כל שנה אני מרימה את העיניים מהדף, סוגרת את האוזניים,
מנסה לא לשמוע
הפסוקים באיכה שמעלים לי דמעות- הם אחרים
הם הפסוקים שמתארים את מה שעדיין חסר לנו בעולמנו
וגם אם נראה מבחוץ שיש לנו המון (ויש לנו לא מעט)
עדיין- חסר העיקר
העיקר זה גלות שכינה
זה שבית המקדש- כבניין וכמצב רוחני וכסמל -חרוב
הפסוק אומר ,שועלים הלכו בו, אבל על הר הבית בימינו- לא הולכים שועלים!!!! הולכים גרוע גרוע מזה- והזר הקרב יומת, ואסור שיהיו שם לא עצים גודלים, ולא קברים של מרצחים, ולא מסגדים לאלו שמשתחווים ואחוריהם אל מקום המקדש, ולא רשויות חסרי אחריות שכל עניינם לעקור שם ישראל ולא אכפת להם להרוס את המבנה הפיזי של ההר (קירות התמך וכולי)
זה שמדינת ישראל לא מספיק קרובה להתקיים לפי התורה
זה שאנשי התורה הם כולם מפולגים ועסוקים מידי בלריב ולהשמיץ מגזר את השני (הו! אנחנו! אנחנו לא כאלו... רק אצלנו בפורום יש מגוון.. וכולם בשלום -עד לפיצוץ הבא....)
זה שהיהודים בארץ הזו כולם מפולגים... שבאמת לא אכפת ממגזרים אחרים... (אנחנו? לא אכפת?! אנחנו הכי אכפתיים בעולם!! הנה... והנה ... כל זה התנדבנו ועשינו! -כן? ומה איתם? ואיתם? ואת אלו שהם הלא בדיוק הכוס תה שלכם אז יצאתם נגדם למלחמת דעות עד חורמה?)
כל הדיון שיש בזמן האחרון על בני ישיבות ויציאה לצבא- עצם הדיון הזה- לא משנה מה הדבר הנכון לעשות- זה כל כך רחוק מדרכו השלמה של דוד המלך שהיה גם יוצא בראש הצבא וגם ראש סנהדרין ולא היה לו שום סתירה ביניהם! ואנחנו- איפה???
זה שיש מחיצה של ברזל בינינו לשמיים- וכל התפילות שלנו..... לא אותו דבר
זה שיש אפשרות בעולם בכלל לכפור- שלא רואים בחוש ממש כמה השם מנהיג את העולם
זה שיש בגלות יהודים שלא כולם חושבים לעולת
זה שיש יהודים שמתבוללים- גם בארץ, ובחו"ל זה מימדים של אסון
שנמשיך?
מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם, אֵין תּוֹרָה--גַּם-נְבִיאֶיהָ, לֹא-מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהוָה.
...
זְכֹר יְהוָה מֶה-הָיָה לָנוּ, הביט (הַבִּיטָה) וּרְאֵה אֶת-חֶרְפָּתֵנוּ...
עַל-זֶה, הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ--עַל-אֵלֶּה, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.
עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ. {פ}
אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים...
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה. מא נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל-כַּפָּיִם, אֶל-אֵל בַּשָּׁמָיִם. מב נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ. {ס} מג סַכּוֹתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ, הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ. מד סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ, מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה.
