השאלה היא אם הדיבורים האלה שלה אכן נובעות מחוצפה.

לי נראה שבגיל זה בו היא מנסה לפתח עצמאות וזהות, היא כבר לא עושה מה שאומרים לה אלא מנסה לחקור ולעשות לפי הזהות שלה, מה שמתחשק לה, לבדוק גבולות וכו'.

אך ברור שאי אפשר לתת לה להתנהל כך.

כל פעם כשכעסתי על התגובות שלה, זה נגרר לסתם בכי וריבים והחמיר את המצב.

עד שהבנתי שהיא לא מתכוונת להתחצף ופשוט צריך לתת לה אלטרנטיבות אחרות...

לכן אני בכל פעם שהיא מדברת כך אני עונה לה (בצורה נעימה אך שאי אפשר להתבלבל שאני מתכוונת למה שאמרתי): "ככה לא עונים לאמא!", "אני יודעת שלא התכוונת, אך זאת נקראת חוצפה...", "זה ממש לא כיבוד הורים" או כל ניסוח שמתאים לך. ואז נותנת לה אלטרנטיבה אחרת איך לנסח את דבריה בצורה מכובדת (התכוונת להגיד ש.... או משהו בניסוח דומה).

בהתחלה היא היתה קצת בהלם (ילדה חכמה מאד, ניסתה להבין מה עומד מאחורי דברי...)-

אך אחרי 5-6 פעמים כאלה, ה"חוצפות" שלה נעלמו כלא היו...

ואם חוזר מידי פעם- רק תזכורת קטנה  מספיקה...

כשאני עונה לה ככה היא צועקת עלי "זה לא חוצפה!!!"

את יכולה לשתף אותה ברגשותייך. 

היא צעירה, אז זה צריך להיות מסר קצר: "זה לא נעים" ולעשות פרצוף עצוב

אצלינו זה עובד.

לעצור הכל, לשתף בהרגשה שלך עם הבעת פנים מתאימה בצורה שתבין.

אהבתי.. (יוקטנה)

אבל הילדה מרגשיה שחסר לה יחס שלא הואבים אותה שיא לא שווה וזה גורם לה לצער וכאב עמוק שלא יכפת לה לעשות כל מה שבא לה כך גם אני מרגיש כלפי ההורים שלי צריך להבין את הילדה לעניק לה האבה ולהראות לה את הדרך הנכונה בלי שתיפגע בדרכי נעם לעט לעט היא תבין שיש לה תועלת ותירצה מעצמה להתידד איתך אבל שתיכסעי עליה היא תומר מי היא שתיצעק עלי והאגו מתחיל לעלות והיא כל כך רוצה לחזור בה אבל קשה לה לבקש סליחה לכן היא מעבדת עשתונות שצועקים עליה תדברי אתיה בדרכי נעם והיא תבין שהואבים אותה ומימילה שתומרו לה משהו היא תבין שזה לטובתה וכך היא תקשיב לך ולעט לעט היא תגיעה למסקנה הזאת והכל יחזור למקומו בעזרת ה" ועדיין לעניק לה יחס טוב גם אחרי שהכל חזר לקדמותו ועוד טיף קטן ברור בהיא מתחצפת עליך זה עורס אותך אחרי שגידלת אותה וכ"ו ואת רוצהה לעתעצבן ואז תומרי לעצמך במחשבה אייך את היית מגיבה במיקרה שאת ילדה וההורים שלך צועקים עליך ומה היית עושה במקום הוריך בהצלחה בעזרת ה" יתברך בהמשך הדרך והמון לילה טוב

הבן שלי לא שומע בקולי. החופש שיבש אותו לחלוטין. כשאני שולחת אותו לישון, הוא מתעלם וקורא. בבוקר הוא לא יוצא מהחדר ולא מתלבש ואם אין ברירה ואני נותנת לו מכה, הוא מחזיר לי מכה/בעיטה. הוא כבר כבד מכדי להרים ולגרור לאן שאני רוצה.

אני מיואשת!!!!!!

ילדים עוברים בחייהם כל מיני תקופות של התבגרות, בדיקת השפעתם על הסביבה,

בדיקת גבולות ועוד.

הדבר הראשון שאנחנו כהורים צריכים זה לקחת נשימה ארוכה ולחשוב בקור רוח.

כאשר אנו מגיבים בכעס הילד מצדו השיג את המבוקש. אנחנו לא מלאכים יש לנו הרבה מעידות.

אבל אם נסתכל על הכל בפרספקטיבה הנכונה נראה שזוהי תקופה בחייו של הילד, היא תעבור, ותפקידנו

הוא להעביר אותה בצורה בה הילד ילמד דברים חדשים על עצמו, עלינו, על מנהגי העולם וכו'.

ברגע שנפנים את זה באותו רגע של כעס על הילד נוכל להגיב בצורה הנכונה.

לכל הורה יש את הנכון בשבילו, אפשר לדבר בצורה חד משמעית שאצלינו לא מדברים כך, אפשר לשלוח לחדר

כדי לחשוב על איך מדברים, אפשר להראות שנעלבת או לצאת מהחדר בהפגנתיות ועוד...

