אנחנו חיים בעולם שיש בו הרבה הרבה חומר. מסביבנו, בכל מקום שאנחנו הולכים,. בשכבנו ובקומנו.. נכתב :"שדירה נאה, אישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". סך הכול, החומריות שקיימת והנאות העולם הזה הם דבר טוב. ידוע שתמיד יש מאבק פנימי באדם. הראש שלנו מכוון כלפי מעלה, שואף לחיות חיים רוחניים,בעלי ערך ואילו הרגליים נמצאות על הקרקע, מעוניינות להגשים ולממש את החומריות. והשאלה שלי, היא איפה עובר הגבול? מה היחס שצריך להיות לנו לרוחניות ומה היחס שצריך לתת לחומריות? האם היחס שווה? (בפרט בציבור הדתי לאומי..)
ושאלה נוספת, באיזה צורה אנחנו צריכים להתייחס,כשאנחנו מתעסקים בחומר? האם צריך לבדוק בכל פעולה האם זה מייעל לי את עבודת ד'? ואם לא..?
אשמח לתגובות, הערות והארות..


