עברתי על השרשור ההוא.

אכן צריך הון ראשוני רב שאם לא מקבלים מההורים לוקח זמן רב לצבור אותו.

אבל נקודה למחשבה:

בהנחה שדירה במקום טוב עתידה רק לעלות במחיר ולפעמים אפילו הרבה (הכפלת ערכה ומעלה, ראו לדוגמה מה קרה באלעד), אם כבר גרים במקום מסוים בו אי אפשר לקנות, למה לא לבדוק אופציה לקנות במקום אחר להשקעה ולהשכיר אותה, וכך בכסף של השכירות לממן חלקית את השכירות שלכם. 

אולי זה אפילו יותר משתלם מלחסוך באפיקים אחרים, אם ההשקעה ממונפת כלומר נלקחה עם משכנתא. ואסביר:

נגיד שקונים דירה במחיר 500 אלף אך מתוכם 300 אלף הם משכנתא. ההשקעה אם כן היא רק 200 אלף. נאמר שבעוד 5-7 שנים הדירה שוה 700 אלף. אם כן ההשקעה של 200 אלף הפכה ל-400 אלף (הוכפלה!) מה שלא הגיוני שיקרה בחשבון השקעה סולידי בבנק. 

ועל הדרך, השוכרים של אותה דירה להשקעה גם משלמים לכם את המשכנתא וגם אם נשארת יתרה, "מפחיתים" לכם את שכר הדירה הנוכחי.

החסרון בזה הוא הסיכון (הסביר לצערי) שתיאלצו לפנות את הדירה בשכירות לפי רצון בעל הבית או שהוא יעלה את המחיר. 

יחד עם זאת אני חושב ששוה לבדוק את האופציה הזו.

בלי קשר ממליץ על ספר שקראתי, שבמחיר של 100 ש"ח יתן לכם תובנות שיכולות לחסוך מאות ואלפי ש"ח. הספר נקרא "נדל"ן בג'ינס" ומיועד למשקיעי נדל"ן. אבל לא להיבהל, קודם כל הסקירה והלימוד של נושאי המשכנתה חשוב לכולם, ושוה להשקיע בזה 100 ש"ח, ושנית, זה לא ביג דיל להיות "משקיעי נדל"ן" אם בס"ה קונים דירה נורמלית במיקום טוב להשקעה ומשכירים אותה. 

אגב, העיר חריש מתחילה להיבנות בימים אלו, וייתכן מאוד שיש שם הזדמנויות, שוה לבדוק.

(לי אישית אין שום קשר לכלום זוהי רק עצה ידידותית)

בס"ד

במידה והזוג רוצה לחיות בירושלים וסביבותיה וקניית בית כאן היא דבר בלתי אפשרי כמעט [גם לזוגות ויתיקים מאוד]- נניח שהזוג יקנה דירה באופקים ב500 אלף, ישכיר אותה ב1600 (כמה עולה שם דירה?)- זה לא שווה לו ולא מכסה כלל את הוצאות השכירות בירושלים- ממוצע לשלושה חדרים- באיזור ה3000.

כל זה, ותיקונים ע"ח בעל הדירה, ולא דיברנו בכלל על ההוצאות הנלוות לקניית הדירה כמו הוצאות הע"ד ושות'...

זה לא כזה פשוט.

אשרי מי שיכול..

והיום גם יש"ע זה לא אטרקציה מבחינת מחירים.
 

את המצב בשוק היום.

רכישת דירה לא מסתכמת בתשלום לקבלן וקבלת הדירה..

יש לך מס רכישה, עמלת תיווך הוצאות עו"ד ועוד...

גם בדירה להשכרה צריך לנתח טוב את השוק כדי לדעת שמחזירים את ההשקעה תוך X זמן ומתחילים להרוויח.

התשואה השנתית של דירה להשקעה נעה בין 2%- 5% וזה לא הרבה אם נהיה ריאליים.

ערך הנכס לא תמיד עולה כפי שציפינו והוא עולה בסכומים זעומים יחסית להשקעה.

בנוסף לנל יש הוצאות שוטפות שגם אותם צריכים לקחת בחשבון זמן וטרחה למציאת דייר ,והוצאות שוטפות של החזקת הדירה.

אפשר לעשות חישוב ROI פשוט להחזר מההשקעה ולראות שלרוב זה לא משתלם כשאתה בעצמך חי בשכירות וצריך לכסות גם את ההוצאות הנ"ל.

היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

צריך להיעזר בהורים ובמתנות החתונה.

צריך לעשות כל מאמץ לחסוך עוד לפני החתונה 

עם הכנסה כמו של הזוג בדוגמה צריך להתחיל עם 100 אלף ממקורות עצמיים ולקחת משכנתא של 400 אלף שניתן להחזיר בתשלומים של 5000 לחודש.

לאחר זמן, כשההכנסות מתייצבות ואולי אף עולות אפשר לחשוב על משהו יותר טוב.

אבל האמת היא שהמצב די מיאש ועל כך היו כל המחאות בקיץ של השנה שעברה.

ללא ספק בגיל 25 העתיד הכלכלי הרבה יותר מובטח.

אבל בגיל 35 העתיד הכלכלי בכלל ורוד. אם מתחתנים בגיל 35 יכולים להספיק לפני החתונה לחסוך מספיק כסף לפחות בשביל ההון העצמי הדרוש למשכנתא.

ואם מתחתנים בגיל 50 יכולים לקנות שתי דירות במזומן....

ומי שמתחתן בגיל פרישה לפנסיה יכול לחיות בדיור מוגן אקסקלוסיבי

לפי דברייך לכל הדעות לא יקנו דירה ולא יהיו מסודרים כלכלית לפני גיל 27 בקירוב בין אם יהיו רווקים או נשואים עד אז 

למה כ"כ נורא שיעבירו את השנים האלו ביחד ? 

נניח מגיל 20 שלה , 23 שלו אם בשלים וכו.... למה לחיות בבדידות? 

במקום להצטמצם ולחסוך לבד, אפשר לחסוך ביחד ....  ולחיות ביחד !

אמנם יש לזוג יותר הוצאות שוטפות 

אבל גם רווקים בד"כ לא משקיעים את נשמתם בחיסכון, כי צריך "לנצל" את הרווקות.

לכן פה נשאר השיקול מה ההעדפה והתוכניות לחיים ... אבל זו כבר לא שאלה כלכלית....

גם אם זוג כמונו מתנהל בשיקול דעת כלכלי(לא קונים מותגים,לא מוציאים כסף על מותרות,לא משתמשים בצקים וכרטיסי אשראי,אין אוטו,חוסכים לבית ולילדה)אין לו סיכוי לקנות דירה בזמן הקרוב במצב הנוכחי אם המחירים בשוק לא ירדו ואני בסוף שנות השלושים שלי ובעלי כבר בן 40 פלוס,היו לנו חסכונות מלפני שהתחתנו אבל כשהתחתנו זה כבר לא היה אז זה תלוי בהרבה מאוד דברים.

האכילו אותך שטויות ועברת המון קשיים שהובילו אותך לאטימות שכזו?

לאף כזה גדול ומורם?

בגרות נפשית לוקה בגילאים אלו? 

תגידי, את נשואה? ואם כן, התחתנת בגיל ____ ?

באמת אין מה להוסיף

גם אם נניח שהיא הכלילה, הרגיזה, עיצבנה, נגעה בנקודה רגישה וכדומה - מה לגבי איפוק וריסון בתגובה? ואיך תבוא קדושה עם שאלות אישיות ורומזניות לגופו של אדם ולא לגופו של נושא?

אגב, בהנחה שלך ידוע מהיכן לקוח הכינוי בלה סוון - ואם לא היה ידוע אזי גוגל מהיר בכל אופן יספק את התשובה - אז גם זה ככינוי הוא לא מי יודע מה, אבל היה אפשר לעצם העניין באופן כללי לנהל דיון יותר בוגר.

וכבר כתבו פה למה.....

פשוט הגישה שלך ממש חריגה פה בנוף   

אבל (ובשביל זה הגבתי) ממש ממש כיף לקרוא דיונים שאת שותפה בהם (גם בפורום השכן)

 את פשוט מוסיפה צבע לדיון ולמרות שדעתך שונה פה מרוב המגיבים\ות את מביעה את דעתך בצורה אמיתית וללא שום התרסה .

 ועכשיו נוסף פירגון חדש:  את נשארת עניינית למרות שיש כאלו שלא.

קבלי את אות הדיון הפורה

ואם אני לפעמים קצת ציני בתגובותיי קבלי \ קבלו זאת בהבנה. זה לא אישי

זה חלק מדיון שבו שני הצדדים מכבדים ואני מדגישה מכבדים זה  את זה ללא יציאות מכלילות וסנוביות  שבאו אך ורק להעליב ולעקוץ בשיפוטיות וללא רחם,לא אמרתי כלום כי לא רציתי לסטות מנושא ולא להיכנס למריבות,לפחות אני מתנחמת בזה שהיא מממנת את קיצבת הנכות שלי מהמיסים שהיא משלמת

זה שאת מופעלת יותר מדי ע"י הרגש...

כשאני קראתי את מה שכתבה "מתעלה" בכלל לא חשבתי בכיוון הזה.

אני, לדוגמא, לא חושב שזכאות נכה לקיצבה קשורה לטאקט שלה או לנחמדות שלה. היא זכאית כי יש לה פוליסה של הביטוח הלאומי, או כי המדינה היא חברת ביטוח אחת גדולה שמקבלת מיסים ותמורת זה מחויבת לאזרחים שלה, בלי קשר לנחמדות שלהם.

שהחליט שונה ממך במקום לנהל דיון שבו שוני הדיעות מביא להפריה הדדית ומה שציינת למטה לא ממש לטובתך אלא מפתיע כיצד מישהי שעובדת עם אוכלסיות חלשות מגלה כזה חוסר סובלנות ואגרסיביות מילולית אז תסלחי שבזה אחתום את הדיון הזה שלא רציתי להכנס אליו מלכתחילה ואחסוך מעצמי את תגובותיך המזלזלות והעוקצניות.

וכשהם מתחתנים בגיל 18 הם יודעים את המצב הכלכלי, והם לוקחים בחשבון שיגורו בשכירות גם עם 3 ילדים.

את יכולה להגיד זה רחוק מלהיות הגיל שניתן להיות עצמאיים בקניית דירה. (להגיד שזה לא הגיל האידיאלי להתחתן בו זאת אמירה מאוד מאוד כללית ולא נכונה.)

(אני התחתנתי בגיל 19,ובעלי היה בן 22, לפני כשנתיים, ויש לנו לדעתי כבר הון עצמי לקניית בית, פשוט עוד לא מצאנו מקום  שמתאים לנו... הכסף הוא מההורים, מחסכונות ועבודה עכשיו.. ככה שזה לא תמיד פרמטר של גיל.)

זו שאלה של מה חשוב יותר: חיי רווחה, או חיי קדושה (לפי תפיסת היהדות)

מצד אחד - ברור שברוב המקרים יש הקרבה חומרית כשמתחתנים מוקדם. אם אבא ואמא לא עשירים - קניית הדירה תצטרך להתעכב בכמה שנים, ויהיה צורך להתאמץ יותר כדי לחסוך.

מצד שני - ברור שברוב המקרים חיי רווקות ארוכים ימשכו אחריהם נפילות בתחום הצניעות והקדושה - לשני המינים - וגם יעכבו את קיומה של אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. (על-פי הדעה המקילה ביותר בהלכה, ניתן להתעכב במצווה זו עד גיל 24 לכל היותר).

יש גם את הפן של שמחה מחיי הזוגיות, שגם הוא קיים לדעתי ברוב המקרים בצד השני של המשוואה, אבל שמחה זה עניין יותר סובייקטיבי.

אז תכל'ס - יש לנו כאן שאלה ערכית נטו: האם אתה מעדיף רווחה חומרית או קדושה ויהדות  (בהנחה שמדובר באנשים שאיכפת להם בכלל משמירת מצוות ומקדושה)

בעיקרון, כל המחסור בדירות (שמכתיב את המחיר הרצחני) הוא בסך הכל פיקציה פוליטית ונובע בגלל ההתנהלות של המונופול הממשלתי - מנהל מקרקעי ישראל (אפשר לקרוא עוד ב"קו ישר").

לבנות דירה מודרנית (נניח 3.5 חדרים) באיכות גבוהה ובלי יותר מדי קשקושים עולה היום בסביבות 150-300 א"₪. כל השאר זה בעצם מחיר הקרקע, מיסים, הרווח של הקבלן וכו'.

חלק לא קטן מהעול הכלכלי הזה הוא תקנות שונות שמייקרות את מחירי הדירות ("בית ירוק" למשל - שאולי חוסך חשמל אבל מייקר את הדירות בעשרות אלפי שקלים, או המקרה של מש' התקשורת שמייקר דירה בכ-1000 שקלים על ידי חיוב תשתית טלפון וכבלים בכל חדר בבית).

כל זה בעצם מיותר, ונכפה עלינו.

המונופול הזה קיים מאז קום המדינה, כך שהגיוני שהוא יפעל גם עוד 50-100 שנה ואז בעצם המחירים ימשיכו לעלות כמו עד היום.

אם זה יקרה - אז נכון לקנות דירות במקום לשכור גם במחיר ההזוי הנוכחי, והרבה חישובים אחרים נכונים (ע' מה שנכתב מעליי על הדירות באלעד ובכל הארץ בעצם בעליית המחיר המטורפת, שאגב, נגרמה בין השאר על ידי ההקפאה).

והיה ויקרה נס כלשהו (סיפוח יישובי יו"ש ו/או בניה מסיבית בהם, שחרור משמעותי של קרקעות על ידי המדינה מתוך כוונה להוריד מחירים, ומה עוד) - מחירי הדירות עלולים לצנוח בחדות לערכם האמיתי (בית מתפורר בן 20-30-50  + מחיר הקרקע במצב החדש).

אין פה הימור כלכלי כלל וכלל אלא פוליטי. "נס" מהסוג שהוזכר יכול לחתוך את מחירי הדירות בעשרות אחוזים ולנצח.

יש בארץ עשרות אלפי דירות במחירים שבין 250 ל 500 אלף שקל. הבעיה היא שהן לא נמצאות באזורי ביקוש.

האזורים המבוקשים ביותר הם כמובן בגוש דן והמחירים שם הם הגבוהים ביותר.

גם אם יש למנהל מקרקעי ישראל קרקעות מותרות לבניה באזורים אלה אין להם אינטרס למכור אותן בזול.

יתר על כן, שווק קרקע זולה באזורי ביקוש יפיל את מחירי הנדלן הקיימים היום וזה יסבך את כל המערכת הפיננסית שנתנה משכנתאות במחירי השוק של איזורים אלה.

הפתרון הנכון הוא להגביר את האטרקטיביות של אזורים שונים במדינה על ידי מתן אפשרויות תעסוקה וחינוך ברמה גבוהה כך שאנשים ירצו להתגורר בהם ואז יוכל המינהל לפתח שם את שוק הנדלן בצורה מושכלת.

המינהל אכן עושה עלינו "קופה". ברגע שזה יפסק (או אפילו יצומצם - כלומר שיווק כמות קרקעות משמעותית, אפילו במחירי השוק הנוכחיים) - המחירים יכולים לצנוח.

אני לא מדבר על מרכז תל אביב, שם אין סיכוי. אבל במרחק של 40 ד' עד שעה מת"א שיווק קרקע לדירות יכול להוריד את המחירים.

וגם - הפחתת העול העצום שמוטל על היזמים, למשל המאבק של ראשי ערים בדירות 3 חדרים ל"עניים" וכו'.

הורדת מחירים - בכל דרך שהיא - כמוה כהטלת מס על הקבלנים.

פגיעה כלכלית קלה בקבלנים זה לגיטימי לגמרי: מי שבחר להיות קבלן, יודע שהוא לוקח סיכון גדול, עם סיכוי לרווח ענק בצידו. אנחנו לא צריכים להיות בני ערובה של הקבלנים.

אבל מכאן ועד ריסוק חברות בניה על ימין ועל שמאל?! זה יסחרר את כל המערכת הכלכלית הישראלית, יביא בסופו של דבר לפגיעה בכולנו: עליה במחירי מוצרים, עליה באבטלה, עליה במיסים וחיסול קרנות החיסכון והפנסיה שלנו. כל מי שיש לו טיפה מושג בכלכלה מבין את זה!

הקבלן קונה אדמה במחיר X ובונה דירה שנמכר ב-X+Y (עלות הבניה) + רווח סביר.

קריסת מחירים מסודרת תגרום לשוק להתאים את עצמו.

קודם כל - אני לא כלכלן, ומה שאני יודע אני מניח שכל אדם עם מעט תשומת לב יבין לבד.

אנסה להסביר באופן פשוט, אך בפועל הדברים הרבה יותר מורכבים.

