ישיבה בעלת השקפה חרדית (י"א גם לאומית). במציאות לומדים בה הרבה חבר'ה יוצאי ישיבות תיכוניות..

להדגיש- הישיבה היא לא משרפה! פשוט ההשקפה חרדית, אפשר (לנסות) לא להסכים איתה..

יש חבר'ה רציניים בישיבה. ומצד שני יש חבר'ה שבאים להעביר כרטיס (תחליט מה טוב לך..)

בישיבה מסלול גבוהה (אין מסלול הסדר)

ראש הישיבה- הרב קליינמן- ת"ח רציני. איכשהו מקובל על הרבה זרמים..

הישיבה בעבר הייתה נמצאת בפרדס חנה, לפני כמה שנים ביצעו העברה לפתח תקווה..

זה פחות או יותר מה שאני יודע על הישיבה..

אין לי מושג כמה תלמידים רשומים ואיך הלימוד בישיבה

מהם ההבדלים בלימוד בין החרדים לדת"לים, (בלימוד גמרא)

(כי זה מאד מעניין אותי...)

אבל כן יש הבדל בין הישיבות עצמן

אני יעשה את זה קצר-

לדעתי אין הבדל בין דרכי לימוד הגמרא-

כולם לומדים בדרכה של ישיבת וולוז'ין.

כולם- כלומר, מרכז ובנותיה (בעצם כל הישיבות בציבורנו), וגם שאר הישיבות הליטאיות...

הבדלים שיתכנו-

לימודי אמונה בציבור שלנו מול לימודי 'השקפה' של הציבור החרדי..

ההבדל הכי חשוב ומשפיע-

הגישה ללימוד!

זה לא קשור לישיבה, זה יותר קשור לסגנון הבחורים בישיבה.

כלומר, יש ישיבות בציבור שלנו, שהם ישיבות בגישה של "תסיים 5 שנים וצא לאוניברסיטה". לא מזלזל, לא מבקר, אבל הלימוד יראה שונה מישיבות של "תלמד עד שתחשוב שתרצה לצאת מהישיבה".

גם אצל החרדים- יש ישיבות של "ברור שלומדים תורה! כמה שיותר! אשרינו מה טוב חלקנו... שיבתי בבית ה' כל ימי חיי..."

אבל יש גם ישיבות חרדיות של "אל תתגייס! תלמד אצלנו כמה שתוכל.. תתחתן זריז, אח"כ תעזוב, ותמשיך לדחות גיוס דרך איזשהו כולל"

הבדל נוסף בגישה- אצלנו רק מי שרוצה הולך לישיבה. מי שלא רוצה הולך למסגרת אחרת (מכינה או לצבא (כי מותר)). אצל החרדים אתה חייב לכת לישיבה! אם לא אתה פליט מסגרת.. ואז לך חפש שידוך..

לדעתי, לימוד מתוך בחירה הוא גורם חשוב ומשפיע.

וברור שבעקבות זה יווצרו הרבה הבדלים...

יש ישיבות שלומדות אליבא דהלכתא לדג תורת החיים

אבל כולם יגדירו את תורת החיים כחלק מהציבור שלנו??

תורת החיים מגדירה את עצמה כחלק מהציבור שלנו??

נקודה למחשבה

יש להם אמנם נטייה להשקפה חרדית, אבל כן, הם שייכים לציבור שלנו!!

להגיד את שוב?

לא בוטח שזה יעזור לך..

תשאלי אותם לאיזה ציבור הם שייכים.. מה שמקובל עליהם- מקובל עליי

אחים שלי לומדים שם!

אני אמנם לא מסכימה עם הישיבה, ואחים שלי שונים ממני, אבל מכאן ועד להוציא אותם מהציבור שלנו הדרך רחוקה...

מבחינתי הייתי רוצה לראות אותם כחלק מהציבור..

אגב, מה אחים שלך ענו לך?

תשובה ברורה או תשובה מתחמקת?

לא זוכרת בדיוק, נשאל בהזדמנות שוב.

(כל אחד בנפרד, אם תרצה)

>ר<

אח ראשון:

ברור שהישיבה דתית לאומית. (אמר בנחרצות ובלי היסוס!)

רואה את עצמו כך וכן כולם.

נכון,  חרד"לים, אבל ברור שרואים את עצמם שייכים לציבור הדתי לאומי, גם הרב טל (ראש הישיבה)!

|נחרץ|
 

אח שני:

הציבור החרד"לי.

