פה לא יכול לענות לך על זה.

צריך לשאול רב.

(ובאופן אישי- לי נשמע מוגזם למנוע שלוש שנים, חצי שנה-שנה אפשר להבין.. אבל זו דעתי האישית בלבד)

עד כמה שזה ישמע לך הזוי ומעופף,

מי הבטיח לך שאחרי 3 שנים תסתדר?

מי מבטיח לך שלא תפוטר אחרי 5 שנים כשכבר תהיה מסודר?

מי יכול לערוב לך שהבריאות תדפוק כמו שאתה מתכנן וילדים יוולדו ברגע שתזמינו אותם??

יש בורא לעולם.

יש מי שמעניק ונותן הרבה מעבר למה שעולה בדעתינו.

ולפעמים-- הענייניםם מסתדרים דווקה בזכות הילדים.

לדעתי-

זו לא עילה מספקת

זה תרוץ שלטווח ארוך יכול להתברר כעלוב וכואב.

שיהיה במזל טוב!

מתוך שמחה והרחבה גדולה!

אבל עד שהיא תסיים את התואר זה נראה לי ממש בסדר.

ואל תשכחו שלא תמיד כשמפסיקים למנוע מיד נכנסים להיריון...

ולכל המגיבים, הזוג הוא זה שיצטרך לגדל את הילדים שלו בסופו של דבר...

שהזוג הוא זה שיצטרך לגדל את הילדים...

ובדרך כלל גם מגיבים כבר מתוך ניסיון בגידול ילדים, ולאו דווקא ע"י מיליונרים בכסף..

ודווקא בגלל זה - מודעים יותר למשמעות שיש גם ל"כיוון השני"..

נכון שאלו נשמעות כמו תשובות מאוד לא פרקטיות אבל למעשה הם מאוד פרקטיות. אפשר להיות מאוד מופתעים אחרי החתונה מהדרך שמגיע פתאום הכסף.

אני אישית הייתי מאוד מופתע מכמה שההורים שלנו יכלו לעזור לנו אחרי החתונה.

לפעמים זה לא כ"כ נראה אבל בתכלס יש המון מקורות תקצוב שלא חשבתם עליהם.

סתם עזרה בלחשוב על מקורות תיקצוב:

- יש לכם כסף בחשבונות בנק האישיים שלכם?!

- עשית צבא?! מה עם הפקדונות מהצבא (משהו באזור 20,000-30,000)?!

- מה עם ארוסתך לעתיד?  היא עשתה שרות לאומי? יש לה פקדונות?

- מה עם עבודה במקום הלימודים?! יש עבודות סטודנט מאוד נוחות במקום הלימודים (לא חייבים משרה מלאה. אני אישית לומד הנדסת תוכנה  ונראה לי שזה מקצוע שדורש השקעה ונראה לי שאני יהיה מסוגל לעבוד משמרת בשבוע).

מה לגבי מילגות?! לפעמים אפשר להרוויח במלגות יותר מהשכר לימוד.

למי ילכו המתנות מהחתונה?!

ואל תשכח שעוד מעט ארוסתך לעתיד בעז"ה תסיים את הלימודים ותוכל לעבוד.

עוד נקודה חשובה!

אנחנו לא יכולים לתכנן מתי יגיעו הילדים. גם אם רוצים ילדים מיד אחרי החתונה זה לא אומר שהם יגיעו מתי שאנחנו רוצים. וזה עוד בלי לדבר שיש 9 חודשים של הריון לפני שהילד יגיע.

שלא לדבר שחס וחלילה לפעמים יש בעיות בריאותיות שמונעות הבאת ילדים (בד"כ עם פתרון) ואם מחכים 3-4 שנים , פלוס עוד איזה שנה עד שקולטים שיש בעיה בריאותית, פלוס הזמן שלוקח לטפל בבעיה (יכול להיות בין כמה חודשים לאפילו כמה שנים), זה ממש לא נעים.

אבל בהחלט סביר אם זה יקח לכם שנתיים.

