נושא רגיש...אנונימי (פותח)

שלום לכולם,

מעולם לא נכנסתי לפורום הזה קודם- עודני רווקה, שייכת יורת לפורום לנ"ו קורץ

אני קצת נסערת, ואין לי כתובת אחרת לפנות אליה, לכן הגעתי הלום.

 

יש לי אחים מתבגרים (בנים) בגילאי 15 + . תמיד ידעתי שהם נכנסים לאתרים שלא אמורים להכנס אליהם, אבל העדפתי לא לחשוב על זה. מה  כבראני יכולה לעשות? יש לנו אינטרנט רימון בבית, אבל הם יודעים את הסיסמא. רימון אמנם לא מספק פורנוגרפיה מובהקת, אך את יוטיוב למשל הוא כן מספק, ויוטיוב יכול לשמש גם כאתר פורנו לשעת הדחק, עם התכנים שיש שם...

 

ממש מקודם לקחתי את האייפון של אמא שלי ע"מ להתחבר לאינטרנט, וכשפתחתי את שאר החלונות שכבר היו פתוחים נחרדתי ממש, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היו פתוחים שם עוד 3 חלונות של אתרי פורנו. שלא נדע...

 

רעדתי ממש ולא ידעתי מה לעשות.

הלכתי לאבא שלי, כולי אדומה ואמרתי: "נכנסתי עכשיו לאינטרנט דרך הפל' של אמא, ו... עדיף שלא תראה מה היה שם..." אבל הוא לקח את הפל', הציץ ואז צעק: "מי שיחק בפל' של אמא?!". אחיי כמובן אמרו "לא אני" (לצערי- משקרים כאן בבית) אחי, שאני בוודאות יודעת שזה הוא- בדיוק החזיק אייפד ביד, אבא שלי אמר לו פשוט: "תביא לי את זה, עד שתלמד לאן לא נכנסים" וזהו.

כך לא מטפלים בבעיה!!!

יש כאן בעיה בבית, שלא מדברים על הדברים. לא מסבירים. מטטאים מתחת לשטיח וזהו.

 

וכאן אני שוטחת טענה שכבר הרבה זמן אני טוענת:

אני חושבת שכמו שכל אמא יושבת עם בתה בטרום-התבגרותה ומסבירה לה על התהליכים הפיזיים שעומדים להתרחש בגופה, אני גורסת שכך גם כל אבא צריך לשבת עם בנו ולהסביר לו את מה שעומד לקרות לו, הן מבחינת צרכים פיזיים והן מבחינת הנפשיים, ואיך מתמודדים ושולטים...

 

אני לא מצפה מכם לשלוף לי פתרונות קסם. אני לא מאמינה שבכוחי לעזור לאחיי ואני גם מעדיפה לא לדבר איתם על הדברים.

רק חיפשתי מקום לדבר על העניין שכ"כ מביך ומטריד אותי.

וגם- להסב את תשומת לב ההורים, במיוחד הגברים שבחבורה: דברו על זה. תמצאו פתרונות. בנים מתבגרים ג"כ צריכים הכוונה בתחום, ממש כמו שברור שעם הבנות מדברים!

 

 

את צודקת במאה אחוזאיזה טוב ה'!!!!

הבעיה היא שהרב הורים לא מודעים לצורך לדבר עם הבנים וגם אם מודעים לזה לא תמיד יודעים מה לומר.

 

אני מודה ומתוודה שגם אני לא בטוח שאדע לומר את הדברים הנכונים ואני מקווה ומתפלל לה' שעד שילדיי יגיעו לגיל אדע מה לומר.

 

 

צודקת-בטוב

לדעתי ההבדל הוא (ואני רואה את זה גם עם בעלי עם הבנים שלנו על אף שהם פיצקולים) שאצל בנים הכל אסור. כשאמא מדברת עם בת על מחזור היא עוזרת לה להתחבר לגוף וכ'. אצל בנים כל עוד הם לא נשואים לכאורה אסור להם לגלות את הגוף שלהם וזה מאד מרתיע את הורים שאין מה לספק במקום. ולדעתי זה גם מפגיש את ההורים עם ה"התנסויות" שלהם בתחום זה בעבר וזה לא נעים. יש חוברת שיצאה נראה לי של מכון פועה איך לדבר עם מתבגרים בנושאים הללו.

