פה לא יכול לענות לך על זה.

צריך לשאול רב.

(ובאופן אישי- לי נשמע מוגזם למנוע שלוש שנים, חצי שנה-שנה אפשר להבין.. אבל זו דעתי האישית בלבד)

עד כמה שזה ישמע לך הזוי ומעופף,

מי הבטיח לך שאחרי 3 שנים תסתדר?

מי מבטיח לך שלא תפוטר אחרי 5 שנים כשכבר תהיה מסודר?

מי יכול לערוב לך שהבריאות תדפוק כמו שאתה מתכנן וילדים יוולדו ברגע שתזמינו אותם??

יש בורא לעולם.

יש מי שמעניק ונותן הרבה מעבר למה שעולה בדעתינו.

ולפעמים-- הענייניםם מסתדרים דווקה בזכות הילדים.

לדעתי-

זו לא עילה מספקת

זה תרוץ שלטווח ארוך יכול להתברר כעלוב וכואב.

שיהיה במזל טוב!

מתוך שמחה והרחבה גדולה!

אבל עד שהיא תסיים את התואר זה נראה לי ממש בסדר.

ואל תשכחו שלא תמיד כשמפסיקים למנוע מיד נכנסים להיריון...

ולכל המגיבים, הזוג הוא זה שיצטרך לגדל את הילדים שלו בסופו של דבר...

שהזוג הוא זה שיצטרך לגדל את הילדים...

ובדרך כלל גם מגיבים כבר מתוך ניסיון בגידול ילדים, ולאו דווקא ע"י מיליונרים בכסף..

ודווקא בגלל זה - מודעים יותר למשמעות שיש גם ל"כיוון השני"..

נכון שאלו נשמעות כמו תשובות מאוד לא פרקטיות אבל למעשה הם מאוד פרקטיות. אפשר להיות מאוד מופתעים אחרי החתונה מהדרך שמגיע פתאום הכסף.

אני אישית הייתי מאוד מופתע מכמה שההורים שלנו יכלו לעזור לנו אחרי החתונה.

לפעמים זה לא כ"כ נראה אבל בתכלס יש המון מקורות תקצוב שלא חשבתם עליהם.

סתם עזרה בלחשוב על מקורות תיקצוב:

- יש לכם כסף בחשבונות בנק האישיים שלכם?!

- עשית צבא?! מה עם הפקדונות מהצבא (משהו באזור 20,000-30,000)?!

- מה עם ארוסתך לעתיד?  היא עשתה שרות לאומי? יש לה פקדונות?

- מה עם עבודה במקום הלימודים?! יש עבודות סטודנט מאוד נוחות במקום הלימודים (לא חייבים משרה מלאה. אני אישית לומד הנדסת תוכנה  ונראה לי שזה מקצוע שדורש השקעה ונראה לי שאני יהיה מסוגל לעבוד משמרת בשבוע).

מה לגבי מילגות?! לפעמים אפשר להרוויח במלגות יותר מהשכר לימוד.

למי ילכו המתנות מהחתונה?!

ואל תשכח שעוד מעט ארוסתך לעתיד בעז"ה תסיים את הלימודים ותוכל לעבוד.

עוד נקודה חשובה!

אנחנו לא יכולים לתכנן מתי יגיעו הילדים. גם אם רוצים ילדים מיד אחרי החתונה זה לא אומר שהם יגיעו מתי שאנחנו רוצים. וזה עוד בלי לדבר שיש 9 חודשים של הריון לפני שהילד יגיע.

שלא לדבר שחס וחלילה לפעמים יש בעיות בריאותיות שמונעות הבאת ילדים (בד"כ עם פתרון) ואם מחכים 3-4 שנים , פלוס עוד איזה שנה עד שקולטים שיש בעיה בריאותית, פלוס הזמן שלוקח לטפל בבעיה (יכול להיות בין כמה חודשים לאפילו כמה שנים), זה ממש לא נעים.

אבל בהחלט סביר אם זה יקח לכם שנתיים.

לדעתי זו טעות חמורה.

וזה גם לא בריא לכל המבנה של בנין בית.

וגם יש סדרי עדיפויות.

או שתהיה מלמד דרדקי (רב גן).

או שתעשה ג'ובות בחופשות.

קשה קשה אבל אפשרי כמו הרבה אברכים.

בעיה של כסף?

ומה תעשה אז? 

ברור שהפתרון הוא אמונה בה' והשתדלות מצידכם.

הרבה עשו ועושים את זה (נגיד אנחנו)

וחיים בשמחה גדולה.

אין דבר גדול מלהביא נשמה לעולם, ותאמין לי, ה' מפרנס ומכלכל את הילדים (ברור ברור שצריך לעבוד קשה, אני לא מאמינה בלחכות שהכסף יצמח על העצים)

אני נוטה להסכים קצת עם הצד שלך. גם אני חושבת שצריך איזשהו בסיס בשביל לחיות ולהביא ילדים לעולם.

תתחתנו בע"ה תראו איך אתם מסתדרים שנה שנתיים לדעתי זה לא נורא למנוע.

כמובן לבקש היתר מרב.

ילדים, עם כל הקושי הכספי והמעשי הכרוך בגידולם, תורמים מאד לחיי נישואין.

גם זוגיות מעולה מתעשרת כשיש ילד משותף.

ילד יכול לגדול באושר - כשיש לו הורים טובים ומעניקים ולאו דוקא בעלי יכולת כלכלית.

ולגבי עלויות, ניתן לחסוך מאד, אם יש נכונות לכך.

שמעתי על זוג, אחרי לידה ראשונה, שהצטיידו לתינוק ב: עגלה, מיטה אמבטיה, טרמפולינה - הכל מיד שניה, בסכום כולל של 500 ש"ח!!!

כל המוצרים היו מחברות מובילות ובאיכות טובה מאד.

(הם סיפרו שקניה בחנויות של מוצרים אלו בדיוק, היתה עולה פי 10).

אז מה, התינוק היה מטופח פחות? מאושר פחות?

ההורים היו אמורים למנוע ממנו להגיע בגלל קושי כלכלי? (הוא אברך ומלמד חלקית בבית ספר תורני, היא לומדת עדין  ומוסרת שיעורים פרטיים במתמטיקה).

אני סטודנטית למקצוע 'תובעני'. 

אני גרה במרחק של 40 דק' ממקום הלימוד שלי.

אני גרה במרחק של 45 דק' מהעבודה שלי. [ואני עובדת בשני עבודות]

בעלי עדיין לא התגייס, ונוסף על כך, עדין לא למד מקצוע.

ו..

פשוט מדהים!

יש כסף בשפע.

יש הכל!

בחיים שלי לא האמנתי כמה החיים מדהימים כזוג! 

בעניין הילדים - 

אנחנו לא שאלנו רב אם לדחות או לא, אבל אני לא הרגשתי מוכנה בתק' מסוימת,

אבל תדע לך, 

אני כמעט יכולה להבטיח לך שאין מצב שלא תרצה ילד אחרי חצי שנה..עליי. 

יש עזרה מההורים?..

אבל מה זה משנה? לא יודעת למה בכלל אני כותבת את זה...

את מה שהם כתבו.

כי פואנטה - אין.

[חוץ ממה שאלירז אמרה בתחילה - שזה הרבה יחסית]

כשההורים מטפלים בשכר הדירה זה עוזר מאוד! ומאפשר לבת שלהם להרגיש שיש כסף בשפע.

אבל זה לא המצב אצל כולם!

ולכן יש כאלה שחוששים ומנסים לתכנן את החיים שלהם כדי שלא יהיו הפתעות שלא ידעו איך להתמודד איתן.

דא, גם דעתי היא שצריך לבטוח בה' כי הוא המסובב פה הכל

ולכן הוא ידע יותר ממני מתי יתאים לי כל דבר, כל ילד.

אבל מקומם אותי כשאנשים מתבטאים בכזה ביטחון כאשר ההורים שותפים לעול הכלכלי

וב"ה. 

אתה, במצב שלך, תשקול את השיקולים שלך ותחליט מה לעשות.

אם אתה סטודנט, תמצא זמן ללכת לעבוד.

אם אתה עצלן, באסה בשבילך, אין לי מה להגיד.

ושוב,

אני סטודנטית. עובדת בשתי עבודות. 

המרחק בין כל עבודה זה אסטרונומי וקשה!

אבל למרות זאת,

אנחנו יוצאים פעמיים למסעדה בשבוע/קולנוע ונהנים!

איך יש כסף?

עובדים!

[ולא, רב הכסף אנחנו מרוויחים ולא ההורים שלנו.] 

אבל אם את שואלת איך אנשים עוזרים לילדים שלהם

אז נראה לי התשובה היא

שהם חושבים על זה מראש!!

חלק מלחסוך כדי לחתן ילד- רק האירוע, אבל הרוב זה- לסדר אותם מבחינת תכולת בית, לעזור להם בשכירות והוצאות אחרות בהתחלה, וכולי

(אח"כ עוזרים בהוצאות של הילדים הקטנים... זה בסדר...)

זה חלק מהרעיון של -כל ילד נולד עם הפרנסה שלו משמיים

זה לא רק כדי לקנות מטרנה- זה גם כדי לעזור בשכר דירה....

כלכלה שבוניה למשפחות היא כמו גלגל-

כל דור עוזר לדור הבא,

חלק מהתפיסה הכלכלית שלי היא- שחסכונות זה לא רק ה100 שח (או כמה שלא יהיה) שאת שמה בצד כל חודש

זה בעיקר צורת ההשקעה של אותם כספים- כאשר הרווח גדול יותר מהקרן בצוה משמעותית

ככה שסה"כ יוצא שיש לא מעט כסף...

זה ביחס לגישה כלכלית הזוועתית שלי, ואם את רוצה אני יכולה להפנות אותך לכמה מומחי כלכלה וכמה ספרי כלכלה שישכנעו אותך עד כמה הגישה של זוועתית ולא מבוססת....

ביחס לחברה הערבית-

יש המון פרמטרים ששונים בין החברה הערבית לחברה שאני חיה בה, ככה שקשה לי להשוות, וקשה לי לומר "הנה המתכון שלהם עובד- בואו נאמץ אותו!"

אבל אני כן מסכימה עם הצורת חשיבה החמולתית- משפחה היא לא רק זוג וילדים- היא מערכת של דורות- ילדים הורים סבים דודים.... שכולם אחראים אחד לשני ועוזרים אחד לשני

זה נכון ביחס של הילדים למבוגרים- לטפל, לדאוג, להייחס, לכבד, לא להזניח חלילה...

זה נכון גם ביחס של ההורים\הסבים לילדים\נכדים- לעזור, לתדלק, לאפשר, לתת אשפרויות שנצברות רק בטווח חיים רחב יותר שלצעירים אין ולהוריהם יש (שזה גם בתחום של חכמת חיים- וגם בתחום של צבירת נכסים...)

(אגב- בנושא הפיליפינית או טיפול בהורים- אני לא מסכימה לגמרי.... יש מצבים שהדבר היותר מכבד ונכון לעשות זה בדיוק להביא מטפל חיצוני, ולא שהילד יעמוד במצבים מביכים וקשים רגשית שההורה שלו נהיה נזקק וחלש כמו תינוק... זה קושי עצום! לראות את ההורים שלך ככה... ובעיני יותר מכבד דווקא כן להביא מטפל שידאג לצדדי החולשה והקושי של ההורים- והילדים ידאגו לצדדי הכבוד והאהבה להורים... מה גם שלילדים באמת יש ילדים משלהם- שגם להם צריך לדאוג ולהתייחס...

קיצר זה מורכב. ונושא לדיון אחר- אם בא לך נפתח שירשור אחר)

כמו שנאמר בספר "אבא עשיר אבא עני"

האבא העני אומר- אין לי כסף בגלל שיש לי אתכם, ילדים

האבא העשיר אומר- יש לי אתכם, ילדים, ולכן אני חייב שיהיה לי כסף

ואני אחזור לנושא השירשור כי הוא כל כך חשוב בעיני

שנות פוריות של אישה צעירה הם בני חלוף! הם לא ישארו לעולם!

את השנתיים שבהם אישה יכלה להביא ילד באושר- היא לא תוכל לקנות בגיל40 בכסף שהיא תצבור לה עצמאית  ....

זו חשיבה כלכלית נכונה.

יהיה מעניין לנסות לעשות שירשור דומה פה בערוץ- לראות שכל הדוסים אותו דבר בעצם

לא חושבת שילדה שמקבלת מההורים סכום לשכר דירה- תרגיש שזה בא וטומאטי או משום מקום

לא ילדה מחונכת- על כל פנים...

כל מי שאני מכירה- שקיבלו עזרה מההורים- מכירים להם המון תודה על זה, באמת אל מובן להם מאליו, והם מנצלים כמה שיותר את הזמן שעוזרים להם- כדי לעבוד\ ללמוד מקצוע כמה שיותר- כדי לחתור לעצמאות כלכלית...

ושוב- השאלה הבסיסית היא חישוב רווח מול הפסד

אני רואה את זה כ- רווח של שנות פוריות מנוצלות , מול הפסד מסויים של לקבל עזרה מההורים (כלומר להפסיד עצמאות, להרוויח מבנה משפחתי כללי מאוזן לאורך דורות)

(לגבי לקלח-

עייני עוד- כל אמא מתחילה שלא יודעת לקלח תינוק...

גם קשיש הוא עדין- צריך ביטחון וידיעה איך לטפל

גם הסיטואציה של אדם אחר בעירום- צריך ללמוד את הגישה הנכונה לזה...

(גם- בהלכה יש עניין של לשמור צניעות מההורים במיוחד.) )

(וזה מעניין מה שאת אומרת! פתח לי מחשבות חדשות...)

ב""ה

נכון-פעם לא נעזרו כל כך.אבל ההוצאות אסטרונומיות היום, לא היו פעם כך. אין מה לעשות. ולסבתות וסבים זה הזכות של קשר עם הילדים..

כואב אך כך זה.

פעם התחתנו בחצר בית הכנסת בשישי בצהרים,בשבת בערב  אכלו את הסעודה עם מנין,ריקודים ונגמר הסיפר. כנ"ל ברית,בר מצווה (מקסימום באולם של מקסים..)

היום רק הילקוט לכיתה א עולה כמו 10 מנות של פעם..

צריך אמונה בהשם

כמו שהוא נותן ילד- הוא נותן את הפרנסה שלו

ילדים זה מתנה גדולה

(ובלי ילדים זה אומללות.... גם אם זה כביכול מבחירה... רק נחנקים: שיגמרו הלימודים האלו כבר! אני רוצה ילד! , זה יכול להעלות דווקא את אחוז סיכוי הנשירה מלימודים של אשתך- וויתור כזה ענק לא שווה לה... )

(מה גם שהשנים האלו שעברות- זה שנות הפוריות של אשתך- שהולכות לבלי שוב!, קריירה אפשר לעשות גם בגיל 40- ילדים כבר לא ממש.... )

(מה גם שכשרוצים- ילדים לא באים בדיוק בהזמנה...)

עיצוב של עצמאות כלכלית ביחד עם תמיכה מההורים

זה דבר רגיש - אבל אפשרי

מסדרים מראש מה הורים עוזרים בקבוע (שכר דירה למשל) -זה סכום קבוע, שעובד מבנק לבנק בהוראת קבע- בלי שמישהוא יצטרך כל חודש להזכיר לומר לטפל- לעשות מזה נושא

עבודות סטודנטים- תוכלו לממן את (לפחות רוב ה-) עובר ושב שלכם  ולא יחטטו לכם מה קניתם ומה לא ולמה...

אני או את?

זה רק ההורים שלי שעובדים בלי הפסקה בעבודות מכובדות ומכניסות

חוסכים כל שקל שאפשר

נותנים לילדיהם כמה שאפשר

ובכז לא מסוגלים לעזור לילדיהם ב"עיצוב עצמאותם הכלכלית"?

במשפחה של שמונה ילדים, נראה לך נורמלי או הגיוני שאני אסכם עם ההורים שלי כמה הם מפרישים בשבילי כל חודש (ועם דרישות של הוראת קבע, כדי שחלילה לא אצטרך להטריד אותם בסוף כל חודש) כדי שאני אסתובב עם תחושה של "פשוט מדהים, יש כסף בשפע"??

איפה אתם חיים אנשים??

בעזהי"ת.

אני מכירה משפחות עם יותר מ8 ילדים, שההורים עוזרים המון לילדים בתחילת הדרך.

ויש דרך לעשות דברים.

מה שבטוח הוא- שלא באים להורים בדרישות ועם הוראות קבע.

מה שהם נותנים- מעולה! מה שלא- מתמודדים...

וההורים לא חייבים לתת מהשוטף (זה באמת קשה). בשביל זה יש חסכונות...

והרבה יותר חשוב לעזור לילדים בהתחלה מאשר לעשות אירוע מפואר. אחרי הכל, מה שבאמת חשוב זה השגרה, ולא האירוע-החד-פעמי הזה..

וזה לא מתקבל על הדעת שזו ההמלצה שלה..

בכא אני בטוחה שהורים שעוזרים המון בתחילת הדרך אלו הורים שבעצמם קיבלו\מקבלים עזרה מהוריהם

או שהם חוצניקים שבאו לארץ עם חסכונות מכובדים

או שיש להם מקצוע ותפקיד מאוד מתקדם 

או שהם נכנסים למינוס כל חודש..

ואני חוששת שאצל רוב המשפחות האופ' האחרונה היא התופסת

בעזהי"ת.

אפשר לבצע את זה ע"י הוראת קבע, אבל בצורה נחמדת [היתה שנה שהוריי היקרים שילמו על הוצאות השכ"ל שלי, אז פשוט ההוראת קבע מהמכללה היתה על החשבון שלהם. הרבה יותר נוח.].

פשוט לא לבוא בדרישות, זה הכל.

ויש משהו נחמד בלעשות הוראת קבע, זה חוסך את ה"אבא אפשר צ'ק לשכר דירה?" כל חודש...

או שיש להורים שם מודעות כלכלית גבוהה, ולא מוציאים שקל שלא נצרך.

וחיים ברמת חיים לא גבוהה במיוחד.

אפשר להגיע למצבים כאלה. ראיתי את זה במו עיני.

הורים שמשלמים שכ"ל לשבעת ילדיהם

מי באולפנות (בסביבות 1200) לחודש

ומי בישיבות (לא יודעת כמה אבל לא מעט)

מי בביס' ומי במכללות\אוניברסיטאות (1200)

מעבר לכך, גם להם יש הוצאות אוכל (ל8 ילדים..)משכנתא, ביגוד(8 ילדים..)

מיסים (זה לא יאמן עד שרואים את התלוש משכורת- מה ההבדל בין הברוטו לנטו..), פלאפונים ושאר תווספות שקיימות בכל בית(!)

בחופשות מעולם לא ישנו בצימר\בית מלון

לא אוכלים בשר כל יום

אין אייפונים או מכשירים שעלותם אלפי שקלים

לא קונים בגדי מותגים

ואני יכולה להמשיך..

ובכל זאת מתמודדים בכל חודש כדי לא להכנס למינוס

אז- על  עזרה לילדים נשואים אין על מה לדבר

בעזהי"ת.

יש מי שיכול- מעולה.

יש מי שלא יכול- לא נורא.

אני ראיתי מקרים כאלה, את ראית מקרים אחרים.

קורה.

כשמישהי כותבת שבאורח פלא ממש יש לה הכל ולא חסר כסף כאשר היא מתודלקת מהצד

כתגובה למישהו שחושש מחוסר (ולכן רוצה למנוע הריון) ושואף להגיע לעצמאות כלכלית.

שתלמדי הבנת הנקרא למען השם!!!

באמת

וגם תלמדי לא להכניס למקלדת של אחרים מילים שהם לא אמרו...

רחלקה!

מודה לך מקרב לב

חסכת לי עצבים...

השם יברך אותך שבאמת "באורח פלא ממש יש לה הכל ולא חסר כסף"

שאי אפשר אבל אי אפשר להסתדר בלי עזרת ההורים,בושה לדעתי שזוג צעיר לא יכול להסתדר כלכלית גם אם חוסכים מאוד.

אנחנו מעיקרון לא נעזרים בהורים, בעיקר לאור העובדה ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".

אצלנו ההורים עוזרים לפעמים אבל לא בכסף.

למשל בתחילת הקיץ חמותי קנתה לי בגדים לילדים.

אבל נכון, ברגע שההורים נותנים כסף הם גם יכוונו אותך "תקנה את זה אל תקנה את זה". "למה קנית ככה?"

לא מומלץ...

הם לא יכולים לעזור בסכומים כאלה.

שני ההורים שלי עובדים במשרה מלאה ומפרנסים עצמם בכבוד +, אבל יש לי עוד 3 אחים קטנים בבית וגם להם מגיע...

ההורים עוזרים במה שהם יכולים, בייביסיטר, קונים "מתנות" לילדים (בגדים, משחקים וככה אני לא צריכה לקנות) אבל לא נותנים 1500 ש"ח בחודש. זה תפיסה מעוותת.

תעבדו. תפרנסו. תחסכו.

בהצלחה!

אני ממש לא מבינה אותך.

אני עובדת. מרוויחה את הכסף ביושר. 

ההורים שלי נותנים לי 1500 בחודש/

אם הם יכולים - אז למה לא?

זה לא שאנחנו יושבים רגל על רגל ונוזל עליי כסף, ממש לא!

אני עובדת [וקשה!!] אז אל תגידי תפיסה מעוותת או לא..

כי את ה*****  שאני מרוויחה זה ביושר, ממני. 

אז

שקט.

אני באמת שמחה שההורים שלך יכולים לתת לך.

שיהיה לבריאות,

ואני מאחלת להם שיהיה להם עוד הרבה, לתת לך, ולאחים שלך, ולתרום וכד'.

באמת.

אבל -

כשאת באה ואומרת שאתם יוצאים לקולנוע, ולמסעדות פעמיים בשבוע (!!!!!!!!!!!) - זה המון. המון פעמים, וגם המון כסף.

ולכן,

זה קצת מפתיע שאת אומרת שההורים משלמים לכם שכ"ד.

אם אני הייתי עוזרת למישהו עם משהו, הייתי מצפה שלפחות עם הכסף שלו הוא יעשה משהו שיניב אח"כ תשואה כלשהי.

ואם עוזרים לכם ב1500 ש"ח לחודש, אתם לא שוחים בכסף.

זה לא אומר שיש לכם כסף בשפע.

התמונה שציירת כאן נראית אחרת לגמרי..

אני מאחלת לך כל טוב שבעולם. שתזכי להמשיך לקבל מההורים, ולהנות מהחיים. אבל בשאלות כאלה - תעני בצורה נכונה ואמיתית, ומתקבלת על הדעת (לדוגמא: אנחנו מקבלים מההורים שכ"ד, אבל אני עובדת ב2 עבודות, וככה אנחנו מסתדרים, ואפילו מסתדרים בטוב.)

דבר שאני זוכרת עד היום.

כזוג צעיר אנחנו (הוריי) עבדנו קשה. ילדנו ילדים ועבדנו קשה ולא הרווחנו טוב וניסינו לחסוך כמה שיכולנו.

לא היה הרבה כסף, היו ב"ה הרבה ילדים (יש לי 8 אחים בלי עין הרע) והיה הרבה על מה להוציא ומעט ממה להכניס.

גם בנינו את עצמינו מבחינת מקצוע והיינו זקוקים להרבה כסף אז, כשהיינו צעירים.

בין כל הלידות והעבודות גם רצינו לרכוש דירה, מן הסתם. בקיצור, היה לא פשוט.

עכשיו, משבגרנו ורוב הילדים פרחו מן הקן- אנחנו כבר עם מקצוע מכובד וותק של הרבה שנים, מרוויחים יפה מאוד ועובדים הרבה כדי להרוויח את זה, ואנחנו לא צריכים כל כך הרבה כסף ליומיום הזה! אז אנחנו מעוניינים לעזור במה שאפשר לכם- הצעירים.

זה אבסורד שדווקא כשצעירים וזקוקים כל כך לכסף-ליומיום ולדירה ולילדים- אין אותו, וכשמבוגרים וכבר פחות זקוקים לו- פתאום יש אותו בשפע...

אני מאחלת לכולם שבאמת כך זה יהיה- שיהיה כסף מתישהו כשמבוגרים בשביל לעזור לילדים.

אישית, אני לא אוהבת לקחת מהוריי כסף ליומיום. מדי פעם הם מציעים ואני מסרבת בנימוס. מסכימה עם אדמין- "בעל המאה הוא בעל הדעה", וגם רוצה עצמאות כלכלית. זה חשוב לי. עובדת לפרנסתי ב"ה ומרויחה את לחמי ולא רוצה שהוריי יממנו לי שכ"ד או כל דבר אחר ביומיום.

אבל כשאקנה דירה- הוריי כבר אמרו לי- איעזר בהם בע"ה. כי זו הוצאה רצינית וזה לא משהו שוטף שאני תלויה בהם ברמת היומיום.

מקוה ומאחלת לכולנו יכולת כלכלית בריאה. שנעבוד בשביל הכסף שלנו ונפרנס את עצמינו ברמת היומיום, ונדע שכשצריך אפשר לפנות להורים ולבקש עזרה.

זו בעיני ראייה כלכלית בריאה.

לגבי השאלה הראשונית-

כשהיינו בשנים הראשונות והייתי סטודנטית עם ילד+הריון עבדתי בנוסף. זה היה קשה אבל בהחלט אפשרי. והפלוס הגדול היה שקיבלנו המון הנחות במעונות ובעוד דברים בגלל היותי סטודנטית.

הייתי ממליצה להתחתן, ללמוד, ולשאול רב מה לעשות עם המניעה.

ובאופן אישי אני חושבת שהייתי מונעת אולי בחצי שנה-שנה הראשונה, מנסה לראות איך מסתדרים ואיך. ואחר כך מפסיקה את המניעה ומתפללת הרבה. גם שיהיה הריון, ובקלות, וגם שיגיע הכסף לממן אותו.

בהצלחה!

יש מי שחוששים מכך מאוד ויש מי שלא. עצם העלאת השאלה מראה שאתם שייכחם לקבוצה השניה.

במצבכם ודאי שהייתי דוחה העניין בשנתיים כדי לא ליצור לחץ על חיי הנישואין, ובעזרת השם יתברך התשוקה לכך תבוא לבד.

אגב ילד ראשון אינו מהווה כשלעצמו מועקה כלכלית גדולה אא"כ אחד ההורים מתקפחת פרנסתו בשל הטיפול. ממון נדרש יותר כאשר הילד נדרש למסגרות חינוכיות. כמה כבר אוכל ילד?

מעבר למחויבות שלך ושלך כלפי בן הזוג, הנישואין גם מהוים התקדמות במעמדכם האישי . דבר זה נוגע ,בין השאר, למידת הרצינותצ והאחריות שעליכם לגלות בתכנון וניהול חייכם .
הבאת ילד לעולם לצד כל האושר והסיפוק האדירים המלוים אותה צופנת בחובה גם מחויבויות כלכליות לא מבוטלות .
שום דבר חמור לא יקרה אם למשל תדחו את לידת הילד הראשון בשנתיים - שלוש .

בהצלחה .

אז דבר ראשון - תשמח מאוד.

המצב טוב. מצאת מישהי שמתאימה לך! ב"ה.

אם היא לקראת סיום התואר, מצבכם נפלא. תתארסו, יעברו עוד כמה חודשים, תתחתנו, ואז ממש מעט זמן אח"כ - היא תגמור את הלימודים.

לגבי הילדים - 

אני בעד לראות קודם כל את המצב הנפשי. אני באופן אישי, בחודשיים הראשונים של הנישואין לא יכולתי לחשוב על הריון!

עוד לא הכרתי מספיק את בעלי, והרגשתי שאני צריכה עוד קצת זמן להתאפס על עצמי, אפילו בקטע הפרקטי - של ניהול הבית.

ברגע שהיא תגמור ללמוד ותצא לעבוד, זה כבר פחות בעיה.

מסתדרים כלכלית טוב עם משכורת אחת (זוג, אני מתכוונת), ולאט לאט תראו ותרגישו, ותתיעצו עם רב (שיאפס אתכם גם על המצב..) מתי מתאים לכם, מתי תוכלו לגדל אותו עם הכי הרבה שמחה, בריאות ואושר.

אתם במצב טוב! צריך לזכור את זה...

(הכותבת היא אשת אברך, סטודנטית שמתחילה שנה ב' באוניברסיטה, אמא לתינוק בן שנה, וב"ה מסתדרים. בלי עזרה מההורים בחיי היומיום, משלמים שכ"ל לאוניברסיטה..איך מסתדרים? אני עבדתי עד לפני חודשים ספורים, בעלי חסך לפני החתונה, וגם המתנות מהחתונה עזרו עד מאוד)

כתוב שילד שמגיע לעולם הוא מגיע עם השפע שהוא צריך לקבל..גם אם נגזר על ההורים לחיות בעוני והילד הזה צריך לחיות בעושר- הם יחיו בעושר ורק בזכות הילד הזה!!

שתבין שילד שמגיע לעולם מביא איתו המון ברכה!!! והורים עוזרים או לא עוזרים יכול להיות שיהיה לכם קשה כלכלית עד שיגיע ילד והכל יתהפך לטוב...

חוצמיזה שכל ילד שמגיע לעולם כתוב שהוא מוריד איתו את כל מה שהוא צאיך לקבל אז אל תתדאג לה' יש הרבה והוא מסוגל להכל!!

ואגב שהתחתנתי גם אני אמרתי שאני לא רוצה ישר להכנס להריון (לא חשבתי בכלל לקחת מניעה אבל קיויתי שלא הכנס מייד אלה אחרי שנה שנתיים) ומה שקרה זה שבאמת לא נכנסתי כלכך מהר והצטערתי על זה מאד...

אז לפני החתונה לא כלכך רוצים אבל בדרך כלל החשק מגיע שלכל החברות הבטן יוצאת....

בסופו של דבר תעשו מה שטוב לכם ואל תוותרו על דעת תורה

בהצלחה!

ב"ה

אהבה-ראשונית, חמה ובוסרית, מסוגלת לחפות גם על תנאים  פחות של לוקסוס.

לנו בשבוע  הראשון לא היה חשמל, ומילאנו את הבית בנרות.שכנה שנכנסה כל כך ריחמה עלינון,ואני לא הבנתי על מה היא מדברת.

את הגל המתוק של האהבה הראשונית-לא כדאי לדחות. הוא נועד לחפות דוקא על הקשיים אותם אתה מעלה.

אחר כך זה קשה יותר.

כנ"ל עם הבאת ילדים.. (הגל המתוק של האהבה הראשונית מוציאה ממך יותר בפחות כסף..)

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.