שיהיו יותר מוצקים מתחושת רעב?

אם כן - זו מעלה מאוד לא פשוטה, שמאוד צריך לעמול עליה לאורך שנים.

לא כל אדם - בטח בדורנו - יצליח לבנות קומה שכזאת, אם לא בעמל רב מאוד.

שכל עוד לא חווית את המצב הטוב, קשה לחוש בחסרונו...

כולם בוודאי מכירים את התאוריה של "סולם הצרכים של מאסלו"

לפי זה- הצורך באוכל- כלומר הקושי של הצום- נמצא במדרגה הכי בסיסית

הצורך במשחי- כלומר הקושי באבל על החורבן- נמצא אי שם למעלה ב"מימוש עצמי"- אולי אפילו ברמה יותר גבוהה ממה שהתאוריה שלו מגיעה בכלל- כי זה מימוש רוחני, לאומי, ,,,

• אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה, גם אם היא נחוצה לו לקיומו, וכן לא יטרח בחיפוש בת-זוג לסיפוק צרכיו המיניים והרגשיים.
• אדם שאין לו ביטחון בקיומו היום יומי, לא יחשוב על הקמת מפעלים לעזרה לזולת.
• אדם שלא מסופק מינית לא יחשוב על הקמת "תנועת מחאה עממית" ובוודאי לא על "מהפכה צבאית

(ציטוט מתוך הקישור המ"ל)

ומה שהבנתי הוא -

שככל שצורך הוא יותר נמוך ומיידי, כך גם הוא יותר מטריד (גופנית) את האדם,

גם אם האדם שם אותו כפרטי יחסית בסולם הערכים שלו,

ונחות ביחס לצרכים יותר גבוהים, כלליים ונעלים.

אין הדיבור כאן על מציאות פסיכולוגית קיימת (להבנתי) -

אלא על ברירת המחדל, שהיא אתגר, וההתגברות עליו נקראת מסירות נפש.

נראה שהוא מתכוון למין חוק בל ייעבר,

שעליהם עלינו להתגבר ולהתעלות, וזה ביכולתנו.

יוצא לפי זה שאדם לא מסוגל לחשוב על חסרון ה' ובית המקדש כשהוא רעב,

אז הצום מחטיא את מטרתו!

הרעיון של הצום אומר לנו בדיוק ההיפך.

מדוע זה באמת כל כך קשה לאדם להיות מוטרד מחסרונו של בית המקדש

יותר מאשר הוא מוטרד כעת על זה שהוא רעב.

היא לא באה לשלול את רעיון הצום, אלא להמחיש את האתגר שלו,

וללמד זכות עלינו, המתקשים להתרכז בצום על עניינו.

לפי זה, הרעיון של חכמים לתקן צום הוא גרוע, כי הוא רק מקשה עלינו לזכור את החורבן והחיסרון...

העניין המרכזי - הייסורים על מה שאיננו -

מפנים את תשומת דעתנו בעיקר לחשוב ולהתבונן.

מצד אחד הרעב מפריע לחשוב בצלילות -

אבל מצד שני, הוא גם לא מאפשר להתעלם מעניינו של יום,

שזה העיקר.

הרעיון של חכמים דווקא נראה לי מעולה,

כי בלי יום זיכרון מוחשי (במעט מעט) בכלל לא נזכור את החורבן.

וחוצמזה, ברור שמה שחכמים תיקנו הוא הטוב ביותר!

הרעיון של מאסלו, כוונתי

הוא בהחלט נכון, ואל לנו לזלזל בחכמים מאיתנו.

והמציאות תוכיח.

אך יש להוסיף שמה שטוב לאומות העולם, לאוו דווקא מדויק אצלנו,

אנחנו נמצאים הרבה הרבה מעל.

היא מתארת את האדם כאנושי ביותר

כנראה מי שניסח את התאוריה הזו לא זכה מעולם להכיר תלמיד-חכם גדול, ולו אחד

שיפריך לו את התאוריה

שיראה לו שיש קדושה שיכולה להעלות את האדם מעל לצורך גופני- לעיסוק בעבודת-שמיים

כל אחד מאיתנו יכול לספר לפחות 3 סיפורים על רב גדול וצדיק שהיה מאוד רעב או מאוד חולה או מדוכא בייסורים -ועדיין איכשהוא היה לו כוח פנימי אדיר ללמוד תורה, לעשות חסד, להתייחס לעוד דברים בחיים מלבד הצורך האינסטינקטיבי

אני לוקחת את התאוריה הזו בתור בסיס נתונים- לא בתור פסגת שאיפות

היא עבודתו של כל מי שמוסר את הנפש עבור עקרונות.