מה שחשוב הוא שתהיי שלמה עם עצמך, תנסי לחשוב על זה בזמן שאת לא כועסת, מה אעשה אם זה יקרה שוב?

בקשר לבן ה8-

גם לי יש ילד שברגע שיוצאים מהמסגרת הרגילה הוא שובר את כל הכללים, אז אנחנו חושבים מה הכי חשוב לנו

ורק על זה אנחנו מתעקשים. בשעת השינה למשל אנחנו מכבים כמעט את כל האורות בבית ואומרים שמי שרוצה להשאר ער יכול לקרוא במיטה ואנחנו יוצאים מהזירה. לאט לאט כולם הולכים למיטה ואז אחד מאיתנו הולך להגיד להם לילה טוב ולדבר לפני השינה, ואח"כ הבן יכול לקרוא במיטה עד שנרדם. בבוקר אני נותנת לו להתמרח כמה שרוצה ואז כשרוצה ללכת לחברים הוא פתאום מתארגן במהירות ואפילו מתפלל...

וגם ממליצה מאוד לדבר איתו על הכל בזמן ששניכם רגועים, לפתוח רגשות של שני הצדדים ולהגיע ביחד לפתרונות.

אף אחד מאיתנו לא הורה מושלם אבל אנחנו תמיד צריכים להשתדל להשתפר.

ממליצה מאוד על השיעורים בחינוך של דר' אבולפיה באתר של מכון מאיר.

אין דבר כזה "הוא מחזיר לי מכה/בעיטה"... הוא לא ילד בן שנתיים..

על דבר כזה, מיד מגיבים: "לאמא לא מרביצים". 

לעצם הענין - כדאי לזמן שיחה, לא מאוחר בערב, ולהגדיר לו בנחת ובנעימות, כמי שמודיעה לו משהו חשוב. לא כמי שחוששת אם יואיל לקבל... : בגלל שחשוב בחופש לא להתרגל לגמרי שאין סדרים - אז מהיום, קוראים עד שעה..  בבוקר קמים עד שעה תשע (תדאגי שיהיו מספיק שעות שינה), אח"כ מתפללים, ארוחת בוקר..  את יכולה גם לקבוע תפקיד יומי קטן בבית (נניח, מוריד את הפח).

ואת יכולה גם לומר לו, כשהוא עוד יהיה "בהלם" מהחוצפה לסדר לו סדרים חדשים.. שבגלל שאת מבינה שזה קצת מאמץ להתרגל מחדש לסדר - אז את מוכנה שתקבעו, בשביל לעודד את הדבר החשוב הזה, שכאשר הוא יעמוד בסדרים הללו בלי שתצטרכי להגיד הרבה פעמים לישון ולקום (כלומר, זה לא לשיקולו, אלא פשוט כמות הטירחה..), הוא יקבל - למשל - פרס חצי שקל ליום (לא יותר).

בהתחלה כעסתי מאד, הרמתי את הקול ואפילו ניסיתי פעם אחת מכה חלשה על כף היד..

עונשים לא עזרו, והכל חזר כבומרנג!

היא התחילה להרים עלי את הקול, להרביץ כשהיא כועסת, ולהגיד לי שאם לא אבוא איתה לגן השעשועים אני אקבל עונש...

אז הלכתי הפוך על הפוך!

ילדה כזאת צדיקה כועסת?? איך שאני אוהבת אותך! אולי את רוצה לספר לי מה קרה? התבלבלת- אנחנו מבקשים, לא כועסים..

וכמובן שחיזוקים כשהיא כן מתנהגת יפה..

איזה אחות טובה!  זכית במצווה גדולה! איך משמח אותי ששמעת בקול אבא! וכו'..

לא אומרת שזה פתר הכל הכל, אבל הרבה דברים נעלמו לגמרי!

וכמובן שיותר כיף להתנהג יפה.. מקבלים חיזוקים חיוביים ולא שליליים...

בהצלחה!

עוד משו- כשילד בגן של אמא שלי מרביץ- היא קודם כל נותנת לו חיבוק, ואח"כ מבררת מה קרה..

הגננת מחבקת את המרביץ או את זה שהרביצו לו??

קשה לי כאן המשפט- "ילדה כזאת צדיקה כועסת??" זה עלול להעביר מסר מבלבל וליצור קונפליקט מיותר..

א- אני צדיקה, וככזו אני אמורה לא לכעוס.

ב- אני מרגישה כועסת, אז מה זה אומר עליי??

אפשר לומר, בואי צדיקה שלי, תספרי לאמא למה את כועסת. לא להציב את שתי האופציות כסותרות זו את זו. אני קוראת לך צדיקה כי כך אני רואה אותך, ורואה שאת כועסת, ומבקשת שתבטאי את זה בדרך יותר בריאה, מכבדת.

השאלה מה היא עושה עם זה.

חוצמזה, שאני לא חושבת שזה נכון לקרוא לילד צדיק. צדיק זו מעלה שצריך להגיע אליה. אם ילד עשה מעשה טוב/מצווה אז אפשר להגיד לו "כל הכבוד צדיק" וכו', אבל סתם ככה "בוא צדיק לאכול ארוחת ערב/להתקלח/להחליף טיטול" זה מוריד מהמילה צדיק את כל העבודה...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות