כל הזמן לטפטף שהוא כבר גדול ולא צריך מוצץ.
בהתחלה רק בשעות הערות, לא לקחת לו בבת אחת, אלא אם זה בא מיוזמתו.
לתגמל על שעות הערות בנפרד ועל הלילה בנפרד (אחרי שנגמל ביום)
והכי חשוב וזו העבודה שלך, לא לחשוב בכלל שהוא מנסה "לסובב" נאותך או לעשות דברים מאחורי הגב שלך.
אין לי טיפים איך לשדר אמון מלא, זה משהו שרק את יכולה לעשות וזו עבודה שלך בלבד, תשתדלי להוציא מהראש את המחשבות שמשדרות אי אמון וכשהם עולות להגיד לעצמך ואם יעזור יותר להגיד בקול אז תגיד בקול "אני מאמינה שהוא לא עושה משהו נגדי" או אולי עדיף בצורה חיובית "אני מאמינה שהוא עושה מה שמבקשים ממנו" (או כל משפט שיעזור לך להחליף את המחשבות שגורמות לאי אמון).
אספר לך מה היה אצלינו-
הבכור בגיל 8 חודשים העיף את המוצץ והתחיל למצוץ אצבע והשניה לא רצתה בכלל מוצץ ובגיל כמה חודשים גילתה את האצבע כמרגיעה.
כשהגדול היה בן 3.5 ניסיתי לגמול אותו מהאצבע, אך לא הצלחתי, לא עזר לדבר כמה שהוא גדול ושזה לא טוב לשיניים ואפילו רופא שראה אותו אמר שזה לא טוב וכו' וכ', הוא המשיך עם האצבע.
ניסיתי עם שיטת הנקודות, זה החזיק מעט זמן ונפל.
אני רציתי שהגמילה תגיע ממצב שהוא משתף פעולה ולא שמכריחים אותו והוא לא מוצץ כי אמא לא מרשה.
עברה שנה מאז והוא היה זקוק לטיפול שיניים, הרופאת שיניים כמובן הזדעזעה מצורת השיניים שלו וישר שמה לב שהוא מוצץ אצבע- זה היה לפני חצי שנה בערך.
דיברתי איתו שוב על זה (הפעם כבר ידל יותר בוגר, יותר מבין, יותר משתף פעולה) ועשינו הסכם שבמשך היום הוא לא מוצץ אצבע ואם בסוף היום לא ראיתי אותו עם אצבע או שאם הוא מכניס אצבע לפה ואני אומרת לו להוציא והוא מיד הוציא הוא יקבל נקודה ואחרי כמה נקודות הוא יקבל פרס.
אחרי כמה זמן שראיית שהפעמים שהוא מוצץ אצבע במשך הים קטנו עד כמעט אפס, עברנו ללילה, לפני השינה אחרי כל הטקס של קריאת שמע חיבוקים נשיקות במיטה, הזכרתי לו שאם הוא לא מוצץ אצבע בלילה הוא מקבל בבוקר נקודה ואחרי שהם נרדמים אני נכנסת לחדר לבדוק איך הם נרדמו (שיתפתי בתהליך הזה גם את הבת).
כשהייתי נכנסת לבדוק אחרי שהם נרדמו, לא עניין אותי בכלל איך הם נרדמו (כלומר האם בתהליך ההרדמות מצצו אצבע או לא)- מה שראיתי זה מה שאמרתי להם בבוקר- כשבדקתי ראיתי שלא מצצת אצבע או כן מצצת (לפי מה שהיה).
בשלב מסוים שכחתי לסמן להם עם נקודות ואיך שהוא גם זה דעך והנושא לא עלה עוד בבית.
זה עלה מידי פעם כשהוא דאג להזכיר לנו- אמא לא מרשה למצוץ אצבע (כשבטעות היינו חוזרים על משפט ישן שהיינו אומרים להם כשהם היו קטנים- שימו אצבע בפה ותלכו לישון)
לפני כמה ימים, פתאום אמרתי לו, וואי, עכשיו כשאני חושבת על זה, אתה הפסקת בכלל למצוץ אצבע, מגיע לך פרס גדול על זה ואני שכחתי מזה לגמרי.
זה קרה.
וזה קרה אפילו שהייתה תקופה שחשבתי שאין סיכוי לגמול אותו מאצבע- כי זה משהו ששייך לו וא"א לקחת את זה ממנו.
ולדעתי מה שהכי עזר כאן זה ששידרתי לו כל הזמן- אתה גדול ואתה מסוגל וממש לא ניסית לחפש איפה הוא עובד עלי או מכניס בהחבא.
הבת (בת 3.5) עדיין לא נגמלה מהאצבע, כרגע לא עושה עם זה שום דבר, מחכה שתגדל עוד קצת.
