שיהיו יותר מוצקים מתחושת רעב?

אם כן - זו מעלה מאוד לא פשוטה, שמאוד צריך לעמול עליה לאורך שנים.

לא כל אדם - בטח בדורנו - יצליח לבנות קומה שכזאת, אם לא בעמל רב מאוד.

שכל עוד לא חווית את המצב הטוב, קשה לחוש בחסרונו...

כולם בוודאי מכירים את התאוריה של "סולם הצרכים של מאסלו"

לפי זה- הצורך באוכל- כלומר הקושי של הצום- נמצא במדרגה הכי בסיסית

הצורך במשחי- כלומר הקושי באבל על החורבן- נמצא אי שם למעלה ב"מימוש עצמי"- אולי אפילו ברמה יותר גבוהה ממה שהתאוריה שלו מגיעה בכלל- כי זה מימוש רוחני, לאומי, ,,,

• אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה, גם אם היא נחוצה לו לקיומו, וכן לא יטרח בחיפוש בת-זוג לסיפוק צרכיו המיניים והרגשיים.
• אדם שאין לו ביטחון בקיומו היום יומי, לא יחשוב על הקמת מפעלים לעזרה לזולת.
• אדם שלא מסופק מינית לא יחשוב על הקמת "תנועת מחאה עממית" ובוודאי לא על "מהפכה צבאית

(ציטוט מתוך הקישור המ"ל)

ומה שהבנתי הוא -

שככל שצורך הוא יותר נמוך ומיידי, כך גם הוא יותר מטריד (גופנית) את האדם,

גם אם האדם שם אותו כפרטי יחסית בסולם הערכים שלו,

ונחות ביחס לצרכים יותר גבוהים, כלליים ונעלים.

אין הדיבור כאן על מציאות פסיכולוגית קיימת (להבנתי) -

אלא על ברירת המחדל, שהיא אתגר, וההתגברות עליו נקראת מסירות נפש.

נראה שהוא מתכוון למין חוק בל ייעבר,

שעליהם עלינו להתגבר ולהתעלות, וזה ביכולתנו.

יוצא לפי זה שאדם לא מסוגל לחשוב על חסרון ה' ובית המקדש כשהוא רעב,

אז הצום מחטיא את מטרתו!

הרעיון של הצום אומר לנו בדיוק ההיפך.

מדוע זה באמת כל כך קשה לאדם להיות מוטרד מחסרונו של בית המקדש

יותר מאשר הוא מוטרד כעת על זה שהוא רעב.

היא לא באה לשלול את רעיון הצום, אלא להמחיש את האתגר שלו,

וללמד זכות עלינו, המתקשים להתרכז בצום על עניינו.

לפי זה, הרעיון של חכמים לתקן צום הוא גרוע, כי הוא רק מקשה עלינו לזכור את החורבן והחיסרון...

העניין המרכזי - הייסורים על מה שאיננו -

מפנים את תשומת דעתנו בעיקר לחשוב ולהתבונן.

מצד אחד הרעב מפריע לחשוב בצלילות -

אבל מצד שני, הוא גם לא מאפשר להתעלם מעניינו של יום,

שזה העיקר.

הרעיון של חכמים דווקא נראה לי מעולה,

כי בלי יום זיכרון מוחשי (במעט מעט) בכלל לא נזכור את החורבן.

וחוצמזה, ברור שמה שחכמים תיקנו הוא הטוב ביותר!

הרעיון של מאסלו, כוונתי

הוא בהחלט נכון, ואל לנו לזלזל בחכמים מאיתנו.

והמציאות תוכיח.

אך יש להוסיף שמה שטוב לאומות העולם, לאוו דווקא מדויק אצלנו,

אנחנו נמצאים הרבה הרבה מעל.

היא מתארת את האדם כאנושי ביותר

כנראה מי שניסח את התאוריה הזו לא זכה מעולם להכיר תלמיד-חכם גדול, ולו אחד

שיפריך לו את התאוריה

שיראה לו שיש קדושה שיכולה להעלות את האדם מעל לצורך גופני- לעיסוק בעבודת-שמיים

כל אחד מאיתנו יכול לספר לפחות 3 סיפורים על רב גדול וצדיק שהיה מאוד רעב או מאוד חולה או מדוכא בייסורים -ועדיין איכשהוא היה לו כוח פנימי אדיר ללמוד תורה, לעשות חסד, להתייחס לעוד דברים בחיים מלבד הצורך האינסטינקטיבי

אני לוקחת את התאוריה הזו בתור בסיס נתונים- לא בתור פסגת שאיפות

היא עבודתו של כל מי שמוסר את הנפש עבור עקרונות.