על איזו מערכת גופנית וקוגניטיבית - עליו להתעלות.

(מערכת שביסודה אין מבורך ממנה כמובן - שהיא בעצם מנגנון ההישרדות הגאוני

של האדם. קודם כל הצרכים החיוניים והמיידיים.)

ללמדך שלא הייתה זו אש שבערה משום מקום -

אלא ההתמסרות הסיזיפית היום יומית, מה"באשר הוא שם" בו היה בנקודת ההתחלה.

ללמדך שזו מסלול ועבודה שאינם מסורים לאיזה "chosen ones" מרחם ומלידה -

אלא לכל אחד ואחד מאיתנו, באשר ירצה.

אני זוכר שקראתי את "מרד הנפילים" (את רובו)

ואנחנו הרי בעצם בצד של איין ראנד, אבל מצד שני היא כותבת שאין בכלל מקום לצדקה בעולם ,(וואי אני מצטמרר כשאני נזכר בספר)

ולזה אנו לא מסכימים הרי, אז כשקראתי, חשבתי שזה בדיוק ההבדל ביו מי שיש לו את התורה לבין מי שאין, (התורה, או את אלוהים, אם תרצו...)היא, איין ראנד, היתה בכיוון הנכון, אבל זה המקסימום שהיא יכלה להגיע אליו- המשפט, הכללים הנכונים והיבשים,

אנחנו יכולים להמשיך ולהבין למה יש צדקה, ובכל זאת לא לסתור את הכללים.

ונראה לי אותו דבר פה. כשיש לך את האלוהים, דברים שונים, זה עוד מימד,

אבל גם שקר והרס, נתת את הדוגמא המצויינת (שלילת צדקה מכל וכל).

אנחנו בצד של כל דבר חיובי ואמיתי בכל רעיון שהוא.

אדם לא הגיע לאחוז ברעיון אא"כ זיהה בו משהו אמיתי ונכון ביסודו ושורשו.

אותו אנחנו מחפשים.

אני לא משוכנע שיש פסיכואנליטיקן מסויים שהמציא תיאוריה שלגמרי קלעה

לאמיתתה של נפש האדם.

אבל מצד שני - אני חושב שאם הוא מאמין בה, יש בה גם צדדים של אמת...

נראה לי שברגע שמגיעים למימוש העצמי (הדרגה שחכמים הגיעו אליה),

נמצאים מעבר לסולם הצרכים הזה.

שהוא בכלל מדבר על רמה כזאת, שאנחנו רואים אוכל על השולחן וכופים על עצמינו שלא לאכול אותו, הוא מדבר כשגם אין, אין בכלל אוכל, ולדעתי הוא מתכוון בעיקר לדאגה שיש לאדם מהחיסרון, מה שלא קיים כאן,החיסרון הוא פשוט כי החלטנו להחסיר, וממילא הוא לא מקשה עלינו לחשוב על הדברים שלשמם אנו צמים,

להיפך יש תחושה של נקיות מסויימת...

האם את היותר אמתית זה הנשמה שלך? או הגוף?

כי הרגשי נוטה אחרי הרוחני [מודל אפר"ת]

וזה בדיוק מטרת הצום -

לא שנחשוב על אוכל , אלא שנשים זאת בצד ונתחבר מחדש לנשמה

והנשמה כ"כ רוצה בית מקדש! גם בשביל האוכל..

אומר "היכן שמחשבותיו של אדם - שם הוא"

הרוחני מנטאלי משפיע על הרגשי פיזי

ואין הכוונה למחשבות של אותו רגע וכד'

אלא בהזדהות הפנימית

הצום בא להזכיר לנו ברובד המהות הפנימית שאנו לא ה"אדם האוכל"

למרות שאוכלים וזה מצוין ואין התנגדות

השאלה מי הוא זה שאוכל

הנשמה, הקודש, הנצח, האלוהי..

העשרתני. תודה.

בחנוכה תמיד אומרים לילדים להקשיב לסיפור שהשהלבות מספרות.

אז עכשיו אפשר להגיד:

שששששששש...

תקשיבו לסיפור המלחמות שהבטן מספרת

ששש...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר