, דווקא כי היא מגיעה ממקור

העצמיות והחירות שלנו.

 

גם לא הבנתי את הנקודה ש"מתברר שהמאמץ למעשה אינו מאמץ".

אנחנו תמיד נדרשים להתאמץ ולהתעלות!

למה לזלזל במאמץ זה? אנחנו כוספים אליו!

קחו כסף בכמות בלתי מוגבלתזיויק
עכשיו, מה 4 הדברים המרכזיים שאתם מקדמים?
בונה לעצמי מעבדה של AI בביתמשה
תן 4 דבריםזיויק
מעבדת AI, ארון תקשורת לAI, שרת אחסון לAIמשה

וכו'.

 

זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.

😁זיויק
4 *נושאים*
הולכת לישון, לפני הכלט'

כי מליון דאגות ירדו לי מהראש

 

אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל

ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות

מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז

 

אהבתי ממשזיויק
עונהנקדימון
1. קרן מימון לבוגרי ישיבות בציבור שלנו שלאחר 10 שנים בישיבה (ומבחני רבנות או קריטריון אחר שיאמת שהם לא בזבזו שם סתם זמן) החליטו לצאת ללימודי חול בתחומים מעשיים. הייתי מממן אותם לגמרי עד סוף התואר (כולל מכינה קדם-אקדמית, ריענונים או השלמת בגרויות אם נדרש). כנ"ל לגבי קורסים מקצועיים למעוניינים, אם כי ההעדפה היא לתואר ממש.

2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.


3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.


4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.

שם הכל ב-s&p500אריק מהדרוםאחרונה
וחוזר לעבוד.
עזרה - המבט הנכון על התורה של הדת"למחפש אהבה

בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..

למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.

אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.

תוכלו להחכים אותי בנושא?

אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.

 

שאלה כללי מדי אחיזיויק
האמת שאני ממש מכירה את המקום הזה.....תמימלה..?

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏


(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

יפה מאוד! תודהמחפש אהבה
להבנתי הרב קוק היה נחשב בימינו חרדיזיויק
ואפילו קיצוני
אבל בחרדי הוא נחשב מאוד "מזרוחניק"תמימלה..?
לדעתי לא בצדק כי אם הוא היה בתקופתנו כנראה גם הדתל היו מגדירים אותו חרדי אבל זו המציאות🤷‍♀️......
תראה לי רב חרדי מיינסטרים שדומה לרב קוקמחפש אהבה

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

היום "חרדים" זה סוציולוגיהנקדימון

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.


ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.


נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

מצד הנהגות דקדוק לבושפתית שלג
עבר עריכה על ידי פתית שלג בתאריך כ"ג בסיוון תשפ"ו 8:11

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

ימימה,לה, את כל כך צעירה?!נחלת

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

 

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

 

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

סליחה. תמימה'לה!נחלת
כןכן😅😅תמימלה..?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

אהבה נמדדת גם בהשקעהארץ השוקולד
כשאת אוהבת את הילדים שלך קשה לך להציב תנאים עם עזרה, ככה זה אהבה
אם רוצים לתייג משתמש אז יש דרך פשוטהנקדימוןאחרונה

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  


 

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...


 

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

זו שאלה מורכבת ועדינהנקדימון
הציונות הדתית היום כוללת כמה מגזרים, ולמעשה מקיפה כמעט את כל מי שאינו חרדי ואינו חילוני (ולא מסורתי). על מי אתה רוצה לשאול? איזה דמות, ישיבה או רב הם אלה שתופסים אותך?

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

אל תכריח את עצמך להתאים למסגרת, פשוט תלמדמרגול

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.


תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה


מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.


בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

יפה מאוד מרגול. צודקת לגמרי. תודה!נחלת
אם אתה מחפש כל מיני שיעורים, אציע מקומות שוניםארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ג בסיוון תשפ"ו 11:03

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה


 

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/


 

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי


 

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים


 

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה


 

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה


 

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר


 

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק


 

 

 

מעניין אותי, למה אתה קורא רוח הלימוד של הדת"ל?פתית שלג

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

השורה הראשונה לדעתי היא הבסיסנפשי תערוג

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים


לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.


תסיק כאן למה ומה זה אומר

שואל מסקרנות..מחפש אהבה

מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?

תלוי איזה חרדיזיויק
יהירות, ניתוק, וגסות רוחנקדימון

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

 

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

 

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

זה באמת הדבר הראשון שעולה לך לראש כשאתה רואה חרדינעומית

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?


באמת? 

בדרך כלל כן, אבלנקדימוןאחרונה
א. לא תמיד הכל ביחד. לפעמים רק אחד מההתנהגויות ייראה.

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.


ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.


ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

חושבת ששאלה מעין זו עלולה להזמין לשון הרע.נחלת

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חתול?רקאני

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

מההקשר אני בעצם מבין שאתה שואל:פתית שלג

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

 

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

חייל, לובש מדיםעשב לימון

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

כלוםטיפות של אור
אני לא נגד מגירות. זה מועיל וחשוב וכו. אבל בסוף מתחת לכל התחפושות כולם בני אדם, וכשמגיעים לשמים לא שואלים את האדם 'לאיזה מגזר השתייכת'

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים


אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

פינגווין קיסריכְּקֶדֶם
אין אסוטיציהנפשי תערוג

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

הממ"ד שלכם מוכן? או המקלט?זיויק
חדר השינה של הילדים, תמיד בכוננות.ל המשוגע היחידי
רגע זה עדיין נקרא שאגת הארי או שזה כבר האריה שאהבקעלעברימבאר

תות?

האריה שאהב יירוטפשוט אני..
חחחחחחחחקעלעברימבאראחרונה
זה כבר האריה שאהב תותעשב לימון

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

רוצה לעזור לי לפנות מקום?פתית שלג
אני מוכן לבואל המשוגע היחידי

60 לשעה

צודקל המשוגע היחידי

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

אתם מכירים את ארץ-ישראל מספיק? צריכים יותר?זיויק

מה עדיף?

ידע?

טיולים?

חיבור להתיישבות?

חקלאות?


אני בדיוק מתלבט בעניין

הכרת הארץ לאורכה ולרוחבה ובאופן מייטבי ע"י טיוליםפ.א.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

אני ישמח לקבל עוד מהכלל המשוגע היחידיאחרונה

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

לו יכולתם - איזה תגובה שלכם הייתם מוחקים מהפורום?מחפש אהבה

יש כזה דבר?

בוודאי. לא מעט.נקדימון
אבל כנראה בעיקר שינויי טון ולאו דווקא מחיקה לגמרי.
תגובות בוטות המביאות מחלוקת בהתאם.נחלת
את??? את מגיבה הכי טוב בעולם!מחפש אהבהאחרונה
כמה לקו באצבעקעלעברימבאר

אמור מעתה: באצבע לקו 72 קלוריות, וב100 גרם לקו 532

וידוי של עריק...מחפש אהבה

ישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.

שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.

סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.

לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.

אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"

זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.

ואז זה השפריץ ממנו החוצה:

"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",

"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"

"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".

פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.

אתם פשוט מנסים לשנות אותי.

 

גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"

"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.

היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".

היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''

"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"

"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".

 

"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".

 

"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".

בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".

 

אולי יעניין אותך