על איזו מערכת גופנית וקוגניטיבית - עליו להתעלות.

(מערכת שביסודה אין מבורך ממנה כמובן - שהיא בעצם מנגנון ההישרדות הגאוני

של האדם. קודם כל הצרכים החיוניים והמיידיים.)

ללמדך שלא הייתה זו אש שבערה משום מקום -

אלא ההתמסרות הסיזיפית היום יומית, מה"באשר הוא שם" בו היה בנקודת ההתחלה.

ללמדך שזו מסלול ועבודה שאינם מסורים לאיזה "chosen ones" מרחם ומלידה -

אלא לכל אחד ואחד מאיתנו, באשר ירצה.

אני זוכר שקראתי את "מרד הנפילים" (את רובו)

ואנחנו הרי בעצם בצד של איין ראנד, אבל מצד שני היא כותבת שאין בכלל מקום לצדקה בעולם ,(וואי אני מצטמרר כשאני נזכר בספר)

ולזה אנו לא מסכימים הרי, אז כשקראתי, חשבתי שזה בדיוק ההבדל ביו מי שיש לו את התורה לבין מי שאין, (התורה, או את אלוהים, אם תרצו...)היא, איין ראנד, היתה בכיוון הנכון, אבל זה המקסימום שהיא יכלה להגיע אליו- המשפט, הכללים הנכונים והיבשים,

אנחנו יכולים להמשיך ולהבין למה יש צדקה, ובכל זאת לא לסתור את הכללים.

ונראה לי אותו דבר פה. כשיש לך את האלוהים, דברים שונים, זה עוד מימד,

אבל גם שקר והרס, נתת את הדוגמא המצויינת (שלילת צדקה מכל וכל).

אנחנו בצד של כל דבר חיובי ואמיתי בכל רעיון שהוא.

אדם לא הגיע לאחוז ברעיון אא"כ זיהה בו משהו אמיתי ונכון ביסודו ושורשו.

אותו אנחנו מחפשים.

אני לא משוכנע שיש פסיכואנליטיקן מסויים שהמציא תיאוריה שלגמרי קלעה

לאמיתתה של נפש האדם.

אבל מצד שני - אני חושב שאם הוא מאמין בה, יש בה גם צדדים של אמת...

נראה לי שברגע שמגיעים למימוש העצמי (הדרגה שחכמים הגיעו אליה),

נמצאים מעבר לסולם הצרכים הזה.

שהוא בכלל מדבר על רמה כזאת, שאנחנו רואים אוכל על השולחן וכופים על עצמינו שלא לאכול אותו, הוא מדבר כשגם אין, אין בכלל אוכל, ולדעתי הוא מתכוון בעיקר לדאגה שיש לאדם מהחיסרון, מה שלא קיים כאן,החיסרון הוא פשוט כי החלטנו להחסיר, וממילא הוא לא מקשה עלינו לחשוב על הדברים שלשמם אנו צמים,

להיפך יש תחושה של נקיות מסויימת...

האם את היותר אמתית זה הנשמה שלך? או הגוף?

כי הרגשי נוטה אחרי הרוחני [מודל אפר"ת]

וזה בדיוק מטרת הצום -

לא שנחשוב על אוכל , אלא שנשים זאת בצד ונתחבר מחדש לנשמה

והנשמה כ"כ רוצה בית מקדש! גם בשביל האוכל..

אומר "היכן שמחשבותיו של אדם - שם הוא"

הרוחני מנטאלי משפיע על הרגשי פיזי

ואין הכוונה למחשבות של אותו רגע וכד'

אלא בהזדהות הפנימית

הצום בא להזכיר לנו ברובד המהות הפנימית שאנו לא ה"אדם האוכל"

למרות שאוכלים וזה מצוין ואין התנגדות

השאלה מי הוא זה שאוכל

הנשמה, הקודש, הנצח, האלוהי..

העשרתני. תודה.

בחנוכה תמיד אומרים לילדים להקשיב לסיפור שהשהלבות מספרות.

אז עכשיו אפשר להגיד:

שששששששש...

תקשיבו לסיפור המלחמות שהבטן מספרת

ששש...

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז