עברתי על השרשור ההוא.

אכן צריך הון ראשוני רב שאם לא מקבלים מההורים לוקח זמן רב לצבור אותו.

אבל נקודה למחשבה:

בהנחה שדירה במקום טוב עתידה רק לעלות במחיר ולפעמים אפילו הרבה (הכפלת ערכה ומעלה, ראו לדוגמה מה קרה באלעד), אם כבר גרים במקום מסוים בו אי אפשר לקנות, למה לא לבדוק אופציה לקנות במקום אחר להשקעה ולהשכיר אותה, וכך בכסף של השכירות לממן חלקית את השכירות שלכם. 

אולי זה אפילו יותר משתלם מלחסוך באפיקים אחרים, אם ההשקעה ממונפת כלומר נלקחה עם משכנתא. ואסביר:

נגיד שקונים דירה במחיר 500 אלף אך מתוכם 300 אלף הם משכנתא. ההשקעה אם כן היא רק 200 אלף. נאמר שבעוד 5-7 שנים הדירה שוה 700 אלף. אם כן ההשקעה של 200 אלף הפכה ל-400 אלף (הוכפלה!) מה שלא הגיוני שיקרה בחשבון השקעה סולידי בבנק. 

ועל הדרך, השוכרים של אותה דירה להשקעה גם משלמים לכם את המשכנתא וגם אם נשארת יתרה, "מפחיתים" לכם את שכר הדירה הנוכחי.

החסרון בזה הוא הסיכון (הסביר לצערי) שתיאלצו לפנות את הדירה בשכירות לפי רצון בעל הבית או שהוא יעלה את המחיר. 

יחד עם זאת אני חושב ששוה לבדוק את האופציה הזו.

בלי קשר ממליץ על ספר שקראתי, שבמחיר של 100 ש"ח יתן לכם תובנות שיכולות לחסוך מאות ואלפי ש"ח. הספר נקרא "נדל"ן בג'ינס" ומיועד למשקיעי נדל"ן. אבל לא להיבהל, קודם כל הסקירה והלימוד של נושאי המשכנתה חשוב לכולם, ושוה להשקיע בזה 100 ש"ח, ושנית, זה לא ביג דיל להיות "משקיעי נדל"ן" אם בס"ה קונים דירה נורמלית במיקום טוב להשקעה ומשכירים אותה. 

אגב, העיר חריש מתחילה להיבנות בימים אלו, וייתכן מאוד שיש שם הזדמנויות, שוה לבדוק.

(לי אישית אין שום קשר לכלום זוהי רק עצה ידידותית)

בס"ד

במידה והזוג רוצה לחיות בירושלים וסביבותיה וקניית בית כאן היא דבר בלתי אפשרי כמעט [גם לזוגות ויתיקים מאוד]- נניח שהזוג יקנה דירה באופקים ב500 אלף, ישכיר אותה ב1600 (כמה עולה שם דירה?)- זה לא שווה לו ולא מכסה כלל את הוצאות השכירות בירושלים- ממוצע לשלושה חדרים- באיזור ה3000.

כל זה, ותיקונים ע"ח בעל הדירה, ולא דיברנו בכלל על ההוצאות הנלוות לקניית הדירה כמו הוצאות הע"ד ושות'...

זה לא כזה פשוט.

אשרי מי שיכול..

והיום גם יש"ע זה לא אטרקציה מבחינת מחירים.
 

את המצב בשוק היום.

רכישת דירה לא מסתכמת בתשלום לקבלן וקבלת הדירה..

יש לך מס רכישה, עמלת תיווך הוצאות עו"ד ועוד...

גם בדירה להשכרה צריך לנתח טוב את השוק כדי לדעת שמחזירים את ההשקעה תוך X זמן ומתחילים להרוויח.

התשואה השנתית של דירה להשקעה נעה בין 2%- 5% וזה לא הרבה אם נהיה ריאליים.

ערך הנכס לא תמיד עולה כפי שציפינו והוא עולה בסכומים זעומים יחסית להשקעה.

בנוסף לנל יש הוצאות שוטפות שגם אותם צריכים לקחת בחשבון זמן וטרחה למציאת דייר ,והוצאות שוטפות של החזקת הדירה.

אפשר לעשות חישוב ROI פשוט להחזר מההשקעה ולראות שלרוב זה לא משתלם כשאתה בעצמך חי בשכירות וצריך לכסות גם את ההוצאות הנ"ל.

היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

צריך להיעזר בהורים ובמתנות החתונה.

צריך לעשות כל מאמץ לחסוך עוד לפני החתונה 

עם הכנסה כמו של הזוג בדוגמה צריך להתחיל עם 100 אלף ממקורות עצמיים ולקחת משכנתא של 400 אלף שניתן להחזיר בתשלומים של 5000 לחודש.

לאחר זמן, כשההכנסות מתייצבות ואולי אף עולות אפשר לחשוב על משהו יותר טוב.

אבל האמת היא שהמצב די מיאש ועל כך היו כל המחאות בקיץ של השנה שעברה.

ללא ספק בגיל 25 העתיד הכלכלי הרבה יותר מובטח.

אבל בגיל 35 העתיד הכלכלי בכלל ורוד. אם מתחתנים בגיל 35 יכולים להספיק לפני החתונה לחסוך מספיק כסף לפחות בשביל ההון העצמי הדרוש למשכנתא.

ואם מתחתנים בגיל 50 יכולים לקנות שתי דירות במזומן....

ומי שמתחתן בגיל פרישה לפנסיה יכול לחיות בדיור מוגן אקסקלוסיבי

לפי דברייך לכל הדעות לא יקנו דירה ולא יהיו מסודרים כלכלית לפני גיל 27 בקירוב בין אם יהיו רווקים או נשואים עד אז 

למה כ"כ נורא שיעבירו את השנים האלו ביחד ? 

נניח מגיל 20 שלה , 23 שלו אם בשלים וכו.... למה לחיות בבדידות? 

במקום להצטמצם ולחסוך לבד, אפשר לחסוך ביחד ....  ולחיות ביחד !

אמנם יש לזוג יותר הוצאות שוטפות 

אבל גם רווקים בד"כ לא משקיעים את נשמתם בחיסכון, כי צריך "לנצל" את הרווקות.

לכן פה נשאר השיקול מה ההעדפה והתוכניות לחיים ... אבל זו כבר לא שאלה כלכלית....

גם אם זוג כמונו מתנהל בשיקול דעת כלכלי(לא קונים מותגים,לא מוציאים כסף על מותרות,לא משתמשים בצקים וכרטיסי אשראי,אין אוטו,חוסכים לבית ולילדה)אין לו סיכוי לקנות דירה בזמן הקרוב במצב הנוכחי אם המחירים בשוק לא ירדו ואני בסוף שנות השלושים שלי ובעלי כבר בן 40 פלוס,היו לנו חסכונות מלפני שהתחתנו אבל כשהתחתנו זה כבר לא היה אז זה תלוי בהרבה מאוד דברים.

האכילו אותך שטויות ועברת המון קשיים שהובילו אותך לאטימות שכזו?

לאף כזה גדול ומורם?

בגרות נפשית לוקה בגילאים אלו? 

תגידי, את נשואה? ואם כן, התחתנת בגיל ____ ?

באמת אין מה להוסיף

גם אם נניח שהיא הכלילה, הרגיזה, עיצבנה, נגעה בנקודה רגישה וכדומה - מה לגבי איפוק וריסון בתגובה? ואיך תבוא קדושה עם שאלות אישיות ורומזניות לגופו של אדם ולא לגופו של נושא?

אגב, בהנחה שלך ידוע מהיכן לקוח הכינוי בלה סוון - ואם לא היה ידוע אזי גוגל מהיר בכל אופן יספק את התשובה - אז גם זה ככינוי הוא לא מי יודע מה, אבל היה אפשר לעצם העניין באופן כללי לנהל דיון יותר בוגר.

וכבר כתבו פה למה.....

פשוט הגישה שלך ממש חריגה פה בנוף   

אבל (ובשביל זה הגבתי) ממש ממש כיף לקרוא דיונים שאת שותפה בהם (גם בפורום השכן)

 את פשוט מוסיפה צבע לדיון ולמרות שדעתך שונה פה מרוב המגיבים\ות את מביעה את דעתך בצורה אמיתית וללא שום התרסה .

 ועכשיו נוסף פירגון חדש:  את נשארת עניינית למרות שיש כאלו שלא.

קבלי את אות הדיון הפורה

ואם אני לפעמים קצת ציני בתגובותיי קבלי \ קבלו זאת בהבנה. זה לא אישי

זה חלק מדיון שבו שני הצדדים מכבדים ואני מדגישה מכבדים זה  את זה ללא יציאות מכלילות וסנוביות  שבאו אך ורק להעליב ולעקוץ בשיפוטיות וללא רחם,לא אמרתי כלום כי לא רציתי לסטות מנושא ולא להיכנס למריבות,לפחות אני מתנחמת בזה שהיא מממנת את קיצבת הנכות שלי מהמיסים שהיא משלמת

זה שאת מופעלת יותר מדי ע"י הרגש...

כשאני קראתי את מה שכתבה "מתעלה" בכלל לא חשבתי בכיוון הזה.

אני, לדוגמא, לא חושב שזכאות נכה לקיצבה קשורה לטאקט שלה או לנחמדות שלה. היא זכאית כי יש לה פוליסה של הביטוח הלאומי, או כי המדינה היא חברת ביטוח אחת גדולה שמקבלת מיסים ותמורת זה מחויבת לאזרחים שלה, בלי קשר לנחמדות שלהם.

שהחליט שונה ממך במקום לנהל דיון שבו שוני הדיעות מביא להפריה הדדית ומה שציינת למטה לא ממש לטובתך אלא מפתיע כיצד מישהי שעובדת עם אוכלסיות חלשות מגלה כזה חוסר סובלנות ואגרסיביות מילולית אז תסלחי שבזה אחתום את הדיון הזה שלא רציתי להכנס אליו מלכתחילה ואחסוך מעצמי את תגובותיך המזלזלות והעוקצניות.

וכשהם מתחתנים בגיל 18 הם יודעים את המצב הכלכלי, והם לוקחים בחשבון שיגורו בשכירות גם עם 3 ילדים.

את יכולה להגיד זה רחוק מלהיות הגיל שניתן להיות עצמאיים בקניית דירה. (להגיד שזה לא הגיל האידיאלי להתחתן בו זאת אמירה מאוד מאוד כללית ולא נכונה.)

(אני התחתנתי בגיל 19,ובעלי היה בן 22, לפני כשנתיים, ויש לנו לדעתי כבר הון עצמי לקניית בית, פשוט עוד לא מצאנו מקום  שמתאים לנו... הכסף הוא מההורים, מחסכונות ועבודה עכשיו.. ככה שזה לא תמיד פרמטר של גיל.)

זו שאלה של מה חשוב יותר: חיי רווחה, או חיי קדושה (לפי תפיסת היהדות)

מצד אחד - ברור שברוב המקרים יש הקרבה חומרית כשמתחתנים מוקדם. אם אבא ואמא לא עשירים - קניית הדירה תצטרך להתעכב בכמה שנים, ויהיה צורך להתאמץ יותר כדי לחסוך.

מצד שני - ברור שברוב המקרים חיי רווקות ארוכים ימשכו אחריהם נפילות בתחום הצניעות והקדושה - לשני המינים - וגם יעכבו את קיומה של אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. (על-פי הדעה המקילה ביותר בהלכה, ניתן להתעכב במצווה זו עד גיל 24 לכל היותר).

יש גם את הפן של שמחה מחיי הזוגיות, שגם הוא קיים לדעתי ברוב המקרים בצד השני של המשוואה, אבל שמחה זה עניין יותר סובייקטיבי.

אז תכל'ס - יש לנו כאן שאלה ערכית נטו: האם אתה מעדיף רווחה חומרית או קדושה ויהדות  (בהנחה שמדובר באנשים שאיכפת להם בכלל משמירת מצוות ומקדושה)

בעיקרון, כל המחסור בדירות (שמכתיב את המחיר הרצחני) הוא בסך הכל פיקציה פוליטית ונובע בגלל ההתנהלות של המונופול הממשלתי - מנהל מקרקעי ישראל (אפשר לקרוא עוד ב"קו ישר").

לבנות דירה מודרנית (נניח 3.5 חדרים) באיכות גבוהה ובלי יותר מדי קשקושים עולה היום בסביבות 150-300 א"₪. כל השאר זה בעצם מחיר הקרקע, מיסים, הרווח של הקבלן וכו'.

חלק לא קטן מהעול הכלכלי הזה הוא תקנות שונות שמייקרות את מחירי הדירות ("בית ירוק" למשל - שאולי חוסך חשמל אבל מייקר את הדירות בעשרות אלפי שקלים, או המקרה של מש' התקשורת שמייקר דירה בכ-1000 שקלים על ידי חיוב תשתית טלפון וכבלים בכל חדר בבית).

כל זה בעצם מיותר, ונכפה עלינו.

המונופול הזה קיים מאז קום המדינה, כך שהגיוני שהוא יפעל גם עוד 50-100 שנה ואז בעצם המחירים ימשיכו לעלות כמו עד היום.

אם זה יקרה - אז נכון לקנות דירות במקום לשכור גם במחיר ההזוי הנוכחי, והרבה חישובים אחרים נכונים (ע' מה שנכתב מעליי על הדירות באלעד ובכל הארץ בעצם בעליית המחיר המטורפת, שאגב, נגרמה בין השאר על ידי ההקפאה).

והיה ויקרה נס כלשהו (סיפוח יישובי יו"ש ו/או בניה מסיבית בהם, שחרור משמעותי של קרקעות על ידי המדינה מתוך כוונה להוריד מחירים, ומה עוד) - מחירי הדירות עלולים לצנוח בחדות לערכם האמיתי (בית מתפורר בן 20-30-50  + מחיר הקרקע במצב החדש).

אין פה הימור כלכלי כלל וכלל אלא פוליטי. "נס" מהסוג שהוזכר יכול לחתוך את מחירי הדירות בעשרות אחוזים ולנצח.

יש בארץ עשרות אלפי דירות במחירים שבין 250 ל 500 אלף שקל. הבעיה היא שהן לא נמצאות באזורי ביקוש.

האזורים המבוקשים ביותר הם כמובן בגוש דן והמחירים שם הם הגבוהים ביותר.

גם אם יש למנהל מקרקעי ישראל קרקעות מותרות לבניה באזורים אלה אין להם אינטרס למכור אותן בזול.

יתר על כן, שווק קרקע זולה באזורי ביקוש יפיל את מחירי הנדלן הקיימים היום וזה יסבך את כל המערכת הפיננסית שנתנה משכנתאות במחירי השוק של איזורים אלה.

הפתרון הנכון הוא להגביר את האטרקטיביות של אזורים שונים במדינה על ידי מתן אפשרויות תעסוקה וחינוך ברמה גבוהה כך שאנשים ירצו להתגורר בהם ואז יוכל המינהל לפתח שם את שוק הנדלן בצורה מושכלת.

המינהל אכן עושה עלינו "קופה". ברגע שזה יפסק (או אפילו יצומצם - כלומר שיווק כמות קרקעות משמעותית, אפילו במחירי השוק הנוכחיים) - המחירים יכולים לצנוח.

אני לא מדבר על מרכז תל אביב, שם אין סיכוי. אבל במרחק של 40 ד' עד שעה מת"א שיווק קרקע לדירות יכול להוריד את המחירים.

וגם - הפחתת העול העצום שמוטל על היזמים, למשל המאבק של ראשי ערים בדירות 3 חדרים ל"עניים" וכו'.

הורדת מחירים - בכל דרך שהיא - כמוה כהטלת מס על הקבלנים.

פגיעה כלכלית קלה בקבלנים זה לגיטימי לגמרי: מי שבחר להיות קבלן, יודע שהוא לוקח סיכון גדול, עם סיכוי לרווח ענק בצידו. אנחנו לא צריכים להיות בני ערובה של הקבלנים.

אבל מכאן ועד ריסוק חברות בניה על ימין ועל שמאל?! זה יסחרר את כל המערכת הכלכלית הישראלית, יביא בסופו של דבר לפגיעה בכולנו: עליה במחירי מוצרים, עליה באבטלה, עליה במיסים וחיסול קרנות החיסכון והפנסיה שלנו. כל מי שיש לו טיפה מושג בכלכלה מבין את זה!

הקבלן קונה אדמה במחיר X ובונה דירה שנמכר ב-X+Y (עלות הבניה) + רווח סביר.

קריסת מחירים מסודרת תגרום לשוק להתאים את עצמו.

קודם כל - אני לא כלכלן, ומה שאני יודע אני מניח שכל אדם עם מעט תשומת לב יבין לבד.

אנסה להסביר באופן פשוט, אך בפועל הדברים הרבה יותר מורכבים.

