לא ישר נקבל צרעת (לדוג') על כל לשון הרע.

כשנהיה מסוגלים לשלוט בלשון הרע- אז "נוכל" להענש על כך.

יש בלאו הכי פחד משינויים, מדברים חדשים...

אבל בשורה התחתונה - כן.

אנחנו רוצים בית מקדש, על כל המשמעויות שבכך,

ועלינו ללמוד מהי משמעותו של בית מקדש,

ומתפללים שהקב"ה יחזק בליבותינו את הרצון הזה,

ויתן לנו ס"ד ושכל, לדעת לחזקו בהשתדלותנו.

כשביהמ"ק ייבנה בע"ה, תהיה יותר הארת ה' בעולם וממילא פחות נחטא, עכשיו ללא ביהמ"ק אנחנו נמצאים במציאות של "חושך" ולכן טועים..(כמו התיאור של המסל"ש- לא רואים את הרע/חושבים שהרע טוב ושהטוב רע..)

"ותבנה בית המקדש במהרה בימינו."

ההכרה באה,שכל הקלקולים הפרטיים באים רק מחסרונה של הארת החיים הכלליים. חרבן בית המקדש, שנטל כבוד מבית חיינו, הוא הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים ומחשכים, ועל כן באים הגרעונות הנוראים, המסבבים כל חטא, כלעון וכל פשע. על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תקונה בשרשה, יוחזר כבוד ד' על מכונו, יגלה הדר הקדש וזיוו בעולם, והכל ישוב על מכונו. ותבנה בית המקדש, במהרה בימינו. השאיפה למהירות הבנין נותנת מעוף של קדושה מברקת בנשמתנו, והשקיקה, שהמהירות הזאת תהית בימינו,מקשרת את כל מהות החיים שלנו, גם בצורתם הזמנית, ליסוד הקדושה השלמה העליונה, שכל הארץ תאיר והאירה מכבודה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. 

שנזכה בע"ה לראות בביאת הגואל ובנין אריאל בע"ה

חלק כאן מאמינים שכשיבנה המקדש השמש תאיר בוורוד,

חלק חושבים שההבדלים יהיו פנימיים ולא נראים לעין...(לא מצאתי את המילה להגדיר)

חלק חושבים שהוא ירד משמים, פשוטו כמשמעו, וחלק חושבים שממש לא,

וזה מאד משנה לגבי הפחד, האם יהיה פה עולם חדש, או רק תוספת חשובה...

אם שאלת סתם ספציפית על עניין הקורבנות... אז כן... יש בזה משהו מדאיג...

כיוון שנבין את החטאים בצורה אחרת ולא נצטרך להביא קורבנות וגם לא לחטוא

אם אתה חייב מקורות..

- לגבי קורבנות זה כתוב. תחפש

- לגבי חטאים - יתוקן החטא מהשורש ויהיה עולם מתוקן

"אוון אם ראיתי בלבי , לא ישמע ה'" (תהלים)

הפסוק אומר שמה שאנו רואים זה רק בראיה שלנו. זו לא בהכרח האמת.

בעבר - קורבנות באו מתוך ההרגשה של החטא.

בימות המשיח אנו נבין שכל ה"סיפור" הזה של חטא הוא רק בתוכנו, בהזדהות שלנו עם משהו מקרי - חטא וההרגשה שאחריו. זה לא העצמיות שלנו.

וכשנהיה מחוברים לנשמה, כבר לא נצטרך את החטאים ואת הסיפורים סביבם..

או שמא זו נקודה עוד יותר אידיאלית ורחוקה?

אני הרבה מאוד זמן שואל את עצמי את זה...

גם כמדומה שהרב זצ"ל כותב שהקרבנות יהיו רק מן הצומח.

האם גם זה בהכרח מבניין בית המקדש השלישי?

ואם כן - האם אין נפק"מ עוד להלכות קרבנות המפורטות ולמצוות קרבן?

(לא כתימה בהכרח, אלא כשאלה.)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל