מהז'אנר הלמדני. זה פחות נצרך מצד סדרי הישיבה, אבל מאוד בונה ומפתח ותורם לבחור.

אפשר לקנות (לשאול את המוכר אם יש לו):

- קצות החושן (2 כרכים) מהד' מאורי אור (הערות צד).

- אתוון דאורייתא.

- שב שמעתתא.

- שאגת אריה.

- קובץ יסודות וחקירות (מומלץ כי זה מסדר לו את המושגים בלימוד העיון).

אשמח להרחיב בנושא אם יש צורך.

אפשר קצת פירוט על תוכן הספרים?

וגם, אלו ספרים שנחמד לקבל אותם מאחותך הגדולה או כאלה שעם הזמן תרכוש לעצמך?

הספרים שציינתי שם הם ספרים שמתמקדים בשיטת הלימוד בעיון.

הם יותר מחדדים את הצד של לימוד בעיון.

זאת גם אפשרות, וכן קומקום

אפשר ספרי לימוד נצרכים כמו מראי מקומות על המסכת הנלמדת

כך שהוא מסודר מבחינת מוצרי חשמל - קומקום, מפצל, מחבת.

טוסטר? - לא יודעת, נשמע לי סבתאל'ה מדי...

רעיון למוצר חשמלי אחר? כזה אולי שמקל על החיים?

הוא עתיד ללמוד את שבת. העניין הוא שכבר למד אותה, אז אולי ספר 'מאתגר' יותר בעניין? יש רעיונות?

ותודה רבה, באמת.

אולי מתקדם מדי לשיעור א'..

אבל ספר שווה למי שלומד שבת

ספר מאוד מחנך בלימוד בעיון.

הוא מאוד ישמח שיש לו זמין משלו, והוא לא צריך ללכת לארון, ולקוות שיש אחד פנוי.

(והוא גם יוכל לרשום את ההערות שלו עליו)

כתבתי שאגלי טל נשמע טוב.

איפה יש בירושלים?

באיזו הוצאה לקנות?

ומה סדר הגודל של המחיר?

תבורכו!

ספר טוב!חשוב!

בשכונת גאולה, לדוגמה.

או ברוב חנויות ספרי הקודש (לא "דברי שיר") שלנו.

כדאי להתקשר מראש לוודא שיש אצלו (אפשר דרך ספרי טלפונים).

באיזה איזור את צריכה? אולי יש כאן חבר'ה שיוכלו להמליץ...

אבל הנחתי שבירושלים יש שפע גדול יותר...

מכירים חנויות באזור אשדוד-רחובות-נ"צ-ראשל"צ?

חנות בשם אור החיים זה נמצא ברח' ר' יהודה הנשיא 8 מס' טלפון שלהם 08-8659914.

פתחי את הספר.. שהאמצע יהיה גדול ומודגש. ושהמסביב בכתב רש"י יהיה ברור ולא קטן מדי

תגידי למוכר שאת רוצה הוצאה די חדשה.. זה יעשה את העבודה 

אם תמצאי מקרר קטן (אפ' יד שנייה) ובדגש על קטן הוא מאוד ישמח לדעתי

ספרים זה משהו שתמיד משמח בייניש (את רובם לפחות)
 

שנייה, אחד אחד:

כמו שכתבתי, הוא ילמד (שוב) את שבת, אז אולי ספר מעמיק יותר בלימוד שלה? רעיון?

קניתי לו בשנה שעברה את פסחים וקידושין של עוז והדר. יש לו גם את שבת בהוצאה הזו.

מה זה אגלי טל?

כוזרי - בכל ישיבה לומדים? זה לימוד עצמאי? פחות מתחברת (אישית) לכוזרי.

הי"ד החזקה יש לו.

מצעים - לא בראש מעייניו, בעיקר אחרי שבתיכונית פידחתי אותו עם מצעים שעל הכרית מודפס 'לאח היקר בעולם'... הוא יאדים עד עמקי נשמתו אם אעשה לו את זה שוב...

אוכל ושות' - מתכלה. כנ"ל לגבי קלסר ודומיו. אלו דברים שבשוטף אנחנו מספקים אחד לשני.

העניין הוא שהוא כבר הודיע לי חגיגית  שהוא לא רוצה שום דבר לרגל התחלת הישיבה, כך שאני לא מצליחה לסחוט ממנו שום רעיון לספר.

אבל אין, אתם טובים (וטובה!) בזה. אין ספק.

אז כדי לחדד מעט יותר מי הטיפוס -

דוס, למדן אש, 'שורק' מסכתות והלכות, משנן, אוכל בריא, קשור לבית.

רעיונות במסגרת המגבלות האיומות האלו?

מישהו?

כל הכבוד לך!!! 

מראי מקומות על המסכת הנלמדת , יש כמה עדיף את הקלאסי לשיעור א'

ספרי אחרונים:

קובץ שיעורים

ברכת שמואל

קהילות ייעקב

חידושי הגר"ח (לא בטוח אם יש על שבת) 

כל בחור יישמח מאוד לקבל אחד כזה, בלי קשר למסכת...

(ויש גם חידושי הגר"ח על הש"ס, הוצאת מכון אורייתא כמדומני)

יש על כמה מסכתות אבל שוב אני לא בטוח אם יש על שבת

אבל לא לומדים בכל הישיבות..

ולא כולם מתחברים לסגנון של רב חיים..

עד שיש דיון על תחומי העניין שלנו

אגלי טל- ספר בהלכות שבת עם פילפולים עם הדרך עד למסקנה.. אפשר ללמוד את הספר ברבדים רבים..

כוזרי- לומדים בכל ישיבה! ואם לא לומדים ראוי ללמוד. לא יקר, עולה כ80 ש"ח. תלמיד הגר"א מביא משמו- שבמקום שער ראשון של חובת הלבבות ללמוד כוזרי שאין שני לו במחשבת ישראל (לא זוכר את הציטוט המדוייק)

ההקדמות לפירוש המשנה לרמב"ם גם בסיסיות למדיי, יכול להיות שהוא למד.. שתדעי שזה ספר יסוד..

יש לו משנה/גמרא בלכתך בדרך??

חשוב ומועיל לכל עת...

הוא לא יזדקק לכל התוספות של הכריכה הקשה.

זה למה כל הספרים בישיבות כריכה קשה

היא שורדת בסדר גמור...

אפשר גם לכרוך עם ניילון - יישמר נהדר, וגם יבטא השקעה.

מהר למידי, וזה גם די מבאס שכל הדפים נופלים ומתפזרים.

אין הגבלת תקציב, נכון?

תמיד ספרי 'בלכתך בדרך' נצרכים. 

אולי תקני לו קלסר קשיח וכלי כתיבה (עט עיפרון, סימניות, מחק, חודים).

אהה! ספר אמונה חשוב ביותר לשיעור א'- כוזרי! עדיף בהוצאת אבן שמואל (בצבע לבן).

הקדמות לפירוש המשנה של הרמב"ם

אולי סט היד החזקה..

תגידי, מה הסגנון?

תעזרי לנו לקלוע...

זה מאוד עזר לי כשאנשים שאלו אותי כל מיני שאלות

אין ספק שהרעיונות שלכם מעולים. 

פתחתם לי ממש צוהר, בעצם לא צוהר, טרקלין לעולמו של בחור בשיעור א'...

אני רק בספק אם הרעיונות האלו ישימים בתור אחותו הגדולה...

בטוח שכל דוס מצוי ישמח לקבל את הספרים האלו ולא יעדיף לקנות אותם לעצמו?

אם זה בסדר שאקנה לו,

תגידו מהם הספרים המומלצים ביותר?

ושוב, אין כ"כ הגבלת תקציב... החודש אני מקציבה לו את המעשרות שלי ועוד כרוחב לבי.

כן כן, הוא אהוב עד מאוד.

אין עליכם!!

תקני לי גם!

ברצינות, כל הכבוד שאת דואגת לאחיך

בנות תכירו כלל-

"בנים לא אוהבים להוציא כסף כשיש מישהו אחר שיוציא בשבילם!!" <צ>

את יכולה לקנות לו חופשי.. הוא ישמח.. (אולי אל תחתמי בהקדשה שזה ממך)..

אפשר אגלי טל- לגמרא בעיון (סדר בוקר)

כוזרי, הקדמות לפירוש המשנה- לרוב לחלק מהסדר ערב..

ש"ס קטן (גמרא/משנה)- בלכתך בדרך...

אלו ההמלצות שלי..

אגב, לא בטוח שזה תופס לכספי מעשרות...

(די בטוח שלא, אבל לא רוצה לשלול לגמרי)

כמתנת תחילת לימודים בישיבה זה מעולה!

ישר כח! הלוואי עלי אחות כזאת!

(ותודה למי שהציע? מי זה?- תבורך!)

רעיון לספר נוסף? שימושי וקליל יותר?

אני לא רוצה להיות כבדה ומעצבנת, אבל תבררי אם את יכולה לקנות מזה ספרים לשימוש אישי, יתכן ויש בזה בעיה.

בעז"ה אברר.

את נראית לי בדיוק ה-דבר שאני צריכה בשביל תחילת הזמן הקרוב!!!

לגמרי ה-דבר!!

(אוי אתם עושים לי כ-ז-ה  "יצר הרע" של לקנות ספרים.... כאלו שרק בסוף שנה מביאים הביתה ופתאום הספריה הרבה יותר מידי קטנה מידי....)

יש ספרים, כפי שאמרו כאן, שעשויים לשמח אותו מאוד.

חידושי הראשונים (רשב"א, ריטב"א) על המסכת הנלמדת (אם יש עליה), הוצאת מוסד הרב קוק.

(קצת יקר, אבל משמח כל בחור שאוהב ללמוד)

קובץ מפרשים ("כלילת יופי" למשל) - עבה כזה, כולל את המפרשים, ראשונים ואחרונים,

על המסכת.

את המסכת עצמה (אם הוא עוד לא קנה) - במהדורה יוקרתית יחסית, כמו ווילנא החדש.

(עדיין לא סיימתי את התואר במשפטים).

אחי מנדנד לי שאקנה לו את חומש הרא"יה (קניתי לו את של שמות, אאל"ט. ויצאו עוד..)- אולי גם אחיך כזה..?

אפשר לקנות מצעים.

אפשר להכין לו תיק קטן עם כל מיני פיצ'פקס שתמיד צריך (פותחן קופסאות, אולר קטן, פנס קטן, כוסס ציפורניים, מראה קטנה- לראות איך התפילין עומדות  ועוד ועוד..)

אפשר לקנות לו כל מיני קופסאות שימורים (הבנתי שלא תמיד האוכל משביע/ טעים).

מסתבר שישיבה ומחנה קיץ זה לא כ"כ סותר.

והיי, אל תגיד שההמלצות שלי לא מומלצות. הן ממש פרקטיות.

הכחול של עזרא ציון מלמד.

עוזר ומועיל- מצויין לשיעור א'!

אבל הנחתי שבחור דוס לרוב לא צריך תרגום כשהוא מגיע לישיבה גבוהה.

ממממ?

בעיקרון ביינישים מרבים 'לדלג' על מילים לא מוכרות..

אבל נכון יותר להשקיע ולפתוח.. ככה לומדים שפה!

בעברית אפילו כשהיא שפת אם פותחים מילון, נכון?

לשפה חדשה לא כל שכן??!

נו שוין, אם אתה אומר שזה ספר פרקטי..

(בעיקר לביינישים שנפגשים עם ביינישיות- ראה אנדרדוס "את אחלה").

אני פותח בערך פעם בחודש.. כשאני מסתבך עם הבניינים וההטיות הארמיות...

אני חושב שזה חשוב לחנך לפתוח ולדעת ולא לרוץ וללמוד רק תוך כדי תנועה

ובמקרים המועטים שצריך בדרך כלל יש בישיבה

צריך לפתוח דחוף פורום ביינישי"ם

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t460289#5377312

אם הוא הולך לישיבת "קו".

ספרים: אורות, אורות התורה, אורות התשובה, אדר היקר, אגרות הראי"ה, עין אי"ה (ברכות ושבת). יש עוד, לא זוכר.

יש פעם בשנה יריד מכירה של הספרים בזול, לפני פסח נראה לי.

אני לא הייתי קונה את הספרים האלה (כל הספרים שהזכירו עד עכשיו..) בתור מתנה..

הם אמנם ספרים שהוא ישמח שיהיו לו, אבל הם לא מתאימים למתנה.. הוא יעדיף לקנות אותם לבד..

אין לי כ"כ הצעות מה כן, אבל כנסי לדברי שיר, תוך 5 דק תצאי משם עם משהו שלפי דעתי הרבה יותר יהלום את האירוע...

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.