לדעתי זו טעות חמורה.

וזה גם לא בריא לכל המבנה של בנין בית.

וגם יש סדרי עדיפויות.

או שתהיה מלמד דרדקי (רב גן).

או שתעשה ג'ובות בחופשות.

קשה קשה אבל אפשרי כמו הרבה אברכים.

בעיה של כסף?

ומה תעשה אז? 

ברור שהפתרון הוא אמונה בה' והשתדלות מצידכם.

הרבה עשו ועושים את זה (נגיד אנחנו)

וחיים בשמחה גדולה.

אין דבר גדול מלהביא נשמה לעולם, ותאמין לי, ה' מפרנס ומכלכל את הילדים (ברור ברור שצריך לעבוד קשה, אני לא מאמינה בלחכות שהכסף יצמח על העצים)

אני נוטה להסכים קצת עם הצד שלך. גם אני חושבת שצריך איזשהו בסיס בשביל לחיות ולהביא ילדים לעולם.

תתחתנו בע"ה תראו איך אתם מסתדרים שנה שנתיים לדעתי זה לא נורא למנוע.

כמובן לבקש היתר מרב.

ילדים, עם כל הקושי הכספי והמעשי הכרוך בגידולם, תורמים מאד לחיי נישואין.

גם זוגיות מעולה מתעשרת כשיש ילד משותף.

ילד יכול לגדול באושר - כשיש לו הורים טובים ומעניקים ולאו דוקא בעלי יכולת כלכלית.

ולגבי עלויות, ניתן לחסוך מאד, אם יש נכונות לכך.

שמעתי על זוג, אחרי לידה ראשונה, שהצטיידו לתינוק ב: עגלה, מיטה אמבטיה, טרמפולינה - הכל מיד שניה, בסכום כולל של 500 ש"ח!!!

כל המוצרים היו מחברות מובילות ובאיכות טובה מאד.

(הם סיפרו שקניה בחנויות של מוצרים אלו בדיוק, היתה עולה פי 10).

אז מה, התינוק היה מטופח פחות? מאושר פחות?

ההורים היו אמורים למנוע ממנו להגיע בגלל קושי כלכלי? (הוא אברך ומלמד חלקית בבית ספר תורני, היא לומדת עדין  ומוסרת שיעורים פרטיים במתמטיקה).

אני סטודנטית למקצוע 'תובעני'. 

אני גרה במרחק של 40 דק' ממקום הלימוד שלי.

אני גרה במרחק של 45 דק' מהעבודה שלי. [ואני עובדת בשני עבודות]

בעלי עדיין לא התגייס, ונוסף על כך, עדין לא למד מקצוע.

ו..

פשוט מדהים!

יש כסף בשפע.

יש הכל!

בחיים שלי לא האמנתי כמה החיים מדהימים כזוג! 

בעניין הילדים - 

אנחנו לא שאלנו רב אם לדחות או לא, אבל אני לא הרגשתי מוכנה בתק' מסוימת,

אבל תדע לך, 

אני כמעט יכולה להבטיח לך שאין מצב שלא תרצה ילד אחרי חצי שנה..עליי. 

יש עזרה מההורים?..

אבל מה זה משנה? לא יודעת למה בכלל אני כותבת את זה...

את מה שהם כתבו.

כי פואנטה - אין.

[חוץ ממה שאלירז אמרה בתחילה - שזה הרבה יחסית]

כשההורים מטפלים בשכר הדירה זה עוזר מאוד! ומאפשר לבת שלהם להרגיש שיש כסף בשפע.

אבל זה לא המצב אצל כולם!

ולכן יש כאלה שחוששים ומנסים לתכנן את החיים שלהם כדי שלא יהיו הפתעות שלא ידעו איך להתמודד איתן.

דא, גם דעתי היא שצריך לבטוח בה' כי הוא המסובב פה הכל

ולכן הוא ידע יותר ממני מתי יתאים לי כל דבר, כל ילד.

אבל מקומם אותי כשאנשים מתבטאים בכזה ביטחון כאשר ההורים שותפים לעול הכלכלי

וב"ה. 

אתה, במצב שלך, תשקול את השיקולים שלך ותחליט מה לעשות.

אם אתה סטודנט, תמצא זמן ללכת לעבוד.

אם אתה עצלן, באסה בשבילך, אין לי מה להגיד.

ושוב,

אני סטודנטית. עובדת בשתי עבודות. 

המרחק בין כל עבודה זה אסטרונומי וקשה!

אבל למרות זאת,

אנחנו יוצאים פעמיים למסעדה בשבוע/קולנוע ונהנים!

איך יש כסף?

עובדים!

[ולא, רב הכסף אנחנו מרוויחים ולא ההורים שלנו.] 

אבל אם את שואלת איך אנשים עוזרים לילדים שלהם

אז נראה לי התשובה היא

שהם חושבים על זה מראש!!

חלק מלחסוך כדי לחתן ילד- רק האירוע, אבל הרוב זה- לסדר אותם מבחינת תכולת בית, לעזור להם בשכירות והוצאות אחרות בהתחלה, וכולי

(אח"כ עוזרים בהוצאות של הילדים הקטנים... זה בסדר...)

זה חלק מהרעיון של -כל ילד נולד עם הפרנסה שלו משמיים

זה לא רק כדי לקנות מטרנה- זה גם כדי לעזור בשכר דירה....

כלכלה שבוניה למשפחות היא כמו גלגל-

כל דור עוזר לדור הבא,

חלק מהתפיסה הכלכלית שלי היא- שחסכונות זה לא רק ה100 שח (או כמה שלא יהיה) שאת שמה בצד כל חודש

זה בעיקר צורת ההשקעה של אותם כספים- כאשר הרווח גדול יותר מהקרן בצוה משמעותית

ככה שסה"כ יוצא שיש לא מעט כסף...

זה ביחס לגישה כלכלית הזוועתית שלי, ואם את רוצה אני יכולה להפנות אותך לכמה מומחי כלכלה וכמה ספרי כלכלה שישכנעו אותך עד כמה הגישה של זוועתית ולא מבוססת....

ביחס לחברה הערבית-

יש המון פרמטרים ששונים בין החברה הערבית לחברה שאני חיה בה, ככה שקשה לי להשוות, וקשה לי לומר "הנה המתכון שלהם עובד- בואו נאמץ אותו!"

אבל אני כן מסכימה עם הצורת חשיבה החמולתית- משפחה היא לא רק זוג וילדים- היא מערכת של דורות- ילדים הורים סבים דודים.... שכולם אחראים אחד לשני ועוזרים אחד לשני

זה נכון ביחס של הילדים למבוגרים- לטפל, לדאוג, להייחס, לכבד, לא להזניח חלילה...

זה נכון גם ביחס של ההורים\הסבים לילדים\נכדים- לעזור, לתדלק, לאפשר, לתת אשפרויות שנצברות רק בטווח חיים רחב יותר שלצעירים אין ולהוריהם יש (שזה גם בתחום של חכמת חיים- וגם בתחום של צבירת נכסים...)

(אגב- בנושא הפיליפינית או טיפול בהורים- אני לא מסכימה לגמרי.... יש מצבים שהדבר היותר מכבד ונכון לעשות זה בדיוק להביא מטפל חיצוני, ולא שהילד יעמוד במצבים מביכים וקשים רגשית שההורה שלו נהיה נזקק וחלש כמו תינוק... זה קושי עצום! לראות את ההורים שלך ככה... ובעיני יותר מכבד דווקא כן להביא מטפל שידאג לצדדי החולשה והקושי של ההורים- והילדים ידאגו לצדדי הכבוד והאהבה להורים... מה גם שלילדים באמת יש ילדים משלהם- שגם להם צריך לדאוג ולהתייחס...

קיצר זה מורכב. ונושא לדיון אחר- אם בא לך נפתח שירשור אחר)

כמו שנאמר בספר "אבא עשיר אבא עני"

האבא העני אומר- אין לי כסף בגלל שיש לי אתכם, ילדים

האבא העשיר אומר- יש לי אתכם, ילדים, ולכן אני חייב שיהיה לי כסף

ואני אחזור לנושא השירשור כי הוא כל כך חשוב בעיני

שנות פוריות של אישה צעירה הם בני חלוף! הם לא ישארו לעולם!

את השנתיים שבהם אישה יכלה להביא ילד באושר- היא לא תוכל לקנות בגיל40 בכסף שהיא תצבור לה עצמאית  ....

זו חשיבה כלכלית נכונה.

יהיה מעניין לנסות לעשות שירשור דומה פה בערוץ- לראות שכל הדוסים אותו דבר בעצם

לא חושבת שילדה שמקבלת מההורים סכום לשכר דירה- תרגיש שזה בא וטומאטי או משום מקום

לא ילדה מחונכת- על כל פנים...

כל מי שאני מכירה- שקיבלו עזרה מההורים- מכירים להם המון תודה על זה, באמת אל מובן להם מאליו, והם מנצלים כמה שיותר את הזמן שעוזרים להם- כדי לעבוד\ ללמוד מקצוע כמה שיותר- כדי לחתור לעצמאות כלכלית...

ושוב- השאלה הבסיסית היא חישוב רווח מול הפסד

אני רואה את זה כ- רווח של שנות פוריות מנוצלות , מול הפסד מסויים של לקבל עזרה מההורים (כלומר להפסיד עצמאות, להרוויח מבנה משפחתי כללי מאוזן לאורך דורות)

(לגבי לקלח-

עייני עוד- כל אמא מתחילה שלא יודעת לקלח תינוק...

גם קשיש הוא עדין- צריך ביטחון וידיעה איך לטפל

גם הסיטואציה של אדם אחר בעירום- צריך ללמוד את הגישה הנכונה לזה...

(גם- בהלכה יש עניין של לשמור צניעות מההורים במיוחד.) )

(וזה מעניין מה שאת אומרת! פתח לי מחשבות חדשות...)

ב""ה

נכון-פעם לא נעזרו כל כך.אבל ההוצאות אסטרונומיות היום, לא היו פעם כך. אין מה לעשות. ולסבתות וסבים זה הזכות של קשר עם הילדים..

כואב אך כך זה.

פעם התחתנו בחצר בית הכנסת בשישי בצהרים,בשבת בערב  אכלו את הסעודה עם מנין,ריקודים ונגמר הסיפר. כנ"ל ברית,בר מצווה (מקסימום באולם של מקסים..)

היום רק הילקוט לכיתה א עולה כמו 10 מנות של פעם..

צריך אמונה בהשם

כמו שהוא נותן ילד- הוא נותן את הפרנסה שלו

ילדים זה מתנה גדולה

(ובלי ילדים זה אומללות.... גם אם זה כביכול מבחירה... רק נחנקים: שיגמרו הלימודים האלו כבר! אני רוצה ילד! , זה יכול להעלות דווקא את אחוז סיכוי הנשירה מלימודים של אשתך- וויתור כזה ענק לא שווה לה... )

(מה גם שהשנים האלו שעברות- זה שנות הפוריות של אשתך- שהולכות לבלי שוב!, קריירה אפשר לעשות גם בגיל 40- ילדים כבר לא ממש.... )

(מה גם שכשרוצים- ילדים לא באים בדיוק בהזמנה...)

עיצוב של עצמאות כלכלית ביחד עם תמיכה מההורים

זה דבר רגיש - אבל אפשרי

מסדרים מראש מה הורים עוזרים בקבוע (שכר דירה למשל) -זה סכום קבוע, שעובד מבנק לבנק בהוראת קבע- בלי שמישהוא יצטרך כל חודש להזכיר לומר לטפל- לעשות מזה נושא

עבודות סטודנטים- תוכלו לממן את (לפחות רוב ה-) עובר ושב שלכם  ולא יחטטו לכם מה קניתם ומה לא ולמה...

אני או את?

זה רק ההורים שלי שעובדים בלי הפסקה בעבודות מכובדות ומכניסות

חוסכים כל שקל שאפשר

נותנים לילדיהם כמה שאפשר

ובכז לא מסוגלים לעזור לילדיהם ב"עיצוב עצמאותם הכלכלית"?

במשפחה של שמונה ילדים, נראה לך נורמלי או הגיוני שאני אסכם עם ההורים שלי כמה הם מפרישים בשבילי כל חודש (ועם דרישות של הוראת קבע, כדי שחלילה לא אצטרך להטריד אותם בסוף כל חודש) כדי שאני אסתובב עם תחושה של "פשוט מדהים, יש כסף בשפע"??

איפה אתם חיים אנשים??

בעזהי"ת.

אני מכירה משפחות עם יותר מ8 ילדים, שההורים עוזרים המון לילדים בתחילת הדרך.

ויש דרך לעשות דברים.

מה שבטוח הוא- שלא באים להורים בדרישות ועם הוראות קבע.

מה שהם נותנים- מעולה! מה שלא- מתמודדים...

וההורים לא חייבים לתת מהשוטף (זה באמת קשה). בשביל זה יש חסכונות...

והרבה יותר חשוב לעזור לילדים בהתחלה מאשר לעשות אירוע מפואר. אחרי הכל, מה שבאמת חשוב זה השגרה, ולא האירוע-החד-פעמי הזה..

וזה לא מתקבל על הדעת שזו ההמלצה שלה..

בכא אני בטוחה שהורים שעוזרים המון בתחילת הדרך אלו הורים שבעצמם קיבלו\מקבלים עזרה מהוריהם

או שהם חוצניקים שבאו לארץ עם חסכונות מכובדים

או שיש להם מקצוע ותפקיד מאוד מתקדם 

או שהם נכנסים למינוס כל חודש..

ואני חוששת שאצל רוב המשפחות האופ' האחרונה היא התופסת

בעזהי"ת.

אפשר לבצע את זה ע"י הוראת קבע, אבל בצורה נחמדת [היתה שנה שהוריי היקרים שילמו על הוצאות השכ"ל שלי, אז פשוט ההוראת קבע מהמכללה היתה על החשבון שלהם. הרבה יותר נוח.].

פשוט לא לבוא בדרישות, זה הכל.

ויש משהו נחמד בלעשות הוראת קבע, זה חוסך את ה"אבא אפשר צ'ק לשכר דירה?" כל חודש...

או שיש להורים שם מודעות כלכלית גבוהה, ולא מוציאים שקל שלא נצרך.

וחיים ברמת חיים לא גבוהה במיוחד.

אפשר להגיע למצבים כאלה. ראיתי את זה במו עיני.

הורים שמשלמים שכ"ל לשבעת ילדיהם

מי באולפנות (בסביבות 1200) לחודש

ומי בישיבות (לא יודעת כמה אבל לא מעט)

מי בביס' ומי במכללות\אוניברסיטאות (1200)

מעבר לכך, גם להם יש הוצאות אוכל (ל8 ילדים..)משכנתא, ביגוד(8 ילדים..)

מיסים (זה לא יאמן עד שרואים את התלוש משכורת- מה ההבדל בין הברוטו לנטו..), פלאפונים ושאר תווספות שקיימות בכל בית(!)

בחופשות מעולם לא ישנו בצימר\בית מלון

לא אוכלים בשר כל יום

אין אייפונים או מכשירים שעלותם אלפי שקלים

לא קונים בגדי מותגים

ואני יכולה להמשיך..

ובכל זאת מתמודדים בכל חודש כדי לא להכנס למינוס

אז- על  עזרה לילדים נשואים אין על מה לדבר

בעזהי"ת.

יש מי שיכול- מעולה.

יש מי שלא יכול- לא נורא.

אני ראיתי מקרים כאלה, את ראית מקרים אחרים.

קורה.

כשמישהי כותבת שבאורח פלא ממש יש לה הכל ולא חסר כסף כאשר היא מתודלקת מהצד

כתגובה למישהו שחושש מחוסר (ולכן רוצה למנוע הריון) ושואף להגיע לעצמאות כלכלית.

שתלמדי הבנת הנקרא למען השם!!!

באמת

וגם תלמדי לא להכניס למקלדת של אחרים מילים שהם לא אמרו...

רחלקה!

מודה לך מקרב לב

חסכת לי עצבים...

השם יברך אותך שבאמת "באורח פלא ממש יש לה הכל ולא חסר כסף"

שאי אפשר אבל אי אפשר להסתדר בלי עזרת ההורים,בושה לדעתי שזוג צעיר לא יכול להסתדר כלכלית גם אם חוסכים מאוד.

אנחנו מעיקרון לא נעזרים בהורים, בעיקר לאור העובדה ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".

אצלנו ההורים עוזרים לפעמים אבל לא בכסף.

למשל בתחילת הקיץ חמותי קנתה לי בגדים לילדים.

אבל נכון, ברגע שההורים נותנים כסף הם גם יכוונו אותך "תקנה את זה אל תקנה את זה". "למה קנית ככה?"

לא מומלץ...

הם לא יכולים לעזור בסכומים כאלה.

שני ההורים שלי עובדים במשרה מלאה ומפרנסים עצמם בכבוד +, אבל יש לי עוד 3 אחים קטנים בבית וגם להם מגיע...

ההורים עוזרים במה שהם יכולים, בייביסיטר, קונים "מתנות" לילדים (בגדים, משחקים וככה אני לא צריכה לקנות) אבל לא נותנים 1500 ש"ח בחודש. זה תפיסה מעוותת.

תעבדו. תפרנסו. תחסכו.

בהצלחה!

אני ממש לא מבינה אותך.

אני עובדת. מרוויחה את הכסף ביושר. 

ההורים שלי נותנים לי 1500 בחודש/

אם הם יכולים - אז למה לא?

זה לא שאנחנו יושבים רגל על רגל ונוזל עליי כסף, ממש לא!

אני עובדת [וקשה!!] אז אל תגידי תפיסה מעוותת או לא..

כי את ה*****  שאני מרוויחה זה ביושר, ממני. 

אז

שקט.

אני באמת שמחה שההורים שלך יכולים לתת לך.

שיהיה לבריאות,

ואני מאחלת להם שיהיה להם עוד הרבה, לתת לך, ולאחים שלך, ולתרום וכד'.

באמת.

אבל -

כשאת באה ואומרת שאתם יוצאים לקולנוע, ולמסעדות פעמיים בשבוע (!!!!!!!!!!!) - זה המון. המון פעמים, וגם המון כסף.

ולכן,

זה קצת מפתיע שאת אומרת שההורים משלמים לכם שכ"ד.

אם אני הייתי עוזרת למישהו עם משהו, הייתי מצפה שלפחות עם הכסף שלו הוא יעשה משהו שיניב אח"כ תשואה כלשהי.

ואם עוזרים לכם ב1500 ש"ח לחודש, אתם לא שוחים בכסף.

זה לא אומר שיש לכם כסף בשפע.

התמונה שציירת כאן נראית אחרת לגמרי..

אני מאחלת לך כל טוב שבעולם. שתזכי להמשיך לקבל מההורים, ולהנות מהחיים. אבל בשאלות כאלה - תעני בצורה נכונה ואמיתית, ומתקבלת על הדעת (לדוגמא: אנחנו מקבלים מההורים שכ"ד, אבל אני עובדת ב2 עבודות, וככה אנחנו מסתדרים, ואפילו מסתדרים בטוב.)

דבר שאני זוכרת עד היום.

כזוג צעיר אנחנו (הוריי) עבדנו קשה. ילדנו ילדים ועבדנו קשה ולא הרווחנו טוב וניסינו לחסוך כמה שיכולנו.

לא היה הרבה כסף, היו ב"ה הרבה ילדים (יש לי 8 אחים בלי עין הרע) והיה הרבה על מה להוציא ומעט ממה להכניס.

גם בנינו את עצמינו מבחינת מקצוע והיינו זקוקים להרבה כסף אז, כשהיינו צעירים.

בין כל הלידות והעבודות גם רצינו לרכוש דירה, מן הסתם. בקיצור, היה לא פשוט.

עכשיו, משבגרנו ורוב הילדים פרחו מן הקן- אנחנו כבר עם מקצוע מכובד וותק של הרבה שנים, מרוויחים יפה מאוד ועובדים הרבה כדי להרוויח את זה, ואנחנו לא צריכים כל כך הרבה כסף ליומיום הזה! אז אנחנו מעוניינים לעזור במה שאפשר לכם- הצעירים.

זה אבסורד שדווקא כשצעירים וזקוקים כל כך לכסף-ליומיום ולדירה ולילדים- אין אותו, וכשמבוגרים וכבר פחות זקוקים לו- פתאום יש אותו בשפע...

אני מאחלת לכולם שבאמת כך זה יהיה- שיהיה כסף מתישהו כשמבוגרים בשביל לעזור לילדים.

אישית, אני לא אוהבת לקחת מהוריי כסף ליומיום. מדי פעם הם מציעים ואני מסרבת בנימוס. מסכימה עם אדמין- "בעל המאה הוא בעל הדעה", וגם רוצה עצמאות כלכלית. זה חשוב לי. עובדת לפרנסתי ב"ה ומרויחה את לחמי ולא רוצה שהוריי יממנו לי שכ"ד או כל דבר אחר ביומיום.

אבל כשאקנה דירה- הוריי כבר אמרו לי- איעזר בהם בע"ה. כי זו הוצאה רצינית וזה לא משהו שוטף שאני תלויה בהם ברמת היומיום.

מקוה ומאחלת לכולנו יכולת כלכלית בריאה. שנעבוד בשביל הכסף שלנו ונפרנס את עצמינו ברמת היומיום, ונדע שכשצריך אפשר לפנות להורים ולבקש עזרה.

זו בעיני ראייה כלכלית בריאה.

לגבי השאלה הראשונית-

כשהיינו בשנים הראשונות והייתי סטודנטית עם ילד+הריון עבדתי בנוסף. זה היה קשה אבל בהחלט אפשרי. והפלוס הגדול היה שקיבלנו המון הנחות במעונות ובעוד דברים בגלל היותי סטודנטית.

הייתי ממליצה להתחתן, ללמוד, ולשאול רב מה לעשות עם המניעה.

ובאופן אישי אני חושבת שהייתי מונעת אולי בחצי שנה-שנה הראשונה, מנסה לראות איך מסתדרים ואיך. ואחר כך מפסיקה את המניעה ומתפללת הרבה. גם שיהיה הריון, ובקלות, וגם שיגיע הכסף לממן אותו.

בהצלחה!

יש מי שחוששים מכך מאוד ויש מי שלא. עצם העלאת השאלה מראה שאתם שייכחם לקבוצה השניה.

במצבכם ודאי שהייתי דוחה העניין בשנתיים כדי לא ליצור לחץ על חיי הנישואין, ובעזרת השם יתברך התשוקה לכך תבוא לבד.

אגב ילד ראשון אינו מהווה כשלעצמו מועקה כלכלית גדולה אא"כ אחד ההורים מתקפחת פרנסתו בשל הטיפול. ממון נדרש יותר כאשר הילד נדרש למסגרות חינוכיות. כמה כבר אוכל ילד?

מעבר למחויבות שלך ושלך כלפי בן הזוג, הנישואין גם מהוים התקדמות במעמדכם האישי . דבר זה נוגע ,בין השאר, למידת הרצינותצ והאחריות שעליכם לגלות בתכנון וניהול חייכם .
הבאת ילד לעולם לצד כל האושר והסיפוק האדירים המלוים אותה צופנת בחובה גם מחויבויות כלכליות לא מבוטלות .
שום דבר חמור לא יקרה אם למשל תדחו את לידת הילד הראשון בשנתיים - שלוש .

בהצלחה .

אז דבר ראשון - תשמח מאוד.

המצב טוב. מצאת מישהי שמתאימה לך! ב"ה.

אם היא לקראת סיום התואר, מצבכם נפלא. תתארסו, יעברו עוד כמה חודשים, תתחתנו, ואז ממש מעט זמן אח"כ - היא תגמור את הלימודים.

לגבי הילדים - 

אני בעד לראות קודם כל את המצב הנפשי. אני באופן אישי, בחודשיים הראשונים של הנישואין לא יכולתי לחשוב על הריון!

עוד לא הכרתי מספיק את בעלי, והרגשתי שאני צריכה עוד קצת זמן להתאפס על עצמי, אפילו בקטע הפרקטי - של ניהול הבית.

ברגע שהיא תגמור ללמוד ותצא לעבוד, זה כבר פחות בעיה.

מסתדרים כלכלית טוב עם משכורת אחת (זוג, אני מתכוונת), ולאט לאט תראו ותרגישו, ותתיעצו עם רב (שיאפס אתכם גם על המצב..) מתי מתאים לכם, מתי תוכלו לגדל אותו עם הכי הרבה שמחה, בריאות ואושר.

אתם במצב טוב! צריך לזכור את זה...

(הכותבת היא אשת אברך, סטודנטית שמתחילה שנה ב' באוניברסיטה, אמא לתינוק בן שנה, וב"ה מסתדרים. בלי עזרה מההורים בחיי היומיום, משלמים שכ"ל לאוניברסיטה..איך מסתדרים? אני עבדתי עד לפני חודשים ספורים, בעלי חסך לפני החתונה, וגם המתנות מהחתונה עזרו עד מאוד)

כתוב שילד שמגיע לעולם הוא מגיע עם השפע שהוא צריך לקבל..גם אם נגזר על ההורים לחיות בעוני והילד הזה צריך לחיות בעושר- הם יחיו בעושר ורק בזכות הילד הזה!!

שתבין שילד שמגיע לעולם מביא איתו המון ברכה!!! והורים עוזרים או לא עוזרים יכול להיות שיהיה לכם קשה כלכלית עד שיגיע ילד והכל יתהפך לטוב...

חוצמיזה שכל ילד שמגיע לעולם כתוב שהוא מוריד איתו את כל מה שהוא צאיך לקבל אז אל תתדאג לה' יש הרבה והוא מסוגל להכל!!

ואגב שהתחתנתי גם אני אמרתי שאני לא רוצה ישר להכנס להריון (לא חשבתי בכלל לקחת מניעה אבל קיויתי שלא הכנס מייד אלה אחרי שנה שנתיים) ומה שקרה זה שבאמת לא נכנסתי כלכך מהר והצטערתי על זה מאד...

אז לפני החתונה לא כלכך רוצים אבל בדרך כלל החשק מגיע שלכל החברות הבטן יוצאת....

בסופו של דבר תעשו מה שטוב לכם ואל תוותרו על דעת תורה

בהצלחה!

ב"ה

אהבה-ראשונית, חמה ובוסרית, מסוגלת לחפות גם על תנאים  פחות של לוקסוס.

לנו בשבוע  הראשון לא היה חשמל, ומילאנו את הבית בנרות.שכנה שנכנסה כל כך ריחמה עלינון,ואני לא הבנתי על מה היא מדברת.

את הגל המתוק של האהבה הראשונית-לא כדאי לדחות. הוא נועד לחפות דוקא על הקשיים אותם אתה מעלה.

אחר כך זה קשה יותר.

כנ"ל עם הבאת ילדים.. (הגל המתוק של האהבה הראשונית מוציאה ממך יותר בפחות כסף..)

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?