לקבלן, בדרך-כלל, אין כסף לרכוש קרקע. מה הוא עושה? לוקח הלוואה מהבנק, או מגייס כספים בבורסה. את הכספים שהוא גייס, הוא צריך להחזיר עם ריבית, וההכנסות צריכות לממן גם את המשך עסקיו וגם את החזרי ההלוואות.

הקבלן נכנס למערכת ההתחייבויות הזו באופן מאוד מחושב ומדוייק, כך שתמיד יהיה לו תזרים מזומנים חיובי - נזילות, או במילים פשוטות יותר: שתמיד יהיה לו כסף בכיס, אך גם לא יהיה יותר מדיי כסף בטל.

אם לא יהיה לו כסף בכיס - המצב יהיה מאוד מסובך: הוא יצטרך לשלם עוד ריבית על הכספים שהוא גייס, הוא לא יוכל להשלים את בניית הבתים שלו בזמן וייאלץ לשלם קנסות איחור גדולים לקוני הדירות, הוא עלול להפסיד קרקעות שהוא התחייב לשלם עליהן לממ"י ועוד ועוד.

בעסקים, נזילות זה לא מותרות - זה אוויר לנשימה!. עסק ללא נזילות - ייחנק, ועלול להגיע לפשיטת רגל!.

אז אני לא אומר לא להביא לירידת מחירים - אבל לאט לאט! זה צריך להיות תהליך של שנים רבות, לא חודשים ובטח שלא בין לילה.

הם אנשי עסקים שרוצים עסקים,בשביל פיקוח על השוק אמורה להיות ממשלה שהבעיה שהיא לא עושה את תפקידה וזה לא המיגזר היחיד שהיא לא ממלאת את תפקידה וזו התוצאה.

כלפי האזרח הפשוט

אני גרה בנהריה ומצטערת לפחות לגבי השוק כאן אתם טועים!

דירת 3 חדרים קומה שלישית בלי מעלית ישנה באזור סביר עולה 900000 במקרה הטוב

 נכון שזה יותר זול מדירה דומה בלב תל אביב אבל אנחנו גם גרים שעה וארבעים דקות נסיעה ברכבת מצפון תל אביב (כשזו מחליטה לעבוד) שכירות של דירה כזו - מעל 3400 ש"ח, והמחירים רק עולים כל הזמן..

אז גם כאן קשה מאוד לקנות

לעומתה, כרמיאל (היפה לדעתי, פי מאה!) זולה ב70% וניתן גם ניתן למצוא בה דירות שלושה חדרים ב350,000 ש"ח...

גם בחיפה, חדרה והקריות, ניתן למצוא דירות שלושה חדרים סביב המחיר שציינתי, פחות או יותר (אני מתעסקת בחוזי נדל"ן, אז יש לי יותר ממושג)...

אז השאלה היא, מי קונה בנהריה??

מילא במרכז/ירושלים די ברור מדוע המחירים גבוהים, ויש להם גם מאפיינים יחודיים להציע לבאים לגור בהם,

 אבל בנהריה???

"דירת 3 חדרים קומה שלישית בלי מעלית ישנה באזור סביר עולה 900000 במקרה הטוב"

מה זה איזור סביר? במקום הכי טוב בעיר? לא פלא...

ממוצעת מינוס במרכז שאפשר לחזור הביתה בלי ליווי גם אחרי 21:00.

או שהאזור שהיא רוצה הוא ממש על הרחוב הראשי...

אצלנו במעלות דירת 4 חדרים המחיר הוא 450-500 אלף בשכונות הישנות ובשכונות החדשות קצת יותר...

ולכן לא נראה לי שבנהריה יש פער כל כך גדול במחיר ממעלות שהיא במרחק של 20 דק' נסיעה.

שנים אחרי שהתחתנו - קנינו בית ב"ה.

עם משכנתא של 65 אחוז מערך הדירה, אבל קנינו.

מי אמר בעצם שצריך לקנות אחרי הילד הראשון?

טיפ: שווה וכדאי לקנות דירה הרבה לפני שנכנסים אליה (נניח שנה) כי  אז המחיר יותר נמוך משמעותית (היום הדירה שקנינו שווה 100 אלף שקל יותר)

דירת שלושה חדרים ב350,000 ש"ח!!   (אולי חוץ מהשכונת מצוקה בקריית ים)

אבל כן דירות נורמליות בבנינים שנבנו כשיכונים וכו'.

בקרית אתא אפשר גם בבנינים רגילים.

וגם בחיפה.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.