הגמ' בגיטין נ"ו עמוד א' מביאה את אופן חורבן בית שני:
היה מצור שלוש שנים ע"י אספסינוס קיסר, והיו שלשה עשירי ירושלים : נקדימון בן גוריון, בן ציצית הכסת,ובן כלבא שבוע
אחד אמר אני אזון אותם בחיטים ושעורים, אחד אמר ביין מלח ושמן, ואחד אמר בעצים, והיה להם לזון 21 שנה.
באו כמה בריונים לחכמים ואמרו להם: בוא נלך לעשות איתם שלום- לא נתנו להם רשות. בוא נעשה איתם מלחמה - ענו להם חכמים לא נצליח, הלכו הבריונים ושרפו את מחסני החיטים והשעורים והיה רעב.
מרתא בת בייתוס הייתה עשירת ירושלים. אמרה למשרת שלה לך תביא לי לחם סולת, עד שהלך נמכר כבר, אמר לה אין סולת יש לחם לבן, אמרה לו תביא , עד שהלך כבר נמכר, אמר לה אין לחם לבן אבל יש לחם שחור, אמרה לו תביא, עד שהלך נמכר, אמר לה אין לחם שחור יש לחם שעורים, אמרה לו תביא,עד שהלך נמכר, הורידה מרתא את נעליה ואמרה אני אלך ואראה בעצמי אם אני ימצא משהו לאכול, הלכה וכיוון שדרכה על גללי חמור מרוב עדינותא נפחה את נשמתה,
קרא עליה ר' יוחנן בן זכאי :'הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה'
יש אומרים תאנים מיובשות שאכל ר' צדוק אכלה ומרוב אסטניסטיות מתה,שהרי ר' צדוק צם ארבעים שנה כדי שלא תחרב ירושלים וכשהיה אוכל משהו היה נראה מבחוץ , וכשריפאוהו הביאו לו לאכול תאנים מיובשות.
מתי שמתה מרתא הוציאה את כל אוצרותיה לבחוץ ואמרה : בשביל מה אני צריכה את זה .
וזה כמו מה שכתוב בפסוק:'כספם בחוצות ישליכו'.