אמר שזו שאלה קשה, כל אחד ועניינו הוא.

הוא רואה את עצמו חרד"לי,

אבל רואה את עצמו חלק מהציבור הדת"ל! 

לשאלתי, האם הוא רואה את עצמו כחלק מהציבור החרדי הוא ענה שבמובן מסוים כן.

(אבל עדיין הרבה יותר לציבור הדתי לאומי.)

השלישי:

ברור שדתי לאומי! (החלטי ובלי היסוס.)

אם יש ציבור כזה חרד"לי - אז חרד"לי.

זה לא חרדי כי חרדיות זו מנטליות. החרדיות לא מתבטאת רק בהשקפה.

(זה היה ממש ברור לו שהישיבה משתייכת לציבור הדתי לאומי, כולה, גם הרב טל. התשובה של האחר השני היתה מוזרה לו.)

אוקיי.

אז קיבלת תשובה?

נ"ב:

בעבר היתה כתבה על הישיבה והרב טל בעיתון חרדי, והוציאו אותו חרדי יותר ממה שהוא.

עד כמה שאני יודעת...

בחלק גדול מישיבותינו יש סגנון לימוד גמרא שלא נמצא אצל החרדים - השיטה של הרב מרדכי.

אפילו במרכז לומדים ככה...

ואת זה חרדים לא מצליחים לקלוט.

זה מעורבב מחרדים וד"ל אבל נראה לי שקו העקרי שם זה ד"ל כי גם הרמי"ם שם כאלה.

אין שם ממש השקפה של חרדים או ד"ל. ואני יכול לשאול את דוד שלי בעיקרון אם זה חשוב לך. 

מטרת המוסד היא להנחיל את שיטת הלימוד החרדית, או שהם רואים עניין בערבוב, האם דת"לים באים לשם כדי ללמוד כמו\ברמה\בסגנון של הלימוד החרדי או שממש לא,

בקיצור, מה המוסד הזה בא לעשות, מה המיוחדות שלו, לאן הוא חותר.

תודה

הייתי שם בשבו"ש.יש לי 2 חברים שם ואחד לחץ עלי..

הם טוענים שאין עניין בהשקפה או משו כזה ושצריך לדעת לעיין.

היא להאהיב את לימוד הגמרא על הציבור..ובאמת מי שאני מכיר שלמד שם,פשוט נהנה מהלימוד גמרא,ומהשיעורים של הרב קליימן..

והבנתי ממנו שלכל מי שנכנס לשם שיעור א' מצמידים אברך בן 30 בערך שלומד איתו צמוד,ומחדד ומשפשף אותו בלימוד(במלעיל..)

והוא אמר שעכשיו היא מקבלת יותר אופי חרדים, כי כבר מגיעים אליה הרבה חרדים,יותר מאשר הוא למד שם,אז לא יודע איך זה מבחינה השקפתית..

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A9%D7%99%D7%97_%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%D7%99%D7%94

בס"ד

מטרת המוסד היא לגדל תלמידי חכמים בלימוד הגמרא והעיון.

הישיבה כיום בנויה כלל רק מתלמידים דת"ל רובם מזרוחניקים כבדים, כאשר יש קבוצה יחסית מצומצמת של חבר'ה חכמים רצינים מאוד. כמו כן מגיעים לשם חברה כמו ישיבות נהורא [שנה הבאה מגיעים שבעה כך שמעתי]

צורת לימוד היא ישיבתית קלאסית כדוגמת ישיבת בית אל, מרכז הרב, הר המור.

יש שם דגש גדול על הכוונה בלימוד והבחורים הצעירים לומדים עם אברכים חרדים.

הישיבה אינה מוגדרת כמשרפה, אך נשרפו ממנה.

כמו כן ישנם בחורים שנמצאים שם כמה שנים ואח"כ עוברים לישיבות אחרות דת"ל או חרדיות

עיקר האמירה של הישיבה היא:

מה כל כך משנה מה ההשקפה

תחשוב מה שתחשוב

הישיבה נועדה כדי שאנשים יוכלו לגדול בה בתורה.

כמדומני שההשקעה שיש שם ב'לימוד' (במלעיל) היא יותר גדולה מהרבה מקומות אחרים.

בישיבה לומדים בחורים משני המגזרים, אבל נדמה לי שבעיקר בחורים שנמצאים קצת על התפר.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)