בכל מקרה- אל תחשבי שהאחים שלך הם כאלה נוראיים בעז"ה הם ימצאו דמות אחרת מדריך בישיבה או משהו אחר שיעזור להם לעלות על דרך המלך. זה ממש לא תפקידך. את יכולה להתפלל עליהם בעז"ה!

למה לעזאזל זהו לא תפקידה??? מנין לך??אנונימי (פותח)

אין פה חלוקת תפקידים מסודרת, היא הבינה מה קורה ובדיוק התפקיד שלה לעזור לאחים שלה לצאת מזה,  "אנונימי"! תקראי מה שאני כתבתי לך !

היא לא אמא ולא אבא שלהם!מוריה
ולא! היא לא צריכה לחנך אותם. גם אם זה מגיע למצב לא נעים שכזה.
אחים שלה צריכים אותה כאחות לא כדמות הורה.
יש הרבה דרכים לעזוראנונימי (פותח)

גם כשזה לא חינוך... היא יכולה להשפיע דרך ההורים, ואם היא יכולה - היא צריכה,

דווקא לבנים כן מותר לגלות את הגוף שלהםzugorgil

רק שבשלב הראשון הם צריכים ללמוד לשלוט על היצר, להתגבר, להתחכם ולתעל את כוחות הגוף לגדילה פיזית (ספורט ועמל) ורוחנית

ויש הרבה מה לדבר על זה

 

צריך להסביר להם שכעת הם עסוקים בלהתאמן על כוחות האיפוק ,הגבורה והתעוזה .

 

העוצמה הפנימית שהם מתאמנים עליה בנערות תהיה להם לעזר בבוא היום ליצירת הקשר עם בת הזוג

לא דומה,ד.

בנים לבנות בענין הזה כלל וכלל.

 

אין כל קשר בין להסביר לבת על תופעות שעתידות לקרות, שסה"כ ניתן להסבירן בצורה חיובית ואופטימית לגמרי, אם רוצים, וניתן להסבירן גם "טכנית" אם רוצים -

לבין "הסבר" לבנים" על יצרים. מה גם שדברים משתנים מאדם לאדם; ולעיתים ה"הסברה" עצמה היא בבחינת "אל תעירו". אין להקיש מאלו לאלו. לפעמים הדרך הנכונה היא דווקא "דרך אגב", בהזדמנויות. והעיקר - ההסברה והאוירה המוסרית הכוללת, מעבר לתחום הספציפי, שנותנת מצע לקליטת דברים ספציפיים כשצריך.

 

כמה שאני זוכר, בנו של החפץ חיים מספר שכשהגיע לגיל זה לקח אותו אביו לשיחה קצרה והסביר לו את הזהירות הנדרשת בשמירת העיניים וכו', ואמר שהדיבור היתר בענין זה, בעצמו מזיק..

 

ואל תהיי בטוחה שמה שאביך עשה, "כך לא מטפלים".. (ובכלל - עם כל היופי והטהרה והבגרות והאחריות שבהודעתך - כך גם לא אומרים ביחס לאבא..  זו דעתך, לגיטימי, אבל פחות נחרצות. גם לו יש ניסיון חיים); לענ"ד - איך שהוא הגיב באותו רגע, זו בדיוק התגובה הנכונה. זה לא אומר שלא צריך אח"כ לשוחח עוד קצת - אבל כתגובת רגע על-המקום, זו תגובה ראויה ושקולה: מציבה גבול ברור, לא מכניסה את הילד לבושה טראומטית, ומראה יחס טבעי לענין.

נכון שצריך אח"כ להחליף עוד מילים בנושא, בזמן אחר.

מסכימה עם דן~א.ל
תודה, דברים נעימיםשירשור

אבל שאלה לי.

כתבת: "כמה שאני זוכר, בנו של החפץ חיים מספר שכשהגיע לגיל זה.."

מאימתי זה גיל זה?

גיל מצוות? גיל נעורים?

והאם זה שונה מבנים לבנות?

 

האם יש עניין להכחיש בתוקף או לדבר בבירור?

הנושא הזה סתום בעיני ואני עובדת עם מתבגרים וחשובה לי הכוונה.

 

תודה.
 

אני פותחת השרשור. לדן ושירשור-אנונימי (פותח)

דן,

אני לא מסכימה על הענין של "לא לעורר...". כל בן בריא בנפשו מגלה ענין, ולרוב יחפש וימצא. זה שלא תפתח איתו את הדברים לא יגרום לא להיות "רדום". ההפך, זה שתדבר איתו, יתן לו תחושה של הכרה בצרכים שלו, הבנה של מה שקורה לו ותחושת ביטחון שיש עם מי לדבר, כי הנה- הרב/המורה/החבר דן גם מבין אותי ויש עם מי לדבר!

אצלנו בבית (וברוב המקומות!) לא מדברים על זה בכלל. ולדעתי זו טעות.

אני יודעת שזה לא בסדר לחלוק על אבי, גם שלא בפניו... אבל נורא חורה לי צורת התנהלות הזאת. לדעתי זאת אחריות של האבא לעשות את זה, ואני רואה שלאחי נורא נורא קשה בתחום, והוא הולך ומדרדר לשאול תחתיות... ואבא שלי מודע למה שקורה והוא לא עושה עם זה כלום. אז- כך לא מטפלים.

הנושא נורא מעיק, וגם אח"כ לא נעים לחשוב על מה האחים שלי מסתכלים.

 
שירשור,
אין לי תשובות לשאלותייך, רק אומר שחלילה לך מלהכחיש בתוקף. ואני בכלל בעד פתיחות בענין- אך באופן מכובד וצנוע.
זכור לי היטב שיעור עוד מכיתה ח' (!) שהמורה דיברה בפתיחות מדהימה, והיה לי טוב עם זה.
אח"כ כשנזקקתי שנתיים אח"כ לעזרה, בדיוק בתחום עלי דיברתי (נו הנה, מסתבר שגם לבנות היום קשה בתחום!)- אליה פניתי. (דן, בדיוק על זה דיברתי, הרגשתי שיש עם מי לדבר, ויש לגיטימציה לתחושותיי, ותקווה- איך לטפל ולעזור)
 
בבקשה, שירשור ושאר המחנכים: אל תפחדו! דברו עם המתבגרים! אתם רואים באילו קשיים הם עומדים ואיזה התמודדויות מטורפות יש לם בתחום! דברו איתם, עזרו להם... זה כ"כ קשה, אז אל תעלימו עין כאילו הכל בסדר...
לדייק:ד.

לא אמרתי שתמיד לא צריך לדבר.

 

אמרתי שלעיתים ה"הסברה" (המובנית,מראש) היא בבחינת "אל תעירו" ושעדיף לפעמים בהזדמנויות "דרך אגב", ושהמצע העיקרי לכך הוא הוא האוירה הכוללת.

 

וצר לי -את פשוט לא מבינה את ההבדל בין בנים לבנות, ואין לי כל ענין "לפתח" את זה כאן (וגם הביטוי "כל בן בריא בנפשו מגלה ענין", אינו מדויק, ולפחות אינו מנוסח נכון); ולכן - עם נקודות האמת שיש בתוך דברייך - ההשוואה שלך בין "שאיתכן דיברו" לבין בנים אינה מדוייקת.

 

עם זה, בוודאי גם לדעתי, אם אבא רואה שבנו מתגלגל לדברים כאלה - הוא צריך לקחת איתו שיחה.

 

מה שדובר לגבי הערתך על אביך - היה על מה שהוא עשה "על המקום", שזה היה צעד נכון. כתבתי מפורש שאח"כ יש מקום למצוא הזדמנות לשוחח. אם כי אינני מכיר מה אצלכם - האם את יודעת כל מה שביניהם או לא.

 

 

וככלל, מחנך/הורה שבקשר קרוב עם תלמידו/בנו, וברוח טובה - הילד לא יפחד להתייעץ עימו גם בנושאים "רגישים", גם במקרה שלא עשה פעם "שיחה מובנית" בעניינים אלו. גם זה מניסיון.

 

 

ואגב - ואולי לא אגב - תמהני שלא הזכרת את אחד הדברים הכי חשובים: למה הילד נגיש לאייפוד?!  תדעי שלזה אפשר לחנך מגיל צעיר, בבהירות גמורה, יותר מאשר למה שמסתבכים מזה אח"כ. גם זה מניסיון.

מדגישה משפט מדברי דן -מאמע צאדיקה

כאחות- אין לך לגמרי מוזג- איזה שיחות אבא שלך עושה עם אחים שלך- רחוק מהעיניים והאוזניים שלך

 

 

 

 

לדעתי הדבר הכי טוב לעשות הוא

לגשת לאבא שלך

לשאול אותו- נתקלתי בתופעה הזו במשפחה

ואני שואלת אותך אבא- איך הכי נכון לי כאחות להגיב ולעשות?

 

זה יתן לך הכוונה אמיתית- שמכירה את המציאות יותר טוב מכל המשיבים בפורום

ואגב תרוויחי שתדברי עם אבא שלך על הנושא...

אני פותחת השירשוראנונימי (פותח)

אין לי כוונה להתערב, אנשים. ממש ממש לא. מה גם שאחי תמיד מתעצבן עלי חזרה- כשאני מתעצבנת עליו על השטויות שהוא רואה במחשב. ואומר לי לא להתערב, ואז סתם מתפתח ריב...

 

מה שכן אני מחכה למצוא את הכוחות לבוא ולומר לאבא שלי דוגרי- תעשה איתו משהו!

ואני מתיימרת להכיר מעט את אבא שלי כדי לומר בפירוש שלדעתי הוא לא מדבר עם אחי כלום בנושא. ולהיות בטוחה בכך.

 

ודן, אני עדין חושבת ששיחה פתוחה ובריאה היא לא בגדר "לא תעירו" או התעסקות מיותרת. אני אומרת שאחי עמוק בזוהמה! מה להעיר כאן???

הרי אמרתי,ד.

שבמצב כזה אכן נראה שצריך למצוא זמן לדבר איתו אחרי ההערה  המקומית שהיתה.

 

הנושא של "אל תעירו" שבשיחות מובנות ומפורטות מראש, לא היה ביחס לאחיך - אלא ביחס למה שכתבת כללית על צורך בדיבור עם בנים מראש כמו שהמורה שלכן דיברה איתכן. על כך אמרתי שצריך לראות לגופו של ענין, כי ההשוואה אינה מדוייקת, ולפעמים עדיף "בדרך אגב" וכד'. אבל עם אחיך - אם כי אינני מכיר אותו ואת פרטי הענין - אכן נראים הדברים שצריך לנקוט פעולה. לא יודע אם "לדבר", או קודם להזהיר ולקחת כל מכשיר שיכול לשמש לכך (כשהוא "בתוך" זה - לא בטוח כמה הוא בכלל "שומע" שמדברים איתו). שוב - לא מכיר ספציפית. לפעמים כשרואים שמישהו לא ישמע, יש שמעדיפים "לא לראות" מה קורה איתו ולחכות שיעבור את זה.

 

ואת אכן יכולה לדבר עם אביך ולשאול אותו, באמיתיות, אם הוא לא חושב שכדאי לעשות משהו בענין הזה. ובכיוון שצדיקה כתבה: לא "לחנך" אותו - שזה לא תפקידך - אלא לשאול אותו. אם לא על התערבות שלך, אז על "כללית", אם הוא לא חושב שכדאי.  ואולי תשמעי גם נימוקים שלא חשבת עליהם. אינני מכיר אתכם.

הגיל? לא קבוע לגמרי (אני לא השואל, אגב)אנונימי (פותח)

תפתחי ספרי רפואה ותדעי מתי בערך הגיל, והאם זה שונה ... בנים בנות...

מזתומרת להכחיש בתוקף?

הרבה פעמים זה חלונות קופציםמושיקו

אפילו באתרים רגילים כמו ווינט וכו'

 

הבעיה העיקרית שיש אינטרנט בבית..

 

כי לא העכבר גנב אלא החור גנב

שוב פותחת השירשור. מושיקו-אנונימי (פותח)

זה לא תירוץ, ה"אינטרנט בבית"!

יש לנו רימון, ולכן אחי הלך לנייד הפרטי של אמא שלי ודרכו הוא גלש. 

ואם לא דרכה, אז דרך מחשב של חבר בישיבה, אני מניחה.

כי: מי שמחפש- מוצא. בדוק.

 

וכן, אני גם נגד אינטרנט בבית, בלי ועם קשר.

אתה עכשיו באינטרנט, ניחשתי נכון?אנונימי (פותח)
תקשיבי לי:אנונימי (פותח)

אני מדבר מניסיון,,

לא נכון לומר שאין לך מה לעשות, שלך נותר רק להתפלל, מה פתאום?

ברוך ה' אצלך המצב טוב יותר מאשר במשפחות אחרות, את לפחות יכולת לגשת לאבא שלך ולומר מה שאמרת, יש משפחות שאחים או אחיות לא מעיזים\זות לומר כלום,

 

ההשפעה ההרסנית של מה שהם רואים שם היא להרבה יותר מאשר לאותו רגע ולרמה הרוחנית כיום, זה עלול להשפיע על חיי הנישואים שלהם בהמשך בצורה נוראה!