לקבלן, בדרך-כלל, אין כסף לרכוש קרקע. מה הוא עושה? לוקח הלוואה מהבנק, או מגייס כספים בבורסה. את הכספים שהוא גייס, הוא צריך להחזיר עם ריבית, וההכנסות צריכות לממן גם את המשך עסקיו וגם את החזרי ההלוואות.

הקבלן נכנס למערכת ההתחייבויות הזו באופן מאוד מחושב ומדוייק, כך שתמיד יהיה לו תזרים מזומנים חיובי - נזילות, או במילים פשוטות יותר: שתמיד יהיה לו כסף בכיס, אך גם לא יהיה יותר מדיי כסף בטל.

אם לא יהיה לו כסף בכיס - המצב יהיה מאוד מסובך: הוא יצטרך לשלם עוד ריבית על הכספים שהוא גייס, הוא לא יוכל להשלים את בניית הבתים שלו בזמן וייאלץ לשלם קנסות איחור גדולים לקוני הדירות, הוא עלול להפסיד קרקעות שהוא התחייב לשלם עליהן לממ"י ועוד ועוד.

בעסקים, נזילות זה לא מותרות - זה אוויר לנשימה!. עסק ללא נזילות - ייחנק, ועלול להגיע לפשיטת רגל!.

אז אני לא אומר לא להביא לירידת מחירים - אבל לאט לאט! זה צריך להיות תהליך של שנים רבות, לא חודשים ובטח שלא בין לילה.

הם אנשי עסקים שרוצים עסקים,בשביל פיקוח על השוק אמורה להיות ממשלה שהבעיה שהיא לא עושה את תפקידה וזה לא המיגזר היחיד שהיא לא ממלאת את תפקידה וזו התוצאה.

כלפי האזרח הפשוט

אני גרה בנהריה ומצטערת לפחות לגבי השוק כאן אתם טועים!

דירת 3 חדרים קומה שלישית בלי מעלית ישנה באזור סביר עולה 900000 במקרה הטוב

 נכון שזה יותר זול מדירה דומה בלב תל אביב אבל אנחנו גם גרים שעה וארבעים דקות נסיעה ברכבת מצפון תל אביב (כשזו מחליטה לעבוד) שכירות של דירה כזו - מעל 3400 ש"ח, והמחירים רק עולים כל הזמן..

אז גם כאן קשה מאוד לקנות

לעומתה, כרמיאל (היפה לדעתי, פי מאה!) זולה ב70% וניתן גם ניתן למצוא בה דירות שלושה חדרים ב350,000 ש"ח...

גם בחיפה, חדרה והקריות, ניתן למצוא דירות שלושה חדרים סביב המחיר שציינתי, פחות או יותר (אני מתעסקת בחוזי נדל"ן, אז יש לי יותר ממושג)...

אז השאלה היא, מי קונה בנהריה??

מילא במרכז/ירושלים די ברור מדוע המחירים גבוהים, ויש להם גם מאפיינים יחודיים להציע לבאים לגור בהם,

 אבל בנהריה???

"דירת 3 חדרים קומה שלישית בלי מעלית ישנה באזור סביר עולה 900000 במקרה הטוב"

מה זה איזור סביר? במקום הכי טוב בעיר? לא פלא...

ממוצעת מינוס במרכז שאפשר לחזור הביתה בלי ליווי גם אחרי 21:00.

או שהאזור שהיא רוצה הוא ממש על הרחוב הראשי...

אצלנו במעלות דירת 4 חדרים המחיר הוא 450-500 אלף בשכונות הישנות ובשכונות החדשות קצת יותר...

ולכן לא נראה לי שבנהריה יש פער כל כך גדול במחיר ממעלות שהיא במרחק של 20 דק' נסיעה.

שנים אחרי שהתחתנו - קנינו בית ב"ה.

עם משכנתא של 65 אחוז מערך הדירה, אבל קנינו.

מי אמר בעצם שצריך לקנות אחרי הילד הראשון?

טיפ: שווה וכדאי לקנות דירה הרבה לפני שנכנסים אליה (נניח שנה) כי  אז המחיר יותר נמוך משמעותית (היום הדירה שקנינו שווה 100 אלף שקל יותר)

דירת שלושה חדרים ב350,000 ש"ח!!   (אולי חוץ מהשכונת מצוקה בקריית ים)

אבל כן דירות נורמליות בבנינים שנבנו כשיכונים וכו'.

בקרית אתא אפשר גם בבנינים רגילים.

וגם בחיפה.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