תלוי ברקע שלו, במשפחה שלו ועוד.. אבל בהחלט יכול להיות.

כחוזר בתשובה בפני עצמי ויותר מזה,אדם המכיר חוזרים בתשובה (ועל ההתנסות שלי איתם אני מדבר),החשש שלך חסר בסיס,חוזרים בתשובה מגיעים אל היהדות מתוך בירור עמוק והכרה באמיתותה,זה לא קשור לשום קיצוניות.כמו כל דבר יש לברר באופן פרטני מול אותו אדם,אבל לכלול את כולם ? או לפסול כך לעתיד בעקבות חשש ערטילאי ? ,אותי זה למעשה אפילו מעליב שיש מציאות כזאת,מייאש ומדכא..אני כביכול צריך עכשיו לספוג דחייה מה"בית" החדש שהצטרפתי אליו, כאשר גם בחברה הקודמת הרגשתי כך בעקבות התהליך של יציאה מהחברה הזאת וחזרה בתשובה ? . אני שמח שהרוב המוחלט של התשובות כאן זה דווקא כן...

"דבר אחרון- פגשתי אנשים שהתבססו על ההלכה כדי לטעון למשל "חוסך שבטו שונא בנו" וכדומה.."

גם דבר זה אני דוחה בתוקף,לא ראיתי מעולם חוזר בתשובה שהפך מאדם שלא שומר מצוות (או שמר בצורה חלקית),לשומר מצוות,חוזר בתשובה שלימה ממניעים מוזרים וחלשים כאלו.אם פגשת אדם שהבהיר שבגלל זה הוא חזר בתשובה,תדעי לך שזה אפילו לא מיעוט אלא מקרה יחידני.

ההכללות האלו לא רק שאינן נכונות לפי ניסיוני אלא שיש בהן לדעתי פגם תורני ומן סתירה פנימית בן הרצון שיהודים יחזרו בתשובה,יחזרו לעם ישראל,ובין כך שלא מקבלים אותם,אנשים כאלו (ואני לא מדבר על עצמי,אלא על חברי) לא צריכים להרגיש בין הפטיש לסדן,וכחברה שומרת מצוות,החברה צריכה לדאוג לזה.וזה לא אומר שצריכים לוותר או להתפשר,כמו כל פגישה צריך לבדוק האם הוא מתאים,לבדוק את החששות שהעלית (למרות שלפי נסיוני כאמור אין לחששות האלו קשר לכלל) וכו',אבל לפסול מישהו מלכתחילה בגלל זה ? זה מעשה שהוא לדעתי נורא,ואני לא אומר את זה מתוך כך שאני חוזר בתשובה אלא מתוך התורה שזכיתי ללמוד שאינה עולה בקנה אחד עם הגישה הזו לעניות דעתי בצורה חריפה.

אנא תחשבי על זה...

תלוי בעיקר במספר השנים שהוא בתשובה (עדיף כמה שיותר).

יש הרבה מאוד סוגים של חוזרים בתשובה.

יש שעברו אצלם הרבה שנים מאז, ויש מעט.

יש שמאז הספיקו אפילו ללמוד או להתערות היטב בחברה, יש שפחות.

עם חלקם אשמח לצאת, עם חלקם זה לא יהיה שייך לא עבורם ולא עבורי.

לא עצם התווית של "חוזר בתשובה" תעלה או תוריד...

תשובה קדמה לעולם

תלוי איפה הוא היום, ואם יש מי שיעיד שהוא במצב יציב תקופה מסויימת...

יש בזה המון חן בעיניי!

בע"ה ובהשתדלותנו

מאמינה שכולנו משתדלים להיות חוזרים בתשובה יום יום בגלל החשיבות של התחדשות בעבודת ה'. אפשר לייחס את זה לחסידויות כאלו ואחרות בלבד אבל זו התורה הקדושה ,וקדמנו דוד המלך שכ"כ ביקש מה' יתברך "שיבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו.." להרגיש כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה.

מה הקשר אתה בטח שואל את עצמך? אז ככה, לעניות דעתי אין שום פסול בלצאת עם חוזר בתשובה, וגם לא מפריע לי לצאת עם כזה (כל עוד זה לא תהליך של שנה אחת בלבד אני מניחה). יותר מזה, אף אחד לא מבטיח לנו שגם עם נתמסד בקשר נישואים עם אדם תורני מיום היולדו, אותו אחד/אחת לא יתורו לצד השני חלילה, וכבר שמעתי כמה וכמה מקרים קרובים אלי מאוד.

חוץ מזה שכבר נאמרה לנו גדולתם של בעלי תשובה אמיתיים וזה כ"כ אמיתי שאדם שלא זכה לחינוך יהודי מינקותו בוחר לחפש ולחיות דרך שונה מרצונו שלו.

ובצורה פרטית וספציפית, זה באמת כל מקרה לגופו, המניעים, האישיות האישית וכו'.

כי כל אדם חוזר בתשובה כל הזמן!!

זה שאדם היה חי חיים לא של תורה ומצוות כל הזמן זה לא אומר. כל אדם ואדם הוא חוזר בתשובה. גם הבנאדם הכי דתי שיש!!!

וכנראה עם שניים שלא היו סגורים על עצמם עדיין... שזה דבר שממש כדאי לברר רציני לפני.

דווקא אחלה לצאת עם חוזרים בתשובה, אנשים עמוקים ואמיתיים

הנ"ל

תלוי בחיבור ביניכם ובמנטליות, בדיוק כמו עם כל אדם אחר שאיתו נפגשת.

גם חיבור בעבודת ה' הוא מדד, אבל זה שהוא חוזר בתשובה, לא אמור לשנות את נתוני הפתיחה שלו.

אני מאוד מתחבר לציבור הדתי לאומי אבל אני לא דתי הייתי שמח להכיר מישהי כזאת בהכללה גמורה הם בנות כל כך טובות מתנדבות בכל מקום שוב בהכללה בנות פשוט טובות יש גם חילוניות ברור כמוני אבל יש להם טוב כזה לא משנה לי אמא שלי אמרה שגם עם תהיה דתי לאומי הם לא ירצו כי הם מעדיפות דתי מבית אמא שלי ממש לא רוצה שאני יתקרב אבל לא משנה מצד שני אני נורא אוהב את החברה אבל שאני רואה הרבה חוזרים בשאלה דתלשים ז ה מאוד מחליש אני ישאל שאלה אחרת מישהי תסכים לצאת עם מישהו[נגיד צם ביום כיפור קידוש בשר וחלב חגים והכל] ויהיה נגיד מוכן לשמור שבת ואני לא שומר כי קשה מאוד לשנות הרגלים זה גם משפחה והכל האם מישהי היתה מסכימה לכזה דבר דרך הגב בלי קשר לדעת זה מאוד יפה בעיני גם שמירת נגיעה איך שבנות מכבדות את עצמם השאלה עם זה אפשרי?

אז אם הוא יציב- יש מצב. כי לכשעצמם, לחוזרים בתשובה יש אצלי המון נק' זכות.

אדם שמחליט שהוא מקבל עליו את האור של ה' ומשתדל בשביל זה כל יום

שונה מאדם שמתכוון לשמר מצב בו הוא מקיים רק חלק מהמצוות.

לא נראה לי שבחורה תורנית (דתיה/חרדיה, זה לא ממש משנה)

תהיה מוכנה לצאת עם בחור שלא רואה את הבית שלו והילדים שלו יראי שמיים ושומרי מצוות לחלוטין.

לא מתחתנים עם בחורה דתיה רק משום שיש לה לב טוב ושהיא שמרה על עצמה מפני גברים זרים (שזה נורא יפה!)

להיות "דתי" (שונאת ת'הגדרה הזו, מעדיפה "עובד ה' ") -

זה אומר לעשות את דבר ה' בין אם זה נראה לנו יפה ובין אם לא,

בין אם בא לנו ומוצא חן בעינינו, ובין אם זה ממש מבאס.

אבל האמת- שלא!

לדעתי אם התכונות והיחס לתורה ולמצוות לא נמצאות באופן 'מושרש-מובנה' היא לא תוכל להיות הבחורה שאני מחפש...

קח את ההפך,רבנים שחזרו בתשובה ובניהם גם רבנים גדולים מאוד,האם ניתן לטעון עליהם טענה שכזאת ?

לדעתי,זה נורא לעשות הכללה כזאת ולדחות את היהודים האלו שהיו צריכים לעבור לפעמים יסורים שדתיים ואנשים אחרים לא נתקלו בהם ברוב חייהם רק כדי לעשות רצון ה' ולחזור בתשובה,כל שכן שמצד אחד אנחנו רוצים שעם ישראל יחזור בתשובה ומצד שני פשוט לא מקבלים אותו !,אנא קרא את ההודעה הנוספת שלי בשרשור שם הרחבתי.. מכל מקום אני שמח לראות שהרוב המוחלט כאן ענה כן,ולא בגלל שאני חוזר בתשובה אלא בגלל שאם התשובה הייתה לא אז זו הייתה סתירה פנימית מהותית לדעתי,ועיוות חריף שלא עולה בקנה אחד עם התורה לעניות דעתי.

חלילה לי!

פשוט, לי זה לא מתאים מהסיבה שפרטתי לעיל.

נכון, שוודאי שהתשובה שלו מעולה ומתקבלת, אבל לי לא תתאים בחורה כזו..

האם טענה זו יש בה כדי לפסול פגישה כזו מבחינה מוסרית תורנית (שכאמור לא עוד מדובר ביהודיה שאינה שומרת מצוות אלא ביהודיה שחזרה בתשובה ועשתה דרך גדולה עם עמל ויזע כדי להגיע לשם,שעליה נאמר שבח גדול שבמקום בו בעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (לא העתקתי דווקא במדוייק),האם נכון מבחינה תורנית מוסרית לפסול אותה דווקא על זה ? וכך עוד שאלות בתחום) ? מבחינה לאומית יהודית,של רצון שעם ישראל יחזור בתשובה(ושוב אני לא מדבר על התפשרות,אלא על הטענה שהעלית,שלכאורה לא ברור אם יש לה סימנים מובהקים במציאות) ?

אני לא יודע את התשובה,אני רק מעלה שאלות שלדעתי כל מי שחושב כך צריך לברר בשביל עצמו.

לדבריך החשובים, אמיר:

אני לא חושב שאם למישהו יש בעיה להתחתן עם בעלת-תשובה, מסיבות שונות, זה אומר שאינו מחשיב את מעלתה הרוחנית, את הדרך שעברה, או חס וחלילה ש"לא מקבלים אותה".  הרי זה לא בגלל "מעלתה הרוחנית" אלא בגלל דברים אחרים שלעיתים נספחים לנושא.  יש פה לפעמים שרשורים על סתם הבדלים מהותיים בין משפחות, דתיות, ואנשים דנים לכאן ולכאן. האם זה בגלל ש"אינם מקבלים אותם" או חוסר הערכה? בוודאי שלא.

ובוודאי שמי שעושה מאמץ-אמת להתקרב לה', למרות הסביבה שלא עודדה לכך, יש לו מעלה גדולה מאד.

אכן, אני מסכים איתך שאין להכליל. ולפי טהרת כתיבותיך פה בפורום, אני חושב שזכות גדולה למי שאתה תבחר בה..

למרות שאני חושב שכל אחד שמתלבט בסוגיות האלו מהבחינה שצויינה כאן שאולי מבחינתו זה לא מתאים וכדומה,צריך לבדוק את העניין מבחינה מוסרית תורנית,מבחינה יהודית לאומית ועוד.. האם השאיפה הזאת שהוצבה היא במדרגה להתמודד עם האחרונים שציינתי ועוד ? והאם יש בשאיפה זו ממש מבחינה עובדתית,ובמיוחד כאשר מציבים מולם את המציאות המיוחדת הזאת ?

אני לא יודע את התשובה,אבל אני חושב שכל אחד צריך לברר זאת..

לגבי ההכללות אני מבין מתגובתך שאתה מסכים איתי,אני באמת חושב שהחששות הכלליות לא צריכות להיות כלליות,מנסיוני כל החששות ששמעתי עד כה לא נכונות באופן כללי ויש שאני סבור שאינן שייכות אלא למיעוט קטן או אפילו פחות מכך ולכן זה כ"כ מצער אם ישפטו לפי חששות לא רלוונטיות בכלל.כל חשש בהחלט צריך להבדק ,אבל באופן פרטני,כי באופן כללי החששות האלו אינן מאפיינות דווקא את הכלל מהקבוצה הזו..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.