 

תהיי אמיצה, לכי לאבא שלך, דברי איתו, או דברי עם אמא שתדבר איתו, את יכולה להראות לו את התגובה שאני כותב עכשיו, (תבקשי מהמנהלים לערוך או למחוק את השאלה שלך)

 

אני ב"ה יצאתי מזה, חסמתי את האינטרנט שלי לגמרי מלבד כמה אתרים, (הסיסמה היא בת 25  ספרות והיא אצל חבר) ספרי לו שאת יודעת על עוד מקרים, ספרי לו על יוטיוב, תאמיני לי! ההשפעה נוראה! היא מנוונת... אין לך מושג... בקיצור מזעזע!

אבא שלך כשהיה מתבגר לא הכיר את הדברים האלה... את חייבת לדאוג להם, ואת יכולה לדאוג להם,

 

אל תתני לשרשור הזה להניח למצפון שלך!

 

תאמיני לי! זה פשוט הרס!

 

תעשי את מה שאני אומר לך ותדעי שעזרת להם עזרה עצומה!

 

אני מאחל לך שתתפסי אומץ, ובהצלחה

פותחת השרשור: כל הכבוד לך ממש! ^אנונימי (פותח)

יש לי מושג וחצי על ההרס של המראות האלה. לצערי, כל מה ש"למדתי" בחיי- למדתי באופן כזה... אניי ודעת טוב מאוד איך זה מנוון את השכל ועוטף אותו בזוהמה.

אני אחשוב האם  לפנות לאבא שלי. זה יהיה פדיחות אש. אני מקווה שהוא יפעל איכשהו. כי כמו שאני מכירה אותו הוא לא דיבר עם אחי מעולם. בטוחה.

אני אגיד לו שאני רואה את אחי צופה בסרטים ממש לא צנועים (הוא די שקוף- כל פעם שמישהו מתקרב למחשב- הוא עושה תנוע החדה ומכווץ את המסך. נו באמת...) ושהוא במצוקה.

אוף... ממש לא רציתי להיות אקטיבית ולעשות משהו, אבל אולי אין ברירה.

 

גם אני מסובבת את המסך כשמישהו מתקרבאנונימי (פותח)

ואני לא צופה בתכנים לא מוסריים חלילה... פשוט, מעדיפה שתהיה לי פרטיות.

רוב בני הנוער שאני מכירה גם נוהגים כך.

אפשר להציע רעיון?אנונימי (פותח)

יש לכם איזה רב שמכיר את המשפחה? ובעיקר את האחים שלך? אולי תוכלי לסדר שהוא יאמר לאבא שלך שנראה לו... רואים עליהם שמשהו לא בסדר... נניח משהו כזה...

או הרב מהבית ספר או מהישיבה...

 

מאחל לך אומץ

(כרגיל מישהו שלח אליי קישור)משה

בתקופת העשרה שלי, כשלרוב החבר'ה לא היה אינטרנט בבית, לא הייתה בעיה להשיג חומרים פורנוגרפים באמצעים שהיו אז. גם בהמשך האינטרנט שימש רק את "הפחדנים" מאחר והחומרים בספריות ה-DVD להשכרה היו (לטענת חבריי לכיתה אז) איכותיים יותר מבחינה טכנית.

לא חסרו לי הזדמנויות להיתקל בחומר פורנוגרפי (בהתאם לתקופה ולציוד שהיה נגיש - בעיקר בקלטות VHS שהוקרנו בחדר מסויים שידעתי פשוט לא להיכנס לשם), ובסופו של דבר אין באמת בחירה לא להיתקל בו, אלא רק מה לעשות ברגע שקולטים שזה מה שמוקרן בחדר (לצאת משם וללכת לעשות משהו אחר).

 

 

רימון הוא לא העניין, ובד"כ עצם קיומו גורר את מי שמחפש לשתי אפשרויות: עקיפת הסינון (רשת אלחוטית של שכנים למשל, או מודם סלולרי), או שימוש מזיק באתרים שכן פתוחים ברימון (Youtube למשל, ובמקרה הגרוע יותר להטריד בנות ב"כיפה" או בערוץ 7 - תופעה שכמעט מוגרה אבל מדי פעם חוזרת).

 

אם האחים שלך יחפשו את זה, הם ימצאו, וההורים והמלחמה שלהם לא תועיל לאף אחד. כשמחיר מכשיר סלולרי חכם ירד מתחת לאלף שקלים - זה כבר בהשג יד של מתבגר שעבד קצת בקיץ.

לא יודע אם הצעקה של אבא שלך הייתה במקום. סביר להניח שזה רק יעודד אותם להסתיר יותר טוב, או לדאוג  לציוד שבו האחות החטטנית לא תציץ להם בהסטוריה של הפלאפון של אמא.

 

 

אין דרך בכפיה, או באלימות. אפשר רק לנסות לתפוס ולדבר. והאחות הגדולה והמעצבנת (לא אישי!) בוודאי לא הכתובת !

 

 

בהצלחה !

השאלה כמה מחפשים...אנונימי (פותח)

יש בני נוער שהם מסוג ה'פחדנים' שהזכרת.

יש כאלה שלא כל כך מכירים את כל האפשרויות. (אין להם חברים שצופים בדברים כאלה, או שלפחות הם רואים בזה דבר שמתביישים בו ולא מדברים עליו)

יש כאלה שבעצם לא רוצים, אבל כשזה יותר מדי קרוב וזמין הם נכשלים. (יש לי חבר שהתלונן על כך שיש בבית שלו אינטרנט שיש בו גישה לתכנים בעייתיים, ולא נראה לי שבגלל פרסומות וכדו' שקפצו נגד רצונו..)

אין דבר כזה "אין חברים שצופים בזה"משה

זה אולי נדמה לאלו שרחוקים מהעניין, להורים וכו' שהעניין מרוחק ולא קשור. הידע כיצד ניתן לאתר דברים כאלה נגיש לכל המעוניין.

 

(בהנחה ש"תכנים בלתי ראויים" זה ביטוי לא מוגדר עד הסוף, האם YNET זה בלתי ראוי? לענ"ד כן) אם אלו לא פרסומות שקפצו נגד רצונו, זה אומר שהייתה לו בחירה לחפש את החומר הזה והוא עשה את זה.

נראה לי שההבדל הוא כמו...אנונימי (פותח)

ההבדל בין לעשות דיאטה כשצלחת עוגות מונחת על השולחן, לבין לעשות דיאטה כשהעוגות נמצאות בחנות.

נכון, בשני המקרים יש בחירה, ואף על פי כן רבים יצליחו כשהעוגות בחנות, ולא כשהעוגות על השולחן. 

 

לא כל מי שברגע של חולשה נכנס לאתר כזה, היה משקיע לצורך כך סכום כסף משמעותי עבורו, וקונה מכשיר סלולרי חכם מכסף שעמל עליו. 

 

ונראה לי שחלק מבני הנוער, המושגים לגבי נגישות בתחום המחשבים שונים מאוד משלך. (נכון, ישנו גם חלק אחר)

כיוון אחרדרור אל

כל הכבוד לך על הדאגה לאחים שלך! אין כמוך!

 

במקרה (כמו רוב הבנים) אני מאוד מבין מה עובר על האח, וקשה לי להאמין שעם כל הכוונות הטובות שלך תצליחי להבין (זה כמו שאנחנו הבנים לעולם לא נבין את הקטע של העמידה מול הארון בגדים הגדוש וההכרזה "אין לי מה ללבוש"חיוך).

 

יש לבנים דחף לא מוסבר כזה, לגרות את עצמם, לשחק עם זה, תאווה. זה לגמרי לא מוסבר. גם הבנים בעצמם, כשהם בתקופות טובות שלהם לא מבינים איך הם יכלו בכלל לחשוב ולפעול ככה. כי כשאין את התאווה אי אפשר להבין אותה. עכשיו, לבת - אני לא מאמין שיש סיכוי שהיא תצליח להבין את זה.

 

יש תופעה נפוצה בדורנו של התכרות לתאווה הזאת, וזה מגיע למצב שזה כבר עובר במידה מסויימת את סף הבחירה. לא יעזרו שיחות מוסר וכו'. זה כמו סם - חייבים את המנה הבאה (אפשר להתגבר תקופות קצרות, אבל להשתחרר כמעט בלתי אפשרי בלי להתחיל עבודה לפי הדרכה מקצועית). הבשורה היא שיש פתרון - קוראים לזה שיטת ה-12 צעדים. השיטה נפלאה, חוץ מזה שהיא מטפלת בהתמכרות היא מביאה חיים חדשים, חיים של קשר רצוף ומשמעותי לקב"ה, חיים של תפילה והודאה, חיים של קילוף הגאווה ומציאת המקום האמיתי בעולם.

 

יש אתר נפלא, בשם "שמור עיניך" - שיש שם חברה נפלאים שמתמודדים עם זה, באופן מקצועני, עם הסכמות מרבנים, והם היחידים שבאמת מצליחים.

 

אני אישית זכיתי בחיים מחודשים בזכות האתר הזה.

 

אם תצליחי לגרום להם להתעניין באתר - תצילי אותם. אני מצרף קישור:http://www.gye.org.il/

(GYE זה ראשי תיבות של "גארד יור אייז" - בעברית "שמור עיניך"מגניב).

 

אבל - אל תעשי את זה ישיר. זה יגרום התנגדות. זה מאוד מבייש להכיר בחסרונות שלנו, שאנחנו מכורים, חסרי אונים. כשזה בא מאחות, שבאמת לא מבינה מה עובר - זה מעליב קצת ומרתיע.

אז לחפש שיטות חכמות. אולי אפשר לשים קישור במועדפים באינטרנט, או שתכנסי שם לפורום הסגור לנשים, אני מאמין שיש להם עצות (אין לי מושג, כי הפורומים שם בהפרדה מלאה, אבל אם הפורום הנשי טוב כמו זה של הגברים - אז ברור שהם יוכלו לעזור).

 

אני מעתיק מהאתר שם:

 

יש לנו פורום מיוחד לנשים – פורום סגור, שאינו נגיש לגברים ולמי שאינו רשום. נשים מוזמנות לשלוח אלינו מייל לכתובתhelp@gye.org.il  לאחר שנרשמו, על מנת שנוכל לאפשר לכן גישה לפורום לאחר שתאושרו.

ממליצה בחום על הכיוון הזהאנונימי (פותח)אחרונה

חשוב לי לנצל את ההזדמנות שהנושא של ההתמכרות לתכנים פורנוגרפיים עלה, ולחזק את דברייך.

ואם זה לא יועיל דווקא במקרה הזה- אולי זה יפתח פה פתח למישהו אחר שנמצא בבעיה דומה (ולצערנו מדובר ברבים וטובים).

אני נשואה ב"ה באושר 4 שנים, ולאחרונה גילתי שבעלי נתון בבעיה חמורה. זה התחיל בל"תפוס" אותו גולש באתרים פורנוגרפיים, אך לאחר שיחה מעמיקה, ופתיחות גדולה מצד שנינו, הבנתי שמדובר בעניין הרבה יותר עמוק- בדבר שהתחיל בגיל 13, אך המשיך והדרדר, מבלי יכולת להפסיק במשך כל השנים.

אני חייבת לציין שבעלי אברך, ירא שמיים, עוסק בתורה, בעל ואבא אכפתי ועוזר, ועם כל זה- נפל (ב"ה בלשון עבר!!) בדברים כ"כ חמורים. 

בזכות האתר שדרור אל הזכיר- "שמור עיניך", בעלי ואני נפתחנו לדרך חדשה, דרך של החלמה. 

 

חשוב להבין שאצל רבים מאלו שחווים נפילות חוזרות במשך תקופה ארוכה- מדובר ממש במחלה! זו התמכרות לכל דבר, ופעמים רבות הנפילה לא ניתנת לשליטה. אולי זה נשמע שעם קצת יותר כוח רצון אנשים כאלו יכולים להתגבר, אך זה פשוט לא כך. ויעידו אלפי הפעמים בהם בעלי וחבריו חזרו בתשובה גמורה, וניסו את כל השיטות להפסיק- ללא הצלחה.

הפתרון היחיד כאמור הוא בשיטת 12 הצעדים, שב"ה עובדת על רבים, ואצלנו היא מחוללת פלאים, אך זה לא המקום להאריך בה.

 

מה אני מנסה להגיד? קודם כל- אני כותבת מתוך כאב גדול, אם יש פה מישהו שמתמודד עם הבעיה הזו לאורך זמן, שיבין שהוא לא לבד. זאת לא רק התמודדות שלו מול היצר הרע שלו. ייתכן שיש פה משהו הרבה יותר שורשי, ולא סתם הוא נכשל שוב ושוב. שיעשה טובה לעצמו ויפנה לאתר הנפלא הזה- "שמור עיניך". יש שם אנשים מקסימים שהצליחו לצאת מהעניין, ויכולים לחלוק עם הנסיון שלהם.

 

דבר נוסף- יש הרבה ילדים שרק בגלל ההחשפות והנגישות שיש היום לאינטרנט פרוץ (בכל המכשירים הניידים) נופלים ומגיעים לדברים הללו. יש אמנם כאלו שגם אם זה לא נגיש ימצאו תכנים לא ראויים, אך יש מספיק ילדים שלא היו נופלים אם לה היה להם מכשיר ביד. הורים- זו המלחמה של הדור שלנו!!!

 

באשר לאחות היקרה- קודם כל יישר כוח על הדאגה.

לעניות דעתי חשוב לדעת באיזה עמדה נפשית נמצאים האחים שלך ביחס לנפילות. האם לאחר מכן הם מבואסים, מתחרטים, שונאים את עצמם שהגיעו לזה, או שבנתיים הם בשלב של "להנות מהחיים"....

אם הם רוצים את זה ומחפשים את זה, ובנתיים עוד מרגישים בסדר עם עצמם- אני לא יודעת אם כ"כ יש לך מה לעשות, חוץ מלשוחח עם ההורים ולדאוג להצבת גדירות שיקשו עליהם להגיע לתכנים כאלו- להעלות את הרמה של הרימון, אי המצאות בבית של מכשירים עם אינטרנט פתוח (למרות ההקרבה מצד ההורים) וכו'. 

אך שוב- העובדה שהאינטרנט לא נגיש, במקרים רבים מפחיתה את הנפילות, בעיקר בשלבים התחלתיים ומעידות קלות, אך מי שבאמת רוצה ומחפש, ובעיקר מי שכבר איבד שליטה על העניין- זה לא יעזור. מי שבאמת מחפש את זה יימצא את הדרכים להגיע אל התכנים האלו (ואני מדברת מתוך נסיון וכאב גדול).

אז אולי העניין הוא יותר להביא אותם אל התחושות הללו, אל הסלידה מהעניין הזה, אל הגועל והכאב שאחרי הנפילה, לדבר איתם על הנזקים הרוחניים והנפשיים שזה גורם. לעזור להם לרצות לפחות להפסיק עם זה.

מי יכול לעזור ולהוביל אותם לזה? אני לא יודעת... 

 

מצד שני אם הם במצב רוחני ונפשי כזה שהם בעצמם מרגישים את הסלידה, ורק היצר הרע (או במקרים יותר מורכבים- ההתמכרות...) גורם להם ליפול שוב ושוב- אז הדרך כבר הרבה יותר ברורה. והפתרון שאני מכירה זה האתר הנפלא "שמור עיניך". האתר נותן פתרונות ועצות גם למקרים קלים וגם למקרים כבדים יותר. כמובן זה לא פתרונות קסם, אך יש עצות ויש מה לעשות.

תנסי להיכנס קודם כל את לאתר. יש שם אפשרות של "יודע על מישהו שזקוק לעזרה?" תנסי להיכנס שם. יש שם אפשרות שהאתר יישלח מייל אנונימי לאחים שלך. הם לא ידעו שאת אחראית לזה..

אני לא יודעת אם זה יתפוס אותם. צריך לחשוב על דרך שיתעניינו באתר הזה, כי הוא יכול ממש להציל אותם!! 

יש שם אפשרות של מייל וטלפון למי שזקוק לעזרה- את יכולה בעצמך ליצור קשר ולשאול כיצד את יכולה לעזור לאחים שלך.

 

אני יודעת שאת בסה"כ אחות שלהם, לא עלייך מוטלת החובה לחנכם, אך אולי נקרתה בידיך ההזדמנות לעזור להם בצורה שרק את יכולה לעזור..

כמה שמטפלים בבעיה הזו יותר מוקדם- הנזקים פחות חמורים.

הלוואי שבעלי היה מגלה את ההחלמה שלו לפני כמה שנים... וב"ה שלא נגררנו ככה עוד כמה שנים...

כמובן שאני לא יודעת עד כמה עמוק בפנים האחים שלך נמצאים, אך בכל מקרה ואפילו הקל ביותר- חשוב לטפל!!

 

הרבה בהצלחה 

אשמח לייעץ במידת הצורך.

 

 

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך